חפץ חיים נדחי ישראל פרק כט גודל השכר לנשמר ממאכלות אסורות

- - - לא מוגה! - - - 

פרק כט,

נדחי ישראל, חפץ חיים.

בו ידואר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות.

גם על ידי השמירה ממאכלות אסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה.

כמו שכתוב,

ויקרא כף ולא תשקצו את נפשותיכם וייתם לקדושים כי קדוש אני אדוני.

אז ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה.

גם נאמר בפרשת ראה,

לא תאכלו כל נבלה כי העם קדוש אתה לאדוני אלוהיך ובך בחר אדוני.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה ביומה לט תן הרבנן והתקדישתם והייתם קדושים.

אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה.

מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.

בעולם הזה מקדשים אותו לעולם הבא.

וגם עבור כל עת שנזדמן מידו דבר איסור ומונע את עצמו מלעשות האיסור,

חושבים לו מן השמיים כאילו עשה מצוות עשה דאורייתא בפועל ממש.

הנמנע מדבר איסור שנזדמן לו נחשב כאילו עשה מצווה בפועל.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

ישב אדם ולא עבר עבירה.

נותנים לו שכר כאילו עשה מצווה.

לא עשה כלום.

אבל לא מדובר שאדם ישב פה ולא הייתה לו שום הזדמנות לעבור עבירה, אלא שנזדמנה לעבירה והוא לא עבר.

לא עבר זה כאילו עשה מצווה.

גם עבור ההתגברות על היצר,

בעת שהוא רואה את האיסור

והוא רעב ומתאבה לו ומתאפק מחמת רצון השם יתברך,

נקרא בשם גיבור,

כי זוהי הגבורה האמיתית.

כמו שכתוב באבות, איזה הוא גיבור הכובש את יצרו.

אז כבישה תייצר, זו גבורה.

ועתיד להיות אור הקדוש ברוך הוא עבור זה עטרה בראשו לעתיד לבוא,

כי עבור אחד מחמישה דברים נעשית העטרה על ראשו לעתיד לבוא.

ואחד מהם זה המתגבר על יצרו,

שבזכות שהוא מתגבר על יצרו נעשית לו עטרה על ראשו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לברכה במגילה ט״ו,

עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק.

שנאמר בישעיה כח,

ביום ההוא יהיה אדוני צבאות לעטרת צבי.

ובסוף הפסוק כתוב לשאר עמו.

אז דורשת הגמרא, מה זה לשאר עמו?

לא מי שמשים עצמו כשיריים.

שיריים זה מה שנשתייר מן האוכל. זאת אומרת, כאילו משהו שלא חשוב במיוחד. מי שמשים עצמו כשיריים אז הוא זוכה

שהקדוש ברוך הוא עבור זה עתיד להיות אור בראשו לעתיד לבוא.

ליושב על המשפט זה עוד אחד,

זה אדן דין אמת,

גם הוא זוכה לעטרה הזאת של אור.

ולגבורה זה המתגבר על יצרו.

משיבי מלחמה זה שנושאים ונותנים למלחמתה של תורה.

שערה אלו תלמידי חכמים שמשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

כל אלה הם חמישה שנעשית העטרה בזכות מעשיהם אלה.

גם זוכה עבור זה להיראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא.

אז חוץ מזה שהוא קדוש ומתקדש והוא גיבור ויש לו עטרה,

הוא גם זוכה להיראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא,

כשיעשה להם הקדוש-ברוך-הוא סעודה גדולה בגן-עדן.

אז מי שנזהר ממאכלות אסורות זוכה לאכול בסעודה הגדולה,

כמו שמובא במדרש ויקרא, פרק י',

אריסטון פירושו סעודה גדולה,

עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות לעבודה ולצדיקים לעתיד לבוא.

וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו.

גם זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות לחיי הנצח בעולם הנצח.

