ספורו של הבעל שם טוב הקדוש | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היום אנחנו נלמד

על הבעל שם טוב,

זכר צדיק וברכה.

רבי אליעזר, אביו של הבעל שם טוב,

אמרו עליו שהיה גר במדינת מול חוי,

סמוך לגבול של מדינת רוסיה ואוקראינה.

הוא היה עם אשתו זקנים,

ובאו שודדים ושבו אותו,

ואשתו נמלטה מידם והלכה לעיר אחרת,

ונעשית שם ילדת,

ומצאה כדי פרנסתה.

והרב רבי אליעזר

שבו אותו למרחקים,

מקום שאין שם יהודים,

ומכרו אותו לאדונים קשים,

אבל היה משרת באמונה,

ונשא חן בעיני אדוניו,

ויפקידהו על ביתו,

וכל אשר היה עושה השם מצליח בידו.

ויבקש מאת אדוניו לתת לו מנוחה ביום השבת קודש,

הוא מילא את שאלתו.

ויהי כי ארכו לו שם הימים,

ורצה לברוח להציל את נפשו,

ונתגלה לו בחלום,

אל תדחק את השעה, כי עדיין צריך אתה להיות פה.

ויהי היום,

והנה אדוניו מסר אותו במתנה,

הוא נתנו למשנה למלך ויועצו למצוא חן בעיניו.

כשראה המשנה את הרב שהוא מצליח בכל עסקיו,

מצא חן בעיניו, נתן לו חדר מיוחד וישב שם.

ולא נתן לו לעשות שום שירות.

רק כאשר בא המשנה מאצל המלך,

אזי יוצא לקראתו עם ספל מים לרחוץ את רגליו,

כי כן הוא המנהג של השרים הגדולים.

אחרת היה יושב כל הזמן בחדר שלו על התורה ועל עבודת השם בתפילות ובקשות בחדר שלו.

פעם אחת

היה למלך להתייעץ עם המשנה שלו

איך לכבוש את המדינה אחרת שקמה כנגדו,

ואיך יהיו תגסיסי המלחמה והמשחית והצבא.

ולא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר ואיך לעשות,

ונתמלא המלך רוגז וחמא על אשר המשנה לו יכול לתת עצה עגונה בעת צרה.

וילך המשנה סר וזעף לביתו,

והנה הרב מורנו הרב רבי אליעזר בא לקראתו עם ספל המים לרחוץ את רגליו כדרכו,

ולא קיבל ממנו,

ושכב על משכבו בפנים זועפות המשנה למלך.

אמר לו הרב,

אדוני, מדוע פניך זועפים?

ספר נא לי.

ויגער בו המשנה,

ואומרו, מה עסקך בזה?

אבל בהיותו משרת נאמן לו וחפץ למען צדקו,

הרהיב עוז בנפשו פעם ושתיים,

עד שהסכים לספר לו את המאורע.

וענה לה אדוניו,

הלא לאלוהים פתרונים,

יען כי אדוני איש מלחמה.

תן לי זמן שעצום הפסקה שני ימים ושתי לילות.

ואשאל מאת השם יתברך

אלוהי ישראל על הסוד הזה,

והוא יגלה לי את הסוד.

עשה שאלת חלום בליל התענית,

וישיבוהו מן השמיים על ידי מלאך

כל אופני המלחמה ואיך יצליח המלך באר היטב.

בבוקר סיפר הרב למשנה את תוכן המלחמה ואיך יצליחו,

כמו שגילו לו מן השמיים.

ביטב בעיני המשנה,

תכף ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה ואמר אדוני המלך,

זאת העצה היא יעוצה.

ויספר לו את הכול.

כששמע המלך את דברי המשנה

ענה המלך

זו העצה אינה שלך

אלא היא של בן אדם

שהוא פלא יועץ

אשר רוח אלוהים בקרבו.

באדם כזה אין מדורו עם בשר ודם

או שברוח הטומאה אתה מדבר

בינני יודע בך שאתה אינך ברכי

ואין אתה יכול לתת עצות כאלה בשום אופן

ואין זה אלא שאתה מכשף

והוכרח המשנה להודות על האמת

וסיפר לו את העובדה כאשר היא

והביא לפניו את הרב

והשתחווה לפניו

ושאל ממנו כמה שאלות

והשיב לו תשובות על כל דבר ודבר.

ומצא חן הרב בעיני המלך

ונעשה יועץ לו.

אז נסע המלך עם חילותיו בספינות למלחמה

ולקח איתו גם את הרב באחת הספינות.

ויהי בבואם למקום אשר שם המערכה

ראה המלך את העיר אשר היא קטנה בעיניו

אמר המלך הנה היום ירד מאוד והמדינה היא קטנה באי שבים

ונלין פה

קצת רחוק מהמקום ובבוקר השכם לא נטריח את הצבא כולו

יען כי במעט העם נתפוס אותה בנקל

ועשו כן לנו בלילה ההוא שם

בערב שהיה איתם

בא מלאך

והודיע לו בחלום הלילה

שילך אל המלך ויגיד לו שלא יהיה הדבר הזה קל בעיניו

והמלחמה קלה.

שלא יחשוב שזה יהיה קל

כי יאבדו בכל חילו.

