תמלול
מידות ישראל ומידות הגוים ושס | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום, זיווג הגון ישראל טוביה בן אליס, שהשם ייתן לו להבין, ללמוד וללמד את התורה הקדושה,
ושיזכה להחזיר בתשובה שלמה את בניו ובנותיו של הקדוש ברוך הוא, אמן.
אמן.
ביאמר המן למלך אחשורוש,
ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותיך,
ודתיהם שונות מכל עם,
ואת דתי המלך אינם עושים,
ולמלך אין שווה להניחם.
כשאדם נולד לעולם,
הוא מוצא את העולם מסודר כבר דבר דבור על אופניו,
והוא משתדל להתאים את מהלך חייו
אל כל ההנחות המקובלות בעולם.
הוא מביט על כל מקרה באותה השקפה של אנשי דורו,
כפי שלימדו אותו אבותיו ואבות אבותיו.
המוסכם בעיני הבריות לחכם גדול,
גדול הוא גם בעיניו.
כאילו ההנחה זו ייחוק ולא יעבור,
שאין להרהר אחריה.
זאת אומרת, אם אדם נולד היום
לעולם ויגידו לו שיש מועצת אבטיחים,
אז הוא יבין שזו המועצה הקובעת.
מי שמוסכם בעיני הבריות לחכם גדול, גדול הוא בעיניו.
כאילו זה חוק ולא יעבור, שאין להרהר אחריו.
ורק מעט מזער יחכמו להביט על העולם במבט מופשט,
בלבקר כל דבר בעין שכלו ועל פי התורה,
ולהבין הכול לא כמצוות אנשים מלומדה,
אלא לחקור אחרי מקור ומוצא כל דבר,
ואז יראה את הכול באור אחר.
זאת אומרת, צריך להסתכל לא רק על הדברים בהבנה כללית
שהציבור
רוחש בדרך כלל,
אלא לבדוק כל דבר וכל מעשה בפנימיותו,
לא רק בחיצוניותו,
מה עומד מאחורי הדברים.
העם ארצות הזו
הושרשה כל כך בלבבות המין האנושי,
עד שנמחו כל עקבות החיים הקודמים.
כשאנחנו מסתכלים בדור הזה לעומת דורות קודמים,
רואים כמה עמי ארצות אנחנו,
כי עם ארצות הזו מושרשת
בלב של כל המין האנושי,
עד שנמחים מאיתנו כל העקבות של החיים הקודמים.
לדוגמה, הסיפור הזה
אחד עבר בעיירה קטנה ברוסיה הסובייטית
וראה את האנדרטה של לנין
מוצבת בראש חוצות.
פגש תינוק קטן,
שאל אותו
של מי האנדרטה?
והתינוק ענה בתמימות
זהו אבי המדינה שלנו שבקרוב יהיה אבי העולם כולו.
ככה הוא שומע, ככה הוא מבין.
וזהו,
החדירו לו,
זהו, מרן שלנו ונגמר הסיפור.
העולם כולו עסוק
בשאלת היהודים.
כל מדינה, מהגדולות עד הקטנות,
גדוליה וחכמיה,
כולם עסוקים בשאלה הזו,
יהודים.
כל הדיפלומטיה שלהם סובבת על העניין הזה,
ואפילו בעניינים שאין להם שום שייכות ליהודים.
כל הזמן מדברים ישראל,
ישראל,
ישראל,
ישראל, ישראל, ישראל.
תוך תוכם של העניינים הם באמת היהודים.
המביט במבט המופשט
השתומם קצת והטמע, מה זאת?
האם זה עתה נולדה השאלה הזו שטרודים בה בהתעניינות כל כך גדולה?
יהודים, יהודים, יהודים, ישראל, ישראל, ישראל.
מקורות העולם נדע ששום שאלה לא עלתה בידה להעסיק את העולם זמן מרובה,
מספר שנים
רב כזה,
אלפי שנים,
בשאלת היהודים.
שום שאלה.
בשאלות הכי חשובות שיש, מספר שנים די ויותר.
תיקח את הנושאים הכי בוערים שיש,
ידברו בזה שנים או עשרות שנים ותו לא.
