מחירו של המצער | הרב אמנון יצחק

...יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, תנן ביומא פ"ה, את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. אז מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, כל החטאות שהם לפני ה' שבין אדם למקום, תטהרו - יום הכיפורים מכפר, את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, אבל עבירות שבין אדם לחבירו אין הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, ואפילו לדברי רבי שרבי סובר שיום הכיפורים מכפר בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, מכל מקום על עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר. שהרי רבי אלעזר בן עזריה דורש לפני ה' תטהרו, שכל כפרת יום הכיפורים מדובר על העבירות שלפני ה', ולא על עבירות שבין אדם לחבירו. 

והנה הדין והמשפט ביום הכיפורים הוא גם על עבירות שבין אדם לחבירו, אבל ביום הכיפורים לא דנים את האדם רק על בין אדם למקום, גם על בין אדם לחבירו, והכפרה שיום הכיפורים מכפר אינה חלה על עבירות של בין אדם לחבירו עד שלא ריצה את חבירו, ואם כן מצבנו ביום הקדוש הזה עבירות שבין אדם לחבירו מצב איום ונורא, מצד אחד יום הדין וחיתום משפט, ומצד שני יום שאין בו סליחה וכפרה, ז"א אם ביום הזה דנים את האדם וחותמים את משפטו, וביום הזה גם לא סולחים ולא מכפרים לו, וחלק זה של תורת בין האדם לחברו הוא נדרש מאיתנו ביום הכיפורים, וזה העיקר שצריך הרי לתקן ביום הכיפורים ככתוב בהפטרה של היום, למה צמנו ולא ראית, הן נרי ומצה תצומו, הלא זה צום יבחרהו פתה החרצובות רשע, התר אגודות מותה ושלח רצוצים חפשי, כל העבירות שבין אדם לחברו צריך להשתחרר מהם, אז מה מועיל שיום הכיפורים חס ושלום במקום לכפר אינו מכפר? והעונש על עבירה שבין אדם לחבירו זה הרי מבהיל, מבהיל מאד, כמו שכתוב בגמרא, שפגע אבדן בכבודו של רבי ישמעאל ורבי יוסי, שאמר לו עד מתי אתה מפסיע על ראשם קדש, תניא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו. ולאחר מה שארע באבדן,

ש. מה הוא עשה?

הרב: הוא זלזל בכבודו של רבי ישמעאל ורבי יוסי, ולאחר מה שארע לאבדן עמד רב נחמן ואמר, בריך רחמנא דכספי לאבדן בעי עלמא, ברוך ה' שבייש אותו בעולם הזה, כי אם היה נשאר לו העונש לעולם הבא אוי ואבוי. זה שהוא נתבייש ונתבזה ושקרה מה שקרה שהוא נצטרע וטבעו שני בניו ושתי כלותיו, כל זה עדיף לו ממה שהיה מקבל בעולם העליון. כלומר, ברך רב נחמן ברכת ההודאה לקב"ה, שפרע לאבדן בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי לעומת העונש של העולם הבא כל ענשו של אבדן אינו אלא כנזיפה קלה, ועל האסון הכבד שפקד אותו צריך לברך הגומל, שנפטר ע"י זה מדין העולם הבא, ומכאן עד היכן חומר הדין על פגיעה בכבוד חבירו. 

