פנינים לפרשת שמיני | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויאמר אל אהרן, קח לך עגל בין בקר לחטאת.

אומר רשי להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה,

על מעשה העגל שעשה.

בפרשת תצווה נאמר,

לקח פר אחד בן בקר ואלים שניים תמימים.

רשי פירש שם,

לכפר על מעשה העגל,

נמצא שכבר נתכפר חטא מעשה העגל בלקיחת הפר ההוא.

ואם כן, נשמע נדרשו הכהנים לכפרה נוספת שנאמר בפרשתנו, פרשת שמיני,

ויאמר אל אהרן, קח לך עגל בין בקר לחטאת.

הרי כבר כתוב בפרשת צווה, לקח פר אחד בין בקר ואלים שניים תמימים,

ורשי אמר לכפר על מעשה העגל.

אז זה התכפר כבר חטא מעשה העגל בפר ההוא.

למה נדרשו לכפרה נוספת?

אכן, שתי כפרות יש כאן.

הפרים עם האלים שבפרשת תצווה,

זה היה משל ציבור,

בהם שיבשו כפרה כללית,

כפרה כללית על חטא העגל לכהנים כדי לקדש אותם לכהונה.

לעומת זאת, העגל פה בפרשה,

שנצטווה עליו אהרן,

היה משל עצמו, לא משל ציבור, מממונו שלו.

הוא היה עבור עצמו ולא עבור כלל הציבור,

כדי לכפר על חלקו שלו במעשה העגל.

ואפילו שידוע לנו שכל כוונתו של אהרן במעשה העגל הייתה לשם שמיים,

בכל מקום נדרש לכפרה על עצם המעשה.

העניין הזה נדרש גם מן הכתובים עצמם.

בפרשת תצווה נאמר לשון לקח,

לקח פרחת בן בקר,

ואילו בפרשה שלנו כתוב, קח לך,

משל עצמך ולא משל ציבור.

וכך התכוון גם רשי בדבריו.

לגבי פרמילואים פירש רשי לכפר על מעשה העגל בכללות.

זה בפרשת תצווה,

לכפר על מעשה העגל בכללות.

אבל בפרשה שלנו כתב רשי על מעשה העגל שעשה.

לכן, להודיע שמכפר לו הקב' על ידי העגל זה,

שמעשה העגל שעשה על מעשה העגל שעשה.

אז שמה בתצווה זה משל ציבור ועבור הכלל,

ופה זה קח לך, משלך ועבורך.

לכן אומר רשי פה,

ומדייק,

לא לכפר על מעשה העגל אל מעשה העגל שעשה אהרון בעצמו. וזה השינוי

בין שני המקומות.

קח לך עגל בין בקר לחטאת. אמר לו משה לאהרון, אהרון אחי,

אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עוונותיך,

צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן

שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש,

שמא ישנאך בביאתך למקדש.

עד כאן דברי הספרה.

אז אומר לו משה לאהרון, תשמע,

הקב' ברוך הוא כבר נתרצה לכפר על עוונותיך,

אבל עצה אני נותן לך.

אתה צריך ליתן לתוך פיו של שטן,

שלח לו דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש, שלא ישנא אותך כשאתה בא אל המקדש.

על הפסוק,

וגורל אחד לעזאזל, כתב הרמב״ן,

מפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול,

לפיכך היו נותנים לו לסמ״ם שוחד ביום הכיפורים,

שלא לבטל את קורבנם של ישראל.

נותנים לו שוחד לשטן,

שנאמר גורל אחד לאדוני וגורל אחד לעזאזל.

גורלו של הקב' ברוך הוא לקורבן עולה,

וגורלו של עזאזל שחיר החטאת,

וכל עוונותיהם של ישראל עליו,

שנאמר ונשא שחיר עליו.

אבל ציווה הקב' ברוך הוא מיום הכיפורים

שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן,

והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו,

ומאצילות כוחו יבוא חורף ושיממון,

וחלקו מן האומות עשיו,

שהוא היורש החרב והמלחמות,

ומן הבהמות השעירים העזים.

עד כאן זה הרמב״ן.

יסוד דברי הספרה והרמב״ן, המקור שלו בתורה,

שמטרת משלוח המנחה של יעקב לעשיו הייתה

כי אמר אך הפרה פניו במנחה ההולכת לפניי,

ואחר כך אראה פניו.

