חילול השם אחד דוחה מאה תפילות - חלק ג' | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' (עמודים סט-עו) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

חומר איסורו; למה הקב"ה שולח מלכות רשע?

כתוב במשנה באבות (פ"ה מ"ט) חיה רעה באה לעולם על שבועת על שבועת שוא ועל שוא ועל חילול ה'.

וראיתי דבר נפלא במהר"ל מפראג ל מפראג בספרו על אבות דרך חיים שכתב שהרמז של חיה רעה זה המלכויות שנקראו חיות כמבואר בספר דניאל (פ"ז פסו' ב-ז) שדניאל ראה בחלום את ארבע המלכיות בדמות חיות, בבל כאריה, פרס כדוב, יון כנמר, ומלכות רביעית כחיה משונה. וע"ש שכתב וזה לשונו: יש לשאול מאוד על זה דמה ענין זה העונש לחילול ה'? ואפשר כי הרמז במה שאמר חיה רעה, כי המלכיות נקראו חיות ככתוב (בדניאל פ"ז ב-ז). ואמר כי כאשר יש שבועת שוא וחילול ה' בעולם ואין יראים משמו הגדול, באה לעולם חיה רעה והם יראים ממנה. תחת אשר אינם יראים משמו של ממ"ה הקב"ה, יהיו יראים ממורא מלך בשר ודם. עיין שם שהאריך בזה וגומר וזה לשונו: ופירוש זה ברור מה שאין לספק בו, והוא יתברך יצילנו מעון זה ויכפר בעדינו.́

חיה רעה באה לעולם, מדה כנגד מדה

ובאמת צריכים להבין מה המדה כנגד מדה בזה שאם אחד עושה חילול השם הקב"ה שולח לעולם חיות רעות.

בספר נחלת אבות כתב שבברכתו של בורא העולם לנח לאחר היציאה מהתיבה נאמר (בראשית ט' ב') "ומוראכם "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ חית הארץ ועל כל עוף השמים" ברם היראה והפחד המוטבעים בטבע החיות מפני האדם קיימים כל עוד שומר האדם על צלם אלקים שבו, וכשנשבע אדם לשוא ומחלל את השם מסיר הוא הצלם אלקים מעליו, וזה המדה כנגד מדה. כי כיון שהאדם מבזה את אדוניו יתברך, ואינו רוצה להכיר מעלתו ושלמותו גם החיה לא תכיר אדנותו, ואמרו חכמנו זכרונם לברכה (במס' סנהדרין לח:) אמר רמי בר אבא אין חיה רעה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה.

ובספר מוסר לר"י אבן ועקנין אבן ועקנין מביא את דברי הגמ' (שבת קנא:) אמר רמי בר אבא: אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר (תהלים מט יג) "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו". וכתב שם המהרש"א שהיינו כאשר מאבד האדם את הצלם. ודרשו לשון "נמשל" מלשון ממשלה שהבהמה מושלת עליו כאשר "כבהמות נדמו.

מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא?

"בימי ספירת העומר אנו מתאבלים על מותם של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו תוך זמן קצר ממחלת אסכרה, החונקת את האדם וממיתה אותו, וזאת משום שלא נהגו כבוד זה בזה כדאיתא במסכת יבמות (סב:). והקשה בספר הלולא רבא הלולא רבא מדוע התחייבו אותם תלמידים מיתה. והרי אף אם עברו על מה שכתוב בתורה ואהבת לרעך כמוך, ולא תשנא את אחיך בלבבך מכל מקום לא ראינו ולא שמענו מעולם שמי שעבר על איסור תורה התחייב על כך מיתה רעה כזו. וכתב ליישב שכיון שהם היו תלמידי חכמים אזי בהתנהגות שנהגו זה אל זה יצא חילול השם. ועל חילול השם הגיע להם העונש רח"ל, וכן כתב גם כן החתם סופר זצ"ל.

וכעין זה כתב בספר אבות ישראל והביא משו"ת התשב"ץ (ח"א סימן קעח) שתמה כי לא נתפרש בגמרא מהו הזלזול שנהגו זה בזה, וכתב עפ"י מה שכתוב במסכת אבות (פ"ב מ"ח) יהא כבוד חבירך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים. והם לא נהגו כן ונענשו ומתו "לפי שהיו גורמים לתורה שתתחלל על שתתחלל על ידם" שהבריות אומרים אוי לו למי שלמד תורה וכו' כדאיתא במס' יומא (פו.). 

המשנה באבו המשנה באבות (פ"ד מ"ד) רבי יוחנן בן ברוקה אומר כל המחלל שם המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. 

והרבה תמהו על המשנה הזו (ע' ברבנו יונה, חסיד יעב"ץ, מרכבת המשנה, חפץ חיים ועוד) חדא, למה אם הבן אדם חטא בסתר נפרעין ממנו בגלוי. 

