חפץ חיים נדחי ישראל פרק כה חובת הנשואין בחופה וקדושין

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרק כה נדחי ישראל החפץ חיים בפרק זה יבואר חיוב הנישואין מחופה וקידושין לאיש הישראלי

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שברצונו להיטיב עם בריותיו ברא כל העולמות ולא לתוהו וברעה

אלא לשבת יצרה למלות פני תבל למען יכירו כוח מלכותו ולכן ציווה יוצרנו ודוראנו לפרות ולרבות

וכל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה כאילו שופך דמים וכאילו ממעט הדמות

זה מה שנאמר בדמות אלוהים עשה אותו

וגורם לשכינה שתסתלג מישראל בעוונו גדול זה שאינו עוסק בפריה ורבייה.

וזמן הנישואין הוא משנעשה בן שמונה עשרה שנה ככתוב בארות בין שמונה עשרה לחופה

ועל כל פנים לא יהיה אחר יותר משנעשה בן עשרים

כמו שמובא באבן העזר סימן ב'

וכל יום ויום שמאחל לשא אישה שלא מחמת אונס עובר בעשה מן התורה

כל יום שמאחל שלא מחמת אונס עובר בעשה מן התורה

ואיתה בגמרא

ומשנעשה בן העשרים ואינו רוצה לשא אישה הקדוש ברוך הוא כועס עליו מאוד

וגם פעמים רבות בא על ידי עיכוב הנישואין למחלות גדולות

והוא עובר על ונשברתם מאוד לנפשותיכם

גם ידוע שדבר זה מביא לאדם לידי ערעורים

ופעמים בא על ידי זה ממילא לעוון החמור גם כן

וכמו שאמרו חכמים בכתובות מ״ו על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע

אז הרע שלא יערער אדם ביום ויעבור ידי טומאה בלילה

ומי זוטר הוא העוון הזה?

וכי העוון הזה הוא קטן?

הרי אוהבים מבול העולם וגם על זה כתוב

ויער בכור יהודה רע בעיני אדוני וימיתהו אדוני

וער ועונן היו בני שבע ושמונה שסיבת מיתתו הייתה גם כן עבור שהשחית דרכו על הארץ

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה ונחשב כשופך דמים עבור זה

כדעית בנידה דף יד עיין שם בגמרא שהעריכו מאוד

בגודל העוון של הוצאת זרע לבטלה ולפעמים גורם עוון זה לידי מיתת בנים קטנים שייבלדו לו אחר כך

כמו שכתוב בספרים.

אז יש כאלה, לא יודע למה נפטרו להם ילדים מזה, על שפיכת זרע לבטלה.

חוץ מזה שנבראים לו מזה שדים

שהילדים האלה שהם מטיפות הזרע

הם בלי גוף

כי הם לא התרקמו עם הביצית.

אז ממילא נבראים שדים,

בנים משעיתים,

ולכן מנהג ירושלים,

שהילדים לא מלווים את האבא בפטירה.

למה?

משום שאם הילדים שלא ילוו אותו אז גם הילדים האחרים שנולדו מהטיפות של הזרע,

אותם שדים,

הם רוצים לבוא והם רוצים לפרע ממנו על מה שהוא ברא אותם ככה.

אז לכן מנהג ירושלים שלא מלווים הבנים את האבא.

מה עם שום קנאה?

שהם מקנאים שהם... לא, הם יפגעו בו פשוט.

לא, למה הבנים ה... הם יפגעו בו פשוט.

אלה שנבראו משפיכת זרע,

הם רוצים להשחית אותו על מה שהוא גרם להם,

להיות כך.

אבל גם כשהבנים לא הולכים להיות עם האבא.

כי אז יש להם זכות לבוא.

כי הבנים מהם הגיעו. נכון. הם לא באים כולם, הם לא באים, הם לא באים אף אחד.

והנה כמה פעמים.

סיבת איחור הנישואין היא מפני שדואגים שלא יהיה לו במה להתפרנס עם אשתו.

אבל באמת אינו רק עצת היצר,

כי האדם יש לו לבטוח בשם המפרנס לברועם,

שלא יגרע מזונו בעבור שרוצה לקיים מצוותיו.

