תמימות מהי? | הרב אמנון יצחק

בס"ד 19/08/2018 ספר דברים- פרשת שופטים: תמימות מהי?

נציב יום: רפואה שלימה במהרה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ליוחאי בן אסתר ובנימין שהקב"ה יהפוך לבבו לתשובה שלימה אמיתית וזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולמשפחתו לעד אמן!

"תמים תהיה עם השם אלוקיך", אילמלא לא ניתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה, עריות מיונה, צניעות מחתול (עירובין ק, א). גזל מנמלה: שאם נמלה מניחה גרגיר חיטה באה חברתה מריחה ולא נוגעת. עריות מיונה: שאין היונה נזקקת ליון אחר אלא אחד, וכן היון לא רק היונה. וצניעות מחתול: כשהוא עושה את צרכיו מכסה אותם.

אם לא היתה ניתנת תורה היינו למידים זאת מהם, והרי אלה דברים כה גדולים ויכולים ללמוד אותם מהבריאה, והנה אנחנו רואים שבכל הבריאה הפכים אינם נמצאים בשום נברא, לכן מקשה: איך זה נמצא אצל בחיר הנבראים? הפכים כה גדולים; רחמנות ואכזריות - זה הפכים. מצד אחד אדם הוא "בצלם אלוקים" ומצד שני אומרים לו: "יתוש קדמך!" הרי זה הפכים, מה נשיב על זה? שכן הוא! שישנם שניים, הרי זה מופרך במושכלות הראשונות; להגיד שאדם מורכב משניים, על כן עלינו לומר כי רק אחד הוא, אבל הלא אנחנו רואים סוף סוף שני כוחות, איך זה שני הפכים בנושא אחד?

אלא בהכרח אין כאן הפכים, כשרואים מציאות העדר וחסרון, זה עצמו מורה שצריך להיות השלמה ושישנה השלמה, חסר פה זה, חסר פה, אם אומרים שחסר זה סימן שצריך להיות השלמה, ויש השלמה. וזה באמת מהפלאים של "הכל יכול" שבהעדר ובחסרון - אפשר לחיות ולהסתדר, לעשות מציאות בפני עצמה, מהעדר וחסרון וזה מהפלאים הגדולים, אבל מצד עצם היצירה - צריך להבין שחסרון ושלמות הכל זה מציאות אחת.

גוף ונפש מאוחדים בתכלית, הגוף מובלע בנפש, אחד בלא שני הוא חצי דבר ממש, מה שזה רוצה זה רוצה, מה שזה נהנה גם זה נהנה, כמעט אין לגוף שם בפני עצמו, הוא מאוחד עם הנפש וכרוך אחר הנפש.

בזה נבין מה שחכמים זכרונם לברכה מדגישים כל כך את סוד התמימות שנשתבחו בה האבות, "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמות!", ערומים בדעת פרושו: שהם חכמים גדולים מאוד, יכולים להגיד כך ולהגיד כך, יכולים להפך כך וכך ולהגיד סברה כך וכך וכך וכך, אבל משימים עצמם כבהמות, אצל הבהמות לא רואים הפכים, משימים עצמם כבהמות.

כתוב: "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואחר כך השם מצוה את אברהם "והעליהו לעולה", איך אפשר? אתה רוצה שיהיה מיצחק זרע ואתה אומר תעלה אותו לעולה אז איך יהיה זרע? ולא הרהר אחר מידותיי! אנחנו מבקשים מהלך: איך זה? ומה החיוב בזה שלא להרהר? אוטומט קופץ לבן אדם הרהור, איך זה?

כאשר נאמר לו "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל". השם מבטיח לו את כל ארץ ישראל. וכשהיה צריך לקבור את שרה, לא מצא ארבע אמות לקבור אותה והיה צריך לקנות את זה מעפרון, "ולא הרהר אחר מידותיי", אז מה זה החיוב הזה לא להרהר? זה אוטומט קופץ! "אה, מה אמר ומה, אני לא שומע?".