ועוד, למה מענישים על שוגג כמזיד ומדוע שונה חילול השם משאר עבירות, שבה מחשיבים שוגג כמזיד. ונביא כמה מהפירושים שנאמרו בזה. 

בענין התמיה הראשונה נאמר שלפעמים נדמה לאדם שאם יסתר בחדרי חדרים ויעשה דבר עבירה אין מי שיודע מזה ואין מי שיגלה את מעשיו. אולם כבר כתוב בנביא (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' ."

ומספר ר' דוד הנגיד בנו של רבנו אברהם החסיד נכד הרמב"ם מעשה באיש אחד שאכל ביום תענית ציבור והוא היה לבד בביתו ולא ראהו שום אדם, ומנפלאות השם יתברך נחרב הבית ונפל עליו, ובאותה שעה באו והסירו מעליו את המפולת ומצאו פת לחם בפיו שלא הספיק ללעוס אותה ולבולעה. וגילו שאותו אדם אכל פת ביום צום והתפלאו העולם על מעשה השם יתברך.

וכן מעשה בשופט מעשה בשופט שהיה חכם ונבון ותמיד קלע לאמת. פעם בא אליו אדם בוכה וסיפר את המעשה הבא: יש לי בת ששדכתי והכנתי לה כל בגדיה ותכשיטיה. החתונה קרובה והכל מוכן בבית. אלא שנכנס גנב ולקח הכל ועתה נמצא הוא בחוסר כל. השופט עודד את האיש וביקש שילך איתו לביתו. כשהגיעו למקום שמשם נגנבו החפצים, מצא שהחדר מיקומו בקומה שניה ולו חלון יחיד ותחת החלון עץ גדול מלאה קוצים, השופט שאל את האיש מי הוא שכנו הגר מתחתיו, ותשובת האיש היתה איש תם וחסיד וישר חזן המוכר לכל ושמו פלטיאל.

בבוקר הזמין השופט את החזן פלטיאל לבית המשפט. החזן תמה על מה ולמה הרי הוא ידוע כצדיק וחסיד, גם באנשי הסביבה גדל תמהונם.

השופט החכם לא שם לבו לחזן ופקד עליו לפשוט את בגדיו לעיני כל הקהל, החזן ניסה להתנגד אך כשהרעים השופט בקולו החל הלה להוריד את בגדיו העליונים וראו כולם בבירור שגופו היה מכוסה בשריטות ופצעים טריים. מיד החל השופט לנזוף בו גנב שכמותך!! החזר את הגניבה אשר גנבת!! והחזן הבין שנתפס בקלקלתו וכי השריטות שעל גופו מעידים על מעשיו שטיפס על העץ. החל מודה והחזיר את הגניבה ואף שילם קנס הגון. ומאותו יום נודע קלונו ברבים, והבינו כולם שכל מעשיו לא היו אלא בצביעות שכן הרבה לעשות עבירות בסתר עד שנתגלה קלונו ברבים. וזה כהבטחת חז"ל במשנה כל המחלל שם שמים בסתר ́"נפרעין ממנו בגלוי".

זהירותו של יוסף הצדיק מחילול השם

במסכת סוטה (לו:) אמרו: יוסף שקדש שם שמים בסתר בזה שלא חטא עם אשת פוטיפר אע"פ שלא היה איש בבית באותה שעה, זכה שהוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים ."

ובספר אבות ישראל הביא מה שהקשה בזה ביערות דבש ביערות דבש וכתב: הנה ידוע מה שגילה רבנו האריז"ל שאסתר לא שכבה עם אחשורוש, אלא שלחה שדה בדמותה ובצלמה שתכנס לאחשורוש במקומה, וא"כ קשה מדוע יוסף הצדיק לא שלח ג"כ שד בדמותו ובצלמו שיכנס לשכב עם אשת פוטיפר, ובזה היה ניצל מאותה מרשעת בקלות.

ותירץ, שאם היה יוסף הצדיק מכניס שד במקומו, אז היה נראה בעיניה שאכן הסכים והתרצה לעבור עבירה עם אשת איש, ויש בזה צד חילול השם חילול השם ולכן העדיף להכניס עצמו בסכנה זו כדי שלא יצמח חס ושלום חילול השם על ידו. וזה החידוש ששבחו חכמינו ז"ל את יוסף שקדש שם שמים בסתר! ́

המכה את המלך בין בשוגג בין במזיד מתחייב 

ועל התמיה השניה, שלא מצינו בשום מקום שנפרעין מן האדם על שוגג כמזיד החסיד יעב"ץ הביא בשם הר"י ן' שושן ז"ל כי כל אדם חייב לכתוב על לוח לבו שיש מלך מושל על הכל ושראוי לירא מפניו ולהזדעזע לכבודו, והעובר ע"ז דמו בראשו. היתכן שיאמר אדם למלך בשר ודם שכחתי והכיתיך שכחתי וקללתיך?

