חפץ חיים נדחי ישראל פרק לו גודל חיוב שמירת שבת | הרב אמנון יצחק שליט"א

5-7-12
פרק ל"ו נדחי ישראל החפץ חיים.
בו יבואר גודל חיוב שמירת שבת.
שבת קודש הוא האות הגדול והברית שנתן הקב"ה לישראל למען ידעו כי ששת ימים עשה ה' כל מה שברא בשמים ובארץ, ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה לדעת שהעולם הוא מחודש, וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל ואנחנו עבדיו ומחויבים לעשות רצונו ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממוננו, כי הכל שלו. 
והזהירה התורה על שמירת השבת 12 פעמים. ואמרו חכמים ז"ל, כל המשמר את השבת כאלו מ קיים כל התורה וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה. ונוכל להסביר זה בפשיטות, על פי מה שבארנו את הפסוק, "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים" דלהכי קרא הכתוב שבת בשם אות, להורות לנו על גודל ענינו. שהשבת היא אות. 
והוא, אחד מבעלי מלאכה ומסחר שמציב על ביתו מבחוץ איזה אות, הכוונה שלט, לציין לפני הכל ענין מלאכתו ומסחרו. חשמלאי, אינסטלטור, נגר, כותב בשלט. והנה כל זמן שהאות נצב על הבית מבחוץ מורה לנו שהבעל מלאכה הזה הוא דר עדיין בדירה הזו, יש שלט, אפילו אם לפעמים נסע לדרך על איזה ימים, מכל מקום עדיין לא עקר דירתו מהבית הזה מכל וכל, מה שאין כן כשניטל האות מבחוץ, השלט ניטל, וקבעו אותו במקום אחר, מוכרח שהבעל מלאכה הזה כבר עקר דירתו מכל וכל, מהבית הזה ואינו מצוי כלל. 
כן הוא ממש בענין שבת, כי הוא אות שמעיד שה' יתברך ברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי, מה זה נח? לא נח הלך לנוח, נח ממלאכה, מה היתה המלאכה? דיבור. "בראשית ברא" במה? בדיבור, בעשרה מאמרות נברא העולם, אז הוא נח מהדיבור, והוא גם כן אות על האיש הישראלי הנושא את נס התפארת על עצמו, כשהוא שומר את השבת ומקיים, זה מראה שהוא מאמין בקב"ה שהוא בורא עולם מחדשו, שהוא חידש את העולם ברצונו, וממילא הוא אדון על הכל, ואנו מחוייבים לעשות רצונו בכל נפשנו ומאודנו כי הכל שלו, ועל ידי האמנתו בה' באמת הוא משרה בתוך לבבו את קדושת ה', כמו שכתוב "אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" אז אם אנחנו נושאים את האות של השבת, אנחנו מכריזים שאנחנו מאמינים בהשי"ת ושהוא חידש את העולם ושהכל שלו, ואנו עבדיו צריכים לעשות את רצונו. ועל זה גם כן רמז הכתוב, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכם ממש, אם אנחנו מקדשים את עצמנו, אז אנחנו עושים מקדש, ואז הקב"ה יכול לשכון בתוך ליבנו. כמו שפירשו המפרשים. ועל כן, אפילו אם אירע שעבר על איזה מן המצוות, עם כל זה האות עדיין נצב להעיד על האיש הזה כי עדיין הוא דר בדירתו הראשונה, רוצה לומר שאיש הישראלי הוא כמו קודם וקדושת ה' עדיין בתוך לבבו, אז אפילו אם יש איזה בעיה בכמה מצוות, אבל הוא שומר שבת אז עדיין האות ביני ובניכם קיים, השלט נמצא במקומו. לא כן אם חס ושלום הוא מחלל את השבת, בזה הוא מסלק את האות מעל עצמו ומראה שבפנימיות לבבו הוסר מקדש ה' מתוך לבבו, ועל כן אמרו, כל המחלל את השבת כאילו כפר בכל התורה כולה. ויש לו דין של גוי, לכל דבריהם. כל דברי חכמים יש לו דין של גוי. 
וראה את חומר העוון שיש באיסור שבת, לכן אנחנו אומרים יום השישי ויכולו השמים בעמידה, כי אנחנו מעידים בעדות שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת, אז אומרים את זה גם בבית כנסת בתפילה אומרים את זה אחרי התפילה כולם, ואומרים את זה גם בקידוש, דהיינו לפני הקידוש אומרים עדות גם עם בני הבית, יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים מכל מלאכתו וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו, כל זה להועיד שאנחנו מעידים אות היא ביני וביניכם שה' חידש את העולם בבריאת העולם. 
וראה את חומר העוון שיש באיסור שבת, דהלא ידוע שיש כמה חלקי העונשים על העוונות. יש ענינים שאדם עובר עליהם זה רק איסור עשה בלבד, זה האיסור היותר קל, חמור מזה זה עוונות שיש עליהן איסור לאו, לא תעשה. חמור מזה עוונות שיש בהן מיתה בידי שמים. חמור מזה, עוונות שיש עליהן כרת. חמור מזה עוונות שיש עליהן חיוב מיתה בידי אדם, וזה מיתת חנק. חמור מזה עוונות שיש עליהן חיוב מיתת הרג בסיף, חמור מזה אותן שיש עליהן מיתת שריפה. חמור מכולן זה עוונות שיש עליהן חיוב סקילה, ועל שבת ידוע שהמחלל אותה חייב סקילה שהיא החמורה במיתות. יותר חמור מיום כיפור, כיפור זה כרת.

ש. מה זה כרת?

הרב: שנכרת בן חמישים מהעולם, בין חמישים לשישים.

