כוחה של שמיעה ואפילו של משה | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: להצלחת בצלאל בן יפית אינייש יגדל לתורה ולמעשים טובים, ולהצלחתנו בגדול. 

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי השם, וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי השם לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ב - ג) הדא הוא דכתיב (קהלת ז, ז): "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה", כִּי הָעֹשֶׁק זה משה שעשקו אותו דתן ואבירם. יְהוֹלֵל חָכָם ערבבו אותו, וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה - וכי תעלה על הדעת שהיה משה מתאבד? 

אלא הם שהקניטוהו ואמרו: "יֵרֶא השם עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט" (שמות ה, כא) אז מה הם אמרו? זה היו דתן ואבירם, הם אמרו למשה ואהרן: יֵרֶא השם עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ". 

ואף הוא מקפיד משה רבנו! כמו שהם הקפידו עליו גם הוא הקפיד אומר (שמות ה, כג): "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה" הוא מדבר אל הקב"ה שמאז שהוא בא אל פרעה "הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ" זאת אומרת בלשון קשה. 

אמר לו הקב"ה: "אני כתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דבריי?!" 

באותה שעה ביקשה מידת הדין לפגוע בו, במשה רבנו! 

אמר לו הקב"ה: "וכי בשר ודם אני במידותיי שאיני מרחם? הדא הוא דכתיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי השם. וַיֹּאמֶר לשון רכה. למרות זאת הקב"ה ויתר לו. בינתיים, אחר כך הוא יזכיר לו את זה. 

חכמים זכרונם לברכה מגלים לנו בזה שבעצם דבריו של משה שאמר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" לא היה כל חטא, אלא תפילה ובקשה! אבל כל התביעה היתה שהוא שמע את דברי הָעֹשֶׁק, הָעֹשֶׁק זה דתן ואבירם, דברי הָעֹשֶׁק של דתן ואבירם שאמרו "יֵרֶא השם עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ" והם שערבבו אותו ופגמו את דבריו!" זאת אומרת: הדברים השפיעו עליו השמיעה הזאת גרמה לו להיות מושפע עד שפגמה את דבריו בדברו לפני השם. 

"לא יתכן שמשה רבנו הושפע משהו מדבריהם שהלוא ידע רשעתם של דתן ואבירם! כמו שכתוב (שמות ב, יג - יד): "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים... וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" זאת אומרת מי זה אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים? זה דתן ואבירם שהיו אחים, זאת אומרת הוא ידע את רשעתם. ואז כשהוא ראה אותם ניצים - וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר 

אמרו חכמים זכרונם לברכה: "היה משה מהרהר ואומר: "מה חטאו ישראל שנשתעבדו מכל האומות?" למה העם הזה סובל מכל האומות ומשעבדים אותו שעבוד כזה במצרים? כיוון ששמע דבריו – אמר: "לשון הרע יש ביניהם! היאך יהיו ראויין לגאולה? אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. עכשיו אני יודע, באיזה דבר הם משתעבדים!" מה הגורם לשעבוד? וראה בהם את מקור השחיתות, עד שתלה בשני הרשעים האלה את כל שעבודם של ישראל. 

"הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי"? ככה הם טענו לפניו! כאילו למה אתה מתערב? מה, אתה רוצה גם כן להרוג אותנו כמו את המצרי? 'אה - לשון הרע יש ביניהם... אלא שמשה הטה אוזן לדבריהם, כדי להיוודע על סבלם של ישראל, ולהשתתף בצערם. אלא מה? מה שהוא הטה את האוזן לשמוע את מה שהם אמרו לו "יֵרֶא השם עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ" אז הוא הקשיב למה שהם אמרו, כדי להיוודע מה הסבל של ישראל ולהשתתף בצערם. 

