גט פסול | הרב אמנון יצחק שליט"א

מר חשוון תשע"ה - היזהרו בממון חברכם, גט פסול - ג'

 "לא חמור אחד מהם נשאתי",

רבה של טבריה רבי משה קלירס: כיהן גם כראש הישיבה אור התורה בעירו, הוא הקפיד מאוד שלא לערבב נגיעות אישיות ומשפחתיות בענייני הישיבה.

 בשנת תרצ"ד כשעמד להסתלק מהעולם,

מסר בצוואתו: "ראשית אני מוחל ומוותר במחילה גמורה, את חזקתי וזכותי בישיבה, ואין ליורשי ולבא כוחי לטבוע משרה בשביל חזקתי וזכויותיי, וממשיך ומגלה כי אינו יכול לצוות לבניו על ירושה פרטית לענייני כסף ורכוש, משום שאין לו ולא משאיר אחריו מאומה". {זה נקרא נקי כפיים}

 פעם אמר: "אני מתנגד להגדלת רכוש הישיבה, בניכסי דלא ניידי, בקניית מגרשים ובתים, למען לא יוכלו יוצאי חלציי לאחר מותי במה להתגדר",

רבי משה קלירס סיפר פעם: "רב מפורסם גילה לי בהזדמנות "עד כמה שידי משגת, אני משתדל לחלק משרות במוסדותי לקרובי משפחתי".

הפטיר רבי משה קלירס: "ואילו אני, שווים בעיני קרוב ושאינו קרוב, למי שמשפט השולחן ערוך קובע שיש לו זכות קדימה; לו אקדים! ואילו שוחד משפחה - לא יסנוור אותי",

מתוך חרדתו הגדולה של רבי משה קלירס בממון הזולת, נמנע מלפסוק בדיני ממונות, והיה מסכים להצטרף רק לבוררות.

 מעשה: ופעם קרה, שנאלץ לפסוק דין בסכסוך מסחרי, ואחר כך הסתובב שבועות מבוהל ונפחד מאימת הדין שמא שגה,

 ניסה אחד להרגיעו: "כי החברה הנתבעת, חברת פיקה לא תדלדל מנכסיה על ידי כן, ואילו התובעת היא אלמנה מרודה שמצווה לפרנסה",

התרגש רבי משה ושאג: "מה אתה שח?! הלו המשפט לאלוקים הוא!"

כאן גילה רבי משה כי זה לו יותר משבועיים שאיננו עוצם עין בלילות בעטיו של פסק זה. "ודל לא תהדר בריבו" כתוב.

בהיותו מרא דאתרא ונזקק להשיב שאלות איסור והתר, תמיד היה שרוי בפחד - שמא הטריף עוף של הזולת שלא כדין וגרם לנזק לפלוני.

{היו מעשים שרב שהטריף בפזיזות עוף של אישה שלא היה לה אמצעים לכבוד שבת, חזר בגלגול, עד שהבעל שם טוב (בעש"ט)  גילה שבשביל זה הוא חזר בגלגול}

וכה היה אומר: "רב המקל במקום שצריך להחמיר, עבירה שבין אדם למקום בידו, כי האכיל יהודי בטרפות, ואילו המטריף במקום שצריך להכשיר, והמחמיר במקום שיש להקל, עבירה שבין אדם לחברו בידו. שאין תשובה ביום הכיפורים ויום המיתה מכפרים עד שיירצה את חברו, כי זה הזיקו בממונו".

 מעשה בתייר מארצות הברית שביקר בטבריה: ורצה להעניק לרבי משה סכום כסף,

דחהו הרב וצחק: "מר חושבני בודאי שאני מסרב להנות מכתרה של התורה, לא היא, אני חושש פשוט מאיסור גזל. שכן אתה חושב שהינך נותן מתנה לגדול בתורה, ואילו אני עם הארץ מדאורייתא!"