ש. ז"א נפטר

הרב: כן מוקדם. חוץ מזה על כל כרת וכרת זה לא פעם אחת, אם יש לו כמה כריתות נגיד הוא חי באיסור עם אשה ויש על זה כרת, נגיד איסור נידה, אז הוא עבר נגיד אלף פעם, ימיתו אותו אלף פעם ויענישו ויחיו אותו ועוד פעם, אבל לא תיק תק, כפי מה שראוי, ז"א על כל עבירה ועבירה אם הוא לא עשה תשובה, תשובה שמקובלת אצל הקב"ה, הוא יצטרך לשלם על כל דבר ודבר. אחרת לא יהיה פה צדק, אחד שעבר פעם אחת ואחד שעבר עשר אלף פעם, מה, זה מת וזה מת, אז מה היה פה? אחד שרצח עם שלם ואחד שרצח בן אדם אחד, מה שניהם מתים, אז מה איפה הצדק? אלא הצדק משתלם כשמגיעים למעלה, שמה אף אחד לא בורח, מגיעים ומתחיל עכשיו החשבון. ואדם יכול לפתור את הכל פה בתשובה אמיתית, וטיפש לא עשה את זה.

ש. יש עונש כזה שהנשמה פשוט נעלמת

הרב: לא.

ש. ז"א כולם יהיו לנצח

הרב: נכון. 
וראה עוד את חומר העוון של איסור שבת, זה היה פרס אם זה היה כמו שאתה אומר, וראה עוד את חומר העון של איסור שבת, הלא לבד מעבודת כוכבים ומזלות קימא לן דאם הוא מומר חס ושלום לאחד מהם, אינו מומר לכל התורה כולה, ואילו באיסור שבת קיימא לן בשולחן ערוך אור החיים סימן שפ"ה, סימן שפה, דמי שהופקר אצלו איסור שבת ועובר עליו כמה פעמים בפרהסיא, הוא מומר לכל התורה, ודינו כעובד כוכבים ממש, לא כאילו. ואם הוא דר עם ישראל ברשות אחד, צריך לשכור ממנו הרשות כמו אם הוא דר עם העובד גילולים, לא משכירים למחלל שבת דירה, כמו גוי, עובד גילולים. אמרנו גם שלא מתאבלים עליו, וגם לא מלוים אותו בלויה, וקרוביו לובשים בגדי לבנים, ואומרים, מה אומרים? באבוד רשעים רינה.

ש. הרב אומר גם שלא מטפלים בו אם הוא חולה בשבת

הרב: לא מחללים עליו שבת, כמו דין של עובד גילולים. ואם שחט אפילו שאחר עומד על גביו ורואה ששחט כדין, שחיטתו נבלה גמורה, מטעם שהוא לא בר זביחה כלל כמו שמובא בפוסקים. וטעם לכל זה הוא שהמחלל שבת כופר במעשה בראשית, וזה הלשון של הרמב"ם בפרק ל' בהלכות שבת, השבת ועבודת כוכבים כל אחד משתיהן שקולה כנגד כל מצוות התורה, והשבת הוא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל הרשעים שבישראל, אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד כוכבים ושניהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם, לכל דברי חכמים. ועל כן גם עונש מחלל שבת הוא בסקילה כמו עובד כוכבים. וכשהוא בלי התראה, אם לא התרו בו אנשים שראו אותו שהוא עובר עבירה, מה דינו? אז אי אפשר לסקול, צריך התראה קודם, אם מתרים בו - שבת היום, אתה עובר על מלאכה כזאת וכזאת, והבן אדם הזה תוך כדי דיבור עשה עוד פעם את העבירה, באים העדים האלה שהתרו בו, מעידים ואז סוקלים אותו, אלא אם כן מישהו יוכיח אחרת. אבל אם לא היתה התראה, אז אי אפשר לסקול אותו, אז מה דינו? על כל פנים דינו כרת. 
מכל זה יראה האדם את גודל ענין השבת, כמה היא חמורה. שלא לדבר שיש לו יין נסך, היה אחד פעם חוזר בתשובה שפעם סיפר לי שהוא עושה חביות יין ויוצא לו טעים מאד וזה פה ושם, אמרתי לו מתי עשית את זה? אומר אה מזמן, אמרתי לו היית בעל תשובה? הוא אומר לי לא, אמרתי לו אתה צריך לשפוך את כל החביות. הלך לשפוך את כל החביות. 
ואיתא במדרש פרשת בשלח, אמר רבי אלעזר בר אבינא, מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצוות, בתורה מנין? בשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת אמר לו הקב"ה עד אנא מאנתם לשמור מצוותי? מה כתוב אחרי זה, ראו כי ה' נתן לכם השבת. בנביאים מנין? שנאמר ביחזקאל כ', "וירמו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו" מה כתוב אחריו? "ואת שבתותי חללו מאד". 
בכתובין מנין, שנאמר בנחמיה ט' "ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם" מה כתוב אחריו "ואת שבת קדשך להם הודעת", אז מצינו שבתורה בנביאים ובכתובים שקולה שבת כנגד כל המצוות. בתורה כתוב עד אנא מאנתם לשמור מצוותי, ואחרי זה כתוב "ראו כי ה' נתן לכם את השבת, אז השבת שקולה כנגד כל המצוות. בנביאים כתוב, "וימרו בי בית ישראל בחוקותי לא הלכו" זה בכולם, מה כתוב ואת שבתותי חללו מאד בפני עצמו, הרי שבת היא גם כן בכלל המצוות והחוקים, למה הוצאת אותה בכלל? ללמד שהיא שקולה כנגד הכל. בכתובים מה כתוב "ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם" מה כתוב "ואת שבת קדשך להם הודעת" וכי הודיע להם רק את השבת? הודיע להם את כל המצוות, אלא היא שקולה כנגד כולם. אמר הקב"ה לישראל, אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם כאילו שמרתם כל המצוות שבתורה, ואם חללתם אותו מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצוות, וכן הוא אומר, שומר שבת מחללו - מלחלל אותו, ושומר ידו מעשות כל רע. בעת שאדם שומר את השבת גוזר גזירה והקב"ה מקיימה, שנאמר "אם תשיב משבת רגלך" מה כתוב "אז תתענג על ה'" כמו שנאמר "והתענג על ה' ויתן לך משאלות ליבך" אם אתה מקיים את השבת, אתה גוזר גזרה הקב"ה מקיים, למה? שאתה תתענג על ה' הוא יתן לך משאלות ליבך, מתי מתענגים? אז תתענג זה בשבת. 
ולא עוד, אלא כל מה שאתה אוכל אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא, כמו שנאמר בישעיה נ "ח, "והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר" אני נשבע, כמו שאומר הקב"ה, וזכות שמירת שבת כהלכה, אם יודעים את כל ההלכות ומקיימים מועיל לו למחול על כל עוונותיו. כמו שאמרו בגמרא כל המשמר את השבת כהלכתו אפילו חטא כדור אנוש שעבדו עבודה זרה, מוחלין לו, שנאמר "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו" שהוא לא מחלל, אל תקרא מחללו אלא מחול לו. אפילו שבעים שנה עבד עבודה זרה, אם שומר שבת כהלכתה מוחלין לו על כל עוונותיו. כמה עוצמה יש בשבת, אות היא ביני וביניכם.

