חפץ חיים נדחי ישראל פרק כד דיני איסור עריות ואיסור יחוד

- - - לא מוגה! - - - 

פרק כד נדחה ישראל,

החפץ חיים,

בו יבואר דיני איסור עריות ואיסור ייחוד ובמה שמצאו להיכשל בו, באמנותינו הרבים.

הנה כאשר העירבנו עד כה בגודל איסור עריות,

אומר החפץ חיים, באתי להעתיק בעניין זה כמה דינים מספרי הפוסקים,

דברים שרבים מבני אדם נכשלים בו.

והנה הרבה בני אדם שנחמי הארץ חושבים שכל הקרוב קרוב יותר מותר לחבקה ולנשקה כאילו הייתה אשתו.

חס ושלום ומצווה רבה לפרסם,

ואדרבה,

כל הקרוב קרוב יותר מצווה להתרחק.

שהרי הבעל אמו וכללתו בסקלה,

בעל אשת איש, בחנק.

מה יותר חמור, סקלה או חנק?

סקלה זה החמור ביותר.

אז רואים שהבעל אמו או כללתו בסקלה.

בעל אשת איש, שזה חמור מאוד, זה רק בחנק.

ולכן צריך האדם להיזהר מאוד.

ומכל שכן, מאלו שליבו גס בהן.

ואלו הן העריות מן התורה.

אמו,

מאשת אביו,

אפילו לאחר מיטת אביו.

מאשת אחי אביו, מן האב.

אחותו, בן מן האב ומן האם.

אפילו נולדה על ידי זנות.

ביתו, ובת ביתו, ובת בנו.

בת אשתו מבעל אחר.

ובת בתה,

ובן בנה.

ובת בנה.

סליחה, ובת ביתה ובת בנה.

אם אשתו ואם אם אשתו ואם חמיו.

אחות אביו ואחות אמו.

בן שכבה מן האב או מן האם.

אשת בנו.

אשת אחיו.

בן מן האב או מן האם, אפילו נולדו בזנות.

אחות אשתו.

בן שהיא אחון מן האב או מן האם, כל זמן שאשתו קיימת אפילו גרשה.

אבל לאחר מיטתה מותר לקחת את אחות אשתו.

באשת איש.

במידה אפילו כשהיא פנויה.

וכן באשתו שפרסה נידה ולא טבלה.

הרי הם ככל עריות מן התורה.

כל אין לו עריות.

הבעל הן, אפילו שלא כדרכה,

יש מהן בסקלה ויש מהן בשרפה ויש מהן בחנק ויש מהן בחרט. אלה המיטות הראויות למי שעושה זאת.

בעוד יש הרבה עריות מדרבנן.

כולן מבוערים באבן העזר.

שולחן ארוך, אבן העזר, סימן טו.

באשת חמיד.

אף אגב יש מתירים. כל האחרונים הסכימו לייסוד.

הנחה שנייה.

אנחבק ומנשק לאישה האסורה לו,

או שנהנה ממנה בקירוב בשר.

הרי זה לוקה בחשוד על העריות.

בכתים לא תקרמו לגלות ערווה.

ואב לביתו

ולבת ביתו אפילו הן גדולות.

דהיינו, ביתו ובת ביתו זה נכדתו,

וכן האם נבנה מותר לנשק.

זה מותר.

וכן, מותר לנשק אך לאחותו הקטנה בת שלוש שנים.

בת שלוש שנים.

שאין זה אלא לשם קרבה בעלמא.

ואם ננשק בשביל ליהנות,

אין חילוק בין ביתו לאחרת ובין גדולה לקטנה.

ואסור, מפה אתם שומעים שאחותו אסור לו ללחוץ יד, לנשק, לחבק, אפילו אחותו בת 98. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוס בעיניו לאחת מן העריות.

ואחותו מאיזה גיל? שלוש.

ואסור. ואסור לצחוק עמה,

להקל ראשו כנגדה ולהתכוון להביט ביופייה בכל אחת מן העריות.

ואסור להריח בפסמים שעליה.

ואסור להסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכניסה.

פעם הן היו הולכות לנהר ועושות כניסה על הנהר ומבשילות קצת את השמלות כשהן יושבות על הקרקע.

