חפץ חיים נדחי ישראל פרק כז מאכלות אסורות

4-7-12

פרק כ"ז נדחי ישראל החפץ חיים.

בו יבואר ענין מאכלות אסורות.

הנה איסורי מאכלות אסורות בין איסור דם בין איסור חלב בין איסור גיד הנשה בין איסור נבלות וטרפות, בין איסור בשר בחלב, וכל שכן איסור חזיר ושאר סימנים טמאים ידועים בדרך כלל לכל איש ישראל בקטן כגדול. ומאד צריך ליזהר בזה, ולא יועיל בזה כל האיצטדקאות שהיצר מטעה בזה, כי כשהאדם עובר על זה הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה, כי על כזית ועל כל כזית וכזית של איסור יש לאו בפני עצמו, אומר על מצוות לא תעשה, והאלהים יביא את האדם במשפט על הכל, אז הוא גם רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה, ועובר על כל כזית איסור לאו בפני עצמו, והאלהים יביא את האדם במשפט על הכל, וגם בעולם הזה לא ינקה אדם לבסוף על ידי זה, כמו שיתבאר בסמוך, ומה שכתבנו שיעור כזית הוא רק לענין חיוב מלקויות, דהיה חייב ל"ט מלקות בבית דין על כל כזית, וכהיום שאין לנו רשות לזה, אעפ"כ בודאי יקבל לבסוף הכאות גדולות יותר מזה בבית דין של מעלה, אבל לענין איסור אין צריך שיעור כלל, כדי לעבור איסור אפילו טעימת משהו מן האיסור הוא גם כן אסור מן התורה, ואפילו לטעום רק מן המרק של האיסור גם כן איסור תורה, כמו שמובא בגמרא ובשולחן ערוך.

וידעתי את טענת היצר שהעובדי גילולים לא יקרבוהו ליתן לו פדיון כשהוא מתנודד בכפרים אם יראוהו שהוא מובדל מהם ולא יאכל עמהם, אז יש טענה כזאת ליצר הרע, זאת טענת הבל, דהלא נפסק ביורה דעה סימן קנ"ז, כמו קנס כמעט, קנז, דאפילו היכא שכופין אותו שיעבור על לאו מחוייב ליתן כל אשר לו ולהשאר עני ואביון ולא לעבור על לאו דאורייתא, אז אתה אוכל בשביל לא להיות עני, ואתה מחויב להיות עני בשביל לא לאכול, ואפילו אם יכופו אותו. ואף שעל ידי זה יהיו כל אנשי ביתו עטופים ברעב, ועל אחת כמה וכמה בזה שאין אדם כופה אותו רק שהוא חושש שלא יקרבוהו, אם כן חמדת הממון מעבירה על דת התורה, בודאי בכלל רשע הוא, והוא נקרא בפי חז"ל בשם מומר אוכל נבלות לתאבון. וגם זהו טעות בעצם, דהלא יכול להשתמט ולומר להם שכעת אינו רוצה לאכול, או שהוא מתענה היום, או שהוא חולה במעיו, ככה יתרץ להם, והרופאים אמרו לו שקשה לו אכילת בשר, וכה"ג איזה תירוצים ולא יהיה שנאה עליו, ז"א מותר לאדם לא לומר את האמת במקרים כאלה להנצל מן האיסור, ואז הוא יבוא יגיד, מה אבל אסור לשקר, אסור לשקר, לא מותר בשביל לברוח מן האיסור ואין ברירה - מותר, אתה גם יכול אם אתה כזה צדיק שמוכן לאכול נבלות וטרפות רק לא לשקרן, ישקרן, כשאתה אוכל נבלות וטרפות ואומר שאתה לא משקר, איך אני אשקר, אז ישקרן, אתה יכול להגיד שהרופא אסר עליך ותתכוון שזה הרמב"ם, כי הרמב"ם אסר לאכול נבלות וטרפות ואז לא תשקר ישקרן.

