הייתי שם במצרים - חלק א - בגלות מצרים | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום
בשבח והודיה להשם יתברך כהכרת הטוב לקדוש ברוך הוא על הצלת הבן
ועל כל החסדים שעשה עושה ויעשה עימנו לכל עם ישראל
כהכרת הטוב לכבוד הרב שליטא שהדריך ומוביל אותנו לאורך כל הדרך
לקפז הקדושים ולכל מי שעזר ותמך בנו
עם וללא ידיעתנו
ושהשם יתברך
ישפיע עליכם ועל כל עם ישראל כל מיני דמיתיו לקירוב ביד משיח צדקנו מאת משפחת קריכלי אמן
לעילוי נשמת אליהו שוקרון בן שרה מנוחתו עדן
נשמתו תעת צרורה בצרור החיים יזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו
וישוב בתחיית המתים במהרה בימינו אמן ואמן
אנחנו פותחים בסדרה חדשה לקראת ספר שמות
מקדימים קצת
וכדאי שנספיק
אנחנו נספר את סיפור
יציאת מצרים מעת שיוסף
נבחר למלוכה
עד הסיום שעבדו המצרים בקריעת ים סוף
על פי הספר הייתי שם
אז זה כביכול מישהו שמספר
כעד ראייה את מה שהתרחש שם
הייתי שם במצרים
ומגוללים ככה את כל מדרשי החכמים זיכרונם ברכה
ומביאים אותם בשפה ציורית
לחוות את החוויה ולהרגיש מה היה
אז אנחנו מתחילים פרק א' בגלות מצרים
עבדול עזיז כרים אל רחמן
זע במיטתו כלות
השמורות עיניו נפקחו בזחיחות הדעת
משהו חדר לתת הכרתו
הקול שהעיר אותו נסך נעימות בכל איבריו
מהו הקול הזה?
ניסה להיזכר ללא הצלחה
עצם שוב את עיניו ניסה לשחזר
ונשמע הקול שוב
ישותו נדרכה בחדווה
איך שכחתי?
הרי היום זה קבלת הפנים המלכותית הנקראת
הפרוסבוטי,
יום שבו עורך פרעה משתה גדול לכל שריו החשובים
ולכל מלכי המדינות שתחת שלטונו.
והקול של הפעמון המזמין את גדולי השרים להשתתף
במשתה החשוב הזה,
בו מצוין היום
שבו תפס פרעה את השלטון ונעשה משה לעולם הנקרא קוסמוקרטור.
גם הוא,
עבדול עזיז,
מוזמן למשתה היוקרתי עקב השכלתו הרבה במחמני הקסם והכישוף,
זכה לקבל אחד התארים הנכבדים ביותר במצרים,
חרטום.
כמו חרטומי מצרים.
אה!
כמה הוא אוהב את התואר הזה, חרטום.
מקנה לו מעמד, יוקרה, רצה בעיני כל המצרים.
העיף עיניו לחבר השני של החדר.
על קוליו היו תלויים מדי השרד שלו.
הדרגות העותרות אותו משני צדדיו
העידו על המעמד הבכיר בארמון המלכות,
על האמון הרב שרחשו לו שם.
רחשו לו שם.
לא לחינם
הרי הוא מרשע חרטומים במצרים והמלך בכבודו עצמו
מזמין אותו לאירוע נכבד בממלכה.
הוא נזכר בסיפורים של סבא שלו כיצד צמח למעמד הבכיר.
סבא שלו נקרא תלמיר
והוא זכר את עצמו מהתקופה שעוד היה ילד מתגולל ברחובות.
באותה שעה אף אחד לא חנן אותו במבט אפילו.
המעמד המשפחתי שלו
היה ללא משמעות.
מצרים הייתה אז ענייה לא מפותחת,
בנויה על קרקעית ים מיובשת.
אנשי רשע שלטו שם ועשו כל דבר מכוער ורע.
ממש כמו אנשי החמאס ששודדים ובוזים עכשיו את כל האספקה.
היא נקראה שפלת ממלכות.
מלכות ירודה שבעולם.
כל אומות העולם בזו למצרים על שפלותם.
מכינו אותם עבדים.
בשביל זה זה נקרא בית עבדים.
לא רק בגלל שהיו עבדים אצלם לאחר מכן.
כל זה היה עד שהתגלה אדם מופלא נבון וחכם ששינה את ההיסטוריה של האומה המצרית
והפך אותה מבית עבדים
שפלת הממלכות לגבירת העמים.
למרבה הפלא אותו האיש שהה בבית הסוהר 12 שנה
איש לא ידע מכישוריו המבורכים
עד שיום אחד נזכרו בו והעריצו אותו אל המלך.
פרעה עמד מיד על חוכמתו הלא טבעית
ומינה אותו משנה למלך.
אה,
המשיך לספר סבא,
זוכר אני כיצד יצא אותו אדם בציווי המלך להתוודע אל העם.
עדיין חקוק בליבי כיצד יצאו כל ההמונים לראות את הפלא העצום הזה.