אלפי שנים על אותה שאלה.
אבל בשאלת היהודים טרוד העולם
אלפי שנים, ולא נמאס להם.
בכל דור ודור מתחדשות החקירות הישנות.
האם היהודים הם רעים או טובים?
האם הם מרעילים את העולם או לא? מאשימים אותנו גם בקורונה. איראן אומרת שזה אנחנו עשינו את זה.
כאילו נולד עתה העם הזה ולא מכירים אותו ולא יודעים ממנו מתמול שלשום, ועכשיו מתחילים כל פעם מחדש לטהות על קנקנו.
המתבונן בדברי הרמב״ן בפרשת שמות,
בפסוק הווה נתחכמה לו,
נדמה לו שהוא קורא עיתון
שיוצא היום בארצנו.
גם במצרים היו מעמידים לדין מצרי שרוצח ילד יהודי.
אבל תמיד לא היו נמצאים עדים לרציחה.
והרוצח היה מתהלך חופשי מחוסר עובדות.
אף פעם לא יודעים מי רצה. יודעים שרצה,
אבל לא תופסים, אין עובדות.
וזה ממש כמו בזמן ימי הפרעות ברוסיה, בגרמניה, בכל מקום שהיה, ככה עשו ליהודים, וכך עושים לנו גם בארץ ישראל,
מעלילים על היהודים, שומרי התורה והמצוות, הכול.
מתקופת שעבוד מצרים עברו כבר יותר משלושת אלפים שנה,
ובכל זאת כל הכתוב ונמסר לנו מהתקופה ההיא
כה חדש,
כאילו העבירו לעינינו את תקופתנו אנו,
ציור חי מדורנו זה.
מי שמתבונן עבר אש כל ענייני אויבי היהודים
הוא סוד.
השנאה של אומות העולם ליהודים הוא סוד,
אבל זו שנאת הרע לטוב.
שלמה המלך אומר, את זה לעומת זה עשה האלוהים.
כשיש טוב,
בהכרח שיהיה רע.
השאלה באיזה צד אתה נמצא?
בצד של הטוב או בצד של הרע?
וכן כשישנם יהודים,
מוכרח שיהיה אויבי יהודים.
וכשיש אמיתיים, חובה שיהיו שקרנים ומסלפים.
וכמו שבכל דור ודור יש לו צדיקים,
כמו כן יש אויבי יהודים בכל דור ודור בכמות מספקת.
חכמים, זיכרונם לברכה, גילו לנו מה המקור לשנאה הזו.
למה נקרא שמו סיני?
שמשם ירדה שנאה לישראל,
בשעה שישראל קיבלו את התורה,
להשתרש בכל כלל ישראל.
כל סוד הטוב המצוי בתורה,
באותה שעה ירדה שנאה לישראל ואומות העולם.
אז עכשיו נבין שכלל ישראל זה סמל הטוב,
ואומות העולם עובדי עבודה זרה הם סמל הרע.
מידות טובות נעלות ומצוינות זוהי מהותו של כלל ישראל,
מידות רעות מושחתות ואכזריות זוהי מהותם של עובדי כוכבים ומזונות.
נגיע למגילה.
כל העניין שהמגילה מאריכה בכל המעשים והמקרים, עם אחשוורוש והמן וכדומה,
ההפך מדרך התורה שהיא מצמצמת,
ואפילו כשמדברת על גדולי עולם רק ברמזי רמזים.
אז למה מאריכה מגילה אריכות כזאת גדולה?
משום שכל עניין המגילה הוא להראות את היסוד הזה של זה לעומת זה עשה האלוהים.
להראות את המהות של כלל ישראל
ולהראות את המהות של אומות העולם
שהם עובדי עבודה זרה.
כשאנחנו מדפדפים במגילה,
אנחנו רואים בימים ההם כשבט המלך אשוורוש בר אותו את עושר כבוד מלכותו.
הנה ודאי שהכוונה הזו של אחשוורוש
לא הייתה כל כך בולטת וגלויה לעין.
ודאי שכל הפקודות שניתנו אודות המשתה הזה היו כתובים בהן סיבות וטעמים שונים,
והכוונה האמיתית של אחשוורוש הייתה מכוסה מעין כל רועה.
