קטע חזק לימים נוראים

- - - לא מוגה! - - - 

נספר את הגמרא.

יום אחד בשבת קודש רבי מאיר יושב בבית המדרש

ונותן שיעור לרבים.

פתאום מודיעים לו, הרבה שלך נמצא בחוץ.

אלישע אחר נמצא בחוץ על הסוס.

רבי מאיר שכיבד מאוד את ריבו, אפילו שהוא התפקר.

ושאלו אותו החכמים, איך אתה הולך עוד אחריו אם הוא יתפקר?

אז הוא אמר,

רימון מצא,

תוכו אכל, קליפתו זרק.

אמר, הוא כמו רימון,

בתוך-תוכו יש בו תורה הרבה.

הקליפה החיצונית שלו זה קליפה,

גליפו, כמו שאומרים ביידיש, גליפו,

ואת התוך אני לוקח.

לא התירו חכמים לאף אחד את זה, רק רבי מאיר בגדולתו רשאי לעשות דבר כזה, אחרים לא יכולים לעשות דבר כזה.

מכל מקום יצא, עזרת השיעור יצא אל ריבו, מה שואל אותו אלישע אחר?

מה למדתם היום?

אז הוא אמר לו, למדנו פסוק.

למדנו פסוק

לא יערכנה זהב וזכוכית

וכלי פז.

אמר לו, ומה דרשתם על הפסוק הזה?

אמר לו רבי מאיר,

שדברי תורה קשים לקנותן,

קשים לקנותן,

ונוחים לאבדן ככלי זכוכית.

קשים לקנותן ככלי זהב וכלי פז,

ונוחים לאבדן ככלי זכוכית.

זאת אומרת, לקנות תורה זה שנים עמל והגיעה ולימוד אינטנסיבי,

ועד שאתה קונה אותן כמו שקונים זהב, לא כל אחד יכול לקנות זהב.

אבל לעבד אותן?

ברגע קל. עומד הכוס פה, זכוכית, נפל, טאק, נשבר.

מה רמז לו?

אתה למדת, למדת תורה, למדת, למדת, היה קשה מאוד. זהב היית, זהב.

אבל ברגע אחד מאבדים את זה, מתפקר כמו זכוכית נשבעה.

מה עונה לו ריבו אל אישה אחר?

אומר לו, לא כך לימד רבי עקיבא רבך.

רבי עקיבא רבך אמר כך,

כשם שיש תקנה לכלי זהב בכלי זכוכית,

כך תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה.

כמו זהב, אם נשבר,

אפשר להכניס אותו לכור ההיתוך שוב פעם,

כמו זכוכית שנשברה, אפשר לשים אותה בכור ההיתוך שוב פעם,

וליצור ממנה עוד פעם כלי.

קח תלמיד חכם שסרח,

יש לו תקנה.

אמר לו רבי מאיר, אם כך, חזור בך,

תחזור בתשובה.

אמר לו, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

מספרת הגמרא שהוא רכב ביום כיפור על סוס בירושלים לעבר קודש הקודשים בבית המקדש.

והוא שמע ביום כיפור בת קול יוצאת ואומרת שובו בנים שובבים כל עם ישראל ביום הכיפורים.

השכינה אומרת שובו, זה היום, זה היום,

שובו בנים שובבים, הרפה משובותיכם.

חוץ מאחר. הוא אומר, כך שמעתי מאחורי הפרגוד.

זאת אומרת, כל העולם יכולים לשוב בתשובה,

אבל אני לא יכול, הוא אמר. למה?

כיוון שאני הכרתי את בוראי ומרדתי בו.

ככה אומר אחר מרבי מאיר.

ומה האמת?

אומר הרמב״ם, ואלכות תשובה,

על הכול יש תשובה.

אפילו אדם עבר כל העבירות שבתורה,

קלות וחמורות,

חייבי מיתות ובית-דין,

ואפילו כפר בעיקר,

כפר באלוקים. לא האמין, אין אלוקים, שום דבר, כלום.

אם חזר בתשובה,

מתכפר לו.

אז איך זה הוא אומר שהוא שמע שאומרו בנים שורבים חוץ מאחר?

אני אגיד לכם. פעם הייתי בהרצאה, דיברתי-דיברתי, אמרתי את המעלה של מי שחוזר בתשובה ומה השכר שהוא מקבל, ואם הוא חוזר מאהבה אז העוונות שלו נהפכים לזכויות. עוונות נהפכים לזכויות.

