יום השנה יארצייט טו' מרחשון החזון איש רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל
- לא מוגה! -
הלילה, כמו שאמרנו, הירצאית של הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל הספרים, חזון איש.
הספרים האלה נמצאים כמעט בכל עולם התורה, בכל הישיבות. הרב לא היה מזוהה עם המפסיד. אדרבא הוא לחם נגד המפדל אבל תלך לכל הישיבות שלהם ישיבות ההסדר כל הישיבות יש את הספרים שלו וכולם לומדים באותם הספרים הרב כשהיה חי בחיים חיותו לא זכה להרביץ תורה בעל פה הוא היה ביישן מאוד כשהוא היה מדבר לפני רבים היה לו הימתדת סגורה היה מאוד ביישן והיה קשה לו להתבטא לפני הרבים אבל הספרים שלו הרב זכה וכתב לנו את הספרים אותה הסדרה של הספרים ספרי חזון איש מלאים וקדושים תורה יראת השם וחוכמה דברים עמוקים מאוד מאוד וברוך השם התורה הזו ממשיכה אמנם הרב הלך לעולמו אבל זכה וזיכה אותנו באותה התורה כשהרב הגיע לארץ מי שדאג לפרסם אותו היה הגאון רב חיים עוזר כשהוא היה שם בחוץ לארץ הוא הסתתר ישב ולמד בהתמדה עצומה וברח מכל תפקיד מכל דבר כשהוא הגיע לארץ אז רב חיים עוזר שלח להודיע לארם משה בלוי אמר לו גברה רבה יגיע לארץ ישראל האונייה תגיע תקבלו את פניו וכולי וברוך השם שזכינו אנחנו פה בארץ ישראל שהרב האיר מחוכמתו ולא רק בתורה היה בו חוכמה ותבונה דבר שהוא פלא הפרופסור שהיה אחראי על ניתוחי מוח בבית חולים בילינסון שמו היה פרופסור אשכנזי ופעם ראשונה בא מישהו ואמר לו החזוני שומר מי זה החזוני שומר? הוא בהתחלה צחק מזה אבל החזוניש לא נרתע נתן לו שרטוט אמר לו תחזור עוד הפעם לפרופסור הראה לו את השרטוט אמר לו החזוניש אמר תנתח בצורה הזו טוב אחרי שמביאים לו שרטוט הוא התבונן הוא ראה היהודי הזה צודק ואז הוא התחיל לעריך את הרב היה מקרה שהוא הסתפק כן ננתח לא ננתח ואז החזוניש כתב לו פתק כתב לו פתק נייר צד האחד כן, צד האחד לא, והסביר את כל הדברים על פתק קטן באותו יום היה פרופסור אשכנזי צריך ללמד את הסטודנטים ומה הייתה ההרצאה על הניתוח הזה, אם כן ננתח או לא? אמר להם, אתם לומדים כמה שנים ואנחנו לומדים באוניברסיטה אני אראה לכם פתק, אדם שמימיו לא דרכה כף רגלו באוניברסיטה ותראו איך הוא במילים קצרות ממצה את הצדדים, הראה להם את הפתק תראו את הגדלות של האדם הענק שבענקים גם בדברים שהוא לכאורה מה לו ולעולם הרפואה, מה לו ולניתוחי מוח, המקום הרגיש ביותר בגוף, הניתוחים המסובכים ביותר זה המוח מילימטר אחד ימינה ושמאלה אתה פוגע ואתה הורס ולא מתקן וכן הלאה זה הדרך, והחכם בעומק בינתו היה לו את הסייעתא דשמיא להחליט ולכוון את הפרופסור שיעשה כך או כך ולא זו בלבד אלא כשהקימו את המדינה אותם הבולשביקים ניסו לעקור ולשרש את הדת מארצנו הקדושה מאה שנה כמעט הם לוחמים, אבל כשקמה המדינה הם חשבו שיש להם את הכלים ויכולים לעשות את הכל מה שליבם חפץ. בין היתר, אחת המזימות שלהם הייתה לא מספיק שמגייסים את הבנים שלנו, את החיילים, אלא גם