סיפור בבטחון | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אברך יקר לקח על עצמו לדאוג לפרנסת חבריו ואברכים.

לצורך זה הוא נסוע לחוץ לארץ והצליח אט אט לדבר על לב הנדיבים שיסייעו לו בהחזקת הכולל,

ובכך הוא זכה שיוכלו חבריו האברכים לשקול על

תורתם בנושאו את עול ניהול הכספי של הכולל.

ברור היה שלאברך היקר הזה שלא מכוחו הדבר.

זכות האברכים,

כשפרנסתם נקבעה בראש השנה,

אפשרה לו להיות צינור המוליך עבורם את אותו הכסף.

אולם הדבר לא היה פשוט.

עמל,

מגיעה, מחשבה רבה השקיעה,

בכל צעד ישר,

לעשות את ההשתדלות הנכונה בשביל פרנסת האברכים.

את עיקר הצלחתו הרגיש ותלה בכך

שעל כל פרט ופרט שאל את הרב שטיינמן שליטא כיצד ואיך לעשות,

למי לבנות,

איך לנהל את הכולל,

מה ילמדו,

וכו'.

ובזכות שביטל דעתו,

זכה להקים לא רק כולל אחד,

אלא הרבה כוללים.

זמן רב הצליח להתמודד עם ניהול הכוללים ופרנסת האברכים,

אבל העולם הזה זה עולם שמלא ניסיונות,

ועבודת השם יתברך זה לא רק כשהכול מסתדר בקלות,

הגיעה תקופה שכל המאמצים עלו בתוהו והאברכים לא קיבלו משכורתם.

אחד מהזמנים הקשים היה בשנה אחת בעשרת ימי תשובה,

וכמו בכל הנסיעות שלו פנה גם הפעם

לרב שטיינמן לשאול,

ואמר לו שחסרים לו 250,000 דולר

לקראת החג.

מה יעשה?

האם ייסע לחוץ לארץ

או לא?

הרב אמר לו תיסע,

אבל יום אחד בלבד.

מבואר כאן

העניין שהרב שטיינמן

בעניין הביטחון,

שבעניין שבמצבים מסוימים

ריבוי ההשתדלות

לא רק שמעיד על חסרון בביטחון,

אלא גם גורם חסרון ממשי בסייעתא דשמיא,

כפועל יוצא חסרון בהצנחה.

אותו אברך יקר נסע,

אבל תוך כדי נסיעה הוא נגרר בענייני ההשתדלות להשיג את הממון,

ונשאר קרוב ליומיים.

כשחזר לרבנו הוא אמר לו שהצליח לגייס רק חצי

ממה שאמר לו.

אמר לו הרב, לא אמרתי לך שתיסע רק ליום אחד,

חבל שהתחכמת עם הקדוש ברוך הוא.

אם היית נוסע ליום אחד,

היית מצליח יותר.

כי אז היית מבין שרק עשיית השתדלות מועטת נצרכת.

השם יתברך זה שמסייע לאדם.

ואם היית נוהג כך,

השם יתברך היה משלים לך כל מה שחסרת.

וכעת שהתחכמת,

הפסדת,

ולכן הרווחת רק חצי ממה שהיית צריך.

עבר ראש השנה,

עבר יום הכיפורים,

במוצאי יום הכיפורים בא האברך לשאול את הרב,

חסר לו עדיין חצי מהסכום שצריך לחג.

האם לנסוע לניו יורק שוב

בין יום הכיפורים בסוכות?

ביקש לשמוע אם תהיה לו ברכה,

כי הרי האברכים משלמים לכסף, חג סוכות בפתח, ההוצאות רבות.

חשב הרב שטיינמן ארוכות

ואמר לו,

תיסע,

אבל

היות שבפעם הקודמת הוספת ביתר השתדלות,

הפעם תיסע לניו יורק

ותהיה שם רק שעה אחת.

אותו אברך לא ידע את נפשו איך שהייך להצליח בשעה אחת

להביא סכום עצום כזה של כסף.

אבל הוא הבין שהרב מבאר לו שהשתדלות חייבים לעשות,

אבל הישועה כל כך גדולה בזמן,

כל כך קשה לפני החגים,

זה דבר שהוא מעל הטבע.

רק הישוענות מוחלטת בשם יתברך

תוכל להביא ישועה, ולפיכך הוא אמר לו שעה.

קיבל האברך את הדברים.

ביקש ברכה לנסיעה,

אבל בירר לפני כן מרבנו,

אם השעה, הכוונה,

זה כולל הכול מרגע נחיתת המטוס,

או שעה של השתדלות ממש ללא הנסיעות.

היות שעד שיוצאים ונכנסים משדה תעופה,

לפעמים עוברות כמה שעות.

אמר לו הרב,

הכוונה לשעת השתדלות אחת

נקי מחשבון נסיעות.

טוב,

קנה אבריך כרטיס

ועשה עוד השתדלות,

היות שהיה הדבר לפני חג סוכות,

קנה שני אתרוגים יפים יותר ממה שמצא,

נסע ולקח אותם עמו,

כשהגיע נסע תפילה,

ירד מהמטוס,

נסע לכיוון של נדיב אחד שהכיר,

בדרך נכנסה לו מחשבה בלב

שילך לנדיב אחר,

ואכן עצר את הרכב,

דפק בדלת של הנדיב השני,

והנה הוא במשרד.

ולא רק זה,

אלא הוא בעצמו פותח את הדלת,

והכניס אותו לבית.

אחרי שישב אותו אברך,

שאל אותו הנדים, מה חפצך?

אמר לו, יש לי אתרוג יפה מאוד,

ורציתי לראות לך אותו.

התפעל אותו עשיר מהאתרוג,

שאל אותו, בכמה אתה מוכר אותו?

ענה לו, 125,000 דולר.

תמה העשיר את רוב ב-125,000 דולר? אין דבר כזה.

זה לא הגיוני.

אולם בסיעתא דשמיא נכנסה מחשבה בלבו של העשיר לשאול את הרב שלו בעניין.

התקשר,

וגם כאן הייתה סיעתא דשמיא,

כי הרב ענה לו מיד בטלפון,

וסיפר לרב את הדבר התמוה.

אחד הגיע לפה

ורוצה 125,000 דולר על אתרוג.

מה הרב אומר?

אמר לו הרב, אתה לא מבין

שלא למכור אתרוג הוא בא,

אלא הוא צריך כסף עבור חיותם של אברכים עמלי תורה.

והיות שלצורך זה הוא בא,

תקנה את האתרוג במחיר שביקש.

מיד העמיר לו הנדים את התשלום

125,000 דולר,

קיבל את האתרוג

מהאברך,

נפרד מהעשיר,

החל לו חג שמח,

באושר ובחום,

חזר לשדה התעופה בדיוק

שעה אחר ההשתדלות.

ואני אחרי הסיפור הזה מאחל לאלה שתרמו,

שכמו שהם האמינו,

ככה השם ישפיע עליהם ברווח גדול. אמן.