חפץ חיים נדחי ישראל פרק כא עוד גנות העריות וגודל העונש

- - - לא מוגה! - - - 

נתחי ישראל לחפץ חיים עוד מעניין שאמרנו אתמול כמה יש לו לאדם להיות זהיר מזה החטא החמור כי אמרו חכמים זיכרונם ברכה בירושלמי פאה

שהוא אחד מארבעה דברים שנפרעים מן האדם על זה בעולם הזה,

בה קרן קיימת לו לעולם הבא,

כי הוא נידון על זה בעניות ודלות ושאר מילי ייסורים.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

כל מי שהוא להוט אחר הזנות,

לסוף שהוא מבקש כיכר לחם בביתו ואינו מוצא,

שנאמר במשלי ו' כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאים בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שלוקה וידרוקה

שנאמר ומכות חדרי בטן ובפרט אחר מיטתו.

כמה יקשה עונש העבירה הזו,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכל מי שהוא להוט אחר העבירה

גורם לעצמו שתינטל ממנו הוד שכינה ומלאכה חבלה

ומושלין עליו ודנין אותו באכזריות ממה שנאמר,

ושנותיך לאכזרי וינהם באחריתו ככלות שאירו וסרו על כל העבירות שעשה בעולם הזה.

אבל אין מי יועיל לו אז.

וכמו שנאמר שם,

מנחמת ואחריתך בכלות בשרך ושאיריך,

ואמרת איך שנאתי מוסר.

ובעצמו התוודה לבסוף על כל העוונות שעשה בעולם הזה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק,

אברי בעמק הבכה מעיין ישיתוהו,

גם ברכות יעטה מורה.

מלמד שהרשם מתוודה,

כשם שהמצורע מתוודה,

והוא אומר,

אני פלוני בן פלוני,

עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני,

וגם מצדיקים עליהם אז את דינם ואומרים לפניו.

ריבונו של עולם, יפה דנת,

יפה זיכית,

יפה חייבת,

יפה תיקנת גיהינום לרשעים וגן עדן לצדיקים.

הכוונה שאז רואה האדם בעצמו גודל הקלקול והחורבן שפעל למעלה בעולמות הקדושים על ידי מעשיו הרעים,

והגביר בזה מאוד את כוח הקריפות והחיצונים,

על כן הוא מצדיק הדין על עצמו.

כמה גדול עונש גיהינום שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

שכמה מיני אש יש בגיהינום.

יש בה גחלים כהרים,

יש בה גחלים כגבעות,

ויש בה גחלים כים-המלח,

ויש בה כאבנים גדולות,

ויש בה נערות של זפת ושל גופרית מושכים ורותחים.

וכשנגזר דין, חס ושלום,

על הרשע לרדת לגיהינום,

הוא מוריד דמעות כמעיין של שיטין.

לכן כתוב, עוברי בעמק הבכה, מעיין ישיתור.

עוברי זה עוברי עבירות.

כשהם יהיו בעמק,

בגיהינום,

יהיה הבכה.

הם יהיו בוכים.

עוברי בעמק הבכה.

מרוב בכי מעיין ישיתו.

ויתא בתנא דמעי אליהו.

הרשעים הגמורים.

הרי הם בתוך הגיהינום, כציר ומורייס בתוך הגדרה.

מה הגדרה הזו?

כיוון שנותן בתוכה ציר ומורייס,

מייד ינחה,

מייד ינחה אף הגיהינום כן.

כיוון שנותנים בפושעי ישראל, מייד ינחה.

ציר ומורייס זה רוטב של דגים, כמו רוטב של דגים.

כיצד כשהיא מתרגשת אומר לה הקדוש ברוך הוא,

למה ועל מה היא מתרגשת?

אומרת לפניו, ריבונו של עולם,

תן לי את אלו המכירים בה ועוברים עליה.

תן לי את אלו הרשעים של ישראל שמכירים את התורה ועוברים עליה.

והקדוש ברוך הוא משאיל הגיהינום בדברים ואומר לה,

שמא אין לך מקום לפושעי ישראל?

באותה שעה אמרה הגיהינום לפניו.

ריבונו של עולם,

מה לא נשבעת לי, להרחיב אותי,

שנאמר בישעיה ה',

לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק,

ואין לכן אלא לשון שבועה,

שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי,

אז לכן הרחיבה שאול,

השם נשבע לה שירחיב אותה לפי הצורך.