והן מסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה ונתכוון ליהנות ממנה,

כאילו מסתכל במקום התורפה.

ואסור לשמוע קול ערווה כשהיא משוררת,

ואפילו כשהיא פנויה.

וסתם כל הבתולות הן בחזקת נידות,

והרי הן ככל העריות.

אבל מותר להסתכל בפנייה לבודקה אם יפה שיישאנה,

בעניין נישואין מדובר, כשהוא רווק,

בין שהיא בתולה או פעולה.

ולא עוד אלא שראוי לעשות כן,

שאסור לקדוש אישה עד שיראנה.

אז מפה ברור שכל הקרוב קרוב, אסור יותר.

ולא כמו הטיפשים שאומרים,

כלשון הרמב״ם, טיפשים,

שאומרים מה זה אחותי? מה זה דודה שלי? מה זה זה? מה זה? לא מבין, מה קרה? מה אתה חושב שאני חושב על משהו?

טיפש מטופש.

זה דיני עריות, טיפש מטופש.

הלכה שלישית,

מותרת האם לישון בקירוב בשר עם בנה הקטן,

וכן האב עם ביתו,

כל זמן שאינה בת בושה,

מתביישת לעמוד ערומה לפני אביה.

והאם אינה בושה לעמוד בפני בנה ערומה.

זאת אומרת, הם כאלה קטנים שלא מתביישים לעמוד לפני ערומים.

אבל הם הגיעו לכלל זה,

שכבר מתביישים בפניהם, אין ישנים עמיהם אלא בכסותן.

והם הגיעו.

הבת לגיל 11 שנה והבן לגיל 12 שנה אפילו אינה בושה אסור.

ואם הם מלובשים,

מותר לשכב עם ביתו אפילו אם הן גדולות.

וכן מותר בביתו ובת בנו לחיין ברשת.

ושאר כל הנשים,

בין נשואות, בין דמויות,

אסור לעיין ברשת.

מה ההבדל בין זה לבין החוצות?

והוא הדין לישון עמיהם, אפילו שניהם,

בכסותם,

כי זה בשר מבשרו יצא.

שבועה יום שיש משיכה גם להורים, לפעמים לילדים.

אז זה בעיה.

אז כתוב שאפילו אחיה,

אם אחותו קטנה, בת שלוש, שהיא מותרת,

שמותר לו לנשק אותה,

אם הוא מתכוון להנאה,

אז זה אסור.

ואחות זה שאר בשר.

ועתה נבהר קצת דיני איסור ייחוד.

זה לא רק לנשק ולחבק, זה גם לגעת ולמסור יד.

ועתה נבהר קצת דיני איסור ייחוד.

אסור להתייחד בחדר אחד או בדרך עם חרבה מהעריות,

זאת אומרת להימצא בחדר אחד או בדרך,

כשהולכים בדרך לבד,

עם חרבה מהעריות מאלה שמנינו, בין ישראלית,

בין נוכרית, גויה,

בין פנויה,

בין נשואה.

ועוון גדול הוא שדבר זה גורם לגלות ערמה.

זאת אומרת, וכמה זה

שיעור ייחוד עד כדי שיכול לבוא למעשה ביאה.

זה עניין של דקות ספורות.

ועוון גדול הוא שדבר זה גורם לגלות ערווה.

זאת אומרת, לדוגמה,

בן אדם אסור לו לעלות במעלית עם אישה לבד.

נכון.

כי יש כפתור שקוראים לו עצור,

ויכולה להיות טעות שנתקעה מעלית

חוץ מאב עם ביתו והאם עם בנה,

שזה מותר אפילו לדור בקביעות.

ואח עם אחותו מותר בייחוד ערעי,

זאת אומרת עד שלושים יום.

אבל בשאר עריות אסור להתייחד אפילו במקרה.

כן.

אני אתן לך דוגמה.

יש לי משפחה שלא יודעת אם עכשיו,

לכל הדודות וזה אין שום רצינות. זה אומר, אני צריך לא להתקרב בכלל על המשפחה שלי. זה אומר, אני מתנתק, כי אני גם רואה מהמשפחה שלי.

