אורי וישעי | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בזאת יבוא אהרון אל הקודש, בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה.

במדרש ויקרא רבה פרק כא,

עד אהוד הכתיב לדוד אדוני אורי וישעי.

רבנן פטרין קרא בראש השנה ויום הכיפורים.

אורי בראש השנה,

בישעי ביום הכיפורים.

מפשטות דברי המדרש משמע שמתחילה צריך האדם להאיר את נפשו בראש השנה,

שהנפש שלו תהיה מוארת בראש השנה,

ואחר כך בא לו הישע ביום הכיפורים.

זאת אומרת,

אם הוא מאיר את נפשו בראש השנה, ישועה תבוא ביום הכיפורים.

משמע שבראש השנה אין האדם צריך להתעסק בביקוש צרכיו ולבקש שיהיה שם מהקדוש ברוך הוא בראש השנה?

לא, לא, לא.

רק צריך להאיר את נפשו באור ה'

ולהתקרב אל השם,

ואחר כך

באה בקשת צרכיו ביום הכיפורים,

מפני שאסור לבקש צרכיו

בראש השנה.

בספר שפת אמת

כתב את הטעם שעושים סימנים בראש השנה,

כגון קארטה ורוביה,

כי בראש השנה אין מבקשים על ענייני עולם הזה,

כמו שכתוב בזוהר הקדוש,

רק מבקשים על מלכות שמיים.

בראש השנה מבקשים מלכות שמיים.

ובכן,

תן פחדך ותמלוך,

ולכן רק מרמזים על צורכי עולם הזה לעבודת ה' יתברך,

ובאופן זה שיהיה רק לסימן ולרמז,

רשאין לבקש.

אז זה הטעם שאומר השפת אמת,

למה עושים סימנים בראש השנה?

תפוח ודבש וכו', כן?

ובראש השנה שנותן ה' יתברך

חיים מחדש לכל הנבראים על כל השנה,

צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך, שמו בלבד.

חיים, למענך.

למענך, חיים.

אין שום טעם אחר למה אדם רוצה לחיות.

רק למען ה' יתברך.

צריך כל אחד להיות מוכן לקבל החיים רק לעבודתו יתברך, שמו בלבד.

הרי מבואר

כי גדולה קדושת ראש השנה,

עד שאין מקום ביום הקדוש הזה לבקש צרכים פרטיים.

והגריל זיכרונו לחיי העולם הבא באר טעם הדבר,

שאין אומרים וידויים בראש השנה,

שבאמת קשה לו לאדם לתקן את דרכו ולעקור את עוונותיו.

קשה לו לאדם לתקן את דרכו

ולעקור את עוונותיו.

ורק כשאדם מתרומם לבקש קדושת שם שמיים,

הוא מעלה את עצמו ל' יתברך.

כרגע הוא עסוק וטרוד רק להמליך את השם.

הוא רק רוצה שיתרומם כבוד שמיים וקדושת השם בעולם.

הרי הוא מתרומם אז מעל חטאיו.

הוא מגיע למקום שגבוה מפשעיו,

ששם אין הקטרוג שולט.

אז את אומרת, זו עצה נפלאה איך להתרומם מעל

פחת מעשינו בחטאינו,

בעוונותינו.

בזה שמבקשים מלכותו יתברך

ושיהיה קידוש השם בעולם וכבוד השם יראה על כל הבריות,

מתרוממים מעל כל החטאים.

ואז אין הקטרוג שולט.

יש עוד לבאר

בעניין תשובה מהירה

שזדונות

נעשים לו כשגגות,

כי באמת אפילו השוגג חטא בנפשו.

שוגג הוא גם חטא בנפשו.

לו לחן לא היה צריך כפרה.

אך העוון נעשה רק

בחלק מנפשו.

אבל כל נפשו מלבד החלק הזה טהורה.

