חובת התפילה ומעלתה | הרב אמנון יצחק שליט"א

בס"ד 08/08/214 ספק דברים – פרשת ואתחנן חובת התפילה ומעלתה

"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג, כז).

איתא בילקוט "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה", אמר רבי אלעזר בן יעקב: "יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים". רבי אלעזר בן יעקב "יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים, שמכל מעשיו של משה לא נאמר לו "עֲלֵה", ובדבר זה נאמר לו עֲלֵה, זאת אומרת: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ, אז השם נתן לו לראות את הארץ שהוא נכסף להיכנס אליה, אבל התפילה שהוא התפלל היא עזרה לו וכל המעשים טובים של משה לא עזרו לו ורק בזכות התפילה של משה אמר לו השם עֲלֵה, עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ.

וכן איתא בברכות לב': "אמר רבי אלעזר: "יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים", רבי אלעזר בן יעקב אומר: "יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים", רבי אלעזר אומר: "יפה שעה אחת בתפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול ממעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלה בתפילה שנאמר: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי", ומיד סמוך אליו כתוב: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה",

זאת אומרת: התפילות שלך לא יאפשרו שתיכנס אבל לראות את הארץ אתה זוכה. זה בגלל שהוא התפלל, השם אמר לו: אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה ומיד סמוך לו: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ, והיינו שבבחינה זו למלאות את המבוקש יפה תפילה, אפילו במקום שמעשים טובים אינם פועלים -התפילה פועלת.

אם אדם סומך על עצמו שהוא בעל מעשים טובים צריך לדעת שאם הוא מבקש מהשם משהו ולא נענה שהוא מצפה מהשם משהו ולא נענה - שידע לו שאם הוא מרבה בתפילה אך התפילה יפה מאוד למלאות את מבוקשו. דאפילו במקום שכל המעשים טובים אינם פועלים - התפילה פועלת, שבכוחה לפעול יותר ממה שראוי לאדם אפילו אחרי מידת רחמים.

זאת אומרת: מידת, המעשים הטובים של האדם לא עומדים לו, השם מרחם עליו במידת הרחמים ולא מועיל לו תפילה שתבוא אפילו אחרי זה יכולה להועיל לו, כוחה לפעול יותר ממה שראוי לאדם אפילו אחרי מידת רחמים.

והנה נחלקו הראשונים זכרונם לברכה בעניין חיוב תפילה: להרמב"ם בחלק א' מתפילה בהלכה ראשונה, הרמב"ם פוסק שתפילה היא מצוות עשה.

ולהרמב"ן בספר המצוות מצווה ה, תפילה דרבנן,

הרמב"ם אומר דאורייתא והרמב"ן אומר דרבנן, וכן סובר רש"י בברכות כ',

ולא נחלקו אלא בדין חיובם, זאת אומרת מה החיוב שלה הוא מדאורייתא או מדרבנן?

אבל על עצם מציאות התפילה וחשיבותה ופעולתה - זה לא צריך את הרמב"ם ואת הרמב"ן, זה הוזכר בתורה פעמים רבות, כמו התפילות של משה רבינו. ואמרו חכמים זכרונם לברכה בברכות כו': אמרו: "תפילות - אבות תקנום; אברהם תיקן שחרית, יצחק תיקן מנחה, ויעקב תיקן ערבית", ובתורה מפורש שהאבות התפללו, ככתוב (בראשית יח, כב): "וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי השם" וזה תפילה כמו שמפורש שם בתרגום אונקלוס, בכל מקום שכתוב בתורה (בראשית יב, ח): "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם השם" שהפירוש פשוט הוא שהוא פרסם שם שמים בעולם, מה זה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם השם? הפירוש הפשוט שהוא פרסם שם שמים בעולם, מה פירש תרגום אונקלוס? "וצלי קודם השם, מה זה וצלי? והתפלל, צלותא,

והרי עצם עבודת התפילה גדולתה וחשיבותה עבור האדם היא מן התורה. עצם עבודת התפילה, תפילה אז עצם עבודת התפילה גדולתה וחשיבותה זה מן התורה וזו מציאות קיימת רק מה נחלקו הראשונים? בדין חיובה, האם החיוב הוא להתפלל מן התורה או מדרבנן, סובר הרמב"ם שמן התורה אין חיוב מיוחד על האדם להתפלל, וכי יש צורך שהתורה תחייב אותו? הרי טבע הדברים מחייב את עניין התפילה, נכון, טבע הדברים מחייב את עניין התפילה, כמו שנאמר (תהלים קלא, ב): "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי", וכשם שאין חיוב לחייב את התינוק שיקרא "אמא! אמא!" כי מאליו הוא יעשה כן, למה הוא יעשה כן? למה הוא קורא "אמא"? כיוון שהוא צריך לאמא ומכיר שהוא צריך את אמא, למילוי הצטרכותו זה ממנה, ואם הוא לא יקרא "אמא" אז איך היא תתן לו ממה שהוא צריך?

אז זה פשוט זה דבר טבעי, לאדם שצריך לקרוא למי שמשלים צרכיו ממי שנותן אותם הוא צריך לקרוא: "אבא! אמא! אבינו שבשמים!" צריך לקרוא לו צריך לדבר אליו צריך לבקש ממנו זה דבר ברור זה דבר טבעי, אז לא צריך שיהיה החיוב מזה מצווה מדאורייתא, זה פשוט, כשהאדם צריך, זה טבע הדברים.