בפגיעה בין יישות וחיבוק.

על הכול.

זה גם צניעות וגם זה, מה אני עושה? ומה עם הסתכלות?

כן. הסתכלות ממתי הטירו.

מה? הסתכלות גם. ממתי הטירו. לא תטורו אחריכם ואחריכם, זה בכל אישה.

מה עושים במצב כזה? מה עושים? לא מסתכלים. מה פרושים? לא מסתכלים, לא מתקרבים, לא שום דבר. זה אומר לא לדבר בכלל ולא להיות איתם.

נכון.

אבל זה אומר שכל המשפחה שלי, אני צריך לזרוק אותם כמעט על פח במצב הזה. לא לזרוק? אתה יכול להחזיר אותם בתשובה,

או להגיד להם אם אתם רוצים שאני אבוא, בבקשה תתלבשו כראוי.

אבל ערבים לא יעשה בשביל אחד. מי לא?

כולם. לא רוצים אותך, לא צריך.

זה לא עניין שלא רוצים אותי. רוצים?

שיכבדו אותך.

מה פירוש? אני שואל אותך שאלה, אם אתה בא עכשיו לדודה שלך והיא אומרת, אני מוכנה לפתור לך את הדלת, רק שאני בלי בגדים, אתה תלך? אני לא אמנך, אבל, אני שואל, אתה תלך? לא. למה לא? אבל זה דודה.

לא, זה משמעות. זה בדיוק אותו דבר, טבע באישה ערווה, במקום שאסור, ואסור להסתכל.

מה זה משנה, טבע או טבעיים? אני החלטתי לחזור בתשובה ולעשות את הכול. כן.

אבל אני לא יכול בכוח לבקש מכולם בגלל, אתה לא יכול לבקש, אל תבקש, אבל אתה יכול למנוע את עצמך.

איך אתה יכול לחזור בין אדם לתשובה שאתה לא יכול לראות אותו בזה? דרך טלפון? לא משנה, אל תחזיר אותו, תחזור בעצמך.

אם אצל הדודים שלך והדודות מחייבים אותך לאכול בשר חזיר, אתה תאכל? לא, לאכול, זה אישי. מה זה אישי? אבל הם נעלבים, אומרים, מה זה?

עד שחזרת בתשובה אכלת אתנו חזיר, עכשיו אתה פתאום נהיית חסיד. מה אתה מעלים? ראייה, אין לך שליטה באמת לזה.

יש לה שליטה, אתה לא הולך. תלך באוטובוס, תראה אם תהיה לך את ההחלטה בשבילו, מאה אחוז, נכון. אז לכן יש אנשים, תראה, כל החרדים,

רובם נוסעים במוניות,

מהסיבה הזאת.

ויש כאלה שמסירים את המשקפיים, אם יש להם.

ויש כאלה שמשפילים את הראש,

וכל אחד מחליט מה שהוא מחליט.

אתה רוצה לראות אם תירוצים, בבקשה.

אתה לא רוצה תירוצים, גם בבקשה, אז תחליט.

אבל האיסור בעיני עומד, זה לא יעזור.

זה שיש משפחה ונחמדים והכול, אז מה יש? זה לא עניין של... גם אני חזרתי בתשובה, היה קשה למשפחה.

והדודות ואז זה אמרו מה, ומה, וכאילו מה, ומה, ומה, ומה. אמרתי, זה לא מה ומה, כלום, זה הכול.

אסור, אז אסור.

מותר, אז מותר.

למה כשבאתם מתימן זה היה מותר?

זה היה אסור.

הגעתם לארץ, מה קרה?

בגלל שהחילונים אמרו לכם ככה וככה, הפוך.

אז צריך לחזור לדרך הנכונה.

תשאל אותם, את המשפחה שבאה ממרוקו לצרפת,

הם באו לצרפת ממרוקו,

אז תשאל אותם את הדורות הקודמים ותראה איך הם שמרו על קדושה וטהרה.

ויתברר לך שסבא של סבא שלך היה הולך גם עם גלימה בשביל לא להסתכל.

