כפויי הטובה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום

השם יתברך השאיר את הילדות אצלה ותרווה מהן נחת ויהיו בחזקתה

ויאכלו רק מכפז

תזכה לפרנסה בשפרה בריאות הנפש והגופלה ולבנותיה

ותזכה בבית הדין תקבל מלוא כתובתה

והאמת תנצח אמן

אמן

חכמים זיכרונם לברכה

אומרים על הפסוק ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרון

נתת מתכה

והך את עפר הארץ

והיה לכינים בכל ארץ מצרים

אמר בי תנחום

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עפר שהגן עליך

כשהרגת את המצרי

אינו דין שילקה על ידך

לפיכך

לקו שלוש מכות אלו על ידי אהרון

דם צפרדע כנים

הפירוש הוא משה רבנו בשעה שהרג את המצרי

כתוב ויתמנה הוא בחול

ואינו דין

שהאדמה תלקה במכת כנים על ידי משה

מטעם הכרת הטוב לאדמה

ולכן נצטווה שייעשה על ידי אהרון

מזה לומדים חידוש בהבנת עניין הכרת הטוב

כי לכאורה העניין הוא

לכאורה העניין הוא

בבחינת תגמול

מי שעשה טובה לשני צריך להכיר לו טובה כדי לשלם לו טובה תחת טובה

ולא רעה תחת טובה

אבל כאן

הלא האדמה היא דוממת

ואינה בעלת בחירה

ואם משה הטמין את המצרים בחול

החול לא יכול להתנגד

או לרצות בזה

מה שייך פה תגמול טוב

ראשית האדמה היא קרקע עולם

והיא לא עשתה כלום

היא לא עשתה טובה, היא בעצמה עשתה טובה מרצון למשה שהיא הטמינה וכיסתה את המצרי בשביל שלא יתפסו את משה

ודבר שני

היא איננה בת בושת

ואין לה רגש

והיא לא תסבול אם תלכה בכנים

ואם היא תרחש כולה הכנים היא לא מרגישה,

לא מפריע לה

אז מה שייך כאן בכלל להכרת הטוב

שלכאורה

הוא צריך להכיר טובה לאדמה על מה שהיא עזרה לו

מה שייך פה הכרת הטוב

למי יכיר טובה? למי שלא מרגישה ולא יודעת?

אבל מזה למדים

שעניין הכרת הטוב זה לא מה שחושבים

זו מעלה בנפש האדם שמכיר טובה כשקיבל ממי שהוא.

אדם שקיבל ממי שהוא, בן דומם, בן צומח, בן חי, בן מדבר,

קיבל טובה ממי שהוא זה מעלה בנפשו להכיר טובה

כי הלא הוא קיבל טובה

ואז נפשו צמאה ושוקקה להביע ולבטא זאת

שהוא מכיר טובה שקיבל

בעל המעלה הוא רוצה, הוא שוקק, צמא להביע את זה שהוא מכיר טובה

שקיבל

ולא מטעם שהמיטיב לא צריך לטובתו שלא מקבל טובה

לא בגלל שהמיטיב צריך לקבל טובה בגלל שהוא נתן לו טובה

אלא זה דרישת נפש טובה לעשות טובות בעד טובה

כבר למדנו הרבה דוגמאות אבל טוב לחזור מדי פעם

רבי שמעון בר יוחאי מחמת גדר שהוא

נהנה מחמת גדר החזיר טובה לכל העיר כולה טבריה

מי העניק לו את הטובה? חמת גדר

מה חמת גדר קשורה לתושבים?

היא קיימת עוד לפני שהם נולדו

הרצון של הנפש בעלת המעלה זה להכיר טובה למי שהיטיב לא מפאת חוב

מפאת מעלת הנפש

זוהי מעלה נפשית

להפך מזה זה כפוי טובה

אינו מכיר בטובה שקיבל

ולא רק זה יכול לשלם רעה תחת טובה

וזה פגם בנפש

כי איך הוא יכול לעשות פעולה רעה תחת טובה?