חכמים זכרונם לברכה אומרים: הקב"ה לא ביקש מאברהם אלא "תמים", "והיה תמים",

וכן אמר משה לישראל: "תמים תהיה עם השם אלוקיך", לפני השם אלוקיך לא כתוב אלא "עם השם אלוקיך", אם היית תמים הרי אתה "עם השם אלוקיך", שהוא גם תמים שנאמר: "הצור תמים פעלו", תמים: זה שלם, וישראל תמימים, והתורה תמימה, "תורת השם תמימה", ולכן נאמר: "אשרי תמימי דרך", ישראל קבלו את התורה בתמימות,

אמר להם: "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו", ולא אמרו "למה?" אלא קיבלו עליהם. "וערלתם ערלתו את פריו", ולא אמרו "למה?" אלא קיבלו עליהם. וגם משקיבלו עליהם לא אמרו: "ומה שכרנו? אם נעשה מה נקבל?" לכך נאמר: "אשרי תמימי דרך". "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע", יונה לא כתוב פה אלא "יונתי", מה זה יונתי? 

אמר הקב"ה: אצלי אתם תמימים כיונה, אבל אצל אומות העולם ערומים כנחשים, לכן נאמר: "יונתי", אמר הקב"ה: "נתתי להם מצוות "עשה", קיבלו עליהם, "לא תעשה" קיבלו עליהם, לא פרשתי להן מתן שכרן, ולא אמרו לי דבר, תדע לך! שהם תמימים. באו לים אמר להם: "נרד" - וירדו, "למדבר" - ויצאו, "לקבל את התורה" -וקיבלו,

ועוד אמרו: "כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע", הוי "אשרי תמימי דרך". רואים מפה כמה עסק עשו חכמים זכרונם לברכה מעניין התמימות, השלימות, מה העניין? לפי דברינו מבואר היטב: הסוד של גוף ונפש הוא בבחינת 'פלג גופא', פלג זה חצי, חצי גוף, ואין לגוף שום שליטה, משועבד וכפוף לגמרי לנפש, שניהם הם אחד ממש, אם כן מה שייך לשאול: "למה?" מה שייך לשאול: "מדוע?".

יד של אדם אינה שואלת לעולם: "על מה ולמה?" אני רוצה להרים את הכובע אף פעם לא שואלת: "למה? מה קרה עכשיו אתה רוצה להרים את הכובע?" לא שואלת אותי, מצווים את היד להרים - והיא מרימה, כשהגוף והנפש מאוחדים אין כאן מקום לשאלות, כי כל מה שזה רוצה גם זה רוצה, ואם היד היתה שואלת שאלות -זה סימן מובהק שהיא לא מאוחדת עם הגוף.

כשאין איחוד - שייך לשאול, אתם שומעים איזה סוד גדול זה? כשאדם יש לו שאלות הוא מאוחד עם הנשאל, מתי מתחילות שאלות? כשיש התנגדות, כשיש צד שלא רוצה, שהוא עצמאי, שהוא מחולק, שהוא לא אחד, כשאין איחוד - שייך לשאול. "ולא הרהר אחר מידותיי!".

"אבל משימים עצמם כבהמות" זה תכלית השלימות, כמו שבבהמה אין הפכים, אם אכזרית אז היא אכזרית, אין רחמנות, זאת אומרת: זה נקרא "כבהמות". אין שאלות, זוהי מהסוד של "חד הוא", שמאוחדים לגמרי אחד ממש, כשאחד ממש -אין שאלות, לשון תמימות הוא לשון תאומים ומתאים, כשגוף ונפש מתאימים, כשהנשמה בשליטתה לגמרי, מובן שאין מקום לשאלות ולהרהורים:

"באו לים - אמר להם: "לרדת" - ירדו, "למדבר" - יצאו, לא שאלו כלום כמו שאנו מבינים היטב שהגוף אינו שואל את הרצון, כשהגוף מבקש משהו הגוף מבקש לעשות את הרצון בלי שאלות. כך להפך אצלם: המנהיג היה השכל -הנשמה הקדושה, והגוף היה מאוחד לגמרי מהנשמה הקדושה, גוף אחד ממש, ולכן לא שאלו שאלות "נעשה ונשמע!".