ומה תלמוד לומר?

המשך הפסוק,

וירד הדרה והמונה אלו שעוברים עבירה בחדרי החדרים או בחדרי החרדים במקום הטמון ואומרים מי ראינו ומי יודענו,

שנאמר והיה במחשך מעשיהם,

ויאמרו מי ראינו מי יודענו,

ואומר בתהילים צד,

ויאמרו לו יראייה ולא יבין אלוהי יעקב, ככה ארשהם חושבים,

שאין מי שרואה אותם.

ואומר יחזקאל חטא,

ראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך,

כי אומרים אין אדוני רואה אותנו,

עזב אדוני את הארץ,

ברוך המקום,

ברוך הוא שאין לפניו משאופנים,

כשם שהם עוברים עבירות בחדרי החרדים ובחדרי החדרים ובמשתרים ובמקום חשך וטמון,

כך הקדוש ברוך הוא יחפש עבנותיהם מתוך אורות ונרות,

שנאמר בה עת ההיא,

אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם,

האומרים בלבבם,

לא יטיב אדוני ולא ירע.

לכך נאמר הדרה.

רוצה לומר שהנפש החוטאת עושה עבירה במקום סתר,

כדי שתישאר לעיני הבריות הדרה עליה כמקדם.

אבל הקדוש ברוך הוא,

שהוא גדול העצה ורב העלילייה,

מסבב שהתפרסם חטא על לבסוף לעיני הכול,

כמו דבר המתחפש באישון לילה על ידי נרות.

דהיינו שמחפשים אותו כשיש לילה על ידי נרות,

ועל ידי זה ירד הדרה מעליה,

כמו שאמר הכתוב,

וירד הדרה.

וכן זה אמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק,

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו לאום ה',

הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא נאום ה'.

אל תקרא ואני לא אראנו,

אלא אני אראנו

כיצד כיצד נאף אדם, אישה, בסתר.

הקדוש ברוך הוא מצויר צורת הבלט בצורת תנואף כדי שידעו הכול תנואף.

וכן בציור כזה כמה סיבובים עד שהתפרסם בסוף עינו לעיני הכול,

בהיינו הוא בעל אשת איש וחושב שאף אחד לא ידע והקדוש ברוך הוא עושה את התינוק בדיוק בדמות של הנואף אז הבעל רואה זה יצא דומה לשכן מה קרה פה

ובפרט בעולם הבא

שם בוודאי מתפרסם רעתו לעין הכל.

כידוע שמן העבירה שעשה בעולם הזה נברא את כוח הטומאה בתמונה זו ממש,

וקשורה בו,

בעונה נפרדת ממנו, בכל מקום שהנפש הולכת שם בעולם הבא,

עד עת יקבל עונשו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכל העובר עבירה בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו.

רבי אלעזר אומר, אף קשורה בוח הכלב,

שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות אמה לעולם הבא.

מכמה תגדל כלימתו על ידי זה,

אין נשאר ואין נעריך,

השם ישמרנו.

בשיעורים הקודמים הסברנו

שערי הקדוש פעם בא על שר טורקי,

שלגלג קצת על הסיפורים שהוא שמע עליו.

ואז הוא אמר לו, אתה השר הטורקי שהגעת?

והוא נדע, איך הוא ידע שהוא שר טורקי?

אמר לו כל מה שהוא עושה.

על הכל הוא הודה.

על דבר אחד הוא לא הודה, שהוא אמר לו, אתה שכבת עם השפחה שלך.

אמר לו, זה לא נכון.

בושה בשביל השר שהשכם עם שפחה.

אז הוא אמר לו, זה לא נכון.

אמר לו, תודה, אם לא, אני אביא אותה לפה.

לא הודה.

כתב שם קדוש,

ויצא מתוך הגוף שלו הדיוקן שלה.

הוא ראה את זה,

התעלף.

זה מה שכתוב, הוא אומר,

בספר רוחב מספרות של הרב טאיה,

קשורה בו ככלב.

עבירה קשורה בו ככלב.

אחר כך הוא קם,

והוא רצה להתגייר,

הטורקי הזה.

הוא אמר לו, אתה צריך חיה מיתה,

אתה צריך למות.

