הרוחניות מאחדת | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני אדוני.

בעניין התחברות אנשים זה לזה,

רואים דבר פלא.

ייתכן שאחד עשה לחברו טובה גדולה והציל אותו ממש ממוות לחיים.

אבל בכל זאת אין מתהווה ביניהם שום התקשרות.

ואם אפילו יכיר את טובתו וירגיש עצמו מחויב לו,

אבל דבוק בו איננו נעשה.

לא כל מציל בים שהציל מישהו נשאר קשר עולמי ביניהם.

ולא כל פרמדיק

נשאר קשר בינו לבין זה שהוא עשה לו הנשמה.

וכן על זה הדרך.

אז אפילו שהוא מכיר לו טובה והוא יודע שהוא חב לו את חייו, לא נעשה שום התקשרות.

אבל בענייני רוחניות, אם אך יש התקשרות בדבר מושכל

או בתורה,

כשרק יעסקו בדברים רוחניים, מרגישים מיד התדבקות ביניהם בנפשותם.

ונעשים אוהבים גמורים זה לזה.

כמו שאמרו בקידוש ילמ״, עת ואהב בסופה.

מתחילה אויבים ולבסוף נעשו אוהבים.

כשלומדים,

אז כביכול יש מריבה,

סברות, כל אחד אומר, לא מסכים, כן מקבל, לא מקבל, אבל בסוף נעשים אוהבים. עת ואהב בסופה.

האהבה הבאה בסופה.

אם ההתעסקות שלהם היא רק ברוחניות,

סגולת הדברים שמוכרחים להתהוות אוהבים ומדובקים זה לזה בתכלית.

נו, אז איך יכולים להבין את זאת?

למה כשהעזרה וההצלה היא בגשמיות אין חיבור,

הוא לא מחייב בכלל חיבור, בעוד שברוחניות

יש חיבור אפילו אם הוא נהנה ממנו פעם אחת באיזה וורט אחד או באיזה דבר כזה.

מאין זה נובע?

ובכן, זה סוד הדבר שברוחניות

אין במציאות נפרדים כלל,

אלא אחדות גמורה.

בנפש

אין עניין פירוד,

משום שעניין הנפשות הוא מציאות של אחדות.

וצריך לצייר זאת כמו שמציירים לנו את סוד האחדות של הבורא.

וזה הסוד של איחוד הנפשות שהם מאוחדים בתכלית אחת ממש.

אפשר להסביר את זה שכל חומר וחומר,

אם תרצה לאחד ביניהם,

אז הם לא דווקא מתדבקים, לא כל דבר מתדבק לחברו.

אבל לדוגמה, מים,

כל טיפה, כל נוזל שתחבר,

צריך, נבלע בנייה לאחד.

אפילו אם תשים יין

בתוך הים.

כל מה שתשים, נוזל,

מתאחד.

והתורה היא מים.

אז כל מי שמתחבר לתורה, מתאחד.

כל מי שמתחבר ברוחניות, מתאחד.

וזה מה שאנחנו אומרים. אתה אחד

ושמך אחד,

ומי כעמך ישראל? גוי אחד.

ממש.

גוי אחד.

כן, גוי זעם.

גוי זעם, כן?

כשכתוב גוי, לשון יחיד, זה ישראל.

כשכתוב לשון רבים, גויים, גוייה, זה אומות העולם.

ועל כן, כשרק נוגעים נגיעה קלה ברוחניות,

בחוכמה ובשכל,

שהוא עניין של נפשיות,

מתחברים תכף למקור האחדות ומתאחדים בו. זה כמו טיפת מים, הנה הדוגמה.

זה כמו טיפת מים הנופלת לים, ומתאחדת בו.

כן, כל מה שהוא חוכמה,

שכל, מחשבה,

שהוא נפשיות, מחבר ומדבק.

ונעשה אחת.

וכשנעשה אחת,

מרגיש אחד את חברו,

ואוהבים זה לזה בנפשם.