כי הנה בים שם

סביב העיר יש בים עמודי ברזל

סביבות העיר ואי אפשר להגיע לשם עם הספינות

כי התהפכו הספינות

אלא רק כשיש דרך אחת

בסימנים לדעת דרך מבוא העיר

כאשר גילו לו מן השמיים דרך ישר בסימנים מובהקים

כדי שלא יטעו בדרך.

זאת אומרת היו ברזלים שהם מתחת לפני המים עד גובה מסוים שכל ספינה שתיתקע

היא תשקע.

והמלך קם בבוקר בזריזות עם כל הצבא והמלאכים שיזיזו את הספינות לצד העיר.

והרב לא רצה ללכת

ואמר יש לי מה לדבר עם המלך.

מיד סידר עצמו ולבש בגדים נאים

ויבוא אל המלך בספינה קטנה ויספר למלך את כל אשר גילו לו מן השמיים.

ויאמר למלך אם אין אתה מאמין בזה

תנסה

ישלח המלך ספינה קטנה

עם חייבי מיתה שם

ונראה מה מתרחש שם.

ויעש המלך כן וכאשר באה הספינה אל מקום העמודים

נהפכה הספינה עם האנשים וירדו לתהום.

אמר המלך אם כן תן עצה מה לעשות.

ענה לו הרב יש דרך ישר

אל מבוא העיר

אשר אנשי העיר הולכים בה והראה להם את הסימנים שאירעו מן השמיים.

ועשו כדברו והצליחו

וכבש המלך את העיר

ואז גידל המלך את הרב ונהיה שר צבאו.

על פיו יצאו ועל פיו יבואו יען כי ראה שהשם איתו וכל אשר עושה השם מצליח בידו

כמו יוסף הצדיק

ולמלחמותיו לכל אשר יפנה יצליח.

אבל הרב חושב מה יהיה סופו.

מתי אני אלך אל מקומי ואל ארצי?

וגילו לו בן השמיים שעדיין נישאר פה.

ויהי יום

וימות משנה למלך

וישם את הרב תחת המשנה ליועץ

כי מצא חן בעיניו

וייתן לו את בת המשנה לאישה.

אבל הרב לא נגע בה בעזרת האל יתברך

ועשה כל מיני תחבולות שלא התייחד עמה באשר היא גויה

ולא נגע בה כלל.

פעם אחת אמרה לו אשתו

אמור לי איזה מום ראית בי

אמר לה ישבעיני שאת לא מגלה לשום אדם את הסוד ואני אומר לך את האמת

ותישבע לו

אמר לה יהודי אני ואת אסורה לי

ואתם אם תראו יהודי אחת דתו להמית

ועל זה אני מבקש ממך

שתשלחי אותי למקומי

ועוד אני כבר זקן

ואת בחורה שלא מעמי

מה אני מועיל לך?

כששמעה זאת

עשתה כרצונו ושילחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאוד ומלבושים

בתעש הכל בסתר

שלא הרגישו אנשי המקום

בדרכו באו לסתים, לקחו את כל אשר איתו עד הפרוטה האחרונה ולא עזבו לו דבר

נצטער מאוד על זה ונשא עיניו לשמיים

בכה ואמר ריבונו של עולם עד מתי אני אהיה בצרה?