מי ששומר את עצמו ממאכלות אסורות זוכה לחיי הנצח בעולם הנצח,

כמו שהעריך בזה בזוהר הקדוש, פרשת שמינית.

אמך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה.

על כן, מה מאוד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגאל במאכלות האסורות לו,

ועבור זה יאשם אתו וירומם את קרנו למעלה בעולם הזה ולעולם הבא.

והנה,

לפי מה שביארנו את גודל האיסור של מאכלות המגואלים,

יתבונן כל איש כמה צריך ליתן מבו תמיד לזה, ולא ייקשר חס ושלום.

ואפילו אם נזדמן בין הרבה חברים שהם מורגלים באיסור זה והם מחרפים ומגדפים אותו, מחזיקים אותו בעיני הכול לשוטה ופתי עבור זה שהוא לא מצטרף לאכול אתם כמו שהם אוכלים,

אף על-פי כן אל ישים לבו לזה,

וידע כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצוותיו של הקדוש ברוך הוא,

יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר לבסוף.

וחי אגב נא איתא בירושלמי דפיה,

פרק בתרא לעניין גבאי צדקה,

וזה לשונו.

רבי אלעזר הווה פרנס,

חד יומן נחת לביתה.

הגיע הביתה ואמר להם, מה היה אביטול?

אמרו להם,

אתה חד-ציעה, ואכלין ושתין וצמלין עלך.

באה לפה קבוצה של אנשים,

ואכלנו אותם, השקענו אותם,

והם התפללו עליך.

אמר להו, לקה אגרתו, אין פה שכר טוב.

זה שהם בירכו אותי וזה, זה לא שכר טוב.

נחת זמן תניאן, פעם אחרת בא עוד פעם.

אמר להו,

מה הביתון לבני ביתו?

אמרו לה, אתה חד-ציעה, חורה. באה קבוצה אחרת,

מאכלים ושתים,

אכלו ושתו,

בא קלונך,

ביזו אותך.

אמר לו,

כדון איכא אגרתו, עכשיו יש לי שכר טוב.

לכן היה בענייננו.

זה שמקבלים שבחים על מה שעושים דברים הראויים,

מה עשית? עשית מה שצריך לעשות.

אבל אם עשית מה שצריך לעשות ועוד מביזים אותך,

אתה מקבל לפי הצער.

אז יש פה שכר הרבה יותר גדול, כפונציה ערעה אגרה.

אז אם ביזו אותך עוד יותר.

אנחנו, לדוגמה,

מחלקים סופי שבוע בחינם לאנשים.

ויש כאלה גם שמתרעמים.

אנחנו לא חייבים לתת להם בית מלון בחינם.

אף אחד לא מחלק בתי מלון בחינם ומחזיר את התרומה פלוס.

ולכן לא עושים ככה.

ויש כאלה את הבעיה.

העפות היו בריאים, הכול טוב, לא השליכו אותם, לא תקעו להם זה, ולא ניפחו אותם. זה טבעי.

אז לא מצאו דברים כאלה, אבל היום שזה תעשייתי והכול ופה ושם, יש הרבה בעיות.

אז לכן צריך לדעת וזה וזה, אבל אנשים, לא יודעים.

אז עוד מבזים אותך כאילו אתה מוגזים,

אתה זה, הם לא יודעים שהם אוכלים, טרפות.

למה הם חושבים שהם נשארו בחוץ לארץ?

הם לא מבינים שדברים משתנים.

רק כמו שפעם אחת הייתי בראש העין והייתה שם,

תימנייה, זקנה, מבוגרת.

אז דיברתי על לילכות שבת קצת והסברתי מה זה דין בורר, ואמרתי שאסור לברור.

פסולת מן האוכל, התחלתי להסביר.

אמרו, שמע, אתה מגזים, אתה מאיפה באת לנו?