וזה גם טיפשות שמעכבים. ואם תעכב בשנתיים, שלוש וארבע, אז כמה תחסוך?

כמה אתה כבר מרוויח?

ממה תקנה עם זה? בייגלה?

אז מה השטויות האלה?

ומצווה על האב לראות.

שלא יתאחרו נישואי בניו ובנותיו כדי שלא יבואו לידי חטא.

כבר אמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

המסיב עניו ונותיו סמוך לפרקן,

עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהוליך ופקדת נווך נווך ולא תחטא.

בי.

קודם מתן תורה היה אדם פוגש באשה בשוק,

אם רצה הוא והיא, נישא אותה,

מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו בתהיל או לאשה,

ואז נקראת אשת איש.

ואם בא עליה חברו,

חייב עליה מיתה.

זה היה קודם מתן תורה.

כיוון שניתנה התורה,

קידשנו במצוותיו וציווה לנו שאם ירצה האיש לשא אישה,

יקנה אותה תחילה בפני העדים,

דהיינו שיקדשנה ואחר כך תהיה לו לאישה.

שנאמר כי ייקח איש אישה וכי חאו דבר הניקח,

וליקוחין אלו הם מצוות עשה מן התורה,

ואם קידש בלא עדים לא אעבל קידושין אפילו ששניהם מודים.

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק.

אם רצה הוא ואי,

נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו.

וזאת נקראת בתורה קדישה.

ומשניתנה תורה נאסרה הקדישה,

שנאמר לו תהיה קדישה מבנות ישראל. זה היצאנית של היום.

לפי כך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין,

אפילו ישראלית וקטנה שלא ראתה נידה מימיה או שטבלה לאחר נידתה לוקה מן התורה לפי שבעל קדישה,

ואין צריך לומר שאם היא נידה

שהוא חייב כרת בין, צריך לומר, כותית,

גויה,

שקנאים פוגעים בו אם הוא בפרהסיה ואפילו בצנעה.

עונשו מפורש יכרה את השם לאיש אשר יעשנה.

בעוון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות,

שבנו הבא מן הנוכרית אינו בנו ונמצא הוליד בן לעמודת כוכבים ומחלל את קדושתו.

מי שיש לו בנים מן הנוכרית, מן הגויה,

הבן שלו הוא בן לעמודת כוכבים ומחלל את קדושתו.

כמו שכתוב, כי חלל יהודה קודש ה' אשר אהל ובעל בת אל נכר.

אל נכר גימטריה אש,

כי הוא אש עד אבדון תוחל.

בת אל נכר עם שבע אותיות גימטריה תשי,

כי תשכח ממנו כל המצוות.

כמו שאמר הכתוב,

זנות ותירוש ייקח להם.

בהסר אש

מקודש

נשאר עגל,

כי הבן הוא עגל,

וזהו כחלל,

פירושו החליף,

מעיין בפוסקים שהעריכו בדינים אלה.

ולפיכך,

לאחר שנבנה התורה אינו יכול לקיים מצוות פרייה ורבייה עד שיישא אישה בחופה וקידושים בפני העדים.

העדים כשרים.

ומצווה גדולה היא מאוד,

שאין מוכרים ספר תורה,

אלא ללמוד תורה או לשא אישה.

כל זה כתוב בחוכמת אדם.

מה שהעתיק מן הפוסקים

ובעוונותינו הרבים

כיום התחילו בארצות רחוקות עזר רשעי ישראל לפרוץ פרצות בישראל.

הפרו חוק התורה ואין נושאים נשים כלל כדת משה וישראל אלא הולך לבית הזונות

או שפוגע אישה בשוק כפי הנאות לו בעיניו הזונים,

נוכרית או ישראלית,

ונכנס עימה בערכאות של עובדי גילולים ועושים ביניהם קונטרקט חוזה על איזה שנים,

כמו היום נישואים אזרחיים.

אוי לעיניים שכך רואות,

אוי לאוזניים שכך שומעות,

שכך עלתה בימינו, וזה לפני מאה שנה.

והנה לא מבעיה,

אם הייתה עובדת גילולים,

כבר ידוע המעשה של פנחס הכתוב בתורה,

ויותר גרוע ממנה הרבה,

ששם זה לא היה במעשה זברי, בקביעות.

