הייתי שם במצרים - חלק א - בגלות מצרים | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום:  

בשבח והודיה להשי"ת כהכרת הטוב לקב"ה על הצלת הבן ועל כל החסדים שעשה עושה ויעשה עמנו ולכל עם ישראל. 

כהכרת הטוב לכבוד הרב שליט"א שמדריך ומוביל אותנו לאורך כל הדרך. 

לקפ"ז (קהילות פז) הקדושים וכל מי שעזר ותמך בנו, עם וללא ידיעתנו ושהשי"ת ישפיע עליכם על כל ישראל כל מילי דמיטב ולקירוב ביאת משיח צדקנו מאת משפחת קריכלי אמן, אמן! 

לע"נ: אליהו שוקרון בן שרה - מנוחתו עדן, נשמתו תהה צרורה בצרור החיים, יזכה "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז, ד) וישוב בתחיית המתים במהרה בימינו אמן ואמן, אמן!

אנחנו פותחים בסדרה חדשה לקראת ספר שמות ומקדימים קצת כדי שנספיק. אנחנו נספר את סיפור יציאת מצרים, מעת שיוסף נבחר למלוכה, עד הסיום שאבדו המצרים בקריעת ים-סוף, ע"פ הספר 'הייתי שם'.

אז זה כביכול מישהו שמספר כעד ראיַּה את מה שהתרחש שמה 'הייתי שם במצרים' ומגוללים ככה את כל מדרשי החז"ל ומביאים אותם בשפה ציורית לחוות את החוויה ולהרגיש מה היה.

אז אנחנו מתחילים פרק א' 'בגלות מצרים';

עבדול עזיז קארים אל רחמן - זע במיטתו קלות, אשמורות עיניו נפקחו בזחיחות הדעת משהו חדר לתת הכרתו הקול שהעיר אותו נסך נעימות בכל איבריו. מהו הקול הזה? ניסה להיזכר ללא הצלחה, עצם שוב את עיניו ניסה לשחזר ונשמע הקול שוב, ישותו נדרכה בחדווה 

- 'איך שכחתי? 

'הרי היום זה קבלת הפנים המלכותית הנקרא 'פרוזבוטי' יום גדול שפרעה עורך משתה גדול לכל שריו החשובים וכל מלכי המדינות שתחת שלטונו והקול של הפעמון המזמין את גדולי השרים שמשתתף במשתה החשוב הזה בו מצוין היום שבו תפס פרעה את השלטון ונעשה מושל לעולם! הנקרא 'קוזמוקראטור'. 

גם הוא עבדול עזיז מוזמן למשתה היוקרתי עקב השכלתו הרבה במכמני הקסם והכישוף זכה לקבל אחת (1) התארים הנכבדים ביותר במצרים "חרטום". כמו 'חרטומי מצרים' 

אַה! כמה הוא אוהב את התואר הזה 'חרטום' מקנה לו מעמד יוקרה הערצה בעיני כל המצרים.

העיף עיניו לעבר השני של החדר, על קולב היו תלויים מדי השרד שלו, הדרגות העוטרות אותו משני (2) צדדיו העידו על המעמד הבכיר בארמון המלכות, על האמון הרב שרחשו לו שם, לא לחינם! הרי הוא מראשי החרטומים במצרים והמלך בכבודו ובעצמו מזמין אותו לאירוע הנכבד בממלכה.

הוא נזכר בסיפורים של סבא שלו כיצד צמח למעמד הבכיר, סבא שלו נקרא 'טלמיר' והוא זכר את עצמו מהתקופה שהוא היה ילד מתגולל ברחובות, באותה שעה אף אחד לא חנן אותו במבט אפילו, המעמד המשפחתי שלו - ללא משמעות היה, מצרים אז היתה עניה לא מפותחת בנויה על קרקעית ים מיובשת, אנשי רשע שלטו שם ועשו כל דבר מכוער ורע, 

ממש כמו אנשי החמאס ששודדים ובוזזים עכשיו את כל האספקה... 

היא נקראה 'שפלת ממלכות' מלכות ירודה שבעולם, כל אומות העולם בזו למצרים על שפלותם וכינו אותם: 'עבדים!' 

בשביל זה, זה נקרא: 'בית עבדים' לא רק בגלל שהיו עבדים אצלם לאחר מכן.

וכל זה היה עד שהתגלה אדם מופלא! נבון וחכם ששינה את ההיסטוריה של האומה המצרית והפך אותה מ: 'בית עבדים שפלת הממלכות' - לגבירת העמים! למרבה הפלא אותו האיש שהה בבית הסוהר שתים עשרה (12) שנה, איש לא ידע מכישוריו המבורכים, עד שיום אחד נזכרו בו והריצו אותו אל המלך, פרעה עמד מיד על חכמתו הלא טבעית - ומינה אותו משנה למלך, 

'אַה!' המשיך לספר סבא: 'זוכר אני איך יצא אותו אדם בציווי המלך להתוודע אל העם, עדין חקוק בליבי כיצד יצאו כל ההמונים לראות את הפלא העצום הזה, אדם צעיר בן שלושים (30), יוצא מבית האסורים מוזנק למשרה הבכירה ביותר במצרים אחר המלך! 