ש. אבל אם לא עשה תשובה על כל העוונות, עשה תשובה רק על השבת

הרב: אם שומר שבת כהלכתה מוחלים לו על כל עוונותיו. מי ששומר שבת כהלכתה ומדקדק בכל דקדוקיה, אדם כזה לא יעשה כבר עבירות. 
על כן מה מאד צריך האדם להתחזק בכל כוחותיו בענין שמירת שבת כהלכה, זה לא רק לא נוסעים בשבת לא מדליקים אור ונחים והולכים לבית כנסת, לא, צריך לדעת את כל המלאכות, צריך לדעת מה אסור ומה מותר, בן אדם יכול לעבור את כל העבירות והוא לא יודע בכלל שהוא עובר, בכלל בכלל הוא לא יודע. אדם נופל עליו לכלוך פה ושם לוקח א יזה סמרטוט ומנקה את זה קצת עם רטוב קצת, דין כיבוס הוא לא יודע בכלל. זה כאילו נסע בשבת. אם אדם לא יודע את ההלכות, יש הרבה הלכות שאנשים בכלל לא מודעים והם לא יודעים וה' ירחם. דיני בורר, לא כל האנשים יודעים בכלל מה זה בורר, שמעו וזה ולא יודעים את הפרטים, לא יודעים איך זה לא בורר איך זה כן בורר.

ש. דתיים?

הרב: לא דתיים, חרדים בטח יודעים, יש בעלי תשובה יודעים פחות או יותר אבל לא למדו בדיוק. אנשים לא יודעים. אתה מבין? לא יודעים מה זה כלי ראשון מה זה כלי שני מה זה מבשל מה זה לא מבשל, לא יודעים מה זה מכלי ראשון לקחת מהזה, מגיס בתוך הזה אם מותר או לא מותר, אתה מבין, לוקח מתוך הזה, מערבב לפני שהוא מוציא את התפוח אדמה והכל, וזה בכלי ראשון אז זה מבשל, לא יודעים, לא יודעים שתפוח אדמה זה מוצק, ומוצק יש לו דין של כלי ראשון כי הוא שומר חום, לא יודעים, הרבה דברים לא יודעים, לא יודעים, לא יודעים שאם אדם שם נגיד חילבה ובחילבה יש בה ירק והירק הזה פה הוא שם את זה בכלי ראשון או בכלי שני אז תלוי אם זה מבשל או לא מבשל בגלל שזה קלי הבישול או לא קלי הבישול, לא יודעים שסנס ששמים בתה אם זה מבשל או לא מבשל ואיזה כלי כן ואיזה כלי לא. לא יודעים. הרבה דברים לא יודעים, למה - לא למדו. אם אדם אומר החפץ חיים אומר, בחלק שלישי במשנה ברורה בהקדמה, שאם אדם לא יעבור כל הזמן על הלכות שבת אי אפשר שלא יחלל שבת. 
על כן מה מאד צריך האדם להתחזק בכל כוחותיו בענין שמירת שבת כהלכה, ובעוונותינו הרבים כהיום ימצאו אנשים חוטאים בנפשותם שהופקר בעינהם איסור שבת ואוי לנו שכך עלתה בימינו לראות אנשי רשע כאלה, ואף דאפשר, ז"א מומלץ שכל שבת אדם יקרא הלכות שבת, ילמד הלכות שבת, יש ספר שמירת שבת כהלכתה, שזה די קל לפחות לעבור פעם ראשונה על זה בשביל להכיר בכלל את הדברים, ואח"כ יכול ללמוד ספרים נוספים יותר ככה מעמיקים והכי טוב זה ללמוד עם חברותא עם מישהו שיודע את ההלכות ובקי בהם ולעבור דבר דבר. 
ואפשר שגם בדורות הראשונים

