"וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו". רבי חנינא בן דוסא אומר, אותו איל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה, גידים של איל אלו עשרה נבלים של כינור שהיה דוד מנגן בהם, עורו של איל היה אזור במתניו של אליהו, קרניו של איל - שמאלו תקע בו בהר סיני, קרנו של ימין שהוא גדול משמאלו הוא עתיד לתקוע בו לעתיד לבוא, שנאמר "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול". עד כאן לשון הילקוט. איל שנברא בין השמשות פירוש שהוא בין טבע העולם הזה לדרגה של למעלה מן הטבע, כי השגה הנזכרת לעיל היא היותר גבוהה אפשרית בעולם הזה, השגתו של אברהם זו היתה השגה גדולה ביותר והגבוהה ביותר האפשרית בעולם הזה. גידים, עשרה נבלים של כינור פירוש, שהגילוי הזה שהיה אצל אברהם זה היה כולל את כל השגותיו של דוד המלך ע"ה, אפילו אותן שבבחינת מעין עולם הבא שעליו מרמז נבל ועשור. ז"א, עשרה גידים אלה, עשרה נבלים, היה מקופל בהם כל ההשגות של רוח הקודש והכל של דוד המלך בהשגתו האחת של אברהם אבינו במעמד העקידה. וגם כאלה שהם בבחינת מעין עולם הבא, שעל זה מרמז נבל ועשור. עורו של איל היה אזור של אליהו, פירוש שכוחו של אליהו שהוא האזור שלו, כי האזור זה מחזק את גופו של האדם הלוחם, אז האזור שלו בקנאו את קנאת ה' לבטל את העבודה זרה מישראל היה מאותו שורש של השגה של אברהם אבינו ע"ה בביטול היש שעל ידי נסיון העקידה. כי אברהם אבינו הגיע לביטול היש לגמרי, כי הקרבת קרבן כמו שלמדנו מהמהר"ל מפראג, כל הענין שלו ומה שהוא מרמז ומסמל ומביע, זה ביטול היש כנגד ה', לכן מבטלים בקרבן את כל מהותו של החי, וזה משל למה שהיה צריך לעשות באדם, אז כשאדם מקריב קרבן הוא מכניע את עצמו, הוא מראה שכל העולם הזה הוא אפס, כל החי הקיים פה הוא כאין וכאפס ואין עוד מלבדו, ממילא ההשגה הזאת של אברהם של ביטול היש, היא האזור של אליהו שנותן לו את הכח לקנא קנאת ה' להלחם בעבודה זרה ולבטל את כל היש שיש בעולם הזה שהעולם השקרי החזיק מזה כאילו שזה מציאות בפני עצמה.
קרני שמאל, קרן שמאל שתקע בו בהר סיני כי כל גילויי מתן תורה כבר היו כלולים בהשגתו של אברהם, כל הגילויים של מתן תורה כבר השיג אותם אברהם אבינו במעמד העקידה והיו כלולים בהשגה זו, והעיר המדרש שהשופר של מתן תורה מקרן שמאל היה, למה מקרן שמאל? כי ידוע שהפרסום במעמד הר סיני היה ענין שמצא השטן צד שמאל, השטן הוא צד שמאל מצא מקום להתערב בו. כאמרם ז"ל, לוחות ראשונים על שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, אז לכן הצליח ולכן הקרן הזאת היא קרן שמאל, לא קרן ימין, שצד שמאל שייך לסתרא אחרא. קרן ימין שהוא גדול ייתקע בשופר גדול, זה שופרו של משיח, הגילוי של ביטול היצר שהוא פרסום וגילוי גדול, אך בו לא תשלוט יד היצר כבר כי הגיע זמנו להתבער מן העולם, לכן באחרית ייתקע בשופר גדול איזה שופר - שופר של ימין של האיל ההוא שזה מביע שכבר לא יהיה שום עיכוב ושום בטלה ושום התערבות של היצר הרע כי הוא יתבטל מן העולם.
