הקמצן עולה לו בחייו | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד

רבי חגי בשם רבי יצחק אומר

הכל צריכין לחסד

אפילו אברהם

שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד

ולכן אנו באים לבקש חסד וצדקה

כי לא בחסד

ולא במעשים באנו לפניך כדלים וחרשים דפקנו דלתיכם

זה לשון המדרש בבראשית רבה סב

הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו לפי משפטי התורה

בהלכה כחכמים

ויש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו

גמרא בכתובות ס.ז.

אדם שיש לו כסף והוא לא רוצה להתפרנס משלו

אין נזקקין לו

משאירים אותו כמות שהוא תדאג לעצמך

והרי

תשובה ומעשים טובים הם קטריסט בפני הפורענות

ויכול לעשות בכל רגע מעשים טובים

קבלת כל אדם בסבר פנים יפות

זה נקרא מעשים טובים

המלאכת חברו בנחת רוח

מעשים טובים

יש לו אפשרות תמידית ללמוד תורה

מעשים טובים

לחזק את חברו בתורה מעשים נפלאים

תשובה

בכל רגע הוא גם יכול לזכות

בזכות

שאין שיעור לה

כמו שאומר הגאון באיגרת

כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז

שאין כל מלאך ובריאה יכולים לשער

והעולם מתקיים על מי שבולם את פיו במריבה

אז זאת אומרת בידו של האדם לעשות כן מה אמרנו שהשם מנהל את עולמו לפי

דיני התורה

ואמרנו ביש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקים לו

ביש לו פרנסה יש לו כסף ולא רוצה להתפרנס משלו קמצן לא רוצה

רוצה להתפרנס מן הצדקה אין נזקקים לו לא נותנים לו

אז פה יש לו יש לו אפשרות לעשות תשובה יש לו אפשרות לעשות מעשים טובים

אז לא יזקקו לו לא ירחמו עליו

לא יוותרו לו

יש לך אפשרות

זה לא בן אדם מוגבל מסכן אנוס

אומלל, נכה.

אדם יכול בכל רגע לקבל בסבר פנים יפות,

להמליך את חברו בנחת רוח,

ללמוד תורה, לחזק את חברו, לבלום את הפה.

אתה יכול.

אם כן, הרי יש לו את היכולת להשיג הכל,

והרי הוא בגדר יש לו,

זה נקרא יש לו.

ואם אינו רוצה להתפרנס ממה שיש לו,

אז איך הוא יזכה בדין

בראש השנה וביום הכיפורים?

איך הוא יקבל את כל חפצו והצטרחותו בתור עבד השם?

הרי גם רחמים אינו יכול לבקש

אם הוא לא רוצה לעשות משלו כלום.

כמו שלמדנו והזכרנו אתמול בדרשה במצוות פריקה,

הגמרא בבבא מציאה ל״ב אומרת נאן

הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצווה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר

עימו אדם שרואה את חברו שחמורו

כרע רבץ

או היום מכונית

שיש לה פאנצ'ר

והוא רואה ויכול לעזור לו

והוא לא עוזר לו

אז הוא עובר עבירה שנאמר עזוב תעזוב עימו

ואפילו אם זה שונאו או אויבו

צריך לעזור לו

אבל אם יגיד השונא

תשמע תשמע מצווה עליך כתוב עזוב תעזוב עימו מצווה עליך אני יושב בצד אתה תקן לי את הפאנצ'ר

פטור

למה פטור?

כתוב עזוב תעזוב עימו עימו ביחד

לא להפיל ת'תיק עליו

שניכם ביחד

אז אם הוא לא רוצה לעזור לעצמו החמור שלו קרע הוא רוצה שהשני יעשה לו, פטור

פטור השני מלעזור לו

זה עם הצער בעניין חיים.

למה?

בשביל לפרוק את השנאה מליבו.

תעיין שם בתוספות.

הלך וישב,

אמרנו,

ואמר, הואיל בעליך מצווה, אם רצונך לפרוק,

פרוק,

פטור, שנאמר עמו,

ואף למאן דאמר דסבירא ליה דנותנים לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעים ממנו,

הרי מאוד יגדל ההפסד אם יתפרנס מהקרן של מקצת התורה והמעשים טובים שיש לאדם שאנחנו מדברים עליו.

והרי זהו כסיל חובק את ידיו

ואוכל את בשרו.

הוא אוכל בשרו ממש.

אוכל את הנצחיות שלו.

