בעל מועדון באילת חזר בתשובה בזכות קלטת מהאינצקלופדיה

- - - לא מוגה! - - - 

כן, ערב טוב לכולם. ערב טוב. שמחה? יניב חדרי. ומה היית עושה?

איפה מועדונים? גם.

יש משהו באילת חוץ ממועדונים?

בבתי מלון. כן.

מה עוד?

מה עכשיו? מה קרה? התעוררת?

האמת זה היה קצת ארוך.

תגיד בקצר.

אני אשתדל.

אני, האמת, כאילו, חוץ מלאחצן את המועדונים, גם הייתי שותף בכולם, והוא גם.

ובחיים לא חלמתי שאני אגיע למה שאני אגיע, כאילו, בגיל כזה צעיר. לא חלמתי בכלל שיש דברים כאלה.

באתי מבית של הורים עובדים, חוזרים הביתה, זה מה שידעתי כל החיים. וכשירדתי לאילת,

גם התחלתי את הדרך שלי פה בעבודה,

בית עבודה, בית עבודה,

ופתאום הדברים התחילו להתגלגל,

ולהתגלגל בצורה שאפילו לא חלמתי.

לא ידעתי שיש דברים כאלה.

ואני יכול להגיד שבגיל 26, 27, הגעתי למה שאנשים חולמים בגיל 40 שיהיה להם, הגעתי כבר בגיל 27. בית,

רכב יוקרתי, הכי יוקרתי שיש.

וכשהתחלתי את המועדונים, החיי הלילה האלה מכניסים באדם המון המון גאווה,

שהגאווה הזאת, כמו שדיברת עליה בתחילת ההרצאה,

שזה דמיונות.

ותמיד הייתי אומר ליחצנים,

הייתי אומר להם, אנחנו פה במועדונים,

בחיי הלילה, מה מוכרים? אלכוהול. בן-אדם יכול לקנות אלכוהול גם בסופר,

וביותר זול. הוא קונה בקבוק ב-50, פה הוא קונה ב-50 שקל רק כוס. אז למה הוא קונה את זה פה?

אמרתי להם, פה הוא קונה את האשליה.

למעשה, בחיי הלילה עצמם, האדם קונה את האשליה. זה שהוא בא למועדון, הוא מרגיש שהוא נראה טוב,

תחת אורות המועדונים, הבנות מסתכלות, אז הוא מרגיש הרגשה טובה.

כשהוא חוזר הביתה מהמועדון, למעשה הוא מרגיש אפס.

מה עשיתי? בזבזתי את הזמן, שרפתי כסף, מה יצא לי? כלום.

ותמיד אמרתי לאנשים, בואו נוציא רק את המוזיקה מהמועדון,

נראה אם מישהו יבוא, אף אחד לא יבוא.

בואו נוציא רק את הבנות, אין לאף אחד עניין לבוא.

ובאמת, כאילו,

עדיין לא קלטתי את זה, וברגע שרציתי את הרכב,

אמרתי, כשיהיה לי רכב אני מבסוט.

ובאמת, כל הזמן עבדנו,

בלילה, מסיבות, בריכות, יאכטות, הכול, לא היה חסר כלום. אנשים היו אומרים לי, אני מוכן לקנות את החיים שלך. ככה היו אומרים לי.

אמרתי להם, תשמע, אני לא רואה פה משהו מיוחד,

אני מסיים עבודה, הולך הביתה לישון, מה?

אמרו לי, לא, אתה מבין איזה חיים יש לך? בחורות, זה, זה. אמרתי להם, לא יודע, לא, בסדר, נחמד.

ותמיד אמרתי לעצמי, כשיהיה לי רכב, כשאני ארצה, את הרכב הזה, כשאני אגיע אליו, אז אני אהיה מבסוט.

באמת.

זיכו אותי לרכב הזה, קניתי את הרכב, נהניתי ממנו חודש, חודשיים, כל המסתכלים, פששש. בארצות הברית לא יודעים על מה אתה מדבר, איזה רכב?