והנה נגלה אליו אליהו הנביא זכור לתום

ואמר לו בזכות כל זה שעבדת את השם אלוקיך בלבב שלם

הקדוש ברוך הוא ייתן לך בן וקראת את שמו ישראל

והוא יאיר את עיני ישראל

ועליו נאמר ישראל אשר בכה את פער

ובא לביתו ומצא את אשתו בחיים

ושניהם סמוכים בערך למאה שנה

הגיל שלהם

וכן היה שהקדוש ברוך הוא זכר אותם ונתן להם בן

הוא הרב בעל שם טוב, זכותו יגן עלינו אמן

וכמו אברהם אבינו עליו השלום ושרה אמנו עליה שלום

נולד הבעל שם טוב

ועל זה גילה הבעל שם טוב ואמר לא היה באפשרות להמשיך נשמתו

כי אם כאשר

קילת אהבתו

ודי לממין

זאת אומרת שאבא שלו קילת אהבתו כבר בן מאה

רק אז הוא יכול למשוך נשמה קדושה כזאת מהעולם העליון

איך שיהיה

ויגדל הילד ויגמל

והשם נתן לו שכל גדול עוד היותו קטן

אכליה וקוץ בה

יען כי הגיע עת אביו

הרב רבי אליעזר

ונתבקש בישיבה של מעלה

ובעת פטירתו לקח את בנו על זרועותיו ואמר

את אלו המילים

הנה אני רואה

שאתה תאיר נרי

ולא זכיתי לגדל אותך לתורה ולמצוות

אבל אהובי בני

את זאת זכור תזכור כל ימי חייך שהשם יתברך איתך

ולכן

אל תירא

ואל תיחת

משום דבר שבעולם

רק את השם אלוקיך תירא ואותו תעבוד כל ימי חייך

והאגם שהבעל שם טוב היה עדיין קטן מאוד

אבל שמר את הדברים בליבו

יען כי היה שורש נשמתו שרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום

כמו שראינו במקומות אחרים

והנה אחר פטירת הרב רבי אליעזר אביו

וזיכרונו לחיי העולם הבא ויגדל הילד

ואנשי העיר שמו עין עליו

מפני שיקרה הייתה נפש אביו בעיניהם מאוד מאוד

גמלו חסדים איתו ושמו אותו אצל המלמד

שילמוד עמו

ובעזרת השם הצליח בלימודו מאוד

אבל היה לו טבע אחד

שהאל עומד כמה ימים

אחר כך בורח ומתבודד לו לבדו ביער

ואנשי העיר חשבו ותלו הדבר

מפני שהוא יתום ואין מי שישגיח עליו

והוא נער שובב

לכן הביאו אותו למלמד עוד פעם

ולא עין

תמיד היה בורח על היער להתבודד שם

עד שנתייאשו להחזירו אצל המלמד עוד פעם

ואף אחד לא היה מכיר במעשיו

ויגדל הילד

שלא כדרך כל הארץ

רק הקדוש ברוך הוא יודע בו שכל מעשה בצנעה

סוף סוף הזכיר עצמו להיות שמש

ולהוליך ולהביא תינוקות של בית רבן לבית המדרש

וגם כן להוליך אותם לבית הכנסת בשעת התפילה ללמד אותם לענות

אמן יהא שמי הרבן מברך

ואמן בקדושה וברכו בקול נעים

וזאת הייתה מלאכתו מלאכת שמיים

עם תינוקות של בית רבן

שזה הבל שאין בו חטא

ובכל עת היה שר איתם שירי קודש בקול נעים ובחשק רב

ונשמע קולם למרחוק

יען שקולם עושה רושם למעלה

מנחת רוח

לפני הקדוש ברוך הוא כמו הלוויים בשעה שהיו שרים בבית המקדש

והיה עת רצון גדול מאוד בשמיים

ויבוא השטן לערבב את השמחה

והתלבש בגוף של מכשף אחד

כי ידע עד היכן הדברים מגיעים למעלה בשמיים

וימנע אותם מלשיר

והפך עצמו למין חיה טורפת

וינוסו מפניו בפחד גדול וחלק מהם נפלו בחולי ברמינן

לכן ביטלו תנועתם ולא שרו

אבל הרב היה מצטער מאוד ותכף זכר מה שאמר לו אביו זכור לטוב זיכרונו לחי העולם הבא

שלא ירא משום דבר כי השם איתו

והלך לדבר על לב ההורים שימסרו הילדים על ידו

והוא יהיה אחראי בעדם בעזרת האל

למה יבטלו את התלמוד של תינוקות של בית רבן

שהיה גדול מאוד

ומרוב אהבת אביו זיכרונו לברכה מסרו לו עוד פעם את הילדים

וחזר על כנו

אבל לקח מקל טוב בידו

ויהי כאשר הלך כפעם בפעם בקול שיר נעים עם הילדים

והמכשף נפל עליהם בפרצוף החיה הטורפת

וירוץ אליו הבעל שם טוב ויכהו על מצחו וימות

כמו גוליית אשר הרגו דוד המלך עליו השנה

ויהי בבוקר והנה ראו ערל המכשף מת ומוטל על הארץ

כן יאבדו כל אויבי ה'