ש. לא שומעים

הרב: קודם כל המושגים אמרתי שידעו את המושגים, אם לא ידעו את המושגים לא ידעו על מה לשאול, שמה לפחות זה נכנס לכל פרט ואפשר למצוא כל ענין לפי מפתח הענינים, ז"א אתה רוצה לדעת תרופות, זה מוקצה לא מוקצה, מותר למי מותר איך מה מותר, אתה צריך לראות, אתה צריך לנסוע לבית חולים או משהו, אז מה עושים, מה מותר מה אסור, מותר להבהב, אסור לאותת, אסור מותר זה איך פותחים דלת, יש מנורות, אתה יודע שאשתך צריכה ללדת אז מה לעשות, אז יכול להיות שתסע בשבת, אם אדיף שתסע באמבולנס או לנסוע באוטו שלך, אם צריך לנתק את המנורות לפני או לא, מה עושים? מי יכול לנסוע איתה מי לא יכול לנסוע איתה, כל מיני דברים, הרבה דינים שאדם בכלל לא מודע, פתחת את המקרר באיזה מצב מותר לפתוח באיזה לא, ואם פתחת אז מה עושים ואיך מה, אדם לא יודע, לא יודע שום דבר. 
ואף דאפשר שגם בדורות הראשונים ה יו נמצאים אנשים שהיו יוצאים חוץ לשיטה, אבל שם היו יודעים הכל שאנשים כאלה בכלל מומרים הם והיו ישראל פורשים עצמם מהם ולא היו למדים מהם אבל כהיום בעוונותינו הרבים נתקלקל הדבר באיזה מקומות כל כך עד שחושבים איזה אנשים שגם הם בכלל נחלת ה', שהם עם אשר בחר לחלקו אלא שחסר להם מצוה אחת, אני לא שומר שבת, תשמע אני מדליקה נרות, אני קונה חלות, ומבסוטים כאילו אתה מבין זה כל השבת הם כבר שמרו, ועושים אצלנו קידוש, כן, ומיד עושים בטמבלויזיה הבדלה. וממילא גם על ידי זה שאר אנשים למדין מדרכיהם הרעות. עכשיו הבעיה הכי חמורה זה שיש אנשים שהמשפחה שלהם לא שומרים שבת, והם מתארחים אצלהם וכו' וכו', והם לא יודעים בכלל אתה מבין שיש בעיה, עכשיו לדוגמא, אם הם אוכלים בשבת נגיד הם הולכים למשפחה, והמשפחה הזאת מבשלת בשבת, מבשלת בשבת, כל הסירים שלהם בלוע בהם איסור, אז גם אם יבשלו בהם ביום חול בשר חלק שאתה הבאת, יש לך בעיה, אתה לא יכול לאכול. אבל לא יודעים, כשנבלע איסור בתוך הכלי וכו' וכו', ועוד כהנה וכהנה דברים שבכלל לא חולמים עליהם, לא יודעים, לא יודעים.

ש. זה לא פוטר

הרב: איזה פוטר מה פוטר, אפילו אבא שלך אמא שלך סבתא שלך דודה שלך אח שלך אחיך זה פה שם זה בעיה. אין פתרון לזה רק לדעת את ההלכות ולדעת מה עושים בכל מצב. ובאמת טעות גדול הוא, כי הרמ"ח מצוות שבתורה שהטיל השי"ת על האדם לזכרם ולשמרם, הוא נגד רמ"ח איברים שבאדם, וכמו שבאברים נמצא איברים שונים, יש איברים שאין הנשמה תלויה בהם, כמו יד ורגל, אם יורידו לאדם יד ורגל הוא לא ימות, הנשמה לא תלויה בהם, שאפילו אם יחסרו, אפילו שההפסד הוא רב מאד מאד אעפ"כ הוא נקרא רק בשם בעל מום, ויש שעל ידי חסרונו לא יכול לחיות על פני תבל, כי אם התיזו לו את הראש, או שנקרע סגור ליבו, ששם מקור החיים הוא לא יכול לחיות. ככה גם בעניני מצוות ה' יתברך, שעליהן כתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ונאמר כי הוא חייך ואורך ימיך, שהמצוות חיות את האדם. ועוד פסוקים רבים כהנה המורים לנו כי עיקר חיי הנפש של האדם לעולם הבא זה תלוי בקיום התורה, יש מצוות שאפילו אם פשע האדם ועבר עליהן אז הוא נקרא לעולם הבא רק בשם בעל מום, אבל זה גנאי גדול לנצח, שהחבלה נמצאת לנצח ונפשו באותו אבר שפשע בו על רצון ה' יתברך, כמו שמביא בשער הקדושה וכן הגאון במשלי, ונמצא שאם לא הניח תפילין אפילו אם יקיים כל המצוות על כרחך לעולם הבא הוא יהיה חסר יד, ונמצא כשיקום לעת התחיה אם הוא יקום, כל ישראל יעמדו חיים וקיימים בכל איבריהם והוא יחסר לו יד שמאלי לנצח, כי הוא לא הניח תפילין, דבזכות מצוות התורה שהאדם מקיים באיבריו, כי הם חיינו, אז הם זוכים לחיות לעתיד לחיי עולם, כמו שאומרים וחיי עולם נטע בתוכנו, אז הוא יקום בלי ראש, וכיון, מי שאין לו ראש

ש. אבל הוא לא פגם בעיניים,

הרב: אז לא יהיה לך קרקפת. וכיון שעבר בשאט נפש על המצוה הזו, אין לו מי שיחיינה, וכמה יתמרמר האדם על זה שהכל ידעו את גודל המרותו בה' יתברך במצות תפילין, כולם רואים, אתה לא יכול להכחיש, לא צריך לספר סיפורים. וכן כה"ג אם חסר לו שאר איברים ע"י שאר דברים שקלקל, וכמו שתרגם בקהלת סוף דבר הכל נשמע, והתרגום אומר שלבסוף הכל יתפרסם לעיני הכל, לכן את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם, אם אתה שומר ואתה ירא אז זה כל האדם, אם אתה לא שומר ואתה לא ירא, חסר לך בעשה ולא תעשה, אז זה לא יהיה כל האדם חסר באדם, לא יהיה פה את כל האדם. רוצה לומר, שמהרמ"ח מצוות עשה והשס"ה מצוות לא תעשה שנשמר האדם בימי חייו יבנה לעתיד כל האדם, ונמצא כשיקום ויחסר לו איזה אבר או שנתקלקל לו איזה גיד מגידיו, יתבוננו הכל איזה מצות עשה או איזה מצות לאו עבר בשאט נפש, וכמה קלון וכלימה יסבול על ידי זה לנצח.

ש. לא שומעים

הרב: לא, הוא יקום אתה מבין, נגיד עם צלקות בפנים, או לא יגדל לו זקן, כולם יגדל להם זקן ויהיה להם הדרת פנים והוא יהיה מגולח והפנים שלו שקועות בפנים כמו ההשחתה שלו, נגיד, נחמד זה לא? יופי. 
ויש ענינים שהם נגד הראש והלב, שהם עיקר חיות הנפש הקדושה, כמו אמונה בה' ובתורתו וכמו שמירת שבת, שזה יסוד האמונה, שאם יחסר לו ענינים ההם כבר נסתלק כל עיקר החיות מנפשו הקדושה, וכשהוא חי בעולם הזה הוא חי רק בנפש הבהמית שלו, גם פה בעולם הזה הוא חי רק בנפש הבהמית שלו, ולא יהיה לו במה לקום בתחיית המתים.

