סיבת ההתדרדרות של האדם

- לא מוגה! - 

סיבת ההידרדרות של אדם בחטאים מהי? ענייני הנפש דומים לענייני הגוף כל מה שיש בשמים יש בארץ גם בדרכי המלחמה ביצר יש ללמוד מדרכי המלחמה בארץ. הפסוק אומר במשלי "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כד, ו) בענייני הגוף, התחבולה הראשונה (1) והעיקרית לראות שהשונא לא יתפרץ חלילה לתוך המחנה. לאחר שהוא נכנס, המלחמה להוציא אותו - קשה יותר! כיוון שיש לו כבר אחיזה בפנים. כך, במלחמת היצר הכול תלוי בהתחלה. צריכים לדאוג שבהתחלה לא יקבל היצר שליטה על האדם. הינה, אנחנו רואים במציאות כשנותנים מקום בהתחלה ליצר הרע, הוא מסבב אחר כך דבר אל דבר עד שאי-אפשר להימלט ממנו!! אז זאת אומרת, במלחמה צריך תחבולות. התחבולה הראשונה והעיקרית, לא לתת לאויב להיכנס לתוך המחנה, לא לתת ליצר הרע להכנס פעם אחת (1) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) הוא רוצה להיכנס. אם אתה יודע שיש רוצח דופק בדלת, אתה פותח. ברגע שפתחת, אם הוא יכניס את הרגל, אתה כבר אבוד. החוכמה זה לא לפתוח לו פתח. ברגע שהוא כבר נכנס, לך תוציא אותו. ומשם הוא יודע לדרדר את הבן אדם לגמרי. 

זה מה שכתוב בשבת ק״ד: 'הבא לטמא, פותחים לו!' אדם שהוא רק בא, בא לטמא, עוד לא נטמא. כבר פותחים לו מן השמים, זאת אומרת, מאפשרים לו ללכת בדרך שהוא רוצה ללכת. הבא לטמא, הוא כבר עושה התחלה בזה. עוד לא קרה כלום. הוא רק בא לטמא. תכף פותחים לו! בתחילה 'מעט' אחר כך 'הרבה' ובהמשך הוא מקבל סיוע מלמעלה עד שנפתח פתח גדול ומשם הדרדור גדול. 

מה זה נקרא התחלה? מה זה נקרא התחלה? תשמעו דבר מדהים! 

הסבא, זיכרונו לחיי העולם הבא היה מביא מה שנאמר במדרש אצל נוח. כתוב, איך שהוא יצא מהתיבה "וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית ט, כ) אמרו המשרתים של יצר הרע, זה שלי הוא. הופה, נוח נוטע כרם. כל הנציגים והמשרתים של יצר הרע אמרו, זהו, זה שלי כבר, כבר בידיים שלי. מה קרה? הוא נוטע כרם. כרם זה עוד לא ענבים. זה עוד לא יין. זה עוד לא שכרות. וזה עדיין לא התבזות כמו שהוא נשכב באוהל ערום אחרי שהוא השתכר. זאת אומרת, זה רק בהתחלה כרם. עצם זה שהוא הולך לטא כרם, דבר ראשון כשהוא יוצא מהתיבה, נוטע כרם, כבר, יצר הרע וחילותיו הבינו, זה נופל עכשיו אצלנו בכיס הקטן. מה זה כרם? כרם זה רק התחלה. התחלה שיהיה ענבים, אחרי זה יהיה יין, אחרי זה שותים ומשתכרים, ואחרי זה מתבזים. זה תהליך. אבל יש כבר התחלה. אם יש כבר התחלה, יש פתח כבר ליצר הרע. על מי מדברים? על נוח. צדיק בדורותיו. כל העולם היום קיים בזכות נוח. אם נוח לא ממשיך, העולם היה נמחה לחלוטין. אבל נוח מכל הברואים בעולם נשאר. הוא היה אדם גדול מאוד. הוא עוד יותר נתגדל אחר המבול, כי מי שרואה מבול ורואה איך כל העולם נמחה בגלל עבירות, והוא רואה חידוש עולם מחדש, ראה איך הבורא החריב את כל הבריאה, וראה, הוא העד, שהבורא הקים את הבריאה מחדש. אבל בכל זאת, אם עשה התחלה לכיוון רע, מקבל היצר שם את כל השליטה, ואין מה שימנע ממנו. וזה פלא פלאות. הרי כרם זה לאו דווקא לרעה. הרי אפשר לעשות עם יין קידוש, אפשר לעשות הבדלה? יין ישמח לבב אנוש? בשבת, יום טוב, אנשים שותים יין. אז מה הבעיה? כן, אבל זה יכול להיות גם לא כל כך, וגם זה שהתחלת עם זה, התחלת ישר עם זה, עם הכרם, כבר יצר הופה, הופה, הופה, הופה, זהו. צריך רק את ההתחלה. אז תחבולה ראשונה שלמדנו זה לא לתת פתח, כי ברגע שאתה מכניס את הרוצח, יצר הרע זה השטן, זה מלאך המוות, הוא לא יוצא. הוא נשאר ומתחיל לחפור, לחפור, עד שהוא מוריד את האדם לטמיון. לכן צריכים לעשות משמרת למשמרת. צריכים לעשות סייגים וגדרים שונים. ומי שנכנס לפנים מן הגדר, זאת אומרת, הוא לא נשמר מאחורי הגדר, הוא נקרא כבר בא לטמא. הבא לטמא בסוף עוזב את הבורא ועוזב את התורה. ומי שעוזב, הבא לטמא, כבר אין לו עזר מהשם. ובלי עזר מהשם, איך אפשר לנצח את יצר הרע שמלאך? כי הלא יצר הרע הוא מלאך, ולא סתם מלאך, מלאך רע. איך אפשר להילחם איתו? אם יש עזר השם, אז עם השם יכולים? יש לך עזר מהשם? אם עומד לידך השם, נאמינך? אז אתה יכול לנצח, כי אתה רוצה לנצח, והשם לא מניח אותך בידו, כי אתה ראוי לעזר. אבל אם אתה פותח לו פתח אתה בעצמך, אז פירושו של דבר שאתה לא מוטרד כל כך מזה שאתה פותח פתח. אתה מסכן את עצמך. ועליך נאמר הבא לטמא, בא, עוד לא נטמא, בא. הבא לטמא, כבר אין לו עזר מהשם. אם אתה עם השם, השם לא יעזבנו בידו, וזאת האפשרות היחידה להינצל. אחרת אי אפשר.