דוד המלך עליו השלום אמר: "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך", חישבתי ללכת לאן שבקשתי, פתאום אני מוצא את עצמי בבית המדרש. נוכל להבין זאת מהצד שכנגד: אצלנו כל האיברים כפופים להנהגה של הרצון, מחוברים עם הרצון, לכן הם פועלים והולכים בצד הזה,

אצל דוד המלך עליו השלום היו כל האיברים והגידים היו מאוחדים עם הנשמה הקדושה, האיברים היו חדורים מ ה נ ש מ ה! ולכן הוא אמר: "כמה לך בשרי", זאת אומרת: הבשר היה לו כמיהה להשם, הנשמה היא כמהה להשם יש לה כיסופים להשם,

בשר, בשר? בשר אין לו דעת, אין לו שכל אין לו רגש, זה הכל בנשמה, אבל דוד המלך אומר, אצלי הבשר הוא כמו הנשמה, "כמה לך בשרי", הבשר עצמו כמיהה להשם. והיה החיבור כל כך חזק שמעצמם הלכו השכל, כל הגוף ואיברים הולכים אחרי השכל.

חכמים זכרונם לברכה בשבת פח' מספרים: מין אחד שאל את רבה: "עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו" אמרתם "נעשה", קודם "לנשמע"!, איזה עם פזיז אתם! מה אתם אומרים קודם כל נעשה ונשמע? קודם תשמע ואחר כך תעשה.

אמר ליה: "אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) תומת ישרים תנחם" כמו שלמדנו עכשיו.

אמר לו אנחנו שלמים, אנחנו מרובים בשלימות בתמימות, לכן כתוב בנו "תומת" תומת מלשון תמימות, "תומת ישרים תנחם", אותנו התמימות מנחה, השלמות, אלו אין פירוד, מה זה "נעשה" ומה זה "נשמע"? זה אותו דבר בשבילנו, הכל עושים, מה זה "נעשה נשמע" מה זה שני צדדים? אין שני צדדים! יש אחד וזהו.

"הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) וסלף בוגדים ישדם": אתם מרובים בעלילות, תחמנים אתם, כל דבר מבררים שואלים זה פה שם.. אתם "בוגדים!".

זו באמת שאלה גדולה: איך זה מקדימים נעשה לנשמע? איך זה שואלים: "מה כתוב בה?"  כל האומות שאלו: "מה כתוב בה?" ואחר כך לא הסכימו לקבל, "מה כתוב בה?" ולא הסכימו לקבל, עם ישראל בלי שאלות ישר אמרו: "נעשה ונשמע", באמת איך זה?

הרי כל בן אדם שאתה אומר לו משהו - הוא רוצה לשמוע, "תגיד אתה מוכן יש לי איזה משהו בשבילך" מה? מה תגיד מה? תגיד שואל אותו מה? בלי שום שאלות. איך זה? התירוץ: כשיש תמימות כשמאוחדים גוף ונפש אחד בתכלית, מה שייך לשאול? למה היד לא שואלת, שאלות לא נובעות מחוכמה, הם רק מעידות שיש איברים מדולדלים ואין חיבור ביניהם. מנותק הוא הגוף ועומד בפני עצמו, במצב כזה יש שאלות: "למה"? ו"איך?",

אבל אם הכל מחובר כמו אצל אברהם אבינו "הנני"! מוכן ומזומן! בכל רגע נתון, אין שאלות, איזה שאלות. "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה" אין שאלות! "מה? להעלות את הבן? אני?" זה ההבדל בין אברהם אבינו לאיוב, איוב שואל שאלות, אברהם לא שואל שאלות מה שהשם אמר - הוא עושה.