זאת אומרת, אם ירצו לחלץ אותו במה שיש לו קצת זכויות וכו' וכו', מה יישאר לו?

לא יישאר לו כלום.

וכידוע, חששו חכמים זיכרונם לברכה בסנהדרין קא',

שמא אכל רבי את עולמו וענן מנה עניה בתריו. זאת אומרת, יכול להיות שתלמיד חכם עצום כמו רבי

יהיה מצב שחלילה הוא אוכל את עולמו בחייו.

אז אם זה יכול להיות בגדולי הגדולים,

אז בקטני הקטנים על אחת כמה וכמה. ואם ישתמשו בקצת שיש לו, מה יישאר לו?

לא תהיה לו זכות קיום.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה בבראשית רבם, מ״ד י״ד,

שאברהם נתיירא,

שמא קיבל את עולמו אחר שניצל ממלחמת המלכים

וניצל מכבשן האש.

אז הוא פחד שבזכות זה שהוא ניצל,

שהוא לא מת במלחמת ארבעת המלכים, שזה נס, שהוא ניצח אותם עם חול שהוא זרק עליהם?

ומכבשן האש שנעשה לו נס, הוא חשב שהוא אכל כבר את כל עולמו, קיבל הכול.

והרי ירידתו לכבשן האש הייתה לשם השם יתברך ולכבודו.

והוא היה הראשון בעולם שמסר נפשו נגד דעת כל העולם.

ולמרות כל זאת הוא חשב שהוא קיבל את עולמו. לכן הוא אמר, ואנוכי עפר ואפר.

זאת אומרת, עפר במלחמת ארבעת המלכים ואפר בכבשן האש.

זאת אומרת, אם השם לא עושה איתי חסד, אני עפר ואפר.

וכשלוקחים לך,

עושים לך נס כזה, מאיפה לוקחים?

מהזכויות. ואם לוקחים מהזכויות, מה נשאר אחרי שנשארת בחיים?

אז זה מה שהוא סבר.

ובאר הגאון רבי יצחק בלאזר, זכר צדיק ברכה, בכוכבי אור ב'.

מי שאינו זוכה לחסד חינם,

יש אפשרות לזכות בחסד חינם, אבל מי שלא זוכה,

גם באופן כזה שהוא רוצה למסור את נפשו על קדושת השם יתברך,

והקדוש ברוך הוא יעשה לו נס ויציל אותו באיזה אופן שיהיה, ינקו לו מזכויותיו.

אם זה לא חסד חינם,

גם המוסר נפשו על קדוש השם

ויעשה לו נס.

אפשר שינקו לו מזכויותיו.

והנה הביאור של יש לו,

יש לו,

הוא לא רוצה להתפרנס ממה שיש לו,

זה שאף על פי שאין לו מזונות,

אך יש לו כסף

שהוא יוכל לקח הכל כחפצו, אבל הוא חס על כספו,

וממילא מזונות במציאות אין לו.

כך גם בנידון דידן.

הרי יש לו את הכוחות,

השם חנן אותו בדעה בינה ועסקן,

יש לו מסייעים בלימודו בדיבוק חברים,

יש לו את כל הסיועים של כל הדורות שעמלו וחידשו בתורה.

הרי שולחן,

הרי בשר,

הרי סכין,

הרי פה לאכול,

אך טמן עצל ידו בצלחת,

גם אל פיהו לא ישיבנה. אז מה אתה רוצה?

הכינו לך שולחן ערוך,

הכל מוכן,

קח את הסכין,

קח את זה,

תגיש לפה, תאכל, הכל מוכן.

אתה לא צריך ללמוד את הגמרות ולהוציא משם דינים.

הכל מוכן.

גם זה אתה לא מוכן.

טמן עצל ידו בצלחת, נלאה השיבה אל פיו.

אתה אין לך כוח להרים.

הכל מוכן, בישלו לך, הכינו, רק תכניס

את הכפית לתוך הפה, זה הכול.

לא, אין לי כוח, לא רוצה, לא יכול, לא יכול, לא יכול,

לא יכול. נו,

אדם, התשובה לפניו, הכל לפניו, כל האפשרויות,

נתן לו שם את כל הכלים,

לא רוצה להתאמץ, על מה ירחמו עליו?

יש לו,

יש לו, ולא רוצה להתפרנס משלו.

לא רוצה.

אין נזקקים לו.

הרי הוא יכול לדבר עם חברו בנחת רוח,

לדבר בסבר פנים יפות.