אדם צעיר,
בן שלושים,
יוצא מבית האסורים,
מוזנק למשרה בכירה ביותר במצרים אחר המלך.
גם הוא,
תלמיר הקטן,
יצא לצפות באיש המופלא הזה.
כולם לחשוד שמו של המשנה למלך החדש ביראה מהולה
עם המון הערצה.
צופנת פענח.
משמעות המילים הייתה נהירה לו
מגלה צפונות.
לא בכדי זכה האיש לשם מיוחד זה.
חוכמתו הפלאית הממה את כל העם מקטון ועד גדול.
אפילו המלך בעצמו,
שהיה חכם גדול והכי בקי בכל השפות שבעולם,
התפעל מאוד מחוכמתו הנדירה
של האיש.
אך בשכלו הקטן
הבין תלמיר
שהשם הזה אינו שמו המקורי,
אלא תואר שניתן לו משום חוכמתו.
ויהיה סקרה לדעת מה השם האמיתי שלו.
הטה אוזניו לדברי המבוגרים שדיברו בהתלהבות בעניין הזה ושמע את השם יוסף.
וזה חזר בידי עת כל פעם, יוסף.
אין ספק, אמר תלמיר,
זה לא שם מצרי.
המשיך להקשיב לדברי המבוגרים ושמע איש עברי מעבר הנהר.
הוזמן לרעיון אצל המלך בכבודו ובעצמו.
האיש עד כה דיבר.
רק ארמית
הפגין לפתע
שליטה מדהימה בכל השפות.
טיפס על גרם מדרגות כיסא המלכות
עם כל החלפת שפה,
ובזמן קצר עמד על המדרגה ה-70,
ושם דיבר עם המלך כמה משפטים
שאיש לא הצליח לקלוט.
אני נותן לכם הקדמה לפרעה
היה כיסא
שהיה 70 מדרגות בשביל להגיע אליו.
בשביל להגיע עד אליו אתה צריך לדעת 70 שפות.
כל שפה שאתה יודע לדבר, והיו אנשים שעומדים על הכיסא שיודעים את השפה,
נותנים לך אפשרות לעלות למעלה עוד מדרגה.
אם אתה יודע רק שפה אחת,
אתה נשאר במדרגה הראשונה.
ואז המלך יורד אליך ומדבר איתך אם הוא חפץ.
והוא טיפס.
כתוב שגבריאל בא ולימד אותו 70 לשון.
ולכן נקרא יהוסף,
שהוסיפו לו את החוכמה הזאת
בעבר של שם, ההי של שם השם
נוספה שמה.
ושמה הוא דיבר כמה משפטים.
הייתה בושה לפרעה, כי הוא ידע שפה אחת יותר מפרעה,
לשון הקודש.
ואז הוא נבהל שלא ייקח לו את הכיסא, כי מי שיודע יותר הוא המלך ממצרים.
אז הוא השביע אותו, אתה לא נוגע בכיסא, רק הכיסא יגדל ממכה, כן?
והוא דיבר כמה משפטים איש לא הצליח לקלוט.
פרעון נראה המום
ואפילו מבוהל.
בשבועה מוזרה חתמה את הריאיון הנדיר הזה,
מה שאמרנו.
כולם ניסו לברר פרטים מה היה, מה זה.
תלמיר הכניס את האוזניים לתוך חבורה אחרת, מנסה לרבות את סקרנותו.
ופתאום השתתקה כל ההמולה.
כל החצוצרה הורה להתכונן, נשמעה דבר המלך.
שקט הושלך באחת.
כולם מטים אוזנם כאפרכסת
לא לאבד מילה.
הכרוז מכריז
ומדהים את כולם.
תנו כבוד
לאבי המלך.
וואו,
התרגשות מעל גדותיה.
תואר כזה, אבי המלך, לא זכה אדם מעולם.
כל זקני מצרים, החרטומיה, לא מכירים מושג כזה.
אבל כעת לא היה זמן להרהר, כולם הכינו עצמם לקבלת פני המלך.
במשנה שלו, הפלאי.
גדוד חיילים
רכוב על סוסים אבירים,
מלווה בקולות חצוצרה רמים,
חלב בדהרה רמה,
מותיר מאחוריו שובל אבק סמיך.
קולות התופים
הדהדו ברמה בעקבות הגדוד השני.
אחריו הגיע גדוד נוסף,
אבל הפעם בדהרה שקטה.
ומייד לאחריו הגיחה בדממה מלכותית מרכבת המלך.
ההמונים קרעו על ברכיהם לכבודו,
אבל הסקרנות לא באה על סיפוקה.
כבוד גדול לראות את מרכבת המלך,
מחזה שחיכו בכניון עיניים.
אך לא היום.
היום הייתה ציפייה למשהו נשגב הרבה יותר.
כולם הבינו שיש פה מאורע יוצא דופן בצורה קיצונית,
שיטביע את חותמו על העם המצרי לשנים רבות,
אולי לדורות.