ומאז עשו אותו שומר לבית המדרש

וכך היה דרכו כל הזמן שהיו יושבי בית המדרש עוסקים בתורה

הוא היה ישן

וכשהם היו ישנים

היה קם בעל שם טוב ועוסק בתורה בצנעה גדולה

כדי שלא יתפרסם

עד העת שהיו נעורים

ואז היה חוזר וישן

וחושבים אותו שישן כל הלילה

ולא מרגישים בו כלל

וה' עמו לכל אשר יפנה ישכיל ויצליח

אמרו חכמים

שבאותו הזמן היה איש אחד למדן ובעל קבלה מעשית

ושמו רבי אדם זיכרונו לברכה

פעם הלך לתוך מערה אחת

וניגלו לו מכתבים שהם עתיקים רזי דרזין וסיטרין דאורייתא

ועשה בהם פלאי פלאות עם המלך ומשנה שלו

ואחרי שהגיע עת פטירתו של רבי אדם

קרא את בנו שהיה חכם ועשיר וגיבור

ואמר לו יקירי בני

אתה עדיין לא יודע להשתמש בהם

אבל יש איש אחד

הוא בן 14 שנה

הקונטרסים והמכתבים שייכים לשורש נשמתו

יען כי מן השמיים הודיעו לי בחלום

ונקרא שמו ישראל בן רבי אליעזר מעיר עקוף

והמכתבים הם 410 מכתבים

בהם רזין שלא הכיר בהם שום אדם

מתי תחפש אחריו עד שתדעהו

מתי בני חביבי אין לך רשות לקרוא בהם

אבל אם תשב אצלו באשר הוא שם

ותעזוב הנאת עולם הזה ולשרת אותו בדרכי תורה ויראה

ואם תזכה שילמוד איתך הרי טוב

אחרת אל תעכב לעשות

את צוואתי זאת

בנפטר

לחיי העולם הבא

ובנו שהיה בקיא ולמדן

מופלג גדול בתורה ומושלם בכל דבר

לקח עגלה והלך מחיר לחיר

עד שמצא מבוקשו על ידי אחד מנכבדי הקהל

בעל האכסניה שלו ושאל אותו בעל הבית

הכרת פניך ענתה בך שאתה איש יקר ולא קבצן

ענה לו כן מור אבי עליו השלום היה אדם גדול

בנגלה ובנסתר

ואחרי שנפטר

לבית עולמו ציווני לקחת לי אישה מפה

ולגור פה

כשמוע גביר את האיש ואת שיחו, שכלו ותורתו

תכב התהום קול העיר

ומצאו לו אישה הגונה בת נגיד אחד מהקהל

יען כי מצא חן בעיניו

ובעיני קולנועו

ויהי אחרי החתונה חיפש אחריה איש

ולא מצא

כי אם את ישראל שהוא משרת בבית המדרש

מאחורי שטהר על קנקנו

הרגיש בו שמעשיו נסתרים מעין כול

והוא איש קדוש ואין תוכו כברוא

אמר יכול להיות שזה הוא

אז אמר לחותנו אני מבקש לעשות לי מחיצה בבית המדרש

יען כי פה אצלכם קשה ללמוד

ובמקום רינה

שם תהיה תפילה,

ופה יש לי בלבול.

ויעש כן,

כי הוא יקר מאוד בעיני חותנו.

אבל מגמתו הייתה לדעת

היעמדו דברי האביב או לא.

ויצב הנגיד הבעל שם טוב לשרת אותו,

והוא ישלם לו בעד השירות.

ועשה כן מענבה, כי היה ענב מאוד.

פעם אחת בלילה,

בנו של הרב

עשה עצמו כאילו גם כן מן הישנים.

ואז קם

הבעל שם טוב על עומדו כרגיל, ולמד בסתר לבד.

וניסה פעם ושתיים,

ואז הבין שזה האיש שהוא מבקש.

בשעה שהוא ישן,

הבעל שם טוב לקח קונטרס אחד מתוך ה-410,

והניח לפני הבעל שם טוב בשינה,

ולא הודיע לו.

כשקם מהשינה,

דקח את המכתב בידו,

וראה אז את הכתוב נזדעזע

ממראה עיניו,

ולמד מזה רזין עילאין,

ויצניעם מעיני כל חי בחיקו.

פעם שנייה,

בלילה השני,

זרק לו עוד אחד מהדפים,

וכן בשלישי.

הוא כבר היה בזה חזקה,

ואז גילה לו את הכל,

מה שציווה אותו אביו,

ואמר לו, הנה,

כל המכתבים לפניך,

אבל אחת שאלתי מהאדוני, ואותה אבקש,

ותיכר נפשי בעיני אדוני,

שתלמד אותי גם את הדברים המתוקים מדבש ונופת צופים.

הסכים ואמר לו, כן יהיה, אבל בתנאי,

שלא ידע שום אדם זולתך,

ויהיה עשות כמוס בלבבך ובפיך לעשותו,

ורק לבדך יהיו,

ותגזור עומר ויקום לך.

ואתה תצווה עליי תמיד לשרת אותך,

כדי שלא יתפרסמו הדברים,

וכן עשו.

זאת אומרת, הבעל שם ביקש ממנו שימשיך לשרת אותו.

אחרי זאת אמר בן הרב לחותנו הנגיד,

הנה אני רוצה כעת פרישות יתרה.

אם אפשר להשיג לי מקום מחוץ לעיר, בית לבד,

כדי לשבת שם על התורה ועל העבודה.

ותכף הכין לו מקום.

ועוד ביקש ממנו שיסכור את הנער,

הבעל שם טוב,

שישב ללמוד איתו מה שיכול להבין.

וגם שיהיה לו לצוותא ולשרת אותו ולשלוח אותו בעת שיש לו צורך.

ויעש כן.

יען כי האיש נכבד מאוד,

וכאשר ראו טובי העיר שרבי ישראל לומד

עם בן הרב,

אמרו בוודאי זכות אביו גרמה לו, שהשם גלגל

על ידי הסיבה הזאת,

שיחזור לתורה וללכת בדרך טובים.

ושמו לו עין הטבה ונתנו לו אישה

כדי שילמוד את התורה בטהרה.

נתנו לרבי ישראל, כן, לבעל שם.

אבל בר מינן לא האריכה ימים איתו ונפטרה.

איך שיהיה,

נשאר הבעל שם טוב בלא אישה,

והמשיכו ללמוד גמרא, פירוש רשי ותוספות

ופוסקים

בכל כתבי הקודש, בנגלה ובנסתר,

והתחילו ללמוד באותם הקונטרסים והמכתבים שהם כולם רזים עילאים,

קבלה אלוקית וקבלה מעשית.

פעם אחת ביקש בן הרב,

בן הרב אדם,

את הבעל שם טוב,

שיוריד את שר התורה

כדי שיבינם באיזה סוד.

אבל דחה

הבעל שם טוב באומרו,

אם נטעה חס ושלום,

יהיה סכנה,

יען כי אין לנו אפר פרה לתאר בו.

אבל הרבה הפציר והפציר בו,

ולא יכול היה להשיב את פנם.