כך ועוד יותר לאין שיעור זקוק האדם לבורא בכל רגע ורגע ממש.

הנה לדוגמא: יש אנשים שאני קורא בשמותם שיהיו ערים - וזה לא עוזר, אז מה היו צריכים? הם עייפים, למה הם עייפים? כי שר השינה יושב עליהם, הוא לא רוצה שיהיו ערים למה? כי הם ירוויחו תורה, ואם ירויחו תורה כל מילה יהיה להם תרי"ג מצוות, הוא רוצה להרדים אותם, ממתי יצר-הרע תומך באנשים שלומדים תורה ורוצה שיהיה להם זכויות?

אז בן אדם אמור לעשות: לקום לשטוף פנים להסתובב גם אחרי כל זה והיה לו קשה מה היה עושה?

פונה לאביו שבמשמים: "אבא! אני רוצה לשמוע את התורה שלך! וזה השר הזה של השינה בא ומתנכל לי! שחרר אותי ממנו! תן לי לשמוע תורה! תן לי לשמוע תורה!"

תתפלל, תתפלל להשם תתפלל להשם.

אבל יש אנשים מפסוטים שהשר הזה מגיע רק הם מצטערים שלא מביא אתו כרית...

כך ועוד יותר לאין שיעור זקוק האדם לבוראו בכל רגע ורגע ממש, בכל ענייני גופו, ובכוחות גופו ונפשו, שיפעלו, שיתקיימו בשלמות שראוי לקיומו, מה, אתה לא צריך שהגוף שלך יעבוד כמו שצריך כל האיברים, ובשלמות ובלי עייפות? ובעירנות ובשקיקה לא צריך? כמו שאומרים בתפילה: "על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת".

ואמרו חכמים זכרונם לברכה: "על כל נשימה ונשימה תהלל י­ה", צריך להלל את השם על כל נשימה ונשימה! זה לא מובטח לאדם יש אנשים שפתאום זה מפסיק, אז לכן אדם זקוק לבורא בכל רגע ורגע ממש.

ובתנא דבי אליהו זוטא פרק טו' וגם הובא בילקוט ניצבים: "אמר דוד: "אני מגיד גדולתו גבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבכל יום ויום אדם נוצר, ובכל יום ויום אדם נברא, ובכל יום ויום אדם מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו", כפרי מעשיו, הוא אוכל את הפירות של המעשים שלו, מה שראוי לו, וגם היכולת לעוזרו היא בלי תכלית, אפשר לעזור לו לאין שיעור ואין אחר בעולם שיכול לעשות כזאת, על אחת כמה וכמה שטבע הדברים מחייב את עניין התפילה.

עוד פעם! מה כתוב: "אני מגיד גדולתו וגבורתו ומלכותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שבכל יום ויום אדם נוצר, ובכל יום ויום אדם נברא, ובכל יום ויום אדם מכלכלין אותו כתינוק על שדי אמו כפרי מעשיו", עד כאן הדברים של תנא דבי אליהו.

וגם היכולת לעוזרו היא בלי תכלית, ואין אחר בעולם שיכול לעשות כזאת, על אחת כמה וכמה שטבע הדברים מחייב את עניין התפילה, ואדרבא! אם אדם יתפלל רק בשביל חיוב שהוטל עליו - זה פגם וחסרון בעניין התפילה, כמו שאמרו חכמים: "אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום". אם אדם בא לקיים רק חיוב, חייבים להתפלל, אז אומר טקסטים שגורים בפיו וגומר, זה לא תפילה בכלל, מה זה צפצוף של ציפורים! לא תהיה תפילתך קבע אלא צריכה להיות התפילה רחמים ותחנונים לפני השם, הכרה! וגדלותו לפני הקב"ה, בזה שאתה תלוי בו, בזה שאתה לא יקבל שום דבר מבלעדיו, הכל זה ממנו ואתה צריך הכל לבקש ברחמים ובתחנונים, זה לא דברים שבאים סתם, אלא כפי שאתה מתפלל כך אתה זוכה.

ונראה שעיקר העניין של התפילה הוא רחמים לפני המקום ותחנונים לפני המקום. וכן אמרו בברכות כ': "נשים חייבות בתפילה, למה? דרחמי נינהו" זה רחמים הן צריכות את זה בדיוק כמו הגברים, זה רחמים,

והדא אמרו: "דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל לשאר צרכיו", נכון? שלוש ברכות ראשונות זה לשבחו של הקב"ה, "הוא האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה" וכו' כל זה אומרים שבחו של המקום, "מחייה מתים, אתה קדוש", כל זה "שבחו של המקום" למה צריך להגיד קודם? ואחר כך ישאל צרכיו, נגיד "אתה חונן", יגיד חוננו וכן הלאה, למה אחר כך יסדר שבחים? למה צריך לסדר שבחיו של המקום?

זה לא בגדר פיוס לפני התפילה, שלא נחשוב כאילו אנחנו באים לפייס את הקב"ה, נגיד לו תשמע: מה אנחנו יודעים שאתה אל גדול גיבור ונורא וזה.. וזה.. וזה.. ואנחנו כאילו מפייסים את הקב"ה ושומעים אותו כן, כמו שבאים למלך ואומרים לו, ה-אדוני המלך שמעתי עליך שאתה רחום ואתה נדיב, תשמע אני צריך כאן משהו ופה ושם אולי אתה ו.... זה לא לפייס את הקב"ה כאילו נותנים לו שוחד, זה לא בשביל שתקובל התפילה ויתקבלו בקשותיו, והכתוב בדברים י, יז': "וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד", ואמרו חכמים זכרונם לברכה: "אפילו שוחד של מצוה!"