אבל זה ההפך ממה שאתה דרשת ופרסמת ואמרת והבנת, ואומר לך לעשות מה שאתה אמרת לא לעשות והפוך לעשות, אין לך שאלה? השם מעיד עליו שהוא "לא הרהר אחר מידותיי", לא הרהר, לא שהוא לא שאל בפה, לא הרהר! לא עלה לו הרהור!

"ומה עם ההבטחה "כי ביצחק יקרא לך זרע", לא קפץ לו? לא, לא קפץ לו. אין הרהור, "השם אומר ויהי" "הוא ציוה ויעמוד"....."כבהמות" בהמה שואלת: "לאן הולכים היום?" סוס שואל: "לאן אתה רוצה להגיע?" ?! מה?. נמצא: והתכלית היא "ומשימים עצמם כבהמה", לעשות - בלי לשאול! זה סימן לשלימות אמיתית, שמאוחדים ומחוברים לגמרי נפש וגוף באחדות גמורה.

אצל אדם הראשון קודם החטא, הלא בודאי היו מחוברים יחד, גוף ונשמה, והרי גופו היה בגן עדן, רק איזה חסרון היה בו, איזה חסרון? שהיה בו מקום חלות של גוף, חלות של גוף, אפשרות אופציה, והיתה שם אפשרות שליטת הגוף, ואת זה היה עליו להשלים שהגוף יתבטל לגמרי ויהיה מאוחד עם הנשמה. שלא תוכל להיות שום שליטה מצד הגוף, שהגוף בשום אופן לא יכול להיות בלא נפש. וכשלא תיקן זאת האדם הראשון, ולפי מצבו הרם, נהיתה שליטה בגוף, היינו: שבמצבים מסוימים נשאר הגוף כחוט השערה לבד אפילו גוף בלי נפש, כבר יצא מה שיצא, חורבן עולם, וכולם צריכים למות.

רבי אבהו פתח: "והמה כאדם עברו ברית", זה האדם הראשון, 

אמר הקב"ה: "הכנסתי אותו לגן עדן, וציוויתיו - ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בשילוחין, וכוננתי עליו "איכה". הרי כל "איכה ישבה בדד", מכוננים על הדוף שנשאר בדד.

מה שאל אותו השם: "איכה"? הגוף שכל חיותו זה הנפש, והוא עצמו כולו חסרון הזקוק להשלמה, הגוף הזה נשאר לבד.

ועל זה שאל אותו הבורא: "איכה?" איה אתה נמצא? סרתה לכל הצרות! היית למס, ויש לכונן על הגוף שנהיה עבדים עבדים לכל התאוות. זאת אומרת: הנשמה מושכת לכאן והגוף מושך לכאן.

כאשר נתברר היסוד הזה היטב, עכשיו נצבת בפנינו השאלה: אז מה נעשה? איך נעשה שנהיה תמימים? "תמים תהיה עם השם אלוקיך" אם תהיה תמים - תהיה עם השם אלוקיך והוא יהיה איתך! לא תהיה תמים - לא יהיה איתך. אז מה עושים?

מוכרחים להחליט שעיקר העיקרים: לא להשאיר את הגוף לבד! בעל הבית! אדון! בעל אמירה! כי ראינו מה יצא מה"בדד" של האדם הראשון, ומי יוכל להתבונן מה יהיה כאשר משאירים את הגוף לגמרי לבד כמו סוס שמשוטט לבד ולא שואל את הרוכב: "לאן ומה?" לאן יוביל אותנו הגוף הזה?

לפי זה נבין היטב את כל יסוד הזהירות של הרמח"ל זכרונו לחיי העולם הבא במסילת ישרים: הוא עושה עסק כל כך גדול מהעניין של "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", שכל המכוון בזה - לא להשאיר את הגוף לבד, כי זו הסכנה הכי גדולה! להשאיר את הגוף לבד.