כתב הרמב״ן שזוהי פרשת הגלות,

שכך הייתה קבלה ביד חכמים,

שבשעה שהיו צריכים ריבותינו ללכת לרומא, לחצר מלכי אדום,

לבקש ולהשתדל על עמם,

היו לומדים ומעיינים בפרשה הזו ללכת בעצת הזקן החכם, יעקב אבינו, כי ממנו ילמדו וכן יעשו.

אז רואים מפה שהמקור הוא בתורה.

שהוא אמר, החפרה פנה במנחה הולכת לפניי.

אז רואים שחלקו מן האומות זה עשיו, שהוא יורש את החרב,

זה השעיר המשתלע שהיה הולך לשר המושל במקומות החורבן, משום שהוא בעליו.

והיה רבנו החפץ חיים עושים ואומר,

לו חכמו וישכילו זאת אנשי דורנו, השתדלנים והעסקנים למיניהם,

שלא יתגרו באומות

ולא יילחמו בהן,

אלא אדרבה ואדרבה ילמדו פרשת הגלות

וילכו בעקבות הזקן החכם,

כי אז היו מצליחים בדרכם להיטיב את מצבו של עם ישראל בין האומות,

שהוא ככבשה בין שבעים זהבים.

כן, רואים את יעלון הזה,

יעלה, יעלון הזה מתפלסף, הוא חושב, מוסר הביטחון של מדינה קטנטונת שקוראים לה ישראל,

הוא יכול לבזות ולהשפיל שם את כולם,

כאילו הוא הגיבור הבינלאומי, לא הלאומי, הבינלאומי, והוא כבר תקף באיראן וניצח וניצח את הסורים והכול,

הוא מדבר גבוהה גבוהה ומעלה את חמתם.

והגויים הם הרי שונאים בתוך תוכם.

בוודאי שהם יתנכלו ויעכבו פה ויעשו שם, וראינו את אובמבה שהוא כועס על ביבי ועושה לו נעליים בפרצוף ועושה לו כל מיני ביזיונות וכל מיני דברים. זאת אומרת,

אין לגוי עם זה ככה, אתם רואים, פוטין, רק העליב אותו אובמבה, אמר שהוא מאיים עליו, כבש את קרים ואמר לו חבל לך על הזמן,

ואוקראינה תהיה בדרך והכול, ועכשיו כבר מבקשים כולם להסתפח לרוסיה,

אפילו ה'חמאס' בעזה כבר רוצה להסתפח לרוסיה.

למה?

בשביל שהרוסים יביאו טנקים לפה וכבר יהיה סבתוכה ישראל והרוסים.

גויים, זה צריך לדעת איך לטפל בהם. יעקב ידע מה אמר, אנא עבדק, אנא עבדק.

אתה אדוני, לאדוני מנחשנו לך, מעבדק יעקב, וככה וככה.

בסוף מחק את כל השנאה ונשק אותו וחיבק אותו, ויאללה, והעביר אותה.

מה, עניין ההדרות של טטר הזן, מי יודע עליו? מה?

תעשה מה שצריך, תסתכל על פרשת הגלות, תבין,

נתגרות בגויים,

וזה הכול. אנחנו עדיין בגלות שנהיה ראויים וזכאים.

הכול יהיה בסדר, הקטעון יכול לטפל בכולם.

בינתיים, החפץ חיים אומר לו, חכמו,

ישכילו זאת ללמוד כל השתדלונים העסקונים למיניהם, שמוהבים לראות ככה פייט, ואש, ומכות, וזה, ו...

כן, אז זה עד כאן.

עכשיו, קח לך עגל בין בקר לחטאת,

ואל בני ישראל,

כחוסי העזים לחטאת. כתב רבנו המלבי.

בספרה אמרו בתעב קורבנו של אהרן שקרי ועגל לחטאת,

לשלוח דורון לשטן,

והוא על פי הנודע כי יגדל החטא

לפי ערך האיש שעשה אותו, כל חטא, זה תלוי לפי ערכו של האיש שעשה אותו,

שגם חטא קטן יגדל מאוד אם עשה אותו אדם גדול,

ולכן תקטן התשובה והזכות

לפי ערך האדם.