התורה,
כשהיא משקיפה על כל דבר,
היא מסתכלת לעצם הפנימיות ותוך הדבר בלי הלבוש החיצוני.
הרי כל מה שהותכוון זה להחטיא את ישראל.
מלכות אחשוורוש
היא נקראת מלכות חונף.
אחשוורוש היה מלך חנף.
מתחילה רצה לצאת ידי חובת אוהביו
והרג את בשתי אשתו.
אז הוא החניף
לאוהביו שהוא חשב שהם אוהביו,
ובגלל שהוא החניף להם הרג את אשתו.
אחר כך הרג את היועצים שהעצו לו
כדי לצאת ידי חובת אחרים שהחניף להם.
ואחר כך הרג את יועצו
בגלל אשתו,
גם כן החניף לאשתו,
הרג את יועצו את המן.
מה זה מראה לנו כל זה?
ציור מהמידות של גוי,
של אומות העולם.
גידל המלך אחשוורוש את המן,
וכל עבדי המלך קוראים ומשתחווים להמן,
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.
וימלא המן חמאה,
רואים פה השחתת המידות,
ויבש בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו.
ויבקש המן להשמיד את כל היהודים.
השחתה ואכזריות מבהילה להשמיד עם שלם, תיו ונשים,
בשביל פגיעת כבוד של יחיד.
אחד לא מסכים עם מיליונים להשתחוות לך, בשביל זה אתה הולך לחסל עם שלם?
ויתאפק המן,
ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו את כל אשר גידלו המלך.
מה אנחנו רואים פה?
גאווה שרוחה בולטת.
ומה הוא אומר? בכל זה איננו שווה לי.
איך ימתקו לי החיים,
אומר המן הרשע, אם מרדכי לא יכרע?
ואפילו הבנים שלו, יש לו 108,000 לפי מה שכתוב,
אינם תנחומים בעדו כלפי הצרות הללו, שאחד
לא מכבד אותו ולא משתחווה.
חיסול של עם, ג'נוסייד.
וגם החכמים שלו, היועצים שלו, מה אומרים לו הרשעים האלה? איזה מידות רעות?
יעשו עץ גבוה ויתלו את מרדכי עליו.
יושבים ומסדרים את העניין באדישות כל כך גדולה,
כאילו לא מדובר בחיי אדם.
ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ גבוה,
חמישים אמה ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו.
ואחרי זה, ובוא עם המלך למשתה שמח.
חיסלת בן אדם.
ואיטב הדבר לפני המן, ויעש העץ.
מידות רעות ומושחתות.
דוגמה נוספת, מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?
ויאמר המן בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?
תכף הוא תולה בעצמו בעל הגב, השרוחה.
על מי יכול לחשוב המלך אם לא עליי?
כמו כן,
מה השגתו?
מה המאוויים שלו?
מה חושב אדם טמבל כזה, בעל מידות גרועות ומושחתות כאלה?
כשאומר לו, מה לעשות?
לאיש אשר חפץ ביקרו, אז מה הוא מבקש?
מותגים.
יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות בראשו,
וקראו לפניו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
איזה גאווה שרוחה.
רוצה בגדים, רוצה מרצדס, רוצה זה, רוצה... מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?
אז כל מי שיש לו עין זכה וברורה,
ציור זה הרי הוא בעיניו כמחזה של צחוק ותעתועים.
וזה באמת
ציור חי.
מאדם ששואף לכבוד מדומה.
לא אכפת לו שלא מכבדים אותו, העיקר שיתכופפו.
שייראה שמכבדים אותו.
לא מעניין אותו.
הכל הצגה.
מידות מושחתות.
בקצרה, אין מסופר כאן אודות המן ואודות אחשוורוש
בתור אנשים פרטיים. לא באו לספר לנו עליהם.
אלא זה תמונה ממידות רעות שבאומות העולם
עובדי כוכבים ומזלות.
לעומת זאת, מציירת לנו המגילה את מרדכי ואסתר.
גם כאן לא מדובר באנשים פרטיים בלבד.
אלא ציור מאופי ומידות של בת ישראל.