לכאורה לא היה צריך לשמוע את הרשעים האלה! מה יש לשמוע מהם? אבל הוא הקשיב בשביל לדעת מה הם טוענים כאילו מה העם סובל עכשיו? אחרי שהוא בא אל פרעה - אז הוא הירבה את הגזירה. זאת היתה גדולתו של משה כמו שהתורה מציינת (שמות ב, יא): "וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" ואמרו חכמים זכרונם לברכה: "שבזכות זה אמר לו הקב"ה: "אתה הנחת את עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל? אני מניח את התחתונים ואת העליונים ואני מדבר עמך!". 

ולא עוד, אלא שבפסיקתא זוטרתא כתוב: "שגם דתן ואבירם לא נחשב להם עוון על דבר זה כי הם באו מתוך הצער. והם אמרו מה שכואב להם באמת ולעם". אבל! זה אבל גדול, מכיוון שסוף סוף קלטו אוזניו של משה את דבריהם, שהניסוח שלהם לא היה כראוי, ואף שלא היה אותו מקרה אלא פעם אחת, פגמו דבריהם בבקשות ובתפילות על ישראל, שיצאו ממקור החסד והרחמים, וגרמו ערבוב בחכמתו ובתורתו. 

הרי לנו כמה כוחה של שמיעה, שאף החכמים הגדולים ביותר, כל חכמתם נתערבבה ונפגמה על ידי זה שלאוזנם הגיעו דברים לא הגונים. ואף כשהיו חייבים להקשיב להם לשם מטרות נשגבות!" כמו לשמוע את סבלם של ישראל בשביל לפנות להשם. וזה דבר ידוע שבן אדם שנגיד הוא שומע דבר לא הגון, מי שיסבול מזה זה הבא בתור שישאל אותו שאלה. 

הוא יקבל את השפכטל בגלל העצבים שהוא קיבל מהקודם, וככה זה קורה גם בבתים; בן אדם בא עם תרעומת מהעבודה אז זה נוחת על הילדים ועל האישה וכן הלאה... זאת אומרת שמיעה מהוללת, מערבבת את האדם והיא עושה לו סערת רוחות, שעד שהיא שוקטת לוקח זמן, ובין לבין אם מישהו נכנס באמצע, והציק לו או לא פנה אליו נכון או עשה ככה או זה... צ'אק, זה כבר יכול להשפיע עליו עד שהוא יגיב לא כראוי. 

זה בסתם כל בן אדם אנחנו מכירים ורואים ומרגישים והכל בסדר - יודעים. אבל חכם גדול כזה כמו משה רבנו - שהוא הטה את האוזן בעצם לשמוע מה התלונה, וממה באמת מצטערים ישראל. עם כל זה נכנס לו – נכנס לו הָעֹשֶׁק נכנס, והפניה שלו לקב"ה לא היתה כראוי! וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ איי איי איי, איי איי איי, זה כבר להכריע כאילו. 

לקב"ה יש לו תכנית איך להציל את ישראל והכל - ומשה אומר לו: וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ - וריחם עליו! 'מה אתה חושב שהמידות שלי כמו בני אדם? איני מרחם? וַיֹּאמֶר השם אל משה, בלשון אמירה שזה לשון רכה. ובאמת הוא לא העניש אותו על זה כי הוא ידע שהוא מתכוון לטובתן של ישראל! לטובת הרבים. אומנם אחר כך ב"וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ, ח) 

אז הוא אמר לו משה רבנו: "מה, בשביל פעם אחת אתה נותן לי כזה עונש שאני אכנס לארץ וכו'?" 

אמר לו: 'איזה פעם אחת? כבר שש פעמים היה אתך קטעים ואחד מהם זה היה הראשון, רק מה, כשזה היה ביני לבינך ואתה דברת אלי ודיברת אפילו לא כל כך כהוגן - אה, אז אני שתקתי. אבל פה שאתה עשית טעות ברבים! ונהיה מזה מניעת קידוש השם, וזה לעיני כל ישראל אני אמרתי וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע ואתם הכיתם, אז זה אני כבר לא יכול לשתוק! זה היה בפרהסיה'. 

