המקדש והמשכן - הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

שלמה בן שושנה זוהרה,

יזכה הוא ומשפחתו,

משפחת מועלם לבריאות,

הצלחה, אריכות ימים ושנים,

שפע רוחני וגשמי בכל מילי דמיטב, אמן.

אמן.

יעל בת קסיה,

בורא עולם,

יוציא את האמת לאור מהר,

ויהיה לה נחת, בריאות שלמה ואיתנה, ובלי ילדיה, וחזרה בתשובה אמיתית, אמן.

אמן.

אסיה בת ישרג,

לידה קלה ועובר תקין,

ותלית כתורנגולת.

אמן.

לעילוי נשמת,

היות בת סמו,

מנוחתה עדן.

אמן.

המקדש והמשכן.

מדוע התורה הקצתה

למעלה מארבע פרשיות לפרט את מלאכת המשכן?

אין לזה אח ורע בכל התורה.

רבנו בחייה, ויקל למדי אלף.

פרשיות, תרומה, תצווה,

ויקל ופקודה,

ארבע פרשיות תמימות,

כוללות למעלה מארבעה מאות פסוקים.

כולם עוסקים

בנושא אחד מרכזי, מלאכת המשכן.

מלבדן גם פרשת כי תישא,

הנמצאת בתווך,

בין תרומה תצווה לבין ויקל פקודה,

מדברת בחלקה הראשון גם היא על המשכן.

רק מאמצע הפרשה עוסקת בעניין חטא העגל בהשלכותיו הרות האסון.

מדוע התורה חוזרת על אותם דברים שוב ושוב?

למה לא ריכזה הכול בפרשה אחת?

מה עוד שאין תוספת מיוחדת בפסוקים.

אותם כלים

ממש מוזכרים פעם אחר פעם, באריכות יתרה.

ורבנו בחיים מוסיף דבר פלא,

התורה כתבה את מלאכת המשכן לא פחות מחמש פעמים.

בפרשת תרומה,

כה א',

הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו להכין וליצור את המשכן וכלאו.

הציווי נאמר לו באופן פרטי,

ואז הקדוש ברוך הוא מפרט כל כלי וכלי,

מה אורכו רוחבו וממה הוא עשוי.

פרטי פרטים באריכות יתרה.

פרשת כי תישא, ל״א א',

חוזרת התורה פעם שנייה על כל הכלים.

בשינוי בולט,

מסופר על בצלאל בן אורי בן חור שמסייע לעשיית הכלים,

הפעם זה כתוב בקצרה ובאופן כללי,

מעין סיכום לפרשת תרומה.

פרשת, כן, ל׳ה ד׳,

מספרת התורה פעם שלישית על עשיית המשכן.

בפרשה הזאת יש שינוי מהפרשיות הקודמות,

בפרשיות הקודמות השם ציווה למשה ועתה משה מצווה לעם ישראל את כל דיני מלאכת המשכן שנאמר כל נדיב ליבו יביא אהה וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו.

עד עתה נמצאים בשלב העשייה

ושינוי נוסף

בפרשה הזאת,

אנחנו כבר נמצאים אחרי חטא העגל

שהופיע בפרשת כי תישא.

בפרשת ויקה, ל׳ו, ח׳,

מספרת התורה בפעם הרביעית

על עשיית המשכן, וכאן כבר נאמר ויעשו.

זאת אומרת, מדברים על העשייה בפועל.

34 פעמים

נאמרה מלאב היעש

שהרי בעשיית המשכן עסקינן.

ובפרשת פקודה, ל׳ט, ל׳ג,

חוזרת התורה בפעם החמישית והאחרונה על הכול

מעין סיכום

אחרי שהכינו ועשו את הכול.

ובפרשה הזאת מתקדמים שלב נוסף,

בני ישראל מביאים את הכלים למשה רבנו שנאמר ויביאו את המשכן אל משה.