לכן יש אשר יתרומם למעלה כזו שלפי מעלתו נטוספה בו כל כך נפשיות,

עד אשר החלק המלוכלך בחטא נשאר רק מעט נגד כל נפשיותו.

והרי זה בבחינת שוגג.

כי אף על פי שלא עקר את החטא מכל וכול,

מכל מקום נטוספה בו נפשיות טהורה שהוא מעל לפשעיו,

והרי הוא בבחינת שוגג.

זאת אומרת, עכשיו תשובה מי יראה.

יש לו יראת השם.

הזדונות נהפכים לשגגות.

מה זה אומר לפי הפירוש הזה?

האמת שהוא חטא והחטא הוא נמצא בנפשו.

אבל לא בכל נפשו.

דהיינו, רק בחלק מנפשו, והשאר נשאר טהור.

לכן, אם הוא מתרומם למעלה כזו,

שלפי מעלתו נטוספה בו כל כך נפשיות, שהוא שואף לקדש שם שמיים, שמלכותו תיראה עליו וכולי,

עד שהחלק המלוכלך בחטא נשאר רק מעט

נגד כל נפשיותו.

לדוגמה, אם אדם היה לו

חטא

והיה לו מצווה,

אז מה הוא?

חמישים אחוז, חצי-חצי.

אבל אם הוא הוסיף עוד תשעה חלקים,

כן,

של מצוות,

אז מה קרה עכשיו?

יש לו עשר כנגד אחד.

אז נתמעט החטא, נתקטן, ביחס לנפשיות המרובה.

אם אדם רוצה לקבל עליו עול מלכות שמיים,

שכל העולם יכירו וידעו,

ידע כל פעול כי אתה פעלתו,

יבין כל יצור וגם הוא בעצמו,

אז הוא מוסיף כל כך הרבה נפשיות בעצמו,

ובפרט מיראת הדין

של יום הקדוש ראש השנה,

אם כן, אדם זה, מה קורה איתו?

הוא מוסיף הרבה בנפשיות

עד שמתקטנת הנפש ששגגה,

ואז ממילא הזדונות הופכים להיות

שגגות.

והרי זה בבחינת שוגג, כי אף על פי שלא עקרת חטא מכל וכול,

מכל מקום נתוספה בו נפשיות טהורה,

שהוא מעל לפשעה, והרי הוא בבחינת שוגג.

אני חוזר על זה עוד פעם, כדי שזה ייקלט.

לפי הביאור הזה,

שאדם מתעלה על ידי זה שהוא

רוצה ושואף שהקדוש ברוך הוא יתקדש בעיני חול,

כי קשה לו לתקן את דרכיו ולעקור את כל עוונותיו,

אז על ידי זה שהוא מתעלה למעלה, אמרנו, אז אין קטרוג,

והוא גבוה מעל כל הפשעים שלו.

לפי זה ניתן לבאר

שבעניין תשובה מהירה, לא מאהבה,

שאז הזדונות נעשים שגגות מהירה,

כי באמת אפילו השוגג חטא בנפשו,

לולא כן לא היה צריך כפרה, זה גם חטא שצריך כפרה.

אך העוון נעשה רק בחלק מנפשו,

אבל כל נפשו מלבד החלק הזה טהורה,

ולכן יש אשר יתרומם למעלה כזו,

שלפי מעלתו נתוספה בו כל כך נפשיות,

עד שהחלק המלוכלך בחטא נשאר רק מעט נגד כל נפשיותו,

והרי זה בבחינת שוגג,

כי אף על פי שלא עקר את החטא מכל וכול,

מכל מקום נתוספה בו נפשיות טהורה,

שהוא ממעל לפשעיו,

והרי הוא בבחינת שוגג.

כן, כשהאדם מתפלל בראש השנה כראוי,

ודואג למלכות שמיים,

האם באמת ראוי הוא לפי מצבו אז להתעסק בחטאים ופשעים?

אם הוא נמצא כל כך גבוה שהוא ממליך את הקדוש ברוך הוא

הוא וחפץ בכבודו יתברך שהתפרסם בכל העולם כולו.

