מהו החסד האמיתי? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אבנר בן רוז שושנה תשובה שלמה מהרה בזכות זיכוי רבים אמן

וייתה אשל בבאר שבע

ויקרא שם בשם אדוני אל עולם

כי באור פניך נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד

האהבה לחסד

מתנה חשובה מאת השם יתברך לעם ישראל.

נטע בלבנו אהבה לחסד

בהנאה מעשיית חסד.

כי באור פניך נתת לנו לא רק תורת חיים,

גם אהבת חסד.

אז זה נטוע

בלב היהודים

אהבה לחסד

והנאה מעשיית חסד.

מתאווים להנאה הזאת תמיד,

ועל ידי מידה טובה זו

הם ניכרים בין שאר האומות ומובדלים מהם.

גומלי חסדים

אוהבים לעשות חסד עם בני אדם.

לא רק מתוך ההכרה שהם מקיימים בזה מצווה כמו ציצית וכמו תפילין.

לא רק מפני שהוא אוהב את הבריות

והוא שמח בטובתם כשהוא עושה איתם חסד.

והוא נהנה לראות אותם שמחים וטובי לב.

אלא גומלי חסדים מתוך נטייה נפשית פנימית.

אהבה לחסד.

להבדיל, כמו אדם באופן טבעי יש לו אהבה למתוק.

יש לו אהבה לחסד.

נטייה נפשית פנימית.

הוא נהנה הנאה מרובה בעת שעושה חסד.

הוא אוהב את החסד כמו שהוא אוהב חוכמה.

הוא עושה חסד גם עם כאלה שהוא לא מכיר

ואינו אוהבם,

וגם עם הפחותים שבבני אדם.

מפני שמעשה החסד

הוא העונג היותר גדול בשבילו.

הוא מתאווה ומשתוקק להנאה זו כמו להנאות אחרות.

וכל מה שהוא מרבה להיטיב לעשות חסד,

ההנאה מתגדלת ומתחזקת

להוסיף במעשה החסד,

להרחיב את הפעולות,

לשכלל אותן,

עד שכל ליבו ונפשו מסורים לאהבה זו

ולמעשים אלו.

מדקדק בפעולותיו שיהיו בתכלית השלמות,

שהחסד יהיה שלם ומשוכלל,

שלא יהיה בו פגם,

שיהיה נקי מכתם.

הוא נזהר שלא ירגיש חברו גם כשהוא מקבל חסד,

שלא ירגיש חברו יד הנותנת,

שלא יתערב בהנאת חברו אפילו צער כלשהו.

זה העונג הכי גדול

בשביל מי שנותן חסד.

אם החסד שלם בשלמות ההטבה,

הנעתו יותר גדולה והחסד הוא לפי ההנאה.

כמה שאתה נהנה יותר בחסד,

ככה החסד גדול יותר.

לא רק בזה הוא נזהר,

שלא להכניס ולא לצער בהנאה,

אלא אף מזה הוא נזהר,

שהחסד יהיה שלם מכל סיגים ופסולת,

שלא יכתים את החסד,

שלא יהיה כוונה מחשבה צדדית

בנטייה לכבוד ופרסום.

יש כאלה שעושים חסדים,

חסדים ממש,

אבל הם רוצים שיהיה להם פרסום, שיהיה כבוד מזה.

כי בהתערב מחשבה זרה או רגש פסול מקטינים את החסד.

מגרעים

הכוונה מחסירים.

וגוזלים ממנו מהחסד את הוד תפארתו.

מי שאוהב חסד ומתענג ממנו הנאה רבה,

משתדל בכל כוחו שיצא מתחת ידו חסד שלם ומשוכלל כאוות נפשו.

נקי

משמץ מחשבה,

שלא לשם חסד.

מיום ליום,

מפעולה לפעולה,

מתחכם במה לשכלל ולהדר את החסד.

אדיר חפצו ותשוקתו לחסד שלם ומשוכלל.

וזה נובע מעומק הנשמה הישראלית.