כתוב לו הגידה אסתר את עמוות מולדתה.
היא לא רצתה
שתתפרסם במלכות אחשוורוש האדירה.
לא רוצה פרסום.
צנועה, ענווה, נסתרת.
זה ממידות של כלל ישראל.
גם ביוסף מצינו,
שהזהיר לאחאב
שיציגו עצמם לפני פרעה בתור אנשי מקנה,
כדי שירחיקו אותם
מעליו
ויושיבו אותם בארץ גושם.
ודאי שבתור משנה למלך היה יותר יאות שאחאב יהיו מקורבים למלכות ולא אנשים פשוטים.
כמו בש״ס, שמסדרים תפקידים רק למשפחה
ומפטרים מי שלא,
וכן הלאה.
ומי שלא שומע עליהם, מסלקים אותו מהכולל ומתלמוד תורה,
כמו בבחירות, ועם איומים.
אבל יוסף לא היה ככה.
זה יוסף שמייצג את העם האמיתי, לא המזויף של היום.
ומכל שכן, כשהוא אומר להם שיגידו שהם אנשי מקנה, רועי צאן,
שזה היה מאוס בעיני המצרים,
והזהיר אותם על ידי כך להתרחק ממלכות,
להתרחק מן השררה.
לו היה אחשורוש יודע את מוצאה של אסתר, שהיא בת מלכים,
ודאי שגם זה היה יכול לסייע לטובתה שהיא תיבחר קודם כל למלכה.
אבל מה מצווה עליה מרדכי אשר לא תגיד?
ובהגיע התור, אסתר לא ביקשה דבר.
כל מי שנכנסת למלך יכולה לבקש כל דבר שהיא רוצה בשביל להיכנס למלך,
והיא לא ביקשה דבר.
בכל חייה אסתר לא ביקשה דבר.
זו תמונה של חיי בת ישראל.
כל חייה לא ביקשה דבר.
בקצרה,
התמונה שונה מן הקצה לקצה,
מהתמונה הקודמת של המנהשוורוש והגויים.
פה אנחנו רואים ציור של מידות נעלות.
הטיפוסים לכאורה במגילה,
אין להסתכל עליהם כיחידים, כפרטים, אלא ככלל.
חוקרי עתיקות דנים על התקופות של הקדמונים,
מהפרטים הכי קטנים הם דנים על הכלל כולו. תראו ארכיאולוגים.
ברעש, כשמוצאים מזה משהו קטן,
כבר אומרים מה היה בתקופה,
מה היה באותו זמן, איך התנהגו, מה עשו, דברים, פרטים קטנים.
וכן ובאמת,
הפרט הוא הוראה נכונה על הכלל.
כשאדם לומד דברי חכמים, זיכרונם וברכה, ילמד גם כן על הדבר הזה.
מה שמובא בדבריהם אודות יחידים,
צריכים אנחנו לדון מזה על הכלל.
כשאמרו, כי עליך הורגנו כל היום,
הפסוק אומר, כי עליך הורגנו כל היום,
אמרו חכמים, זו אישה ושבעת בניה.
חנה ושבעת בניה, שהקריבה את הבנים, את עצמה.
אז זה לא פירוש שהם היו מיוחדים בדורם,
אלא שמדרגה נשגבה זו הייתה מדרגת כלל ישראל באותו הדור, ולא רק באותו הדור, אפילו בשואה בדור האחרון.
ראינו שאנשים מסרו את עצמם
על קידוש השם,
ולא לעבור על התורה.
וכן אנחנו רואים בתורה את המדרגה של דור המדבר,
שמכל הרבבות של אלפי ישראל לא נמצא בהם מישהו עם חטא,
לבד מחטאים ספורים המנויים בתורה, עשרה חטאים כל הדור. בארבעים שנה חטאו כולם ביחד, רק עשרה חטאים.
אשרי הדור שעוונותיו מועטים.
וזה למעלה מהשגתנו, אפשר לעבור ארבעים שנה רק עם עשר
חטאים
וחלקם זה של בודדים, כמו צלופחד
וכולי
המקלל.
זה החטאים של בודדים, וזה נחשב כאילו על הכלל,
גם, כמו שלמדנו,
מהפרט רואים על הכלל.