אלא עניין הקדמת השבח זה להכשיר את עצמו, לרומם את הכרתו של האדם המתפלל לפני מי הוא עומד, ועל ידי שמקדים שבחו של המקום ומקדים את יכולתו ואת חסדו ואת רוממותו - אז מגדיל בנפש שלו את הכניעה ואת ההתבטלות הגמורה לפניו, ואז מחזק את ההכרה שהכל בא לו מידו של הקב"ה, ואז הוא מתפלל מעומק הלב ומכניעה ראויה, ונמצא שההקדמה של השבח שהוא מקדים בתפילה זה מכין את נפשו לתפילה ומכשיר אותה להתעלות! ואז התפילה יותר מוכשרת.

והנה יסוד עניין התפילה הוא: שנהיה קשורים לבורא ופונים אליו ונכיר כי הכל ממנו. ועל ידי התפילה משתרשת הכרה זו. אז מה יסוד של עניין התפילה? שנהיה קשורים לבורא, זו הנקודה להיות קשור לבורא ונפנה אליו ונכיר שהכל ממנו, כל דבר צריך ליטול רשות מהקב"ה, כל דבר שאתה רוצה צריך ליטול רשות מהקב"ה.

בעל "יסוד ושורש העבודה" על כל דבר היה מתפלל להשם, כל לדבר ולו הפשוט ביותר!

זאת אומרת אם צריך אדם חוץ מכבודכם הוא נחוץ ולחוץ לשירותים אז הוא צריך להתפלל להשם שהוא יגיע לשמה ועדיין יחזיק מעמד, אדם צריך דבר פשוט להתפלל אז לפני שהוא מתפלל הוא להתפלל להשם שיתפלל כראוי,

כל פעולה אפילו הגשת כוס תה או משהו, צריך להרגיש שאין לי כח להגיש תה או לקבל תה או כל זה. צריך להרגיש שהכל זה בכוחו של הקב"ה וברצונו שהוא נותן לי אפשרות להניע את אברי והכל, אז אדם להתפלל שיהיה בריא שיהיה על בוריו שיהיה לו אפשרות, זה לא אוטומט זה לא דבר פשוט נתנו לך לחיות ואתה חי, לא, על כל דבר ודבר, על כל דבר צריך להתפלל להשם! אם לא - אתה מאמין שבכוחך לעשות כל דבר.

אני לא צריך להתפלל! על מה צריך להתפלל?

אדם אומר "אני אבוא אליך", או כמו אלה בטמבלויזיה כן, "אז נפגש מחר כאן בשעה 5 או בשעה 6 או 7" - מי אמר שתחיה עד מחר?

תגיד "בעזרת השם, בסיעתא דשמיא", מי אמר שתחיה מחר? הוא קובע שמחר הוא יהיה. זאת אומרת בן אדם צריך להבין שכל רגע ורגע זה חסד הבורא שהוא נותן לו לחיות.

יסוד התפילה ועניינה שנהיה קשורים לבורא ופונים אליו, ונכיר שהכל ממנו, ועל ידי התפילה, על ידי התפילה משתרשת הכרה זו, משתרשת! למה? כי אני קשור לבורא ואני פונה אליו ואני יודע שהכל מאתו יתברך, וזה כמו כל ענייני התורה שצריך למעשים דאיכא, או אפשר לקיים תורה בלי מעשים - צריך לעשות מעשים, כי העולם שלנו עולם העשייה ורק על ידי שעושים מעשים אנחנו קונים שלמות בנפשנו.

כך הוא גם עניין התפילה, זה שאנו חסרים מכל וצריכים תמיד לפנות לבורא זה עצמו העשייה, להשלים ולחזק את הכרת הבורא ואת הכניעה לו יתברך, אנחנו חסרים מכל! אין בידנו כל, כל כלום כלום, גם מה שיש לנו בכיס עכשיו גם מה שיש ברשותנו כרגע - זה לא כלום שלנו זה לא בכוחנו, זה ברצונו יתברך בלבד.

וצריך לבקש שיתמיד השם בריאותנו, שיתמיד מצבנו לטובה, שיתן וירעיף עלינו א ב ג ד, הכל צריך להיות בדרך בקשה ותחינה ורחמים מאת השם יתברך, להיות קשורים אליו ותפוסים בו ומבינים שאין כל, ומבינים שלפעמים אדם מתלבט "יו, איך אני אשלם את זה? ואיך..." ופתאום נכנס לכל מיני מצבים שהוא חדל אישים, "מה, מה אני עושה במצב כזה?" או בן אדם בדרך פתאום פנצ'ר תח, "אין לי ספר, אין לי פה וזה שום דבר",

-      ישר להתפלל להשם! ישר להתפלל להשם! יש אבא בשמים, תתפלל! קודם כל תרגע, תסביר מה המצב, מה אתה רוצה, מה אתה מבקש, ואולי גם מה אתה מתחייב - ובעזרת השם תראה סיעתא דשמיא, אבל תדבר עם אבא! תבקש מאבא! אתה מבין שבלי אבא - אין לך כלום.

