"וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ויאמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור". אמרו חכמים ז"ל, מה ראה? ראה ענן קשור בהר, אמר דומה שאותו מקום שאמר לו הקב"ה להקריב את בנו שם, אמר ליצחק בני, רואה אתה מה שאני רואה? אמר לו הן, אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה? אמרו לו לאו, אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אינכם רואים שבו לכם פה עם החמור. עד כאן המדרש בבראשית רבה נ"ו.
ואמרו עוד ומנין שהעבדים דומים לבהמה? מהכא, שבו לכם פה עם החמור. ומי היו נעריו אלה? ישמעאל ואליעזר, שהיו מחניכי ביתו של אברהם אבינו ועמדו במדרגות גדולות מאד בהכרתם ובהשגותיהם, אחרי אברהם ויצחק הם היו בעלי ההשגות הכי גדולות שהיו בדור.
אולם מכיון שלא הגיעו לשיא הכרתם של אברהם ויצחק, ולא השיגו במדרגת רוח הקודש מה שהשיגו הם, גבה הר ביניהם עד שנקבע להם דרגה של חמורים. ז"א ההר בהכרה גבה אצלם כל כך בין אברהם ויצחק לישמעאל ודמשק אליעזר, עד שגבה הר ביניהם ונקבע להם דרגה של חמורים. ולא להם בלבד כי אם לכל זרעם וזרע זרעם עד עולם, הקביעה הזאת שצאצאיהם הם דרגה של חמורים. ולא רק בהשקפה, כי אם להלכה ולמעשה כפי שנפסק לדורות.
הרי מכאן כמה ערכה של כל ההשגה בהכרה עד שההבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד הוא כהבדל בין אדם לחמור. ז"א, מה הערך של כל השגה והשגה שאדם משיג בהכרתו - שאפילו אם יש הבדל בין השגה אחת לשניה במקרה אחד בלבד, רק מקרה חד פעמי, זה כהבדל בין אדם לחמור, ולא של אדם סתם אלא כהבדל של בן איש המעלה הגדולה ביותר כדרגותיהם של אברהם ויצחק עד דרגת חמור ממש. אברהם הלך והתעלה כל ימיו מדרגה לדרגה, וחכמים ז"ל אומרים בן שלש הכיר אברהם את בוראו, במקום אחר שנינו שבן ארבעים ובן ארבעים ושמונה הכיר את בוראו, והרמב"ם מסדר את הכל ואומר שהשלים את הכרתו. והסביר הרמב"ן בהלכות עבודה זרה פרק א' הלכה שלישית, שעוד מילדותו התחיל אברהם לשוטט בדעתו ולחשוב יום ולילה על גלגל העולם, מי מסבב אותו, וכך הלך והתעלה מהכרה להכרה, כי הרי בעוד היותו בן שלש נאמר עליו שהכיר את בוראו, ובכל זאת המשיך להוסיף הכרות על גבי הכרות עד שהגיע לגיל 48 ובא לשלמות, שלמות ההכרה. ואף אז עדיין לא השלים את מדרגתו והמשיך להתעלות משלב לשלב, רק בהגיעו לגיל 99 ציוה לו הקב"ה על המילה, ואמר לו "התהלך לפני והיה תמים", כלומר על ידי המילה אתה תהיה שלם. וגם ישמעאל ואליעזר למדו מאברהם והתעלו ביחד איתו בהכרתם. חכמים ז"ל אומרים שאליעזר נקרא דמשק, משום שדלה והשקה מתורת רבו, וכן נימול ביחד עם אברהם. כמו כן שנינו על ישמעאל שהתעלה מאד במעשה המילה עד שטען כלפי יצחק שהוא חביב ממנו, שנימול בן 13 שנים ולא מיחה, כיון שהיתה לו בחירה לא להסכים, כמו שעשיו לא מל. והתפאר כנגדו שנתן נפשו על המילה וקיבל עליו. אולם במעשה הליכה אל העקידה התבלט ההבדל בין אברהם ויצחק לבין ישמעאל ואליעזר, אמנם בתחילה הלכו במשך שלשה ימים כולם יחדיו, אבל ביום השלישי ראה אברהם את המקום למרחוק, וגם יצחק ראה את המקום, הוא ראה והשיג מה שראה והשיג אברהם, ומשום כך נמצא ראוי לעקידה. ז"א יצחק רק בגלל שהגיע גם הוא להכרה וגם הוא זכה לראות את מה שראה אברהם, נמצא ראוי לעקידה.