גיוס בנות חובה. זה מה שתכנן בזמנו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והחוק הזה עבר בכנסת. קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, זהו זה, נכנס לספר החוקים, איך אומרים, עבר ברשומות. ואז החזון איש הוא שניהל את המאבק כנגד אותם מרשיעי ברית, כנגד אותם הפושעים, לא נרתע וניהל את המאבק ובהצלחה. כשהגיעו לסוף הדרך, החזון איש היה סקרן לדעת. מיהו החזון איש? מי האדם הזה שניצח אותו? בן-גוריון, סליחה. בן-גוריון היה אבי אבות הגאים. הייתה בו גאווה, היה אדם נמוך, אבל הגאווה שלו הייתה, ובגאוותו שחקים. הוא היה סקרן לדעת מזה. אז הוא ביקש, שלח את יצחק נבון, הוא היה אז המזכיר שלו, הוא בא לחזון איש, אמר, בן-גוריון רוצה לבוא לבקר את הרב, מתי הרב מוכן לקבל אותו? אז החזון איש אמר לו, תראה, הבית שלי פתוח, כל ילד, יש לו שאלה, דופק בדלת ונכנס, ואני עונה לו, לי אין שעות קבלה. אצלהם אדם חשוב, צריך שעות קבלה, לא? אפילו פקידון קטן היום, יש לו שעות, אתה לא יכול להיכנס אצלו מתי שאתה רוצה. אבל אני לא כך. ומייד למחרת בן-גוריון הגיע לשם, והתווכחו ביניהם, היה ביניהם ויכוח, ובן-גוריון יצא, איך אומרים, בפחי נפש מאותו המפגש, שם הוא ראה מי הגדול האמיתי. ואז הוא הציג שאלה לפני החזון איש. אמר, אנחנו, המדינה, יש לנו בעיות אלה ואלה. אתם כנגד הדתיים, יש לכם. אז מי אומר שאנחנו צריכים לשמוע לכם? אולי אתם צריכים לשמוע לנו? הרי אנחנו הרוב. כך הוא טען, אז ענה לו הרב ואמר לו, הביא לו משל, למשור לך משל למה הדבר דומה. שתי עגלות נוסעות, ואין מקום לשתי עגלות לנסוע הכביש צר. עגלה אחת צריכה לרדת לשוליים. את מי אנחנו מורידים לשוליים? אנחנו בודקים. יש עגלה אחת מלאה סחורה, העגלה השנייה ריקה. אנחנו אומרים לעגלה הריקה יותר קלה לרדת לשוליים, ותעבור אותה העגלה המלאה. חזוניש לא נשאר חייו, אמרנו את הדברים בצורה נחרצת, אבל בן-גוריון התקומם, אמר לו, מה? העגלה שלנו ריקה? אנחנו מגינים על המולדת, אנחנו גם עושים מצוות במסירות נפש. אז עניש לא התווכח איתו, לא ענה לו, ונשאר באמירה המפורסמת הזו. היה, ברוך השם, סיעתא דשמיא, והקדוש ברוך הוא נתן חן בעיני אותם האנשים שבאו אחריו. מי שזוכר, אז היה... הפרשה של העסק ביש בקהיר במצרים, והתחלפו דוד מגוריון עם משה שרת, ומשה שרת גנז את אותו החוק. עד היום החוק הזה לא מיושם. פורמלית על הנייר יש חוק גיוס זמנות. בפועל החוק הזה נשאר גנוז בארכיון, וכל זה היה סיעתא דשמיא שאין לנו מנהיג כזה, מנהיג בסדר גודל בעל שיעור קומה שקשה לתאר איך אדם כזה שכל החיים שלו היה סגור ומסוגר בעניינים של תורה וקדושה, יכל גם לנהל את המאבק כנגד אותם האנשים. אז היינו קומץ קטן. כמה היו בכל הארץ? מאה אלף דתיים. היום אנחנו קרוב לשני מיליון דתיים בארץ, אנחנו ברוך השם בעוצמה גדולה, אז היינו קומץ קטן. ואף על פי כן הרב הצליח לעשות את הדבר הגדול הזה, וזכותו יגן עלינו אמן. בכבוד יעלה ויבוא וימכור.