אהודי A5. זה הכול. לא, לא, לא, לא. זה אוטו, בשבילי זה היה הישג, זה מה שרציתי. טוב שעזבת בקטע הזה.

לא, זה, זה עוד פעם.

כן.

אז קניתי את האוטו, ובאמת חודש, חודשיים, נסעתי, שלוש, איזה אוטו, כולם, איזה אוטו, ואני בהרגשה, מה זה?

קדאפי.

ופתאום אני מרגיש שהרכב, כלום, כבר לא עושה לי את זה. בהתחלה הייתי מתרגש לראות אותו, ופתאום אני לא עושה לי כלום. כמו שסיפרתי על האופניים. כן.

אז אמרתי, טוב, כנראה זה לא האוטו.

פתאום באותו רגע עלה לי מחשבה של בית, דמיון של בית.

אמרתי, ברגע שאין לי את הבית שאני רוצה, עם זה, זה, זה, עם כל התוספות שאני רוצה, אז אני מבסוט.

באמת, לא עברה שנה, כבר קניתי את הבית.

כשרציתי, עם כל התוספות, עם כל הדברים,

ופתאום אחרי שכבר קניתי,

פתאום, עוד פעם אחרי כמה חודשים, אני מבין שזה לא זה.

אז אמרתי, בואי, הנה, מה קורה פה? מה, יכול להיות ש... כאילו משהו דפוק אצלי?

ותמיד היתה לי הזיקה לדעת, כאילו, עוד פעם יש הרבה אנשים, אל תסתכל עלי, אני לא מדליק אש בשבת, אתה לא זה.

וככה כזה הייתי, לא הייתי איזה שומר שבת או משהו,

והייתי בא להרצאה שלך, להרצאה של הרב זמיר כהן, שומע, כל פעם שומע קצת, בקטנה, פה, שם, שם, פה. לא יותר מדי,

וגם לא מנסה לקחת משהו סתם בשביל להעבירה. שלא להתאפס, חלילה.

כן, חס וחלילה. למה חס וחלילה? חס ושלום.

ובאמת, כשהבנתי שמשהו לא בסדר, אתי אמרתי, רגע, אז איפה התשובה? איפה התשובה לכל הדברים? שהיסגת הכול, ובסוף אתה מרגיש שאין לך כלום.

כשפתחתי את קהלת,

ובזכות הרב את האמת, שמעתי את הדיסק של אנציקלופדיה,

שמתי אותו ב-DVD,

והוא מתחיל שם על הרצאת קהלת את הדיסק. כאילו, גם אם אתה רק לוחץ פלייא, הוא מתחיל את הרצאת קהלת.

שמה, פעם ראית שועל, פעם זה, זה. כאילו,

פתאום ניסיתי להקשיב לדיסק הזה, והבנתי,

רגע, מה החיים?

וכשהתחלתי באמת לפתוח את הספר,

וראיתי את שלמה המלך, בשיא חוכמתו, מה הוא אומר שם בספר,

שלעולם הנפש לא תימלא, וזה בדיוק כמו שקרה לי. כל הזמן רדפתי ורדפתי ורדפתי והנפש שלו היתה מלאה.

ובאמת, בשנה וחצי האחרונות, מי שהחלטתי לשמור שבת,

קרו כמה ניסים בדרך. באמת, כמה ניסים שאולי אנשים לא יודעים אותם, הסביבה הקרובה שלי יודעת אותם.

ובאמת, אני שנה שומר שבת, בדיוק עכשיו זה שנה. ראש השנה הזו זה יהיה שנה,

אז נחגוג שנה פה.

אבל לפני שנה וחצי החלטתי לצאת מהעבודה בשבת ומהשותפות.

ואם אתם רוצים, רק תפתחו קצת את האזניים,

תקשיבו את הנס שהיה.

