הבטחות השם מתקיימות | הרב אמנון יצחק

נציב יום: להצלחתנו בהרצאות בפריז ובליאון - אמן!! 

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). 

מובא במדרש: "אמר הקב"ה לישראל: "מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה". 

משל למלך, שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, 

אמר לו המלך: "בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך: 'אל תיטלה!' איני יכול, אלא זו טובה עשה לי: כל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם!" 

כך אמר הקב"ה לישראל: "נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים קיטון אחד עשו לי שאדור בתוכו! שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ". 

אין הקב"ה יכול לפרוש מן התורה, וממילא אי אפשר לזכות לתורה ללא הקב"ה, ולכן הדרך היחידה לזכות לתורה היא רק בעשיית משכן להקב"ה, ורק באופן כזה יש תקוה להשיג התורה, זה מה שאמרו חכמים: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בתוך כל אחד ואחד". אם לא פינית את הבית כמו שאומרים את הלב להשרות שכינה ותורה - ללא עשיית המשכן בתוך כל אחד ואחד לא יתכן לזכות לתורה. והנה, מדמים את הקיטון שחייב לעשות כל אחד כתנאי להשכנת התורה למשכן שעשה משה. כמו המשכן שהשרה שכינה ככה הלב צריך להשרות את התורה עם השכינה, בלי שכינה אין תורה. 

נמצא שהקיטון, קיטון זה כמו חדרון, חייב להיות דוגמת המשכן, כשם שבמשכן העיקר שם זה קודש הקדשים שהוא מיוחד רק להקב"ה, כך חייב להיות הקיטון שבלב רק להקב"ה; שלא תהיה בו שליטה לכל גורם כל שהוא, וכל המציאות צריכה להיות רק לה' לבדו. אם יש בלב מקום גם למחשבות כמו "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) וכדומה, אז הקיטון כבר לא מיוחד לקב"ה, והוא כבר לא ראוי, וממילא אדם כזה לא יוכל להשיג מעלות התורה, גם בעל מדות רעות לא יכול לזכות לתורה, שהרי אמרו חז"ל (בסוטה ה): "כל המתגאה - הקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת!" 

ואם כן אדם זה לא מיַחד את הקיטון להקב"ה, רק כאשר הוא יגיע להכרה ביחוד השלם, שרק הקב"ה הוא יחיד ומיוחד, אז נקרא שהוא הכין את הקיטון להקב"ה, ורק אז יש תקוה שיזכה לתורה. נכון, אין הדברים האלה נקנים בקלות, שהרי כאשר עשו ישראל את המשכן ראו כל ישראל בחוש תיכף השראת השכינה! ככתוב: "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לד) נמצא שלא היה חסר רק בניית המשכן והמקדש. אמנם בבית הפרטי שעושה כל אחד בנפש שלו, מקום שבו יגיע להכרה אמתית ביחוד השלם, ש"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה). 

הרי לכך דרוש עבודה ויגיעה מרובה ולא רואים את התוצאות מיד, ומכיון שרק בדרך הזו יתכן שהוא יגיע לתורה, אם כן איזה תקוה יש לאדם להשיג תורה?! כתב ה"מסילת ישרים": "כי מיני היראה הם שנים; יש יראת העונש, ויש יראת הרוממות. יראת העונש: כפשוטה זה שאדם ירא מלעבור על פי ה' אלוקיו, למה הוא ירא? מפני העונשים שיבואו בגין העבירות אם לגוף ואם לנפש, וזאת היראה היא קלה ודאי כי כל אדם אוהב את עצמו וירא לנפשו, למה לקבל יסורים מחלות ואולי מיתה? שהרי כל מציאות האדם בעולם הזה זה אהבת עצמו. 

שאלתי אתכם שבת שעברה: מה האדם אוהב הכי הרבה? ולא ידעתם, אוהב את עצמו! ולכן הוא אוהב התענוגות ובורח וחושש מן היסורים, אבל היראה הזו אינה ראויה אלא לעמי הארץ ולנשים שדעתן קלה עליהן!". אבל אם נתבונן מעט: נירא ונחרד מאד! מי הוא שהגיע כבר למדריגה של יראת העונש? הרי חייב אדם לעמול כל ימי חייו! והלואי ויזכה למעלה הזו, אמנם נכון הדבר שמי שרחוק מלימוד המוסר, טועה וסובר: 'שהוא ירא שמים!', והטעות הגדולה עוד יותר אצלם, אלה שלא לומדים מוסר, שדומה בעיניהם: 'שיש להם גם יראת הרוממות!' 