למדנו שבנסיון העקידה הגיע אברהם אבינו למדרגה הגבוהה ביותר בביטול היש השייך בעולם הזה, ובחינה של מעין עולם הבא ממש. והנקודה הזאת היוותה את השורש לכל ההתפתחויות העתידות לבוא אח"כ, והיא גרמה גם לגילוי מתן תורה ולימות משיח, וצריך עיון מכיון שבהקרבת האיל הוא התפיס את כל הדרגות הרמות, אז מדוע לא הזמינו לו מיד את האיל? כל הענין היה להתפיס באיל הזה את כל הדרגות האלה שדיברנו, למה לא הוזמן לו האיל מיד? כי הנה כתוב "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר" פירש רש"י במקצת ספרים, אחר כל דברי המלאך והשכינה, ואחר כל טענותיו של אברהם. היה משא ומתן בין המלאך לבין אברהם, אז רק אחר, לכן כתוב אחר, נאחז בסבך אחר, אחר מה אחר אחר מה? אומר רש"י, אחר כל דברי המלאך והשכינה ואחר כל טענותיו של אברהם. והענין הוא, שהטענות של אברהם עם המלאך כשהוא אמר לו אני אעשה בו חבלה וכן מה שאמר עכשיו אפרש את שיחתי, אני לא מוריד את עצמי מפה עד שאפרש שיחתי, אתמול אמרת ביצחק ייקרא לך זרע ואמרת לי העלהו לעולה, עכשיו אני רוצה שתזכור את העקידה הזאת לדורות וכשיבואו בני ויתפללו לפניך, הוציא מהקב"ה הבטחה שהעקידה הזאת תהיה לנגד עיניו ותשמור על עם ישראל. זה היווה את הנקודות הדקות האחרונות שבעצם נסיון העקידה, ועל ידיהם נתבררה בעליל מסירת נפשו ואהבתו של אברהם אבינו, ועל כן סיבבו מן השמים שיתעכב האיל עד לאחר גמר הוצאת נקודות אלו לפועל, כל הטענות שהוא טען והמשא ומתן וכו', כדי שכולן תוקבענה במעשה ע"י הקרבת האיל עם הכוונות האלה, שעל דעת כל מה שהוא טען ואמר והכל הכל יותפס באיל. ועד כדי כך מתחשבים בדקות הנסיונות, שלא נתנו לאיל להתקרב אל אברהם אלא שיהיה נאחז בסבך בקרניו, ופירש רש"י, שהיה רץ אל אברהם, והשטן סובכו ומערבבו באילנות. וידוע שהשטן לשם שמים נתכוון, כדי להגדיל הנסיון ולהגדיל הגילוי. הרי כתוב שבסוף הוא היה חבר שלו, ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו, זה יצר הרע וחילותיו. ומה התועלת בעיכוב הזה? אלא שאחר כל התעלותו של אברהם אבינו, אחר כל גילויי מסירת נפשו ואהבתו הבלתי מוגבלת, אחר כל אלה עוד נדרשה ממנו התאמצות קטנה יתרה שישא הוא את עיניו וילך במו רגליו לקחת את האיל מתוך הסבך, ובלי התאמצות נוספת זאת היתה חסרה קביעותן של כל הנקודות הנפלאות האלה.
אז עלינו ללמוד מהו ערכם של עמל והתאמצות גופניים גם הנראים כקטנים ביותר בדרכי עבודתו יתברך. כי רק על ידיהם נזכה ונעלה מעלה בעזהי"ת, ז"א כל התאמצות קטנה, כל עמל גופני שנראה קטן בעינינו, יש לו חשיבות גדולה בדרכי עבודתו יתברך ועל ידי זה זוכים לעלות במעלות. יש אדם נ מצא על הסולם, תעשה טובה תביא לי את הזה, תעשה טובה תביא לי את הזה, תעשה טובה תביא לי את הזה, פשששש כמה היה שכרו אם היה יורד לבד ולוקח ואם היה עולה בחזרה וכו', איפה על בעלי מקצוע, והוא אומן מה פתאום שהוא יעלה וירד, הוא צריך שמש לידו. למדתי עם חברותא תלמיד חכם עצום, הוא היה כבד במשקל, והייתי לומד אצלו בבית וכשהיה צריך ספר הוא לא היה מתעצל, היה עוזב את הספר, עולה על סולם קטן שהיה לו והוא היה כבד כבד, ועולה מטפס מוריד את הספר, יורד, פותח את הספר ממשיכים ללמוד, צריך עוד ספר - עוד פעם, לוקח את הסולם עובר לצד השני, יכול להיות בשיעור פעמיים שלש ארבע שהוא יעלה וירד ולא נותן לי לעשות את זה, הוא עושה לבד. היינו נוסעים לראש העין, פתחנו שמה ישיבה, היינו נוסעים לראש העין אז הייתי פותח לו את הדלת אז הוא היה סוגר אותה, פותח לבד. הייתי סוגר לו את הדלת היה פותח אותה סוגר לבד, שום דבר הוא לא רוצה שיעשו לו כלום, הכל הוא עושה לבד. לא נותן לאף אחד לשמש אותו כהוא זה. כנראה הוא ידע את המאמר הזה, והוא כבד אני אומר לכם, כבד, כבד מאד.
בכל אופן, הנקודה היא זו שכל פעולה, כל מחשבה, כל דיבור, כל תנועה הכל נחשב בסדר עלייתו של האדם.
מעתה צאו וחשבו, כל מי שהקים את בית הכנסת הזה, בית מקדש מעט, כל פעולה, כל מחשבה, כל דריכה הליכה, כל הרמה, הכל בחשבון, גרמים, הכל בחשבון, הכל הכל הכל.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....