אז זאת אומרת המדרש מונה את כל ששת המקרים, שלא יחשוב בן אדם שהקב"ה תק תופס אותו על הראשונה, לא, הקב"ה 'מעביר ראשון ראשון', יש לו סבלנות מאוד! מאוד מאוד, אבל אם זה דברים שהם נעשים במניעת קידוש השם או בחילול השם או בדברים כאלה - איך אומרים 'נישט בריירה' (אין ברירה!). "את הכלל הזה אנחנו לומדים גם מדיני התורה, התורה מזהירה להתרחק מאיש המנוגע כדי שלא יטמא אותו". 

אדם שיש בו נגעים - התורה מזהירה להתרחק ממנו כדי שלא יטמא אותו. "ואף על פי שהוא אינו נוגע בנגע אלא בגופו, במקום אחר שאין נגע, בכל זאת עוברת ממנו הטומאה אליו. ולא עוד אלא אף אם אינו נוגע בו, ורק נכנס לאוהל של המנוגע - הרי הוא נטמא על ידו והטומאה הזו משפיעה גם על הנפש, עד כדי כך שאם הוא נוגע בקודש - הוא פוסל אותו. הטומאה הזו כל כך משפיעה על הנפש!" הוא לא נוגע בו רק היה בחלל של האוהל איפה שהוא נמצא, 

"הטומאה הזאת כל כך משפיעה על הנפש של לנכנס לאוהל, עד כדי כך שאם נוגע בקודש הוא פוסל אותו! ואם הוא אוכל תרומה או קדשים, או נכנס למקדש - הרי הוא גורם טומאה - וחייב על זה מיתה בידי שמים! הרי עד כמה התקרבות לטומאה שאינה אלא בגוף - פוגמת בנפש!". עצם הטומאה נמצאת בגופו של המנוגע, אבל ההתקרבות לטומאה אפילו בלי נגיעה - פוגמת בנפש. 

"אם התקרבות הגוף לנגע שבגוף יש בה פגיעה חמורה כזו בנפש האדם - על אחת כמה וכמה חמורה פגיעה בהתקרבות הנפש. על אחת כמה וכמה חמורה הפגיעה אם זה בהתקרבות הנפש לא התקרבות הגוף. התקרבות הגוף לנגע שבגוף - יש בה פגיעה חמורה בנפש האדם, על אחת כמה וכמה חמורה הפגיעה בהתקרבות הנפש, ולא למנוגע בגוף אלא למי שמנוגע בנפש. ומשום זה הקפידו חכמים זכרונם לברכה על שכינות רעה! ואמרו: "או לרשע! ואוי לשכנו!!" 

זאת אומרת התקרבות לנפשו של הרשע תגרום טומאה ופגימה בנפשו של השכן. "וגם תקנו להתפלל בכל יום: "תצילנו משכן רע" כי אין לשער כמה יש בכך מקליטת הרע מקליטת הרע אפילו שאינו מתחבר עם השכן. כי על חבר רע - מדברים על זה חכמים זכרונם לברכה לחוד. אלא מדובר פה - על גר בקרבתו וקולט לפעמים את קולו {רק שומע את השכנים הרעים} גם קליטת האוזן גורמת ויש בזה מגע בנפש! ולא עוד אף אם יש כוונה להשפיע על השכן הרע ולהוכיח אותו". 

זאת אומרת אפילו אם אתה מתכוון להשפיע עליו לטובה, לתקן אותו ולהוכיח אותו, "בכל זאת אגב חילופי הדברים" אתה אומר והוא עונה - "יש חשש לערבוב גדול כי גדול פגם השמיעה!" אז אנחנו רואים מה זה כח של שמיעה "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים! אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" (משלי טו, לא) "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה נה, ג) הכל תלוי בשמיעה! 