רוצה לומר שהתשובה והזכות אשר תספיק לאדם הפחות,

לא יספיק לאיש המעלה.

הוא יצטרך לעשות הרבה יותר תשובה, והרבה זכויות יצטרך לעשות.

לכן יצויר שהתשובה שעשה אדם על חטאו,

שנתקבל ברצון בהיותו במדרגה קטנה,

אומר המלבי, לא תספיק

אחר שעלה למדרגה למעלה ממנו,

שאז יתעורר החטא ויגדל לפי מדרגתו עתה,

ותתמעט הזכות לפי מדרגה זאת.

זאת אומרת, אהרון שהיה מדרגה קודם,

אדם רגיל,

ואחר כך כהן, ואחר כך כהן גדול,

אז ככל שהוא עולה,

אז אתה עכשיו צריך תשובה יותר מעלייתה גם על דבר שעשית בעבר,

וצריך יותר זכויות, כי יש קטרוג.

איך אדם כזה מקבל תפקיד כזה?

איך הוא עשה כזה דבר והוא יכול לקבל תפקיד כזה?

על פי הנחה זו אמר משה לאהרון,

שהגם שכבר קיבל הקדוש ברוך הוא את תשובתו ונתרצה לו,

הנה עתה שהוא יבוא למקדשי אל לשרת בכהונה גדולה,

התעורר המקטרג להסטינו לפי גודל קרבתו אל אלוהים כמעטה,

שלפי זה קטנה תשובתו וגדל חטאו למעלה ראש.

לכן ציווהו להקריב עגל לחטאת על מעשה העגל,

ויען שזה רק לסתום את פי המקטרג בלבד,

כי השם כבר קיבל את תשובתו והעביר חטאתו,

ולא ינחם השם, לא יחזור בו.

לכן לא היה צריך להביא שלמים שעניינם לשום שלום בינו לבין אביו בשמים,

כי כבר היה שם לו עם השם שלום,

ולא היה צריך רק לשלוח דורון לשטן,

ודי היה בחטאת ועולה,

ריצה פרקליט, נכנס דורון אחריו.

ואם כן,

ואין כאן שאלה,

אין קטגור נעשה סנגור,

והרי אין קטגור נעשה סנגור, אין כאן את השאלה הזאת. למה?

כי הבאת הקטגור

היא לזובחו ולהעבירו מן המציאות,

כי אם אין החטא יברא מקטרג,

שהוא מתלבש כדמות החטא,

והאדם מתיירם ממנו, כי הוא מוכן לענישו,

שהחטא הוא המסטין והוא הממית,

ואי-אפשר שהוא יהיה סנגור.

אומנם,

אם יעבירו מן המציאות לגמרי,

אז שלום ואין פחד, ככה אומר המלבי.

אז זה מסביר

את מה שניתן,

העגל החטאת

לשלוח דורון לשטן לפי מה שנאמר בספרה.

אותו דבר, רבותי, כשאדם מגיע לעולם האמת.

אז כשהוא מגיע למקום מסוים,

פעם בודקים אותו ברמה מסוימת,

אבל כשהוא צריך לעלות למדרגה יותר גבוהה, כבר בודקים אותו בדקויות של הדקויות, וכשהוא צריך לעלות למדרגה עוד יותר גבוהה,

כי יש גן-עדן תחתון, יש גן-עדן עליון,

לפני כיסא הכבוד אני מדלג, כן?

אז יש מדרגות אין-סוף.

כל דבר זה, בהתחלה רואים אותו לפי דוגמה, למשל,

בעור של פלורססנטים.

אחר כך הוא מגיע, אז כבר עושים לו רנטגן,

אחר כך עושים לו MRI,

אחר כך בודקים אותו. זאת אומרת,

וכן הלאה.

זה היה סיפור שהיה עם פלטיבן ליש,

כשהוא הגיע לעולם האמת,

אז הוא לא יכול היה להיכנס

למעלה למדרגה הגבוהה ביותר, כי הוא חטא בעיניו.

כיוון שפלטיבן ליש נהנה מאשתו של דוד המלך מיכל,

כיוון שאביה נתן אותה לו ולא לדוד ולא עמד בהתחייבותו,

הוא ידע שהיא מיועדת לדוד,

ובכל אופן, הוא לא נגע בה, חס ושלום, הוא נעץ חרב בינו לבינה,

אבל בראיית העין הוא זן את עיניו ונהנה.