וכבר נתבאר שעל עבירות שבין אדם לחבירו אין מועיל על כך אפילו כוונה לשם שמים. גם מי שעושה עבירה כלפי חבירו לשם שמים, לא יצא נקי מזה. לא מועיל. ממעשה פנינה שהיא התכוונה לשם שמים והיתה פוגעת מאד בחנה, ואעפ"כ נענשה בעונש מר, ורבת בנים אומללה, שכל ילד שחנה יולדת פנינה קוברת שניים, ורבת בנים אומללה, וכן הוא אפילו מי שגורם צער לחברו בלא שהתכוון כלל, אז אם אתה חושב שרק המתכוון ופגע בחברו הוא נענש, לא, גם מי שלא התכוון, לא ימלט מן העונש החמור הבא בין אדם לחברו, כמו שמצינו בגמרא בכתובות ס"ב, רב רחומי הוה רגיל דהוי יומא ליום הכיפורים, יום אחד משחתיה שמעתיה, הוי מסכיא דביתהו, השתא התי השתא התי לא אתא, חש דעתא.... רב רחומי היה רגיל לבוא לביתו בערב יום הכיפורים, ז"א הוא היה לומד שנה שלמה והיה רק בא בערב יום הכיפורים לסעוד עם אשתו נשאר ובמוצאי יום הכיפורים היה חוזר ללימודו עוד שנה, יום אחד משכה אותו השמועה למד למד למד ולא שם לב שעובר הזמן, ואשתו היתה מצפה, אומרת עכשיו הוא יבוא, עכשיו הוא יבוא, והוא לא בא, חלשה דעתה וירדו דמעות מעיניה, רב רחומי היה יושב בעליה, נפחת המקום מתחתיו נפל ומת, בגלל הדמעות של אשתו. זה מה שקרה לו, היא לא התכוונה בכלל לפגוע בו, הפוך, היא התגעגעה אליו ורצתה וציפתה שהוא יבוא, אבל מה לעשות שזה כלל, והכלל הזה אומר שאפילו אם בן אדם לא התכוון לצער אז זה גם כן בעיה עד כדי מיתה. 

והרי שלא בכוונה נתאחר רב רחומי, והרי שלא בכוונה נתאחר רב רחומי, כי הוא נמשך אחרי הלימוד, ואעפ"כ מאחר שגרם לאשתו חלישות הדעת נפטר. 

מכאן אנחנו למדים כי חומר הדין שעל בן אדם לחברו אינו עונש גרידא אלא כאש אוכלת הוא, חומר הדין בין אדם לחברו אינו עונש סתם אלא כאש אוכלת הוא, שהרי במקרה הזה נפגעה מן העונש הזה גם אשתו של רב נחומי יותר מכולם, שאם על איחור קצת ירדה לה דמעה וחלשה דעתה, כמה היא סבלה כשהגיע אליה בשורת איוב שמת בעלה ולא יבוא עוד לעולם? אם כן מדוע נענש רב רחומי במיתה? אלא שלא היה דבר עונש אלא מדרך הטבע שהטביע הבורא יתברך בעולם, שכל הפוגע בחברו כאילו הפיל עצמו לכבשן האש. 

יתר על כן אפילו לא פגע בעצמו בחברו, ולא גרם לה פגיעה, אלא שעל ידו נפגע האדם, הרי זה כאילו פגע בעצמו ובחברו. 

וכן מצינו ברבי יוחנן ורב כהנא, בבא קמא קי"ז, רבי יוחנן גברא סב הוה, היה אדם מבוגר ומסרחי גבינא, הגבות שלו היו גדולות מכסות לו את העיניים, אמר להוא דלו לי עיני והחזיר לרב כהנא, תרימו לי את הגבות מעל העיניים ואני אראה את רב כהנא. חזה דפרתי סיבתא, הוא ראה שפה יש לו איזה קרע בשפתיים של רב כהנא ממכה שהוא קיבל, היה סבור שהוא מחייך צוחק בו, זה נראה כאילו הוא מחייך ככה צוחק עליו, חלש דעתי, הצטער מזה, נח נפשי דרב כהנא, נפטר רב כהנא. מבהיל הדבר, רב כהנא לא היה אשם כלל במה שטעה בו רבי יוחנן, ומכל מקום מאחר שהיה רב כהנא בחינת המקום, שבו חלשה דעתי דרבי יוחנן, אף הוא נכווה קשה ורואים מפה שאפילו לא התכוון וגם לא פגע בעצמו וההוא הבין לבד, זה גרם שנפטר. עיין עוד בילקוט שבנימין גרם לשבטים לקרוע. בנימין גרם לשבטים לקרוע, איייי. הוא בא לחפש את הגביע בשליחות אביו, נגרם שהשבטים קרעו את בגדיהם, והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, "ויקרע מרדכי את בגדיו" אתה גרמת שיקרעו אז גם מבני בניך יקרעו על מה? על גזירת נוראה של להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה. מהכא, גם ענוש לצדיק לא טוב, אין לא טוב אלא רע, גם ענוש לצדיק לא טוב, הכוונה רע. וכתוב לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, הקב"ה לא חפץ ברשע, ולא יגור איתו רע, ומי שנענש גם מישהו על ידו גם כן לא יהיה במחיצתו של הקב"ה. יש בזה כללים שמשתנים, הרי לנו מדברי הגמרא שכל שחברו נענש על ידו והיינו שבאה תקלה לחברו על ידו, נקרע רע, ואינו זוכה להכנס במחיצתו של הקב"ה. ואם במידה פורענות כך ווי ווי ווי ווי, יש לשמוח שמידה טובה על אחת כמה וכמה שאם נעשה אדם מקום וסיבה לעליה והטבה לחברו, עד היכן זכותו מגעת לאין שיעור. 