איי איי איי כמה אנשים טיפשים שמקשיבים לרבנים שקרנים ורמאים, ומרצים חדשים, אפילו באקראי! ולא מבינים מה הנזק שנכנס להם וההשפעה הם לא מבינים, עד שהם יצאו לתרבות רעה הם יבינו למה... או לשמוע את השירים של הפסולים ומחטיאי הרבים וכו' לא יאומן כי יסופר! זה הכח של שמיעה, הוא איום ונורא. 

"אבל ממידת פורענות למידה טובה; כשם ששמיעה רעה אמורה לפגוע פגיעה חמורה ולהפוך חוכמה להוללות וסכלות - כן בכוחה של שמיעה טובה להביא ברכה לנפש! ולהפוך את ההוללות והסכלות שיש באדם לחוכמה! אז כמו שאמרו לנו חכמים זכרונם לברכה: "אוי לרשע ואוי לשכנו" כך הם אמרו: "טוב לצדיק! טוב לשכנו!!". 

ויש שראו את הדרך הטובה שידבק בה האדם, מה היא הדרך הטובה? שכן טוב. כי אפילו אם הוא לא מתחבר איתו, עצם שמיעת קולו - יש בה תועלת! מצינו בתורה, כשהיא מצווה על יסודות האמונה בלשון שמיעה!" 

היסודות הכי גדולים בתורה - התורה מצווה אותנו בלשון שמיעה "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד) הכל בא דרך השמיעה, כל מצוות הייחוד והאמנה והקב"ה בזכות השמיעה. "וְהָיָה" לשון שמחה!! "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹל השם אֱלֹהֵיכֶם" (דברים כח, א) וכן לגבי המצוות: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוַֹתַי" (דברים יא, יג) הרי שיש גורם עיקרי בעצם השמיעה, וכבר עמדנו על כך שעיקר גדולתו של האדם - זה בצלם האלוקים שבו שניתן בו הכח להבין ולהשכיל, ובזה הוא עולה על המלאכים! 

שהרי הקב"ה אמר להם: "חוכמתו מרובה משלכם!" ומניין באה לו חכמה זו? מהשמיעה! שהשמיעה יש לה מגע ישיר לנפש. ואם כן יש בכוחה של שמיעה טובה אחת, ואפילו במצווה אחת - להחיות ולהביא חיות בנפשו של האדם. ככתוב שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, ואף באדם שהוא מלא הוללות וסכלות, והוא רחוק מכל תרי"ג המצוות, שמיעה אחת במצווה אחת - בכוחה להביא אור בכל מחשבותיו ולהפוך את הכל לחכמה ודעת". 

מי לנו גדול מיתרו? "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (שמות יח, א) שמיעה אחת, והפך מכומר לעבודה זרה - לאחד מגדולי הבעלי התשובה בעולם! וזכה להיות חותנו של משה רבנו!! אבל "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן" (שמות טו, יד) למה? כי הם שמעו אחד את השני, 

'שמעת מה היה?! שמעת מה קרה?! שמעת מה עשה השם לישראל במצרים?! שמעת שמעת...' 

ממי הם שמעו את זה? מרשעים! אז השמיעה לא עזרה להם. 

"וראוי הוא להגיע עד כדי כך למדרגה של האדם שחוכמתו גדולה מן המלאכים, עד שכדאי הוא שיאמרו שירה לפניו!". זאת אומרת כבר המלאכים חשבו שהאדם הראשון הוא האלוקים, וראוי לומר לפניו שירה! וכל זה מכח השמיעה. 

איי איי איי שמיעה של האדם הראשון (בראשית ג, יז): "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" איי איי איי איי, שמע שמיעה לא ראויה - והביא חורבן לעולם! כולם מתים. הכל שמיעה. איי איי איי ויש אנשים שהם גם פזיזים, פזיזים שומעים וזהו וכבר מחליטים את הדבר ונגמר הסיפור. 