כל הרואה זאת משתומם.

למה חוזרת התורה על מעשה המשכן חמש פעמים?

ומייחדת לנושא ארבע פרשיות ומחצה.

למעלה מה...

450 פסוקים.

כל בר ברב יודע שאין מילה או אות מיותרים בתורה.

כל דקדוק ושינוי לשון דרשות מרובות, תלי תלים של הלכות,

מרמז קל שבקלים,

מתוספת אות או תג ומקוצו של יום.

כמו שמצאנו בלקות שבת.

יש רבבות פרטי דינים בלקות שבת.

דורשים

שלוש וארבע שנות לימוד ביגיעה והתמדה גדולה.

והם כהררים התלויים על חוט הסערה.

וזכו רק לשני פסוקים.

ורואים פתאום אריכות מופרזת, לא שגרתית,

חמש פעמים תמימות. למה? למה?

למה? ועוד פעם.

למה? ועוד אחת.

למה? שיהיה חמש פעמים. למה?

מבארים רבנו בחייה והרמב״ן והאור החיים הקדוש.

יסוד גדול.

אכן התורה מאריכה עד מאוד.

להדגיש לנו מעלת המשכן וחביבותו.

כמו שמצאנו בפרשת חיי שרה,

התורה חזרה פעמיים וסיפרה באריכות את כל השליחות של אליעזר.

היא גודל חביבות העניין.

שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

יפה שיחתם של חבדי אבות מתורתם של בנים.

וגם דוגמה נוספת, פרשת בחלותך, ח' יט'.

בפסוק אחד מוזכרים בני ישראל חמש פעמים,

שנאמר.

ותתנה את הלוויים נתונים לארון ולבנה מתוך בני ישראל

לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד

ולכפר על בני ישראל

ולא יהיה בבני ישראל נגף

וגשת בני ישראל אל הקודש.

ודרשו חכמים במדרש ויקרא ב' ד'.

כי האדם העומד לבנו שחזר מבית הספר

אכלת בני,

שתית בני,

נחת בני,

הלכת לבית הספר בני,

חזרת בני.

כל פעם מזכיר בני כי הוא חביב עליו מאוד.

חביבות מופלאה.

בני ישראל חמש פעמים פסוק אחד.

אם כן רואים שכדי להדגיש חביבות

התורה חוזרת על אותו דבר כמה פעמים.

כך מצאנו במשכן.

הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מפאר את עם ישראל בעשיית המשכן לגודל חשיבותם ומעלתם.

לכן מפרטים ומעריכים, מהללים ומשבחים את עם ישראל חמש פעמים.

זה מה שמסבירים.

אבל אפשר להציע עומק נפלא ולבער את אריכות הדברים בביאור חדש ומיוחד.

הרמב״ן ורבנו בכייה נותנים דגש גדול

על העובדה

שתי הפרשיות הראשונות,

תרומה ותצווה, הן לפני חטא העגל.

שתי הפרשיות האחרונות, ויקל ופקודה,

באו לאחריו.

באמצע פרשת כי תישא חוצצת.

ושל כך נראה לפרש

מהו עומק הכפילות של כל כלי המשכן.

בתרומה ותצווה הייתה מטרה אחת למשכן.

בויקל ופקודה המטרה שונה לגמרי.

ובגלל שעם ישראל חטאו בחטא העגל,

נולדה האריכות המרובה לארבעת הפרשיות.

כדי להעמיד דבר על תיקונו,

עלינו להתבונן במחלוקת גדולה המובאת בראשונים.

מה המטרה של המשכן?

דעת רשי ואספורנו,

מטרת המשכן באה לכפר על חטא העגל.

אם לא היה חטא העגל,

לא היו מצווים ישראל על מלאכת המשכן.

וכיוון שכך הקשה רשי,

אז מדוע הקדימה תורת פרשיות,

תרומה ותצווה לפני חטא העגל?