אמרו חכמים ז"ל, למה נקרא מדבר קדש, שנתקדשו בו ישראל, כלומר שהמדבר עצמו נתקדש ונקרא שמו קדש, אע"פ שאין למדבר כל שייכות במה שנתקדשו בו ישראל, מכל מקום המקום עצמו שבו נתעלו ישראל נתעלה אף הוא עמהן ושמו ותוארו בתורה הקדושה מדבר קדש. רואים מפה שאפילו הדומם מתקדש מעצם זה שיש מישהו שהתקדש עליו. 

ומאיה טעמא נתקדש הר המוריה לעולמי עד, על שבו מסרו נפשם אברהם ויצחק בעקידה לעשות רצון הקב"ה. ורבי עקיבא כשראה את האבן שישב עליה רבי אליעזר נשק אותה ואמר הרי זו כהר המוריה, שהרי על האבן הזאת ישב רבי אליעזר רבו שמסר לו ולמדו כל התורה כולה, ואם אבן כך אדם שנברא בצלם על אחת כמה וכמה שנתקדש ומתעלה ע"י זה שזכה אדם על ידו להתעלות בתורה ובחסד. אם עצמים וחפצים ודוממים מתקדשים ממה שנתקדש מישהו אליהם, מי שזוכה לקדש מישהו אחר, כמה הוא מתקדש, שאם הדומם מקבל מזה קדושה כמה הוא מתקדש. וכן אמרו מי גרם לראובן שיודה? יהודה. ועל ידי זה זכה יהודה שיבואו עצמותיו למנוחתן, וישב בישיבה של מעלה וזכה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ואע"פ שיהודה עצמו הודה במסירות נפש עדיין לא זכה לכל המעלות בגלל זה, אלא רק בגלל שעל ידו נתעורר ראובן לשוב ולהודות כי הגורם טובה לחברו, וכל שחברו נתעלה על ידו נקרא טוב, שהטוב בא על ידו וזוכה להכנס במחיצתו של הקב"ה, כי צדיק הוא ה' ולא יגור במגורו רע אלא טוב. 

יהודה, בגלל שאמר לאביו יעקב, אם לא אביאנו חטאתי לך כל הימים, אפילו קללה על תנאי באה, אז לכן ארבעים שנה היו מתגוללות עצמותיו בארון ולא נכנס לישיבה של מעלה, עד מתי? עד שאמר עליו לימוד זכות משה רבינו, שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. איזה קול יהודה? שאמר צדקה ממני. למה זה גרם? זה גרם שראובן שמע שאחיו יהודה עשה תשובה, הוא עשה תשובה בפרהסיא על מה שאמר בתמר הוציאוה ותשרף, ופסק דינו שהיא חייבת שריפה, וחזר בו ואמר צדקה ממני, ממני היא מעוברת, תשובה כזאת בפרהסיא לא עשה ראובן, למרות שכתוב בו "וישוב אל הבור" ששב לשקו ותעניתו, כי הוא עשה תשובה על מה שבלבל את יצועי אביו, אבל הוא עשה תשובה בסתר, והוא למד מיהודה לעשות תשובה בפרהסיא, אז הוא עשה תשובה בפרהסיא ובזכות זה ששיפר ראובן את תשובתו, בזכות זה זכה יהודה להכנס לישיבה של מעלה. 

