חילול השם אחד דוחה מאה תפילות - חלק ד' | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדיחנו' (עמודים עו-פא) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

חילול השם חמור יותר מעבודה זרה 

כתוב בירושלמי בירושלמי נדרים בירושלמי נדרים (פ"ג ה"ט). א"ר יודה בר פזי חילול השם קשה מכולם (כלומר מע ז)" דכתיב (יחזקאל כ) "ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלוקי ישראל איש גילוליו גילוליו גילוליו לכו עבדו ואת שם קדשי לא תחללו לא תחללו."

ובמסכת סנהדרין (קז.) כתוב: ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד עבודת כוכבים שנאמר (ש"ב טו) "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים", ואין ראש אלא עבודת כוכבים שנאמר (דניאל ב) "היא צלמא ראשה די דהב טב" (שמואל ב' טו) "והנה לקראתו חושי הארכי, קרוע כותנתו, ואדמה על ראשו". אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודת כוכבים? אמר לו מלך שכמותי (חסיד שכמותי יהרגנו בנו ויהיו מתרעמין על מדותיו של הקב"ה ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא. רש"י) יהרגנו בנו? מוטב יעבד עבודת כוכבים ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, ורש"י פירש מוטב אעבד עבודת כוכבים ואחלל את השם אני לבדי ולא יחללו אותו כל העם.

ובספר עץ יוסף עץ יוסף על העין יעקב כתב לפרש כי אחרי שדוד המלך עבד עבודת כוכבים אז אמר מוטב שאעבוד עבודת כוכבים לפנים ואל יתחלל שם שמים שיאמרו חסיד כדוד יהרגנו בנו. אבל עכשיו יצדיקו דין שמים בהריגתי כי יאמרו שהייתי עובד עבודת כוכבים והשי"ת השיב גמולי בראשי. ולא יצא קלקול גדול מזה.́

עם ישראל היה מאבד ספר התהלים 

ושאל על זה החזון איש זצ"ל שאלה נוראה שאלה נוראה: כיצד העלה דוד המלך בדעתו לעבוד עבודה זרה הרי במקרה זה היו צריכים לגנוז את כל הספר תהלים שלו?

והשיב, אין הכי נמי, עם ישראל היה מאבד את ספר התהלים אבל העיקר שלא יהיה חילול השם! מפרשה זו מוכיח החזו"א שעבודה זרה פחות חמורה מחילול השם וכפי שרצה דוד המלך לעשות.

בשו"ת מהרי"ל דיסקין ל דיסקין (בסוף חלק הפסקים) כתב: וזהו ענין חילול השם, שהחוטא בפרהסיא מחליש עוצם הפחד והחרדה והבושת מעוון אשר הוטבע באדם והוא ע"ד מכשיל את הרבים. ומובן מה שחז"ל יעצונו לדון המחלל את השם חייב נידוי חייב נידוי́ לכף זכות למען לא ימצא לנו פתח בלבבינו לפרוץ גדר הבושה וכו'.

בירושלמי תענית בירושלמי תענית (פ"ג ה י)" : שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו. צריך אתה לנדוי אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר (משלי כג) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". ובגמ': שאילו נגזרו גזרה כשם שנגזרה בימי אליהו לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם שכל המביא את הרבים לידי חילול ה' צריך נידוי. ונפסק להלכה בשו"ע יו"ד (ס' שלד סעיף מג) וז"ל על כ"ד דברים מנדין את האדם ואלו הן וכו' ...והמביא את והמביא את הרבים לידי הרבים לידי חילול השם, ע"ש.

מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא 

כן כתוב בגמ' יבמות (ע"ט.) על הפסוק (דברים כד) "לא יומתו אבות על בנים" וכו'. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אין מקיפין בחילול השם בחילול השם́ אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא.

בגמ' קידושין (דף מ.) תנן התם. אין מקיפין בחילול השם. אחד שוגג ואחד מזיד. ושואלת הגמ' מאי אין מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושים כחנווני, מר בריה דרבנא אמר לומר שאם היתה שקולה מכרעת. ופירש רש"י ז"ל אין עושין לו כחנוני המקיף לאדם פעמים רבות וגובה כל הקפותיו יחד, אין עושין כך מלמעלה למחללי השם אלא נפרעים מיד.

ועוד שאם היתה כף המאזניים שקולה ויש באחד העונות חילול השם מכריע את הכף לחובה. והאי מקיפין לשון עיוני שמקרב זו אצל זו ומעיין אם דומות.

והמהרש"א בחידושי אגדות כתב שלמאן דאמר שאם היתה שקולה מכרעת דחוק לפרש לשון מקיפין מלשון עיוני כמו שפירש רש"י ז"ל.

אלא דפירושו נמי מלשון הקפה והמתנה. שאין מקיפין וממתינין לו עד שיעשה עוד עבירה להכריע לחובה דבשקולה נמי בחילול השם הוי כאילו יש הכרע לחובה, כאילו יש רוב עבירות ונפרעין ממנו מיד ע"כ דברי המהרש"א.

וע' מה שפירש בזה הגאון הנצי"ב ז"ל בספרו העמק דבר (שמות לב, לב) ובעמק שאלה (סימן קס"ז אות י"ד) ע"ש. וראיתי בספר הדר יעקב הדר יעקב (ח"א סי' כב) שכתב שהפירוש של אין מקיפין הוא מלשון צף ועולה כלפי מעלה וכדפירש רש"י ז"ל בכמה מקומות ע' ועבודה זרה (נו.) וחולין (קיא:) ועוד. והיינו שאם יש בין עוונותיו עוון חילול השם אינו צף אלא להפך נהיה כבד ומכריע לחובה רח"ל.