אז על זה, כשמגיעים לעולם האמת, במקום שנהנים מן הראייה

ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה,

לא יכול היה להיכנס.

היה לו עיכוב, שם הבדיקה היא כבר, לפני כן לא היה בעיה, אבל על שם אתה לא יכול להיכנס.

למה אתה לא יכול להיכנס?

כי בבדיקה נמצאת, שנהנית,

האזנת את עיניך מדבר שעשו לך.

אז היה צריך להתגלגל בגלגול של מטיה בן חרש,

כדי שהוא יעמוד בניסיון עם העיניים, ובאמת נדמה לו השטן כאישה יפה,

והוא סימא את עיניו במסמרון,

שהיה לוהט,

ואפילו שלח לו הקדוש ברוך הוא את

המלאך רפאל,

הוא לא הסכים לרפא את עיניו.

אמר לו, לא, לא, לא, לא, לא רוצה, אני רוצה להישאר עיניו.

אז הלך המלאך רפאל, הקדוש ברוך הוא אמר לו, לא רוצה רפואה.

אמר לו, תגיד לו שאני מבטיחו שהוא לא יחטא בעיניו.

מאז הוא הסכים, התרפא.

המקום שלו, של רבי מטייבל אחריו, זה בכפר אלבול,

ושם יש סגולה גדולה למי שחטא בעיניו לקבל תיקון אצלו בציון.

ורבי מטייבל בן חרש

תיקן את פלטיבן ליש כדי שיוכל להגיע לעולם העליון וליהנות מזיו השכינה בעולמות העליונים.

והוא נזהר כל ימי חייו, שלא ייכשל בעיניים.

אומר רבי נשחי, את כל מה שאמרתי אמר רבי נשחי, אומר רבי נשחי,

שמפה מובן מה שאמרו, היו שואלים בגמרא אחת את השני,

במאי אבוך זהיר טפה, מה אבא שלך היה נזהר ביותר?

אני שואל את השאלה, מה זה נזהר ביותר? צריך לקיים את כל התורה, הכול. מה פתאום אתה נזהר במצווה מסוימת יותר?

למה אתה אומר?

אז הוא אומר שהיו יודעים, התנאים,

היו יודעים את סוד הגלגול שלהם, על מה הם באו.

מכיוון שהיו יודעים על מה הם באו, היו נזרים בזה מאוד.

והוא, שידע שהוא בא על גלגול זה,

לכן לא נתן לעיניו חס ושלום להיכשל.

היה יכול להסתיר את ראשו,

לעשות כיסוי ראש על העיניים, היה יכול לעשות ככה, לעשות ככה, היה יכול להתכופף.

ישר לסמא את העיניים?

הוא ידע שזה הניסיון.

אז מה יש לי לשחק פה?

עכשיו אני אתמודד, אבל פתאום הוא יפתיע אותי, פתאום יהיה ככה,

אני אחזור עוד פעם בגלגול, מה עשינו?

לקח מסמירון וסימה את העיניו, וגם לא רצה תיקון.

לא רצה עד שהשם הבטיחו,

ואמר לו שהוא לא יחטא בעיניו.

אתם מבינים?

אז זאת אומרת, גם פה אהרון, ככל שהוא עולה מדרגה,

ככל שהוא עולה מדרגה, צריך עוד יותר, כי המקטרל והשטן מחפש. באמת שמה השטן אמר עליו,

כשראה אותו יושב בבית המדרש ויש מלחכת סביבו,

רבים תיאבן מחרש, אמר, אפשר שזה לא יחטא?

הוא מכיר אותו בפעם הקודמת.

איך הוא לא יחטא? הרי הוא נהנה.

אני חייב להחטיא אותו, אין דבר כזה.

אבל הוא היה חכם גדול, ובין תיאבן מחרש.

ויאמר אל אהרון, קח לך עגל לחטאת, ואל בני ישראל תדבר לאמור, קחו, ועגל לעולה. להודיע שמכפר לו הקב' ברוך הוא על ידי עגל זה, על מעשה העגל.

מדוע היה עגל של אהרון לחטאת,

ואילו אצל ישראל היה עגל לעולה.

כאן נאמר, ואל בני ישראל תדבר לאמור,

ועגל, ואחר כך לעולה.