ולכן אנחנו רואים אפילו אצל אלו שהתרחקו מתורתנו הקדושה,

בכל זאת נדיבי לב המה

ועושים חסד בהסתר ובצנעה,

לבל יוודא לאיש למעשיהם.

תוך שאני מדבר, אני מבין שאתם גם בודקים עד כמה אתם חפצים בזה, כמה אתם עומדים בזה, כמה אתם חושבים על זה, כמה מתכננים על זה.

האם זה תופס לכם את הראש או לא תופס את הראש?

אם זה לא תופס את הראש, חסר לכם אחד מהדברים של ישראלי,

יהודי,

גומל חסדים,

ביישנים ורחמנים.

זה אחד מעמודי התווך של יהודי.

אז אתם רואים איזה בחינות אתם הייתם אמורים להרגיש בנפשכם כל יום.

אהבה כזו לחסד שמקורה נשמה ישראלית לא מסתפקת בחסד של חיי שעה,

במה שהוא ממלא לחברו את צורכי החיים ותענוגה.

הוא יודע, חסר לו ירקות, מי לא ירקות? פירות, פירות, בגדים, מי לא בגדים.

חסר לו מעות, נותן לו.

לא, לא מסתפקת.

לא מסתפק במה שימלא לחברו את כל צורכי החיים ותענוגה.

אלא כשמהנה הוא הנאה חומרית,

אז תשוקתו מתחזקת.

צמאונו מתגבר להיטיב עמו לא לאותה שעה, לא לאותו שבוע, לא לאותו חודש,

לנצח.

לעשות עמו חסד רוחני.

מה שדיברנו עד עכשיו זה בקטע הגשמי.

אבל אדם שכל כך חזק בחסד הוא כבר לא מחפש רק בגשמי,

אלא ברוחני להיטיב לחברו, לנצח.

איך עושים זאת? ללמדו דעה,

בינה,

להוסיף לו הכרה ודעת אלוהים.

כי הלא זה האדם.

דע חסר מה קני.

אם חסר לו דעה, מה הוא קנה?

עיקר החסד, העיקר העיקרים של החסד זה ברוח ובנפש.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, משל מה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלך.

אם יביא לה כל משהו בעולם,

אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך.

ככה נפש, אם הבאת לה כל מעדני מלך,

אינה כלום שהיא מן העליונים.

אתה מדבר הרי עם יהודי.

היהודי זה לא גוף רק, זה נשמה יהודית.

אז אם תיתן לו כל מעדני עולם,

תן לו יוגורטים ותיתן לו מעדנים ותיתן לו מנגויים ותיתן לו ות...

מה נתת?

מה נתת? נתת לגוף, לפיג'מה.

מה עם הנשמה היהודית?

מה עם היהודי פה?

כל מעדני החיים ותענוגם הם כלום אצל הנשמה.

מה ההנאה שלה?

התעלות רוחנית.

לכן, אדם האוהב חסד משתדל להשפיע דעת ביראת אלוהים על כל שומעיו,

שיפקחו עיניהם,

שיראו את האמת,

מלמד את חברו תורה,

כי אין רעב אלא הרעב לדברי תורה.

זה רעב.

כל רעב אחר, אתה משתיק אותו,

כמה ביסים ונגמר.

אבל רעב שלא פוסק

זה רעב לרוחניות, לתורה.

גם הנפש לא תמלא, לא תמלא, כמה שתיתן.

כמה שתיתן חוכמה, ודעת, ותבונה,

לא תמלא.

יש מקום בלי סוף.

לדוגמה, מוזיקה זה דבר רוחני.

אז בן אדם יכול לשמוע מוזיקות, מוזיקות, מוזיקות, ימים ולילות, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן.

הנפש לא תמלא, הוא לא יכול להגיד, אני אסרב,

זה רוחני אבל אוכל כמה אתה יכול לאכול

חצי שעה

אם אתה אוכל אתה מפוצץ

אתה יכול ללחוץ פה אצלך מהאוזן כבר

ואין ערום

אלא ערום מן המצוות

לכן עיקר החסד הוא לנצח

לעשות חסד עם בן אדם לנצח

אדם רואה בבית כנסת נכנסים אנשים מניחים תפילין

לא יודעים להניח תפילין

אתה רואה שהקשר של התפילין מאחורה יורד לו לעורף

זה לא מקום מנחת תפילין זה כמו שהתפילין מונחים בכיס

הוא לא הניח תפילין

ואמר ברכה לבטלה

מה עושים?