שבאותו סוד של ייחוד הנפשות, הרי הוא אחד ממש.

והנה, כמו שרוחניות כל משהו הוא

הוא המדבק והמאחד.

כן, לעומת זאת ההפך מרוחניות,

זה המפריד והגוזר את המאחדים.

כמו שכתוב, לתאווה יבקש נפרד.

אם זה כבר תאווה,

אז היוצא ממנה זה נפרדות.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה.

כי מי שהולך אחר תאוותו נפרד מכל חבר ועמית,

לא יישאר לו חברים.

למה? כי הוא דואג רק לעצמו.

אדם

שהולך רק אחר תאוותו נפרד מכל חבר ועמית.

הוא גם לא רוצה לחלוק את תאוותו עם אחרים,

אז הוא משתדל להיענות לבד.

סוד הדבר הוא כי מצד הטבע של הנפשות הרי הם אחד.

ואדרבא, העניין של פירוד הוא דבר פלא.

איך זה אפשר להפריד את האחד?

גילה לנו את הפסוק, סוד גדול, שתאווה ורצון זה מכונה, זה דיסק,

שגוזר וקורא את הנפשות.

ועוד דיסק יהלום.

כמו שמצינו בגשמיות,

שיש דיאמנט, הנה,

יהלום, מחתך הזכוכית.

כמו כן, דבר החותך ומפריד את איחוד הנפשות

הוא התאווה והרצון.

זה הסוד של תאווה יבקש נפרד.

וזה מה שקראה התורה ליצר הרע מפריד אלוף.

שהוא מפריד אותנו מאלופו של עולם, מהקדוש ברוך הוא.

וזה כל מציאותו, רק להפריד בין הדבקים.

נמצא שכל עסק האדם,

הוא רק איחוד או פירוד.

סוד גדול הוא איחוד הנפשות.

עד שנצטווינו ואהבת לרעך כמוך,

כמוך ממש, מאוחד ומחובר,

איחוד הנפשות בתכלית,

שירגיש בטבעו צער זולתו כמו צער עצמו.

וזה מה שמצינו בעניין שלושת רעי איוב.

אמר רבי יוחנן המרב,

מלמד שכולם נכנסו בשער אחד כשהם באו לבקרו,

שמעו שקרה אסון, הרגישו שקרה אסון,

אז כולם נכנסו בשער אחד, הגיעו כולם במרחקים.

בטענה בין כל אחד ואחד, 300 פרסה.

כל פרסה זה 4 קילומטר.

1,200 קילומטר מרחק בין אחד לשני.

וממנה הבה ידיהם. מאיפה ידעו להגיע כולם ונכנסו בשער אחת, בעת ובעונה אחת?

איקא דאמרי כלילה אבלוהו,

ואיקא דאמרי אילנה אבלוהו,

מכיוון דקמשא אבו ידעיהם.

זאת אומרת, יש שאומרים שהיה להם מין כתר כזה,

ובו הם היו רואים אם מישהו מאיתם חולה או שיש לו סכנה או משהו כזה.

ויש שאומרים שהיה להם אילן,

לכל אחד היה אילן בחצרו,

ואם הוא היה כומש,

אז הם היו יודעים שמשהו לא בסדר עם אחד מהחברים.

אמר רבא,

היינו דאמרי אינשא,

או חברא כחברי דאיוב

או מיתותא.

כשאמרו או חברוסא או מיסוסא,

או חברותא או מיתותא, זה אמרו על חברי איוב.

חברים כמו של איוב.

ולפי המובן לכאורה, שרק איזה סגולה הייתה להם,

אם כן, איך יעליף מזה או חברותא או מיתותא, אם המסקנה,

או חברותא או מיתותא, זאת אומרת, אם אין חברותא,

עדיף מיתותא.

אז איך לומדים את זה? אם נבין שהכלילא או אילן זה היה מין סגולה כזאת, שם היהודאים.

אז איך יוצאת מסקנה כזאת?