אז זאת אומרת,
זה היה דור המדבר.
כל היודע ומכיר מצב האדם
שעוונות שלא רבו כחול
לא יכול להשיג את הרוממות הנוראה הזו.
עוד דוגמה,
המצב של כלל ישראל בזמן הבית.
אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, לא, לן אדם בירושלים ובידו עוון.
לא היה אדם שלן בירושלים והיה בידו עוון.
מה פירוש?
אנחנו לא מרגישים דרגה כזו.
אבל הם, כל מי שחטא,
הביא מיד קורבן
שלא ללון בחטא.
אז אם היה לו איזה שגגה,
והיה צריך להביא קורבן,
אין דבר כזה שהיה מישהו בירושלים שלן עם חטא ולא הקריב קורבן קודם.
אנשים הולכים לישון עם עוונות, עם חטאים, עם מרדים,
יום ועוד יום, שנה ועשר שנים, וכיפורים ועוד כיפורים, ונשארים אותו דבר.
כי כשהחטאים רבו
עד אין ספור,
איך זה שייך להתכפר על כל חטא ולא ללון עמו.
זה בלתי אפשרי.
אנשים היו פושטים את הרגל רק מיום אחד.
כל בהמה זה 7,000 שקל.
אז כמה עשה חטאים?
איפה יש לו משכורות כאלה?
אבל זו תמונה חיה של כלל ישראל.
רואים
שאפילו דור המדבר,
כשאנחנו שומעים דברים שהם חטאו כביכול, הכל זה היו דברים בדקות של דקות,
זה לא הזמן להסביר.
ומתוך 40 שנה רק עשרה עוונות,
חטאים, לא יאומן כי יסופר.
בדור שחרב הבית, חרב הבית,
בדור הזה לא לן אדם עם חטא. אז איך חרב הבית?
איך חרב הבית?
אז תשמעו.
וככה מתבונן בכל מצוות התורה.
כתוב, קרבה שנת השבע,
שנת השמיטה,
ורעה עיניך באחיך האביון,
נתון תיתן לו,
ולא ירע לבבך בתיתך לו.
אז הרע על כל אחד מישראל.
אם מבקשים ממך הלוואה בשנת שמיטה,
שהיא ממשמשת ובאה,
והיא בסכנת אבדון של ממונו,
אחיך האביון,
אף על פי כן,
לא רק שלא יימנע מלהלוות,
אלא לא יהיה רע לבבך בתיתך לו.
וכן מצווה התורה את כל ישראל, לא תשנא את אחיך בלבביך.
אפילו הפשוטים בישראל מוזרים,
שלא יימצא בהם שמץ של קנאה, שנאה ונטירה בלב כמו שס.
והזרות האלה הושרשו בקרב הכלל ישראל,
והם נעשו תכונות עצמיות.
בכל ישראל
שהרי אמרו חכמים זיכרונם רכה ביומה חטא, מקדש שני
שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים
מפני מה חרב?
מפני שנאת חינם
מה זה שנאת חינם? מידות
שלא ישראל, שלא היו ישראל במדרגה רמה חרב המקדש
כשעם ישראל ירדו מהמדרגה של המידות הראויות להם, חרב המקדש
אז מה החזיק את המקדש כל הזמן?
המידות שלהם הטובות, לא לן
בן אדם
הם חטא בירושלים
אז בקצרה, מהותו של כלל ישראל זה מידות טובות
אז איך זה שאנחנו מוצאים מידות רעות
הנמצאים בהן?