זאת העשייה כדי להשלים את הכרת הבורא והכניעה לו, לכן גם אחרי שקונים את הידיעה הזאת מצד ההתבוננות שעכשיו התבוננו בנושא, וגם מצד הקדמת השבח של הקב"ה עדיין צריכה ההתקרבות כבר כניעה לבורא תפילה ותחנונים כדי להשתרש מעומק הנפש, לא מספיק רק להכיר את זה ולהבין את זה אלא צריך להתפלל ממש, צריך להתקרב ולהיכנע לבורא, ואז צריך תפילה בתחנונים כדי שישתרש בעומק הנפש. 

כמו שצריכים אנחנו לעולם העשייה לקנות שלמות, כי אי אפשר לקנות שלמות רק על ידי הדעת, צריך עשייה, רק אחרי הניסיון העשירי של אברהם אבינו עשייה בפועל של הקרבת יצחק - רק אז אמר השם (בראשית כב, יב) "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", על פי הידיעה הקב"ה ידע שהוא יעמוד בזה, אבל צריך את המעשה, המעשה מקנה את השלמות, הדעת שאני מסוגל לעשות את מעשה העקדה, אבל לא לעשות אותה בפועל - זה עדיין לא מקנה את השלמות, כי קניין השלמות באה דוקא בדרך העשייה, זה עולם המעשה! צריך לעשות דברים. אחרת? יכולנו לשבת למעלה והשם היה יודע את כל תהלוכותינו אם היינו יורדים לפה מה היה קורה והיה מקצר את התהליך ושלום על ישראל והיינו שם גם את השכר שם או את העונש ונגמר... זה עולם העשייה שצריכים להוציא לפועל את הדברים כך קונים את השלמות.

נמצא שהתפילה היא המעשה להשליט בנפש האדם את הדעות הנכונות והכנעה מהבורא, אם אדם אומר אני כנוע מהבורא ואני איודע שמבלי הבורא אני לא יכול לזוז? בטח שאני יודע בשביל מה אני צריך כל הזמן להתפלל, אני צריך להבין ולהרגיש את זה? אני מרגיש את זה כל הזמן אני יודע את זה, זה לא חידוש, אני יכול לתת לך דרשה על זה, לא, לא ולא!

אלא התפילה היא המעשה להשליט, להשליט בנפש האדם את הדעות הנכונות והכנעה מהבורא, זה משליט את הדעות, כי יכול להיות שבמצבים מסוימים בלי תפילה, בלי תפילה, אז לא שולטות עליך הדעות הנכונות האלה והכנעה מהבורא, עובדה שגם בלי להתפלל עשית מעשים כי היה ברור לך שאתה יכול לעשות אותם, אז הדעות הנכונות האלה שאתה יודע שאתה תלוי בהשם בכל דבר ודבר ושאתה כנוע אליו? אז איך עשית את הדבר הזה בלי להתפלל? אז כדי להשליט את הדעות הנכונות והכנעה מהבורא צריך את התפילה בפועל.

אמרו בגמרא ביומא עו': "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: "מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה?" למה צריך להטריח אותם יום יום יום שירד מן? כל יום יש להם השם ירחם דאגה! "האם היום יהיה מן או לא יהיה?". יש להם ילדים צריכים להאכיל אותם איך? מה שמאתמול - לא נשאר, אם ישאירו יָּרֻם תּוֹלָעִים (שמות טז, כ), אז מה יהיה אין כלום, אתה פותח בבוקר את המקרר - אין כלום, עכשיו צריך לחכות למן יש מן או אין מן? אז כל הזמן תלויים בחסדי השם.

אז שאלו התלמידים את רבי שמעון בר יוחאי: למה הקב"ה לא נתן להם מן פעם אחת בשנה?

"אמר להם: "אמשול לכם משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. אבא שלו נותן לו פעם בשנה את כל הכסף כל מה שהוא צריך אז הוא בא פעם אחת בשנה,

עמד ופסק מזונותיו, "אה, הבן שלי לא בא אלי בכלל הוא רק בא לקחת כסף!" אז מה עשה המלך? הפסיק לו את המזונות ובכל יום יהיה בא להקביל את פני אביו, אין ברירה מקבל רק ליום.

"גם ישראל מי שיש להם 4 ו-5 בנים היה דואג והיה אומר: "שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו הבנים שלו מתים ברעב?", מה קרה? נמצאו שכולם מכוונים את ליבם לאבינו שבשמים!".

זאת אומרת אם אתה מחובר לקב"ה ואתה מרגיש את זה בפועל אז אתה כל הזמן תהיה מכוון את לבך לשמים, אבל אם אתה הולך עם סטיפות בכיס אז אתה לא פונה אליו יש לי כסף על חשבון הבנק מסודר, 'יש לי מה לגהץ' ממלא הוא לא מוטרד הוא לא פונה, אבל אם הולך להיגמר הכסף ויש לו חובות ופתאום באים אליו אנשים בדרישות וכו' מה קורה עכשיו ואין לו? או.. עכשיו הוא פונה.