אז יהודה, עם כל מעלותיו שהיה מלך באחיו ושמלך המשיח יצא ממנו, ושהוא הודה בעצמו ואמר צדקה ממני, ואמרו חכמים עליו שהוא קידש שם שמים ברבים באמירתו זו, כל זה עדיין לא עמד לו בשביל שיכנס בישיבה של מעלה. אבל מה שהוא גרם בעקיפין, שמישהו יחזור בתשובה ולא ממש מאפס, אלא רק ישפר את התשובה שלו, זה הועיל לו להכנס לישיבה של מעלה. אז מה גודל הזכות של מי שמחזיר בתשובה יהודים לאביהם שבשמים, ומה גודל הזכות של מי שמסייע לו ומי שמשתתף איתו ומי שעושה כל מה שרק אפשר להיות מחובר אליו. 

ועל ידי תיקון כל העבירות של בין אדם לחברו ועל ידי התחזקות בעשיית אך טוב בין אדם לחברו, אז זוכים להתקדש ולטהר ביום הקדוש. אם מתקנים את העבירות שבין אדם לחברו, ואם מתחזקים בעשייה של טוב בין אדם לחברו, זוכים להתקדש ולהטהר ביום הזה. ז"א כמעט ולא מצוי שאנשים באים לבקש מחילה וסליחה וכפרה, ואם כן סתם בנוסח הדיוטי כזה, אם חטאתי לך או משהו אז אני מבקש ממך סליחה, אתה מבין? אם גנבתי אותך ושגגתי וזה אז תמחל לי, בסדר? ואיפה הכסף - ישאר אצלו. רק אם, כל זה אם, בכלל זה לא, אין חשש כזה חס ושלום רק אתה יודע להיות נקי. וככה נראים פני הדברים ואנשים מחכה להם העוון והעונש למעלה, שזה פי כמה וכמה לאין שיעור. אם אבדן נצטרע ואיבד שני בנים ומיאנו כלותיו וכל זה, ועליו ברך רב נחמן ברכת ההודאה, בריך רחמנא דכספי לאבדן בעיא עלמא, יבבי, יבבי מה מחכה לאנשים.

ומי שלא שם לב, אז רח"ל היו כמה פגיעות כאלה ואחרות, לא בכוונה כאילו, סתם ברדיו כזה וכל מיני דברים שפגעו אז מתחילים לקבל עונשים רח"ל, נשים נפטרות של רבנים וכל מיני דברים כאלה, זה דברים איומים ונוראים. מי שלא ממהר לשוב בתשובה, אז אפילו פנינה שהתכוונה לשם שמים, זה לא עוזר, על כל בן של חנה מתו לה שניים, מתו לה עשרה בנים, עשרה בנים, היא היתה מצערת את חנה לכבוד ה' יתברך בשביל שהיא תזכה לבנים, שהיא תוריד הרבה דמעות ושערי דמעה לא ננעלו, ואז תתקבל תפילתה, וחכמים אומרים שהיא התכוונה לשם שמים, אבל כן, מי שמכניס את היד שלו לאש היא נשרפת, ואם הוא מודיע לשם יחוד קודשא בריך הוא הריני מכניס את היד לשם שמים לאש, אז היא גם תשרף לשם שמים, כי האש שורפת, מה לעשות. 

אז לכן מי שגורם צער, בין במישרין, בין ביודעין, בין שלא ביודעין, סכנת נפשות, לכן צריכים להזהר מאד, לא לצער יהודים, לא לצער יהודים משום שהם בניו של הקב"ה. ובפרט לא לצער מי שלא ראוי לצער, ובפרט, אז צריך לקחת את זה ברצינות חברים ולראות איך לעשות שלא ליפול בפח הזה. 

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....