כמו שהתפרסם השבוע שאישה אחת אמרה: "שהרב אמנון יצחק אמר 'שעוד חודש הולכים למדבר יהודה!' 

ובום התחיל מבול! 'הרב אמר הרב אמר הרב אמר...' וכולם שואלים 'הרב אמר???' 

אמרתי: 'שקרנית! רמאית, איפה אמר? הפוך! כל מה שאמרתי שיוצאים למדבר יהודה זה כתוב כשיבואו גוג ומגוג לשערי ירושלים, ואז תהיה מלחמה וחצי העיר ימותו, וחצי העיר יברחו למדבר יהודה, ושמה כתוב 40-45 ימים, עד שיבוא משה רבנו ומשיח בן יוסף ומשיח בן דוד עם כל מתי מדבר, ויחזרו בחזרה ויגאלו את ישראל!' 

סיפרתי שהלכתי פעם למדבר עשיתי סיור שמה ובדקתי איך אפשר לחיות במדבר, בתנאים כאלה וכאלה. 

ובאו אלי קבוצה של כמה פעילים ושאלו: 'הם רוצים ללכת למדבר...' ועושים מזה ביזנס' גם, לא רק זה... הם מוכרים גנראטורים מוכרים זה... ופטנטים. 

אמרתי להם: 'לא על זה דיברתי! דיברתי בזמן שיהיה גוג ומגוג כשתהיה מלחמה פיזית, אומנם עכשיו יש גוג ומגוג רוחני'. 

טוב בקיצור הם רצים אצים ורצו שאני אצטרף ואני זה... וכו' דחיתי אותם ואמרתי להם: 'שלא זה הכוונה ולא ככה'. טוב, רץ אצלהם כאילו זה זה... ומכינים אנשים עושים כבר רשימות ומכינים אנשים. ופתאום יוצאת הודעה כזאת. נו, אז מה, מה? שקר וכזב! 

מצלצלים לאישה: ' כן הוא אמר'. 

- 'את שמעת במו אוזנך?' 

- לא! 

- מי אמר לך? 

- דניאל, 

- אז איך את מפרסמת אם את לא שמעת מפי הרב ואת אומרת? 

- אבל מה הוא מונח בקבוצות הוא יודע! 

- ובקבוצות אמרו דבר כזה וכזה? 

- לא יודעת! 

לקח לה הרבה זמן הרבה זמן עד שעיכלה את הטעות, כל זמן שלא שמעת מפיו ממש - אז את לא יכולה להגיד. היתה שיחה ארוכה, והשיחה הארוכה הזאת הסתיימה בסוף: 'טוב בסדר'. אחרי זה אתמול היא שלחה הקלטה שהיא מתחרטת על מה שעשתה כבר פעם ראשונה. 

בפעם הקודמת היא אמרה: "טוב, לא ידעתי שאסור לפרסם את זה בפומבי" זאת אומרת היא השאירה עדיין את ההבנה – זה נכון, רק לא בפומבי עשיתי טעות. עכשיו היא אמרה: 'שהיא טעתה לגמרי!' וגם היתה דומעת קצת, נשמע ככה בהקלטה, ביקשה 'מחילה!' וכו' וכו'. 

הדניאל שאמר לה כמו שהיא אומרת אני לא יודע אם זה נכון - עדיין לא ביקש מחילה ולא כלום. אז זה שמיעה ששומעים ויכולה לעשות חורבן! כי אנשים לחוצים עכשיו ואף אחד לא יודע בדיוק מה יקרה ולא כלום, 

אז היא אמרה: 'אבל הוא אמר לי לקנות גנראטור!' 