חכמים ז"ל אומרים שלאחר שיצחק השיב לאביו שהוא רואה את עמוד הענן שבהר, הבין אברהם שנרצה הנער לעולה, כמו שמבואר בפרקי דרבי אליעזר ל"א. אבל ישמעאל ואליעזר לא ראו ולא השיגו מה שאפשר היה להשיג, ומשום שעמדו ולא המשיכו להתעלות עם אברהם בשיא החזות ורוח הקודש, נמצאו שאינם ראויים ללכת יחד איתם, ואמר להם אברהם שבו לכם פה עם החמור, בגלל זה בלבד נקבעה להם דרגה של חמור.
היסוד הזה בא ללמד אותנו גם עלינו, אפילו לאחר שיצאנו ממצרים לחירות עולם, שקיבלנו את התורה ואי אפשר לנו לרדת למדרגה של עבדים, בכל זאת גם לגבינו יש הבדל בין השגה להשגה כאותו מרחק שבין אדם לחמור.
אמר רבי זירא אמר רבא בר זימנא, אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים כבני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר. הרי שרבי זירא ראה הבדל בדרגה של דורו לגבי הדרגה של הדור שלפניו כהבדל בין חמור לבני אדם. הגם שדורו של רבי זירא עמד במדרגה גדולה מאד בהשגת החכמה, שלפי מושגינו אין לה בה תפיסה כלל, בכל זאת מכיון שהשגותיו של הדור שלפניו היו גדולים משל השגותיהם שהם תפסו סברה אחת יותר, ראו בזה מרחק עצום ביניהם, כי רב מאד ערכה של כל השגה והכרה עד שכל הבדל בין זו לזו מהווה מהות אחרת לגמרי. מהות הרחוקה מחברתה כמרחק האדם מן הבהמה. מצינו כעין זה, אינו דומה מי ששונה פרקו מאה למאה ואחד, שזה נקרא עבדו וזה נקרא לא עבדו, לא עבדו כלל. ואין תימה בדבר, אין תימה בדבר, אנחנו תמהים, אומרים לנו אין תימה בדבר, כי הרי מרחקי חכמת ה' הם עצומים ללא גבול וללא שיעור, כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה, לא גלגל עם קוגל הגר, גלגלי הכוכבים, כמה חכמה מכיל גלגל אחד שבבריאה וכמה יש להתעמק בו כדי להשיג אותו, והרי ישנם בעולם גלגלים רבים ובכולם משתקפת חכמה ללא סוף, נמצא שמימדי החכמה הם ללא שיעור ואם בחכמת העולם כך על אחת כמה וכמה שבחכמת התורה שבאות אחת ממנה נברא כל העולם, אין שיעור למושגיה, ויש מרחקים עצומים בין דור אחד למשנהו, אין בין איש לרעהו אף כדי מרחק שבין אדם לבהמה אפילו אם הדור הפחות או האדם הפחות נמצא במדרגה גדולה מאד. הפרש קטן גורם למרחק עצום כזה.