מקצרים לו את התפילין

וברגע שכיצרת לו את התפילין עשית לו

חסד לנצח

אם ככה ומאז הוא יקפיד הוא יודע שכבר צריך לשים על

קצה הגולגולת

אז הוא ידע את זה לנצח הנה חסד אחד לנצח

שלא ירד לו פה משורשי הסערות למצח

עזרת לו לנצח

אני רואה אנשים נכנסים בבתי כנסת והכל אתה רואה אחת כאן אחת פה בצד אחת ככה אחת ככה אפילו רבנים תסתכלו לעשות דרשות התפילין שלהם פה

כמו הקרעים

הם מדברים מדברים מדברים איך הוא לא מתבייש מצלמים אותו ככה תחשוב רק אפילו תחשוב מה זה

חסד חסד כזה כמו שדיברנו עד עכשיו מצינו אצל אברהם אבינו

הוא הגיע לשלמות של אהבת חסד

הוא נטע אשל

אכילה שתייה ולוויה לכל

עובר אורח בלי שום הבדל

אורחים עזבו את בתיהם

הלכו בדרך

חסר להם שלווה, חסר להם תענוגים בדרכים

אבל בביתו של אברהם אבינו הם התענגו על כל טוב יותר מהבתים שלהם

הוא היה עשיר גדול, הוא לא החסיר מהם שום דבר, כל דבר רצה שיתעמו

כל דבר

ולא הסתפק אברהם אבינו בחסד זה שעשה עימהם

שבני אדם נהנים ומתענגים מטובו

כי הוא ידע שעדיין חסר להם העיקר

הם אינם יודעים את עצמם ואת רום ערכם

הם לא יודעים שהם נבראו בצלם אלוהים

הם נהנים מן העולם אבל לא מכירים את בורא עולם

וכי זוהי עיני אם אדם נמשל לבהמות

שהוא רק אוכל ונהנה כמו בהמה

גם אריה שאוכל הוא נהנה

גם נחש שהוא טורף

הוא נהנה

נו אז מה?

מה יש פה? אתה בהמה, אתה נהנה

מה יש בזה?

הנאה של בהמה

איפה הבן אדם פה?

לכן

הנאה של בהמה אינה הנאה אצל אדם

לא אמרו שאתה צריך לאכול מר, מלוח,

חריף

רק בשביל לסבול. לא.

אבל אתה צריך לדעת שאכילה

זה רק מילוי דלק.

יש כאלה נהנים מהריח של הדלק, יש כאלה לא.

אבל זה רק מילוי דלק.

ממלאים את הכרס

ואפשר לנוע עוד כמה קילומטרים.

מטרוקן, צריך מלא עוד פעם דלק,

זה הכול.

אבל לא לעשות מזה אישו.

צריך לדעת, זה לא הנושא.

צריך מלא פה, פה.

ותראו כמה שאתה מלא,

לא מתמלא.

הראש נשאר אותו גודל.

אבל אם אתה אוכל הרבה, אתה רואה שהבטן בום, בום, בום, מתנפחת.

צריך לשחרר את החגורה.

אבל פה,

כמה שאתה מלא, כמה שזה, אותו דבר.

כאילו לא נכנס כלום.

אתה מבין כמה יש מקום פה, יש פה מאגר.

אתה יכול להכניס את כל החוכמות שבעולם, הכול, הכול, הכול ביחד,

ועוד יש מקום, מלנת להבין.

זה רק מראה כמה אין לנו כלום.

ואם כן, עדיין לא עשה עימהם חסד

שהוא החסד האמיתי שהם זקוקים לו.

לכן היה משתדל להשכילם, ללמדם שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

והוא המנהיג לכל הברואים

ברום מעלת ערך האדם,

שהוא לא נברא אלא להתענג ולהתעדן מזיו שכינתו

את התורה הזו היה מלמד אותם.