ואכילתו שהוא צריך לאכול לחם וכדומה, טוב יותר שיאכל בדרך שלא בפניהם ותמיד כשבא אצל הגוי יהיה כבר שבע כדי שלא יהיה להם פלא עליו על שאינו משתתף באכילתם. ואם הוא רוצה גם ישיר איזה שיריים של אוכל פה בצד בשביל שיראו שהוא אכל כבר.

ואפילו אם רואה שתירוצו אינו מתקבל עליהם או לפניהם, אני רואה שיש בשורות טובות, הא? יש בשורות טובות, עוד לא? יבבי. ואפילו אם רואה שתירוצו אינו מתקבל לפניהם, ואין נותנים לו פדיון עבור זה, גם כן לא יפול לבו עליו, וידע כי כל זה נסיון לו מן השמים שמנסים אותו כדי שיודע כוחותיו הפנימיים אם הוא מהרהר אחר הנהגתו יתברך, ואם יעמוד בנסיון יהיה לעתיד לבוא לנס ותפארת, יציגו אותו לפני כל כמי שלא התפתה אחר הממון ומכר את התורה ואת אלוקיו, ואם יעמוד בנסיון יהיה לעתיד לבוא לנס ותפארת, כמו שנאמר במן, "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך" ופירש בזוהר הקדוש, שזה שכתוב לנסותך, הכוונה להגביה אותך על הכל כמו נס להתנוסס. וגם בעולם הזה בודאי ה' יתברך הנותן לחם לכל בשר, בודאי יזמין לו פרנסתו ממקום אחר.

גם אל יתפתה האדם ביצרו שזה נוגע לו לסכנת נפשות כשהוא נושא משא עליו או הולך בין הכפרים כמה ימים ולא יאכל בשר, הוא אומר שמע, אני פוחד שאני אמות, אני כל כך הולך בדרך בלי בשר, אני לא אחזיק מעמד, זה סכנת נפשות, סכנת נפשות, וזה טעות מצידי צדדים, אחד, כי אפילו אם היה נוגע לו לסכנת נפשות ממש היה צריך לו לשקול במאזני שכלו ולעיין הרבה כל כזית וכזית שהוא אוכל אם הוא מוכרח לזה, בסכנת נפשות ממש שהוא הולך למות, כמו שמעיינים לענין אכילת חולה ביום הכיפורים, שאם יש חולה שהו אמסוכן ביום הכיפורים מותר להאכיל אותו אע"פ שזה כרת, אבל זה סכנת נפשות, אז זה דוחה, אז צריך לעיין כמה יאכל שיהיה פחות מכשיעור שלא יתחייב. דמה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, שניהם איסורים. ואם די לו להמלט מסכנת נפשו ע"י כזית אחד או פחות, והוא אוכל עוד, הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה, זה לא פשוט היום לקחת עדים לכתובה, יש כאלה שהם פסולים מהרבה סיבות, ואנשים לא יודעים, לכן החכמים משתמטים מזה, למה כי הם לא סומכים על עצמם שהם כשרים להיות עדים, אז זה לא רק במאכלות אסורות, זה גם גזלן וכדומה.

ועוד, הלא אין אדם כופה אותו שישא משאות כדי שיבוא לידי סכנה ויוכרח לאכול בשר, כי אם הרצון העצמי שהוא רוצה להשתכר ולא להיותעני, אבל זה לא בכלל סכנת נפשות, אף אחד לא אמר שאתה מוכרח להסתכן בנפשך בשביל להשתכר ולא להיות עני, ומוטב לו לאדם להיות עני בעניים וגורף ביבין ובזוי באנשים ולא לאכול מאכלות אסורות ולהיות לנצח רשע לפני המקום. אז כל שכן הזמרים הפושעים שמחטיאי הרבים שאין להם חלק לעולם הבא, פסולים מכל הפסלות שרק יכול להיות. ומוטב להם להיות עניים שבעניים וגורפי ביבין, זה מה שהם עושים עכשיו בעצם, ובזוי שבאנשים, וזה גם מה שהם כרגע, רק מרוב השכרות שיש להם של הממון וההערצה האלילית של הטפשים אז הם לא מרגישים שהם בזבל.