אמר לו, מה שכתוב, אני מוכן לקיים.

אמר לו, אתה צריך שרפה.

אמר לו, הנה, קח כסף, תביא עצים.

אמר לו, לא, אצלנו שרפה זה לא הולך ככה.

זה שהופכים עופרת לתוך הגרון.

אמר לו, אני מסכים.

אמר לו, תשכב, שכב, פשוט ידיך, עצום עיניך, פתח פיך.

אמר לו, אני שופך.

אמר לו, שפוך.

שפך לו דבש.

והוא התעורר.

מה זה? מה עשית?

אמר לו, כיוון שקיבלת על עצמך,

כאילו נתקיים בך.

ונשאר אותו שר כבר בצפת,

וחזר בתשובה, מה שנקרא, התגייר וכו'.

אז העבירה קשורה בו ככלב.

תארו לכם שבן אדם, אם היה עושה עבירה עכשיו,

היה נברא לו כלב. עכשיו על המקום נברא, סיים את העבירה,

ואיך שהוא קם מהעבירה,

וואו, וואו, כלב לידו.

עכשיו איפה שהוא הולך,

הכלב הולך איתו.

איפה שהוא הולך, הכלב הולך איתו. הולך לחתונה, הוא הולך איתו. עולה למונית,

עולה איתו.

איפה שהוא הולך, הוא לא יכול להתפטר מהכלב.

כשורה באוק הכלב.

זה אם יש לו כלב אחד.

אם הוא עושה כמה עבירות,

כל השכונה רואה שהוא הולך עם חדר.

אתה יודע איזה פדיחות, הוא לא יכול להתפטר מהן,

הוא לא יכול לזוז.

עכשיו, מרוב שיש לו כלבים כבר יוצאים מהחלונות, יוצאים מהזה, במדרגות וכולם אליהם, הבן אדם הזה, כלב,

תראה כמה כלבים יש לו,

אבוהון דקלבה,

נימה מחברה קשורה בו ככלב.

כשאדם הגיע למעלה היה חממי.

אומר החידה, ויש 32,000 ריבוא שבילים שאדם צריך לעבור דרך אחד מהם בלבד ואם הוא בא להיכנס באחד שזה לא השביל הנכון שלו יוצא לו כלב.

מה זה כלב שאין בעולם הזה?

ורוצה לשסות ולבלוע אותו

לכן מי שעשה תשובה פה ותיקן את מעשיו,

עליו נאמר אורח חיים למעלה למשכיל,

הוא יודע בדיוק ללכת באורח חיים ולהיכנס בדיוק בתוך ה-32,000 ריבוא.

מתוכם הוא צריך לדעת לכוון את עצמו לאחד.

למען סור משאול מטה.

אם הוא לא מכוון הכלב חוטף אותו וזורק אותו ישר לגנו.

לכן אמר דוד המלך, הצילה מכלב יחידתי.

על זה מתפלל דוד המלך,

שיינצל מזה.

תורה, מצוות, תשובה.

דבר אחר,

הדרה, אל תקרא הדרה אלא חזרה,

כשחוזרים על העבירות ועושים אותן כמה פעמים.

וכך נאמר הדרה.

בארמית הדרה זה במי דר, לחזור.

ליגרי סינש,

בהדר,

בהדר ובאחר.

נחזור עוד פעם.

מהי המונה?

אלו שהולכים אמנים-אמנים,

חמישה-חמישה, ועשרה-עשרה,

וגוללים וגוזלים,

ומזלמים זה בפני זה,

ואין להם בושה,

לא מפי מונייה של מעלה ולא מפי מונייה של מטה.

וכך נאמר ההמונה,

רוצה לומר הדרה,

זה מדובר על אלה שעושים עבירה ביחידי בסתר,

כי סבורים שעל ידי זה לא ירד הדרן מענה.

בא הכתוב והודיע שבסוף יורד הדרן.

בהמונה,

זה מדובר על אלה שעושים עבירה זה בפני זה בהנון,

ואין להם בושה כלל.

כל אלו ירדו לשאול עבור זה,

ועונשנו גם כן כעין זה,

ששורפים כל אחד לפני חברו ועל ידי סיועת חברו,

כמו העבירה שעשה בסיוע חברו,

שמסתמה עשה כל אחד על ידי הסטת חברו שהחזיק את ידו לזה,

והיינו חיזק אותו לעבירה.