וכעין זו פירש ג"כ במרכבת המשנה במרכבת המשנה והמשיל זו, למי שלוקח אבנים וזורקן לבית המלך, והוא לא התכוין להזיק לאף אחד אלא שבמקרה באותה שעה שהוא זרק האבן יצא המלך, והאבן פגע בו והזיקו, אע"פ שהיה אנוס וגם שוגג, בודאי שינתן לו עונש כמזיד כי היה לו לכתוב על לוח לבו שהמלך לפעמים נמצא שם ויכול להזיק אותו. וא"א לטעון ולומר ששכח שזה היה ביתו של המלך. והנמשל מובן מאליו ולכן מענישים על שוגג כמזיד. ́

יש דברים שא"א לומר עליהם שוגג הייתי

החפץ חיים זצ"ל מבאר זאת על פי משל למלך גדול שהיה לו בן יקיר שנסע למרחקים למשך הרבה שנים, והיה המלך מתגעגע אליו געגועים גדולים עד מאוד.

והנה שלח הבן לאביו לומר לו שבעוד שבוע הוא מגיע אליו לבקרו. 

ויהי בהגיע היום הנכסף שהיה הבן אמור להגיע לעירו ולארצו, עשה המלך הכנות גדולות לקבל את פני בנו אהובו, ושלח המלך פמליא מעבדיו ומשרתיו אל חוף הים אשר הספינות המפליגות בים חונות שם בעת הגעתם ארצה. וציום להביאו אליו בתופים ובמחולות כראוי לכבודו של בן מלך.

והנה באותה ספינה שהפליג בה הבן מלך, היתה גם חבילה ששלח אחד ממכירי המלך להביאה אל המלך, וצוה המלך לעבדיו דרך אגב דרך אגב להביא גם חבילה זאת עמם.

כשחזרו עבדי המלך למלך אמרו לו: הנה קיימנו דבריך והבאנו לך את החבילה ששלח לך מכירך מעבר לים, ושאל להם המלך אבל היכן בני?

ואמרו לו אוי! שכחנו להביאו, ויכעס המלך עליהם ויאמר להם היתכן כדבר הזה?! אם הייתם מביאים את בני ושוכחים את החבילה ניחא, אבל אם את העיקר שכחתם הרי אתם פושעים גמורים ומורדים אתם במלך, ולא הועלתם כלום בהביאכם את החבילה ששלחו לי.

ועל פי זה יובן היטב, דהנה "כל הנקרא בשמי ולכבודי ולכבודי בראתי ולכבודי בראתי" והוא, שכל מה שברא ה' בעולמו הכל ברא לכבודו ולשמו, ובזה לא שייך שיהיה שוגג, דאיך יתכן לשכוח את הקב"ה אפילו בשוגג ולכך אפילו שהוא שוגג דינו כמזיד גמור ודלא כבשאר מצות.́

הצרות באות מעלבונה מעלבונה של תורה

המשנה באבות (פ"ו מ"ב) אומרת: אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה של תורה.

ובדרך צחות מסבירים את זה רבנו יצחק אברבנאל זצ"ל בהבעל שם טוב זצ"ל: "שהאוי" כלומר כל הרעות והצרות כולם שבאים על הבריות רח"ל ימשך עליהם מעלבונה של תורה כלומר בגלל העלבון שמעליבים את התורה כאשר לא שומרים אותה כראוי. ונעשה חילול השם וזה עלבון גדול לתורה וזה הסבה הראשונה לצרות ישראל ורעותיהם וזה שכתוב "אוי להם לבריות להם לבריות" למה? בגלל ה"עלבונה של עלבונה של תורה ." ́

המחלל את השם אין לו סליחה

ובאבות דרבי נתן דרבי נתן (פ' לט ה"א) כתוב: חמשה אין להם סליחה. המרבה לשוב ומרבה לחטוא והחוטא בדור זכאי והחוטא ע"מ לשוב "בכל שיש בידו חילול השם חילול השם" ובבנין יהושע כתב: אין להם סליחה כלומר ́ קשה סליחתם כי צריכים תשובה גדולה ע"ז. 

נגעים באים על חילול השם

ובמדרש רבה (ויקרא פרק יז) כתוב: על עשרה דברים נגעים באים: על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים "ועל חילול השם חילול השם" ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל גוזל את שאינו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין הרע. ́

חומר העוון של חילול השם

ועל חומר העון של חילול השם אפשר לראות מה שכתוב בגמ' במס' יומא (דף פו.) ...אבל מי שיש חילול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כב, יד) "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון" וכו'.