עכשיו שלחו סרטון

נהג מונית

פרסם

ככה ממש, רעה תחת טובה

החלטתי לדבר על הנושא, איך שאני מחליט לדבר על זה שלחו את זה בקבוצה

רעה תחת טובה

קראו ושתפו

פשוט להתבייש

אני נהג מונית באזור חיפה

בתאריך השמיני

לינואר 2019 בשעה תשע בלילה ועשרים וחמש בקור של 12 מעלות

הוזמנתי לנסיעה דרך אפליקצי גט טקסי

דרכו באזור חיפה

בזוג נוסעים עם תינוק עלו למונית

הנוסעת נכנסה וביקשה שיחזור לבעלה להכניס

את עגלת התינוק לתא המטען

כדי שהתינוק לא יישב בחוץ בקור וברוחות

ובכך ניצלה את התמימות והשירותיות שבי

ובזמן שאני עוזר לבעלה להכניס את העגלה לתא המטען

ניצלה את הזמן כדי לגנוב את כספי.

הכסף שעבדתי עליו יום שלם של עבודה

הלך ברגע אחד של תמימות

ועזרה לזולת.

אז אל תהיו תמימים,

שתפו כדי שנהגי מוניות אחרים לא ייפגעו,

כי לפי הסרט שלפניכם זה כבר מקצוענים.

התביישתי בשביל הילד שאימא שלו גונבת ומנצלת תמימות של נהגי מוניות

ואנשים שרוצים לעזור וגונבים מהם.

ובסוף היום הבנתי,

הבנה לא נכונה, אבל הבנתי שכנראה שירות טוב שווה אפס פרנסה יומית.

שתפו את הסרטון, תחזרו למצוא את הזוג. רואים את הסרטון? אני אראה לכם את זה אחר כך.

לא יאומן כי יסופר איזה גועל נפש.

ממש.

ורואים שזה מתוכנן.

למה?

כי היא נכנסת מהצד הזה והיא עוברת עד המושב השני מאחור,

בשביל שהיא תהיה קרובה כשהוא יצא מהאוטו,

לקחת לו מלמעלה את הכסף שהוא שם למעלה,

אז היא פותחת,

לוקחת את הכסף, סוגרת, והופס, מכניסה.

הכול בסדר.

בינתיים הבעל מעכב שם עם העגלה,

היא גמרה, נכנס ונוסעים, אבל הכול מצולם.

רואים את הפרצופים שלהם? מי תפסו אותם כנראה?

גועל נפש.

זה נפש רעה.

נפש רעה.

איך יכול לשלם רעה תחת טובה?

אבל לפי ההבנה שלמדנו עכשיו,

שייך עניין הכרת הטוב גם כלפי דומם.

ואף על פי שמכל הבחינות אצלו אין הבדל,

מעשה טוב או רע, הדומם לא מרגיש, לא טוב, לא רע.

אבל ההבדל הוא לגבי מקבל הטובה שהוא כן מרגיש,

הוא מבדיל בין טוב לרע.

אתה, משה, קיבלת טובה מהאדמה.

אז אתה מרגיש בין טוב לרע. האדמה לא מרגישה.

אז לכן אתה צריך להרגיש את הטובה, ולכן אתה לא תכה את האדמה אלא הארון.

הכרת הטוב באה לאדם

מהכרת

ערך שפלות עצמו.

מיהו בעל הכרת הטוב?

מי שיודע את שפלות עצמו,

הוא יודע שאף אחד לא מחויב לו כלום לעשות לו טובה.

לימדתי אתכם פעם.

לעולם יגיד אדם,

לא מגיע לי כלום,

ואף אחד לא חייב לי כלום.

ואז הוא יסתדר כל החיים, להותיר לו תרעומת על אף אחד ולא שום דבר.

לא מגיע לי כלום.

ואף אחד לא חייב לי כלום.

אדם

שמכיר בערך שפלות עצמו יודע שאף אחד לא חייב לו כלום.

אף אחד לא חייב לעשות לך טובה.

ואם עושים לך טובה,

אתה צריך להבין את ההיקף הגדול

ולהיות אסיר תודה.

אבל כפוי טובה אוהב את עצמו.

הוא מגדיל את ערכו בעיניו.

הוא חושב שכולם מחויבים לעשות לו טובות.

ואם עושים לו טובה, זה דבר פשוט.

מובן מאליו שצריכים לעשות לו טובה, כי לא יאה ולא נאה לקבל טובות.