אז אמרתי, תגידי לי, סבתא, אם אני אבוא אלייך ותכיני לי סלט, ואני לא אוהב בצל,

אני אוציא את הבצל החוצה כי אני לא אוהב בצל זה עושה גם ריח.

את תתנגדי או לא תתנגדי? אמרתי לו, מה שאתה רוצה לאכול אתה יכול לאכול,

אני לא גובה עד לך.

אמרתי לה, אבל זה מותר בשבת שאני אוציא? אמרתי, מאפי, מה יש?

אין מה, תוציא מה שאתה רוצה.

אמרתי לה, אבל סבתא זה בורר, זה אסור.

אמרתי לה, אם אתה גם כן, מאיפה באת לנו?

אמרתי לה, תגידי לי, סבתא,

מה קורה בתימן,

בשבת,

אתם הייתם מנקים את החלבה?

מוציאים את האבנים מהחלבה והלכלוך?

אמרה, אני אוהב אור.

אמרתי לה, למה אוהב אור?

אמרה לי, אוסור לבירה אל-חלבה.

אסור לברור את החלבה.

אז היא יודעת שחלבה אסור לברור,

אבל סלאט היא לא שמעה על זה.

אז ככה יש אנשים, ואתה בקהל,

אני צוחק מזה, אבל לא משנה, בשביל מישהו אחר זה יכול להיות ביזיון שאומרים לו, ונטא ואוי, או עושים לו קולות.

אני צוחק.

אבל לא משנה,

זה מסוג הדברים שיכולים להסתכל על אוכלו.

אני בהתחלה, כשהייתי אומר לאנשים דברים, זה כאילו נפלתי בירח.

כשאני התחלתי להפיץ שיש תולעים, ויש זה בתוך המ... אף אחד לא ידע בכלל.

בכלל לא ידעו.

הסברתי לכם פעם שחסלט יצא בגללי, וניילונים בשבת יצאו בגללי, וכל מיני דברים.

כשהייתי מפרסם בכלל, אנשים לא יודעים.

לא היו יודעים שאסור לסחוט סמרטוט.

כולם היו מנגבים את השולחן בשבת עם סמרטוט לך.

לא היה אז ניילונים.

רק אחרי שהסברנו הרבה זמן והרבה זמן שאסור ואסור, אז מה עושים?

אז צריך לנער את המפה, או צריך לעשות ככה, או צריך להביא מקלית יבשה,

וכל מיני דברים.

אז היו חכמים שמצאו פתרון מייד ועשו דבר כזה.

וכשאמרתי שאסור לשים את זה נענע בתוך זה,

כי זה יש תולעים וצריך לנקות ולהסתכל מול השמש או מול פלורסנט וזה.

אז מה לעשות? אז אמרתי, תשימו דרך טיטול ודרך חיתול,

לא טיטול זה היה,

חיתול וכל מיני דברים.

אז הוציאו בסוף שקיות נענע. לא היה שקיות נענע.

וכן הלאה. וכל הדברים שהציבור התקדם.

עבדנו קשה בשביל להראות שיש תולעים בכלל,

הייתי צריך לראות במיקרוסקופ איך זה, ולהביא ספרים עם תמונות ולהגדיל פי 250 שיראו מה יש בפנים.

אחרי זה יצאו כבר ספרים עם תמונות וכל הדברים.

אבל לא היה קודם.

אז אתם יודעים כמה ביזיונות אני קיבלתי בשביל זה, ברוך השם.

יש פה הרבה שיחות.

גם היום, שבעה דפים, מה פתאום, איפה אתה בא, מי המציא את זה, מה זה, מה פה.

תמשיכו, תעברו לי את הזכויות, אין בעיה.

יש פה שכר גדול, טוב מאוד. אלה שלומדים זה שכר טוב, אלה שלא לומדים עוד יותר טוב.

הכל טוב.

הכל רק רווחים.

אין הפסדים, אין הפסדים.