עכשיו זה הזמן להתעסק

בפשעים ובחטאים שלו?

הלא הנפש אז היא כל כך גדולה ונישאה נגד אותם החטאים,

ועל ידי זה הוא ניצול וזוכה בדין.

אבל קשה להבין מפני מה אומרים וידויים ביום הכיפורים,

ומפני מה מותר לבקש צרכה ביום הכיפורים.

הרי קדושת היום הנורא הזה מאוד מאוד נעלה.

ובספרים הקדושים מבואר שאומנם ראש השנה הוא בבחינת ראש,

אבל יום הכיפורים הוא בבחינת נשמה ופנימיות שבראש.

ומדוע שונה בזה יום הכיפורים מראש השנה?

הנראה בזה,

כי אמנם העצה היא שבראש השנה יתרומם האדם מעל חטאיו,

מכל מקום הוא לא ניקה את נפשו כראוי,

כי מכיוון שלא התוודה על חטאיו ולא עקר אותה מנפשו,

הרי נשאר הלכלוך.

ומלבד מה שאותו הקלקול עצמו רא

ואמר לו לאדם,

אין צריך האדם לירוא,

כי אחריכן,

כשלא ימצא עוד ולא יימצא עוד באותה מדרגה שעמד בה בראש השנה,

מה יקרה? הוא יחזור שוב לאותה מדרגה שהיה בה מקודם.

ואז עוונותיו למעל הראש,

מלוכלך בחטאיו,

כי אותה שאיפה שהייתה לו בראש השנה,

אותה מעלה שהוא הגיעה אחרי ראש השנה כבר יורדת לו,

ממילא מה עולים? חזרה,

מה צפים בחזרה?

החטאים והפשעים.

ואז עוונותיו למעל הראש,

מלוכלך בחטאיו,

אלא שבתחילה אי אפשר לו, לאדם אחרת.

כי איך יינקה מחטאיו כל עוד שלא יתרומם מעליהם?

ברגע שעוד אין לאדם שאיפה לעלות מעל לחטאיו,

איך הוא יתנקה מהם?

אז ראש השנה גורם שאדם יתעלה למעלה מחטאיו.

אז הוא יוכל להכיר את חטאיו,

שאם לא כן, אם הוא לא יעלה,

הלוא דרך אוויל ישר בעיניו.

דרכו של האוויל,

שזה ישר בעיניו.

דהיינו, בסדר, מה אני יכול לעשות? זה, ככה בן אדם, ככה בן אדם, מה אני יכול לעשות?

דרך אוויל ישר בעיניו.

רק אם הוא יתעלם מעל,

אז הוא יבין את אפסיותו

ביחס לגדלותו יתברך.

וטרם בואו לפלטרין של מלך,

מהיכן ידע הדרך אליו?

ולכן אין עצה אחרת בלתי אם יתרומם האדם למעלה גדולה

ויתרומם מעל לחטאיו.

ואף על פי שקשה מאוד לאדם להתרומם כל זמן שהחטא מלפפו,

זה לא דומה כשהוא בלי חטאים, כשעדיין

החטא מלפפו,

זה קשה,

מכל מקום לראש השנה יש אותה סגולה לגדל את האדם,

לרוממו ולקרבו לשם.

אומנם באותה שעה אינו נאבד ברשעו,

כי אין הקטרוג שולט בו.

זה המזל.

ובפרט שמסתופפים אנשים שמבקשים את השם ביחד, כמו שהיה בראש השנה האחרון פה, בסייעתא דשמיא,

שהייתה תפילה לעילא ולעילא.

אז אדם מרגיש שהוא רק רוצה להתחבר לקדוש ברוך הוא ולהיות דבוק בו.

אלה רגעים של אמת, שהנשמה באמת באמת

חפצה ורוצה לדבק בשם.