בדרך כלל הן קלוטות מאחרים
ועל זה נאמר בשיר השירים אל תראוני שעני שחרחורת
ששזפתני השמש
כשמצאנו בימינו אלה בישראל
פרוצים
במקצת מידות
מהמידות של כלל ישראל
על זה נאמר
ששזפתני השמש זה רק שיזוף, זה לא הצבע שלי
זה לא שחורני, זה שיזוף
כי ההתבוללות של ישראל בעמים
גרמה לזה
אבל לצערנו הרב יש כאלה שאצלם זה לא שיזוף
זה שחור משחור כמו ש״ס
שזה שנאה וקנאה ונטירה על חינם,
שנאת חינם
דאורייתם ודרבנן
מתוך קנאה הכול
הנולדים בדורנו זה ומוצאים את כלל ישראל כמו שהוא עתה
יכולים לחשוב שככה העם היהודי, יש הרבה שאומרים זה העם הנבחר, זה העם שבציון,
זה מציון תצא תורה
אבל אנשים באים בימים קצת מבוגרים שראו גם את הדור עבר לפני 50 שנה בלבד
יכולים להעיד שהם ראו עדיין את כלל ישראל בתפארתו
50 שנה אחורה
בימים ההם מוצאים בכל עיירה ועיירה ירעים ושלמים חסידים ואנשי מעשה מפורסמים ושאינם מפורסמים שהיו מצויים לאלפים ולרבבות
הקדושה והטרה הייתה ניכרת בכל חייהם
בעיר קלם היו שני כבישים
אחד מיוחד לטיול לגברים
והשני לנשים
והיו זהירים בזה מאוד
כאילו מישהו הולך באותו כביש
איש זה כאילו ייחוד,
ועד היום נשאר שם זכר למנהג הזה.
בכל עדה,
בכל מקום, בחוץ לארץ, לפני שעלו לארץ, תשאלו איך התנהגו,
איזה מידות היו,
לא יאומן כי יסופר. פלא, פלאות, מה המרחק והפער לעכשיו.
יסוד כל המצוות
זה מידות טובות.
אמרת אדוני צרופה.
לא ניתנו המצוות,
אלא לצרף בהם את הבריות, ללטש אותם, לעשות אותם צדיקים.
וכי מה אכפת לקדוש ברוך הוא?
מישהו שוחט מן הצוואר
או מישהו שוחט מן העורף?
הווי אומר, לא ניתנו המצוות, אלא לצרף בהן את הבריות.
כששוחטים מן הצוואר,
אז פירושו של דבר שזה לא גורם שום צער לבהמה, היא לא מרגישה בכלל. כששוחטים מן העורף,
זו אכזריות.
הקדוש ברוך הוא, אכפת לו?
אם תעשה כך או כך, הוא רוצה שאנחנו נצטרף במידות.
זאת אומרת, לצרף ולזכך אותנו, להשריש בנו את המידות הטובות.
ולכן התורה אומרת
שצער בעלי החיים
איסור דוארייתא.
מה פירוש? לצער בהמה.
יש אנשים מתעללים.
למה עושה את זה התורה?
למה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו?
אחד ממהר ואחד פחות. זה גורם צער.
ועוד סיבות.
והרמב״ן בפירוש החומש בדברים כב,
בחומש,
לגבי מצוות שילוח הקן,
מאריך בעניינים של טעמי המצוות,
וכתב, אבל כל מה שנצטווין הוא
שיהיו בריאותיו צרופות ומזוקקות
בלא סייגי מחשבות רעות ומידות מגונות.
בקיצור, שם הכולל הוא טוב
וההפך הוא הרע.
עכשיו שומעים שאלה ששואל אחשוורוש,
מיהו זה
ואיזה הוא
אשר מלאו ליבו לעשות כן,
ותאמר אסתר איש צר ואויב,
המן הרע הזה.
מה התיאור של המן שהוא מקור ההשחתה?
הרע הזה.
כמו שכתוב בת יצר, הרע,
גם הוא נקרא הרע הזה.
אז אין לנו סיפור
בספר מוסרי יותר גדול ממגילת אסתר,
כדי ללמד אותנו מידות.
גם מגילת רות זה עניין של מידות.
מה התכלית של פורים?
לזכך את המידות של כלל ישראל.
עד שאמרו, חייב אינש לבסומה בפוריה עד דלא ידע,
שזה היסוד של אהבה.
חייב אדם להתבשם בפורים
עד שלא ידע.
מה זה עד שלא ידע?
זה היסוד של אהבה, ביטול הרע מכל וכול.
מה התכלית של פורים?
אהבה.
מה העצה?
חייב אינש לבסומה בפוריה עד דלא ידע.