אין הפסדים, רק רווחים. כמו כן, הרב רצבי כתב מכתב, פורסמנו בגין זה המלך, כבר באו אליו אברכים, אמרו לו, מה פתאום, מאיפה, הביאו לו מקורות וזה.

מה פתאום, איך זה?

אז הוא ראה את הכול, וראה וראה, ובמוצאי שבת הוא הולך לתת דרשה שכן צריך ללמוד ככה, וכו' וכו',

וייצא סרט,

ולא רק זה, וייצא כתוב, ועוד יותר.

קנאים, תעשו זכויות במקום לבלבל את המוח, אתם מונעים מאנשים שילמדו תורה.

קנאים.

לכו, תפיצו תורה, תלמדו את הציבור, תגידו מה שעשו.

אתם אומרים להם להפסיק לדבר לשון הרע? לא.

ובמקום זה שהם לא ידברו לשון הרע, רק שעה אפילו.

גורסים שבעה דפים.

מקבלים שכר? ודאי, כתוב שמקבלים שכר.

גם אם לא הם קובלים שכר, זה שסותמים את הפה, שעה ולא מדברים,

דברים בטלים, זה לא שווה?

הרי חפץ חיים זה רק צדיק וקדוש ברכה.

בא לרב שלו ואמר לו, כבוד הרב,

אחרי שכתבתי את הספר אני מגיע למסקנה שאני לא יודע אם יש מישהו שיוכל לשמור את זה,

אז אולי לא כדאי.

אמר לו, אם יהיה אחד שיקרא את כל הספר, אחד,

ובסוף יוציא אנחה מהלב, יגיד, איי, איי, איי, הלוואי והייתי יכול לקיים את מה שכתוב פה.

שווה להוציא את כל הספר.

עשר שנים עבודה שווה בשביל להוציא אנחה מיהודי שהוא לא יכול לשמור את הכול.

רק אנחה, שברון לב שהוא לא יכול.

ופעם תלמיד של החפץ חיים נתן שיעור בלשון הרע.

הוא אמר לחפץ חיים, אני נותן את השיעור, אבל אין התעניינות כל כך באנשים כזה נרדמים וזה, אני יושב שעתיים, משקיע, מדבר ושם.

לא רואה שיש תוצאות.

אמר לו, וזה שאתה סותם להם את הפשע, אתה, אם זה לא שווה...

וזה אברכים הולכים להתלונן כאילו איזה פשע ועבירה נעשה בעולם.

אנשים יושבים למעלה מאלף איש, כבר אלף מאתיים עוד מעט,

ולומדים וגורסים את הגמרא.

מדהים.

אתם שומעים? הגמרא בשבת בדף סג אומרת

שהרב כהנא עד גיל 18 סיים את כל השס,

ולא ידע שאין מקרא יוצא מידי פישוטו,

שגם הפסוק, כמו שהוא כתוב,

אז כמו שהוא כתוב זה הפשט מה שכתוב.

יש דברים שיש בהם מדרש, יש בהם רצת,

יש בהם סוד,

אבל שמקרא לא יוצא מידי פישוטו, וכל מה שכתוב זה גם הפשט שלו, בדיוק אותו דבר.

זו הוא אמר שהוא לא ידע. הוא אומר, גמרתי את השס עד גיל 18 ולא ידעתי.

שואלת הגמרא, מה יקרה משמע לאלף? בשביל מה הגמרא מספרת לנו את הסיפור שרב כהנא עד גיל 18 גמר את השס ולא ידע?

אומרת הגמרא,

ליגרס אינש ואדר גסבר.

בא ללמד אותנו שהוא קודם גרס את הגמרא,

ורק אחר כך הוא סבר, למד את כל הטעמים.

אז מלמד את הגמרא, שמה שאתה יכול להבין בהבנה ראשונה,

תבין, מה שאתה לא יכול, תמשיך.

אבל קודם כל למיגרס את כל השס והדר נסבר.

