מהי מידת הביטחון?

מהו המבוקש במידת הבטחון? 

האם מחויב האדם לבטוח: שבוודאי ישיג בטחונו? או האם די בציפייה על הספק? יש עוד צד; שאין לחשוב כלל: 'האם יצליח או לא' רק ש:"ה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל-ב י יב)? 

בשאלה הזו עסקו הראשונים והקדמונים וגם האחרונים כל אחד לפי דרכו; 

3 שיטות האחרונים;

שיטת החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' הוא כותב: 'טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון, שם בטחון המשמש למידה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג: 'חובה להאמין בכל מקרה שפוגש האדם, והעמידתהו לקראת עתיד בלתי מוכרע, ושני דרכים בעתיד אחת טובה ולא שניה, כי בטח יהיה הטוב! ואם מסופק וחושש על היפוך הטוב - הוא מחוסר בטחון'. 

זאת אומרת הוא אומר: הטעות הנושנת הזאת שהתאזרחה בלב רבים במושג של בטחון, זה כל מקרה שאדם פוגש, חייב להאמין: אפילו במצב שעתיד הוא בלתי מוכרע יכול להיות כך או כך, הוא חייב להאמין: 'שבטח יהיה טוב' ואם הוא לא בטוח בזה והוא מסופק וחושש: 'שיכול להיות הפוך', אז הוא מחוסר בטחון. - זה טעות נושנת שנתאזרחה! 

וממשיך החזון איש ואומר: 'ואין הוראה זו בבטחון נכונה' מי שחושב ככה - הוא טועה! זה לא נכון. 'כי כל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' גמולותיו יתברך?' מאיפה אתה יודע מה ה' גזר?! אז דברי החזון איש ברורים, אין מחובת הבוטח להאמין שהישועה וודאית ובטוחה. אז מה זה בטחון לפי החזון איש? 

מבאר החזון איש: 'להאמין בלב; 'שאין מקרה בעולם! ושכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מהשי"ת!' ולכן כאשר נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפויה סכנה אליו, והוא גובר על הפחד ומאמין: 'שאין מעצור לה' להושיעו! וכי אין כאן שום פגע רע מיד המקרה, כי רק הכל מאתו יתברך; בין לטוב בין למוטב, והוא מאמין: באפשרות ההצלה, ושאין לפני האדם נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, אפילו אם המקרה שלפניו בנוהג שבעולם הוא בסכנה יותר קרובה מאשר הצלה!' - זה נקרא מידת הבטחון. 

זאת אומרת היות ואתה יודע: שאין מקרה בעולם והכל מושגח מאתו והכל נגזר ממנו בהכרזה, כשאתה פוגש מקרה שאפילו קרוב לסכנה יותר מהצלה ואתה מאמין: שהקב"ה יכול להושיע אותך! ואין מעצור לפניו, ואין שום פגע מהבורא יתברך הכל רק לטובה, ואתה מאמין באפשרות ההצלה, זה נקרא שאתה בעל בטחון. אבל לא שבטוח שמה שאתה בוטח - יתקיים. 

וכן כתב ה'פלא יועץ': ענין הבטחון, אינו שיבטח בה' שיעשה לו כל צורכו כרצונו ושלא תאונה אליו כל רעה, שאם כה יהיה מבטחו, לפעמים תכזב תוחלתו, כי כמה צדיקים מעונים ומדוכים ביסורים קשים! וכהנה "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" (דברים לא יז) שמתרגשות לבוא לעולם, אז מה עיקר הבטחון? שיבטח בה': שכל מה שנעשה מן השמים - לטוב הוא! וה' יודע מה טוב לו, כי דרכן של בני האדם אומרים לרע: 'טוב' ולטוב: 'רע', אבל ה' יודע מה טוב לו לעבודת ה' ולתיקון נפשו. לכן יתרצה, יקבל ברצון, כל הבא עליו ולא יגע לריק, כדי לעשות רצונו, ולא ידחוק את השעה, ולא יהיה טרוד לחשוב 'רבות מחשבות' על תקנתן, ולהצטער על מקרה הזמן, אלא יאמין באמונה שלימה: 'שהכל בידי שמים!' וכל אשר יחפוץ אלוקים יעשה לטובתו ואין מידו מציל.