אך כאשר נשים לב על דרכינו נראה: שאנחנו רחוקים אנו ממעלת היראה, אפילו של העונש, שהרי האדם עושה כל אשר עולה על רוחו, וכל פעולותיו על ידי המשכת הלב ללא רתיעה כלל. מה שהלב מושך אותו לעשות הוא עושה אין לו שום רתיעה. בדרך הוא כבר מסביר לעצמו: 'למה זה מותר, למה זה נכון, למה זה צריך...' אבל איך זה מתחיל? בהימשכות הלב. מי, מי מתעסק בשבירת הרצון?! מי עומד כל היום לשבור את התאוות?! מי מדכא כל פעם את הגאווה?! אם אתה לא עובד על זה אז ודאי שהם שוכנים כבוד אצלך. זאת ראיה ברורה: שלא יראים מעונש החטא. 

מעתה יפלא: הרי דברי הרמח"ל ברורים, יראת העונש נועדה לנשים שדעתן קלה ולעמי הארצות, ואפילו בני תורה עדיין רחוקים מיראה זו! התשובה לכך: שהתורה דיברה וחכמים מדברים באנשים אשר יְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. וכמו שנאמר: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז כט) יְשָׁרִים שהשכל שולט במעשים, החכמה מדריכה אותם בכל הצעדים, לאלה יש יראת עונש פשוטה וקלה, כי בטבע מונח: שצריך לפחד ולירֹא מן החטא, אבל מי שלא הורגל מעולם לחנך את עצמו והעבירות מושרשות בו, וטמטום הלב, לכן יראת העונש עוד רחוקה ממנו להשגה. 

על כן, לענין הקיטון הקטן, שחייב אדם לעשות בלבו כדי שיזכה לתורה, אדם שהוא יָשָׁר - קל לו להגיע לאמונה, כי הוא רואה בעיניו: בריאה שלימה מלאה חכמה רבה לאין שיעור! הכל מדוד, שקול, כחוט השערה, "מְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם", צאו "וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" (ישעיה מ כו) פשוט שכל זה לא נברא מאליו, והרי אפילו דבר קל צריך שיֵעשה על ידי יוצר. אמונתו של אברהם אבינו ע"ה היתה בדרך הזו הוא היה יָשָׁר, הוא ראה בירה דולקת! שמים מאירים, כוכבים במסילותם, 

אמר: "יתכן שהבירה הזאת ללא מנהיג?!", 

זכה והציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: "אני בעל הבירה!" (בראשית רבה לט א). 

יש להוסיף: שעתה בזמנינו קל ביותר להגיע לאמונה, אברהם אבינו הגיע לאמונה מהתבוננות בבריאה, הוא גדל בציבור עובדי כוכבים, אביו משפחתו היו מחכמי עבודה זרה, כל העולם היה נגדו וחלק עליו ונתווכחו עמו רבות, למרות כל זאת הוא מסר נפשו על ענין האמונה רק מתוך התבוננות בבריאה. לא קיבל את התורה, לא היתה לו מסורת, לא היה מי שילמד אותו. אבל בזמנינו אין חולק כלל על האמונה! כל אלו הכופרים לא כופרים מחכמה והגיון, פירקנו אותם! 44 שנה לא הצליח לעמוד בן אדם שיוכיח את ההיפך ממה שאנחנו אומרים, יש תשובות לכל השאלות. 

הכפירה שלהם היא קשורה בתאווה, ברצון: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב יג) ואפילו הגויים מאמינים בבורא עולם! ואם כן, לנו הדבר קל ביותר שאין כמעט כל התנגדות לאמונה, ואפילו אלה שחולקים לא מסוגלים לכפות ולהכריח אלא רק להתנגד. 