אל תוך הציפייה הדרוכה הגיעה מרכבת המשנה המלכותית,
דהורה על ידי ארבעה סוסים,
סוסים אבירים,
נכנסה לרחבת העיר,
ובתוכה עמד איש יפה תואר,
דה נורא הוד.
לבוש כולו בגדי פישתן נבנים.
מצווארו
השתלשלה שרשרת זהב,
עשויה טבעות טבעות מדהימים ביופיים,
מתנת המלך.
רחש
בין הקהל,
כולם לוחשים. יוסף
צופנת פעניה.
תלמיר התפעל ממראה האיש המרומם,
בעל הפנים האציליות.
יפה תואר ונורא הוד.
כולו אומר ענווה.
דבר לא שגרתי בקרב מקורבי המלכות.
פניו העדינות מפיקות טוב לב.
היו ניגוד גמור לעדת השחצנים המתגנדרת ברחבי הארמון.
כולם חפצו לצות
את מבטו אך תלמיר
קלט
בעיניו דבר מתאים
עיני יוסף מושפלות כל הזמן למטה
משתדל שלא ייתקלו בדמויות אינן רצויות
אף מיתר תכשיטי הזהב
שהרעיפו עליו מעל חומות העיר
לא שכנעו את עיניו להתרומם
תלמיד לא הבין למה
ומאז שהתגלה יוסף
השתנתה הממלכה כולה, העושר החל לשגשג,
יבול השדות הצליח מעל המצופה,
הדגה רבתה מאוד,
השפע היה עצום,
מצרים החלה לצבור עוצמה,
להפגין עליונות על עמי האזור
שבע שנים
ערך תהליך מבורך זה.
כולם ידעו בבירור
שבזכותו של יוסף הייתה זאת,
אפילו שלא הבינו כיצד,
ואילו יוסף היה מדגיש בכל הזדמנות שהכל בא רק מאת האלוהים.
זה היה תחילת הפתרון של החלום הנבואי,
שבע שנות צבא,
שנים מבורכות,
שצפה אותם יוסף באופן מדהים בדיוק,
והחלו שנות בצורת נוראות,
כאשר אמר
מפלס מהנילוס ירד פלאים,
לא היה בו מים להשקות את השדות,
שטחי עיבוד יבשו,
התבואה קמלה,
תנובת הארץ פסקה לחלוטין.
לא רק במצרים היה יובש,
גם בכל המדינות מסביב,
הבריות רעבו ללחם,
לא ידעו ממה יחיו מחר.
הדאגה נשקפה מעיני כולם,
והרעב הלך והחמיר.
ושוב היה זה יוסף שהציל את מצרים.
בחוכמתו צפה גם את שנות הרעב והתריע עליהן.
משום כך הכין צידה רבה לבאות
וייעץ לכולם לעשות כן.
אלא שהסתבר שרק יוסף בחוכמתו
ידע איך לשמר מזון
לשבע שנים.
כל האחרים שניסו נתקלו בכישלון צורד.
מאגרי המזון המפוזרים ברחבי הממלכה
לא החזיקו מעמד זמן רב והרכיבו.
הוברר שגם לזאת
צפה יוסף החכם,
התכונן
בהכנת מצבורי מזון
להעניק לכל תושבי מצרים עתודות מזון מספיקות לשבע השנים הבאות.
איש במצרים לא דאג יותר.
השמועה עשתה כנפיים, חצתה גבולות עמים.
הבשורה התפשטה בעולם, במצרים יש אוכל.
אנשים רעבים מכל המדינות הסמוכות נהרו למצרים,
מוכנים לתת הון ביתם בתמורה למעט תבואה,
כדי להשביע על נפשותם ובני ביתם
המעונות ברעב.
אך הספק כרסם בליבם.
האם יסכים יוסף לתת להם אוכל?
האם לא יחשוש לפרוס מלחמה של מצרים לאומות אחרות?
רבים סברו
דבר פשוט, שיוסף יעדיף להכניע אותם מרעב
כדי שמצרים תשתלט
על כל האזור.
אך מידותיו הטרומיות של יוסף חזקות היו מכל הפרשנים בטלוויזיה.
נדיבות ליבו גברה על כל שיקול אחר.
בעת שהכין את מצבורי המזון,
חשב גם על העמים מסביב,
ובמשך שבע שנות הסבה דאג לצבור גם להם מזון,
לחיותם ברעב.
המונים זרמו למצרים מצוידים
ברכוש רב.
בפועל יוצא,
וכפועל יוצא מהכסף שזרם מכל המדינות,
התחזקה כלכלת מצרים לאין ערוך.
בעקבות זאת עלה כוחה הצבאי.
והכניעה מצרים את עמי האזור והכניסה אותם תחת שליטתה.
כך הפכה להיות המעצמה הגדולה בעולם,
שליטת הממלכות.
כל זה בזכות יוסף.
מי שחשב שזכותו בזה תמה,
נכונה לו הפתעה רבתי.
עברו שנתיים משנות הרעב,
ועוד פעם חדשות מסעירות במצרים.
יוסף מביא את אביו ואחיו למצרים.
