שוחד לשטן | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

בנתן אהרון על שני הסעירים.

גורלות, גורל אחד לשם, גורל אחד לעזאזל.

הלימוד היום לנציב היום, זמירה בת בתיה מרדה.

בריאות, חוכמה, הצלחה בכל מעשיה, ושהשם יתברך אישי ברצון כל בקשותיה, נשויות רצונה המלאה.

כמו שהקפיץ

כל שידחקו עליו יותר,

גם כוח המתנגד יוגדל.

כן העקשנות

היא הקפיץ שברוחניות.

אז ברור לכולנו שקפיץ שדוחקים אותו,

ככל שדוחקים ככה הוא מתנגד.

אז העקשנות שנדע זה הקפיץ שברוחניות.

ככל שירבו ההוכחות

בבירורים

אז אדרבה, יתקשה העורף יותר ויותר.

על כן במלחמת היצר

צריך ללחום בעורמה רבה שלא לבוא עם היצר למלחמה פנים בפנים.

כי במלחמת פנים בפנים,

הרי הוא דוחק

על גבי הקפיץ.

ואז זה שוב הקפיץ, נדחק אותו עוד יותר.

אז מן העצות המוצלחות יותר

זה להשביע את העקשנות באיזה דבר קטן חיצוני.

שיהיה נראה כאילו חס ושלום,

מת

צדיק לפני רשע.

ואז יצליח לרמות הסטרה אחריו,

ולחסל את העקשנות

המחרבת.

זהו גדר

של שוחד לשטן,

כשכוונתו לשם שמיים ממש.

אז מה העצה?

ככל שאדם מרבה בהוכחות ובהרעורים, מתקשה עורפו,

כי היצר מתנגד לזה,

אז צריך להתנהג בעורמה.

לא לבוא איתו חזיתית,

למה? ככל שתבוא נגדו חזיתית, הוא יקפיץ אחורה.

אז מה מן העצות הטובות יש?

משביעים אותו בדבר קטן,

בחיצוני,

שיהיה רק נראה

כאילו חס ושלום הצדיק מט לפני רשע.

וכך מצליחים לרמות הסטרה אחריו,

ולחסל את העקשנות.

זה נקרא גדר של שוחד לשטן,

כשהכוונה היא לשם שמיים ממש.

מה זה גדר שעיר לעזאזל?

הנה צריך להיות ממש כמו השעיר לשם.

כשמקריבים את השעיר לעזאזל,

מקריבים אותו ממש כמו השעיר לשם.

והדין הוא שבין במראה,

בקומה,

ובדמים.

והוא נבחר על ידי,

על פי גורל.

והוא נקרא שמו לעזאזל.

ומובילים אותו לשם ממש כאילו היה חס ושלום קורבן לשעירים ולסטרה אחרה.

והיינו לוקחים אותו לשם.

כאילו היה חס ושלום קורבן לשעירים ולסטרה אחרה.

וכאילו לומר שכמו שיש שעיר לשם,

כך יש שעיר לסטרה אחרה. חס ושלום, חס ושלום, וזה בלי הפרש.

ואין שום חשיבות בזה יותר מזה, ככה זה נראה.

אמנם באמת מקריבים גם של עזאזל לשם.

כי כך מצוות השם שיזרקהו משם,

מהצוק.

ולקיים את רצון השם אנחנו עושים.

וברמב״ן כתוב, דאבל לגמרי בכוונה לשם.

וגם הרי עשה אל עזאזל מכפר על רוב העבירות.

ואם כן, בוודאי של קדושה הוא לגמרי.

ואם תשאל, אם כן, למה כל העסק

כאילו מקריבים אותו לסטרה אחרה?

על זה התשובה, לרכך את העקשנות.

על ידי מה שמרמים אותה.

על ידי שהרושם החיצוני כאילו עושים לסטרה אחרה.

ודי בזה.

כידוע בעניין היצר הרע,

שכשם שהוא מרמה,

כך משתמשים בחליו ודרכיו,

ואפשר בנקה לרמות גם אותו.

כמו שיעקב אמר ללבן,

אני אחיך ברמאות.

אם נבר, תתברר, ואם עיקש, תטפל.

איכשהו, ככה אתה.

אז הוא מרמה, גם אתה יכול לרמות אותו.

וזה מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שנותנים שוחד

כדי שלא יקטרל.

דינה הקיטרוק הידוע

הוא העניין של הסטת היצר עצמה.

היצר הרי מסית למטה, עולה למעלה ומקטרג, ואחר כך הוא מבקש ליטול נשמה.

דינה הקיטרוק הידוע הוא עניין הסטת היצר עצמה.

וכיוון שמדמה השטן,

שממלאים את רצונו,

לא יוסיף לבלבל בהסטותיו בעת עבודת השם.

