אסתר נושאת חן.... והמלצות רבקה אמנו ליעקב בנה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

אלעד אהרון בן רונית רוחמה,

שיזכה לרפואת הנפש,

חזרה בתשובה שלמה וזיווג הגון מהרה, אמן.

אמן.

ויהב המלך את אסתר מכל הנשים, ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות,

וישם כתר מלכות בראשה, וימליכה

תחת ושתי.

רבי יהושע בן כורחה אומר, אסתר, ירקרוקת הייתה,

וחוט של חסד היה משוך עליה.

משמע, לא רק שלא הייתה יפתואר,

אלא עוד ירקרוקת הייתה.

אז מה זה שכתוב, והנערה יפתואר וטובת מראה?

חוט חסד משוך עליה.

אמר רבי חמא בר פאפא,

כל אדם שיש עליו חן,

בידוע שהוא ירא שמיים.

שנאמר חסד, אדוני, מעולם ועד עולם,

על יראיו.

אז מי שהוא ירא שמיים,

חוט של חסד משוך עליו.

בתי אסתר

נושאת חן בעיני כל רואיה,

בעיני העליונים ובעיני התחתונים.

כמו שנאמר,

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים באדם.

ולפי זה,

לא מדובר כאן בחן ויופי של הפנים,

אלא בנועם ובטהרת המידות.

ורק במעלת החן ויופי המידות

יפיקו רצון האנשים.

כי היופי החיצוני

לא תמיד מתקיים,

ולא תמיד נושא חן

לבני אדם.

כי אם חסר לבעל היופי,

יופי של מידות

בעדינות הנפש,

מיד כשבאים איתו במגע,

הן בדיבור

או ביחס לאנשים,

מתברר מיד

כל גסות הטבע שלו עם בני אדם,

והוא מאבד את היופי שלו

ונמאס על הבריות,

כמו שנאמר,

נזם זהב באף חזיר,

אישה יפה ושרת טעם.

אבל אם יש לו לאדם חן המידות הטובות,

חן שניתן לו מן השמיים,

כמו שכתוב, ולענבים ייתן חן,

אז היחס אליו תמיד רצוי וטוב,

כי החן הוא סגולה בחומר רוחני עליון.

ואם בעליונים הוא נושא חן,

אז בטוח שיישא חן גם בתחתונים.

לא הגידה אסתר את עמוות מולדתה,

שהמלך היה שואל אותה בת מי את

אצל מי גדלת?

ועשה אותם גדולים משלטונים.

רוצה להעניק להם

מעמד ושררה.

בהסתר, בצניעותה ובמידותיה המוסריות,

בעמידה תקיפה,

לא הגידה את עמה כאשר ציווה עליה מרדכי.

עשתה רושם כה חזק

על אחשוורוש הרשע,

עד שמרוב התפעלות

קם ושאל, מי זה המחנך שלך?

מי גידל אותך?

באיזה בית חינוך גדלת?

מי הם?

ואני אעשה אותם גדולים משלטונים?

אז רואים שהחן

עושה את העבודה יותר מהכול.

הרי היא מסרבת למלך.

אשתו הראשונה,

בשתי,

שסירבה, הוא הרג אותה.

וזו אישה שנייה,

והיא מסרבת לענות לו, הוא לא הרג אותה.

מה ההבדל בין הראשונה לשנייה?

הראשונה הייתה יפהפייה,

והשנייה נושאת חן.

וחן

מכסה על הכל.

ויישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם, ויירא והנה באר בשדה.

אמרה לו רבקה ליעקב,

רבקה, אמא של יעקב, מדריכה אותו לקראת

מציאת האישה שתהיה ראויה לו.

אז היא אומרת לו כך, כמו שאני יפת תואר,

ונזדמנתי על הבאר,

כן יהיה לך מבנות אחי אחי.

אם תראה שהיא כתוארי,

היא בת מזלך.

כתוב, ויישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם,

בני קדם, ויירא והנה באר בשדה. לאן הוא הולך?

למקום,

כמו שנמצאה רבקה על ידי אליעזר, עבד אברהם, ליצחק,

ושם הוא הולך, כי כך מדריכה אותו אמו רבקה.

