קנין מ' - מעמידו על השלום - חלק ב'
תאריך פרסום: 17.06.2014, שעה: 20:21
יט' סיון תשע"ד - קניין מ'- מעמידו על השלום – חלק ב' - מח' קנייני התורה
הגמרא בסנהדרין ו' עמוד ב' שנינו, "רבי אלעזר בנו של יוסי הגלילי אומר: "אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא":
הכוונה אסור לבצוע אסור לפשר כשבאים לפני הדיינים, וכל הבוצע הרי הוא חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, וכל המשבח מי שעשה פשרה בדין הרי זה מנאץ. ועל זה נאמר: "ובוצע ברך ניאץ ה' אלא "יקוב הדין את ההר", שנאמר: "כי המשפט לאלוקים הוא", וכן משה היה אומר "יקוב הדין את ההר", עד כאן הם דברי רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.
הוא אומר שבשום אופן אין לעשות פשרות, יש דעות נוספות בגמרא, אבל שם נאמר אם מותר לפשר ותלוי מתי, אם זה לפני שהתחילו הדיינים לשמוע בכלל, האם מותר אחרי ובאיזה ציור אחרי, בקיצור יש דיון, אבל דעת רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אסור לבצוע אין פשרה, יקוב הדין את ההר כי המשפט לאלוקים הוא.
אבל אהרון אוהב שלום רודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו, ועוולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון".
אז מה זה אומר: משה אומר: יקוב הדין את ההר, ואהרן: אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום, וגם עליו נאמר תורת אמת היתה בפיהו, אז איך זה מסתדר?
"רואים לכאורה" אומר רבי יוסף יהודה לייב בלוך: "כי ההנהגה צריכה להיות מכוונת על פי האמת בלי שום וויתור, וזוהי דרכו של משה: "יקוב הדין את ההר", ועוד יפלא בעינינו בה בשעה שחכמים זכרונם לברכה גינו את הבוצע מי שהולך על דרך פשרה ולא אומר את הדין לאמיתו, בשעה שהם גינו את הבוצע והציבו לנס ולסמל את דרכו של משה שאמר: יקוב הדין את ההר, מראים לנו דבריהם: שדרכו של אהרן אחרת היתה, ומדבריהם אלה נראה שדרך צדק היתה ולאמת נחשבה. איך זה מסתדר?.
אלא ההסבר של העניין כך הוא: משה רבינו שהיה סמל התורה, ועל ידו נתנה התורה לישראל, תורת השם התגשמה בכל מציאותו ומהותו, עליו היה להביע בכל דרכיו ומעשיו את קולו של השם בכוח. תפקידו היה להורות את האמת בכל חריפותה טהרתה ושלמותה, "יקוב הדין את ההר", שאם לא כן, יחסר מה בדעת התורה וכל האמת שצריך להישמע בעולם.
זאת אומרת: אם ילך על דרך פשרה ולא יגיד את האמת כמות שהיא, יחסר מה בדעת התורה וכל האמת שצריך להישמע בעולם, אז לא ידעו מה בתורה ומה דעת תורה באמת, וזה צריך להישמע בעולם. וגם אם לא תשמע עתה, לא יהיה בפני מי לדבר כי אנשים לא מקבלים את הכל כמות שהוא, בשביל אי הכשרתם של המושפעים אז תישמע לאחר זמן, כשהדור יוכשר אז הדברים שאמר משה רבינו בשעה שאמר יישמעו.
אם הדור הזה לא מוכשר לקבל את הדברים, אבל האמת נשארה כמות שהיא, כשיבוא דור כשר: יקבל את הדברים. לכן, צריך להגיד את האמת כמות שהיא ללא כחל וללא סרק".
נחזור: משה רבינו שהיה סמל התורה, ועל ידו נתנה התורה לישראל, תורת השם התגשמה בכל מציאותו ומהותו עליו היה להביע בכל דרכיו ומעשיו קולו של ה' בכוח. תפקידו היה להורות את האמת בכל חריפותה טהרתה ושלמותה, "יקוב הדין את ההר", ומזה יקוב הדין את ההר? "צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה", יקוב הדין את ההר: דרך הצדקה זה דרך הפישור כאילו, ופה יקוב הדין את ההר: אין לעשות דרך פשרה לפי מה שלמדנו. שאם לא כן יחסר מה בדעת התורה וכל האמת שצריך להישמע בעולם.
ואם גם לא תישמע עתה בשביל הכשרתם של המושפעים תשמע לאחר זמן כשהדור יוכשר אז הדברים יתקבלו. זה משה.
אבל אהרון: אחרי שהאמת כבר נשמעה בין החיים, {משה כבר פרסם את האמת כבר ידועה} וכבשה לה בחלל העולם את מקומה, בבואו לטעת בליבות בני אדם בליבו של כל אחד ואחד את תורת השם הניתנת על ידי משה, צריך היה להתחשב עם כוחותיו וסגולותיו של הפרט: כל אחד לפי כוחו ומסוגלותו, לתת לו את הדברים של משה רבינו וליישבם על ליבו, ולתת למהלכים בקרב עם ישראל כולו, ולזה דרושה מידת דרך השלום בשביל זה, ואופן הגשמתו ודרך הנהגתו היתה על ידי כוח ההדר. כתוב: "קול השם בכוח וקול השם בהדר", משה בכוח ואהרן בהדר, הם שתי בחינות: הוד והדר, כתוב: "קול השם בכח וקול השם בהדר", משה בכח ואהרן בהדר, הם שתי בחינות: הוד והדר.