פרעה שמח על התפתחות זו,
עומד על כישוריהם המבורכים,
על ישרותם,
ובמחווה מלכותית
הציע להם
משרד שרים ויועצי המלך.
ואלה הם סרבו.
לא רוצים מינויים בכירים,
לא רוצים עמדות כוח והשפעה אדירות,
לא נתנו ליבם לעושר הגדול הטמון בתפקידים רמי המעלה,
העדיפו להמשיך להיות רועי צאן
ולעבוד את האלוהים
בזים לחמדות העולם החולפות.
פרעה
העניק להם את ארץ גושן,
חבל ארץ של מעשה כבר היה שייך להם ממילא,
שכן שרה סבתם
קיבלה את גושן במתנה מפרעה הקודם,
שהוא היה בנו
של המלך נמרוד הידוע והמפורסם.
הגר, רק שתדעו דרך אגב,
היא הייתה,
הגר,
היא גם כן הייתה קשורה לנמרוד, היא הייתה נכדה שלו,
כי פרעה הקודם היה הבן שלו,
היא הייתה בתו.
אביו של יוסף,
יעקב אבינו,
נפגש עם פרעה,
המפגש הסתיים בברכה מדהימה,
שהנילוס יעלה ויגאה כל פעם
שפרעה יגיע לשם.
ועוד תוספת קטנה הייתה בברכה,
בזכות
יעקב אבינו פסקו שנות הרעב,
חמש שנים לפני הזמן.
המצרים נפעמו מהפלא הגדול,
ברכת יעקב התקיימה במלואה,
הנילוס גא על גדותיו,
מילא את התעלות החצובות לאורכו במים צלולים
שהוזרמו היישר לשדות מצרים ולגידולי החקלאות שלה.
העושר שם ושגשג,
החיוך חזר על פני הבריות.
לכולם כבר היה די כסף לממן את שכר הלימוד לילדים.
גם אביו של תלמיר
שלח אותו לרכוש השכלה גבוהה,
כמצרים רבים אחרים,
הוא החליט להשקיע את לימודיו בכישופים וקסמים.
ההצלחה הייתה מסחררת.
כבר בגן ילדים למד דברים פשוטים, במירכאות,
להפוך את הקולמוס שלו לנחש ארסי מאיים.
הוא אהב מאוד את העיוורים ממשפחתו של יוסף.
בכלל, כל המצרים אהבו אותם.
כולם ידעו שהעושר והעוצמה של מצרים בא בזכות
חוכמת יוסף וקדושת אבינו.
איש לא ידע שיוסף מקפיד לקיים מצוות דתו ותורתו בסתר,
כי החוק המצרי החמיר מאוד עם מי שלא האמין בדת השלטת.
ארבעים שנה עברו מאז.
בינתיים מת פרעה.
לאיש לא היה ספק מי הוא הראוי לרשת את כיסא המלכות.
פה אחד הוחלט
להכתיר את המשנה למלך בכתר מלכות,
ובכך הפך יוסף למלך מצרים.
במהלך נבון זה זכתה מצרים לארבעים שנות שגשוג נוספות,
עד שנפטר יוסף וכל אחיו.
בינתיים קומץ העבריים שהגיעו למצרים משביעים נפש
גדל לסך עצום
שמלאו את מצרים ברבבותיהם.
לאיש זה לא הפריע.
העבריים היו רצויים בכל מקום.
לא היו שמאלנים שם.
אלא שאז החלו היהודים להתערות
בחיי המצרים ולנהוג כמנהגיהם, להיות תל אביבים.
וגם לא בחלו להשתתף בתיאטרונים, בקרקסים, באירועי צחוק למיניהם.
ההתערות הזו נתנה את אותותיה במצבם הרוחני,
שאפו להידמות למצרים,
שכחו את ברית אבותיהם,
הפרו יהודים רבים את מצוות המילה
ולא מלאו את בניהם.
כמו תמיד,
כפועל יוצא מנסיגה רוחנית,
חלה הידרדרות גשמית.
בהצהרות החלו להגיע.
והאווירה האוהדת כלפי היהודים התפוגגה,
ואת מקום ההערצה והכבוד
תפסו שנאה וקנאה.
נתן בליבם לשנוא עמו.
אה, אתם מתרחקים ממני, אומר הקדוש ברוך הוא.
אני אביא עליכם את החמאס.
שרים רבים החלו לרטון על התרבותם של היהודים
ואחיזתם בעמדות מפתח.
בטח קראו להם מתנחלים.
הימצאותם של היהודים בכל מקום
עקצה את המצרים,
ממש
כאילו נעצו בקוצים, ויקוצו מפני בני ישראל.
בארמון המלך התקיימה התייעצות דחופה.
השתתפו בה גם שלושת היועצים הבכירים של פרעה.
יתרו המדייני
איוב מארץ חוץ ובלעם מארם נהריים.
שלושת הגדולים האלה,
אף על פי שלא היו ילידי המקום,
בכל זאת היו דמויות נערצות במצרים, כמעט אגדיות,
כי הלכו עליהם שמועות נפלאות.