הרי שתכלית התפילה הוא בקשת הצרכים היא לכוון את לבנו לאבינו שבשמים, ובזה מובן מאוד העניין של "תפילות - אבות תקנום", כיוון שהאבות שלנו אברהם יצחק ויעקב הם פרסמו את האמונה בהשם יתברך בעולם, ועניין הביטחון בבורא והכניעה אליו הלו זה קשור בעיקרי האמונה, ונובעים מאמונת הייחוד, וזה נקבע על ידי התפילה.

למה אבות תקנום? כיוון שבזה שהם התפללו הם הראו לכל העולם שהם תלויים בקב"ה ובילתו אי אפשר להשיג כלום בעולם, בזה שהם פרסמו את השם

איך אומר תרגום אונקלוס מה אומר? "וצלי - וַיִּקְרָא בְּשֵׁם השם וצלי בשמא דהשם עצם זה שהוא מתפלל! הוא מראה שיש בורא לעולם, הוא מראה שהוא קשור אליו, הוא מראה שהוא כנוע אליו, הוא מראה שבלעדיו אין לו כלום! זה פרסום האמונה גדול מאוד. 

זה כמו בן אדם שחושבים שהוא עשיר ורואים אותו שהוא מתפלל,

שואלים אותו: מה אתה עושה?

אומר: אני מבקש מאבא,

-      מה אתה מבקש?

"מבקש ממנו שיתמיד לי את הכסף את העושר את הבריאות את הכל שיתן לי ילדים שיתן לי פה שיתן לי שם!"

-      מה, אתה מה חסר לך למי אתה פונה?

"מה, אתם לא יודעים? כל זה מה שיש לי אם לא הוא - אין לי כלום, אם לא הוא - אני לא פה, אם לא הוא - אני עפר ואפר, מה פירוש? זה רק הוא!"

וכך הוא מחדיר את האמונה.

כתוב בתהילים יב, ט': "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם", כְּרֻם זֻלּוּת כמה שזה יותר מרומם, כְּרֻם כמה שאתה עולה למעלה כְּרֻם זֻלּוּת, זלזול מזלזלים מה פירוש?

אומרים חכמים בברכות ו' לעניין התפילה נאמר הפסוק, ש"התפילה היא מן הדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן",

מה מגיע עד כיסא הכבוד? התפילה! "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי השם יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהילים קב, א) עני, התפילה שלו עולה עד כיסא הכבוד, והיא עוטפת את כך התפילות של כולם, היא לא עומדת בתור, תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי השם יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, למה? כי אם לא יתן הקב"ה ולא ישמע תפילתו של העני הראשון הוא ימות מרעב, אז תפילתו של העני נשמעת ראשונה.

אז לכן יהודים יקרים צריך להבין: תפילה היא "ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין!" מה פירוש? אין להם שום כוונה בתפילה, אין להם שום התקשרות לבורא, לא מרגישים שתלויים בו ממש מכל דבר, אתה יכול לבקש מהקב"ה להיות גאון, גאון! "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חוננו מאיתך" אז אתה מבקש - ולא מבין מה אתה מבקש, יכולת לגמור את התפילה ולהיות גאון!

אתה בא חולה ואתה יכול לבקש "רפאנו ונרפא הושיענו וניושעה" אם אתה מאמין בזה ואתה מבקש באמת ויודע שזה רק מאתו יתברך - אתה יכול לסיים את התפילה בריא, ולא צריך ללכת כבר לקופת חולים.

אבל מה? לעשות שלאנשים בשבילהם התפילה זה שיגרא דלישנא זה דברים ששגורים בפה והם מסיימים אותם בצ'יק צ'אק ואחרי זה דופקים לחזן נו, נו, נו, פויה הבנתה... תתקדם. תפילה! אה!

הרבה עניינים יש בתפילה, וכל אחד מהם עומד ברומו של עולם. הבריאה מסודרת באופן שהתפילה משפיעה על הנהגת העולמות להמשיך שפע טוב ולהיטיב לברואים. אתה בתפילה שלך יכול למשוך לא רק למשוך שפע מלמעלה לא רק בעבורך ובני ביתך,

אתה יכול למשוך שפע לכל העולם כולו, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י, כה) כמו חנינא בן דוסא, צדיק כזה הוא כח העולם ניזון בשביל שלו, כל העולם היו באים אליו שיברך אותם שיתפלל עלים, כי היה לו כח למשוך שפע מלמעלה בתפילה שלו,

משה רבינו כל כולו היה תפילה, אתם יודעים מה זה להגיד 515 תפילות שונות אחת אחרי השניה בשביל להיכנס לארץ על דבר אחד 500 515 תפילות,

אם יגידו לבן אדם: "תתפלל עכשיו 515 תפילות שונות בשביל שאתה תשיג דבר מה"

הוא יוותר על זה!

-      "515 תפילות אני יתחיל להתפלל עכשיו?!"

בקושי יש לו סבלנות לתפילה אחת, אתה רוצה איך קוראים לו, חמש מאות וחמש עשרה תפילות שונות?

דוד המלך אומר על עצמו (תהלים קט, ד): "וַאֲנִי תְפִלָּה", המהות שלו עצמיות שלו כל כולו תפילה, וַאֲנִי תְפִלָּה.

הבריאה מסודרת בזה האופן שהתפילה משפיעה על הנהגת העולמות להמשיך שפע טוב ולהיטיב לברואים, לא כמגיע להם כפי מעשיהם בדין, אתה שומע?

גם אם לא מגיע לאדם בדין מה שהוא מבקש - על ידי תפילה הוא יכול לעקוף את מה שלא מגיע לו, אתם שומעים?