אז יותר קל אחר כך להתנקות מכל הלכלוך,

כי כשאדם אחר כך מסתכל כמה הוא מלוכלך ומטונף,

אז ודאי וודאי שהוא רוצה לטהר.

אבל עדיין לא זכה בדין

בראש השנה, כי הרי החטא דבוק בו.

ולכן אחרי שהוא מתרומם מעל לחטאיו

בראש השנה ועשרת ימי תשובה,

אז עליו להביט מאחריו על עברו.

ומאותו מקום גבוה שהוא נמצא בו

יכיר את חטאיו.

אז יותר קל להרגיש

כמה זה מגעיל ומסואב.

אלוקים, שאתה צעקת,

תן פחדך,

ובכן,

וכו',

פתאום אתה מסתכל מי אתה בעצם, מה עשית כל השנה,

אז ודאי שאז יהיה יותר קל שאדם יכיר את חטאיו.

כי כשמתרומם האדם לשאיפות נעלות,

אז הוא מרגיש מאיזה מקום מעשיו יוצאים,

והאם הם מתאימים לשאיפותיו הרוממות.

ואז עליו לשוב ביום הכיפורים,

לנקות את נפשו מחטאיו,

להתוודות עליהן כדי להיוושע מהן.

אז עורי בראש השנה

בישעים ביום הכיפורים.

לכן נקרא ראש השנה יום הכסה,

בכסה ליום חגנו.

ראש השנה זה בראש חודש ומכוסה, הלבנה מכוסה.

זה נקרא אבל יום הכסה,

בכסה ליום חגנו.

כי בראש השנה אין החטא מתכפר,

אלא מתכסה.

הוא רק מתכסה.

כי גדלה ועלתה נפשו מעל חטאיו ונתכסו חטאיו.

אבל יום הכיפורים,

הרי הוא יום של כיפור ממש לכפר,

שהנפש מתכפרת ומתטהרת מן החטא לגמרי.

נמצא שראש השנה הוא הכנה ליום הכיפורים.

והמדרש מביא את הפסוק הזה על בזאת יבוא אהרון אל הקודש.

בפר בן בקר לחטאת ואל העולה.

צריך לדעת איך לבוא אל הקודש.

אז לכן כל אדם צריך לדעת, יש חטאת ויש עולה,

יש על המעשים ויש על ההרהורים וכולי.

צריך לדעת איך באים אל הקודש.

אז רואים איך מגיעים לאורי ואישי.

ראש השנה ויום הכיפורים.

נו, ועכשיו שאנחנו עומדים ימים ספורים לפני פסח,

אז צריך לזכור, הרי למדנו במשך החודש האחרון,

שעיקר העבודה של פסח זה עבדות,

להיות עבדים באמת לקדוש ברוך הוא.

ואותו תעבוד זה רק אותו ואין בלתו.

והעבדות זה הולכת לפי האדנות. כמה שאתה מגדיל את האדון,

ככה אתה נהיה עבד יותר.

אז זאת אומרת, זה גם מתאים. הנה, יש לנו עוד חצי שנה קדימה לראש השנה.

בעבדות שלמה לא נצטרך כל כך אפילו את הפטנט הזה,

שיכסו לנו על כל החטאים והעוונות חלילה,

אלא נבוא נקיים ממש.

אם נהיה עבדים אמיתיים לקדוש ברוך הוא ונחפוץ לעשות את רצונו יתברך,

לא רק לצעוק בראש השנה, ובכן,

אלא לעשות.

אם נעשה ככה ונרגיש בני חורין משוחררים מיצר הרע,

ולא ניתן לשיעור שבעיסה להחמיץ אותנו ולקלקל אותנו,

הרי שנגיע לאור ולישועה

בלי שום לכלוך וטינוף, אמן ואמן.

רבי חנניהו ברגשו אומר,

ראשו הקדוש ברוך הוא וראשו הקדוש בישראל, לפי כוח ירבונו את הרצון.

שנה אמור אדם אמר, וסלמאן, סדגו ירביל תאורו יא אדיר.