גם הוא טלמיר הקטן יצא לצפות באיש המופלא הזה, כולם לחשו את שמו של המשנה למלך החדש ביראה מהולה עם המון הערצה! "צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (בראשית מא, מה) משמעות המילים היתה נהירה לו: 'מגלה צפונות!' לא בכדי זכה האיש בשם מיוחד זה, חכמתו הפלאית הממה את כל העם מקטון עד גדול, אפילו המלך עצמו שהיה חכם גדול בקי בכל השפות שבעולם התפעל מאוד מחכמתו הנדירה של האיש! 

אך בשכלו הקטן הבין טלמיר: שהשם הזה אינו שמו המקורי, אלא תואר שניתן לו משום חכמתו והיה סקרן לדעת: מה השם האמתי שלו? 

הטה אזניו לדברי המבוגרים שדיברו בהתלהבות בענין הזה ושמע את השם: "יוסף" וזה חזר והדהד כל פעם: "יוסף" 

'אין ספק!' אמר טלמיר: 'זה לא שם מצרי' 

המשיך להקשיב לדברי המבוגרים ושמע: 'איש עברי, מעבר הנהר הוזמן לראיון אצל המלך בכבודו ובעצמו, האיש שעד כה דיבר רק ארמית הפגין לפתע שליטה מדהימה בכל השפות! טיפס על גרם מדרגות כיסא המלכות עם כל החלפת שפה ובזמן קצר עמד על המדרגה השבעים (70) ושם דיבר עם המלך כמה משפטים, שאיש לא הצליח לקלוט.'

אני נותן לכם הקדמה: 

לפרעה היה כסא שהיה שבעים (70) מדרגות בשביל להגיע אליו, בשביל להגיע עד אליו - אתה צריך לדעת שבעים שפות! כל שפה שאתה יודע לדבר והיו אנשים שעומדים על הכיסא שיודעים את השפה - נותנים לך אפשרות למעלה עוד מדרגה, אם אתה יודע רק שפה אחת (1) אתה נשאר במדרגה הראשונה ואז המלך יורד אליך ומדבר אתך אם הוא חפץ... 

והוא טיפס! 

כתוב: 'שגבריאל בא ולימד אותו שבעים (70) לשון!' ולכן נקרא: "יהוסף" (תהלים פא, ו) שהוסיפו לו את החכמה הזאת וה: ה'א של שם השם נוספה שמה. 

ושמה הוא דיבר כמה משפטים - והיתה בושה לפרעה! כי ידע שפה אחת (1) יותר מפרעה: 'לשון הקודש' ואז הוא נבהל: שלא יקח לו את הכיסא! כי מי שיודע יותר הוא המלך במצרים, 

אז הוא השביע אותו: 'שלא יגע בכיסא! "רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (בראשית מא, מ) כן...

'והוא דיבר כמה משפטים - איש לא הצליח לקלוט. פרעה נראה המום! ואפילו מבוהל ושמועה מוזרה חתמה את הריאיון הנדיר הזה'... מה שאמרנו. 

כולם ניסו לברר פרטים: 'מה היה? מה זה...?' 

טלמיר הכניס את האוזניים לתוך חבורה אחרת מנסה לרוות את סקרנותו.

ופתאום השתתקה קול ההמולה! קול החצוצרה הורה: להתכונן לשמיעה דבר המלך, שקט הושלך באחת, כולם מטים אוזנם כאפרכסת לא לאבד מילה. 

הכרוז מכריז ומדהים את כולם: 'תנו כבוד לאבי המלך!' 

אוּוַה!... התרגשות מעל גדותיה, תואר כזה: 'אבי המלך!' - לא זכה אדם מעולם, כל זקני מצרים וחרטומיה לא מכירים מושג כזה, אבל כעת לא היה זמן להרהר כולם הכינו עצמם לקבלת פני המלך והמשנה שלו הפלאי...!

גדוד חיילים רכוב על סוסים אבירים מלוּוֶה בקולות חצוצרה רמים חלף בדהרה רמה מטיל מאחוריו שובל אבק סמיך, קולות התופים הדהדו ברמה בעקבות הגדוד השני (2). אחריו הגיע גדוד נוסף (3) אבל הפעם בדהרה שקטה ומיד לאחריו הגיחה בדממה מרכבת המלך.

ההמונים כרעו על ברכיהם לכבודו, אבל הסקרנות לא באה על סיפוקה, כבוד גדול לראות את מרכבת המלך, מחזה שחיכו בכיליון עינים. אך לא היום... היום היתה צפייה למשהו נשגב הרבה יותר, כולם הבינו: שיש פה מאורע יוצא דופן בצורה קיצונית שיטביע את חותמו על העם המצרי לשנים רבות! אולי לדורות.