אז צריך להגיד במסקנה שכל אחד, אם החבר שלו צריך לעשות איזה סגולה שיברים קשר.

שכל אחד יחזיק טלפון עם המספר של השני וידברו.

זו הסגולה.

פה לא כתוב. המסקנה היא

או חברותא או מיתותא.

זאת אומרת,

לפי דברינו זה מבואר היטב.

מתוך איחודם ודיבוקם זה עם זה,

שהיו נפשותם מאוחדות ממש,

על כן אף שהיה בין איש לרעהו מרחק

שלוש מאות פרסה,

לא היה זה חציצה ביניהם.

והרגישו תכף את צער איום כמותן,

כאילו הם מרגישים בעצמם ממש בלי הבדל.

כי זה הסוד של איכות הנפשות,

להרגיש ממש זה את זה בלי שום חוצץ.

וזה כמו

שאימא פתאום יכולה להגיד, איפה הבן שלי? איפה הבן שלי?

ופתאום מתברר שבאמת הוא כמעט עמד להתדרס.

או מה קורה? איפה הבן שלך?

הולכת,

הסמיכה מכסה לו בדיוק את האף

והילד כבר לא נושם כמעט.

יש מקרים כאלה, שמעתם מהם, נכון?

אז זאת אומרת, ממה זה נובע?

מה, היא נביאה?

היא לא נביאה.

היא כל כך מאוחדת עם התינוק, שמחשבת רק עליו,

שפתאום היא מרגישה שזה כאילו אצלה, אתה מבין? הסכנה מונבעת אצלה.

אז מיד היא מזדחקת ללכת לבדוק ולראות מה קרה.

וכן מצינו במדרש שיהודה שאג בקול גדול במצרים

והלך קולו עד ארץ כנען.

מיד שמע חושים בן דן ובא.

מכיוון שאצלם היה איחוד הנפשות,

מרגישים גם למרחוק.

למה רק הוא?

מה?

למה רק הוא? מי שיותר מחובר,

כמו שאמרנו.

כיוון שיהודה היה בצער

והייתה שאגה בליבו,

מיד שמע חושים בן דן בארץ כנען.

אז זאת אומרת, הוא שאג בקול גדול במצרים והלך קולו עד ארץ כנען. לא שעכשיו שמעו אותו, אתה מבין? כאילו...

גלים.

בלי גלים.

בלי גלים.

גלים רוחניים.

בהרגש.

השאגה שהייתה בליבו נשמעה בליבו של

חושים בן דן.

כיוון שיהודה היה בצער והייתה שאגה בליבו,

מיד שמע חושים בן דן בארץ כנען.

וכשאין איחוד,

אז אפילו כשחברו סמוך לו ממש, אינו שומע ואינו מרגיש כלל.

כן?

לדוגמה, אתמול אנחנו עבדנו עם הבוקט,

ב-10 ו-20 הגיע הפקח

שנשלח על ידי השכנים להפסיק את העבודה,

אם לא מקבלים רפורט 700 שקלים.

אבל על פי החוק עד אחת עשרה מוטב.

אין, הם לא מרגישים איחוד עם בית כנסת.

אם היו מרגישים איחוד עם בית כנסת,

אז זה היה בשלהם מוזיקה.

היו יכולים לכבות את המוזיקה בבית וליהנות מהמוזיקה שבונים בית כנסת.

כל הלמות עמלים,

כשבנו את בית המקדש מישהו לא שמח, כשהוא שומע שבונים, בונים בית המקדש,

עוד כמה זמן.

כן?

כן.

זה מה שמצינו בירושלמים.

משל, שאם אחד יחתוך בידו האחד את השנייה,

לא יעלה בליבו לנקום ביד הזאת שהכתה ביד השנייה.

למה? כי זה האח עצמו ובשרו הוא.

כך סוד אהבת הבריות ואהבת לרעך כמוך איחוד הנפשות.

שזה אחד ממש,

ולא שייך נקמה כלל.

ומעתה נבין.

ומעתה נבין.