יתרו הצטיין מחוכמה רבה,
באומץ לב, ישרות.
איוב
ניחן במדרגות נבואה,
ואילו על בלעם ידעו כולם
שמלבד שליטתו הבלתי מוגבלת בקסמים וכישוב,
גם הקללות שלו אינן שוות רקם,
ואוי למי שייפגע מלשונו.
דעתו של יתרו הייתה נחרצת.
בזכות יוסף אתם קיימים?
כיצד ייתכן לעולה רע לאומתו?
לאומתו הפגין בלעם את רוע ליבו לעיני כול.
חייבים למגר אותם.
איוב העדיף לשתוק
כמבין את הצפוי.
המלך נטה לקבל את דבריו של יתרו,
מלאי הטעם,
אבל השרים געשו ברתחיו, קבינט עמד על רגליו.
היטב זכרו כי פרעון נוכחי אינו מזרע המלוכה,
והוא
רכש את המלוכה בכסף.
אז אתה לא מלך אמיתי, אתה מלך בכסף.
תשמע מה שאנחנו אומרים.
הקבינט מאיים.
לאחר מות יוסף,
ובהיעדר בנים לפרעו הקודם,
ניסו רבים לזכות בכתר המלוכה.
גם אדון מלול
ניסה את מזלו,
והבין שהדרך לכתר עוברת
דרך כסף.
עשרות אנשי מפתח שוחדו בממון רב,
במתן הבטחות להטבות מפליגות לכשימלוך.
ולמרות שלא היה מזרע המלוכה,
השוחד עשה את שלו.
אדון מלול
זכה בכתר המלוכה,
ונשא בגאון את התואר פרעו.
פרעו זה תואר, לא שם.
פה פרעונים.
אשתו קראו לה פרעונית.
כעת
עומד התואר בסכנה בגלל שהוא רוצה ללכת לפי יתרו.
השרים הבכירים זעמו.
שנאת היהודים המפעפעת בהם דחפה אותם לצעד חסר תקדים בתולדות מצרים.
פרעה הוסר מכיסאו
עם איום חד משמעי
או היהודים
או כתר המלוכה.
מעולם לא העזו בני תמותה פשוטים לאיים על מלך
שהיה מוחזק בזמנם כאלוה,
בן אלמוות.
ההתלמדות של פרעה
לא ארכה יותר משלושה חודשים.
במנעמי השלטון קסמו לו
למלך המושחה
את התואר פרעה שקנה בהון רב
לאחר מות המלך יוסף
נאם לו יותר מאשר להיקרא אדון מלול.
ואז הוא הסכים.
ויעקב מלך חדש שנתחדשו גזרותיו
ופרעה הוחזר למלכות,
יתרו ברח ממצרים
שלא יגמלו רעה על עצתו.
לאחר שחזר לשלטון,
אימץ פרעה את המהפך בכל ליבו,
שנאתו התגברה ליהודים,
והשרים החלו מיד בתוכניות לדיכוי ורידוי עם.
מכאן הדרך קצרה להפוך אותם עבדים
כלואים בבית הסוהר הגדול בעולם, מצרים,
חסום מחומות אבנים כבדות,
שערי ברזל חסונים,
עטויים רשת ביטחון כבדה, לא כמו שהיה בעוטף,
עם כישופים
שאינם מותירים שום סיכוי לבריכה.
שיטת ההשתלטות
הייתה ערמומית מאוד.
פרעה זימן את ראשי היהודים,
אמר להם,
גרים עיניכם חבל ארץ קטן מאוד,
גושן,
עקב ההתרבות הגדולה בילודה אצלכם,
הצפיפות אוכלוסין שלכם גדלה והולכת.
צר לי להיבחר בצערכם.
ברצוני להעניק לכם
רישיון בנייה להרחבת גבולות שכונתכם,
להוסיף דירות מרווחות של 15 דקות.
היהודים
לא הבחינו במלכודת המתקתקת שהטמין להם.
אמרו לו,
הננו מודים לאדוני המלך על הערנות לצרכנו,
ועל נדיבות ליבו בכד ולפניו בגודש של תודה.
אכן,
כנים הדברים, הילודה אצלנו גבוהה מאוד.
אנחנו מקפידים להשיא את בנינו בגיל 13,
כפי שהדריך אותנו יעקב אבינו.
ובנותינו יולדות לפחות שישיות.