ואז התחילו בטבילות וסיגופים,

ויטענו הפסקה משבת לשבת,

ממוצאי שבת

עד יום שישי,

תענית בלי אכילה ושתייה כלל.

ועשו זאת בזהירות גדולה וסבילות בכוונה וכראוי.

וממוצאי שבת קודש התחילו לכוון כוונות גדולות וידועות להם

בחדר המוכן להם מחוץ לעיר.

והנה פתאום צעק הבעל שם טוב,

אוי ואוי כי טעינו.

והנה ירד שר האש לשרוף את כל העיר.

מהר לך ותגיד להם שיצילו את עצמם,

כי אתה נכבד בעיני הקהל.

ולנגיד חמיך שיעזור לך, יען כי אליו ישמעו, כי מהרה ישרוף את העיר.

וכן היה,

רק הצילו את נפשם בעיר נשרפה.

ויהי אחרי זאת ויגדל האיש עד מאוד בעיניהם לאיש אלוהים ולאיש מופת.

אחרי כל הדברים האלה ארכו הימים.

עוד פעם ביקש

מהבעל שם טוב שיוריד את שר התורה בכמה הפצרות ובקשות,

עד שהסכים הבעל שם טוב ועשו כבראשונה כנזכר לעיל עד מוצאי שבת בתענית הפסקה.

ובשעת המעשה,

ויצעק הבעל שם טוב עתה עתה נגזר על שנינו

בר מינן מיתה בלילה הזה.

אבל תקנתנו,

אם נתחזק שנינו

לכוון אותן הכוונות

כל הלילה

ולא לטעום טעם שינה,

אז בת דינה,

בטל דינה.

זאת אומרת, הדין ישבוט מאיתנו ויתבטל.

אבל אם נתנמנם חס ושלום,

עבודים אנחנו.

יען כי השינה מסיתרא דמותה מצד המוות,

אזי יהיה אחיזה לבעלי דינים

לשלוט בנו חס ושלום.

ויעשו כוונות כל הלילה,

וקודם אור הבוקר,

בנו של הרב לא יכול בעצמו לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט.

ואז נתעלף,

אושרה הבעל שם טוב את המראה הנורא,

רץ וצעק,

ולא הועיל כבר.

נפטר בנו של הרב.

וכבוד עשו לו במותו,

והספט גדול עשו לו, תהא נפשו צרורה בצרור החיים, אמן כן יהי רצון.

אחרי זאת נסע בעל שם טוב משם והלך לעיר הסמוכה, לעיר ברד.

ונעשה שם מלמד,

והצליח, וימצא חן בעיני כולם.

יען כי היה למדן מופלג עד מאוד וגם חכם גדול.

עד כדי כך

שכל דברי הקהל נחתכים על ידו ונגמרים על פיו.

על פיו יצאו ועל פיו יבואו.

וכשהיו שני אנשים באים לדין אצלו,

היה עושה כך ששני האנשים יהיו שבעי רצון.

כל כך היה חכם.

יען שיודע לעשות פשרה ביניהם.

או ממציא לחייב כסף מאיזה מקום,

שהוא אז מדבר על ליבם,

עד שיצאו שניהם שמחים מאצלו.

כך היה מושך את לבבם,

עד שהיו אוהבים זה את זה במאוד מאוד כולם בצורה כזו וכדומה.

והנה באותו זמן היה הרב רבי גרשון,

בן הרב אברהם, זיכרונו לברכה, ראש בית דין בקהל קדוש ברד,

באביו רבי אברהם,

הנזכר לעיל,

היה לו דין ודברים עם אדם אחד מאנשי הקהל,

שהרב בעל שם טוב היה גר שם.

ובא הרב

אברהם לשם כדי לקחת את בעל דינו לעיר ברד,

ושם לגמור בבית דין,

שבנו רבי גרשון היה ראש בית הדין.

ואמר לו האיש, הנה יש איתנו פה מלמד אחד,

מופלג בתורה והוא עושה משפט צדק.

אשר בכל פעם שיבואו בעלי דינים לפניו,

הם יוצאים שבעי רצון מפסק דינו שמסביר את הפסק דין היטב.

נלך ונסדר את טענותינו,

ואם לא ימצא חן בעיני אדוני,

אזי נלך איתו לברד.

וישמע לעצתו והלך עמו.

אבל מיד,

כשבא הרב

רבי אברהם לפני הבעל שם טוב,

תכף נאמר לבעל שם טוב ברוח הקודש,

שביתו של הרב אברהם

היא תהיה בת זוגו.

ועשה לו כבוד גדול והושיב אותו במקומו הראוי לו,

וגם לנטען כך,

והתחיל לומר לפניו הלכות על דרך פשט מהרמב״ם בחריפות,

וכמה הלכות מגמרא בזריזות,

עד שמשך את ליבו אליו,

ואהב אותו מאוד, ונפשו נקשרה בנפשו.

אחרי...