זה לא בכל מצב, כן? זה במצב הנורמלי.

יש מצבים לא נורמליים, שאם יש גידול לבן אדם צריך להסיר אותו.

כן?

הוא לא יגיד, לא, אבל זו חתיכה ממני, מה, אני הולך להסיר את זה?

אז יש כאלה שצריך להסיר אותם מקרבנו. שקרנים, למשל.

כי שקר עם אמת לא הולך ביחד.

זה סתירה לו.

אין חיבור ביניהם, זה ממילא פירוד.

אז צריך לדאוג שהפירוד יהיה פירוד.

ומעת הנביא,

מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ואהבת לרעך כמוך,

זה כלל גדול בתורה.

שיהיה כמוך ממש מחובר ומדובק עד לאחד.

איחוד הנפשות בתכלית

הוא כלל גדול בתורה,

משום שזה סוד.

סוד זה של איחוד הנפשות הוא השורש

של כל התורה והמצוות.

למה? יש אחד מהקניינים,

איך קונים תורה, במ״ח קניינים.

אחד מהם זה נושא בעולם חברו.

צריך לשאת בעולם. אם אתה לא מרגיש

שחברך נושא בעול, אתה רואה שהוא מחזיק את אוריה,

ואתה מסתכל, ואתה רק מצלם, ואתה לא עושה כלום,

זה לא בסדר. תן מישהו את המצלמה וגם אתה תעשה. זאת אומרת, צריך להיות איחוד ביחד.

אז יש כללים ויש פרטים.

הפרטים נמשכים מהכלל.

ועם כל זה הפרטים אינם דומים לכלל.

אז פרטים נמשכים מהכלל. אומרים שיש פה ציבור.

ציבור זה מורכב מפרטים.

אז הפרטים הם נמשכים מן הכלל.

ועם כל זה הפרטים אינם דומים לכלל.

יש להם צורה ומציאות טען וגוון בפני עצמם, עד שאי אפשר להכירם כלל,

ולדע התייחסותם והמשכם מהכלל.

אבל המבין הוא יודע ומכיר בכלל את כל הפרטים ופרטי הפרטים.

זאת אומרת, אחד נכנס לבית הכנסת

ורואה מניין מתפללים.

אז הוא יודע שיש פה כלל שקוראים לו מניין.

אז יש אחד לא מבין, הוא רואה כולם דתיים וכולם מתפללים,

אבל יש אחד מסתכל, הוא רואה את כל ההבדלים ביניהם.

זה נראה לו ויז'ניץ, וזה נראה לו ככה, וזה נראה לו ככה.

זה נראה לו תלמיד חוכם, וזה נראה לו בעל הבית, וזה נראה לו ככה. כל אחד תראי איפה,

מה הוא יודע להבחין?

וכן אמרו לנו חכמים זיכרונם לברכה

ששורש כל התורה הוא הסוד של איחוד הנפשות, ואהבת רעך כמוך.

ויודע לכרות בכלל את כל הפרטים,

ימצא כל התורה כתובה שם.

כל התורה כתובה בכלל,

והוא מורכב מהפרטים.

ואם אתה יודע את הכלל, אתה יודע את כל הפרטים.

ואם אתה יודע את הפרטים, אתה יודע את כל הכלל.

אותו גוי שרצה להתגייר, הוא אמר לי ללמדני על רגל אחת, למדנו אתמול בשיעור

שהוא היה חכם,

ולכן הועלה לנו תשובה חכמה,

איך מחמידים את כל התורה על רגל אחת.

אמר לו, מה דסניה הלך לחברך לא תעמד?

בראשו של דבר, בין אדם לחברו זה היסוד המוסד שעליו נשענת כל התורה.

זה כי אין ואהבת רעך כמוך.

רק לגוי אי אפשר להגיד ואהבת רעך כמוך, הוא לא בדרגה של ישראל שיבין ואהבת רעך כמוך. הוא יכול להגיד, מה שלא טוב לך, אל תעשה לחבר שלך, זה הוא יכול להבין.