אל תוך הצפייה הדרוכה הגיעה מרכבת המשנה המלכותית דהורה ע"י ארבעה (4) סוסים אבירים, נכנסה לרחבת העיר ובתוכה עמד איש יְפֵה תֹאַר (בראשית לט, ו) ונורא הוד, לבוש כולו בגדי פישתן לבנים, מצווארו השתלשלה שרשרת זהב עשויה טבעות - טבעות מדהימים ביופיים מתנת המלך. 

רחש בין הקהל, כולם לוחשים: 'יוסף - "צָפְנַת פַּעְנֵחַ'. 

טלמיר התפעל ממראה האיש המרומם בעל הפנים האציליות, יְפֵה תֹאַר ונורא הוד, כולו אומר ענוה - דבר לא שגרתי בקרב מקורבי המלכות. פניו העדינות מפיקות טוב לב, היו ניגוד גמור לעדת השחצנים המתגנדרת ברחבי הארמון. 

כולם חפצו לצוד את מבטו, אך טלמיר קלט בעיניו דבר מדהים! עיני יוסף מושפלות כל הזמן למטה, משתדל שלא יתקלו בדמויות אינן רצויות, אף מְטר תכשיטי הזהב שהרעיפו עליו מעל חומות העיר - לא שכנעו את עיניו להתרומם, טלמיר לא הבין: למה...?

ומאז שהתגלה יוסף - השתנתה הממלכה כולה! העושר החל לשגשג, יבול השדות הצליח מעל המצופה, הדגה רבתה מאוד, השפע היה עצום. מצרים החלה לצבור עוצמה, להפגין עליונות על עמי האזור, שבע (7) שנים ארך תהליך מבורך זה, 

כולם ידעו בבירור: שבזכותו של יוסף היתה זאת! אפילו שלא הבינו כיצד 

ואילו יוסף היה מדגיש בכל הזדמנות: 'שהכל בה רק מאת הא - לקים!'. 

זה היה תחילת הפתרון של החלום הנבואי: "שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא, נג) שנים מבורכות שצפה אותם יוסף באופן מדהים בדיוק! והחלו שנות בצורת נוראות!! כאשר אמר. 

מפלס מי הנילוס - ירד פלאים! לא היה בו מים להשקות את השדות, שטחי עיבוד יבשו, התבואה קמלה, תנובת הארץ פסקה לחלוטין. לא רק במצרים היה יובש גם לכל המדינות מסביב, הבריות רעבו ללחם! לא ידעו ממה יחיו מחר?! הדאגה נשקפה בעיני כולם והרעב הלך והחמיר! 

ושוב, היה זה יוסף שהציל את מצרים. 

בחכמתו צפה גם את שנות הרעב והתריע עליהם, משום כך הכין צידה רבה לבאות ויעץ לכולם לעשות כן, אלא שהסתבר שרק יוסף בחכמתו ידע איך לשמר מזון לשבע (7) שנים. כל האחרים שניסו - נתקלו בכישלון צורב! מאגרי המזון המפוזרים בממלכה לא החזיקו מעמד לזמן רב והרקיבו. 

אך הוברר: שגם לזאת צפה יוסף החכם, התכונן בהכנת מצבורי מזון להעניק לכל תושבי מצרים עתודות מזון מספיקות לשבע שנים הבאות! איש במצרים לא דאג יותר.

השמועה עשתה כנפיים וחצתה גבולות עמים הבשורה התפשטה בעולם: 'במצרים יש אוכל!' 

אנשים רעבים מכל המדינות הסמוכות נהרו למצרים, מוכנים לתת הון ביתם בתמורה למעט תבואה כדי להשׂביע נפשותם ובני ביתם המעונות ברעב, 

אך הספק כרסם בליבם: 'האם יסכים יוסף לתת להם אוכל?! האם לא יחשוש לפרוס מלחמה של מצרים לאומות אחרות?!...' 

רבים סברו: דבר פשוט שיוסף יעדיף להכניע אותם ברעב כדי שמצרים תשתלט על כל האזור! 

אך מידותיו התרומיות של יוסף חזקות היו יותר מכל הפרשנים בטמבלויזיה... נדיבות לבו גברה על כל שיקול אחר, בעת שהכין את מצבורי המזון חשב גם על העמים מסביב ובמשך שבע שנות השבע - דאג לצבור גם להם מזון! וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב (תהלים לג, יט) המונים זרמו למצרים מצוידים ברכוש רב! וכפועל יוצא מהכסף שזרם מכל המדינות התחזקה כלכלת מצרים לאין ערוך, בעקבות זאת עלה כוחה הצבאי והכניעה מצרים את עמי האזור והכניסה אותם תחת שליטתה. כך הפכה להיות המעצמה הגדולה בעולם שליטת הממלכות! כל זה בזכות יוסף. 

מי שחשב שזכותו בזה תמה? נכונה לו הפתעה רבתי!

עברו שנתַיִם (2) משנות הרעב ועוד פעם חדשות מסעירות במצרים: 'יוסף מביא את אביו ואחיו למצרים!' 

פרעה שמח על התפתחות זו, עומד על כישוריהם המבורכים, על ישרותם ובמחווה מלכותית הציע להם: 'משרד שרים ויועצי המלך!' 