ש. הוא יהיה בגן עדן?

הרב: אם הוא יגיע לשם, מי שחילל שבת לא יגיע לשם. מי שחילל שבת לא יגיע לשם.

ש. אדם שחטא קיבל את ענשו בגיהינום ולא בגיהינום, הוא נכנס לגן עדן?

הרב: כגון מי שלא למד תורה. 
עכשיו אז הוא לא יקום, ואומר החפץ חיים, מצוה לפרסם לכל שמי שלא שומר שבת לא יקום בתחיית המתים. למה? השבת היא כנגד הלב, וכיון שאדם בלי לב לא יכול לחיות, ממילא הוא לא קם.

ש. לא שומעים

הרב: כיון שהוא לא האמין, הוא אומר את זה במפורש, אומר זה האבר כנגד הלב. אפשר שגילו באיזשהו מקום, צריך לבדוק. אבל הוא אומר מפורש. 
וכשנחקור על סיבת הדבר, על ידי מה הופקר העוון הנורא הזה, נמצא כי רבות הנה. הסיבות:
יש שהיצר מטעה אותו שאין עליו איסור, למה אין לו איסור, הוא אומר אם אני אשבות ביום שבת יחסר לי הפרנסה, במה אני אחיה את בני ביתי, זה פיקוח נפש, במה אני אאכיל את בני ביתי, זה חסר אחריות, אם אני לא אעבוד בשבת מאיפה יהיה לי כסף? אם אני לא אעבוד בשבת אז יפטרו אותי, כמו אלה שעובדים במשטרה, כמו אלה שעובדים בשב"ס, כמו אלה שעובדים בכל מיני מקומות וחושבים להם דמיונות שזה מותר, כי הרב של הבית סוהר אמר, והרב של המשטרה אמר. חרתה ברתה. גם הרבנים האלה יהיו בגיהינום. למה זה פיקוח נפש לרשום בשבת דו"ח? לתפוס גנבים בשבת זה חיוב? איזה פיקוח נפש? אלא מאי, דמיונות. דמיונות. הוא חושב איך אני אעשה, וטעות גדול הוא מכמה פנים, דאפילו מי שהוא עשיר ואחד כופה אותו שיעשה מלאכה ביום השבת, ואם לא ישמע לו יכהו באכזריות, ויקח ממנו גם את כל הממון שלו, והוא ישאר בעירום ובחוסר כל, וכל אנשי ביתו יצטרכו לחפש אוכל בפתחים, אעפ"כ מחוייב להתרצות לזה כל זמן שאין הדבר נוגע לו לסכנת מוות ממש. צריך להסכים לכל מה שיעשה עליו ויפסיד את הכל ולא יחלל את השבת חס ושלום. רק אם זה פיקוח נפש והוא אומר אני אהרוג אותך, אז בן אדם לא מחוייב למסור את נפשו על השבת. על עריות שפיכות דמים ועבודה זרה כן, אבל על שבת לא. כל ישראל אם עושים את זה בשביל שיעברו על דת חייב למסור את נפשו אפילו על מנהג. ועל אחת כמה וכמה בזה, שאין אחד כופהו כלל, אז אם אף אחד לא כופה אותך ואתה רוצה רק מעצמך לחלל את השבת בשביל פרנסה, אתה משוגע? שהרי אם מישהו היה כופה אותך אתה היית צריך לסרב ואפילו יפסיד הכל. דהנה ידוע שבזכות שבת זה טעות גם לחשוב שלא יהיה לו פרנסה, דרך אגב נהגי מוניות, תשאלו את כל אלה שהפסיקו לעבוד בשבת לא הפסידו בכסף, מכל מי שאני שמעתי מהם רק הרוויחו יותר, אפילו שבשבת הם מרויחים כאילו 300 אחוז, אלה שהפסיקו אף אחד לא נפגע בפרנסה שלו. 
דהנה ידוע הוא שבזכות שבת באה ברכה לתוך עסקו ופרנסתו של האדם, ונתמלא לו מה שהיה צריך לעמול ביום השבת, כמו שכתוב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו" וכן כתוב "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי" ופירשו המפרשים שרצונו לומר, תדע, אם תשמור שבת בזכות זה בששת ימים יהיו עשויות כל המלאכות, וכמו שהיה המעשה באמת, דתן ואבירם יצאו ביום השבת ללקוט כדי להכין על מחר ולא האמינו שעל ידי שמירת שבת ממלאכה לא יחסר להם מזון, וגער ה' יתברך על זה ואמר, עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי, ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים, אז מי ששומר שבת מקבל בשביל שלא יחסר לו מהשבת, ורוצה לומר הלא תוכלו לראות שה' הוא שנתן את השבת, וממנו לא תצא שום רעה, ואדרבה היא טובה לנו שננוח ונשבות מיגיענו ביום השביעי, ובזכות שבת באה ברכה ביום השישי למלאות השפעת היום הזה. 
והנה צוה ה' יתברך למלאות צנצנת המן למשמרת לדורותיכם, הוא ציוה על משה רבינו שיקח צנצנצת ויכניס בפנים מן שהיה במדבר, שיהיה למשמרת לדורות, ובדורו של ירמיה הוא הוציא צנצנת מן להראות לעם ישראל, תראו במה אכלו אבותיכם ארבעים שנה במדבר, אין פרנסה, אין עבודה, אין שום דבר, איך הם חיו? למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר. 
והנה המן הוא הוראה לדורות, שנלמד תורה ונשמור את יום השבת כראוי, ולא נשאל איך נחיה, שהקב"ה מזמין לעושי רצונו פרנסה, ושולח ברכה בעסקיהם, כמו שפרנס לדור המדבר ארבעים שנה, אפילו שלא ירד פעם אחת מן בימי השבת, אף פעם לא ירד מן ביום שבת, ובכל ימות החול לא ירד כי אם בצמצום, עומר, כזאת כמות, לכל גלגולת, אעפ"כ בכל ערב שבת היה יורד כפול, ערב שבת, ביום שישי, כדי להכין להם על יום שבת, וממנו ידעו ישראל לנצח שהקב"ה מזמין להם בימי החול על השבת. אז ששת ימים תיעשה מלאכה, הקב"ה נותן ברכה שתיעשה מלאכה. 
