כל אלה מחטיאי הרבים!

- - - לא מוגה! - - - 

ועכשיו נגיע לשמחת ההוללות לצערנו הרב

שעושים היום בכל הכנסים של כל הרבנים המרצים האלה החדשים והליצנים והזמרים הרעים

מה גדולה ורבייה בושה מירידת הדורות ואיך נהפכה קערה על פיה

אמרינן בגמרא בקידוש אינפא א'

אמר רבייה

סגבה דה שטה ריגלה התוספות מפרשים רעוע של ימות השנה לייחוד ולעבירה

ימות הרגל

מה שגורם לרעוע התרועעות של ימות השינה לייחוד ולעבירה שמתערבבים אנשים ונשים יחד זה ימות הרגל

לכן בימות הרגלים היו במועדים שולחים שוטרים

לבדוק בפרדסים ובגנות שלא התערבו אנשים ונשים יחד בסעודות

ובבית המקדש עשו תיקון גדול, עשו גזוסתרה

ועילו את הנשים למעלה

וגברים למטה שלא התערבו כי היו באים לידי עבירה בבית המקדש

ולכן יש עומדים שנהגו לטענות אחרי פסח ואחרי סוכות ב' ה' ב',

שלושה ימי טענית,

בגלל כל הערבובים האלה, משפחות משפחות

וכולי וכולי, שאנשים נפגשים וזה וזה מקלים ראש,

מדברים זו עם זה וכולי וכולי, דברים אסורים לגמרי.

ובערוך פרש כיוון שאוכלים ושותים ובטלים ממלכתן מתייחדים ובאים לידי עבירה

פנויים

כל אחד

פנוי לעבירה

אין מור השמיים, מתפרקים לגמרי

וכל הכינוסים האלה

לעשות כסף

וכל השטויות האלה כאילו בגדר מצווה,

אין הם אלא עבירה.

ושם נפגשים הצעירים והצעירות והמערבבים את הזה והתוצאות הרות גורל.

מה גדול ורב הוא המרחק מכוונת התורה ומצוותיה,

שהתורה והמצוות באות לקדש אותנו ולהעלות

אותנו למעלת שלמות בעבודת השם ואלה מורידים אותנו למטה מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.

שהרגלים האלה ניתנו לעם ישראל להתקדש, לעבוד השם בשמחה,

כדי שישפיעו על עבודתנו כל השנה והם נהפכו על ידי חשקת הדורות.

והרבנים והזמרים האלה לסגבא דשתא,

לימים הרעועים ביותר מכל ימות השנה,

על ידי האכילה והשתייה והשמחה,

שכולם המצוות.

ומצוות הקדושות האלה דווקא הפכות להיות העבירות.

זה מה שעושים מזה.

שאלתי פעם את הרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה,

איך לעשות הקפות שניות.

אמר, קודם כל, אין מצווה כזאת לעשות הקפות שניות.

ודבר שני,

אם יכולים להיות תערובת אנשים ונשים,

לבטל.

זאת אומרת, אם הם היו בקרבה אחד לשני מעורבים בלי הפרדה גמורה,

לבטל.

יש אחד ליצן, אדמו״ר בפתח תקווה, שעושה כל שנה,

וכל פעם הוא כותב 50 אלף, 100 אלף, הכול, כולם תערובת, אנשים ונשים ברחובה של עיר.

מביא את הקליפש-מלצר שמחלל יום טוב שני של גלויות, שהוא חייב בו.

דברים איומים ונוראים.

קוראים לזה מצוות. מצוות, לובשים בגדים עם זהב והכול, וזה יושב ככה.

כל אלה מחטיאי הרבים.

כל הרבנים האלה שמארגנים את כל זה בלי תשומת לב, בלי לבחון, בלי לראות גמרות מפורשות, שולחן ערוך מפורש,

צניעות, שום דבר, גורנישט.

זו ההזדמנות לעשות כסף וכבוד.

מה אכפת להם מהחגים? מה אכפת להם מחלומות?

שום דבר לא מעניין אותם.

והחשש כל כך גדול שקבעו שלוש תעניות,

בהבט, ביום שני, ביום חמישי, ביום שני.

ועל זה נאמר לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים.

אתה מביא אותנו למצב שאתה מכפר לנו את העוונות.

אתה עושה איתנו את כל החסדים והכול. בסוף אנחנו לוקחים את המועדים ועושים את העבירות.

לכן זה נקרא יום הראשון לעוונות.

סוכות,

עד סוכות אין עוונות. כולם עסוקים, ארבעת המינים, סוכות, לבנות הכול.

אבל מגיע חג הסוכות, מתחילים להתערבב,

וזה כבר יום ראשון לחשבון עוונות.

על זה עלינו להתוודות בבקשת סליחות

בשני חמישי שני,

כי אין לך צדקה גדולה מזו שעשה הקדוש ברוך הוא, שנתן לנו את הרגלים ואת כל הכלול בהם.

אבל גם אין בושה גדולה מזו כשאנחנו מסתכלים במצב שלנו ובמעשים שלנו.

איך נפלנו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

לכן אמרנו פה,

ימים אלה משבח אני את העצלנים,

לשבת בסוכות,

בצל השכינה.

דיברנו הרבה מה זוכים בתוך הסוכה.

זה הזמן להתייחד עם הקדוש ברוך הוא, לא להתהלל, לא ללכת ממקום למקום.

רק צרות יוצא מזה.

אי אפשר להישמר.

אחר כך אומרים לו, נעים, בושה, יגידו שאתה זה, ואתה זה, ואתה קיצוני, ואתה... עזוב אותך, שב.

יש לך סוכה, יש לך משפחה,

תלמד, תשמח, ושמחת בחגיך,

והייתך, שמח.

וצריך להתפלל שהקדוש ברוך הוא לפחות יציל אותנו

מהשיגיונות של הדורות האלה,

וירים אותנו מאשפתנו,

ויושיב אותנו עם נדיבי עמו,

אלה שבאמת חרדים על דברו במהרה בימינו אמן.

אמן.