הרי כל המטרה הייתה לכפר על חטא העגל.

עוד לא היה עגל, אז למה צווו לפני כן?

רשי מתרץ את הכלל הידוע,

אין מוקדם ומאוחר בתורה. זאת אומרת, סדר הפרשיות הוא לאו דווקא כסדר האירועים.

כלומר, הסדר בתורה אינו בהכרח כסדר של האירועים, אלא פעמים

נכתב בסדר שונה.

ואם היינו בוחנים את סדר האירועים וכותבים אותן,

כסדר כרונולוגי

היה ראוי לכתוב את הפרשיות בסדר שונה.

בתחילה את פרשת יתרו,

שבה נזכר מתן תורה,

כידוע זה היה בחג השבועות,

ואחרי זה להסמיך את פרשת משפטים.

אחר כך את פרשת כי תישא,

שנזכר חטא העגל, שהיה ביוט זן בתמוז,

40 יום לאחר מתן תורה.

ולאחר חטא העגל

עלה משה רבנו להר סיני

ל-40 יום ו-40 לילה.

ביום הכיפורים אמר לו הקדוש ברוך הוא, סלחתי כדבריך.

בין התרצה לכפר על חטא העגל,

ולמחרת התחילו במלאכת המשכן.

אם כך המקום של הפרשיות תרומה, תצבא, ויקל ופקודי יחדיו,

זה לאחר פרשת כי תישא בסוף ספר שמות.

וכדברי רשי ואספורנו מפורש

במדרש רבנו נא ד,

בביתנחומא תרומה ח',

שגם פרשת תרומה נאמרה

לאחר יום כיפור ולאחר מעשה העגל.

אם כן, ניגשו ריבותינו מפני מה תרומה ותצבא נכתבו לפני פרשת כי תישא מספרת

על מעשה העגל.

והתירוץ הוא,

אמר ביהודה בר שלום,

אין מוקדם ומאוחר בתורה.

והכלל הזה הובא גם ברשי ומשם מקורו.

ועוד הוסיפו במדרש,

שלכן נקרא משכן בתואר משכן העדות.

למה?

שהוא כעדות לכל באי עולם שכיפר הקדוש ברוך הוא על חטא העגל.

זו העדות.

מטעם זה נדרשו להביא בהתחלה

זהב.

כדי לכפר על עגל הזהב

כי מטרת המשכן לכפר על מעשה העגל.

וכתב אספורנו ביקרא יא״ב

לולא חטא העגל

לא היה שום צורך במשכן.

כי גם בלי המשכן

יכול הקדוש ברוך הוא לשכון בתוך כל אחד ואחד מעם ישראל.

רק לאחר שהם חטאו בעגל

והקדוש ברוך הוא רצה כבר לכלותם

ורק נתרצה למשה רבנו ומחל לעם ישראל,

עדיין

חל שינוי גדול בעולם.

כי הקדוש ברוך הוא כבר לא רצה לשכון בעם ישראל באופן ייחודי בתוך כל אחד ואחד,

כאן נאמר כי לא אעלה בקרבך.

כשראה זאת משה רבנו

נשא תפילה וביקש רחמים והצליח להשיג תיקון חלקי

של כל הפחות אישרי השכינה במשכן.

וזוהי השכינה הכוללת לעם ישראל.

זה דעת רשי באספורנו.

אולם, הדעת זקנים בהחיזקוני, בתחילת תרומה, בהרמב״ן,

ברבנו בחייה, כה״ב, חולקים על דברי רשי

ואומרים שחס ושלום לומר

לולא חטא העגל לא היו מצווים להקים את המשכן.

אין על דבריהם יש מטרה אחרת למשכן.

המשכן היה המשך למעמד הר סיני.

כשם ששרתה השכינה

על עם ישראל במעמד הר סיני,

ביקש הקדוש ברוך הוא לשכון בבני ישראל כל יום ביום.

וזאת כצעד?

על ידי המשכן.