גם על פי דין אם לא מגיע לאדם אם הוא מתפלל מעומקא דליבא - הקב"ה שומע.

חזקיה המלך בא אליו ואמר בשם השם (מלכים-ב כ, א) כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה, אתה מת - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא,

אז מה הוא אמר לו?

"כלה נבואתך – וצא! כי כך מקובלני מבית אבי אבא שאפילו חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים",

שומעים? "אפילו חרב מונחת על צוארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים!", אתם יודעים מה זה "חרב מונחת על צוארו של אדם"? זה רק טז' ללחוץ קצת וזהו, התפילה יכולה להסיר את החרב!,

"וַיַּסֵּב (חזקיה) אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל", והשם הוסיף לו 15 שנים.

זה אחרי שנשלח אליו נביא, נביא בשם השם,

הוא התפלל, ולא רק שהוא התפלל,

הוא אמר לו: "שמעתי שמעתי, כלה נבואתך!", אתה חייב להגיד את הנבואה, גמרת? "צא!". צא! אני ככה "קבלתי מדוד המלך מבית אבי אבא שאפילו חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", מה זה רחמים? התפילה, התפילה כולה רחמים, והוא התפלל מקירות לבו, וַיַּסֵּב פָּנָיו אֶל הַקִּיר, איזה קִּיר? מקירות לבו, הוא התפלל מקרות לבו! הוא התפלל ומה קרה? הוסיפו לו 15 שנים!! יפה! לא? בתפילה אחת תסדר הכל? אדם הולך למות ובתפילה אחת אמיתית - כמובן עם כל התשובה כל מה שצריך - מקבל עוד 15 שנה.

סיפרתי פעם על הרבי מטשעבין שגם הוא היה חולה גוסס, והוא ביקש מהקב"ה בתפילה בתפילה מעומקא דליבא,

אמר לו: "ריבונו של עולם! אני מבקש שתאריך את ימי עוד 15 שנה" ככה הוא ביקש, 15 שנה "כדי שאוכל לסיים את התלמוד בבלי, ירושלמי, והפוסקים, כדי שאני אבוא אליך מוכן ומשנתי סדורה לפני!",

והשם נתן לו בדיוק 15 שנה.

לכן כששלחו אליו פעם גדולי הדור להתייעץ אתו אמר להם: שהוא לא יכול כי הוא התחייב לקב"ה והוא לא יכול אין לו זמן.

אתם שומעים? תפילה, הכל בתפילה גם מה שלא מגיע לך על פי הדין.

עד כדי כך פחד משה רבינו מתפילה שהוא אמר לקב"ה (במדבר טז, טז) "אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם", על מי? על קרח ועדתו, שברור שמשה צודק! וברור שהם משקרים!!, אבל תפילה יכולה לפעול שאפילו שהם שקרנים והוא צודק - שתתקבל מנחתם, והוא צריך להתפלל בעצמו שתפילתם לא תתקבל!

אתם שומעים מה זה כוחה של תפילה, אלה שעוקרים תורה שבאים לעקור תורה, לעקור את האמונה במשה רבינו, גם יכולה להתקבל התפילה שלהם, אתם יודעים מה זה תפילה?

צריך לשמוח שאנחנו שומעים דבר כזה, כי אם כן - אין יאוש בעולם.

אז הרבה עניינים ישנם בתפילה וכל אחד מהם עומד ברומו של עולם, והבריאה מסודרת בזה האופן שהתפילה משפיעה על הנהגת העולמות להמשיך שפע טוב ולהיטיב לברואים, לא כמגיע להם לפי מעשיהם בדין, ואפילו לא על פי מידת הרחמים, אלא שהתפילה בכוחה בעצם להמשיך שפע טוב.

זה שאמרו בברכות לב': "גדולה תפילה יותר ממעשים טובים", שאף משה רבינו לא נענה אלא בתפילה! שבכוחה תפילה לפעול ולהשפיע אפילו במקום שמעשים טובים אינם מועילים! והתפילה משפיעה גם בדברים רוחניים. גם מה שאין לך ברוחנית תבקש מהשם בתפילה זכה - אתה תקבל, כי רוחניות השם רוצה להשפיע בלי סוף, רק בא תיקח! בא תיקח.

אז ביארנו שהמחלוקת של הפוסקים האם התפילה היא דאורייתא או דרבנן, אינה אלא בגדר החיוב, האם החובה היא מהתורה או מדרבנן, אבל עצמיות התפילה היא דכולי עלמא דאורייתא, עצם התפילה שצריכים להתפלל, לא החיוב, שאדם לא יכול לחיות בלי תפילה זה מדאורייתא! כל התורה מלאה ממנה, והשפעתה וכוחה של התפילה זו מציאות בבריאה,

והן הן דבריהם זכרונם לברכה "גדולה תפילה יותר ממעשים טובים" שאפילו משה רבינו לא נענה אלא בתפילה, שכוחה של תפילה הוא לפעול ולהשפיע בעצם, שבתפילה מלבד מה שאדם מתבונן ומתחזק בידיעת ההגחה הפרטית ושהכל ואין כלליות העולם וישראל בין בכל פרט ופרט הוא מאתו יתברך, אך מצד שהוא הכניע את עצמו וכל כוחותיו לבורא יתברך שמו הוא מתבטל לפניו הרי הוא גם מכיר מאוד ומודה לו יתברך על כל החסדים שנעשו עמו מעודו ועד עתה, בלי שקדמה לו שום עבודה ומבלי שקדם לו איזה חיוב אליו. כי האדם עוד לא היה כדי שיהיה מגיע לו להיות.