גם צריך לדעת, שהמעות שהרויח מזמן האיסור לא די שהם יכלו לו לבסוף ולא יהיה ברכה בהם, אלא יכלו גם את הממון הכשר שיש לו. ויש שהיצר מטעה א ותם בדרך כלל לומר שעל אלו הימים מועטים שבדעתו להתגורר באמריקה ובשאר ארצות רחוקות, אי אפשר להתנהג בדת יהודי בשמירת שבת וכיוצא בהם כראוי, אז כשאני אחזור בחזרה למקום משכן אבותי שמה אני אחזור להיות דתי אמיתי, כמה טועים האנשים האלה, יתכן שימרוד העבד במלך במקום שכל עסקי המדינה מתנהגים על פי רצונו לבד, והוא המושל על הכל, והעבד הזה גם כן אין לו שום מכיר וגואל שם לפרנסו ולחיותו מבלעדי אדונו, הלא אין זה כי אם רוע לב ופושע ומורד. כן הדבר הזה, הלא מלא כל הארץ כבודו, גם באמריקה ובאפריקה ובאירופה ובכל מקום, כמו שכתוב "אם אסק שמים שם אתה אציע שאול הנך אשכנה באחרית ים גם שם ידנך תנחני ותאחזני ימינך" ואיך מלא לב האדם לעבור בפני האדון על רצונו? ובפרט שהתורה רמזה לענין שבת בפירוש שהדין של שבת נוהג בכל המושבות, כמו שנאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" והוא הדין שאר מלאכות. וביותר מזה, כאשר יתבונן האםד מי נתן לו גם חיות לכל רמ"ח האיברים ומי נתן לו את הדעת גם שם, שהרי בלי הדעת הוא נחשב כמו בהמה, ומי מזמין לו שם פרנסה? הלא ה', הוא מחיה את כולם והוא נותן דעת והוא נותן לחם לכל בשר, אז זה הגמול הטוב שאתה מחזיר לקב"ה על מה שהוא נותן לך? ואלו יאמר האדון לעבדו, שהוא קנין כספו, אני מרשה לך שכל הימים תעבוד לעצמך, ותעבדני רק יום אחד בשבוע, כל הימים תעבוד לעצמך, יום אחד תעבוד אותי, ככה אומר האדון לעבד, וגם בשביל היום הזה שאתה עובד אותי אני אתן לך מתנה טובה, כמה מאהבה היה ניתוסף בלב העבד לרבו בשביל זה, ואפילו בעניננו, הלא עבדים היינו לפרעה במצרים, ועשינו כל יום בחומר ולבנים, והוציא אותנו מעבדות השי"ת ברוב חמלתו ולקח אותנו לעבדים לו, והרשנו שבכל יום מששת ימי המעשה נוכל לעשות כל מלאכה שאנחנו רוצים, רק ביום השבת הוא אומר נעשה, נעשה מה? שום פעולה, חופש, אומר ועל החופש אני אשלם לך, תהיה בחופש, ורק נראה לקדש את היום הזה ולזכור את ששת ימי ה', ימים שעשה ה' את השמים והארץ ושבת ביום השביעי, וממילא שנתבונן כי הוא אדון הכל והוא מחיה אותנו בחסדו, אז נראה לאהבה אותו בלבבנו ונפשנו, ואחרי כל זה עבור זה היום גופא גם כן יתן לנו שכר מרובה לעולם הבא, כמו שאמר הקב"ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. והוא מרמז על המתן שכר כמו שאמרו בגמרא בשבת י"א, ובודאי באוצרותיו של הקב"ה נמצאים דברים נחמדים מאד, כי לפי ערך כל מלך כן אוצרותיו, וכיון שהקב"ה משבח אותו הדבר ואומר, מתנה טובה יש לי בבית גנזי מסתמא השכר גדול בלי גבול. אז כמה צריכים לשמור דבריו ברוב חיבה וליתן לו רוב תודה על זה. 
וסיפרנו בקלטות שפעם בא עני אצל איזה אדם והוא ראה רק את הפנים שלו ואיך הוא נראה מה הוא לבוש, הבין שהבן אדם צריך מהר מהר שיתן לו מעות, אבל הוא חיפש ולא מצא אבל הוא פחד להשאיר אותו ככה, הלך לגנזים של אשתו איפה שהתכשיטים, ובחר משם איזה טבעת, ונתן לו את הטבעת, אמר לו אני מצטער, אין לי כסף לתת לך אבל אני אתן לך טבעת, ההוא שמח שמחה גדולה והלך לדרכו. האשה חזרה, באה להוריד את הטבעות ולשים בגנזים פתאום היא רואה שחסרה לה טבעת, היא צועקת גנבים גנבים מה קרה פה, אמר לה לא, היה פה איזה עני לא היה לי מה לתת לו אז נתתי לו, מה? השתגעת? אתה יודע כמה היא שווה? 24 זהובים, לך תתפוס אותו, ההוא שמע ככה, רדף אחרי העני, העני ראה שהוא רודף אחריו רצה לברוח, ההוא בורח וההוא רודף בסוף תפס אותו, תפס אותו אמר לו שמע, נתת לי מתנה זה שלי, אמר שמע, שמע רגע, שמע, אני לא ידעתי, אני לא ידעתי, הטבעת הזאת שווה 24 זהובים, אל תמכור אותה בזול, למה? הוא יודע עני רעב, מנה פלאפל יתן קח תן רק לאכול, אומר לא, זה שווה זה יפרנס אותך הרבה שנים, זה 24 זהובים, שלא תמכור אותה בזול. הקב"ה אמר למשה רבינו, מתנה גנוזה לי בבית גנזי, זה לא המרתפים של הבנקים השויצרים שיש לבנים מזהב שמה בכמויות של כל העולם, זה מתנה שהיא גנוזה בבית גנזיו של הקב"ה, איזה אוצרות יש לו? הוא אומר, רצוני ליתנה לישראל לך להודיעם מה להודיעם את ערכה של השבת, שלא יבזבזו אותה בשש בש, בכדור עגל, בשטויות, בהבלים, בבריכה, בשפת הים, בטמבלויזיה, שלא יבזבזו את זה. נתתי לכם מתנה שגנוזה בבית גנזי, מה אתה עושה אותה יום חול יום ראשון יום שני, מה אתה עושה? נישט שייכל. 
ויש שהיצר מפתה אותו לעבור רק על איסור מקח וממכר ביום שבת, הוא רק עושה מסחר קטן, ואינם י ודעים שזה עוון פלילי, ככתוב בכתבי הקודש לאיסור, וכמו שכתוב בנחמיה פרק י"ג, וגם זה העוון מביא עוד לכמה עוונות של מלאכות גמורות, שהוא בא לידי הוצאה בשבת, אסור להוציא בשבת ברשות הרבים, זה איסור שבת מפורש, וגם לפעמים לידי כתיבה ומחיקה, כי הוא כותב, עשה משא ומתן אז הוא כותב, וגם לידי איסור מחתך, יש דברים שהוא צריך לחתוך, ועוד כמה אבות מלאכות בהמשך הזמן, ומלבד זה העוון גופא הוא חמור מאד שמחלל שבת בפרהסיא לעיני הכל, וגם חילול ה' גדול לפני ישראל ולפני הגויים שאומרים שגם בעיני ישראל התורה לא נחשבת בעיניהם למאומה.
פעם סיפרנו איך פרצה האינתיפאדה הראשונה, שהיה גוי שהוא ראה שאוכלים פיתה בפסח, אמר עם שלא מעריך את התורה שלו, עם שאין לו עבר גם אין לו עתיד, ואז הוא החליט, סלחת עומרי איווה, וככה התחילה האינתיפאדה הראשונה, מאכילת פיתה של יהודי סוהר. למה הוא שאל אותו, תגיד זה לא פסח אצלכם? אתה אוכל פיתה? אמר לו זה היה פעם, אמר הא, אם זה היה פעם אז אין לכם כבר תורה, אין מי שישמור עליכם. אין עבר אין עתיד. ואז הוא יצא מהכלא וחימם את כולם שיכולים לנצח את היהודים. למה? הם לא אכפת להם כבר מהתורה. 