כאן סידרו בעלי דינין את דבריהם וטענותיהם לפניו

והיה ביניהם סכסוכים רבים

אחרי שמיעת הטענות של הצדדים בתוך שעה קלה הוציא לאור את משפטם דין אמת לאמיתו

ויפלא מאוד בעיני הרב אברהם ויהווהו עוד

וכשידע שאין לבעל שם טוב אישה והוא פנוי

ולרב הייתה בת והיא גרושה בא אליו בסתר לאמור

שמעתי שמעלת כבודו שרוי בלא אישה

אולי יוכשר בעיני כבודו לישא את ביתי

אמר לו טוב הדבר ואני מסכים

אבל היות שהקהל חפצים בי

לכך צריך להסתיר את הדבר

לבל יוודא לאיש

יען כי לא אוכל להעיז ולפרסם את הדבר

אחר שיטיבו לי תמיד ונישאו אותי למעלה

ואם ירצה כבוד תורתו נכתוב התנאים בסתר

וגם לא בגלל תורתי זאת אומרת לא להתגדל

אלא לכתוב

מר ישראל בן מר אליעזר

השם ישמירהו ויחייהו בלי לפרסם אותי כלל לא לכתוב הרב והרב בן הרב וזה

והסכים הרב הנזכר לעיל את דבריו וכתבו התנאים

וחתמו עליהם בסתר

ובלי שום מקום מגורים

ולא נודע הדבר לשום אדם

ויהי בנשוא הרב מורנו הרב רבי אברהם לביתו בר מינן חלה בדרך

ונפטר לעולם הבא

והודיעו לקהל קדוש ברד ולבנו הרב הגאון רבי גרשון

ובא עם קהל רב ועשו לו הספד כדת מלא אסון

וקיבל כל המכתבים אשר היו עם אביו

הרב גרשון קיבל את כל המכתבים של אביו

והנה בתוכם מצא את שטר התנאים

איך ששידך את ביתו אחות רבי גרשון

עם איזה איש אשר שמו ישראל

ואילי פלא בעיניו

יען כי אביו איש מפורסם

ואיך יעשה שידוכין עם נחות דרגה

ואיש פשוט כזה

וגם לא נודע מקומו ומשפחתו

וסיפר לאחותו את העניין

וראה לה את השטר

אז אמרה לו אחי היקר

אחרי שהוכשר האיש אצל אבינו

אין לנו להרהר אחרי זה, איך שיהיה הדבר

והרב בעל שם טוב חיכה

עד שגמר את זמן הלימודים

ואז אמר לאנשי העיר אני רוצה לחזור למקומי

אמרו לו תשב ונוסיף לך כסף כמה שאתה רוצה

ולא הסכים כיוון שכוונתו הייתה ללכת אצל בת זוגו

כך עשו צדיקי העולם שהוא גם כן מניצוץ ההוא כמובן

קם והלך בצורה כזו שרוולים קצרים חגורה רחבה כאחד הריקים

ויתחפש וישנה את טעמו לבלי ייוודע וילך לקהל קדוש ברד ויעמוד בפתחו של רבי גרשון בנו של הרב רבי אברהם זיכרונו לברכה