ואחרי זה תברר את כל הטעמים של כל דבר ודבר.

נו,

שבת סג.

קיצורו של דבר,

מביזיונות יש רק רווחים.

אז לכן גם פה בעניין מאכלות אסורות,

מי שמבזים אותו שהוא מחמיר ומדקדק וכל מיני דברים,

שלא יתפתר.

אדרבה,

כמה שהוא יותר חרד על הדברים האלה,

אז ראינו שהוא קדוש, הוא גיבור, ועטרה על ראשו, ויהיה מסעודה של אריסטון,

שעם הקדוש ברוך הוא הם כל הצדיקים וכל המעלות והשבחים,

ועוד אם יקבל ביזיונות בכלל כמה מגיע לו שכר, כפונצה אגרה.

ובכל מצווה ומצווה יהיה תשלום גמולה לפי ערך הצער שהשיגו על ידי קיומה.

וכאילו גם לא מצינו בתורה לעניין קורבן.

כתוב בויקרא ב' ונפש כי תקריב קורבן מנחה,

שאמרו חכמים זיכרונם לך, שאמר הקדוש ברוך הוא,

מי דרכו

כל התנדב מנחת סולת אני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו.

מי שמקריב מנחת סולת זה אצלי נחשב אומר הקדוש ברוך הוא כאילו הקריב את נפשו. מי שהקריב שור לא נאמר עליו.

מי שהקריב כבש לא נאמר עליו.

סולת

זה ערך פחות ביותר, שקלים בודדים.

שור זה אלפי שקלים.

זה הקריב את נפשו נקרע.

והכול מטעם כי הקדוש ברוך הוא מביט על קיום המצווה,

באיזה אופן קיים אותה.

אם מתוך הרווח שיש לו רווח ואפשרויות גדולות,

או מתוך דוחק והעוני.

או מביזיונות.

ככל שיגדל הצער בעת הקיום,

יתגדל הרווח בעת התשלום.

כמו שכתוב, הזרעים בדמעה ברמנה יקצורו.

זאת אומרת, היות והעני אין לו מה לאכול, הוא בעצמו עני אין לו מה לאכול, והוא מקריב קורבן מנחה.

שזה מעט מאוד, אבל בשבילו זה אוכל, זה אוכל שהוא יכול לאכול.

זה נקרא אצל הקיום שהוא קריב את נפשו, זה לא קורבן סתם.

זה יותר חשוב מכל הקורבנות.

אתם מבינים למה? כי יש בזה צער.

אין לו מה לאכול וצריך לתת.

אז לכן השכר משתלם לפי הצער, לפי הדוחק, לפי הניסיון,

לפי הביזיון,

כמה שיותר אדם מצטער בקיום המצווה,

כך שכרו גדול ונחשב אצל הקדוש ברוך הוא.

זה בחינה של מסירות נפש.

אדם שעומד בביזיונות ומקיים את רצון הבורא נגד כל אלה שמורדים,

זה קידוש ה',

זה מסירות נפש.

והנה כל מה שהערכנו בעניין הרחקה מנבלה וטרפה,

צריך לדעת שאיסור נבלה האמור בתורה הוא לאו דווקא אם היא מתה מאלוה.

נבלה זה לא רק אם בהמה מתה פתאום והיא נתנבלה נהיד נבלה.

לא.

הוא עדין אם היא נשחטה.

אם היא נשחטה אבל זה היה בסכין פגום או שאר דברים שמחכמים את השחיטה,

כמו שכתוב, יורדת על סימן כג,

הרי איזו נבלה גמורה מן התורה.

אז הוא אומר, מה, אבל שחטו אותה.

כן, אבל הסכין היתה פגומה, אז היא נתנבלה.

לא רק בהמה שמתה פתאום,

אלא גם בשחיטה יכולה להתנבל.