ועליהם הכתוב אומר ביחזקאל, ויבוא, בפרק ל"ז, "ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה" ז"א אומות העולם יצחק ויגחכו וישאלו שאלות על העם היהודי, מה קרה שהם יצאו מהארץ, למה הקב"ה זרק אותם? מה גרם? סוף דבר שעבור ענינים כאלה מטעימים לאדם גם שכר פירותיו בעולם הזה, מלבד העןנש הנוראי לעולם הבא, ז"א כבר פה הוא יסבול יסורים חוץ ממה שמחכה לו שם. שיבוא עליו דליקה, הבית שלו ישרף, הממון שלו יכלה, או שאר פסד פתאומיים על ידי זה וכיוצא בזה, ויכלו בפעם אחת את ממונו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש בו חילול שבת, שנאמר בירמיה י"ז, ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא, והצתי אש בשעריה. ועוד אמרו חכמים ז"ל, בתלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו וחד מינייהו דסיירי נכסייהו בשבתא, שלשה דברים גורמים שאנשים יורדים מנכסיהם, ואחד מהם זה מי שמסייר את הנכסים שלו בשבת לראות מה קורה עם הנכסים, מה קורה עם הכרמים, מה קורה עם העסקים, שעובר על זה "ממצוא חפצך ודבר דבר" וקל וחומר על איסור מקח וממכר שהוא איסור חמור מאד, בודאי יתמוטטו נכסיו לבסוף על ידי זה ויאבד עשרו בענין רע.
דע שעל עוונות כאלו שמתחלל שם שמים בפני הכל, זה לא מדובר על רשעים, רשעים גמורים יהיה להם כסף גם לחילול שבת, למה כי משלמים להם שכר בעולם הזה, מדובר רק אלה שהם לא גמורים. אלה שלא גמורים במקום לגמור אותם גומרים להם את הממון, למה אולי יתעשתו ויחזרו בתשובה. 
ודע, דעל עוונות כאלה שמתחלל שם ה' בפני הכל הוא חמור משאר חייבי כרתות ומיתות בית דין, שעליהם אם עשה תשובה וגם באו עליו יסורים, נתמרק עוונו מכל וכל, אבל על עוון ש נתחלל שם שמים אין כח בתשובה ויסורים למרק את העון, אלא כולם תולים ומיתה ממרקת, כמו שכתוב בישעיה כ"ב, ונגלה בו אזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, וכל זה אם עשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה מי יודע לשער את גודל ענשו הנורא לעולם הבא, כי הלא מכל פעם שעבר על איסור זה נברא עבורו משחית אחד לחבל את נפשו, ולא מכל עבירה זה אותו משחית, הגודל והפחד והכל זה לפי גודל העבירה, וכמה פעמים עבר על זה ביום אחד, ולפעמים יצויר שעל ידי פעם אחת של משא ומתן בא לידי כתיבה ומחיקה ומחתך והוצאה וכמה אבות מלאכות, ומכל איסור ואיסור נברא מכאוב אחר להכאיב את נפשו, כמו שכתוב רבים מכאובים לרשע, ואם יתנהג ככה חס ושלום כמה שבועות כמה מאות ואלפי איסורים יעבור על ידי זה, ומי יוכל לשער את הסבל ובגיהינום עבור איסור אחד של חילול שבת, ועל אחת כמה וכמה כשהחליט עצמו לעבירה ז"א הוא כבר החליט שהוא מחלל שבת, ועובר כמה שבועות אחרי זה. ומה אלה שכל הזמן עוברים על חילול שבת.
ויש עוד אנשים ששומרים עצמם מכל איסורי שבת בדין, אך שמתחילים לשמור את השבת זמן הרבה אחרי ששקע היום וחושבין בנפשם ברכת שלום, הוא שומר שבת אבל באיחור תמיד, והוא לא מבין שזה חילול שבת, יש כאלה שמדליקים את הנרות יויויו לא הדלקתי נרות, ומדליקים כבר שבת, כאילו הם לא מפסידים את המצוה. כיון ששמר את יום השבת של מחר אז הוא חושב לא נורא אם בהתחלה ככה כשנכנסה שבת הוא פספס קצת, אז במוצאי שבת הוא יאריך קצת הוא חושב, הוא חושב שיש השלמות, וגם אלו טועים טעות גדולה וחוטאים בנפשותם, כי מה זה צמשנה אם ישתה סם המוות כל היום כולו או ישתה את כוס התרעלה רק רגעים א חדים? מה זה משנה מתי אתה שותה את הרעל, בתחילת השבת או במשך השבת. אמרו עכשיו שהחומר הזה שנתנו לערפאת אפילו מיליגרם אחד מחסל בן אדם. מיליגרם, זהו, לא צריך הרבה. איסור אחד מתחייב עונש כרת, אם אין התראה. הלא גם בזה הכרית את נפשו מארץ ה חיים, כן הדבר הזה הלא קדושת שבת מתחלת תיכף משנגמר יום השישי, ויהי ערב ויהי בקר יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי היינו בתחילת כניסת היום, ועל זה כתוב "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו" וכן כתוב זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת לה' אלקיך, כי ששת ימים וכו'. מוכרח בהדיא מה כתוב, כי השבת מתחילה מעת ששבת הקב"ה ממלאכתו, מלבד מה שמפורסם בכל הש"ס שיום שבת מתחיל תיכף משנגמר יום שישי. וכשיעשה מלאכה אפילו ברגע הראשון שנכנס קדושת השבת, כבר נתחייב כרת מן התורה. ויש כאלה שהם ממהרים טיפשים מטופשים, שנוסעים לאיזה עיר או לאיזה מקום להתארח, ולא לוקחים בחשבון שיש פקקים, אולי יש תאונת דרכים, אולי יש משהו, והם לא לוקחים בחשבון שהם צריכים להגיע שעתיים לפני לפחות, כי אם לא עכשיו הגיע זמן שבת אתה עוצר את הרכב בדרך, ואתה לא יכול לזוז יותר. אתה לא יכול לזוז, אתה גם לא יכול ללכת ולטלטל איתך משהו, אתה בכביש עכשיו מקום שבוקעים רבים, זהו אתה צריך לשבות במקום עד מוצאי שבת. לכן כדאי לקחת תמיד שלש סעודות שיהיה לו באוטו שיוציא אותם מהר בשביל שיהיה לו מה לאכול.