וכשם שהשמיע קולו בהר סיני בשעת מתן תורה,

כך שמעו את קולו מבין שני הקרובים.

ובזכות המשכן עם ישראל זוכה לגילוי שכינה בכל רגע ורגע באופן רצוף ורציף.

בהשגות הנעלות הללו מביאות אותנו להיות כמלאכים סביב כיסא הכבוד.

כמו שהמלאכים סביב כיסא הכבוד, אנחנו סביב המשכן כמלאכים.

לפי השיטה הזו,

סדר הפרשיות מובן לחלוטין,

כי באמת הפרשיות הן כסדר.

וכל עבודת המשכן נאמרה למשה רבינו בפרשת תרומה וצווה בלי קשר.

את עגל, בגלל שזה המטרה,

להשרות שכינה בתחתונים.

וכל עבודת המשכן נאמרה למשה רבנו בפרשת רומא וצווה במשך הארבעים יום הראשונים שהוא שהה בהר סיני לאחר מתן תורה.

אולם משה רבנו עדיין לא אמר את תוכן הדברים לעם ישראל.

למה?

כי הוא היה עסוק בקבלת התורה והוא היה למעלה בקודש בהר סיני.

ועל כן רק אחרי שהוא ירד מן ההר

ובינתיים כבר עם ישראל חטאו בעגל

כמו שכתוב פרשת כי תישא שהיא באמצע.

רק אז אמר משה רבנו לעם ישראל לתרום את התרומות לבניית המשכן

ככתוב בויקל ופקודם.

נסכם

יש מחלוקת על מטרת המשכן

לדעת רשי ואספורנו המשכן בא ככפרה על חטא העגל

בלולא החטא

לא היה צורך במשכן

ממילא לשיטתם

מוכרחים לומר שהפרשיות לא כסדרן

אלא לפי הכלל הן מוקדם ומאוחר בתורה

וכך גם מבואר בחכמים שהמשכן נקרא משכן העדות

כי הוא עדות

שהשם כיפר על חטא העגל

והזהב הוא כנגד הזהב של העגל.

ולדעת

הדעת זקנים וחזקוני הרמב״ן ורבנו בחייה היא מטרה אחרת למשכן.

המשך של מעמד הר סיני

כדי להשרות שכינתו בתוך עם ישראל.

בספר מנחת אליהו

מקשה קושיות נפלאות על פירוש רשי.

בשירת הים נאמר

על המשכן

תביאמו

ותתעמו

בהר נחלתך

מקדש

אדוני

כוננו ידיך

אם כן רואים בבירוש

שיש מטרה להקים את המשכן עוד לפני חטא העגל

כדי שהקדוש ברוך הוא ישכון

בעם ישראל

ולכאורה זו ראייה ניצחת

לדברי הרמב״ם

רבנו בחייה שחולקים על רשי והספורט.

דבר שני,

בפרשת יתרו,

אחרי מעמד הר סיני,

נאמר מזבח אדמה תעשה לי.

אם כן,

מוכח שעוד לפני שחטאו בעגל.

רצון השם שבני ישראל עשו מזבח.

דבר שלישי,

בפרשת תצווה נאמר,

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשוכני בתוכם.

למה אני מוציא אותם ממצרים?

בשביל שאני רוצה לשכון בתוכם.

מה זה קשור לעגל?

לא קשור לעגל.

אז רואים שכל מטרת יציאת מצרים להקים משקל שתשרה שכינה בעם ישראל,

וכך גם מבואר ברש״י רמב״ן ובאבן עזרא.

דבר רביעי,

במדרש רבה ל״ג ח׳,

בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו להיפטר מן העולם, מה אמר לבניו?

היו יודעים

שעתיד השם יתברך לצוות אתכם לעשות משכן,

שנאמר, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,

ומקום המקדש נמחר לכך כבר מימות עולם.