וכן טרפה שאמור בתורה זה לאו דווקא אם היא נטרפה בשדה

על ידי זאב וכדומה נטרפה טרפה,

אלא כל שיש לבהמה איזו מחלה שעל ידי זה היא לא תחיה לבסוף,

הרי זו בכלל טרפה.

נגיד, אם יש לה חור בריאה אז היא לא תחיה יותר מ-12 חודש,

אז היא נקראת טרפה.

לכן בודקים את הריאות כשמוציאים.

החוצה.

ואפילו אם נשחטה כראוי,

השחיטה הייתה 100%,

הרי זה אסור עם לתורה.

למה? כי היתה לה מחלה בפנים,

שהמחלה הזאת לא תיתן לה לחיות.

ועל כן,

טבח.

דרך אגב, יש גם אדם טרפה.

אדם שיש לו מחלה בפנים,

בתוך הגוף,

שהוא לא יכול לחיות יותר מ-12 חודש בערך,

יש בזה כמה דיונים.

זה גם נקרא אדם טרפה.

וזו שאלה אם מתפללים עליו שיחיה או לא מתפללים שיחיה.

אם מישהו הרג אותו,

אם הוא מתחייב בנפשו או לא מתחייב,

ועד כמה וכו'. יש דינים.

ועל כן, טבח שאינו יודע לקוט שחיטה אסור לאכול משחיטתו.

כמבואר ביורא דעה, סימן כג, סעיף א'.

וכן אפילו אם יודע לקוט שחיטה ושחט בסכין בדוק כדין,

אך שהאיש הזה הוא אוכל בעצמו נבלות,

ואינו חושש על השחיטה,

או שהוא מומר מחלל שבת בפרהסיה,

כל אלו שחיטתו אסורה מן התורה.

אז אוכל נבלות או מחלל שבת, אפילו הוא שוחט למהדרין.

שחיטתו פסולה.

וכן אם הוא קל,

שמזלזל במצוות ומלעיג בדברי חכמים,

אדם קל,

ומזלזל במצוות, ומלעיג על דברי חכמים, אין לאכול משחיטתו.

ואם הזמינו אותו לאכול אצל אדם אחד, והוא יודע שאותו אדם קונה בשר משוחט שאינו הגון כזה,

צריך להתרחק ולאכול שם בשר.

בעל עניין זה וכיוצא בזה נאמר, ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה.

עדיף שתשים סכין בלוע שלך ולא תאכל דברים כאלה, אם בעל נפש אתה.

והנה בעוונותינו הרבים,

לפי הנשמע,

מצוי בעת הזו במדינות הרחוקות,

שוחטים,

שאינם יודעים ללכות שחיטה

או שאר פסולים,

שמן הדין אסור לאכול משחיטתם.

ועל כן כל עדה שיש בהם אנשים החרדים לדבר השם,

עליהם להשגיח על זה הרבה.

שלא יקבלו לשוחטים, כי אם אנשים יראים וכשרים,

ושיש בידם עדות מרבנים מובהקים ויראים,

וגם מצווה למי שיכולת בידו למנות משגיחים בבית המטבחיים שמוכרים שם בשר,

שיהיה הכול מתנהג באופן ההכשר,

כי רבה המכשלה בזה מאוד בעוונותינו הרבים,

ומי שהוא בעל נפש,

מצווה שילמד ביוראי דעה או בחוכמת אדם ילקוט שחיטה,

וידע איך להתנהג בעניינים אלה.

ופה אני מבאר כמה דינים בזה, אבל לא נעמוד בזה.

אני רק אגיד מה כתוב אם הטבח השוחט לא היה בסדר,

מה הדין שלו.

כתוב בגמרא, ההוא טבחה שיצאה טרפה מתחת ידו,

מסיק רבה שהתקנה שלו כדרב אידי בר אביהן דאמר,

חשוד בטרפות,

אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירים אותו,

ויחזיר אבידה מתחת ידו בדבר חשוב,

או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו,

וכן הלכה.