אותם שמקודם

כבהמות נדמו,

נעשו בני אדם שחוכמתם מרובה,

ועל אברהם ועל שרה נאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

מה אומר התרגום?

דשעבידו לאורייתא.

ששעבדו את שכלם של אלה שהיו אצלם לתורה,

שידעו שיש בורא לעולם, יש מצוות, יש מצווה,

יש שכר, יש עונש, יש חיי נצח.

זו המתנה הכי גדולה שאפשר להביא לבן אדם.

אין מתנה יותר גדולה.

זה החסד של אברהם.

הוא לא הזמין להם רק תענוגים.

עיקר החסד,

מה שהעלה אותם למעלה באור החיים והציל אותם מלרדת לבאר שחת.

זה הסמל

לחסד אמיתי שכל בן אברהם

אמור להשתוקק לו.

לעשות חסד

מעין חסד של אברהם.

נהנה ממעשי החסד?

משתוקק להיטיב עם בני אדם?

שיהיו מאושרים לעד ולעולם.

אהבה כזו לחסד,

זאת המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל.

כי באור פניך נתת לנו

תורת חיים ואהבת חסד.

נתן לנו מתנה.

שאנחנו נזכה לתורת חיים, וגם

נעביר אותה לאחרים ונעשה חסד, אבל מתוך אהבה שנטועה בנו.

אם בן אדם לא רואה את זה אצלו והוא לא חי כך ולא עושה כך, אז איפה המתנה שהוא קיבל מהשם?

כתוב איזה הוא שותה.

זה שנותנים לו מתנה,

הוא מאבד אותה.

מי זה שותה?

נותנים לו מתנה ומאבד אותה.

נתנו לנו מתנה.

המתנה זאת המתנה שהסברנו.

ואם לא רואים שאתה עושה כך,

אז איבדת את המתנה, אתה שותה.

וזו לא סתם מתנה שאתה רק נהנה ממנה,

כי זה אושר שאין כדוגמתו.

תראו,

יש מלמדים או מורים

שמלמדים תלמידים,

ואחר כך שומעים שהתלמיד נהיה גאון, נהיה חכם, נהיה ראש ישיבה

אצל החילונים, נהיה מדען, נהיה זה, נהיה...

זה נותן אושר למי שהשקיע.

אם בן אדם רואה עציץ שהוא רק השקע אותו,

מורך ומתפתח ומביא פרחים,

או עץ שמביא פירות, איך הוא מאושר? איך הוא שמח לצאת לקראת?

אם אתה עושה את זה עם בן אדם, אתה מגדל אותו,

ואתה מזכה אותו לחיי העולם הבא, ההוא ומשפחתו, והכול והכול.

יש לך עושר יותר גדול מזה, זו מתנה שאין כדוגמתה.

שאדם יכול עם הפה שלו

לחיות נפשות.

זו מתנה שאין כדוגמתה.

אתה פועל פי אלף אלפים,

יותר מהעשיר הכי גדול בעולם.

פי אלף אלפים.

מה יכול לעשות עשיר?

יכול לתת לבן אדם אכילה ושתייה ובגדים ודירה ושטח והכול וכו'. וכמה זמן זה?

שבעים שנים או שמונה שנים.

זהו.

ואתה,

בתפילין הזה שהסברנו, נתת לו לנצח נצחים מתנה,

שכל מצווה ומצווה, שמונה מצוות עשה,

הוא מקיים כל יום בזכותך עכשיו כתוקנן.

צריך לחשוב כמה הוא יחיה.

אלפי שנים, אלפי ימים,

תעשה אלפי כפול שמונה,

תראה כמה אתה רק הרווחת,

ומה הרווחת לו,

ומאז הוא ישים להם,

והוא יעיר להוא, ויעיר להוא, והוא יעיר להוא, והוא יעיר להוא.

הו, כמה עושר, כמה עושר.

ממה?

ודורשים את זה מאיתנו, כולנו.

וזה המצווה של ואהבת את השם אלוקיך.

אומר הרמב״ם שתהיה מאהיב את השם על הבריות כמו אברהם אבינו.