לא יפלא איפה כי בהיות הבן בגיל 20
ושבע הוא כבר בעל משפחה לתשעים צאצאים
שמונים וארבעה ילדים משישה נכדים
כל זה רק מאישה אחת
פרעה
הפגין האדם עושה
אמר בחבל הארץ בו אתם גרים ארץ רעמסס
שבמחוז גושן הגדול
נבנה לכם עיר חדשה שתיקרא רעמסס
יש מחוז רעמסס ויש עיר רעמסס
רעמסס זה המחוז
רעמסס זה שמיים
עיר זו תשכון על חוף הים הגדול
ותהווה אבן שואבת
לספינות המסחר המשייטות ברחבי ים זה הנושק לחופי ארצות רבות
לפיכך עלינו לבנות בתוכה מחסני ענק לעיסון סחורות
טבועה פשתן פילוסין
פשתן פילוסין שנודע בכל העולם בטבעו במצרים
היהודים הקשיבו בשימת לב
הנהנו להסכמה
אוה פרעה רבה נחת התוכנית הערמומית מבשילה אתנו
מעודד מהיענות המשיך לטבוע את כורי עכביש
מובן שעיר כזו קדושה במחסני סחורות יקרות תמשוך גם שודדים
בחילות אויב
שכבר מזמן לוטשים עיניהם לעושר המשגשג של מצרים
לפיכך עלינו לבטח את העיר
ולבנות ביצורי הגנה מעולים
הואילו נא להטות כתף
ולסייע בבנייה וכמובן
אשלם לכם ביד רחבה
כערוזי המלך סבבו בערי גושן מזמינים את היהודים לבנות לעצמם דירות מרווחות
מבקשים עזרתם בבניית ביצורים חזקים
לעמוד בפני התקפות אויב
לא מעטים היו האויבים של מצרים
שלטשו את עיניהם החמדניות אל האוצרות האגדיים
שמועות מבוססות סיפרו על מטמוני ענק קדושי זהב יהלומים
בכל רחבי האימפריה
היהודים
האמונים על מידת הכרת הטוב
רצו להביע נאמנות
לממלכה המארחת
מתוך טעות שהתבררה כמו תמיד
גורלית
לא שעו לעצת חכמי הדור
שהזהירו אותה מפני הסכנות הרוחניות
האורבות לשוהים בסביבת גויים
הישארו בבתי מדרש הפצירו בהם החכמים
את הכרת התודה למלך
ניתן להביע בצורה אחרת אבל לא
בביטול תורה התחננו לעם
רק בני שבט לוי
האמונים על ציות לדעת תורה קיבלו את הדברים ללא ערעור
העתיד יראה כמה צדקו
צעירי
שאר השבטים
היו להוטים להצטרף אל הדגל
והם לא סברו כן
אין המלך בעצמו יהיה שם
הוא יבשין שרוולים
ויעשה במלאכה
איך נוכל להישאר מהצד?
הזקנים אמרו דעתנו דעת תורה
מעולם לא הרוויח איש
מאי ציות לתורה
פרעה ערמומי צפה את ההתלבטויות כי הוא האזין ל-12-13
כמו סנוואר מהתעלות שלו של הביוב
בהצהרות פקידיו הטיפו נופת מפתה, משכורות עתק מובטחים
לעובדים
כמו שאבו מאזן משנה
תנאי העבודה משופרים כי יד המלך
לא תשיגו פרנסה יותר טובה מזו
המוני היהודים נהרו לאתרי העבודה
ואכן המלך עמד שם
מגש זהב טהור עמוס צביר חומר השתלשל מצווארו
סביבו סגל שרי המלוכה
בתנועות מלכותיות הדגים איך עושים לבנים
השרים שלא טמנו ידם
הבשילו שרוולים ועשו במלאכה
כשראו את כל גדולי המלכות משדרים רוח פטריוטית
החוצה את כל שכבות העם
למראה המוני המצרים שנענו אפם לאתגר
התלהבו היהודים והראו את כוחם
בעשייה אדירה
בקצב מהיר שדהים את מנהלי העבודה
כושר הייצור שלהם היה כמו בתעשייה האווירית
פי עשרה מפועל רגיל
המלך עמד באבטחתו
משכורות שמנות זרמו לעובדים
על כל לבנה נתן מטבע זהב
זה דרבן את היהודים לעבוד במשנה מרץ
ולייצר כמויות לבנים מקסימליות
בד בבד
עם העבודה לא שכחו היהודים את בני לוי
אלה שעמלו בתורה
ולא רצו את הזהב והכסף של פרעה
אבל לב השבטים היה גדוש הערכה עצומה אליהם
הם ראו לעצמם
זכות עצומה להפריש עשרה אחוזים משכרם, להחזיק את בני לוי.
כדי שימשיכו לשקוע,
לשקוע על התלמוד.
הדבר נבע מתוך הכרה עמוקה בערך לומדי התורה.
לא מעודף כסף שאין להם.
כי גם אחר כך, כל ה-210 שנה הם מימנו אותם.
גם כשלא היה להם.
הם לא הפסיקו מלתת להם.
לא כמו ממשלת ישראל.
שכן גם שנים רבות אחר כך, כשהפכו להיות עבדים גמורים,
והיו ניזונים משברי מצות
שהשליכו להם הנוגסים,
עדיין הבינו זכות גדולה להפריש מלחמם הדל, להחזיק את אחינו.
יש אומרים שבזכות זה יצאו מנצחים.
משום מה,
לא נתנו היהודים אל ליבם את העובדה המוזרה שלאחר חודש של עבודה משותפת
לצד אזרחים מצריים,
החלו להיעלם לאט לאט המצרים מאתרי העבודה,
עד שכעבור 16 חודשים
לא נותר מצרי אחד שמתק את זה.