ולמרבה הפלא הם סירבו! 'לא רוצים מינויים בכירים, לא רוצים עמדות כח והשפעה אדירות!' לא נתנו ליבם לעושר הגדול הטמון לתפקידים רמי המעלה, העדיפו להמשיך להיות רועי צאן ולעבוד את הא - לקים, בזים לחמדות העולם החולפות. 

פרעה העניק להם את 'ארץ גושן' חבל ארץ שלמעשה כבר היה שייך להם ממילא, שכן שׂרה סבתם קיבלה את גושן במתנה מפרעה הקודם, שהוא היה בנו של המלך נמרוד הידוע והמפורסם. 

רק שתדעו, דרך אגב; הגר היא גם כן היתה קשורה לנמרוד היא היתה הנכדה שלו, כי פרעה הקודם היה הבן שלו והיא היתה בתו.

אביו של יוסף; 

יעקב אבינו נפגש עם פרעה המפגש הסתיים בברכה מדהימה! 'שהנילוס יעלה ויגאה כל פעם שפרעה יגיע לשם!' 

ועוד תוספת קטנה היתה בברכה: 'בזכות יעקב אבינו - פסקו שנות הרעב! חמש שנים (5) לפני הזמן'. 

המצרים נפעמו מהפלא הגדול! ברכת יעקב התקיימה במלואה, הנילוס גאה על גדותיו, מילא את התעלות החצובות לאורכו במים צלולים שהוזרמו היְשר לשדות מצרים ולגידולי החקלאות שלה, העושר שב ושגשג, החיוך חזר על פני הבריות, לכולם כבר היה די כסף לממן את שׂכר הלימוד לילדים. 

גם אביו של טלמיר שלח אותו לרכוש השכלה גבוהה כמצרים רבים אחרים הוא החליט להשקיע את לימודיו בכישופים וקסמים, ההצלחה היתה מסחררת! כבר בגן ילדים למד דברים "פשוטים" במרכאות - להפוך את הקולמוס שלו לנחש ארסי מאיים! הוא אהב מאוד את העבריִּם משפחתו של יוסף, בכלל, כל המצרים אהבו אותם, כולם ידעו: שהעושר והעוצמה של מצרים - באה בזכות חכמת יוסף וקדושת אביו. 

איש לא ידע שיוסף מקפיד לקיים מצוות דתו ותורתו בסתר! כי החוק המצרי החמיר מאוד עם מי שלא האמין בדת השלטת...

ארבעים (40) שנה עברו מאז, בינתיים מת פרעה, לאיש לא היה ספק מי הוא הראוי לרשת את כיסא המלכות; פה אחד הוחלט: 'להכתיר את המשנה למלך בכתר מלכות!' ובכך הפך יוסף למלך מצרים.

במהלך נבון זה זכתה מצרים לארבעים שנות שגשוג נוספות! עד שנפטר יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו (שמות א, ו). 

בינתיים, קומץ העבריים שהגיעו למצרים בשבעים (70) נפש, גדל לסך עצום שמילאו את מצרים ברבבותיהם! לאיש זה לא הפריע, העבריים היו רצויים בכל מקום, 

- לא היו שמאלנים שם... 

אלא, שאז החלו היהודים להתערות בחיי המצרים ולנהוג כמנהגיהם, 

- להיות תל אביבים... 

וגם לא בחלו להשתתף בתאטרונים בקרקסים באירועי שחוק למיניהם, ההתערות הזו נתנה אותותיה במצבם הרוחני! שאפו להידמות למצרים, שכחו את ברית אבותם, הפרו יהודים רבים את מצוות המילה ולא מלו את בניהם. 

כמו תמיד, כפועל יוצא מנסיגה רוחנית - חלה הדרדרות גשמית והצרות החלו להגיע!

האווירה האוהדת כלפי היהודים התפוגגה ואת מקום ההערצה והכבוד תפסו שנאה וקנאה! "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ" (תהלים קה, כה) 

- 'אַה... אתם מתרחקים ממני?' אומר הקב"ה: 'אני אביא עליכם את החמאס!'.

שרים רבים החלו לרטון על התרבותם של היהודים ואחיזתם בעמדות מפתח, 

- בטח קראו להם: 'מתנחלים'... 

הימצאותם של יהודים בכל מקום - עקצה את המצרים ממש כאילו נעקצו בקוצים! "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות א, יב). 

בארמון המלך התקיימה התייעצות דחופה! השתתפו בה גם שלושת (3) היועצים הבכירים של פרעה; יתרו המדייני, איוב מארץ עוץ ובלעם מארם נהרים. שלושת הגדולים האלה אע"פ שלא היו ילידי המקום, בכל זאת היו דמויות נערצות במצרים כמעט אגדיות! כי הלכו עליהם שמועות נפלאות; 

יתרו - הצטיין בחכמה רבה באומץ לב וישרות, 

איוב - ניחן במדרגות נבואה 

ואילו על בלעם ידעו כולם: שמלבד שליטתו הבלתי מוגבלת בקסמים וכישוף גם הקללות שלו אינם שבות ריקם... ואוי למי שיפגע מלשונו. 