הוא כמו המן.

המאני.

מה אמר המן?

למי יחפוץ המלך לעשות עיקר יותר ממני?

לי מגיע יותר מכולם.

כי אהבת עצמו והגדלת עצמו בעיניו מטעה אותו לחשוב זה.

וממילא,

כל כבוד שנתנו לו קיבל כדבר פשוט. 120 שבע מדינות.

משתחווים לו, קורעים, הכל בסדר. מה פשוט?

הוא לא מתלהם מזה בכלל.

אבל אם יש אחד שלא משתחווה,

לא יכרע ולא ישתחווה,

כל זה איננו שווה לי.

כל המיליארדים לא שווה כלום.

אחד לא משתחווה, מה זה?

פוגע לו באגו.

על דרך זה אומרים חכמים זיכרונם רכה בברכות נח.

אורח טוב, מה הוא אומר?

בא אורח לבית שלך,

וסעד על שולחנך,

מה הוא צריך לומר אם הוא אורח טוב?

וואו וואו וואו וואו וואו, כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי.

האורח הטוב,

אינו חושב שכל מה שעושים לו חייבים לו.

והוא מחשיב את הטובות שמקבל בכל היקפן,

עד שהוא מרגיש שכל הטרחה היא בשבילו.

וזה תופס מקום חשוב במוחו.

והעובדה שגם אחרים נהנים מזה לא תופסת אצלו מקום במוחו.

רק מה שהוא מקבל, מה אכפת לו?

מה אחר הם מקבלים?

הוא רואה שהוא קיבל,

וחושב כי אלו שעושים ומכינים להם, ודאי הם ראויים וזכאים לכך. אבל הוא, מה מגיע לו?

לא מגיע לכלום, ואף אחד לא חייב לכלום.

ממי הוא יכול להכיר טובה?

אורח רע, להפך.

דבר קטן בעיניו, כל מה שהוא מקבל,

כי גם אחרים מקבלים.

הוא חושב שהוא רק דרך אגב קיבל.

מה?

הם הכינו לעצמם, ואני הזדמנתי לשם, אז נתנו לי גם כן.

מה?

אורח רע.

וממילא,

לא חשוב זה אצלו,

שהרי הוא כטפל בדבר, הוא מרגיש שהוא כלום, הוא אחד מ...

הוא מרוב גאוותו, הוא חושב שמתאים שיטפלו בו באופן מיוחד, כראוי לכבודו,

ולא מכיר את הטובה שעושים לו.

זאת אומרת, אם הוא מקבל את הארוחה בחד פעמי,

הוא חושב שמגיע לו בחרסינה ועם כפיות מוזהבות.

במסכת עבודה זרה, היי,

תענו רבנן, מי ייתן

והיה לבבם זה להם?

ליראה אותי כל הימים.

ככה כתוב בפסוק.

אמר להם משה לישראל,

כפויי טובה,

בני כפויי טובה.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל,

מי ייתן והיה לבבם זה להם?

שיישארו ככה ברמה של יראת שמיים כמו שהם נמצאים בזה עכשיו?

היה להם לומר תן אתה.

הם לא אמרו.

אז הם נקראים כפויי טובה.

ככתוב, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.

הנה, אתה שומע מפורש גם שהם כפויי טובה, שמביא להם מן, שיש בו את כל הטעמים,

כל הוויטמינים, הכל בסדר,

והם קוראים לזה לחם כלא כן.

די, נמאס לנו כבר מהטובה הזאת.

המן הזה זה לחם מקולקל.

למה הוא מקולקל?

כי אין יציאות.

אז הם 40 שנה אוכלים,

ואין יציאות,

לא צריך ללכת לשירותים.

זה לא טוב.

הם אומרים, מה, אנחנו נתפוצץ!

אבל אתם כבר אוכלים 40 שנה, מה נזכרתם עכשיו להגיד?

כפויה טובה.

השם לא רוצה להטריח אותם ללכת חוץ למחנה.

והם

קוראים לזה לחם כלא כן.

והם נקראים בני כפויי טובה,

שכתוב, האישה שנתת עימדי,

היא נתנה לי מן העץ והאוכל.