ולהחזיק את הגוף צריך ברסן על כל צעד, ודאי צריך אדם לחשבון, וצריך עוד חשבון, וצריך עוד חשבון, "על כן יאמרו המושלים ביצרם בו הוא חשבון", כל הזמן לעשות חשבון, ואחרי כל החשבונות  - כולי האי ואולי. אחרי כל החשבונות כל זה שנעשה ונעשה ונעשה ואולי נצליח לגבור על הגוף שלא יהיה עצמאי.

הרי אמרו על אדם הראשון: "נח לו לאדם שלא היה נברא", והיודע את הכלל הזה של "הדיוט קופץ בראש", הגוף - הדיוט קופץ בראש, איפה אתם רואים שהוא הדיוט קופץ בראש? שמים לו עוגה, טרנג היד ישר טרררררר, לפעמים הוא עוד מצליח להגביל כי 'לא נעים', אבל לפעמים הוא לא יכול טססססס. קופץ בראש, כי סוף כל סוף אחרי כל הזהירות - הוא יקפוץ! קודם.

כמו אותו מעשה אמרו הפילוסופים והחכמים אמרו להרמב"ם: שהם יכולים לשנות את הטבע של בעלי חיים,

הוא אמר להם: "שהם לא יכולים לשנות!",

הם אמרו: "אנחנו נוכיח",

והיתה התערבות בפני המלך, חיפשו אותו בקיצור כל פעם להגיד.... שהוא לא הכי חכם,

אז אמר להם: "בקשה!",

אמרו לו: "אנחנו נאלף חתול שיהיה מלצר",

-      "בכבוד!",

אילפו אותו פה שם והגיע היום כולם יושבים, כולם מסתכלים, מחכים לראות איך ייפול דבר, ופתאום נכנס לצלילי המוסיקה חתול עם פפיון, הולך על שתי רגליים, מחזיק צלחות, ניגש לשולחן, שם חוזר, מביא מן המטבח, מביא עוד צלחות, מלצר, מוריד צלחת, שם סכו"ם, פששששש. כולם מחיאות כפיים, מחיאות כפיים, מחיאות כפיים.

"נו! הרמב"ם מה אתה אומר?"

אמר להם: "רק רגע!", הוציא מהכיס קופסה קטנה פתח אותה שיחרר עכבר, העכבר רץ, איזה מלצר חזר להיות חתול על השולחנות על הזה... אתה יכול לשנות?! מה אתה משנה? "הדיוט קופץ בראש".

סוף כל סוף אחרי כל הזהירות גם אם אתה לומד לומד - בסוף אתה רואה שאתה מפספס ולא קם בזמן, הגוף אומר לך: "לא רוצה היום לקום, לא עכשיו עוד מעט תן לי עוד קצת", הגוף אומר את המילה שלו, אומר ומשכיב אותך, אתה יכול כמעט שנה שלמה לבוא בנץ, ופתאום הוא אומר לך: "תנוח תרגע!, היום אני עייף", זהו.

ובהכרח אחרי שנברא האדם, אחרי שאמרו לנו עדיף היה שלא נברא, מה יעשה הרי הוא נברא, אז "ויפשפש וימשמש" במעשיו אומר הרמח"ל, יפשפש וימשמש, חשבון ועוד חשבון, עוד חשבון, ולא להשאיר את הגוף לבד, לא להשאיר את הגוף לבד לא לתת לו לנהל את החיים, "וכל השם אורחותיו", שם מלשון שומא, "כל המחשב את אורחותיו בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה".

אז זאת אומרת אנחנו צריכים להיות תמימים, מאוחדים הגוף והנשמה, כמו דוד המלך! התורה אומרת במפורש: "תמים תהיה עם השם אלוקיך" ומסבירים לנו למה לא כתוב לפני השם אלוקיך? כי הכוונה היא: שאם אתה תמים - אז אתה "עם השם אלוקיך" והוא איתך, אבל אם אתה לא תמים ואתה הולך אחרי הגוף שלך - אז אתה לא תהיה אצל הקב"ה, אתה תהיה במקום אחר. לכן התורה מצוה אותנו להיות תמימים "אשרי תמימי דרך", ההולכים חנז'ורי בסטרי.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.