דעתו של יתרו היתה נחרצת: 'בזכות יוסף אתם קיימים! כיצד יתכן לעולה רע לאומתו...?!' 

לעומתו הפגין בלעם את רוע לבו לעיני כל: 'חייבים למגר אותם!' 

איוב העדיף לשתוק - כמבין את הצפוי.

המלך נטה לקבל את דבריו של יתרו מלאה טעם, אבל השרים געשו ברתחה, הקבינט עמד על רגליו היטב זכרו כי פרעה הנוכחי אינו מזרע המלוכה והוא רכש את המלוכה בכסף: 'אז אתה לא מלך אמיתי! אתה מלך בכסף, תשמע מה שאנחנו אומרים...' הקבינט מאיים...! 

לאחר מות יוסף ובהעדר בנים לפרעה הקודם ניסו רבים לזכות בכתר המלוכה. גם אדון מלול ניסה את מזלו והבין: שהדרך לכתר עוברת דרך כסף... עשרות אנשי מפתח שוחדו בממון רב! במתן להבטחות מפליגות לכשימלוך. ולמרות שלא היה מזרע המלוכה השוחד עשה את שלו. 

אדון מלול זכה בכתר המלוכה ונשא בגאון את התואר: 'פרעה!' 

'פרעה' זה תואר לא שם. 'פרעונים'... אשתו קראו לה: 'פרעונית'. 

כעת, הועמד התואר – בסכנה! בגלל שהוא רוצה ללכת לפי יתרו. 

השרים הבכירים זעמו, שנאת היהודים המפעפעת בהם דחפה אותם לצעד חסר תקדים בתולדות מצרים; פרעה הוסר מכיסאו! 

עם איום חד משמעי: 'או היהודים או כתר המלוכה'! 

מעולם לא העזו בני תמותה פשוטים לאיים על מלך שהיה מוחזק בזמנם כאלוה בן אלמוות!

ההתלבטות של פרעה לא ארכה יותר משלושה (3) חודשים ומנעמי השלטון קסמו לו למלך המושעה, את התואר 'פרעה' שקנה בהון רב לאחר מות המלך יוסף, נעם לו יותר מאשר להיקרא 'אדון מלול' ואז הוא הסכים: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ" (שמות א, ח) – 'שנתחדשו גזרותיו'.

פרעה הוחזר למלכות, יתרו - ברח ממצרים! שלא יגמלוהו רעה לעצתו. 

לאחר שחזר לשלטון, אימץ פרעה את המהפך בכל ליבו, שנאתו התגברה ליהודים! והשרים התחילו מיד בתוכניות לדיכוי ורידוי העם. 

מכאן הדרך קַצְרה להפוך אותם עבדים, כלואים בבית הסוהר הגדול בעולם! מצרים, חסום בחומות אבנים כבדות, שערי ברזל חסונים, עטויים רשת ביטחון כבדה! 

- לא כמו שהיה ב: 'עוטף'... 

עם כישופים - שאינם מותירים שום סיכויים לבריחה! 

שיטת ההשתלטות - היתה ערמומית מאוד!

פרעה זימן את ראשי היהודים: 'גרים הנכם גרים בארץ חבל קטן מאוד! גושן, עקב ההתרבות בילודה הגדולה אצלכם, הצפיפות באוכלוסין שלכם גדלה והולכת, צר לי להיווכח בצערכם, ברצוני להעניק לכם... 

- 'חיסונים' אֶה... 

'רישיון בניה' להרחבת גבולות שכונתכם להוסיף דירות מרווחות... 

- של 'חמש עשרה (15) דקות'...

היהודים לא הבחינו במלכודת המתקתקת שהטמין להם, 

אמרו לו: 'הננו מודים לאדוני המלך! על הערנות לצרכינו ועל נדיבות לבו' 

וקדו לפניו בגודש של תודה.

- 'אכן, כנים הדברים הילודה אצלנו גבוה מאוד, אנחנו מקפידים להשיא את בנינו בגיל שלוש עשרה (13) כפי שהדריך אותנו יעקב אבינו ובנותינו יולדות לפחות שישיות (6)... לא יִפלא איפה כי בהיות הבן בגיל עשרים ושבע (27) הוא כבר בעל משפחה לתשעים (90) צאצאים! שמונים וארבע (84) ילדים ושישה (6) נכדים כל זה רק מאשה אחת (1)...!'

פרעה הפגין אהדה מעושה, אמר: 'בחבל הארץ בו אתם גרים 'ארץ רעמסס' שבמחוז גושן גדול נבנה לכם עיר חדשה! שתקרא 'רעמסס'...' 

יש 'מחוז רעמסס' ויש 'עיר רעמסס'. 

רעַמסס - זה המחוז. רעְמסס - זה שם העיר. 

- 'עיר זו תשכון על חוף הים הגדול ותהווה לאבן שואבת לספינות המסחר המשיטות בים רחב זה הנושק לחופי ארצות רבות, לפיכך; עלינו לבנות בתוכה מחסני ענק לאחסון; סחורות, תבואה, פשתן פילוסין - שנודע בכל העולם בטיבו במצרים!'.