 {אז אם תיתן לי בחושבך כך שאני תלמיד חכם, אז בלוקחי ממך את הממון "אני גזלן" כי עם הארץ מדאורייתא}

מורגלא בפומיה דרבי משה קלירס: "קל מאוד ליהודי להתלהב ולצעוק אלף פעמים בתפילת "נשמת כל חי" בשבת, פי כמה קשה מזה להיזהר לא לנגוע בפרוטה של הזולת!"

 מעשה מופלא: כאשר שימש רבי אברהם יצחק הכהן גאב"ד דיפו, באו להתדיין בפניו זוג שעלו מביילסטוק בפולניה, האישה התאוננה קשות על סיבלה מבעלה, עד שעזבה את ביתו ועברה לגור בבית הוריה.

 ראה הרב שאין כל מקום להשלים בין הזוג, ניסה להשפיע על הבעל שיתן גט פיטורין, כל המאמצים עלו בתוהו, והדבר נמשך שנתיים ימים,

 פעם הופיעו לפני הרב המתדיינים בלוויית הוריהם, ובשורה טובה בפיהם: הבעל הסכים סוף סוף לתת גט לאשתו, ולהתירה מחבלי עיגון.

 מיהר הרב להזמין את חברי בית דינו: את הסופר ואת העדים, הרב חקר את שמות בני הזוג, הוריהם והכינויים שלהם כדין {חייבים לכתוב בגט הכל במדויק}

 אחרי שעברו את כל הפרוצדורה ההלכתית בקשר לסידור הגט, כתב הסופר את הגט, בית הדין קרא את הגט הנכתב, ולפני מסירת הגט מיד הבעל ליד האישה,

הכריז הרב: "הרי לפנינו שקיעה נתפלל איפה קודם מנחה",

אמר ועשה ועמדו כולם להתפלל, הפעם האריך הרב בתפילתו יותר מהרגיל, לאחר שסיים את תפילתו הביט בשעון

והכריז: "סליחה, השמש כבר שקעה, אי אפשר שימסור הבעל הגט לאישה, כי הגט נכתב ביום ועתה הוא בין השמשות, ספק יום וספק לילה, ואם לילה הוא הרי זה גט מוקדם ופסול, אין עצה אלא שיבואו בני הזוג מחר בבוקר, ויכתוב הסופר גט מחדש".

 בצער רב קיבלו הנוכחים את דחייתו של הרב, בחוששם מי יודע, אם עד למחורת לא עשוי הבעל האכזר לשוב ולהתחרט מהסכמתו, או להעלם מן האופק, ואז תישאר האישה עגונה.

 והנה אינה השם כי באותו לילה בדיוק, הופיע בפני הרב האורח בביאליסטוק, שהיה מוכר לרב, שיכול לסמוך עליו, אחרי שיחה קצרה

סיפר לו הרב: "כל היום היינו עסוקים עם ביילסטוקאים, אישה פלונית המגרשת מחר בבוקר מבעלה",

שמע האורח את השמות ותמה: "מה פתאום קורה לה הרב ריביל? שמה אסתר רבקה!"

נזדעזע הרב על זיוף שם האישה.

 הלא אם היה נכתב בגט השם ריביל, היה הגט פסול, והאישה נשארה אשת איש גמורה, הוא חקר את האורח, ועמד בתוקף וזכרונו לא כוזב בו,

-         "מעולם לא קראו לאישה ריביל כי אם אסתר רבקה",

למחרת כשהופיעו המתדיינים שוב, התחיל הרב לחקור את שם האישה, היא ניסתה לעמוד על שלה, אך לאחר חקירה קצרה הודתה בזיוף שמה, והתנצלה, כי היא חושבת כי בשם קצר כמו ריביל לא יהיו בעיות וכי כתיבת הגט תעשה בקלות.

 המעשה הזה הרעיש את העיר יפו, הכל שחו מהמופת של המרא דאתרא, אולם מפתיעה היא הסיבה, שבגללה ניצב הרב מהמכשול, וכך היה הדבר:

 בין העדים שבאו לחתום על הגט, היה אחד מנכבדי יפו, פקיד בכיר במוסד ציבורי, הרב הבחין בזמן האחרון כי פקיד זה כותב, מכתבים פרטיים, על נייר של המוסד בו הוא עובד,

הרהר הרב: "הרי פקיד זה לאמתו של דבר גזלן הוא! כי לגבי דינא: מה לגוזל מאה לגוזל פרוטה? וגזלן הרי הוא פסול לעדות! ועתה מה עלי לעשות? להעליבו בפני כל ולומר לו: 'פסול אתה!' אביישנו ברבים. לוותר על כך שימסרו גט שחתם הלה - אסור הדבר!