רק העיוורים.
היהודים עדיין לא חשדו במאום.
לא העלו בדעתם שזה תרגיל הטעיה שתוכנן לפרטי פרטים.
ובתום 16 חודש
אירעו דברים מוזרים.
היהודים שעבדו במלוא המרץ
הזיעו כהוגן,
פשטו את הכסות העליונה.
ועם תום היום התברר שכל הבגדים נעלמו.
חסרי לבוש התקבצו עם רדת החשיכה לקבל את השכר,
ונשמעה הכרזה של הממונה.
הבה נסכם את הייצור היומי שלכם.
הצהרה רגילה, אין בה שום דופי.
היה זו הכרזה יומיומית רגילה,
כי השכר ניתן בהתאם לכמות הלווינים שעשה כל אחד.
הפקידים ספרו בדקדקנות את סך ייצור הלווינים לאיש.
התפוקה הייתה מרשימה.
יהודי חלש יצר ביום ארבע מאות לבנים.
החזקים, שש מאות לבנים יומיות.
הפרוטוקול,
שהכיל מידע מפורט על כושר עשייתו של כל אחד ואחד
בפרטים האישיים,
נרשם בפירוט דייקני והופקד בארכיון המלכותי,
ועותקים ממנו נמסרו לידי הממונים.
חלוקת המשכורות התמהמהה זמן רב.
הגזבר הממונה על כך נותר אדיש,
שווה נפש,
בחיוך לגלגני בזוויות פיר.
היהודים תבעו, משפחותינו מצפות לנו בבית,
תן לנו את שכר עבודתנו ונלך.
ואז המצרים הגיבו באופן מפתיע.
שוטרים קשוחי מבע הקיפו אותם סביב.
אלות נפות
לא השאירו מקום לאשליות.
החיוך התמידי המתקתק
הוא מר
לפנים זועפות.
לא די שרוששתם את קופת המלוכה,
עדיין אתם מבקשים משכורת?
קצין רם דרג פרש.
מבין שורות החיילים
נעץ ביהודים מבע זועם.
אירוחכם במדינתנו עלה לנו הון תועפות
ויצר גירעון עצום באוצר.
הגיע הזמן שתשלמו על ההוצאות האדירות
שהוציא עליכם המלך.
נוגסים אכזריים הוזנקו לאתר,
פרצו לתוך ריכוז היהודים,
נפנפו במגלביהם השורקים
שריקות מחרידות
וקרעו את האוויר.
בתנועות מאיימות שאינן משתמעות לשתי פנים,
המתירו פקודות ללא רחמים.
בפקודת המלך
הינכם עבדים מעתה.
כל יהודי
מבין עשרים ומעלה
מצווה להשכים קום,
להכין את מתכונת הלבנים,
כפי שעשיתם היום.
יהודי
שלא יעמוד בקצב הנדרש,
יענש קשות,
חלף כל לבנה שתחזר,
ישובצו בקיר הבניין הבנים הקטנים שלו.
קצין גבע קומה,
קלט את מבטי הנחישות מצד היהודים,
פסע קדימה.
אתם משתעשעים.
מחשבים שתוכלו לעמוד נגד חיילינו בכלי זין?
טעות מרה בידכם.
נשכחם מידינו הוא.
כשהגיעו הביתה
הובררה למגינת ליבם העורמה המצרית.
הללו הציגו בפני נשות ישראל את הכסות.
שגנבו מהבעלים
ואמרו זה סימן
הם ביקשו שתיתנו לנו את הנשק
שיש לכם בבית
ממש
כמו שהיום לוקחים מכיתות הכוננות את הנשק
הנשים
שלא היו מודעות למהפך בו שינו המצרים את עורם
והפכו להיות עוינים האמינו להם
בלב כבד
עלו היהודים ההמומים על משכבם
עם חרטה גדולה שלא שמעו לגדולי הדור
והעדיפו ידידות מדומה עם המצרים
עם שחר
פרצו הנוגסים לבתיהם בחרבות שלופות ובחידונים מאיימים
בעיטות וקללות נמרצות
השליכו אותם מהמיטות
צרחות הנשים המבוהלות
ילילת העוללים המבועטים
לא נגעה למצרים
באכזריות אופיינית
ריכזו את הגברים למפקד
ולמספור בכיכר העיר
ומשם הריצו אותם לאתרי עבודה
תחת הצלפות פרגול
והנחתת אלות אכזרית
אולצו ללבון מכסות עצומות של בנים
סך השווה לעשרה פועלים
החומר נשפך לקערות ענק
ברגליים חשופות
נאלצו ללוש
לגבל ולעבד לתית סמיך כשבפנים יש קש
תבן
זה דוקר
השמש
כפכה על ראשם
החום העיק על הנשימה
הנוגסים
היו בתחושת עונג
ממה שנגרם ליהודים
זה היה יותר מדי
מבחינת האכזרים
כמויות גדולות של קוצים דוקרניים הושלכו לתוך העיסה של הטיט כדי לקרוע להם את עור רגליהם
הטיט
המגובל הוצק לתוך תבניות מלבניות
לאחר שהתייבש החומר והתקשה שונעו הלבנים לפאתי העיר החדשה
שבדומה לשם המחוז שבו היא שוכנת נקראה בשם רעמסס
שם
הוצבו אכן קבוצות פועלים
שאולצו להקים חומות מבוצרים עמידים מפני התקפות אויב
ולבנות
מחסני ענק
חסינים התנפלות
של שודדים
בתום היום עמדו יהודים משתאים
לנוכח מעשי ידיהם, יצירה נפלאה.