היהודים הקשיבו בשימת לב, הנהנו להסכמה, אוֹ! פרעה רווה נחת, התוכנית הערמומית מבשילה היטב! מעודד מהערנות המשיך לטוות קורי עכביש: 

- 'מובן שעיר כזו גדושה במחסני סחורות יקרות - תמשוך גם שודדים וחילות אויב! שכבר לוטשים עיניהם על העושר המשגשג של מצרים, לפיכך, עלינו לבטח את העיר ולבנות ביצורי הגנה מעולים! הואילו נא להטות כתף ולסייע בבניה וכמובן, אשלם לכם ביד רחבה!'.

כרוזי המלך סבבו בערי גושן: 'מזמינים את היהודים לבנות לעצמם דירות מרווחות, מבקשים עזרתם בבניית ביצורים חזקים לעמוד בפני התקפות אויב...!' 

לא מעטים היו האויבים של מצרים, שלטשו את עיניהם החמדניות אל האוצרות האגדיים, שמועות מבוססות ספרו: 'על מטמוני ענק גדושי זהב ויהלומים בכל רחבי האימפריה!'. היהודים האמונים על מידת 'הכרת הטוב', רצו להביע נאמנות לממלכה המארחת, מתוך טעות! שהתבררה כמו תמיד - גורלית...!

לא שעו לעצת חכמי הדור שהזהירו אותם: 'מפני הסכנות הרוחניות האורבות לשובים בסביבת גויים: 'הישארו בבתי מדרש!' הפצירו בהם החכמים: 'את הכרת הטובה למלך ניתן להביע בצורה אחרת, אבל לא ב: 'ביטול תורה!' התחננו לעם. 

רק בני שבט לוי, האמונים על ציות לדעת תורה - קיבלו את הדברים ללא ערעור. 

העתיד הראה - כמה צדקו!

צעירי שאר השבטים היו להוטים להצטרף אל הדגל והם לא סברו כן: 'הן המלך בעצמו היה שם... הוא יפשיל שרוולים... הוא יעשה במלאכה איך נוכל להישאר מהצד?...'

הזקנים אמרו: 'דעתנו דעת תורה, מעולם לא הרויח איש מאי ציות לתורה!'. 

פרעה הערמומי צפה את ההתלבטויות... 

- כי הוא האזין לערוץ 12, ערוץ 13... כמו סינוואר מהתעלות שלו של הביוב... 

וההצהרות של פקידיו הטיפו נופת מפתה: 'משכורות עתק מובטחים לעובדים...!' 

- כמו שאבו מאזן משלם... 

- 'תנאי העבודה משופרים כ - יד המלך! לא תשיגו פרנסה יותר טובה מזאת...!'

המוני יהודים נהרו לאתרי העבודה ואכן המלך עמד שם! מגש זהב טהור עמוס צביר חומר השתלשל מצווארו, סביבו סגל שרי המלוכה, בתנועות מלכותיות הדגים איך עושים לבנים, השרים שלו לא טמנו ידם, הפשילו שרוולים ועשו במלאכה. 

כשראו את כל גדולי המלכות משדרים רוח פטריוטי החוצה את כל שכבות העם, למראה המוני המצרים שנענו אף הם לאתגר, התלהבו היהודים והראו את כוחם בעשייה אדירה! בקצב מהיר! שהדהים את מנהלי העבודה, כושר היצור שלהם היה - כמו בתעשייה האווירית פי עשר (10) מפועל רגיל!

המלך עמד בהבטחתו, משכרות שמנות זרמו לעובדים! על כל לבנה - נתן מטבע זהב! זה דרבן את היהודים לעבוד במשנה מרץ וליצר כמויות לבנים מקסימליות.

בד בבד, עם העבודה לא שכחו היהודים את בני לוי! אלה שעמלו בתורה ולא רצו את הכסף והזהב של פרעה. אבל, לב השבטים היה גדוש הערכה עצומה אליהם! הם ראו לעצמם זכות עצומה להפריש עשרה אחוזים (10%) משכרם להחזיק את בני לוי - כדי שימשיכו לשקוע, לשקוד על דברי התלמוד! הדבר נבע מתוך הכרה עמוקה בערך לומדי התורה, לא מעודף כסף שהיה להם... כי גם אחר כך, כל המאתים ועשר (210) שנה - הם ממנו אותם! גם כשלא היה להם - הם לא הפסיקו לתת להם!! 

- לא כמו ממשלת ישראל...

שכן, גם שנים רבות אח"כ כשהפכו להיות עבדים גמורים והיו ניזונים משברי מצות שהשליכו להם הנוגשִׂים, עדין הבינו: זכות גדולה להפריש מלחמם הדק להחזיק את אחיהם! 

יש אומרים: 'שבזכות זה - יצאו ממצרים!'.