ועוד שזה טעות מעיקרו שאינו נוגע כלל לפיקוח נפש, כיון שאנחנו רואים שיש הרבה עניים ומרי נפש שהם יושבים בבית האסורים ואין להם רק לחם ומים, וגם זה על פי הדחק, ואעפ"כ הם חיים זמן רב מאד, אז מה אתה מפחד? העניים לא מתים מרעב, אז מה אתה פוחד? ולא תאמר שזה שיושב בבית האסורים יושב על מקומו, הוא לא עמל ויגע, גם זה אינו, כידוע שהאדם העמל ויגע באיזה ענין העמל יועיל יותר לבריאות של הגוף מהמנוחה, וכמו שתראה זה בעניים שנושאים משאות בעירות שבטבען הם בריאים הרבה יותר מאנשים עשירים שהמאכל אצלהם הרבה יותר בטוב, והאכלנים חולים יותר מאלה שלא אוכלים, והכל זה מחמת שהוא עמל הרבה בעבודה, כמו שאמר קהלת מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. ולבד מזה, גם כן זה לא נקרא מן התורה פיקוח נפש, כיון שהוא לא מגיע למיתה ממש, רק הכוחות יחלשו ע"י ה משאות לטענתו, אז זה לא תירוץ טוב.

הכלל אומר באלו הענינים, שלא יועיל שום תירוץ, שום טצדקי בעולם שיהיה מותר לו לאכול מאכלות אסורות, ורק היצר הרע מטעה את האדם פעם ראשונה ושנהי בזה לומר שהוא אנוס, ומרשה לו לטעום המרק של התבשיל האסור, וכיון שהוא מרגילו בזה הוא מורידו עוד מדרגה שאולה ומרשה לו לטעום קצת מן הבשר בטענה של שטות, שעכשיו כבר אומר לו היצר בין כך ובין כך כבר נטמאת, אז תאכל למלא את נפשך כבר, אכלת אותה - תאכל עד הסוף. ובאמת הוא טעות, וכי משום שאכל שום ישוב ויאכל שום ויהיה ריחו נודף יותר? מי שאכל שום ויש לו ריח רע, אז מה יאמר, כבר אכלתי שום אז הוא יאכל עוד שום שהריח יהיה נודף עוד יותר? והלא כתוב אל תרשע הרבה פן תמול בלא עתך, אז מה מותר להרשיע מעט? אל תרשע הרבה, אלא אם רשעת מעט אל תאמר אני ארשיע עוד, כבר הרשעתי, אל תרשע הרבה פן תמות בלא עיתיך, וגם האיסור הוא חמור עוד יותר, עד שמרגילו פעם שניה ושלישית נעשה לו כהיתר, כמו שאמרו חכמים ז"ל, עבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. וזה לא רק על מאכלות אסורות ממש, זה גם אדם שאוכל בלי מעשרות, בלי תרומות, אוכל תבל, לא בודק מה הוא אוכל, נכנס לכל מקום, ראיתי שזה כשר, ראיתי אחד עם זקן, ראיתי שדתי אכל שמה, כל מיני תירוצים שטויות, שטויות. צריך לבדוק שההכשר הוא טוב, בהכשר של בד"צ טוב שמפורסם לכל שאין בעיה.