ש. אז הוא יכול להכנס לעיר אחרת

הרב: אם הוא נמצא בסמוך, אבל אם הוא נמצא בהייווי.

ש. מותר להיות באוטו?

הרב: זה לא כל כך פשוט, יש מציאות שאפשר אבל זה לא פשוט, כי הפתיחת דלת וכל הדברים האלה אתה מבין זה מדליק אור. 
מכל מקום, אז לכן אדם חייב, ואין דבר כזה, אם אתה תגיד לא נורא כי אני חייב להגיע, אם לא אוי ואבוי אני אשאר פה בדרך, חיללת את השבת. התחייבת כרת. אז מה שווה, מה עשית? לכן לא לצאת אם אתה לא יודע שאתה יכול להגיע בזמן, לא לצאת, לא לצאת, תוותר על השבת ןהתחייבות חתונה, שבת חתן שבת דד'תי, לא יצאת בזמן, עלול להיות בל גן, לא לצאת, אלא אם כן לקחת בחשבון שאתה והילדים והמשפחה בצידי הכביש עד מוצאי שבת. נישט ברירה. ורואים פה אנשים אפילו פה בבני ברק דזזזז כבר היה אזעקה כבר היה שבת, דזזז עוקפים את המחסומים, דתיים עם זקן. זקן. זקן. 
וכשיעשה מלאכה אפילו רק ברגע הראשון שנכנס קדושת שבת כבר נתחייב כרת מן התורה, ואם הוא עושה בין השמשות הוא חייב באשם תלוי, ואפילו אם הוא אינו עושה מלאכה בעצמו, רק משרתים ישראלים עושים מלאכה גם הוא ענוש יענש עבור זה, שהרי בלתו לא היו עושים מלאכה זו, ונמצא שהוא עובר בלאו גמור דלפני עור לא תתן מכשול, וגם הוא בזה חוטא ומחטיא את הרבים, שחבירו רואה שחנותו פתוחה, ולא רק זה בחנות אלא כל דבר שהוא עושה והוא אסור וחברו רואה, והוא עושה גם ככה, על הכל יצטרך דין וחשבון לעתיד לבוא. 
והסיבה על הכל מפני חסרון ידיעת התורה, שהוא אינו יודע את האיסור של שבת כאשר הוא על פי התורה, ולכן בפרק ל"ט, מספר זכרו תורת משה, כל עיקרי אבות מלאכות ותולדותיהם כדי שידע האדם האסור והמותר בענין זה. והנה כדי לידע כל הלכות שבת בשלמות צריך שילמד ההלכה מתוך השולחן ערוך ומפרשיו, או לכל הפחות מספר חיי אדם, אך באשר שבזכרו תורת משה, זה שם ספר, לקט עקרי הכללים מהלכה זו למעשה ודבר נחוץ הוא מאד לאנשים הטרודים שאין להם שהות ללמוד כל פרטי ההלכות, לכן העתקתי דבריו שידעו הכל על כל פנים את הקיצור. וההמשך יבוא. רבי חנניא בן עקשיא אומר...