אבל ממילא,

מפה יש את היסוד. אז לא יהיה קנאה ולא תחרות ולא יהיה גניבה ולא יהיה רצח ולא יהיה אונס ולא יהיה זה ולא יהיה זה. למה? כי זה בין דבריך. אתה לא רוצה שיעשו לך, אתה לא...

ואז ממילא,

אם השם מיטיב לך,

אז גם בן אדם למקום אתה תלמד. אז אם הוא עושה לך תור, אם אתה תחזיר לו הוראה,

אז ודאי, אז למדת את כל התורה כולה, רגע.

זאת אומרת, הוא נתן לו כלל

שממנו הוא יכול להבין את כל הפרטים.

אז לכן,

אחד אמר,

בצלם אלוקים זה יותר כלל גדול, זה יותר כלל גדול, משום שצלם אלוקים הוא מאן דן פהד מדילנה פה.

או ראיתה ישראל בקודשא בריך הוא חד הוא,

אני ישנה ולבי ער זה הקדוש ברוך הוא.

זה יותר כלל גדול,

שזה לגמרי שורש כל התורה.

אז יש כלל אחד, זה בצלם אלוקים,

ויש מה שישראל קיבלו את התורה,

חיבה יתרה נודעת להם,

שניתן להם כלי חמדה.

יוצא לנו מזה

יסוד חדש בעניין אהבת הבריות ושנאת הבריות,

שכשאדם עוסק במושכלות, בדברים השכליים,

בדברי תורה, בחוכמה, במחשבה,

הוא עוסק בעצם בסוד אהבת הבריות.

למה? כי זו אחדות.

ברוחניות אמרנו, כולם מתאחדים.

כי על ידי זה מתהווה אצלו אחדות ונכנס בסוד איחוד הנפשות.

וכשנעשה אחת כבר,

יש אהבה גמורה בתכלית.

על ידי זה שהוא עוסק ברוחניות,

אז הוא נעשה אחד עם חברו,

ממילא יש כבר אהבה גמורה בתכלית.

ולהפך, כשאדם עוסק בתאוות

או ברצונות,

אז הוא עוסק בשנאת הבריות.

נמצא שאפשר לו, לאדם, לשב יחידי בחדרו ולהתעסק בשנאת הבריות,

ואין אף אחד לידו.

אבל עצם זה שהוא נפרד,

זה שנאת הבריות.

שכשהוא עוסק בתאווה ורצון,

הוא מפריד את עצמו מסוד האחדות,

כי לתאווה יבקש נפרד.

ואילו אדם

שהוא עוסק ברוחניות,

אין אחדות יותר גמורה מזו.

וזה הסוד שלמדנו כאן, לכן

לא תיקום ולא תיטור את בני עמך,

ואהבת לרעך כמוך,

אני אשם.

אז כמו שאני אשם אחד, באחדות גמורה,

אם אהבת לרעך כמוך, אז אתה כמו אני אשם.

אתה מתחבר איתי באחדות גמורה.

אהבתו אהבתו ושמחו אהבתו מי כעמך ישרוא נו, אתה יודע לשאיר.

אהבתו אהבתו ושמחו אהבתו מי כעמך ישרוא נו, נו, נו.

היא פיראית רדו נו,

בא עתר עש ישועה.

למנוחה וקדושה.

לעמך נתת.

למנוחה וקדושה.

לעמך נתת.

אההה.

ייסמכ ירנן יעקב ובנות יענו חובה,

למנוחה,

אז גם השבת מאחדת את עם ישראל כי כולם מתאחדים בשבת קודש, כולה רוח, כולה רוחניות

ואז ממילא

הבן זוג של התורה,

של השבת, זה עם ישראל עם התורה,

אחדות עם ישראל, הקדוש ברוך הוא, השבת הקדושה

הנה מה טוב מה נעים, שבת אחים גם יחד, רבי חנאים אלי אשר אומר, צעק, אז הוא נכנס לזה