ובעבור שאני יודע שנעשה זה האיסור כהפקר בארצות הרחוקות בעיני איזה אנשים ההמונים ה מתנודדים בעוונותינו הרבים, הוא מדבר על נדחי ישראל אלה שנדחים בארצות הרחוקות, אומר החפץ חיים, אבל היום גם בבני ברק ובכל מקום נמצאים אנשים שמזלזלים במאכלות ובדברים כאלה ולא נותנים דעתם. ויש כאלה בשביל לקנות בזול הולכים לשוק וקונים שמה ולא יודעים אם זה ערלה או לא ערלה הפירות וכו' וכו', וסומכים כן זה בסדר, זה תנובה, זה גויאבה, זה כל מיני קשקושים, מבלבלים לעצמם את המח. וזה נעשה הפקר לכן מוכרח אני להרחיב קצת את הענין ולהעתיק לפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות האסורות, ואח"כ נעתיק את גודל העונש שיש עבור זה לנפש ולגוף, ואח"כ את גודל השכר שיהיה למי שנזהר מזה.

כי הנה ידוע שבהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היא נבלה גמורה, אתם יודעים, יש בעיות בענין עופות ששוחטים אז שוחטים, 20-25 עופות, זז זזז זזזז זה במהירות משהו, ולפעמים אפילו יותר, ולא בודקים את הסכין, ויש מקומות גם אם מוצאים שהסכין נפגמה אז לכאורה מהבדיקה הקודמת עד עכשיו אי אפשר לאכול, כי זה ספק, אנחנו לא יודעים באיזה שלב זה הסכין נפגמה, ולא כולם פוסלים את מה שעבר, מי שמתמצא קצת בהשגחות יודע איזה בעיות יש שמה, לכן זה לא פשוט, וצריך להיות בודק על גבה, וצריך לבדוק סכינים וכל מיני דברים, אבל זה תעשייתי בצורה מחרידה, אז לכן יש כאלה שלא אוכל בשום אופן רק משחיטה פרטית, החרדים של החרדים פה רק שחיטה פרטית, אבל יש כשרויות שמריצים במהירות אדירה שזה לא הגיוני גם, ויש כשרות כמו של הרב לנדא, שאצלם זה נעשה במתון מתון, נגיד יש כאלה ששוחטים 110 ראשי בקר בשעה, תקשיבו מה אני מדבר, ואצלם שוחטים 30-40 מקסימום, ואצלם לא ימצא חלק כל הזמן ואצל האחרים אין הגבלה על חלק, והם שוחטים באותו מקום. ויש פעמים שבמועדים אין בכלל בשר, למה כי לא יוצא חלק, אבל יש כאלה שהכסף קודם לכשרות, ואצלם אף פעם לא חסר שום דבר, ויש כאלה שיש להם כשרות על כל דבר, גם מה שאחרים מסכימים להכשיר יש להם כשרות, איפה שאתה רואה שיש כשרות על כל דבר בלי שום הגבלה - תחשוש.

ש. על כל שחיטה צריך לבדוק את הסכין?

הרב: לא, אבל צריך לבדוק ולראות ואם נפסל אז צריך לפסול את הקודם. תלך פעם לראות, הכי טוב, כמו שאני הלכתי מספר פעמים, הכי טוב, תלכו לבדקו את הנושא, זה חשוב מאד, צריך גם לבדוק מעשית דברים ולא רק בספר, ולא סמוך על סמוך, לך תראה, תראה מה ההבדלים, כנס להשגחה כזאת השגחה כזאת, תראה, תתעניין, תרחרח, לא בעיה, אם תרצה אני אפנה אותך איך עושים, כדאי לכם לעשות טיול מאורגן, תארגנו איזה רכב שתיים, תסעו תראו תכירו במשחטות, אפשר לתאם, כן למה לא?

ש. אנשים לא מודעים לזה

הרב: נכון, יש באינטרנט אפשר לראות גם כן , מראים כל מיני שחיטות וכל מיני דברים, יש גם שמראים מי לא עושה טוב ולא עושה כהוגן, יש גם סרטים שמראים הפוך, בקיצור צריך להכנס לתחום, אם לא נכנסים לתחום לא יודעים שום דבר.