והאדם הראשון מאשים את האישה ואומר, אתה נתת.

אתה נתת לי את האישה, היא,

היא נתנה לי באוכל.

אם לא היית נותן לי אותו, אני לא הייתי נחשן.

כפוי טובה.

אני נותן לך אישה,

עזר כנגדך,

לא טוב להיות האדם לבדו,

ואתה מה אומר לי?

האישה שנתת עימדי,

היא נתנה לי.

היא!

ולא אני. היא!

גם שם בעניין המן אותה הבנה, כי המן היה להם באמת טובה.

רש״י אומר, קל הוא המן.

קל.

לא מכביד, לא מתנפח, לא צריך לפתוח את החגורה.

קל.

ומפני שהיה נבלע בכל האיברים,

ואינם יוצאים לחוץ,

קראו קלוקל ורגנו על כך, רטנו על כך.

והיא הייתה להם טובה גדולה, שלא היו צריכים לטרוח לצאת שלוש פרסאות.

12 קילומטר ללכת ברגל, לעשות

מה שצריך.

12 קילומטר כל פעם.

אתה מרגיש, אה?

לך, יאללה.

הליכה 12 קילומטר.

אין הסעות.

ברגל.

אתה תגיע בכלל עד שמה?

השם חסך לך את זה.

איי, איי, איי, איי.

וכן,

האישה שנתת עימדי, אחרי כל הטובה שהשם אמר,

אעשה לו עזר.

לא טוב להיות האדם לבדו.

בכל זאת לא הכיר טובה האדם הראשון, כאילו מחויבים לו.

ועוד,

לא השביעו רצונו באישה כזאת,

וכאילו צריכים לתת לו אישה יותר הגונה.

זאת אישה שהיא פיתתה אותי, נתנה לי לאכול.

איי, איי, איי, זה דבר נפלא, לא יאומן כי יסופר.

אז ישראל נקראו כפויי טובה, בני כפויי טובה.

עכשיו אני אשאל אתכם שאלה ששווה 200 שקל.

מה שקשה להבין,

איפה רואים כאן שהם כפויי טובה במה שהיה להם לומר?

תן אתה.

משה אומר, מי יתן ויהיה לבבם זה להם?

כשהשם אומר לו, מי יתן ויהיה לבבם זה להם? נראה אותי כל הימים.

מה היו צריכים להגיד לשם?

תן אתה.

והם לא אמרו, זה כפויי טובה.

מה יש פה כפיות טובה?

מה יש פה כפיות טובה?

לא מעריכים? מה?

הם לא מעריכים שהשם ייתן? מה לא מאמינים שהשם ייתן?

אם הם לא מעריכים שהוא ייתן, אז מה זה, כפויי טובה?

כפויי טובה,

מה?

שהוא לא מעריך.

נו, אז מה הוא לא מעריך? זה כשהוא מקבל, אבל מה הוא קיבל?

מה הוא קיבל?

מה הוא קיבל? במעמד שהם לא צריכים להכיר את התורה הזו בעצמם. איזה טובה?

מה שהוא אומר, מי יתן ושאלה של האמירה.

נו.

צריכים להבין את זה בעצמם. זה הולך להיות, אבל בזה שהם לא אמרו לו, תן אתה, איפה כפיות טובה?

מה?

לא רוצים להישאר במצב הזה.

נו, אז מה זה כפוי טובה? איפה זה כפוי טובה?

אבל זה הם החליטו שהם יהיו יראי שמיים, לא הוא.

הוא אומר, תישארו ככה.

אז למה, למה...

זה השם, הוא רוצה לכל, מה קורה שהוא נותן לך?

לא, זה לא, לא, לא.

הם לא רוצים להתאמץ, להיות... לא, לא, לא, לא.

אז התוספות מבארים שם ואומרים ככה.

למה הם קרויים כפוי טובה?

הם לא רצו לומר תן אתה כדי לא להחזיק לו טובה.

אם אנחנו נבקש והוא ייתן, צריך להחזיק לו טובה.

השם נתן לי.

ואם הוא נתן לי, אז אני חייב, לא רוצה להיות חייב.

לא רוצה.

לא רוצה להחזיר טובות, עזוב אותי, אל תיתן טובה, לא חייב לך כלום, אתה לא חייב לכלום, שלום הכול בסדר.