כן, אבל הם היו יותר מפחדים לטבע וזה, והצבא, מה אכפת לי? הסיפור של המשפחה שלך הוא לא שונה ממשפחה אחרת, ישראלית ויהודית? לא, רק הדור שלך.

נכון.

כי דור תהפוכות הם הבנים, לא אמון בם.

בעל זה היתה תוכחה ועל זה באו האסונות.

ולכן הרוצה להישמר ולהיזהר לא להתקל בעריות ולא להתחייב,

אתה יודע מה זה דין ייחוד?

ייהרג ולא יעבור.

אם אומרים לך, תתייחד עכשיו עם אישה זרה בחדר וסוגרים עליכם,

אתה צריך שייהרג ולא יעבור, לא להסכים. אני לא מבין מה זה אמירה הזאת.

ייהרג, פירושויים יגידו לך, אם לא נהרוג אותך, אתה צריך להסכים שיהרגו אותך, ולא לעבור את העבירה.

ייהרג ולא יעבור. זה על שלוש עבירות.

אם יבוא גוי ויגיד לך,

תהרוג את החבר שלך עכשיו, אם לא, אני אוהב אותך.

אתה צריך להיהרג אתה ולא הוא, אסור לך להרוג אותו.

יבוא ויגיד לך, שתחווה לפסל, תעבור עונה זרה, אם לא אני אראה,

ויגיד לך אותו דבר, תעבור עמירה עם אריות,

תהרג ולא תעבור.

הבנתי אותך?

זהו, אינטווינטינטי.

ובכן,

איש אחד אפילו עם שתי נשים,

לכולי עלמא אסור להתייחד,

ששתיהן נוחות להתפוצות ואין בושה זו מזו.

אבל שני אנשים עם שתי נשים,

יש דעות בין הפוסקים ויש אוסרים גם בזה.

אף על-פי ששני אנשים אינם חשודים לדבר איסור,

שאין אנו בחזקת כשרות כל כך,

אבל יש פוסקים סוברים שאפילו אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים שאינם חשודים לדבר איסור,

במסתם ההם כשרים.

וכיוון שהם שניים, אין זה ייחוד.

והספרדים מחמירים יותר.

דהיינו, זה כן ייחוד.

אבל בחשודים אפילו עשרה אסור שיהיו עם אישה אחת. ואתם רואים היום מעשים של כל יום,

שקבוצות של בחורים עושים מעשים שלא יעשו בבחורה אחת.

אז אלה שחשודים,

שוודאי לא חסידים וקדושים וכו',

גם עשרה לא יכולים להיות עם בתחת.

וכל זה ביום.

אבל בלילה,

אפילו אם יהיו שני אנשים כשרים, זה לא מועיל.

למה? חוששים שמא יצטרך אחד לנקביו וילך ממנה,

או שמא אישה נחמם, יישאר לשם יחימה.

ועל כן,

בלילה צריך דווקא שלושה למי שמתירים, ואז מותר.

אבל אצלנו לא מתירים.

וכן בדרך.

אפילו ביום צריך שלושה שבשניים חוששים שמא יצטרך אחד לנקביו, ותישאר לבדה עם אחד בדרך.

אז אין שמירה, אין מי שיראה.

ויש מכירים בזה וסוברים שבדרך, כשילך אחד לנקביו,

ילך גם השני ממנה ולא יבוא לידי ייחוד.

בקיצור, לא פשוט.

אישה שבעלה בעיר,

אין חוששים להתייחד עמה מפני שעמד בעלה עליה.

ואם היה זה גס בה,

כגון שגדלה עמו או שהיא קרובה שלו,

לא התייחד עמה אף על-פי שבעלה בעיר. רואים שמי שקרוב, קרוב יותר, סכנה יותר.

וכל זה דווקא בביתה,

אין בה משום ייחוד.

וחוששת שמה יבוא בעלה.

אבל כשתלכי לבית אחר,

אם כן, אין עימת בעלה עליה, שהרי בעלה אינו יודע היכן היא.

אז לכן שמה זה יהיה אסור.

ואם הלכה ברשות בעלה, בכל שכן כשבעלה נתן הרשות לדבר עם איש אחד והרסטה וסגור הדלת,

פשיטא שעשו.