ופה זה ממש חיתון של אישות בקביעות על כמה שנים.

וגם מוליד בן לעבודת גילולים.

וכבר מלא גודל עוון זה בתנ״ך בכמה מקומות, ויותר בעזרא, פרק ט',

שהתמרמר מאוד על עוון של חיתון עם עובדי גילולים.

וכתוב שם שעל עוון זה ענף השם בנו עד לכלה,

לאין שארית הופנתה.

וגם מה יהיה למסור מהבנים הנולדים לו מן הנוכרית עובדת כוכבים?

אוי לו ואבוי יהיה לנפשו ולכל הנולדים ממנו באופן זה.

וגם ממילא מובן,

כיוון שאשתו עובדת כוכבים,

ממילא כל מאכלה ונבלות וטרפות ובשר חזין ויין אסור,

וכל הדברים המתועבים.

וגם מה יהיה מכל השבתות וימים טובים שלו?

הכלל הוא מלא מעוונות ופשעים מכל שעה שהוא חי על פני האדמה.

בעל הכול יצטרך לתת דין וחשבון לפני מלך הכבוד.

אלא אפילו אם לקח אישה ישראלית באופן המגונה והמכוער הזה,

גם כן מסתעף מזה כמה עוונות ופשעים גדולים על ידי זה.

כי מלבד שהוא מבטל עשה בידיים,

שציוונו השם יתברך מקבלת התורה והלאה,

נישא אישה על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל,

והוא פירש מדרכי הציבור וברר לו דרך של רשע ללך בנימוסי הגויים,

לבד כל זה אישה מרשעת כזו בוודאי אינה טובנת לנידותה,

וחייו כרת על כל ביאה וביאה.

הוא לא יחשוב,

כבר חויבתי כרת מביאה ראשונה,

ואין נפקא מינא כשיעבור עוד פעם על זה,

לא כן הוא,

כי כל פעם ופעם נברא משחית אחר להשחית את נפשו.

והקב' ברוך הוא נותן כוח לרשעים לקבל איסוריהם על כל עבירה ועבירה.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא ימית אותו על ידי המשחית בעינויים,

יחיה אותו שוב,

ויבוא המשחית הבא ויטפל בו, כי מספר הכרתות שהוא התחייב.

ומי יוכל לשער?

גודל האיסורים והביזיונות שיסבול בעולם הגמול על כל פעם ופעם שהוא עובר על עבירה חמורה כזו,

שהדין בזה להרג ולא לעבור.

אפילו היו כופים אותו לזה.

והלא נדע מכלל עריות הוא.

ואח ההוא עובר בשאט נפש למלא את אהבתו.

זאת אומרת, המתחתן בצורה זו.

והוא נמצא עם אחת שלא טובלת.

הוא צריך למסור את נפשו, להרג ולא לעבור.

ועיין לכמן בסוף ילקוט נדע, מה שכתבנו שם, בגודל עונש הבעל אשתו נדע.

וכל שכן בזו שהיא נידה וגם מופקרת.

והנה בגמרא איתא,

אמר רב שמואל בר נחמני,

אמר רב יונתן,

כל העושה מצווה אחת בעולם הזה מקדמת אותו והולכת לפניו לעולם הבא,

שנאמר והלך לפניך צדקך.

וכל העובר עבירה בעולם הזה מלפפת אותו והולכת לפניו.

ורבי אלעזר אומר,

קשורה בו ככלם.

כתב שם רבנו המהרשע עניין נפלא ויקר.

בתוכן דבריו,

שיש לדקדק מה שאמרו אצל מצווה,

מקדמת אותו,

אצל עבירה מלפפת אותו.

מה השינוי בלשון?

אמנם הנה נודע כי בכל מעשה מצווה נברא מלאך רוחני קדוש.

והמלאכים האלו הם תמיד מליצי יושר עבורו והם כבנים אצל אביהם,

כי הוא ברא אותם בפועל כפיו או על ידי פיו בתורה ובתפילה.