בקיצור, והנה ידוע שבהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היא נבלה גמורה, שמעתם? בהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין תורה, לא שהיא פגומה, זה ברור שזה נבלה, לא בדוק כדין תורה היא נבלה גמורה, יש על כל כזית וכזית לאו בפני עצמו משום נבלה. ואם היא נטרפת קודם מיתתה כמנהגם של הגויים שמכין אותה במח, יש עליה לאו משום איסור טרפה, שהיא נקובת המח, אפילו אם היו שחוטים אותה אח"כ, וכל שכן אם מתה מעצמה אח"כ אפשר שחל על זה עוד איסור נבלה גם כן, וצריך עיון בפוסקים אם יש על זה שני לאוין או לא. ומה לכם יותר מהסיפור של הבן אדם הזה שהיה כשר בעיני רבים וכולם סמכו עליו בעיר מאנסי בארה"ב שהאכיל את כל העיר במשך שנים נבלות וטרפות, במודע ובמכוון היה קונה בזול את הבשר מהגויים והיה מוכר להם את זה כחלק, וכולם סמכו עליו, כל אמריקה היתה באבל. נו

ש. בגלל ממון?

הרב: רק ממון, רק ממון. וגם מצוי גם כן, אתם צריכים לקרוא את הספר כור ההיתוך, יש בארגון שופר אתם תבהלו, על שני יהודים שמכרו נבלות וטרפות לעיירות שלמות, מה היה בדינם בעולם העליון, מה קרה, ספר אמיתי, סיפור מעשה אמיתי מזמן המגלה עמוקות, חובה לקרוא את הספר הזה, כור ההיתוך. אני חזרתי בתשובה עוד פעם בגלל הספר הזה, ברצינות.

וגם מצוי גם כן שהמפקיר את נפשו לאכול נבלות וטרפות, אוכל מן הבא בידו ואפילו אם יזדמן בתוך זה איסור חלב גם כן לא יקפיד על זה. וגם מצוי שהמפקיר נפשו לאכול נבלות וטרפות אוכל מן הבא בידו, ואפילו אם נזדמן לו בתוך זה איסור חלב שזה איסור כרת, גם כן לא יקפיד על זה, ועל איסור חלב יש לאו וכרת כמו שמפורש בתורה, ועל ענין כרת ידוו כל הדווים שנכרת נפשו ממקור החיים העליונים, ואם החלב הוא מבהמת נבלה וטרפה אז חייב על זה משום נבלה וטרפה ומשום חלב, כמו שמפורש בהרמב"ם פרק ז' ממאכלות אסורות שהוא לוקה משום שני האיסורים. דרך אגב פה בארץ נתפסו כבר כמה פעמים שחיטות של ערבים שהם זייפו שקיות של כשרויות ושחררו את זה לציבור, וחוץ מזה יש גם דין של בשר שנעלם מן העין. אני כשבדקתי את הנושא של הכשרויות במשך ארבעה חדשים בנוגע לכשרות מסוימת, וגיליתי שהיא על הפנים ה' ירחם, אז התברר שנוסעים עם משאיות, ויש כאלו שבדרך מעלים גם כן דברים נוספים, אבל אצל הרב לנדא לדוגמא, משאית יוצאת עם פלומבה, וגם מה שמוכרים לך זה עם פלומבה, וגם כותבים לך כמה המשקל בדיוק, תאריך, שעה הכל, ז"א כשאתה מקבל את המוצר אז יש לך פירוט מדויק על הכל, לא נותנים לזה שיהיה בשר שנתעלם מן העין, יש סיפור במטוס שהיה שבן אדם קיבל גלאט כשר, והשני לידו ישב לא היה גלאט כשר רגיל, והיה צריך ללכת לשירותים, ואח"כ הוא חזר והוא לא רצה לאכול את מה שהוא אכל בגלל שהוא השאיר את זה בלי השגחה, והוא חשש מדין בשר שנתעלם מן העין, כי הוא לא שם לב מה קרה, בסוף התברר שבאמת ההוא החליף איתו.

ש. הסיפור הזה על אבא שלי

הרב: על אבא שלך? אז יש עוד סיפור כנראה, מתי זה היה?