הנה החטא של אהרון

היה רק במעשה,

שערי המחשבה והכוונה שלו היו לשם שמים.

לפיכך, דין הוא שיביא חטאת

כדין מי ששוגג,

שחטאו הוא במעשה ולא במחשבה.

לכפר על מעשה העגל. עשית מעשה,

מעשה העגל, צריך לכפר על מעשה העגל,

על מעשה מביאים משוגג,

מביאים חטאת.

לעומת זאת, חטאה של ישראל היה הפוך.

אמרו חכמים, לא עשו ישראל את העגל,

ולא היו ראויים לאותו מעשה, אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

זאת אומרת, שאם יבואו בעלי תשובה ויגידו, אנחנו לא יכולים לחזור בתשובה,

וציבור שחטא יגיד, אי אפשר שנעשה תשובה, יגידו, רואים, תראו, דור המדבר חטוף בחטא גדול והייתה תשובה, גם אתם יכולים לעשות תשובה.

אם כן, לכאורה הם לא חטאו ישראל במעשה, כי אם במחשבה כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

שהרי במחשבתם לא נתכוונו לעשות את המעשה,

אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

לפיכך הם נצטוו להביא עולה שהיא מכפרת על הרהור הלב.

אז זה השוני בין אהרן

לבין ישראל. הוא חטאת והם

עולה.

למה? עולה זה על הרהור הלב, זה מה שהם חטאו, והוא מעשה, לכן הוא מביא

את החטאת.

קח לך עגל בן בקר.

הרב קנייבסקי אומר,

במיכה כתוב, במה אקדם אדוני אקף לאלוהי מרום?

האקדמנו בעולות ובעגלים בני שנה?

נשאלת השאלה,

איזו מעלה יתירה יש לעגלים בני שנה על עגלים בני יותר משנה?

בשח מצינו, בשח ביורד דעה, סימן נט,

שבעגלים בני שנתן לא שכיח שרחות,

ואם כן עגל בן שנה הרי הוא יותר בחזקת כשרות.

אז זו סיבה, למה להביא עגל בן שנה?

ועוד יש לומר, על-פי מה ששנינו בזבחים בקו״ט ז'ן,

שלגבי מזבח,

מה שנשתמש בו להדיוט

אסור לגבוה,

ואף שלגבי בעלי חיים לקורבן,

כשר גם כזה,

שכבר השתמשו בו לאדיוט.

מכל מקום חשוב יותר כזה, שלא השתמשו בו לאדיוט.

וזו איפה חשיבותם ומעלתם של עגלים בני שנה שלא עושים בהם מלאכה בשנה הראשונה.

אז שני טעמים.

טעם אחד,

שעגלים לא שכיח שרחות והם בחזקת כשרות,

יותר,

וגם שלא עושים בהם מלאכה,

אף-על-פי שהם מותרים,

אבל יותר חשוב שלא נשתמשו בהם, להביא אותם כלפי שמאיה.

זה בטעמא דקרא בשם

הגאון

הרב קניבסקי.

ובכן,

קחו שעיר עזים לחטאת.

צא וראה כמה גדול כוח הציבור.

לא רצה הקדוש-ברוך-הוא להלבין את פניהם של כלל ישראל ולצוות אותם להביא עגל לחטאת, כשם שציווה לאהרון,

אלא ציווה אותם להביא שעיר עזים,

כי שאר חייו חטאת.

ושעיר עזים על שום מה,

אלא הם העזו פניהם ואמרו,

אלה אלוהיך ישראל, יביאו שעיר עזים ויכפר עליהם.

והנה, אף-על-פי כן,

הוסיף הקדוש-ברוך-הוא ציווה עליהם להביא עגל וכבש לעולה.

בא להשמיענו הכתוב,

עד כמה חפץ הקדוש-ברוך-הוא בתשובתם

של רשעים

שציווה להביא את העגל עם הכבש שהוא קורבן התמיד.

להבליע את זה,

כי הוא רוצה בתשובתם.

זה אומר רבנו אפרים.

והקני יקר אומר, ואל בני ישראל תדבר לאמור

למה ציווה משה את אהרון לדבר אל בני ישראל?

משה לא יודע להגיד את הדברים בעצמו?

הוא לא יכול להגיד את הדברים בעצמו?