כמו, כמו שלמדנו עכשיו.

וגם בעשייה שצריך לעשות את המצוות,

אפילו בגוף, כשאתה עושה חסד עם הבריות,

גם צריך לעשות את זה כמו שעשה אברהם אבינו.

אכילה,

שתייה,

לוויה ללוות את הבן אדם,

וגם אם צריך לינה,

אם הוא נשאר במקום, עובר אורח והכול,

גם לינה.

זה היה מעשה שאחד

בא ובכה אצל הרב הגדול ואמר לו, כבוד הרב,

אני נשרף לי כל הבית והכול, לא נשאר לי כלום,

ואני הייתי מכניס אורחים,

ואני לא יודע מה קרה, איך יכול להיות,

אני מכניס אורחים מהבית, נשרף לי, איך יכול להיות, ואז מה אני אעשה עכשיו?

אומר לו, מה היית עושה? אומר, כל אורח שהבית, אם אכיל אותו, הוא משקה אותו.

אמר לו, זה הסיבה שהוא נשרף?

אומר לו, למה?

אומר לו,

אברהם אבינו היה עושה אשל,

אכילה, שתייה,

לינה, לוויה.

אתה עשית רק אכילה,

שתייה, לינה ולוויה, לא עשית.

תוריד מאש אל תל-למד,

מה נשאר? אש.

צריך לעשות מצווה בשלמות.

חסד עושים בשלמות.

לא עושים בשלמות, אין את ההגנה.

אין את ההגנה.

כתוב באיזה בית

יכולה ליפול שרפה.

בית שלא לומדים בלילה תורה.

בית שלא לומדים תורה בלילה.

הלא כה דברי כאש.

אם יש לך אש של התורה, לא יהיה אש גשמית.

אז זאת אומרת, רואים שדברים צריכים לעשות בשלמות,

נתנו לנו מתנות מן השמיים, צריך לנצל אותה.

נתנו לך לשון.

לא בשביל ללקק גלידות.

בשביל לדבר.

לשון רוח ממללה.

לשון.

הלשון הזאת,

יש בה חיים ומוות.

חיים ומוות.

אתם רואים בבחירות האלה.

משתמשים עם הלשון בשביל מוות, להעמיד את הצד השני.

וגם, אלה שננסים להעמיד את השני, מתים בעצמם אחר כך.

לשון מדברת גדולות.

יותר גרוע משלוש עבירות הכי חמורות בתורה, זה לשון מדברת גדולות, לשון הרע.

ומשתמשים בלשון לרמות את הציבור.

ומשקרים.

וכל אחד, אין ספרדי אחד שלא חלם את מרן הרב עובדיה יוסף,

שבא אליו בחלום

ואמר לו,

תגיד להם שיבחרו, ותגיד להם שיעשו,

תגיד להם שאני עם חולצה,

אני לא עם גלימה,

כי אני לא יכול, כי מה שקורה, שס יורדת,

וכולי וכולי.

שקרנים ורמאים.

כל מי שאומר שחלם אותו שקרן ורמאי.

ולא רק זה מזלזל ברב עובדיה יוסף.

מה זה מזלזל בו?

לא רק שהוא מזלזל, הוא גם מגלה שהוא עם הארץ.

שקרן בעם הארץ.

למה?

מחלוקת בגמרא, מסכת ברכות.

האם המתים יודעים מן החיים או לא יודעים מן החיים?

האם הם יודעים מה שקורה פה או לא יודעים מה שקורה פה?

מחלוקת. יש שאומרים שהם יודעים, יש שאומרים שהם לא יודעים.

וכל אחד מביא ראיות לדבריו.

רבי יונתן אייבשיץ אומר,

אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

שניהם צודקים.

אומר רבי יונתן

יש צדיקים גדולים,

כשהם עולים למעלה,

הם כל כך גבוהים,

שהם לא יודעים שום דבר מפה, זה לא מעניין אותם מה שיש פה.

הם בעולמות הרוחניים הכי גבוהים, כמו האבות הקדושים. איך קוראים לאבות הקדושים?

ישני חברון.