הרי זה ממש כעצה מפורסמת,

כשבא היצר באמצע אלימות ואומר לנו להפסיק וללכת

בדבר של עניין נחוץ,

מה צריך להשיב לו?

אומרים לו, ודאי, ודאי, העניין נחוץ מאוד, הלוך נלך.

הלוך נלך.

אבל נדחה קצת לשעה מאוחרת יותר,

אבל אני רק אסיים פה קטע קטן, אני כבר קם.

בינתיים נלמד.

ועל ידי זה תידחה הסטתו לגמרי.

בקיצור, אנחנו לומדים שאת יצר הרע השטן האיום והנורא,

עם קצת שוחד,

אפשר להפיל אותו.

אתם יודעים מה זה יצר הרע השטן?

אוסף במשך שנה

364 יום, עובד רצוף,

מההשכמה מוקדם שאף אחד לא יקום.

עד הלילה שכולם ילכו לישון מאוחר.

אוסף עבירות של כולם, מפתה אותם, מסיט אותם הקור.

מה זה יש לו את כל העבירות של כל העולם אצלו ביד?

וכשמגיע יום כיפור,

בג'ובה וחצי מפילים אותו.

נותנים לו שוחד, כאילו נותנים לו שעיר,

לעזאזן,

ובזה הוא מתרצה ומוותר על כל הקטרוג של כל מה שהוא אסף כל השנה, מכולם.

שמעתם איך אפשר להפיל את היצר הרע עם קצת שוחד?

הוא מצהינו בעניין התפילין בספר טעמי המצוות לרדב״ז, מצווה ע״ט.

וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של עגל,

יצא ממנו החוצה.

אתם רואים שבתפילין יוצא שם שיער.

וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של עגל ויצא ממנו לחוץ.

למה?

כדי שיראו כל המקטריגים

שיש להם חלק במצווה.

זה מזכיר את העגל,

אז הם נרגעים.

לא, שלנו זה.

הנה.

אז כל זה כדי שיראו כל המקטריגים שלהם חלק במצווה.

בשעיר לעזאזל יוכיח, ככה אומר הרדב״ז.

ומכאן תבין כי בכל מצווה ומצווה

צריך לעשות רמז למידת הדין

כדי שלא יקטרג עלינו.

וברור הוא,

דהיינו כנזכר לעיל,

שאין הכוונה חס ושלום שעשו דבר מה לסטרה אחרה ממש, חס ושלום.

וכל שכן רמז לעגל כאילו מחשיבו חס ושלום דבר ממשי.

אלא כל זה לשכך את קשיות העורף והעקשנות.

אתה בא עליי במצוות, אתה בא אליי בזה, אני אראה לך.

לא, לא, זה בסדר, זה בסדר.

כשעושים מים אחרונים,

אז כתוב לא להרבות בהרבה מים. לא לעשות מעט, כמו שאנשים נוגעים כאן ככה, עושים ככה, קשקוש.

צריך ככה על

פרקי היד האחרונים ועל האצבעות כאן,

מים אחרונים האלה, זה תן חלק לאחר,

תן חלק לאחר לסטרה אחרה.

זה מה שנשאר, טינוף על היד קצת.

זה נשאר קצת לא להרבות, כי אז יהיה חלקו רב.

אז לכן צריך לעשות מים, אבל שיספיק בשביל לעשות ככה.

תן חלק לאחר, זה שוב פעם חלק בשבילו, כי אתה הולך וברך ברכת דאורייתא,

ברכת המזון.

אבל קטריג.

אז נותנים לו ככה מה שאתה צריך. כמו כלב רודף על אדם, תן לו עתיכת עצם או איזה עתיכת בשר,

הוא יתעסק בשבילו ואתה תמשיך להנחם.

ומצינו גדר זה של שוחד לשטן הרבה פעמים בדבריהם,

זכרונם לברכה, ובייחוד בזוהר.

ואמרו, זכרונם לברכה, עוד בחולין קט.

כל מדע עשה רחמנא שרא לן דחבטא.

כל מה שעשה לנו הקדוש ברוך הוא, התיר לנו כדומה לו.

עשה לנו בשר בחלב,

שרא לן כחל שטעמו כעין זאם, וכן הלאה, וכל מיני דוגמאות.

לכאורה צריך להבין מה הצורך בזה.

אבל העניין, כי אם קשה לאדם לעמוד נגד הסקרנות,

לדעת מה טעמו של כל מאכל ומאכל,

ומה כל תאווה ותאווה,

ואם תחכוהו

ואין לו עצה של היתר לטעום ואין אותו טעם,

אין לו עצה, אז תגדל עקשנות טוב, תתגבר התאווה.