משום מה, לא נתנו היהודים ללבם את העובדה המוזרה: שלאחר חודש של עבודה משותפת לצד אזרחיים מצריים, החלו להיעלם לאט - לאט המצרים מאתרי העבודה, עד שכעבור שישה עשר (16) חודשים - לא נותר מצרי אחד (1) שמטה כתף, רק העברים!

היהודים עדין לא חשדו במאומה, לא העלו בדעתם: 'שזה תרגיל הטעיה שתוכנן לפרטי פרטים!'

ובתום שישה עשר (16) חודש - אירעו דברים מוזרים! היהודים שעבדו במלא המרץ הזיעו כהוגן, פשטו את הכסות העליונה ועם תום היום היה מתברר: שכל הבגדים נעלמו! חסרי לבוש התקבצו עם רדת החשכה לקבל את השכר 

ונשמעה ההכרזה של הממונה: 'הבה נסכם את היְּצור היומי שלכם!'

 הצהרה רגילה - אין בה שום דופי! היה זה הכרזה יום יומית רגילה, כי השכר ניתן בהתאם לכמות הלבנים שעשה כל אחד ואחד.

הפקידים ספרו בדקדקנות את סך יצור הלבנים לאיש, התפוקה היתה מרשימה, יהודי חלש יצר ביום ארבע מאות (400) לבנים...! החזקים - שש מאות (600) לבנים יום יומיות!! הפרוטוקול שהכין מידע מפורט על כושר עשייתו של כל אחד ואחד והפרטים האישיים - נרשם בפירוט דייקני והופקד בארכיון המלכותי ועותקים ממנו נמסרו לידי הממונים.

משום מה, חלוקת המשכורות התמהמה זמן רב! הגזבר הממונה על כך נותר אדיש, שווה נפש וחיוך לגלגני בזוויות פיו...

היהודים תבעו: 'משפחותינו מצפות לנו בבית! תן לנו את שכר עבודתנו ונלך...' 

ואז המצרים הגיבו באופן מפתיע! שוטרים קשוחי מבע הקיפו אותם סביבו, אלות מונפות, לא השאירו מקום לאשליות, החיוך התמידי המתקתק - הומר לפנים זועפות!! 

- 'לא די שרוששתם את קופת המלוכה עדין אתם מבקשים משכורת?!...'

קצין רב דרג פרש מבין שורות החיילים, נעץ ביהודים מבע זועם: 'אֵירוחכם במדינתנו - עלה לנו הון תועפות! ויצר גרעון עצום באוצר, הגיע הזמן: שתשלמו על האוצרות האדירות שהוציא עליכם המלך!...' 

נוגשִׂים אכזריים הוזנקו לאתר, פרצו לתוך ריכוז היהודים, נפנפו בגלביהם השורקים שריקות מחרידות! וקרעו את האוויר, בתנועות מאיימות שאינן משתמעות לשתי (2) פנים המטירו פקודות ללא רחמים! 

- 'בפקודת המלך! הנכם עבדים מעתה... כל יהודי מבן עשרים (20+) ומעלה מצווה להשכים קום, להכין את מתכונת הלבנים כפי שעשיתם היום! יהודי שלא יעמוד בקצב הנדרש - יֵענש קשות! חלף כל לבנה שתחסר - ישובצו בקיר הבניין הבנים הקטנים שלו!...'

קצין גבה קומה קלט את מבטי הנחישות מצד היהודים, פסע קדימה: 'אתם משתעשעים וחושבים שתוכלו לעמוד נגד חיילנו בכלי זיין? - טעות מרה בידכם! נשקכם בידינו!...' 

כשהגיעו הביתה הובררה למגינת ליבם העורמה המצרית, הללו הציגו בפני נשות ישראל את הכסות שגנבו מהבעלים 

ואמרו: 'זה סימן: הם ביקשו שתתנו לנו את הנשק שיש לכם בבית!' 

- ממש, כמו שהיום לוקחים מ: 'כיתות הכוננות' את הנשק... 

הנשים שלא היו מודעות למהפך בו שינו המצרים את עורם והפכו להיות עוינים! - האמינו להם... 

בלב כבד עלו היהודים ההמומים על משכבם עם חרטה גדולה: שלא שמעו לגדולי הדור! והעדיפו ידידות מדומה עם המצרים.

עם שחר, פרצו הנוגשִׂים לבתיהם בחרבות שלופות וכידונים מאיימים, בעיטות וקללות נמרצות השליכו אותם מהמיטות, צרחות הנשים המבוהלות, יִלְלת המעוללים המבועתים - לא נגעה למצרי. באכזריות אופיינית, רכזו את הגברים למפקד ולמספור בכיכר העיר ומשם הריצו אותם לאתרי העבודה תחת הצלפות פרגול והנחתת אלות אכזרית, אולצו ללבון מכסות עצומות של לבנים, סך השווה לעשרה (10) פועלים. החומר נשפך לקערות ענק, ברגליים חשופות! נאלצו; ללוש, לגבן וללבן טיט סמיך - כשבפנים יש קש, תבן - זה דוקר! השמש קפחה על ראשם, החום העיק על הנשימה, הנוגשִׂים היו בתחושת עונג ממה שנגרם ליהודים...! 