ועיין במחזור הגר"א ליום הכפורים שמסביר את מה שאנו אומרים על חטא שחטאנו לפניך בחילול השם. וכותב שם שכשחוטא, וחטאו ידוע עוד חמור עוונו, שבזה מתחלל שם שמים ואינו מתכפר ביו"כ ויסורין עד יום המיתה וכמש"כ בחז ל" (ביומא פו.) ובכלל זה גם אם הוא דבר קל רק לפי חשיבות האדם העושה נעשה מזה חילול השם. ואפילו בדבר שיודע שאינו אשם בדבר ורק העם יסברו שהוא חוטא ויתחלל שם שמים ראוי להזהר וכמו שכתוב אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם.

גם בספרי מוסר מדברים על חומר האיסור של חילול השם והנה בכד הקמח לרבנו בחיי זצ"ל (בערך חילול השם) כותב בתוך דבריו כי חילול השם הוא עון עצום ועונשו חמור עד מרום ולא יספיקו קרבנות לכפר עליו והוא שכתוב (ישעיה מ) "ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה."

ודבר ידוע כי העון הזה מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ותחת כנפיו נמצאו דברים שהם בזיון הקב"ה ובזיון מצותיו. וכן יש בגדולי בני אדם והחשובים שבהם שיעשו מעשה שאין חושבים לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצות בעיני הבריות וזה נקרא חילול השם.

וידוע כי כפי אשר תגדל מעלת האיש על חבירו כן יגדל עליו החטא וכל מה שהוא גדול במעלת התורה חומר עון חילול השם יוסיף עליו יותר מזולתו. בא וראה כמה גדול עון חילול השם שאף בשעה שהיו ישראל חייבין כליה במדת הדין, הבטיחם הקב"ה שלא יכלה אותם מפני חילול השם, כלומר כדי שלא יתחלל שם שמים בעולם ועל זה אמר ישעיה (ישעיה מח) "למען שמי אאריך אפי" כלומר אינכם ראויים לאריכות אף, אבל אאריך אפי למען שמי.́

במקום חילול השם אין חולקים כבוד לרב

הגמ' בערובין (סג.) מספרת: רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקטיר חמריה בצינתא בשבתא, רמא ביה קלא לא אשגח ביה, אמר ליה להוי האי גברא בשמתא, אמר ליה כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא אמר ליה (משלי כא) "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. 

[רבינא ישב לפני רב אשי, ראה לאדם אחד שקושר חמורו בעץ הדקל בשבת, צעק רבינא עליו וההוא לא שמע לקולו, אמר לו רבינא שיהיה האיש הזה בחרם. שאל רבינא את רב אשי, האם נראה דבר זה שעשיתי בפניך כחוצפה או לא, אמר לו אין חכמה ואין תבונה וכו'].  ועיין עוד במסכת ברכות יט,: ובסנהדרין סב. גם על זה.

ובמס' שבועות (ל:) הגמ' מספרת: אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי קמיה, לא ליזיל. [ת"ח שיודע עדות אבל אינו לפי כבודו לבוא ולהעיד בבית דין מפני שקטנים הם ממנו אינו צריך להעיד].

אמר רב שישא בריה דרב אידי אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול הרי זה לא יטול הני מילי בממונא אבל באיסורא (משלי כא) "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקין כבוד לרב. ́

זהירות בטעות עכו"ם 

בשו"ע (חו"מ ס' שמח ס"ב) כתב הרמ"א וז"ל: טעות גוי כגון להטעותו בחשבון מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא "חילול השם חילול השם" וי"א דאסור להטעותו אלא אם טעה מעצמו שרי ע"כ. 

והוסיף על זה בבאר הגולה (שם ס"ק ה) "וז ל: ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון. ולא הניחו ולא הניחו אחריהם ברכה וכמו שכתב בספר חסידים ס' תתרעד רבים אשר קדשו אשר קדשו ה' והחזירו והחזירו והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב, גדלו והעשירו והעשירו והעשירו והצליחו והצליחו והניחו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם לעולליהם לעולליהם, עכ"ל. ויציאתו זו מגדרו מלמדת שיש כאן חומר מיוחד ודו"ק.

ובספר ארחות צדיקים ארחות צדיקים בשער התשובה כתב בתוך דבריו: חילול השם הוא עון גדול מאוד היא עבירה שיש לה פירות. כי כשעשה דבר רע אז אחרים לומדים ממנו ומזאת העבירה יש לכל אדם לירא מאד מאד, כי חילול השם ישנו בכמה דברים ואין לו שיעור כי כל המבזה מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים נקרא מחלל השם כי אחרים ילמדו ממנו ויקילו יותר לכן צריך אדם ליזהר מאד בכל מעשיו שלא ילמדו ממנו להקל ולזלזל.

וראה במסילת ישרים במסילת ישרים (פרק יא) בענין זה שכותב: כל אדם לפי מדרגתו ולפי מה שהוא נחשב בעיני הדור צריך שיתבונן לבלתי עשות דבר בלתי הגון לאיש כמותו. כי כפי רבות חשיבותו וחכמתו כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה, ואם אינו עושה כן הרי שם שמים מתחלל בו חס ושלום, כי כבוד התורה הוא, שמי שמרבה הלימוד בה, ירבה כמו כן ביושר ובתיקון המדות וכל מה שיחסר מזה למי שמרבה בלימוד גורם בזיון ללימוד עצמו, עכ"ל.

ולכן ידוע שהחתם סופר זצ"ל היה מאד נזהר והיה קורא התוארים בכל המכתבים ששלחו לו כי רצה לדעת מה האנשים חושבים עליו ואיך מחזיקים ממנו ועל פי זה ידע איך צריך להתנהג כדי שלא יחלל שם שמים בעיניהם.