הגאון מווילנא, זכר צדיק לברכה,
על מה שכתוב בברכות ל״ג, גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות,
שנאמר אל נקמות אדוני,
אז הנקמה ניתנה בין שני שמות, אל ואדוני,
וכן גדולה דעת
שנאמר אל דעות אדוני,
ניתנה המילה דעות,
דעה בין שני שמות.
ובעת דלא ידע,
בשעה שאין
ידיעה בעת שלא ידע,
כיוון שניטל את הדעה, ניטלה נקמה.
כי הנקמה בין שתי שמות והדעה בין שתי שמות.
הביאור של הדברים שאומר הגאון,
כמו שבצד זה רואים שדעה ונקמה הם אחד,
כי שניהם
נמצאים בין שני שמות של הקדוש ברוך הוא,
אז הם שווים כאחד.
כך, בצד השני גילו לנו חכמים שגם דעה ונקמה הם אחד.
אם רוצים להשבית את הנקמה,
מה יועצים לנו חכמים? תסיר את הדעה.
אז אם אתה שותה,
מתבשם בפורים,
עד דלא ידע,
בין
ארור המן לברוך מרדכי,
אז מתבטלת הנקמה,
שהסוד הוא אהבה.
איך מסירים את המידות הרעות?
על ידי שמבטלים את הדעה. איך מבטלים את הדעה? על ידי בסומן.
ואז מתבטלת הנקמה והשנאה והכול,
ושוררת, שוררת אהבה.
ועכשיו נוכל לראות את זה גם מחיינו.
שני שונאים,
זה לזה.
כשהם משלימים, מה עושים?
חיים לחיים!
שותים שכר!
כי זה מעביר את השנאה והכול.
וזה ביאור דברי הרמה,
שגם בשינה יוצאים ידי חובה,
כמו שאני עושה.
עד דלא ידע,
גם בזה יוצאים את המצווה של עד דלא ידע.
כי כשאדם מתבונן,
כשאדם מתבונן,
הוא רואה שבמעט שינה נמחקים כמה וכמה סכסוכים.
הוא הולך לישון קם, מתעורר.
כבר עברו כל הסכסוכים והמלחמות שהיו.
ובאמת,
תקשיבו טוב, ובאמת,
אם את עם אדם משקה
לתכלית זו להעביר את השנאה והכול,
גם בכל ימות השנה יקיים מצווה זו.
יש אנשים שרוצים
להעביר את הצרות שלהם והכול וזה,
אז הם שותים,
וככה הם משכחים את כל הבעיות והצרות, אבל הם הופכים להיות
מסלולים כרוניים.
וזה העניין שכתוב, שושנת יעקב צהלה ושמחה.
האומה הישראלית מכונה בשם כלל ישראל.
המהות של כלל ישראל זה מידות טובות,
ולזה מכונים בשם שושנת יעקב.
זר של פרחים מצבעים שונים,
זה הבחינה של כלל ישראל.
כל אחד ואחד מישראל
מצטרף
ומהווה את הכלל כמו זר פרחים
של שושנים
בתוך הקוצים,
כשושנה בין האחוכים,
כן רעייתי בין הבנות, בין אומות העולם.
שושנת יעקב צהלה ושמחה.
מתי?
בראותם יחד
תכלת מרדכי.
תכלת זה הכל כלול בזה.
זה ההוראה על השלמות.
כשהם רואים תכלת מרדכי,
כשרואים צדיק אמיתי,
ונעשים שושנת יעקב
כלל
אז צהלה ושמחה.
אז זאת אומרת, כל המגילה מספרת לנו
על המידות
של ישראל ואומות העולם,
לכן היא מעריכה ומפליגה בזה. ואין הסיפור רק על הפרטים, על היחידים,
על המן ואחשוורוש, על מרדכי ואסתר,
אלא על הכל.
ומה שאנחנו רואים, שמידות אלה לא כל כך מצויות היום,
אז יש כאלה שזה באמת רק שזפת נהיה שמש,
ויש כאלה שהם שחורים משחור, כמו שש.
רבי חנניהו בן הגשיום אומר, עושות קודש וחודש הקודש ישראל לפי כוך,
הרבו להם תורו ומשואות שנה.