ובזה שמתקשר האדם לבורא יתברך שמו ומודה לו על כל חסדיו, ויודע שהכל לטובתו "אם חסד - אשירה, אם משפט – אשירה", אם אדם קשור לבורא ומודה לו על כל חסדיו ויודע שהכל לטובתו גם הרעה היא לטובתו - לכן אם חסד עושה השם אשירה, אני משורר לפניך, אני תמיד אני משורר לפניך. ואם משפט אתה דן אותי - אשירה, אני תמיד שר לפניך אני מקבל הכל כי אתה יודע מה יותר טוב בשבילי, ואז הוא מקיים את החובה ו"מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה", ואין לו חס ושלום תרעומת וטרוניה על ההנהגה של השם יתברך, וביותר כשהוא מכיר שאין לו מעצמו כלום וגם שלא מגיע לו מאומה והכל הוא חסד מהבורא יתברך, אז מתוך זה כל מאווייו ודרישותיו מועטים הם וקל לו לעמוד נגד יצרו.

כתוב במשלי כח, ט': "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה", הנה התפילה היא לרצון ונחת רוח לפני הקב"ה. איך אבא ואמא נהנים כשהילד הקטן מבקש מהם משהו? "אמא תקני לי זה וזה", איך היא נהנית!

"אבא תקנה לי מחברת אני רוצה לכתוב חידושי תורה!", פששששששי. איך האבא מפסוט הבן שלי רוצה....

-      "מה זה מחברת אני אקנה לך אנציקלופדיה, מה זה מחברת?!"

זה נחת רוח, זה עושה לקב"ה נחת רוח כשאנחנו מתפללים לפניו. התפילה היא לרצון ונחת רוח לפני הקב"ה, בקורבנות מה כתוב (שמות כט, כה): "לְרֵיחַ נִיחוֹחַ" הקב"ה צריך ריח? הוא צריך בושם מה הוא צריך ריח ניחוח? יש לו אף הוא צריך להריח?

אלא הכוונה כמו שאצלינו ריח ניחוח עושה לנו נחת, כשאתה מריח ריח טוב אההההה איזה ריח זה עושה לנו נחת רוח, שכתוב שהקורבנות הם לְרֵיחַ נִיחוֹחַ הכוונה "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", יש לקב"ה נחת רוח שהוא אומר משהו ועושים את רצונו, אז כשמקריבים קורבנות כמו שהקב"ה ביקש אז הרֵיחַ נִיחוֹחַ זה מה שאמרתי לעשות ועושים את רצוני,

והיום במקום קורבנות מה יש? תפילה! אז התפילה היא במקום הקורבנות! אז אם אדם מתפלל אז הוא עושה נחת רוח לקב"ה, ובזה שמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה - לא זו בלבד שתפילתו אינה לרצון ונחת רוח אלא היא נהפכת לתועבה! "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה", זה כאילו הוא מקריב קורבן פיגול, הרי תפילה זה במקום קורבנות, אז אם הוא לא רוצה, מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה אז גם התפילה שלו היא תּוֹעֵבָה,

ובתורה נקראו תּוֹעֵבָה מה? העוונות היותר חמורים, והרי שיש בתפילתו של המֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה משום עוון חמור, דהנה עניין הכניעה בתפילה! זה היסוד של התפילה.

כשזה בגדר כשאדם עומד לפני הקב"ה ונושא ונותן עמו, והנה כשעומד לפני מלך בשר ודם ומכל שכן שעומד לפני מלך בכיפה אחד ששולט בכל העולם כולו! הרי האדם הזה מתפחד ומתבטל מאוד, ומכל שכן וכל שכן בדרגין לאין שיעור שכשאדם עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא מדבר עמו ומבקש ענייניו - על אחת כמה וכמה צריך שיתמלאו כל בתי נפשו כניעה והתבטלות בתכלית.

ואם אתה לא רוצה לשמוע את התורה שלו - אז איך אתה מעז ובא לבקש ממנו בקשות?! וניכנס אתו במשא ומתן שאתה רוצה את הדברים, שמה שהוא רוצה - אתה לא רוצה?!

ומעתה: מאחר שמצד עמידתו לפני המלך ראוי שיהיה בתכלית ההתבטאות והאימה מלפניו ואם בשעה זו שהוא עומד לפניו ומבקש ענייניו, הרי הוא מבזה דבריו ומֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ מה שהמלך מדבר אליו ומצווהו ומבקשו התורה! הרי זו עזות הוראה מאוד! וחסרון דעת! ואין זה כלל, ואין זה כלל מכוון ואין זה כלל מכוונות עניין התפילה. ולא לבד שלא שייך שתתקבל אלא שנקראת תּוֹעֵבָה. אלא שנקראת תּוֹעֵבָה. היתכן שיבזה דבר המלך ולא ישמע מה שהמלך מדבר אליו ומצווהו ומבקש ממנו? ובעת הזאת יעמוד לפני המלך ויבקש את צרכיו הוא רוצה שהמלך ישמע לו ויעשה בקשתו? זה חצוף שאין כדוגמתו!!!