וכדאית בתנא דווה אליהו זוטא.

בפרק י״ז אומר אליהו הנביא,

אמר רבי יוחנן בן זכאי פעם אחת הייתי מלך בדרך ומצאתי אדם אחד שהוא היה מלקט עצים ודיברתי עמו ולא החזירי דבר.

אחר כך היה בא אליי ואומר לי רבי מת אני ולא חי ואמרתי לו אם מת את העצים הללו למה לך?

אמר לי רבי,

האזן במה שאומר לך דבר אחד כשהייתי חי אני וחברי היינו עוסקים בעבירה בפלטרין שלי וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שרפה כשאני מלקט עצים שורפים את חברי וכשהוא מלקט עצים אז שורפים אותי

ואמרו חכמים זיכרוני המדרכה המחטיא לאדם קשה לו מן הורגו שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיא הורגו בעולם הזה ובעולם הבא.

לכך מצרים אף על פי שהשליכו את הזכרים ליאור נאמר עליהם לא תתאם מצרי כי גר היית בארצו.

אבל עמון ומואב על שסחרו עלינו את בלעם בן דהור והוא סיבב על ידי עצותיו הרעות לזנות ולכמה עוונות לכן הוזהרנו עליהם

לא תדרוש שלומם בטובתם כל ימיך לעולם.

המצרים הרוצחים השפנים הנטעמים שהם

הם זרקו את הזכרים לאור והם שיקעו את הילדים בתוך הטיט, בתוך הלבנים והם שחטו תינוקות בשביל להסיר את הצרעה מפרעה.

אלה שרצחו לא תתאם אותם.

אלה שחטיאו את ישראל בזנות

לא תדרוש שלומם בטובתם כל ימיך לעולם.

אז מי יותר חמור?

גדול המחטיאו מן ההורגו.

הרבה יותר חמור מי שמחטיא ממי שהורג.

הוא צא אולמן מנחש הקדמני,

שהנחש הקדמני החטיא את חווה ונתקלל עימה.

על כן השומר נפשו לשמור את עצמו לעולם שלא לסבן לחברו שום חטא ועוון,

ואדרבה יזרזר ולהישמר מכל חטא

ויהיה טוב לו בזה ובבא.

לכן נאמר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.

למה מי שמזכה את הרבים?

אין חטא בא על ידו. יש לו שמירה מיוחדת מן השמיים שהוא לא יחטא.

למה?

כיוון שאם הוא מזכה את הרבים,

אז הרבים יהיו בגן העדן.

ואם הוא יחטא אז הוא יהיה בגיהינום.

וזה לא יפה שהרב יהיה בגיהינום, והתלמידים שלו בגן העדן,

אז לכן שומרים עליו.

בגלל שהוא מזכה את הרבים שהוא לא ייפול בגיהינום.

בכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. למה?

למה הזמרים הפסולים לא זוכים לחזור בתשובה?

למה? כי הם מכניסים את כל אלה ששומעים אותם ורוקדים את צליליהם להיכנס לגיהינום.

אז לא יכול להיות שהזמר יחזור בתשובה וכל אלה ששמעו אותו יהיו בגיהינום.

אז אם הוא הרבי שלהם והוא דאג שיהיה בגיהינום,

אז הוא יהיה הרבי שלהם גם בגיהינום.

לכן מן השמיים לא מספיקים בידו לעשות תשובה.

ולכן אתם רואים שאף אחד מהזמרים הפסולים לא חזר בתשובה,

אלא להפך, הם מידרדרים ונהיים חילוניים.

חלקם הגדול כבר מופיעים במועדונים כמו שמופיע באתר שופן.

אז ככה זה עובד.

מי שמחטיא את הרבים הוא יותר גרוע מרוצח.

הרבה יותר גרוע מהמצרים המתועבים.

והוא כמו עמון ומואב,

שיחטיאו את ישראל בזנות.

וכל הזמרים האלה,

זו הסיבה שהם נמצאים שם.

לכן אין מספיקים בידיהם לעשות תשובה.

ומי שמזכה את הרבים ומזהיר מהם,

סופו להיות בגן העדן?

וביחד אלה מה שאומר, הצעה כזאת בזכויות השרים,

וכך אמרנו למצואות, שנאמר,