אז מה.... כן, עלולה להיות 'החשכה', ויש מצבי חירום, וגם פיקוד העורף אמר: 'שצריך להכין סוללות וטרנזיסטורים והכל'. אני תמיד אומר כדאי שיהיה חודש ימים לפחות שיהיו מצרכים חיוניים, שלא מתקלקלים ולהחליף אותם כמובן מידי פעם להוציא מהמאגר ו... תמיד זה טוב להיות זהיר, מה הבעיה? מה, מה זה עולה לך יותר, הרי בלאו הכי אתה צריך לקנות את זה כשיהיה הבלגן, אז מה אכפת לך שתמיד יהיה לך ולא תצטרך 'אוי!! אין לי כלום'. 

אז זה לדוגמא שמיעה, כמה צריך להיזהר בשמיעה ולהבין גם מה שומעים, ולא להסיק מסקנות, ובכלל אם לא שומעים מהמקור! אז מה אתה, מה אתה אומר? בכל אופן. טוב מאחר ואני מניח שהיא התכוונה ברצינות אז אני מוחל לה. 

בכל אופן יהודים יקרים! שמיעה אתם רואים מזה? בבוקר דיברנו על משה רבנו על שגגה, שגגה, נתרשל ולא העלה על דעתו בעניין המילה, ואי ואי ואי רצה להרוג אותו הקב"ה! עכשיו אנחנו שומעים שבגלל שמיעה ששמע מרשעים דברים, כמה זה משפיע עד שזה ערבב אותו ובפניה שלו להשם לא דיבר כראוי, והיה ראוי לעונש. 

רק הקב"ה אמר: 'אני אין מידותיי כבשר ודם וכי איני מרחם?!' אז ריחם עליו כי הבין שזה לצורך ישראל, ובאמת כואב לו שהוא רואה בסבלותם ואכפת לו מהם והכל, עם כל זה יש טענה, 'אתה טוען עלי טענה לא מוצדקת ואתה אומר לי וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ איזה הַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ? אני אמרתי לך במפורש שהוא לא ישמע לך! כששלחתי אותך אמרתי לך ש"וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (שמות ז, ד). זאת אומרת: אני יודע בדיוק מה הולך להיות ואני מכין לו את ה'חבילה' רק בזמן. 

אז רואים כמה זה מדבק, אפילו קול של שכן רע! תסגור את החלונות אם יש שכן רע זה משפיע, שכן טוב... 

עכשיו כששומעים רב רמאי, אז זה מזיק לנפש של הבן אדם. ואם שומעים רב צדיק - אז זה מחייה את הנפש, עצם השמיעה בלי אפילו תוכן, זה כוח של שמיעה, ואם יש עוד תוכן ואי ואי ואי. לכן יש אנשים שמצליחים להשפיע על אחרים, ויש כאלה שמצליחים גם 'להשפיע' אבל לרעה! אבל שניהם אומרים פחות או יותר אותו דבר לא? 

אותו כיוון, באלה יוצאים ציבור של מקולקלים ואלה יוצאים ציבור של צדיקים! 'מה בין תלמידי אברהם לתלמידי בלעם?' אלה שמעו את זה ואלה שמעו את זה, שניהם נביאים! אברהם היה נביא ובלעם היה נביא. נביא, נביא וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (במדבר כד, טז), אבל מי זה הנביא הזה? מי זה הנביא? מה מעשיו של הנביא? וזה משפיע! תלוי גם במידות של הבן אדם וכן הלאה. 

אז זאת אומרת יוצא לנו מפה, שצריך להיות זהירים בשמיעה; מה לשמוע, את מי לשמוע, וכן הלאה וזה ישפיע. ירצה או לא ירצה האדם, אם באדם הגדול משה רבנו! שמיעה כזאת השפיעה עליו עד כדי כך שהוא דיבר לא כראוי לקב"ה, אומנם מתוך כאב וכו' אבל לא כראוי, וה'מזל' שהקב"ה {ככה אומרים הלשון מזל זה לא נכון} אבל המזל שהקב"ה לא העניש אותו בדבר הזה והבין אותו. כי הקב"ה 'סלחן ומחלן' במקום שאפשר, במקום שאי אפשר - אי אפשר! 

עד כאן, תודה. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

 02-3724787