והנה הוא מעיין בדינם של טוען ונטען שעומדים לפניו

ורבי גרשון חשב אותו איזה עני מקבץ

ורצה לתת לו כמה פרוטות

ענה לו הבעל שם טוב דבר סתר לי עמכם

תכניסני לחדר מיוחד לדבר איתי רק אני ואתה

הכניס אותו בחדר

הוציא את התנאים

הראה לו ואמר

הווה לי את אשתי

כאשר ראה הרב את איש שיחו נבהל

איזה עניין עשה אביו

זיכרונו לברכה

ויקרא לאחותו החדרה ויספר לה את הדברים

והיא חזרה על הדברים כמקדם ואמרה לו מאחר שאבינו עשה זאת

אין לערער אחריו

ובוודאי מהשם יצא הדבר

ואולי יצא ממנו זרע מעולה

אחרי שראה שאחותו הסכימה

תכף הגביל זמן החתונה בקרוב

והבעל שם טוב אמר לו אני רוצה לדבר עם אשתי לבדה

קודם החופה

כמאמר ריבותינו זיכרונה מברכה

ונתן לו לדבר עימה שניהם לבדם

וגילה הבעל שם טוב לאשתו את האמת כולה

והשביע אותה

שלא לגלות את טעמו כלל

אחרי החתונה עד שיבוא זמן הכמוס אצלו לא לגלות דבר וחצי דבר

ואפילו אם היא תהיה שרויה בצער פרנסה, בדוחק גדול

הסכימה על זה

והנה אחרי החתונה לקח אותו ריבי גרשון ללמוד עמו

אולי יבין קצת

אבל הבעל שם טוב עשה עצמו כמי שאינו מבין כלום

מדבריו במשך כמה ימים השתדל איתו ריבי גרשון ולא הועיל לו כלום

וחרה לו מאוד שהוא לא תופס במוחו דברי תורה

אז אמר הרב לאחותו אחותי היקרה תשמעי לעצתי זאת

אם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב אחרת

אם לא תסכימי לעצתי אני אקנה לכם סוס עם עגלה מכיסי

ותלכי איתו באשר תלכי לגור עמו

יען כי חרפה היא לי מאישך שאינו למדן

והיא הסכימה שייקח להם סוס ותלך עם אישה

לכל מקום שהוא ועשה את רצונה ולקח עגלה עם סוס ונפרדו איש מרעהו

בישראל נסע לו על אחד המקומות

ויקבע לו מקום מגורים לו ולבטו

ואמר לה תראי

אני רוצה ברשותך לעשות זאת

ומגמתי להתבודד בין ההרים האלו בכל יומיים שלושה

תבואי עם העגלה והסוס למקום החניה ושנינו נמלא את העגלה טיט

ותוליכי את זה למכור לפרנסתך

ואני ביום

ובלילה אשאר שם

אמרה לו, בכל זה אני עוזרת לך ולא אעשה דבר נגד דבריך

בא בעל שם טוב היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות

וכאשר רצה לאכול

היה חופר גומה בארץ

ונותן שם קמח ומים ונאפת מחום השמש בנס

והיה אוכל לחמו בטהרה

וזה היה כל מאכל שלו אחר תעניתו

בכל ימיו מתבודד בין ההרים הגבוהים

ובין הגאיות העמוקות

וארץ גזרה בלי מסדרון כלל

ונקראים הרי גיבריג

פעם אחת

הבעל שם טוב נכנס בעומק הסוד בהתבוננות

עד שלא ידע את דרכו

ולא מביט תחת רגליו

והוא הולך על ההרים

ומאחד לשני על אוויר גיא עמוק מאוד

זאת אומרת הוא הולך

על הפסגה

ורגל אחת באוויר, יעני עכשיו זה מדרון

הוא יכול ליפול ולסדים

ראו אותו מרחוק

שהוא בעומק המחשבה ואמרו עכשיו הוא ייפול לעומק הגיא חס ושלום

אבל כשבא קרוב לגיא

סמוך ממש התקרב ההר השני ונעשה ישר תחת רגלי הרב

והלך למרחוק

ואז נפרדו ההרים זה מזה

ובחזרתו שהוא עוד פעם היה הולך ככה

חוזר הר עוד פעם סוגר את הפער והוא הולך דורך על שניהם

וממשיך ככה

והוא לא רואה ולא מרגיש בכלל את כל מה שנעשה עמו

וראו הליסטים בעיניהם כמה פעמים את הפלא הנורא הזה

ובאו ונפלו לפני רגליו ומנשקים את ידיו ואת כפות רגליו

וסיפרו לו

איך שראו בעיניהם בהליכתו וקופצו

את ההרים איך קפצו אחד אל השני והוא עובר עליהם

ואמרו לו איש אלוהים קדוש אתה

לכן בקשתנו שתתפלל בעדנו

זאת אומרת הליסטים בעצמם

השתגעו מן המראה הזה וביקשו את ברכתו

פעם אחת

באו שני גזלנים

לדון לפניו

אבל אחד מהם יצא מלפניו

לא שבע רצון

ואמר בליבו בשעה שישן

הבעל שם אני אבוא ואני אהרוג אותו

בא אליו אחר שישן לקח קורדום

להרים

להכות בראשו

והנה תכף חטפו אותו שניים

ולא ידע מי ומי

והיכו אותו מכות נמרצות

עד שלא נשארה בו הכרה ודיבור וכוח לזוז ממקומו

והיכה צבע על שם טוב

וראה אדם אחד מוטל ארצה מוכה ופצוע

ולשאליו, מי אתה?

מה קרה לך?

אין קול ואין עונה.

והלך הרב לדרכו.

למחרת

בא הגזלן אצלו וסיפר לו את כל המאורע, הוא בעצמו, מה הוא התכוון לעשות לו.

הרב בעל שם טוב הלך בדרכו בעומק הסוד,

בהתבודדות,

דרך שלושה ימים,

עד שיצא רחוק מאוד מהמקום ההוא,

וביום השלישי

ראה עצמו במדבר שמם ורחוק הרבה מיישוב,

ואמר הלא דבר הוא,

מי הביאני עד הלום?

יען כי לא דבר ריקו.

הביט וראה נחל מים,

ובתוכו צפרדע אחת גדולה עד מאוד,

וכמעט לא הכיר איזה בריאה היא,

ותכף הבין שבגלל זה בא פה.

ושאל אותה, מי את?

ויען ויאמר,

אני תלמיד חכם

שנתגלגל בצפרדע זו,

והרי חמש מאות שנה

שהוא מגולגל בה.

ואפילו שהרב הארי,

זכר צדיק וכזב הודות, תיקן כל הנשמות,

אך מרוב פשעיו שעשה,

אז הרחיקו אותו עד פה, מקום שאין בני אדם מצויים שם, בכדי שלא יתוקן.

שאל אותו הרב, מה היה פשעו?

תשמעו מה היה פשעו, מה שאמרתי לכם בשיעורים קודמים.

זלזל בנטילת ידיים שלא נטל כהוגן,

וקטרגו עליו בזה השטן בכל חילותיו.

והתשובה הייתה

שאין להאשימו על זה.

אך ורק אם יכול להעביר אותו עוד עבירות אחרות,

אז בצירוף עם זאת יוכלו להאשימו.

ואם ישוב בתשובה,

אז יינקה מכל וכול.

והכשילו אותו עוד,

עד שכמעט אין עבירה כתובה בתורה שלא עבר עליה,

וסוף סוף לא חזר בתשובה ועבר כל העבירות שבעולם.