שמעתם? אדם לפעמים נמנע.

שואלים אותו, אתה רוצה? זה לא.

למה אתה עושה?

אתה רוצה, הרי, לא.

אתה רוצה, למה אתה עושה ככה? בשביל שלא אני אגיד שאני רוצה, ואז אני חייב.

שב לאכול. לא, לא, תודה, אני לא...

שב, נו, זה...

טוב, נו, אם אתה מבקש, בסדר.

יושב לאכול, כאילו.

למה הוא עשה את זה?

הוא רצה לאכול.

למה הוא עשה? כאילו הוא עושה טובה שהוא אוכל.

כאילו הוא עושה טובה שהוא אוכל.

בשביל שהוא יהיה חייב לו, ולא הוא יהיה חייב לזה שהזמין אותו.

זה נפש רעה.

וזה דבר נפלא, כמה ירודים, מה זה דבר נפלא? אתם זוכרים את הפירוש?

נסתר, נסתר. זה דבר נסתר, דבר נפלא.

עד כמה ירודים כוחות הנפש של כפויי טובה,

שלא רוצה להגיד אתה תן,

כדי שלא יצטרך אחר כך להחזיק טובה.

וכמה מן הגסות יש בדבר הזה,

כמו שאומר המסילת ישרים,

כי עפריות, החומריות,

גס.

זאת אומרת, האדם הזה הוא חומרי, אין לו מעלות בנפש, כולו גוש בשר,

עשוי מעפר.

ואיכס.

אנשים כאלה,

איכס.

חכמים אמרו, אין עושים טובה למי שאינו מכיר בטובה.

אם אתה יודע שיש אחת שהוא לא מכיר בטובה,

אל תעשה לו טובה.

זה יעלה לך ביוקר, אתה עוד תקבל על זה רעה.

רעה תחת טובה אתה תקבל.

למה?

כי אם הוא לא מכיר בטובה, הוא לא רוצה להכיר.

אם הוא לא רוצה להכיר,

אבל הוא מבין שהוא חייב טובה,

הוא תמיד יצטרך בגלל נפש הרעה שלו למעט בערכך ולהגיד לא, לא, לא.

כשנשאר לו אוכל אז הוא אומר בוא תאכל כי חבל לא לזרוק.

הוא ימצא איזה משהו להגיד, אתה תקבל רעה במקום זה. לכן מי שאינו מכיר בטובה, אין עושין לו טובה.

צריך לזכור את זה.

צריך להיות חכם,

צריך לפיקח.

בשביל להכיר באנשים.

ואדם שלא מכיר בטובה זו מידה גרועה שבגרועות שאין כדוגמתה.

שאין כדוגמתה. לכן חכמים אמרו, בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן. צלעת שאכלת ממנה, אל תירק לתוכה.

זה דוממים.

הם לא מרגישים.

זה לא בגללם, זה בגללך.

אתה צריך שתהיה לך נפש מעולה.

שאתה תרגיש, תהיה בעל רגש כלפי כל טובה.

אמרתי לכם שאמי המנוחה

היינו הולכים מהבית, הייתה אומרת שלום בית.

היינו חוזרים אותה לשלום בית.

כאילו הבית זה אדם שתודה שאתה שמרת את הבית והכל היה בסדר, שלום בית. הולכת, כאילו, הכל בסדר, מדברת עם העצמים גם.

הרגש,

הרגש.

היא הייתה בעלת חסד גדול מאוד לכל בן אדם, גם גויים.

גם בזמן האינתיפאדה הייתה משקה ומאכילה פלסטינים שהיו עובדים אצלנו בשכונה בירושלים.

אז זאת אומרת,

זה מעלה בנפש.

ואם לא, זה פגם שאין כדוגמתו.

אז כל אחד יבחן את עצמו, איך הוא מרגיש על כל דבר ודבר שהוא מקבל

או קיבל,

ונראה אותו מתחיל להחזיר.

רבי חנניהו ברגשיהו אומר, עושה הגוז בנו זה הכל תשרוין לפי כוך.

ירבו לו עם תורה ומשפואות שנה, אמרו לו יגדיל תורה וידיעו.