בקיצור, היום אין לסמוך בכלל.

אפילו בעלה נמצא בעיר וכו' וכו'.

פרק הזמן שיכול להתבצע המעשה הוא איום ונורא, ומעשים בכל יום הם, רחמנא ליצלן.

ואני חושב שאפילו שמותר על-פי הלכה, באישה שבעלה בחיר אז אין חוששים להתייחד. נגיד, אם צריך לבוא בעל אמנות לתקן עכשיו מזגן או לתקן משהו או זה,

הוא צריך לזה, או שיבוא אחד ועושה איזה תיקון או משהו,

אז האישה נמצאת במ...

לבד צריכה לפתוח את הדלת קודם כול,

הדלת החיצונית,

למרות שבעלה בעיר.

כי היום האנשים הם פרוצים, לא מדובר באנשים נורמליים.

זה כל מחשבותם עריות, בגלל הטמבלוויזיה והאינטרנט וכל הלכלוך.

אז אנשים, האווירה היא כזאת, רחמנא ליצלן.

הלכה שביעית,

בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין בו משום ייחוד,

ודווקא ביום ובתחילת הלילה, כל זמן שלא כלה רגל מן השוק.

אבל בשתיים או שלוש שעות בלילה, כשיש כבר חושך שכל אחד יושב בביתו,

מה מועיל פתח פתוח לרשות הרבים? אף אחד לא רואה ואף אחד לא מסתכל.

פתח פתוח זה רק שכל אחד יכול להיכנס

כל רגע או לראות.

עד כאן בינתיים.

רבי חנניה, בבקשה, אומר,

אישה שיש עימה תינוקת קטנה שיודעת מה היא ביאה ואינה מוסר את עצמה לביאה מחמת קטנותה,

מותר להתייחד עימה.

שאינה מזנה לפניה,

לפי שהיא מגלה סודה וכן תינוק בן תשע שנים.

אז זאת אומרת, כשאישה נמצאת עימה תינוקת שיודעת מה זה ביאה,

והיא לא תמסור את עצמה מחמת קטנותה,

אז מותר להתייחד עימה שאינה מזנה לפניה וכן תינוק בן תשע שנים זה שמירה.

מי שאין לו אישה לא ישכור משרתת אלמנה,

אפילו יש לה בן אצלה,

ובכל שעה לא יהיה בן שם,

והיינו אם הוא דר לבדו בבית,

אז הוא לא ישכור ולא יעסיק משרתת.

לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה.

לפיכך, אין איסור להתייחד עימם.

ומכל מקום במדינה שרבו הפריצים, כגון תל אביב וסביבותיה,

יש להתרחק ולהתייחד עם הזכר,

ודווקא האיחוד בעלמא.

אבל לשכב יחד צריך להתרחק בכל מקום.

זאת אומרת שישנו ביחד בחדר אחד או משהו כזה.

וכל שכן שני רווקים אסורים לשכב יחד,

ויצרן מתגבר עליהם.

ואף אם לא יבואו לידי עבירה ממש,

מכל מקום יוכלו לבוא לידי טומאה, לידי ערעור,

ויש למחות ביד העושים כן.

את כל הדינים הללו העתקתי מן הפוסקים.

עבירה עליהם המעשה ששמעתי שיש כמה אנשים צעירים שהופקר אצלם איסור יחוד לגמרי,

שבחור ובתולה עוסקים במלאכה יחד בבתי חרושת,

שוכרים להם משכן מיוחד בפני עצמם בעד שניהם ושוכנים שם יחד בקביעות,

כמו סטודנטים וכאלה שיש היום מכל מיני משכנות.

כלומר, כתבנו לעיל,

ואיסור יחוד הוא אפילו אם היה רק באקראי,

בכל שכן בזה שמתייחד עימה תמיד,

אז העוון חמור מאוד שעוברים עליו מדי יום ביומו,

ונעשה מומר לאותו דבר,

מפני שהופקר אצלם איסור תורה לגמרי בשאט נפש.