כשפתאום הבנתי שיש לי הכול ואין לי כלום,

אז אמרתי, מה אני עושה? טוב, אמרתי, טוב, עכשיו יש בית וזה, אולי צריך את השבת קצת, כי כל הזמן היינו כמו,

רק עובדים כל היום, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת, בלי מנוחה, בלי כלום. אמרתי, מה זה, אין חיים?

כל היום ככה.

אמרתי, טוב, לא נשמור שבת, כשתהיה אישה, ילדים, בעזרת השם, אז נשמור שבת. אבל עד עכשיו, רק לא נעבוד בשבת.

רק אמרתי את הדבר הזה, לא נעבוד בשבת.

שבוע, שבועיים, חשבתי על זה, אמרתי, אם זה נכון מה לעשות, לוותר על השותפות, לוותר על ההכנסה של יום שישי,

שהיא הכנסה גדולה.

ובאמת,

בסוף קיבלתי את ההחלטה בזכות עוד יהודי יקר שעזר למעשה הזה,

שאמר לי, בוא תראה מה זה שבת, בוא תראה. באמת, התארכתי אצלו בשבת, אחרי השבת הזאת קיבלתי את ההחלטה לצאת מהשותפויות ומשבתות.

ברגע שיצאתי מהשבתות,

שבועיים אחרי זה הסתדרתי עם השותף על כל הכסף והכל מה שהוא צריך להחזיר לי, מה שזה, פה, שם.

ושבועיים,

בשבועיים האלה בינתיים הם שיפצו את המקום לפתיחה של הקיץ, למקום החדש. בית העון נשרף.

זה מה?

אה? כן. איך ידעתי? לא יודע, תגיד לי אתה. פשוט מה?

הקדוש ברוך הוא הוציא אותך בזמן,

ואחר כך שרף את כל העוונות שלך. זה ברוך השם.

אז באמת, שבועיים אחרי שהוא החזיר לי את הכסף אני פתאום אקבל טלפון מוזר בשלוש וחצי לפנות בוקר, יניבה, נראה לי המועדון שלך עולה באש. אמרתי, קודם כול יצאתי מהשותפות, אבל תודה על העדכון.

נסעתי לשם,

אני קולט את המועדון בלהבות, כולו נשרף, לא נשאר ממנו, אפילו הוא מסמר.

אני מסתכל, המועדון גם יושב בגובה, אז יצא לי על הדרך להסתכל לשמים.

אני לא יודע אם לך היה יכול לפקוד.

אני אומר, מה זה, מה קורה פה? גילו אם עכשיו הייתי שותף,

לא בית, אולי הייתי צריך לחזור להיות במחאת האוהלים.

לא, זה באמת, זה לא מצחיק.

אלה במחאת האוהלים, לכולם יש בית.

כן?

כן, יש להם גם אוהלים. אז לא, אז אני הייתי צריך להיות רק אוהל.

כן. ובאמת, היה פה איזה נס גלוי, שהוא, ברגע שרק אמרתי, אני לא רוצה לשמור שבת, רק להפסיק לעבוד בשבת, שבועיים אחרי זה מחזירים לי את הכסף, גם בלי בעיות, לא עשו בעיות,

ושבועיים אחרי זה נשרף המקום. בדיוק ביום של הפתיחה של המקום,

וכל האשכרה הלכה לטימיון, ואחרי זה השקיעו את הכול מחדש.

אז אני לא צריך להגיד לכם מה הנזק הכלכלי שקרה לאותו מקום.

ואם הייתי שם שותף, אז היום הייתי צריך גם לעבוד ביום כיפור,

השם ישמור. אבל אתה עדיין לא נשוי. לא, לא, עדיין לא.

ואתה רוצה להיות מושלם, נכון? בעזרת השם. מה השם? יניב אדיר בן דייזי.

יניב אדיר בן דייזי תזכה השנה להתחתן עם אשת חיל.

אמן. תודה רבה. תהיה בריא.

כן אשריכם אילת, אתם רואים? יש עתיד באילת.