כשהוא רוצה, רוצה לטעום, רוצה לטעום. הוא רואה, כולם זוללים מזה, הוא רוצה לטעום.

משום זה פירשו לנו חכמים, זכרונם לברכה,

שכל מה שעשרה תורה יש גם בהיתר.

ואז תשכח עקשנות.

ברגע שאתה יודע שיש כזה דבר בהיתר,

זה כבר מרגיע.

אבל אם אתה יודע שלעולם לא תמצא כדבר הזה, רק זה אם תטעם אותו,

אז עקשנות מפתה שהוא לא יכול לעמוד בזה, אבל אני חייב פעם אחת לטעום מה זה.

כולם מדברים על זה.

אבל אם אומרים לו, תשמע, יש כזה דבר, אם תאכל כזה דבר, זה יהיה כך.

כמו שהרב גמליאל,

כשהיה הרבה,

אז כולם שאלו,

מה טעמו? מה הטעם של זה? איכס כזה, וזה, וזה, פה ושם?

אז הוא אמר שבילדותו

הוא אכל כזה.

הוא אמר שטעם של זה אין צורך לקחת, לתפוס אותם, לאכול, וזה.

הוא אמר שזה טעם של החבילות של שלווה.

אז ברגע שאתה יודע שיש שלווה, אתה כבר לא צריך אותם.

אפילו שאתה לא הולך לקנות מיד את השלווה.

אבל אם היית סקרן,

לטעום את הטעם שזה לנסות ככה

לאלה שיש להם מסורת, התימנים,

אז הוא אומר, תרגע, תאכל שלווה זה יותר זול ופחות עבודה.

אמנם צריך לזכור תמיד כי אותם הוויתורים הקלים,

במה שמותר,

צריך שיהיו רק לשם שמיים גמור,

ואז יצליח.

אבל כשרצונו להקל בדברים מטעמים של תאוות ועצלות,

אז אדרבה, יתגבר כל הסטרה האחרונה בוויתורים ההם.

זאת אומרת, כל מה שאנחנו מדברים, זה מה שאתה עושה,

זה רק בשביל להניא את הסטרה האחרונה, לשחד אותה ולהראות לה כאילו,

זה בסדר, אני לא כזה דתי עד הסוף.

זה בסדר,

כדי שהיא תסתלק, ואז אתה מרביץ אותה.

אבל זה צריך להיות באמת לשם שמיים.

אבל אם הרצון שלו זה להקל בדברים מטעמים של תאווה ועצלות,

זה לא לשם שמיים. באמת הוא רוצה לנוח, הוא לא רוצה ללמוד, הוא לא רוצה את זה.

הוא כאילו עושה את עצמו, אני אקום לעשות תה, יתגים בשביל שהסטרה האחרונה תחשוב שאני בטלן ואני לא אוהב ללמוד והיא תעזוב אותי.

ובסוף היא תקעה שם משיחת החולין ולשון הרע והכל.

לא עשית שום דבר.

שימשת אותה כמו שצריך.

אז אפילו אם זה דבר היתר,

צריך שזה יהיה באמת לשם שמיים. גם מה שאתה עושה, כי הרמב״ן אומר שיוכל האדם להיות נבל ברשות התורה.

אלא צריך ללחום נגד הכולות

ככל האפשר.

לא להיות מהמקלים.

זה מראה שהנפש של האדם לא טובה.

כשאדם מחפש כולות,

זה מראה שהנפש שלו לא טובה.

אלא צריך ללחום נגד הכולות ככל שאפשר. ואז זוכים בסייעתא דשמיא באמת.

נחזור על הקטע.

אמנם צריך לזכור תמיד,

כי אותם הוויתורים הקלים במה שמותר כמו הדוגמאות שהבאנו,

צריך שיהיו רק לשם שמיים גמור, ואז יצליח.

אבל כשרצונו להקל בדברים מטעמים של תאוות ועצלות,

אז אדרבה, יתגבר כוח הסטרה אחריו בוויתורים ההם.

ואם גם דבר היתר הוא,

גם אם הוא ישתמש בדברי היתר, גם כן

זה יהיה בעיה, כי הוא יתגבר את כוחו של הסטרה אחריו.

הלא פירש הרמב״ן שיוכל האדם להיות נבל ברשות התורה.

אלא צריך ללחום נגד הקולות,

שלא להקל ככל האפשר.

ואז נזכה לשיחתא דשמיא באמת.

צריך להתחזק בלימוד התורה, בעמל העיון וההתמדה על ליבת האמת.

וצריך להתחזק, לקבוע את עצמו להתבונן במוסר על פי מבט האמת בכל יום.

רק אז נתחיל לראות בליבותינו את אור האמת שלא ראינו עד עתה.

ואז נשמע בקרבנו את האמיתיות שלא שמענו בלבבינו עדיין.