זה היה יותר מידי מבחינת האכזריים, כמויות גדולות של קוצים דוקרניים הושלכו לתוך העיסה של הטיט כדי לקרוע להם את עור רגליהם. 

הטיט המגובל הוצק לתוך תבניות מלבניות, לאחר שהתייבש החומר והתקשה שונעו הלבנים לפאתי העיר החדשה, שבדומה לשם המחוז בו היא שוכנת נקראה בשם "רעַמסס". שַׂם הוצבו הכן קבוצות פועלים שאולצו להקים חומות מבוצרים עמידים מפני התקפות אויב ולבנות מחסני ענק חסינים מהתנפלות של שודדים. 

בתום היום עמדו היהודים משתאים לנוכח מעשה ידיהם - יצירה נפלאה! 

- הספיקו ביום אחד (1) יותר מהסינים...

מנהלי העבודה רעים שקלטו הרגשת סיפוק שהשתפכה על פני היהודים, הרעימו את פניהם, - 'מחקו את השלווה מפניכם!' שאגו הנוגשִׂים. 

המלך ציווה: 'למרר את החיים שלכם ללא הפוגה!' 

- אין שניה אחת של נחת! זה יותר חשוב מהבניינים הענקיים שבניתם!'... 

הנוגשִׂים מיהרו לבצע את ההוראה, כנסו את היהודים בבהילות: 'קחו פטישים כבדים ועכשיו תהרסו כל מה שבניתם!' פקדו באכזריות... מחר! תבנו הכל מההתחלה!...' בצחוק מרושע.

קבוצה אחרת - הובילו אל נהר הנילוס, עליהם הוטלה בניה למערכת סכרים ענקית לאורך הנהר! הגנה מפני גשמי החורף העזים השוטפים מההררים הנישאים של ממלכות כוש ושבא ומזרימים מים שוצפים במורד הנהר צפונה אל תוך מצרים. בלב המדבר עמלו בפרך קבוצות ענקיות בבניית הפירמידות שישמשו בבוא העת 'אולמות קבורה' לאליטות של משפחת המלוכה.

עבודות הכפייה של מיליוני יהודים הכניסה לקופת האוצר הון עתֵק מידי יום! פרעה לא הסתפק בכך, המשכורות ששולמו ליהודים בתחילת ההשתלטות - נראו לו מיותרות! חבל היה לו על הכסף שבזבז על היהודים, בתאוות ממון שאינה יודעת שובעה גמר בדעתו: 'להשיב אליו את הכסף כולו!'. 

'ועדת שרים מיוחדת' הוקמה לשם כך, התפקיד להמציא רעיונות לגבות מיסים שונים ומשונים לרושש את היהודים מכל רכושם!

- כמו במדינת ישראל...

בתחילה הוכרזו היהודים: 'כעבדים הפרטיים של המלך!' 

- אצלנו (במדינת ישראל) לא קוראים להם 'עבדים' קוראים להם: 'אזרחים'...

אך בהמשך אצה הדרך לפרעה לשבור את רוחו של העם ובנדיבותו אפשרו לכל אזרח מצרי: להשתעבד ביהודים! לקלל אותם, להכות אותם - אין שום בעיה! אתה יכול לקחת אותם לעבודות מה שאתה רוצה, אחרי שהם גומרים את 'יום עבודה' אם לא הדביקו את הילדים שלהם בתוך הלבנים והם גמורים - עכשיו אתה יכול להשתעשע אתם קח אותם שיעשו לך איזה עבודות שאתה רוצה, כל מצרי...!

ובתום יום עבודות מפרכות למען המלך, נאלץ יהודי שבור גֵו לבצע עבודות פרטיות קשות עבור האזרחים המצריים שארבו לו בדרך מאתרי העבודה אל ביתו.

לולא נשות ישראל הרחמניות הצדקניות שכתתו רגליהם המעוּנוֹת אל אתרי העבודה לספק לבעליהן מעט דגים קטנים שמבריאים את הגוף, שבאופן מופלא! הדגים נשאבו לכדים שלהם בעת ששאבו מים מן היאור והביאו אותם לבעלים תוך כדי סיכון חייהן, להברות את גופן הדווי, בצירוף מים חמים ושמן למריחת הגוף המעונה - ספק אם היה איש נותר בחיים לאחר עבודות הפרך המתישות וללא תזונה הולמת!

עד כאן הפרק הראשון.

הפרק הבא: 'פתום ורעמסס' איך בנו אותם? ולמה נקראו: 'פתום ורעמסס?...'

אני מודה לקב"ה שזיכנו להיכנס לתמונה קצת. קוראים פסוקים ועוברים הלאה כל שנה ולא נותנים מה היה שם, ככה לאט-לאט נתחיל לחוש כשנדבר אח"כ על 'יציאת מצרים' להבין: מאיפה יצאנו...!

(כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים אחרי תפילת הנץ:) 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי שַׁבָּת' 

תודה, שיהיה לכם יום טוב, סוף שבוע מוצלח!