לשם הקריבו

אדם

ונוח

אברהם

יצחק

ויעקב את קורבנותיהם.

מוכח אם כן

שהמשכן לא קשור למעשה העגל.

מצד שני,

אנחנו מוצאים שחכמים אמרו כמה וכמה פעמים

שהמטרה של המשכן לכפר על חטא העגל.

ואם כן קשה,

גם על שיטתם

של דעת הזקנים והרמב״ן ורבנו בחייה, שסוברים שהמשכן לא קשור לחטא העגל.

איפה אנחנו מוצאים?

במדרש רבה נא ד, במדרש תנחומא פקודבה,

מבואר שהמשכן נקרא משכן העדות

ללמד ולרמז כי הוא עדות לכפרה על חטא העגל. זה כתוב במפורש.

ודבר זה מבואר כבר ברש״י בתחילת פרשת פקודיה,

וכך מבעט דעת זקנים וגם הראש.

דבר שני,

בתחילת תרומה במדרש תנחומא

כתוב יבוא זהב,

מי יכפר על עגל הזהב?

מוכח אם כן

שהמשכן בא לכפר על חטא העגל. מה זה קשור להביא זהב כנגד זהב?

של העגל.

זו המטרה.

וכך מביא הכלי יקר בשם הספרי.

שבא הזהב לכפר על עגל הזהב, וכך מובא במדרש רבנו לאלף חטא שהזהב יכפר על הזהב, כדברי רשי.

ובפרט שרבנו בחי בעצמו מדגיש

שהפרשה נקראת פרשת ביקהל

לרמז כי המשכן מכפר על חטא העגל

שהרי שם נאמר ויקהל העם על אהרון.

ולכן נאמר גם אצל משה ויקהל

ותבוא אמירת משה

שצוותה על מלאכת המשכן ותכפר על האמירה של אהרון

שנאמר ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים

יבוא הציווי של משה

אלה הדברים אשר ציווה השם

ויכפר על חטא העגל שנאמר בו אלה אלוהיך ישראל.

אז תמוה ביותר

וכי רבנו בחי ודעת זקנים

סתרו דבריהם והסכימו לדעת רשי?

מה נשיב על הסתירה מופיעה בדברי החכמים זיכרונם לברכה?

אלא מאיר בספר מנחת אליהו באור נפלא בדברי הרמב״ן מרבנו בהיר.

אכן קיימות שתי מטרות שונות זו מזו לעשיית המשכן.

המטרה הראשונה שבגינה נכתב מעשה המשכן בפרשיות תרומה וצווה

זה היה בשביל להמשיך את כבוד השם יתברך ממעמד הר סיני על עם ישראל למשכן.

אחרי כן נולדה מטרה שנייה

שבגללה חזרה תורה על מעשה המשכן,

נספר לנו בפרשיות ויקל ופקודה שזה כבר בא לכפר על חטא העגל.

לכן, יאיר עכשיו באור יקרות,

למה העריכה תורה ארבע פרשיות על המשכן?

בפרשת כי תישא בתווך.

כי בפרשיות תרומה תצווה המטרה שונה מפרשיות ביקל פקודה.

אבל באמצע היה עגל,

אז עכשיו כבר יש סיבה נוספת למה צריך את ה...

משכן.

עכשיו יש לנו אור חדש.

מי שמתבונן בפרשת תרומה רואה שנאמר

ועשו לי מקדש.

מה המטרה?

ועשו לי.

לא בגללכם.

לי.

אני רוצה לשכון בתוככם כמו במעמד הר סיני. ועשו לי מקדש.

וכמו שנאמר בקריעת ים סוב,

מקדש, אדוני, כוננו ידיך.

בפרשיות,

ויקל ופקודל, לא נזכר המילה מקדש,

אלא משכן.

מה השינוי של הלשון?

מקדש

זה בית קבוע לשם.

בית המקדש.

משכן

זה דבר זמני.

זה רק לנדודים במדבר.