מכל מקום: זאת היתה בחינתו של אהרן, להעמיד את האמת כמות שהיא, אבל להגיד אותה בדרך שהיא תתקבל אצל השומע ותיכנס.
האמת בטהרתה שנשמעה על ידי משה נתקבלה ונכנסה בליבו של כל אחד דרך מבוא השלום על ידי אהרן. אומנם צריכים אנו לדעת כי זה הצועק בדרך השלום בא למטרתו המקווה רק משהיסוד ההתחלה והתכלית אמת הם. העניין בעיקרו נשאר אמת.
נגיד: אם אחד אומר 'אסור לשמוע זמרים פסולים, אסור לשמוע מוסיקה בימות בחול, יש גזרת החורבן', אומר את מה שכתוב בתורה בגמרא במפורש ובכל מקום אומר מה שאמרו כל גדולי ישראל, אמר!.
עכשיו יש אחד כן מבין זאת, לא מבין זאת, ופוגש אותו האחד שרוצה ליישב את הדברים על ליבו, והוא לא רוצה לחזור על אותם דברים שאומר א', והוא רוצה להגיד ב' הוא רוצה להיות אהרן, אז הוא יכול לישב לו את הדברים: תראה ידוע לך שיש את החורבן והחורבן הוא דבר קשה שאפילו חתן ביום חתונתו צריך לעשות זכר, ואפילו ההלכה אומרת: שאם יש שולחן ויש סעודה צריך להשאיר מקום חלל כדי שיהיה זכר ויש עוד כל מיני דברים וסימנים שעושים זכר, אחד מן הדברים שגזרו חכמים בשביל לקרב את הגאולה כדי שיבנה בית שלישי, ומתחיל ליישב לו את הדברים וכו', ומה אתה צריך בזמן שהקב"ה אבל על החורבן ועל שהבנים גלו מעל שולחנם אתה יכול לשבת לשמוע מוסיקה?
כלומר אדם צריך להבין: שאפשר להעביר לו את זאת יותר בקלות אבל- עם הבסיס של האמת בלבד, לא להגיד 'זה מותר', לא להתיר משהוא כזה ואחר, אלא להישאר עם האמת, כי אי אפשר להסביר בהרצאה לכולם לפי כל אחד מה שהוא, זה כשנפגשים עם כל אחד ואחד כדי להסביר לו, אבל כשאומרים את הדברים צריך להגיד אותם חד וחלק לפי אמיתה של התורה.
אלא בוודאי שאהרן לא נטה מהאמת אפילו בשביל השלום, כי הלוא גם על אהרן נאמר עליו: "תורת השם היתה בפיהו", אין שתי תורות לקב"ה, אותה תורה שאמר משה אותה תורה שנתן השם, "תורת משה עבדי", אז אהרן לא יכול להגיד משהו אחר, ואם מעידה עליו התורה שתורת השם היתה בפיהו, אז מה הוא אמר? הוא אמר בדיוק כמו משה, איך הוא אמר אבל: בדרך שלו.
אלא שתחת אשר לומר לאדם: 'סרחת!', או לבוא אליו ולהגיד ריחוקים - להרחיק אותו וכו', אהרן מוסר לו את האמת רק בדרך מבוא השלום, אהרן לא החריש כשראה חטא, הוא לא התעלם ממעשה פשע, הוא וודאי שלא הצדיק אותו, כי אם הוכיחו על החטא בייסרו על הפשע, מצא את צד המעלה בחוטא, 'אני לא מאמין עליך! שאתה תרצה להכעיס את השם?! ותעשה נגד מה שהוא אומר', בשבילי - זה שיר של זמר פסול שאתה אוהב! ובשביל זה אתה מוכן לעזוב את השם ולהתרחק מצוויו?! ואז הוא מצא מקום בליבו של החוטא שאליו הוא יכול להתקשר וממקום זה עצמו הוא יוכל להעמידו על האמת. זהו השלום המביא לתכלית האמת, אבל כשכופים את האמת בשביל השלום: דהיינו כשמכסים אותה, כשמטמינים ומחביאים את האמת בשביל האהבה ובשביל השלום: לא רק שהאמת תיפגם ותחסר, גם השלום לא יבוא, והיה שלו"ם קטיעה, שלום קטוע, כי שלום זה שאינו מבוסס על ייסוד האמת, הריסה הוא ולא בנין, פחד! ולא שלום, אז מי שעוד מצדיק את החוטאים רחמנא לצלן מה דינו".
אלה דברי יהודה יוסף לייב בלוך כיצד צריך ליישב את הדברים שכתובים בגמרא בסנהדרין ו': שמצד אחד אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, לפי דברי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.
ומצד שני: אהרון אוהב שלום רודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו ונאמר: "תורת אמת היתה בפיהו, ועוולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון".
אז בדרך השלום שלו הוא הצליח להביא את האמת גם כן בדיוק כמות שהיא, ללא כחל וללא סרק. אבל יותר התייחסות אישית לכל אחד ואחד איך להעביר לו את הדברים.
אם כן זה נקרא: "מעמידו על השלום", ובדרך של שלום הוא יכול להעמידו גם על האמת וגם על השלום.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
![מיקס קליפים [2023]](/storage/thumb/videos/V017157_150.jpg)
![מיקס קליפים [2020] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V016615_150.jpg)
![חוזרים בעבר - מיקס - חלק 2 [3:30 שעות!]](/storage/thumb/videos/V015619_150.jpg)
![מיקס קליפים [2022] 3 שעות!](/storage/thumb/videos/V015525_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V014960_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021]](/storage/thumb/videos/V014491_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
