רוצה להיות ירא אלוקים באמת?

רבנו יונה כותב: 'תבין ותשכיל כי לא יגיע אדם לשלימות היראה רק בשלמות הבטחון. אתה רוצה להיות ירא א-לקים באמת? אתה צריך שיהיה לך בטחון בשלמות. והוא מבאר את דבריו: כי אחרי שלא יבטח האדם, ולא ירא זולתי מה', תתקבל נפשו: 'כי הכל בידי שמים!' ואין לו חלק בעצמו, ויקווה תמיד אל ה', וישא עיניו אליו בכל עת, מאלה יגיע לשלמות היראה' אז אומר רבנו יונה: אם אתה לא תבטח ולא תירא רק מה'! אתה לא בוטח באף אחד; לא בעצמך, לא באחרים, אתה לא ירא משום דבר - רק מה'! ואתה מתרגל 'שהכל בידי שמים' ואין לך חלק עצמי שיכול להצליחך, ותמיד אתה מקווה אל ה', ונושא את עיניך אליו בכל עת, מזה אתה תגיע לשלמות היראה! 

למה? כי אין לך על מי לתלות רק בה'! אז אתה ירא א-לקים. הכוונה של רבנו יונה היא: מי שעיניו תלויות תמיד בה' מחמת חובת הבטחון, ממילא תתרגל נפשו במחשבה: 'שה' תמיד עמו!' לכן יגיע למדרגת: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז ח) לצורך הבטחון, וזה סיוע גדול ליראת שמים! כשאתה רואה שה' לידך תָמִיד כי בלעדיו אתה לא יכול להצליח בשום דבר, אפילו להניע אבר, אפילו לקום, אפילו ללכת, הכל זה רק ברצון ה'! כי יש אנשים פתאום מתאבנים, מתייבשים, פתאום 'דום לב', פתאום...! זה לא ביד האדם, אם אתה זוכר זאת ומרגיש זאת כל הזמן - אז ה' לנגדך תָמִיד. 

על דרך זה אומר רבנו בחיי בספרו 'כד הקמח': 'כי אדם החושב ומתבונן: 'שאין לו כוח ויכולת בפעולה שעושה - כי אם ברצון ה'!' הכוונה הזו היא זכה, וגורמת שלא יזוז זכרון יראת שמים מהלב אפילו רגע אחד!' זאת אומרת גם כשאתה הולך לקחת את הקפה ואתה הולך לשתות ואתה זוכר: שה' נתן לך את הכוח להניע את הקפה, ולפתוח את השפתיים, ולשתות... ולבלוע ולהניח שוב, - זה ה' עשה את הכל! בלעדיו לא יכולת לעשות זאת, ואם אתה חי ככה אז אתה ירא א-לקים, אתה מקיים: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" וה' לא זז מימינך, הוא כל הזמן על ידך לסייע לך בכל דבר! כוונה זו גורמת שלא יזוז זכרון יראת שמים מן הלב אפילו רגע אחד.

כתב "כד הקמח": 'כמו שהבטחון היא סיבה להשגת יראת שמים, כך יראת שמים מביאה לידי בטחון' עפ"י הפסוק: "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בּה' יְשֻׂגָּב" (משלי כט כה) חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בּה' יְשֻׂגָּב; אם אתה חרד, יש לך 'חרדות' זה נותן מוֹקֵשׁ! זה לא משפר את מצבך, זה רק גורם לך למוקש ועוד מוֹקֵשׁ, ועוד, ואתה מתדרדר - כי אתה לא בוטח בה'. 

- 'אוי! מה יקרה לי? מה זה...' 

- 'מה, מה יקרה לך? מה שגזר הבורא - יקרה לך אם תחרד או לא תחרד. מה אתה נכנס לחרדות, מה יועיל לך החרדות? 

זה כאילו כל אחד קם בבוקר אומר: 'אולי אני היום אמות? אולי אני היום אמות, אולי אני היום אמות, אולי אני אמות' 

- אתה תמות - זה בטוח שאתה תמות, אבל למה כל יום למות? מתי שתמות, תמות. מה אכפת לך מתי תמות? בינתיים נתנו לך לחיות, עד שתמות - יש הרבה זמן לחיות! אז כל יום שאתה קם, אתה קם לחיות, לא קם למות, פעם אחת זה רק יקרה, אתה יכול למנוע את זה? לא!. בינתיים רוצים שתחיה עד שתמות. 

הוא כל רגע קם: 'אולי עכשיו אני אמות? אולי עכשיו אני אמות...' 

במקום לראות את ה' הוא רואה את מלאך המוות... אבל וּבוֹטֵחַ בּה' יְשֻׂגָּב, מי שבוטח בה' - הוא יהיה לו למשגב, לבטחון.

'החרדה שיחרד האדם בעת צרה מחמת שאינו בוטח בה', היא עדות: שאין יראתו בהקב"ה שלימה! מפני שאין ראוי לירא מן האדם רק מן ה' יתעלה'. זאת אומרת אדם לא צריך לירוא משום אדם. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" (תהלים כג ד) ולמה לֹא אִירָא רָע? "כִּי אַתָּה עִמָּדִי" אין רגע שה' עוזב את האדם! מי שיודע את זה ומרגיש את זה וחי את זה, הוא לֹא אִירָא, גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע. 

לכן אמרה התורה: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" ישוב מן המלחמה לְבֵיתוֹ (דברים כ ח) כי מאחר שלא הגדיל בנפשו את מידת הבטחון, ולא הגביר על עצמו יראתו של הקב"ה יותר מיראת השונאים, האויבים שעומדים מולו, לכן אין לו זכות שלימה! ואינו ראוי להצלה!! אומר "כד הקמח". עצם זה שאתה לא ירא - יגרום שאתה תמות במלחמה, אם היית ירא את ה' ולא את השונאים - זה הסיבה שתינצל, אבל אם אתה ירא אותם, אתה מסיר את ביטחונך מה'? אומרת התורה: אתה, אתה רַךְ הַלֵּבָב? תלך, תלך הביתה! למה? אתה תמות במלחמה! "פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה" (דברים כ ז) 

למה ש:יָמוּת בַּמִּלְחָמָה? למה הַיָּרֵא דווקא יָמוּת בַּמִּלְחָמָה? בגלל שהוא הסיר את בטחונו בה' והוא ירא מהשונאים, אז לכן הוא ראוי למות! אתם שומעים? פעולה הפוכה ממה שאנשים חושבים: אם תבטח בה' במאה אחוז - לא תירא משום אדם, וזה סיבה שתינצל.

כתב רבנו יונה: 'דע! כי מהות הבטחון היא מן המדרגות העליונות במידת היראה, לכן הצדיק אשר אין בו חטא יכול לבטוח בה' ביתר שאת: 'שלא יארע לו כל רע!' ככתוב: "יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה'" (תהלים קטו יא) כענין הבטחון ליראים על דרך אחד, וליתר העם על דרך אחר'. אינו דומה הבטחון של יִרְאֵי ה' לבטחון של סתם ההמון; ההמון הם לא יִרְאֵי ה' אז הם לא כל כך ראויים לבטחון, כי אדם זוכה לבטחון לפי יראתו את ה', כמה שאתה ירא את ה' ורק את ה' - אז "יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בה' - עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא" ברור שהקב"ה יעזור להם ויגן עליהם - זה אין ספק! אבל אם אדם ירא את ה' רק לפרקים, ורק 'בלית ברירה' זה לא המצב כמו יִרְאֵי ה', אז לכן יש דרך אחד ליראי ה' ויש דרך להמון בבטחון.