והתחלתי להגיד את הדברים והבאתי מקורות וכו', פתאום קם אחד ואומר לי, כבוד הרב, אני רוצה להגיד לך משהו.

אני, עד לפני כמה שנים הייתי חילוני גמור, עשיתי כל מה שאתה לא יכול לחשוב,

וחזרתי בתשובה.

אבל מה שאתה אומר פה לציבור,

אני לא מאמין.

אני לא מאמין בעולם שיוציאו אותי מהגהנאי-גהנום שאני אקבל,

כי אני יודע מה שעשיתי ופשעתי נגד השם.

לא שייך, לא מאמין שימחלו ויסלחו לי. לא שייך.

אמרתי לו, אם כן, למה חזרת בתשובה?

אמר לי, אני אגיד לך את האמת,

אני חזרתי בתשובה מסיבה אחת.

כל כך הכעסתי את הקדוש ברוך הוא,

שאני רוצה לעשות לו קצת נחת רוח.

אתם יודעים מה הוא אמר?

זו התשובה הכי מעולה בעולם שיכולה להיות,

שזה לא על מנת לקבל שכר, לא על מנת לקבל פרס,

זה על מנת לעשות את האמת בגלל שהיא אמת. הכעסתי אותך, אבי שבשמים.

עכשיו אני חוזר בתשובה רק בשביל לעשות לך נחת רוח.

לא אקבל שכר, אני יודע שאתה לא תמחל לי.

ככה הוא אומר, זה לא נכון מה שהוא אומר,

אבל ככה הוא אמר.

זה מה שרצו מאלישע, אלישע אחר.

הוא שמע, שובו בנים שולמים, חוץ מאחר, למה?

הוא אמר בעצמו שאבא שלו גידל אותו, שילמד בתורה לא לשם שמיים, לשם כבוד, פרסטיז'ה, אש יורדת מהשמיים כשלומדים.

מה היה התיקון שלו? בגלל זה הוא יצא לתרבות רעה, ככה הוא אמר.

אז תעשה תשובה לשם שמיים.

בוא תעשה תיקון.

הוא לא עשה.

לא עשה. למה הוא לא עשה?

המידות שלו, המידות שלו הרעות הם מנעו ממנו.

יש מאמר חכמים, זיכרונם לברכה, מטמיע.

כתוב, כל שיאמר לך בעל הבית עשה,

חוץ מצא.

מה פירוש?

אתה בא, מתארח באיזה בית,

בעל הבית אומר לך שב, שב.

תאכל, תאכל. תשתה, תשתה.

אומר לך צא, אל תצא.

מה זה, השתלטת לו על הבית?

זו הסגת גבול.

כל שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא. איזה דבר זה?

כניסה יש, יציאה אין.

מסביר הגאון מווילנה,

מה פירוש מאמר חכמים זיכרונם לברכה?

כל שיאמר לך בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא.

עשה, עשה.

מה שאומר הקדוש ברוך הוא תעשה.

אבל אם יאמר לך צא,

צא ממחיצתי, אני לא רוצה לקבל אותך, אל תצא.

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא מקבל מישהו.

אין דבר כזה, זה רק ניסיון.

אם הוא אומר לך צא, אל תצא.

תגיד, אני חוזר בתשובה אף על פיכם.

גם אם תשבע מאחורי הפרגוד, אין דבר כזה, זה רק ניסיון.

מספרת הגמרא,

בערוב ימיו של ירישע אחר היה חולה מצב גוסס,

בא רבי מאיר לבקרו.

נכנס אצלו,

אמר לו, רבי,

חזור בך.

אמר לו, אם אני חוזר,

יקבלו אותי?

אמר לו, הפסוק אומר, תשב אנוש עד דקה ותאמר שובו בני אדם.

אומר הפסוק, תשב אנוש עד דקה, עד דכדוכה של הנפש.

הקדוש ברוך הוא יכול להביא בן אדם עד שהנשמה שלו כבר ככה נתנדנדת ורוצה לצאת, מדוכדכת עד דך, דך, דך, למטה, למטה.

ותאמר שובו בני אדם. אפילו ברגע האחרון, לפני עצימת העיניים, שובו.