אומרת לו, כמו שאני יפת תואר,

ונזדמנתי על הבאר,

כן יהיה לך מבנות אחי.

אם תראה

שהיא כתוארי, היא בת מזלך.

כך מביא בעלת תוארים.

מיה מדברת כך?

ואל מי היא מדברת?

רבקה באה להשמיעה דברים כאלה ליעקב?

רבקה, שהיא מן האמהות, תדבר ליעקב,

שהוא הבכיר שבאבות,

על עניין יפת תואר?

היא יודעת שהיא יפת תואר.

וכלום בשביל זה זכתה להיות אשת יצחק בעל עקדה?

מה זה, תחרות מלכת היופי?

וכך היא מלמדת לפני יעקב לכוון לחפש את זיווגו בהבחנה של תואר ויופי?

אלא, ברור

כי כל היופי של רבקה,

שזכתה בגורל להיות זיווגו של בעל העקדה יצחק,

היה טעם של יופי הנפש

ויופי הלב הפנימי.

בזה היא נשאה חן בעיני העליונים,

ובעיני התחתונים.

החסד

זו המידה העליונה שהקיפה את כל חלקי הטוב שלה

עם כל הסממנים הראויים.

זה שהכריע את הכף אצל אליעזר,

שהוא היה עצמו זיו איקונין שלא דומה לזיו איקונין של אברהם,

שאברהם היה בעל החסד הגדול והראשון בבריאה,

עד שהוא עומד

ומכריז אותה הוכחת לבן אדוני אברהם.

בטוח הוא

בחסד שהיא עושה ובחן שהיא נושאת

שהיא הראויה.

על יופי בתואר כזה כיוונה רבקה ודריכת יעקב.

כל הזכות שהיא זכתה

להעלות בגורלו של אביב יצחק

היה יופי שלה במידת החסד.

וכך היא באה ללמד אותו להכיר את בת זוגו לפי ההבחנות האלה.

אם ימצא אותה

עם נפש יפה,

אם יראה שהיא כמידות נפשה של רבקה אמו מחוננת בסגולות הענווה

ובחן שמימי,

אז ידע שהיא בת מזלו המתאימה ליופי נשמתו העליונה.

כך מדברת רבקה אמו של יעקב

בביטחון עצמי,

כמי שהצליחה בדרכה,

בבחינת ויגבה ליבו בדרכי אדוני.

זה לא גאווה,

זה החשבה

של המידות הטובות הנמצאות בה. כך מצינו גם

במשה רבנו ענו מכל האדם,

שגם דיבר בשפה ברורה כזו,

זה לא פוגם בענווה,

זה הכרת העצמיות שלו, הערך העצמי.

הוא הסביר לעם ישראל בנוסח של מצליח,

והוא אמר להם כך

ראה אנוכי

נותן לפניכם היום ברכה.

תסתכלו עליי,

אומר משה רבנו, זה ייתן לכם ברכה.

אני בחרתי בטובה,

ולפיכך אני משונה מכל.

אני לא נולדתי,

כמו שאתם חושבים,

מוכן ומבושל כבר, אני עבדתי על עצמי,

בחרתי בטובה,

לפיכך אני משונה מכל.

למה אני משונה מכל?

כתוב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.

אורות יצאו לו מהפנים, שהיה צריך לשים מסווה

כדי שהוא יוכל לדבר עם ישראל, לא יוכלו להסתכל עליו.

אז הוא הציג את עצמו לפני בני ישראל כאיש בעל בחירה,

אני בחרתי בטובה,

וכאיש שהצליח בחייו.

והכל על ידי מידת הענווה

וכוח הבחירה,

כי ניצל את כוחו עד תום.

לכן אמר, ראה אנוכי

נותן לפניכם היום ברכה.

אז כשכתוב ויהב המלך את אסתר מכל הנשים,

בגלל מה?

ותישא חן בחסד לפניו

מכל הבתולות,

ולכן מי ישים כתר מלכות בראשה,

וימליכה תחת ושתי.

הבל היופי,

שקר החן.

אישה יראת השם, היא תתעלל.

זה מה שצריך לדעת.

מידות, פנימיות

וחן וחסד מן העליונים זה שנותן נשיאות חן בעיני כולם.

ברוכים תהיו.