זה בית שנודד ממקום למקום.

עכשיו,

בפרשיות תרומה ותצווה ביקש השם לבנות מקדש,

כי התכלית האמיתית לבנות בית קבוע שתשכון השכינה אחרי שיכנסו לארץ ישראל.

בפרשיות, ויקל פקודי, תכלית חדשה לכפר על חטא העגל.

בשביל זה צריך משכן זמני

שנודד במדבר,

שמטרתו לכפר על חטא העגל.

ועתה נגזר עליהם להתעכב במדבר ארבעים שנה,

לבנות ולפרק את המשכן בכל ארבעים ושתיים המסעות.

מטעם זה נבין את זה,

שכל עניין הכפרה על חטא העגל

מופיע בדברי ריבותינו רק על הפרשיות ויקל פקודי בלבד.

ויקל משה.

מכפר על ויקהל העם על אהרון.

הויקל של משה

זה לכפר על מה שנקלו בני ישראל על אהרון,

לאמור

שיעשה להם עגל.

ואלף קודה מכפר על אלה אלוהיך ישראל.

ונקרא משכן העדות,

כי זה העדות על הכפרה.

עכשיו נבין למה התורה חוזרת חמ...

חמש פעמים על כלי המשכן

כי התכלית השתנתה

בתרומת הצווה

מופיעה התכלית המקורית והראשונה שחפץ היה בהשם

לכן נאמר שמה מקדש

זה בית מקדש קבוע בארץ ישראל

בויקל פקודת

המטרה כבר השתנתה

צריך כפרה על חטא העגל

לכן נאמר משכן העדות

זמני וגם עדות

שהתכפר העמון.

מדברי הזוהר הקדוש ויקל קצר

נוכל להעביר הער נוספת למהלך הנפלא הזה

בזוהר הקדוש מובא שינוי נוסף

המבדיל

בין פרשת תרומה

לבין פרשת ביקל

בפרשת תרומה נאמר

מאת כל איש אשר דבנו ליבו

כל איש

מי שרוצה יכול לבוא ולתרום

גם ערב רב

היו יכולים לבוא ולהתנדב למלאכת המשכן איפה זה כתוב?

בתרומה

בפרשת ויגחל כתוב קחו מאיתכם תרומה לאדוני כל נדיב ליבו

והפעם זה רק מאיתכם ולא מערב רב

מה השינוי?

לפני שחטאו בעגל

ציווה הקדוש ברוך הוא לחבר בין הפרי לבין הקליפה

הפריט זה ישראל והקליפה זה ערב רב

והשם ציווה לחבר ביניהם

ולכן כולם יכלו לתרום

אחרי חטא העגל שנגרם בגלל הערב רב

אתה לא ניתן לערב רב שום זכות לתרום לבניית המשכן

והם סולקו בבושת פנים

אז יש לנו טעם נוסף וחדש

למה נקרא הפרשה הזאת פרשת ויקהל?

כי עם ישראל נקהלו לבדם ללא ערב רב

רק בני ישראל ניתנה להם הרשות לכפר על חטא העגל

כי כלל העם חטאו רק

במחשבה אבל הערב רב הם חטאו בפועל ובמעשה לכן הם הורחקו ממעשה המשכן לגמרי

עוד דבר

בפרשת תרומה נאמר הלשון

ויקחו לי תרומה

חכמים זיכרונם לברכה

במדרש רב ל״ג א' אומרים ויקחו לי

כביכול לקחנו את הבת של הקדוש ברוך הוא

כי התורה נמשלה בת יחידה של מלך גדול שמצא חתן לביתו האהובה

בשעה שהחתן רצה ללכת לארמונו בארץ רחוקה

אמר לו המלך הגדול

ביתי קרא לי

אינני יכול לפרוש ממנה

אנא תבנה לי בית קטן מיד הארמון שלך

כדי שאוכל לדור עמך בסמוך אליה

למנוע אותך לקחת אותה אני לא יכול

לעזוב אותה אני גם לא יכול תעשה לי קיטון קטן

ואני אשא שם

כך בנמשל אחרי מעמד הר סיני

בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא את הבת היחידה את התורה הקדושה לעם ישראל