וכן, רחמנא ליצלן, בעבירה נולדו מלאכים מקטרגים מחבלים,

והם לוקמים ממנו לעתיד בכל מיני צער ויגון על דרך שנאמר,

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

והנה נראה דרך העולם,

כשמוניכים איש אחד לחתונה או לסעודה,

אין צריך המוליכון לאחוז בידו ולתופסו,

כי בטוח הוא בוודאי ילך אחריו ולא יישמט כלל ממנו,

כי מי פתי לא ירצה ללכת במקום סעודה, לאכול לשתות ולשמוח.

אבל אם הולכים אחד לגרדום, להרוג אותו שם,

צריך המוליכון לאחוז אותו בידו בחוזקה וללפף אותו,

שלא יישמד מללך אחריו,

כי ירא פן יברח ממנו.

לכן כל העושה מצווה מקדמת אותו,

אבל כל העושה עבירה מלפפת אותו,

כי מי שעושה מצווה לא צריך לתפוס אותו חזק כשהוא יבוא לקבל שכר,

פשיטא שהוא יבוא.

אבל מי שעשה עבירה וצריכים לקחת אותו לגיהינום,

הוא לא רוצה ללכת,

אז מלפפת אותו.

כן, ובמעשי המצוות.

כשאדם הוא זכאי והולך מדרך הישר לפני השם יתברך כל ימי חייו,

ומה שפגם וקלקל,

תיקן וחזר בתשובה בעודו בחייו,

אז כשנפטר הוא בא לעולם הבא,

באות לקראתו כמה כיתות של נשמות של צדיקים,

בכמה מחנות של מלאכי השרת,

ובפרט אותם שהוא ברא במעשי ידיו על ידי התורה והמצוות,

ובאים לקראתו בקול מצהלות,

בקול ששון וקול שמחה,

בשירים ותשבחות,

ומרקדים לפניו,

ומוניחים אותו לגן העדן בקולי קולות של הילול ושמחה,

ומכריזים לפניו,

פנו מקום לצדיק, פלוני בן פלוני שבא עתה.

כך וכך מעשיו אשר עשה,

כך וכך תורתו ותפילתו שסיגל בעודו בחיים,

ועושים לו כבוד גדול שאין לבאר.

כל זה מתואר בזוהר הקדוש.

על כן אמר אצל צדיק לשון מקדמת אותו,

כי הם אינם צריכים לאחוז אותו בידיו ולהוליכו בחוזקה,

כי בטוחים הם שלא יברח מהם,

כי מי לא ירצה לרוץ למקום עונג כזה, חי אם לא ראתה.

על כן הם מקדימים והולכים לפניו רק להראותו הדרך שינך באחריהם.

אבל אם האדם אינו זכאי ועשה עבירות כל ימיו ולא חזר בתשובה,

אז כשנפטר באים כמה מלאכי חבלה,

ובפרט אותם שברא אותם בעוונותיו המרים,

שדים ולילים,

והם נבושים שחורים ומתעטפים שחורים,

ובאים ענת בקול יללה ובכיו צעקה,

ומכריזים עליו,

אוי לפנוני בן פלוני,

שיצא מן העולם ריקם מזכויות,

ריקם ממעשים טובים,

ומפרסמים מעשה מראים

העולמות העליוניים בחשך משחור תוארו ומוליכין אותו לגיהינום בחרפות ובזיונות.

ואם כן,

לא יחמוד כלל למקום כזה,

כי יודע בבירור שלא יאכל שם בשר ודגים,

ואם כן אולי יברח מהם.

אז לכן מלפפת אותו,

אוחזים אותו בחוזקה ומוליכים אותו לגיהינום.

בימי כאשר האדם מתבונן במאמר הזה יוחזהו רעד מלעבור עוד על איסור זה,

כי הלא הלכתי תהיה התמונה של המופקרת הזאת כשהוא ראה בו

ככלב בכל מקום שילך ואז יחוסה כלימה פניו לענקהול,

כי הכל ידעו את גודל רשעתו,

רחמנן לצלן מהיה בושתא.

השם יצילנו מהבושה הזאת.

אדם שנושא גויה או מופקרת בלי נישואים או חי איתה בכריתות,

שהיא לא טובלת במקווה,

זה דינם,

ויזקנו השם,

נשב בגן עדן העליון בין הצדיקים, אמן.