הגאון מוילנא אומר שבאות ב' שבבראשית, כשאני הולך היום בס"ד לכתוב את האות הראשונה בספר תורה הבא, היא מכילה את כל הסודות של כל התורה והבריאה והעולם הכל נמצא בב' הראשונה. כל הסודות. כמו שבגרעין טמון כל מה שיצא ממנו, שמים גרעין באדמה יוצא עץ בו יש גרעינים וכן הלאה עד שנהיה ג'ונגל ונהיה יערות בכל העולם, זה הכל התחיל בגרעין ראשון, בב' הראשונה טמונים כל הסודות של כל הבריאה כולה. נו, מישהו יכול לעכל ולכלכל דבר כזה? כתוב ארוכה מארץ מידה, לא מידה, מידה - עם מפיק ה', ארוכה מארץ מידה - מידה זה מידתה של התורה. כשמודדים שולחן מודדים אותו עם מטר, כשמודדים כבישים מודדים עם ק"מ, כשמודדים תורה אין כלי למדידה, כי ארוכה מארץ - אם תקח את כל כדור הארץ, ארוכה מארץ מידה, המידה שצריך להשתמש כדי למדוד את התורה אז כלי המדידה הוא יותר גדול מכל כדור הארץ, ולא אמר לנו שיעור הפסוק כמה יותר גדול, רק בשביל שנבין ככה מושגים קטנים. מה עומקה, מה ארכה ומה רחבה של התורה.
ומכאן יש לראות גם את הצד השני, שאם אחד משיג משהו יותר מחברו בהכרתו ובהשגתו, הרי הוא עולה עליו במימדים אחרים ומהווה מהות אחרת.
יש ללמוד גם מדברי חכמים ז"ל מאותו ענין, כתוב בגמרא שם שרבי חזקיה שאל איבעיא בהלכה ורבי יוחנן תלמידו פתרה לו מתוך סברה ידועה, וקרא עליו רבי חזקיה בגלל סברתו זו - לית דין בר אינש, זה לא אדם בכלל זה, לית דין בר אינש, זה לא אנושי, זה רק מלאך יכול להגיד סברה כזאת, סברה אחת שהוא אמר, בשביל זה הוא כבר הפקיע אותו מגדר אדם והעלה אותו לדרגת מלאך, לית דין בר אינש, כלומר אינו בן אדם אלא מלאך, ככה מסביר רש"י שם.
הרי שבגלל סברתו זו בלבד שתפס מה שלא תפסו אחרים, התעלה למדרגה אחרת, והובלט הבדל ביניהם כהבדל בין מלאך לבני אדם. הרי כמה חשובה כל השגה בהכרה ובחכמה של התורה, שזה מעלה למהות אחרת ולעולמות אחרים. אז כל מי שיושב וזוכה ללמוד עוד שיעור ועוד שיעור ועוד לימוד ועוד לימוד ועוד, כמה הוא עולה ומתעלה ומתעלה, ועולה מגדר חמור לגדר אדם לגדר מלאך לגדר לגדר אי אפשר לדעת עד כמה אדם יכול ואין לזה שיעור בכלל. אבל מה שברור, קודם כל בשביל להקרא בן אדם ולא חמור זה צריך לשאוף לדעת כל הזמן כי זה ההבדל בין אדם לבהמה, אצל הבהמה אין בכלל תוספת חידוש ואין לה דברים שהיא לומדת וכו', זה בהמה, אוכלת שותה נחה, הולכת קצת, זהו,
ש. בה-מה
הרב: כן מה שיש בה נשאר בה
ש. אדם אדמה לעליון
הרב: אדמה לעליון, נכון.
אז ז"א, למי שלא שמע דרך המיקרופון, הרב העיר פה הרב אביטן - בהמה - בה מה, קודם כל בה מה - מה יש בה? ודבר שני מה שיש בה זה מה שיש בה ואין בה יותר, ואדם זה מלשון אדמה לעליון או אדמה כי מעפר לוקחת. אז יש גם בן אדם שהוא בגדר אדם, אדמה, ויש אחד שהוא אדמה לעליון, כל הזמן שואף כל הזמן לעלות ולהתדמות לעליון ודבקת בדרכיו וכו'.
יוצא שאדם צריך לשאוף כל הזמן לתוספת ידיעה, לא נייעס של החרדים רק לשון הרע ולכלוכים וקשקושים כל הזמן מה אמר מי אמר מה אמרו, אלא ללמוד תורה ומוסר ולעלות ולהחכים יותר ויותר, בזה ניכר האדם שבו יותר, ואפשר להפליג למעלות עליונות שאפילו בסברה אחת שאחרים לא יודעים, לית דין בר אינש.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....