כי יש כאלה שבגלל חמדת הממון הם יכולים להגיע למצב כזה שהם יהיו חשודים בטרפות בגלל חמדת הממון, כי הם לא רוצים לאבד את הבהמה,

כי אם הוא ימכור אותה בתור טרפה הוא יפסיד המון כסף.

אז צריכים לבחון ולנסות אותו במקום שהוא מחזיר אבידה בשווי מסוים,

אז רואים שהוא כבר נגמל מחמדת הממון.

ואם תצא טרפה מתחת ידו, זה דבר חשוב ומשלו, לא מממון של אחר,

שאז הוא יכול להגיד טרפה, אלא בשלו.

אלקח המוכר טרפות בחזקת כשרות ומוכר חלב,

שזה איסור כרת, בחזקת שומן,

שזה מותר שומן,

צריך לקבל דין מפי תלמיד חכם,

ואף על-פי שיעשה הדין לא סמכינן עליה להכשיר אותו עד שיעשה קדרב עידה כמו שפירשנו.

והרי כשהיה מוכר טרפות בחזקת כשרות או כשהיה מוכר חלבים בחזקת שומן,

ומת קודם שעשה תשובה,

אסור להתעסק בקבורתו.

באמצעי מרפולד?

ולא עוד,

אלא אפילו כלבים אוכלים את בשרו ולא קיקין את דמו,

אסור להבריח הכלבים מעליו.

כמו שכתוב במסכת תרומות בירושלמי,

בפרק האישה,

מעשה בטבח בציפורי,

שהיה מאכיל לישראל נבלות וטרפות.

פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת.

והיו הכלבים מלקיקין את דמו.

באו ושאלו לרבי חנינא,

מה אומר מת אבן קדמיון?

האם נסלק אותם מלפניו, את הכלבים האלה?

אמר להוא, כתוב בתורה,

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.

לכלב תשליכו נותו.

זאת אומרת, כל טרפה אסור לנו לאכול.

מה עושים עם הטרפה?

לכלב תשליכו נותו.

וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את הטרפות לישראל.

ארפנון, תניחו להם לכלבים.

דמינדי דהון הם אכלינם, הם אוכלים משלהם מה שמגיע להם.

שמעתם? שמעתם? איפה אתה גישה? לא קוברים אנשים כאלה? כן, השם ירחם. היום קוברים את כולם.

על המטה שאפילו כלבים אוכלים את בשרו,

אין להבריחן מעליו,

וכל שכן שלא להתעסק בקבורתו.

כל זה מדובר כשלא עשה תשובה.

אבר עשה תשובה, אין לך דבר העומד בפני בעל תשובה.

כמו שכתוב בירושלמי, סוף פרק כמא דפאה.

הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו, ובסוף עשה תשובה,

אף על פי כן הקדוש ברוך הוא מקבלו.

מכל זה נוכל ללמוד חומר העוון,

מי שמכשיל לישראל באלו האיסורים.

ובעוונותינו רבים,

יש בארצות רחוקות קצרים בורים,

שאינם יודעים כלל חומר העוון של איסור חלב וגיד הנשה,

וסוברים שהוא רק מנהג טוב של ישראל,

וחמור אצלם איסור נבלה וטרפה מאיסור חלב.

וכמו שראיתי במכתב עתי אחד שכתב,

שנתקבצו הרבה קצבים לעורר אודות מכירת החלב לבני ישראל, שאסר עליהם הרב שם.

במקום מסוים הרב אסר את החלב ואמר להם שאסור למכור חלב.

הם התאספו, כל הקצבים עשו אספה,

ואמרו שזו גזירה שלא יכולים לעמוד בה, כמו הזמרים הפסולים, אי-אפשר לעמוד בזה.

ואם יחמירו בזה יהיו מוכרחים להסגיר,

דהיינו לסגור, כמה בתי מדמחיים של בשר כשר,

ויוכרחו בני ישראל לאכול בשר נבלה וטרפה.