ומלבד זה כמה מכוער הדבר מאוד שבחור ובתולה יתגוררו תמיד במשכן אחד,

ובאופן זה כרוב הדבר מאוד וכמעט ברור שיתגבר ריצום עליהם,

ויבואו לידי עבירה של איסור כרת.

כמו שכתבו הפוסקים, זה סתם בתולות שלנו בחזקת נידות.

וכבר מבואר לעיל בפרקים שעברו חומר איסור עריות,

שנפרעים מן האדם הזה בעולם הזה,

בעניות ודלות ושאר מיני איסורי הגוף,

והקרן עוד קיימת לו לעולם הבא,

שנחרט שם נפשו מארץ החיים,

וגם מצוי מאוד שמתעברת ויולדת,

ומפני הבושה בא הדבר לידי רציחה,

שעושים הפלה שלא התפרסם הדבר,

והורגת אותו בצנעה.

או שמוסרת אותו לידי עובד גילולים לגוי ונעשה גם הוא כמותו ומוליד גם הוא עובד גילולים.

ועל זה וכיוצא בזה אמרו, מעוות לא יאכל לתקון.

זה הבא על החרבה והוליד ממנה ממזר,

והוא יצטרך לתת דין וחשבון לעתיד ולהיענש על כל העניינים הרעים שנתגלגל על ידו.

והוא בעצמו יתמרמר ויבכה וינהום באחריתו ויאמר לנפשו, מי ילד לי את כל אלה?

וכל זה בא הסיבה על ידי איסור ייחוד שהופקר אצלו.

ואפילו אם יתגבר על יצרו תמיד ולא יבוא לידי עבירה בפועל,

אבל מהרהור וטומאה בלילה ודאי לא יינצל כמה וכמה פעמים.

וגם זה המעוונות החמורים.

אמרו החכמים זברם רפא,

מהו זה שכתוב, ונשמרת מכל דבר רע?

אז הרע שלא יערער אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.

דעניין הוצאת זרע לבטלה נקרא רע,

כמו שכתוב בתורה אצל ער וענן,

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני אדוני.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שכל המביא עצמו לידי אלעור,

אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא,

שנאמר כאילו אל חפץ רשע עתה לא יגורך רע.

לכל מי שמגרה יצר הרע בעצמו נקרא רע,

שכך אומנותו של יצר הרע.

היום אומר לו עושה כך ולמחר אומר לו עושה כך,

עד שאומר לו הולך ועבוד אלוהים אחרים או לגילוי עריות והולך ועובד.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי,

ולפיכך אסרו חכמים אפילו להסתכל בבהמה חיה וחוף בשעה שהם נזקקים זה לזה,

וכל כך למה?

כדי לא לגרות יצר הרע בעצמו.

וכל זה בערעור שמביא לידי טומאת קרי בלילה.

והמוציא זרע במתכוון, עונשו חמור יותר,

וחשיב כאילו הרג את הנפש,

כמו שכתוב בישעיה א', ידיכם דמים מלאו,

וחייב נידוי,

פה בעולם הזה.

ואם לא נדעו,

ננדין אותו מן השמים.

ובגמרא ובאבן עזר הפליגו בעונשו מאוד.

אוי להם להרשעים שמתפנקים אחר אצלם ואחר טעמת ליבם,

ומראה עיניהם שטורדין עצמן מחיי העולם הזה, וסופן יורשים גיהינום.

אשריהם לאלו שמכניעים את ליבם ומשברים את רוחם לפני בוראם וזוכרים את יוצרם ומתגברים על יצרם ומשתדלים להתרצות במעשיהם הנעים לפני מי שאמר ויהיה עולם ועוצמים עיניהם כדי שלא ניהנות מדבר עבירה בעולם הזה,

ומתוך כך זוכים בעצמם להקביל פני השכינה,

כמו שלמדו חכמים, זכרונם לברכה,

מן הכתוב בישעיה ל״ג,

ועוצם עינם מראות ברע.

מה כתוב אחריו? הומי רומים ישקול, מלך ביפיות, אחזינה עיניך.

אז רואים כמה חמור עניין העריות ועניין הייחוד,

וכמה צריך להתרחק ולא לבוא חנינה על ידי הרהור,

ומכל דבר רע, ונשמרת מכל דבר רע.