כמו ליברמן הרשע שמפיץ שנאה בכל מקום, שנאה בגדר אנטישמיות. ופרסמו עכשיו פוסט "מצא את הפרזיט" אביגדור ליברמן; הישיגים בולטים ב-15 שנה האחרונות, וי- לא עשה כלום, וי- לא עשה כלום, וי- לא עשה כלום, וי- לא עשה כלום, קיצבה חודשית מכספי משלם המיסים 44,019 שקלים. אברך יהודי: ב-15 שנים אחרונות וי- שני סיומים של הש"ס, וי- מבחן על ארבע חלקי השולחן ערוך, וי- התנדבות בארגון הצלה, וי- הבטחת המשכיות העם היהודי, קיצבה חודשית מכספי משלם המיסים: 750 שקל, אז מי הפרזיט? והוא מפיץ שנאה! 

אז זאת אומרת גם בדור שיש מפגרים כאלה הם עדיין לא כופים ולא יכולים להכריח, ואדם יכול להיות מאמין, ובודאי שזו תביעה גדולה ביותר: אם אנחנו בדור כזה משופע באמצעים ויכולות - עדיין לוקים באמונה?! זה תביעה גדולה. וזה מה שדיברנו: לישרים הדברים פשוטים, והסיבה למניעת האמונה אצלנו, הוא רק הבלבול השולט ומונע מאתנו מחשבה ישרה ונכונה. ראיה ממה שמובא בחז"ל (בחגיגה ה): ר' יהושע בן חנניה נתווכח רבות עם חכמי אומות העולם בענין האמונה, 

שאלו אותו: "מה יהיה עם הדור של אח"כ? מי יתרץ הקושיות באמונה?" 

כי בדורו לא היה 'דיסק און קי כמו שעשינו 'מאגר השאלות והתשובות העולמי!' שמשאירים לכל הדורות את כל התשובות על כל השאלות האפיקורסיות והאחרות. לא היה! 

שאלו אותו: "מה יהיה אחרי מאה ועשרים שנה שלך מה יהיה? מי יתרץ הקושיות באמונה?" 

מה התשובה? "כאשר לא יהיו אלה שיודעים לתרץ - גם לא יהיו אלה שיודעים להקשות בכלל!". 

כך היה המצב של הדורות בימים שעברו שהיה קושיות באמונה, אבל בזמנינו יש תשובות, וגם אם יתנהג אדם בישרות זה מספיק להגיע לאמונה מתוך הסתכלות בבריאה. עצם היותנו בארץ ישראל כהיום גם זה מחזק רבות באמונה, הקב"ה הבטיח לנו: שארץ ישראל תהיה נחלה לעם ישראל, כל מלכי אומות העולם שאפו לכבוש את ארץ ישראל, לא היה מלך בדורות קודמים שלא היה לו שטח ונחלה בארץ ישראל, אם לא - הוא לא היה נחשב מלך! 

אבל לא עלתה בידם והארץ נשארה שממה מבלי יושב, כי כך היתה הבטחת ה' יתברך לישראל: שהארץ תהיה שממה עד שיבואו ישראל וינחלוה, וכשם שראו ישראל אמונה חושית בעת המקדש, וראו את השראת השכינה בגלוי - כך יש לראות גם עתה בזמן הגלות את קיום הבטחות השי"ת והארץ פורחת ו"יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה" (ישעיה לה א) והחקלאות פה וניתן אפילו לנטוע ולזרוע - במדבר! והעולם לומד מהחקלאות שאנחנו פיתחנו ושכללנו וכו', זה רק בזכות ארץ ישראל שה' הבטיח: שהיא תפרח כשישבו ישראל עליה, כשלא יושבים - שממה! 

אז גם זה מספיק בשביל לקנות אמונה, אחרי אלפי שנים מדוכאים בגלויות, עם ישראל יושב, חלקו הגדול בארץ ישראל - זה דבר נפלא! משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל - לא זכה! ואנחנו גדלנו בה, מה, זה לא דבר שאדם צריך להתפעל ממנו? אבל מי שישר רואה את כל היתרונות, את כל הדברים שהתורה הבטיחה וקיימה וכו'. עקום השכל - לא רואה. מטומטם בלבו - לא רואה. ומי שיכין קיטון בליבו - יוכל לזכות להשראת שכינה בתנאי: שיפנה משמה את כל העבודה זרה של; תאווה, של קנאה, של תחרות, של גאווה סרוחה וכו' וכו', אז יהיה מקום כמו שאמר לבן: "פִּנִּיתִי הַבַּיִת" אדם צריך לפנות את הלב, "וטהר לבנו" כדי שנוכל "לעובדך באמת!" אמן. 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".