ומי גרם לו כל זה?

הנזיקין של החטא,

על שזלזל בנטילת ידיים.

אמרתי לכם שכתוב בשולחן ערוך,

שכל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.

על כן נגמר דינו להתגלגל בצפרדע,

שהוא תמיד במים,

ובמקום שאין בני אדם מצויים.

אבל גילו לי שאם יעבור מפה איזה תלמיד חכם,

הוא מספר, מגולגל,

ויכוון על איזה ברכה,

או כוונה אחרת,

אז יתוקן ויכול להוציא הכר מזולל.

והרב בעל שם טוב בירך על המים שבנחל,

ושתה,

ותכף נתקן.

והצפרדע מת,

אבל יצא ממנו קול רעש גדול מאוד,

וכך היה הולך.

הבעל שם טוב,

שבע שנים בין ההרים,

הוא מתבודד.

והנה הגיע איתו עת דודים להתפרסם בעולם.

כל זה עד עכשיו היה ההכנות שלו לפני שהוא התפרסם בעולם.

חזר אל אשתו לקהל קדוש ברד אצל גיסו הרב גרשון,

שאל בשלומו ובשלום אחותו,

ואיך ומה היו עושים,

וענו לו כל משך הזמן היו הולכים מעיר לכפר ומכפר לעיר,

וראו צרות רבות עד אין מספר ואין חקר.

ואז נתמלא הרב הגאון,

רבי גרשון עליהם רחמים מפני אחותו, ונתן להם דירה.

והבעל שם טוב משרת לפניו בעגלה ובסוסים.

פעם אחת היו נוסעים באיזו דרך,

והבעל שם טוב מנהיג את העגלה,

והרב רבי גרשון ישן לו בעגלה,

והבעל שם טוב הוריד את הסוסים,

לאגם המים מלא רפש ותית,

עד שאי אפשר בשום אופן להוציא משם את הסוסים ואת העגלה.

בינתיים הוא מכה את הסוסים והקיץ הרב רבי גרשון משנתו, וראה כי צרתם צרה,

ואז ידע כי לא יצליח הבעל שם טוב לעבודה זו,

וחשה בדעתו לשלוח אותו לכפר,

להביא ערלים, לעזור להם להוציא את העגלה והסוסים.

אבל חזר בו ואמר, אולי גם לא יחזור,

וילך לא לנפשו.

והלך הרב בעצמו

להביא ערלים, להוציא את העגלה מהבוץ,

ואמר לו, אתה תישאר פה עד שאני אחזור.

והלך הרב והביא כמה אנשים לעזור להם,

והנה הבעל שם טוב לקראתו עם הסוסים.

ואמר לו, מי הוציאה לך מהעתיד?

אמר לו, הקיתי פעם אחת בסוסים, ויצאו בנחת מתית.

אמר לו הרב, גם לזה השירות לא מוחיל ולא יצלח לשום מלאכה.

ושכה לו הרב,

מורנו הרב גרשון,

כפר אחת בשבילו כדי שיתפרנס שם.

וכן עשה,

והצליח הבעל שם טוב בכפר ההוא,

וקנה שלמות בכפר,

ובנה לו בית ביער,

ותמיד היה בדד יושב ולומד ומתפלל ביום ובלילה,

רק משבת לשבת.

והיה בהביתה כנהוג,

והיה לובש בגדי לבן בשבת,

היה לו גם כן בית המרחץ והטבילה,

תמיד טובל בקדושה וטהרה,

ואשתו עסוקה איתה תמיד בפרנסתם,

והשם שולח ברכה על ידה,

וכל מה שהייתה עושה,

השם מצליח בידה.

ועליו נאמר,

ואתה תחזה מכל העם אנשי חין יראה אלוקים.

הנשמה של רבי

הבעל שם טוב,

רבי ישראל,

כן?

שהוא היה הבן של מי?

של רבי אליעזר.

הנשמה הזאת,

הקדוש ברוך הוא הוריד אותה מן השמיים.

וישב שבי

לקח את הנשמה הזאת מן השמיים והוריד אותה לעולם הזה,

שזו נשבעת רבי שמעון בר יוחאי.

וישב שבי זה שמעון בר יוחאי.

שמעון בר יוחאי

זו נשמה שהוריד אותה

וגם את הנשמה של רשי,

שלמה בר יצחק,

גם אותה הוריד למטה.

ורבי ישראל היה גלגול של רבי שמעון בר יוחאי.

לכן זה רמוז בוועדת החזה מכל העם. אנשי חין, יראי אלוקים וכולי, מה שנוגע לפרשה שלנו.

זה הפתיח שבא על שם טוב.

ואחר כך המהפכות שהוא עשה,

תמשיכו לבד אחרי הצ'ונט.

מי שרוצה לדעת את הספר ניתן להשיג,

ספר מעשה הגדולים,

תכף אני אגיד לכם איפה אפשר להשיג את הספר.

שנייה,

רק שנייה.

אצל הרב יצחק אבידני.

היי מומנטו, היי מומנטו.

טלפון 050-534-0978-0550-534-0978 יצחק אבידני מעלה אדומים