ש. לפני שנולדתי

הרב: לא, אני מדבר על לפני כמה שנים, אבל בסדר, מה הסיפור של אבא שלך?

ש. אותו סיפור, ממש אותו סיפור, ואז שהוא שאל, היה גוי מקדימה, הוא שאל אותו, זה היה בספרדית, הוא שאל אותו מה אוכל זה? אז הוא אומר לו אוכל, אבא שלי תמיד הקפיד לאכול כשר גם כשהיה חילוני, אז הוא אמר זה אוכל כשר, אז הוא אומר לו פוליאה דאג'ר, זה נשמע אותו דבר, אוכל מאתמול? הוא אומר לא, זה אוכל כשר, אח"כ אבא שלי הלך אז הגוי החליף כי רצה לראות איך הוא מתנהג ואבא שלי לא רצה לאכול.

הרב: יפה מאד.

ש. אבא שלי למרות שהיה חילוני הוא מעולם לא אכל אוכל לא כשר, הוא היה לומד בבית ספר של גויים, הוא היה, היו מקבלים שם סנדויצ'ים עם חזיר, ואבא שלי בתור ילד היה מוכר את זה בתמורה לקלמר, עפרונות...

הרב: יפה מאד

ש. למרות שהיה חילוני והיה חי בין גויים

הרב: ועיין ביורה דעה סימן ס"ד, סימן סיעתא דשמיא, שיש הרבה דינים באיסורי חלב, ומי שרגיל לאכול עם העובדי גילולים במאכליו בודאי בהמשך הזמן בא לידו אחד מן המינים שחייב עליהם כרת, וגם אפילו יהיה בקי בדיני איסור חלב, ויודע שהיה בכל כוחו נזהר מהן, על כל פנים אוכל החוטים שצריך לנקרן משום חלב, וגם מצוי שאוכל האחוריים שיש בהן גיד הנשה, וכל זה מלבד איסור דם, למה? כי הם לא עושים הכשרה. ראה כמה איסורים חמורים יכול לעבור כשהוא אוכל עם הגוי בסעודה אחת, וכל שכן חס ושלום מי שהורגל בזה, ובודאי יש לו כמה מאות של לאוין של נבילות וטריפות של חלב, של גיד הנשה, ולפעמים גם חזיר, וגופו מתפתה מאיסור, ובהמשך הזמן אוכל גם כן מיני דגים טמאים וכל מיני שקצים ורמשים, אוי לו ואוי לנפשו, שכל אלו הדברים מטמאים להנפש, כמפורש בתורה "אל תטמאו בכל אלה". ואפילו אם אוכל רק התבשיל שנתבשל בקדרה עם אחד מאלו הדברים, גם כן אסור מהתורה משום טעם כעיקר כידוע, ואפילו אם לא בשלו בה עתה בשר כלל, הלא ידוע שמטילין בה על כל פנים שמנונית של חזיר או חלב ושמנונית של נבלה וטרפה ושאר מינים האסורים, במקום שמן מן הצומח הם שמים שמן מן החי.

ואפילו אם אירע, דרך אגב בגלל זה לוקחים סירים שבאים מחו"ל ומגעילים אותם ואח"כ מטבילים אותם, למה - כי הם מורחים אותם בשמנונית שישארו כמו שהם שלא יחלידו, אז הם שמים בזה שמן של חזיר. בבזוקה של פעם אמרו לנו שהיה חזיר, סימן של חזיר, בבזוקה של פעם.