 החלטתי לצאת מן המיצר, ולהשתמט ברגע האחרון ולהתפלל מנחה, ולהאריך מאוד בתפילת "שמונה עשרה" עד שתשקע החמה וכך נפטרתי מעד פסול זה.

כי יש לכתוב מחדש, והגט ידחה למחר, ואז אזמין עד אחר כשר שיחתום על הגט החדש, נזהרתי ועשיתי כן, ומן השמים סייעוני לדבר שלא ציפיתי כלל, שהתבררה תרמית האישה וניצלתי מגט פסול, והיתה נשארת אשת איש!".

 {מי שנזהר בממונות, מי שמבין מה זה גזל, עדים גזלנים פסולים לעדות, גם עדים בחופה זה אותו דבר}.

 מעשה נוסף: דוגמה מאלפת מזהירותו של רבי ברוך ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ, מחשש של גזל,

מספר חתנו רבי משה ברנשטיין: "שנים אחדות לאחר שחזרנו מעיר קרמינצ'וב לווילנה, בה התגוררנו בזמן מלחמת העולם הראשונה, הבחנתי יום אחד לאחר התפילה בחמי רבי ברוך דב שנשתנו פניו.

שאילתיו: "רבי! מה התרחש? מדוע נפלו פניך והינך נרעש ונפחד?"

השיבני: "כי חשש כי גרם פסול לגט מסוים".

 וכך סיפר לי: "באקראי מצאתי היום בין ספריי, ספר אחד של חותמת של ביה"כ בקרמינצ'וק שמעבר לגבול, ועתה מה עושה בין ספריי ספר השייך לבית הכנסת?, אם כן איפה הריני גזלן, כל הזמן לא הרגשתי בזה, ולרוע מזלי כשעברנו בבריחתנו מרוסיה דרך העיר מינסק, צרפני מרא דאתרא רבי אליעזר רבינוביץ לסדר גט בבית דינו, והנה קיימת שיטה כי תנאי הכשרות של הדיינים הוא לעוכבא בגט, והיה אם נכשלתי בגזל הספר, נמצא לפי זה שהגט פסול, והאישה אשת איש עדיין. אוי ואבוי איזה מכשול בא לידי!".

 התווכחתי עימו בעניין ההלכה בשני דברים:

ראשית: אם בזה הוא נחשב לגזלן,

שנית: אם בזה נפסל הגט,

אך הוא לא קיבל את דברי ולא נתקררה דעתו, עד שנזכר כי בדרך מקרמינצ'וק למינסק התנפלה עליו כנופיית רוצחים, וכפסע היה בינו לבין המוות, וזוכר היטב את הווידוי הנורא שהתוודה באותם רגעים, הוא חזר אז בתשובה שלמה על כל מעשיו, {אבל כיצד זה מועיל הוא חייב להחזיר את הגזלה}.

 אז הוא אומר: "מאחר ששבתי באמת, אלא שאין התנאים בגבולות עכשיו מאפשרים להחזיר את הספר לרוסיה, {כלומר יש לו מגבלה וחוסר יכולת במציאות}יצא מכלל רשע. כי העיכובא עכשיו היא לא מצד עצמו, ובזה היה המקום להכשיר את הגט שאכן לא נכשל".

לו היה רשע וגזלן - הגט היה פסול לשיטתו.

 {עכשיו יבדקו כל הנשואים, מי היו העדים שלהם בחופה, וימצאו הרבה הפתעות, כמי שחי בלי כתובה כמו שצריך כראוי: זו בעיה חמורה,שלום בית, גרושין בלגנים, בדקו בדקו בדקו}

 רבי חנניא בן עקשיא אומר וכו'.