לחתן

ביקש שיכינו לו מקום, בית קטן

שזה בית המקדש, הוא יוכל לשהות בקרבת התורה הבת שלו היקרה

זו ראייה נפלאה לדברי הזור הקדוש

לרמב״ן

לרבנו בחייה

ולדעת הזקנים

שהמקדש

הוא המשך ישיר למעמד הר סיני ולא קשור לחטא העגל

עצם זה שהשם נתן את התורה הוא לא רוצה לעזוב אותה הוא רוצה להישאר בקרבתה ובקרבתנו

בלי קשר לחטא העגל

והקדוש ברוך הוא חפץ להדק את הקשר עם בני ישראל והתורה הקדושה קודש ברוך הוא בישראל ואורייתא אחדות

מה שאין כן בפרשיות ויקהל פקודה נאמר ידבנו לבו

לא מוזכר ויקחו לי

משום שהמטרה כבר השתנתה לחלוטין

עכשיו הם כבר באים לכפר על העגל אז כל אחד הדבנו לבו

זה לא בשבילי, זה בשבילכם עכשיו

קודם זה היה בשבילי

לכן נכפלו הפרשיות

עוד פעם, לאחר מעשה העגל

להודיע

שלא נטעה ונחשוב

שהציווי לעשות מקדש התבטל לחלוטין.

התכלית של בניית המקדש שנאמרו בפרשיות הראשונות, תרומה וצווה לא התבטל ולא נעלם כליל, לא ולא.

אבל נולדה מטרה חדשה,

לעשות משכן זמני ונודד,

ולכן חזרו הפרשיות והקהל פקודה לספר את התכלית החדשה.

וכך היה עם הלוחות של הברית.

אחרי שהלוחות הראשונות נשברו

אחר חטא העגל,

הם לא התבטלו לחלוטין,

אלא קמו לוחות חדשות תחתיהן.

והישנות בצדיהן

של החדשות.

וכך ממש בויקל ופקודה יש ציווי לבנות משכן

תחת המקדש שהיה חפץ השם.

אז כמו שהמקדש הוא חדש

ביחס למה שהתכוון שיהיה בית מקדש קבוע,

ככה הלוחות השניות זה חדש

ביחס ללוחות הראשונות שרצה הקדוש ברוך הוא לך.

הוא התעניק לנו והחטא גרם שהפסדנו.

אם היינו מקבלים נוחות ראשונים ולא חוטאים,

לא היינו מתים,

לא שוכחים את התורה,

היינו מגיעים לגאולה השלמה,

היה לנו כל כך טוב.

גן עדן בעולם הזה כבר.

אבל מה לעשות, כל פעם יצר הרע.

אלוף העולם,

במירכאות, כן?

יש אלופו של עולם.

אבל הוא למטה, פה בעולם הזה, עושה בלאגנים.

ויש לו חמאס,

ויש לו חיזבאללה,

ויש לו איראן,

ויש לו הרבה פרוקסי.

זה הפרוקסי שלו, לא של חמינאי.

הוא מפחיל את הפרוקסי לפי הזכויות שלנו.

וכיוון שהמצב שלנו ברוחניות של העם בכלל

הוא לא כזה מרהיב,

אז בינתיים מאותתים לנו מן השמיים,

תתחזקו, תצעקו אליי, תבקשו אותי.

אם תבקשו ברצינות, ואני יודע שאתם רציניים,

אני אבנה לכם בית שלישי במהרה בימינו, אמן.

אמן.

הרי אני מכוון לקיים עצמת חכמים. רבי חנין יאמר, רשי אומר, עושה המקונס ביחוד, הכל ישראל לפי כוח.