למה הוא מצווה את אהרון לדבר אל בני ישראל? מה לקחת איזה קורבנות?

אכן, יכול היה משה לצוות ישראל הקורבנות,

אלא רצה משה להראות לכלל ישראל שאהרון נקי מחטא העגל.

לפיכך ציווה אותו ואל בני ישראל תדבר לאמור.

העובדה שאהרון עצמו מצווה את ישראל מעידה שהוא נקי כפיים מן החטא.

שאם לא כן,

איך יכול אהרון לצוות ישראל לקחת עגל לכפרה,

ולא יאמרו לו, טול קורה מבין עיניך,

אלא להראות

שאכן הוא נקי מכל זה.

ותשמעו פירוש נפלא, קחו סעיר עזים לחטאת ועגל לעולה.

למה סעיר עזים?

אומרת תורת כהנים,

סעיר עזים לכפר על מכירת יוסף.

מה קרה פתאום? נזכרו במכירת יוסף,

עשו עגל ולוקחים סעיר עזים

בשביל מכירת יוסף.

אומר המשך חוכמה דבר נפלא.

לכאורה,

מדוע לא עיכב עוון מכירת יוסף עד הנה?

לא ליציאת מצרים, לא עיכבת יציאת מצרים, לא עיכבת קריעת ים סוב, ואפילו מתן תורה לא עיכב.

למה?

אלא היה להם לישראל פתחון פה לתרץ את המעשה של מכירת יוסף.

מה הם יאמרו?

יוסף לא היה צריך להביא את דיבתנו רעה אל יעקב אבינו,

אלא היה צריך להוכיח אותנו בעצמו.

למה הלכת לאבא להגיד? למה לא באת אלינו להגיד לנו ולהוכיח אותנו?

מה, אנחנו לא היינו מקבלים את התוכחה?

היינו מקבלים את התוכחה, למה לא אמרת לנו?

לפיכך, כל אותן שנים לא היה להם חטא מכירת יוסף לעיכוב ולמכשול בדרכם.

אבל עתה,

כשהם הרגו את חור בגלל שהוא הוכיח אותם,

שוב לא עמדה להם התואנה הזאת שהרי הם הוכיחו במעשיהם שהם לא מקבלים תוכחה.

אדרבא,

עתה נתעורר עליהם הקטרוג של מכירת יוסף

ועיכב בעדם. על כן הם יצטרכו להביא שעיר עזים לחטאת,

לכפר על חטא מכירת יוסף,

כי רק הפעם הם הוכיחו שהם לא מקבלים תוכחת בזה שהרגו את חור על שהוכיחם.

קודם היה להם פתחון פה,

כלומר שאם יוכיח אותם ולא יביא דיבתם, הם מקבלים.

אז לא עיכב החטא שלו, אבל מתי שיתברר שהם לא מקבלים תוכחת,

מתעורר החטא שלו שוב פעם.

הנה, החטא של מכירת יוסף

הוא ההפך מהחטא של העגל.

במכירת יוסף

הייתה המחשבה שלהם לרעה,

אבל הקדוש ברוך הוא חשב אותה לטובה,

ונתגלגל המעשה לטובה.

אז אצל האחים המחשבה במכירת יוסף הייתה לרעה,

אבל הקדוש ברוך הוא חשב אותה לטובה,

ונתגלגל המעשה לטובה.

לעומת זאת, בחטא העגל הייתה...

המחשבה שלהם לטובה ולשם שמיים בחטא העגל, תקשיבו, המחשבה שלהם הייתה לטובה ולשם שמיים כמו שבארון מפרשים שהם היו מתאווים להשראת שכינה אבל המעשה בפועל שהם עשו היה רע לכן

אפילו שהיה צד של לימוד זכות על מעשה העגל בא מעשה מכירת יוסף

וטפח על פניהם כי שם הייתה מחשבתם לרעה.

לפיכך ניצבו ישראל להביא שעיר ועגל כדי שיבואו השעיר והעגל ויחפרו גם על המחשבה וגם על המעשה.

שעיר עזים כנגד המעשה ועגל לעולה כנגד המחשבה.

זה מביא

המלבין.

עכשיו תשמעו עוד דבר מדהים שקשה להכילו אבל אין ברירה, יש דברים שגם קשה לבלוע, צריך לבלוע, מה לעשות.

ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' אומר תורת כהנים

קרבו כולם בשמחה

ועמדו לפניו ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' אז הוא אומר, תורת כהנים

שהם קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו.

אמר להם משה לישראל,

אמר להם משה לישראל,

אותו יצר הרע אעבירו מלבכם

ותהיו כולכם ביראה אחת

ובעצה אחת נשרת לפני המקום.

נו,

אמרו משמו של מרן הגריז בבריסק

כי אם יקיים אדם מצווה

כדי שעל ידה יזכה להתקרבות לשם,

פגם בשלמות המצווה.

עוד פעם,

אם יקיים אדם מצווה כדי שעל ידה יזכה להתקרבות לשם, זה טוב או לא טוב?

כמוהו, נכון?

הרי זה פגם בשלמות המצווה.

לא רק זאת,

אפילו אם יקיים לשם שמים בלבד,

כדי למלא את ציווי רצון השם,

אך מתלווה לזה רצון לזכות להתקרבות לשם, כדי שההתקרבות הזאת תסייע לו לקיים מעשה המצווה.

גם זה עדיין מפגע בשלמות המצווה.

מה אם מצווה שלמה נרצית בשלמות לפני השם?

רק כשמקיים האדם את מעשה המצווה,

כי כך גזר הבורא,

בלי כל הנאה וטועלת עצמית כלל.

מצוות לא להיענות ניתנו.

רמז לדבר אומר הגריז מבריס,

מצינו בדברי משה לישראל.

ראה משה שרצונם של ישראל בהתקרבות לשם,

בהתקרבות לשם,

קרבו כולם בשמחה ועמדו לפני השם,

ויקרבו כל האדם ויעמדו לפני השם.

ראה משה שרצונם של ישראל בהתקרבות לשם נובע מפני שהדבר יהיה להם נחזר לעשיית המצווה.

לפיכך אמר להם אותו יצר הרע,

העבירו מלבכם,

שאם לא כן, כל העבודה תיפגע ותיכשל,

אלא ותהיו כולכם ביראה אחת

ובעצה אחת לשרת לפני המקום,

מפני שכך ציווה וגזר השם.

שמעתם דרגה?

בעבודת השם, במצווה לשמה, בלי שום צעד.

אפילו שזה יסייע לך בהמשך עבודת השם,

ואפילו באותה מצווה,

גם לא.

זה לא שלם,

רק בשלמות.

כשמשה אומר להם,

סלקו אותו יצר הרע מלבכם, העבירו אותו מלבכם, תהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום.

אם כן,

זה דבר מדהים.

ועוד דבר אחד לסיום,

זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא עליכם, כבוד ה'.

אומר ראשי, לפי שבכל שבעת ימי המילואים שהעמידו משה למשכן, מי שימש בו ופירקו בכל יום,

לא שרתה בו שכינה בשבעת הימים של המילואים,

והיו ישראל נחלמים.

למה? אולי הקבוצה לא רוצה בהם.

וכך אמר להם, זה הדבר אשר ציווה ה'

וירא עליכם, כבוד ה'.

סבורים היו ישראל

שמשאח יבואו ויעמדו לפני ה', מייד יתגלה לפניהם כבוד ה'.

הודיע להם משה, הלו,

תחילה עליכם לעקור מליבותיכם את היצר הרע,

ונתאחד כולם בדעה ובעצה אחת.

וכשם שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו,

כך אתם תהיו עם אחד,

ואז יירא עליכם, כבוד ה',

לא בעמידה בלבד,

אלא במעשה.

לא בהפגנה אחת,

אלא במעשה,

בכיוון המעשים למטרה אחת,

לשם שמיים.

רק על ידי כך אפשר להביא לידי התגלות השכינה.

לכן אמר להם את הלשון הזה.

זה הדבר אשר ציווה ה', תעשו,

תעשו,

אם תעשו את זה, תעקרו מהלב את היצר הרע ותתאחדו כולם דעה אחת מהיצר אחת, תעשו,

זה גם יישאר אחרי ההפגנה, כן?

תעשו,

אז מי יירא עליכם, כבוד ה'?

מי אומר את זה?

החופץ חיים.

רבי יחנן,

אני אומר את זה שאומר את זה בנושאי.

לביקורת הזאת, תעמוד.