ובהתחזקות והתעוררות

זוכין לסיעתא דשמיא.

ובמבט האמת

זוכין לגאולה.

גאולה זה לא רק גאולה כללית, יש גם גאולה פרטית של כל בן אדם.

כל מי שמצליח להשתחרר מייצרו

הוא גאול.

כל מי שזוכה שתשרה שכינה עליו

הוא נקרא גאול.

אז איך משיגים את זה? הם מתחזקים בתורה,

בעמל ובעיון ובהתמדה, אליבא דה אמת.

וצריך להתחזק ולקבוע את עצמו להתבונן במוסר על פי האמת בכל יום.

אין פשרות, אין קולות.

נחפש ונבקש את האמת בכל מחיר.

אז מתחילים לראות בלב את אור האמת שלא רואים עד עתה.

כי אם בן אדם לומד שטחי ולא מעיין ולא בודק את הדברים עד תום

ולא מתכוון לקיים,

הוא לא יזכה לשמעתא דשמיא וגם יישאר עדיין בגלות.

הוא יכול ללמוד, הוא יכול לעשות מצוות, הכל, אבל הוא בגלות.

בשביל לצאת מהגלות ולהיות גאול צריך לעמוד באופן הזה.

ללמוד תורה בהתמדה ובעיון

וללמוד מוסר

במבט האמת

על מנת לקיים בכל יום.

אם אדם עושה כן,

יכול לזכות לסיעתא דשמיא הגדולה שלא זכה עד עתה

ולהיות מאלה שזוכים לגאולה עוד בחייהם.

אם יש זמן ללמוד גמרא,

בעדיף מוסר או מוסר או גמרא.

יש שוב קשור קבוע של גמרא.

שאלו את החפץ האם יש שעה אחת

ללמוד

או גמרא או מוסר,

הוא אמר ללמוד מוסר.

כשתלמד מוסר, תמצא עוד כמה שעות ללמוד אחר כך.

זה למי שבדרגה של החזון איש.

כן, אז זה מה שאנחנו למדנו להיום.

צריך להרים על היצר הרע

וצריך לזכור שאפשר לשחד אותו בקטנה.

זה לא יאומן כי יסופה.

זה כאילו אחד שדד בנק

והוא סוחב אחריו שקים מלאים זהב וזה.

ואחד אומר לו, אני אתן לך סוכריה,

תעזוב את זה, בסדר?

הוא אומר, תן לי, תן לי, תן לי.

לוקח את הסוכריה, עוזב את הסכים והוא עליה.

אתם מאמינים שהשטן האיום והנורא, אפשר לשחד אותו ככה?

אבל הוא גם עומד עלינו בשוחד קטן. גם לנו, הוא אומר, קח סוכריה, קח סוכריה, זה טעים.

עזוב כשרות, לא נורא. זה בדץ, לא חשוב.

יש פה איזה חותמת כזאת.

ואז מהטעבה של הסוכריה, של השוקולד, של הזה, של הזה,

מרביץ. מגיע כבר לאולם חתונות, רואה שם אתם כולם אוכלים, רבנים וזה.

אף אחד לא שואל מי, מה, מי, אבלה.

תגיד, אתה יודע, זה כשר של מי זה, מה? זה בסדר, הוא בחור טוב, הוא לא יעשה דברים לא טובים, זה הכול בסדר.

אתה יכול לאכול.

אז יצר רע עם עוף, משחד אותך, אתה מבין? לא לברר, לא לשאול, לא שום דבר.

כן?

אדם בא לשבת על כיסא לפני שהוא יושב, הוא בודק עם השב״כ וזה.

אתה הולך לאכול,

או שאכלת אותו או שאתה אוכל.

תבדוק.

לא בודק.

למה אתה לא בודק?

אה,

סמוך על סמוך.

יצר רע גם עומד עלינו, גם הוא משחד.

הוא אלוף השוחד.

אז לכן, בן אדם צריך להיות חכם.

כל דבר לברר, כל דבר לשאול, לא להתעלם. אתה מתעלם מעצמך, אתה מתעלם. אתה לא מתעלם מהמציאות.

אתה מתעלם מעצמך.

וכאילו בן אדם אומר, אין סכנה, והולך במקום סכנה.

אז מה, מה שאתה רוצה להגיד שאין סכנה זה פותר את המציאות? זה לא פותר את המציאות, צריכים לברר.

אז לכן,

חכמים זכרונו לברר, גילו לנו את הסוד הגדול הזה,

איך משחדים את הסטרה האחרונה בדברים קטנים ומשחררים אותו מעלינו.

צריך לדעת את הדבר הזה,

ובתכסיס הזה, לשם שמיים,

אפשר להתגבר עליו בהרבה מקרים.

תודה רבה.