הספיקו ביום אחד, יותר מהסינים.
מנהלי עבודה רעים,
שקלטו הרגשת סיפוק
שהשתבחה על פני היהודים,
הרעימו את פניהם.
מחקו את השלווה מפניכם,
שאגו הנוקסים.
המלך ציווה למרר
את החיים שלכם ללא הפוגה.
אין שנייה אחת של נחת.
וזה יותר חשוב מהבניינים הענקיים שבניתם.
הנוקסים נהרו לבצע את ההוראה,
כינסו את היהודים מבהילות,
קחו פטישים כבדים,
ועכשיו תהרסו את כל מה שבניתם.
פקדו באכזריות.
מחר
תבנו הכל מההתחלה,
בצחוק מרושע.
קבוצה אחרת,
הובילו אל נהר הנילוס.
עליהם הוטלה בניית מערכת סכרים ענקית לאורך הנהר.
הגנה מפני גשמי החורף העזים השוטפים
מהררים הנישאים של ממלכות כוש ושבא,
ומזרימים מים שוטפים במורד הנהר
צפונה לתוך מצרים.
בלב המדבר
עמלו בפרך קבוצות ענקיות בבניית הפירמידות,
שישמשו
בבוא העת אולמות קבורה לאליטות
של משפחת המלוכה.
עבודות הכפייה
של מיליוני יהודים
הכניסה לקופת האוצר הון עתק מדי יום.
פרעה לא הסתפק בכך.
המשכורות ששולמו ליהודים בתחילת תוכנית ההשתלטות
נראו לו מיותרות.
חבל היה לו על הכסף
שבזבז על היהודים.
בתאוות ממון
שאינה יודעת שובעה גמר בדעתו להשיב אליו את הכסף כולו.
ועדת שרים מיוחדת
הוקמה לשם כך.
התפקיד
להמציא רעיונות לגבות מיסים שונים ומשונים
לרושש את היהודים מכל רכושם, כמו בישראל.
בתחילה הוכרזו היהודים
כעבדים הפרטיים של המלך.
אצלנו לא קוראים להם מעבדים, קוראים להם אזרחים.
אך בהמשך
אצה הדרך לפרעה לשבור את רוחו של העם,
ובנדיבותו
אפשר לכל אזרח מצרי להשתעבד ביהודים,
לקלל אותם, להכות אותם.
אין שום בעיה.
ואתה יכול לקחת אותם לעבודות, מה שאתה רוצה, אחרי שהם גומרים את היום העבודה.
אם לא הדביקו את הילדים שלהם בתוך הלמינים,
והם גמורים, עכשיו אתה יכול להשתעשע איתם, קח אותם,
שיעשו לך איזה עבודות שאתה רוצה. כל מצרי.
ובתום יום עבודות מפרכות למען המלך
נאלץ יהודי שבור גב לבצע עבודות פרטיות קשות עבור האזרחים המצריים
שארבו לו בדרך מאתרי העבודה אל ביתו.
לולא נשות ישראל הרחמניות הצדקניות
שקיטטו רגליהן המעונות
אל אתרי העבודה,
לספק לבעליהן מעט דגים קטנים שמבריאים את הגוף,
שבאופן מופלא הדגים נשאבו לכדים שלהם בעת ששאבו מים מים עור,
והביאו אותם לבעלים תוך סיכון חייהם
לעברות את גופם הדווי
בצירוף מים חמים
ושמן למריחת הגוף המעונה,
ספק אם היה איש נותר בחיים לאחר עבודות הפרך המתישות
וללא תזונה הולמת.
עד כאן הפרק הראשון.
הפרק הבא
זה פתאום ברעמסס, איך בנו אותם?
ולמה נקראו פתאום ברעמסס?
אני מודה לקדוש ברוך הוא שזיכנו,
להיכנס לתמונה קצת.
קוראים פסוקים ועוברים הלאה כל שנה,
ולא נותנים מה היה שם.
ככה לאט לאט נתחיל לחוש.
כשנדבר אחר כך על יציאת מצרים,
נבין מאיפה יצאנו.
יישמחו במהלכותך שומרי שומרי שמבט וקור עונג שבת.
יישמחו במהלכותך שומרי שומרי שמבט וקור עונג שבת.
עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת.
עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמי שבת.
תודה.
שיהיה לכם יום טוב.
סוף שבוע מוצלח.
אמן.