זאת אומרת, אם לא יהיו זמרים פסולים אז ישמעו את קובי פרץ, ישמעו את אלה שהם פסולים לגמרי.

אוי ואבוי לבורים ריקים כאלה,

ורחב עץ חיים,

שלדעתם המקולקלה חמיר עליהם איסור נבלה וטרפה מאיסור חלב,

וסוברים שזו רק גזירה שגזר עליהם הרב.

ואדריה בעלו, מפורש בתורה שעל חלב יש כרת ועל בשר נבלה וטרפה זה לא כרת רק לב,

שחייבים על זה מלכות ארבעים, על כל כזית וכזית.

אז כרת זה מתים ממש וללא טרפה מקבלים רק מכות.

אוי ואבוי לאחינו בית ישראל ולכן במקומות כאלה, מתגלעים בשר פיגול של קצבים בורים וריקים כאלה.

ועל כן היראה לדבר השם לא יאכל בשר במקומות כאלה,

עד שידע בבירור שניכרו אותם היטב מחלב ודם כדין.

אנחנו לא אוכלים היום מנוכר בכלל.

רגליים אחוריות זו לא אוכלים בכלל.

למה?

לא יודעים מי בקיא, מי לא בקיא, לא נוגעים.

וזה בשר אחורה. אם מי מכיר אותם נכיר כדין, נגיד הנשה.

פעם קניתי בהתחלה את התשובה בראש העין. יש שם מוכרים שברים וכל מיני דברים או חגלים ותולים את זה ככה,

ואתה בא ואומר, אני רוצה את החלק הזה, וחותך לך ככה.

ככה, מהאוויר,

חותך את החלק.

ופעם אחת הלכתי לשם,

וביקשתי ממנה רגל.

אז הוא הוציא את הרגל ואמר לי, בוא תראה איפה זה גיד אל-נאשה.

גיד אל-נאשה.

הוא מראה לי מומחיות, לוקח צסט צסט צסט.

ועושה ככה, הופ, הופ, ומושך משם ככה איזה משהו, ככה את הגיד, חתיכה כזאת. תראה, זהו.

אני, לא נראה לי הדבר הזה, לקחתי את זה, ואז באתי לאבא, שאלתי אותו, תגיד, אבא, מה קורה? זה, זה, מה זה, זה, זה.

אמר לי, מה פתאום, זה לא ככה.

הלכנו לאיזה מישהו שהוא בקיא בניכור, אז, בזמנו, אם הייתי יודע עד כמה זה החמור, לא הייתי בכלל, הייתי זורק את זה בראש שלו.

אבל הלכתי עם מישהו, הוציא לי בערך שלוש קילו.

שלוש קילו רק.

בערך שלוש קילו, נגיד אל-נאשה.

עד שתיקן את הכול ככה שזה יהיה, כמו שצריך לומר, תוציא כמה שיותר, בלי שום ספק, כלום, אל תשאיר שום דבר.

אבל ככה מוכנים לאנשים, ואנשים מדומיינים, חושבים שזה בסדר, ומוכנים, ראיתי דתיים, והכול חרדים כאלה עם זקן, והכול, והכול, והכול,

ככה.

זה לא חוט אחד ארוך, כמו שהוא תיאר את זה בהצעה?

לא.

יש את זה בכמה מקומות וכו'.

בקיצור, סיפור, ולכן צריך השגחות מהודרות-מהודרות,

ולא לקחת משפחות, ולא לחסוך במחיר.

עדיף שתאכל חצי ותאכל 100% מה שתאכל שלם ולא תאכל 100%. ועדיף גם שלא תאכל בכלל,

העיקר שלא יהיה שום ספק.

אז צריך להתרחק מבית הספק 70 שערים,

ולא חלילה להגיע אל החטא.

ברור?

ולכן,

כאשר אומר, רוצה כזאת הכול ספק.