ואפילו אם אירע במקרה שלא הטילו עתה בתבשיל שמנונית כלל על כל פנים אסור התבשיל משום שהקדרה עצמה היא של איסור, אם בישל בזה ממעת לעת אז גופא דבר איסור בקדרה, על כן השומר נפשו ישמור עצמו ממאכלות אסורות ויהיה לו טוב בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנבאר בהמשך. עכשיו לא רק זה יש גם עוד בעיה של בישול גויים, שהבישול של גוי אפילו אם הוא בישל משהו שאין בו בעיה זה גם בעיה, נגיד גוי מבשל לך דג, אתה נכנס למסעדה דגים ומאחורי המסעדה יושב סיני לדוגמא, מסעדה סינית, והסינים מכינים לך את התבשיל, ואין משגיח או שהמשגיח הוא אשכנזי והוא דואג רק להדליק, לספרדי זה לא מספיק, צריך שיניח גם את הסיר, או את המחבת, אז יש בעיה של בישולי גויים.

ש. אסור לערבב גם?

הרב: לא.

אך אם הוא שוכב לדוגמא, מה קורה כשהוא שוכב בבית חולים של גויים, ואמרו לו הרופאים שהוא מוכרח לאכול כל יום קצת בשר או על כל פנים תבשיל של בשר ואם לאו הוא יהיה בסכנה ואין מי שיבשל לו, בשביל זה בבתי חולים אפילו פה בישראל, יש אגודות ועמותות שמ חלקות אוכל כשר כל השבוע למי שמבקש, וגם בשבת נותנים חלות ויין ודגים וכל מיני דברים, אז יש עמותות מיוחדות שנותנות בבתי חולים פה בישראל, מי שלא סומך על הכשרות של בית החולים שזה רבנות בדרך כלל, אז בתבשילים בד"כ כן, כי בדברים היוגורט או דברים כאלה אתה יכול לראות אם זה בהשגחה של בד"צ או לא, אז מכל מקום גם פה בארץ יש. בחו"ל שנמצאים אצל הגויים ואין דבר כזה, אז מה יהיה הדין, מה יעשה אדם שהרופאים אומרים לו ככה שאם הוא לא יאכל חתיכת בשר או תבשיל של בשר אז הוא יהיה בסכנה, ואין לו מי שיבשל לו רק מה שמצוי שם, אז עליו להקטין את האיסור, שלא יאכל את האיסור עצמו רק המרק או התבשיל בלבד. ודע, שכשם שאסור לאכול בעצמו דבר איסור, אז שלא נחשוב שאסור רק לאכול, שימו לב, אסור להושיט לחברו ישראל שום דבר איסור או לסייע לשום דבר שאסור לו לעשות, ועוברים בזה "ולפני עור לא תתן מכשול". ואפילו לקטן אסור להושיט דבר איסור מן התורה, מזה שכתוב בשרצים "לא תאכלום" והפסוק הוא יתר שם, וקיבלו חכמים ז"ל שרוצה לאמר לא תאכלום לקטנים, אז לא תאכלום לא תאכילום לקטנים, והוא הדין בשאר דבר איסור.

ואמרנו שהלכה בשו"ע שאם אדם יודע, אם יבוא עני אליו הביתה, והוא יודע שהוא יאכל בלא נטילת ידיים, אין לתת לו שום דבר. אין לתת לו.

עכשיו, לתת בידיים זה בעיה, בחתונה שאדם מזמין, אדם שמזמין לחתונה ובאים חילונים, אמנם זה לא נתינה בידיים שהוא נותן לו מיד ליד, אבל יש הסוברים גם אם אתה מגיש לו את זה מניח לו את זה לפני, אז זה בעיה. אז יש אומרים שללכת לפני כשהם עושים את ההזמנה של כל המנות, ולהקנות את זה לכל האלה שיבואו, שזה לא יהיה שלו כאילו, הוא מקנה את זה לכל מי שיבוא, מי שיבוא זה אצלו, ומי שאכל - אכל משלו, הוא לא אכל מזה שעשה. אז לכן זה לא פשוט, לא פשוט לתת איסור למישהו למסור לו, להושיט לו, ואפילו לקטן. קטן פחות מגיל 13. אז זה בינתיים פרק כ"ז,

ובפרק כ"ח נלמד על גודל העונש של מאכלות אסורות (אחרי התפילה).