אחד לא משלם חשמל בכלל, ופונה לחברת חשמל; ומבקש שיתקינו לו עוד שעון, ומבקש שיעשו לו גם הנחה בתשלומים, וגם שיפרסו לו את זה לתשלומים מרובים, והוא לא משלם, ולא מתכוון לשלם.

אחד מבקש מהקב"ה: "אתה חונן לאדם דעת, חוננו", אתה לא מתבייש? הרי נתתי לך דעת ומה עשית עם זה עד עכשיו? למדת תורה? לקחת את זה למרזח, לאן לקחת את זה? לפאבים? מה אתה עושה עם זה? וכל יום אתה מבקש ממני מחדש, "אתה חונן לאדם דעת, חוננו" אה? אתה לא מתבייש?

כל יום אתה מבקש, ואתה אומר "ותן חלקנו בתורתך", נכון? ספריה שלמה יש לך בבית, פתחת ספר פעם? ותן חלקנו בתורתך, הנה קח פתח את הספר, למחר עוד פעם "ותן חלקנו בתורתך".

עני בא לעשיר ואומר: "אני לא אכלתי תן לי כסף"

אומר לו: "תבוא אלי הביתה אני אתן לך",

למחר פוגש אותו: "למה לא באת?"

חוזר על הבקשה: "אני לא אכלתי יומיים תיתן לי" בבבבבב.

-      "תבא אלי הביתה אני אתן לך",

למחר פוגש אותו: "למה לא באת?"

-      "אני רעב שלושה ימים לא תתתתתתתתת".

הוא אומר: "בא אלי הביתה אני אתן לך",

ביום הרביעי תתתתתתתת מה קרה? הוא לא בא,

גם זה "ותן חלקנו בתורתך",

-      קח!

לא לוקח,

"ותן חלקנו בתורתך",

-      קח,

לא לוקח,

"ותן חלקנו בתורתך", כבר דברנו על זה נתתי לך חוכמה, נתתי לך ספרים, נתתי לך בית נתתי לך הכל! פתח את הספר! פתח! "חלקנו בתורתך". כל יום מחריט כל יום כל יום כל יום. נו.

"מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה", איך אתה לא מתבייש אתה לא עושה את רצון הבורא ואתה בא לבקש ממנו את רצונך? ואם הוא עושה כן ומבקש מהקב"ה הרי זה עזות נוראה מאוד וחסרון בדעת ובהכרה, ואין תפילה זו כלל מעיקר כוונת התפילה. ולא זו בלבד שאינה מתקבלת אלא שיש בה עוון חמור והיא נקראת תּוֹעֵבָה, הדבר המוזכר על עוונות היותר חמורים - תּוֹעֵבָה.

ומעתה יש לימוד גדול ובפרט באלו שעוסקים התורה שעמל בתורה אצלהם זה קל יותר עד שצריכים להתחזק בתורה צריכים עוד יותר להתחזק בתפילה, ואנשים חושבים שאם הם לומדים תורה! אז זה מספיק ובתפילה הם מחפפים כי התפילה אה לא נחשב אצלהם כְּרֻם זֻלּוּת, הוא לומד תורה הוא בן תורה, צריך שאדם העומד בפני התפילה ינקה רעיונותיו לפני שהוא מתפלל כדי שיהיה משים לב מה הוא מדבר לפני המלך, ולכן לא; לא עומדים להתפלל מתוך דברי תורה ופלפול של תורה וכו' וכו' למה? זה יכול לגרור אותו לתוך התפילה שימשיך לעיין בדברים על חשבון התפילה, שלא נדבר עם שטויות של ההויות של החיים היום יומיים, למה? צריך די! עד כאן ומפה אתה צריך להיות מרוכז בתפילה.

תשמעו מה כתוב דבר איום ונורא:

"ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג,

אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשיתו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשהו משיח?!"

וכך נסתתם ולא זכה משיח המלך להיות משיח. הוא היה צריך להיות משיח וסנחריב היה צריך להיות גוג ומגוג, והעולם היה מגיע לתיקונו, והגאולה היתה כבר באה בזמנו, כי הוא הפך את כל עם ישראל ללומדי תורה, ונעשו לו נסים ש-370 מיליון מתו מסביב לירושלים בלילה אחד, מכח זה שהוא הקדים ללמד את ישראל תורה, אז ראוי היה חזקיהו לומר שירה על המפלה של סנחריב,

וכתוב בדברי הימים ב' לב, כה': וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ.

רש"י אומר לא כמו שגמל הקב"ה עליו על חזקיה שריפאהו ריפא אותו, לא כך השיב לו חזקיהו, הרי הוסיף לו עוד 15 שנים, למה? כִּי גָבַהּ לִבּוֹ,

שואלים חכמים זכרונם לברכה: אתה רואה שחזקיה מלך וצדיק ואתה אומר גָבַהּ לִבּוֹ?

אלא גבה לבו מלומר שירה!

אמר רבי אבא בר כהנא אמר חזקיה: תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה,

אמר רבי לוי אמר חזקיה: מה אנו צריכים לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה? מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו לא כבר עמד גלגל חמה באמצע הרקיע לראות נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם? אני צריך לספר גבורותיו ונפלאותיו? כל העולם יודע! כולם מודעים כולם רואים! כך כתוב בשיר השירים ד' יט'.

כן היה הדבר, כן