לא יודעים מה שיש פה בכלל בעולם.

ישנים.

אם יש צרות בעולם והבנים בסכנה,

אליהו הנביא צריך לבוא, להעיר אותם ולהגיד להם, הבנים שלכם בצרות, תעמדו להתפלל.

זאת אומרת, הם לא יודעים בכלל,

זה מראה על דרגתם הגבוהה.

ואלה שיודעים מפה,

זה אלה שהם בדרגה הכי נמוכה,

שהם הכי קרובים לעולם הזה,

והם עוד רוצים לדעת מה החדשות.

מה אמרו בחדשות?

מה ביבי החליט?

מה החליטה גברת ג'ט דתי?

מה הולך פה למטה?

מה עם ש״ס?

מה עם דרעי? העיפו אותו? לא העיפו אותו? הוא עוד ממשיך לעבוד עליהם? לא עובד עליהם? מאיים עליהם? לא מאיים עליהם?

והרב עובדיה, הם אומרים,

שאין לו מנוחה, הוא כל הזמן מתעניין,

ואפילו כבר הוריד את הגלימה עם חולצה קצרה,

והוא מודאג.

לא הבנתי, מה, הוא קורא עיתונים למעלה?

הוא מחכה שיודיעו לו? מה הולך פה? אתם מטומטמים? אתם עושים צחוק מעצמכם? אתם מדברים תורה בכלל?

אתם אומרים שהוא כל כך קרוב כמו הרוחות המספרות

שהיו בבית הקברות, כמו שכתוב בגמרא בברכות,

שאמרו באיזה רביעה,

ירד גשם, לא ירד גשם,

ומתעניינות, תהיה תבואה, לא תהיה תבואה, מה יהיה מזג האוויר?

אשהדה.

זה מה שעשיתם, מרן עובדיה.

זאת אומרת, אם אמרתם שהוא גאון הדור והגדול ומרן, מרן, מרן, מרן, מרן,

מה זה מרן, מרן, מרן? זה לא סתם מרן, מרן.

זה ויכוח מי אומר מרן, מרן, מרן יותר.

זה לא יאומן כי יסופר

כמה חשוב להגיד מרן, מרן, מרן, מרן, מרן.

עשו על זה ממש דבר

שממחיש את זה עד כמה.

תסתכלו מה זה, הנה.

דרעי באלי ישי.

מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן

דבר מההלכות שלו, שום דבר לא מקיימים.

אבל מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן מרן זה לא שלך מרן זה שלי מרן מרן הוא בא אליי בחלום לא אליי הוא בא בחלום לא אני חלמתי שהוא ביטל את החלום שלך לא אהה שדה מה זה השטויות האלה

עשו ממנו כזה קטן הוא מסתכל עליכם מלמעלה

אין לו מה לעשות

שם הוא לא לומד תורה גמרנו הוא חופשי

אבל לא צריך, פה הוא למד, שם לא לומדים.

הוא לא בישיבה של מעלה.

הוא רק מסתכל מלמעלה,

מה עושים שם שסניקים?

מה עושים?

מרביצים מכות? יופי, תן לו, תן לו, תן לו,

תהרוס אותם, כן, יאללה.

לא, מזוז זה קאט,

מה פתאום?

זה ככה, ככה, ככה.

והוא אומר, לא, מה פתאום? הם לא מקיימים את זה.

מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, אי, שנה.

במקום עם הלשון

לכבד אחד את השני,

להגיד בואו נהיה ביחד, בואו נעשה לכבוד השם.

הרי כולנו צועקים מרן מרן מרן מרן מרן מרן, אז מה הבעיה?

אז תעשו ביחד.

לא, מה פתאום? מרן שלי, לא שלך. חלום שלי, חלום שלך.

מה זה? פרעה חולם חלום, והיה חלום שני?

מה הולך פה?

הבעיה שאין להם יוסף,

שפותר להם את החלום.

רבי יחנניהו ברגשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא לא זה כל ישראל,

להביא כוח רבו יותר מצוות.

שנה אמר אדנו חפש למען סגוי יחדיל תאוריו יעדים.