מידת הרחמים היא קודם שיחטא

ואחר שיחטא.

כמו שאנחנו אומרים, אדוני, אדוני.

אחת זה מידת רחמים לפני שאדם חוטא,

ואחת זה אחרי שהוא חוטא.

אבל אחרי שהוא חוטא וחוזר בתשובה,

ככה אומרת הגמרא בראש השנה יוזן.

הרי שהאדם זקוק גם למידת רחמים אפילו קודם שהוא חוטא.

אז הסברנו בדרשות הקודמות שאם אדם חושב לעשות עבירה ולא עושה,

גם על זה היה צריך כבר להיענש.

ואם הוא לא נענש, זה מידת הרחמים.

עכשיו, עוד זווית אנחנו רואים.

זקוק למידת הרחמים אפילו קודם שיחטא,

מפני שאינו מנצל את כל הכוחות והכישרונות

שהוא ניחון בהם.

בשביל מה נדון לך כלים?

אתה משאיר אותם בארגז כלים ולא עושה שום פעולה?

מאחר שיחטא,

הרי הוא זוכה למידת הרחמים רק אחר שיעשה תשובה,

אבל לא בבחינת מתנת חינם.

אז לכל הפחות לסגל מעשים טובים ככל האפשר,

ובפרט אם אינו עושה שום התאמצות ואינו מתעורר,

אין נזקקין לו מן השמיים.

ואמרו בגמרא במנחות מ״ג,

תניא רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן ועונשו של תכלת.

משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו,

לאחד אמר הווה לי חותם של טית

ולאחד אמר הווה לי חותם של זהב

ופשעו שניהם ולא הביאו,

איזה מהן עונשו מרובה

הביא אומר שזה שאמר לו הווה לי חותם של טית ולא הביא.

קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת. סמים ציציות?

להשיג לבן

זה קל מאוד.

להשיג חוט של תכלת קשה מאוד. חילזון עולה 1.90 שנה,

עד שמוצאים בסתם הזה הרבה יותר יקר,

אבל גם בלי תכלת זה כשר.

אבל אם אדם גם לבן לא מוצא,

לא משקיע, לא קונה, לא עושה,

העונש יותר גדול אם אדם לא שם תכלת.

כמו המשל

שמלך אומר לשני עבדים,

אחד שביא לו חותם של טית ואחד של זהב. להביא של זהב זה קשה, זה סכום נכבד, של טית זה גרושים.

אז אם הוא לא מביא של טית ודאי שיחרה אפו כלפיו

עוד יותר ממה שזה.

כל כמה שיגדל הניסיון

יוקטן העונש.

אם הניסיון הוא גדול העונש קטן,

אם הניסיון קטן העונש גדול.

למה אתה לא עומד בניסיון קטן?

מה הבעיה לדבר לאנשים יפה?

מה הבעיה לשבת לקרוא ספר ללמוד תורה?

מה הבעיה? איזה דברים קשים? מה מסובך?

מה ביקשו ממך? לטפס

על הרי עררת?

מה ביקשו ממך?

והנה אנחנו רואים בגמרא ביבמות כה במעשה דאבדן

שם חכם שנענש על לשון הרע

שהוא אמר כלפי רבי ישמעאל ורבי יוסי

שהוא פוסע על

ראשי עם קודש נכנס באיחור לשיעור

והוא אמר לו ככה

הערה שלא במקום

ומה היה עונשו?

נצטרע, נצטרע, צרעת

טבעו שני בניו ומענו שתי כלותיו

אמר רבי נחמן בר יצחק

בריך רחמנה דחשפלה אבדן באי עלמא ברוך השם

שבייש אותו

העניש אותו בעולם הזה את אבדן ברוך השם ברוך השם

ככה אומרים לבן אדם

אה בטח שעדיף פה ולא למעלה

זה חסד

זה חסד

הרי שהוא נתן הודאה בעד הטובה שעשו לאבדן

כי כידוע חילוף הוא באופן מועט מאוד

מה שמקבלים פה עונש

החילוף הזה שעונש פה במקום שם זה מעט מאוד ביחס לזה זה בפרוטות

בפרוטות אתה משלם

שכר עונש גדול שאתה היית צריך לקבל

מעט צער בעולם הזה דוחה עונשים נוראים בעולם הבא

ואם כן לפי מצבו זה

הרי זה חסד גדול

כי הצער בעולם הזה והעונג נגד משהו בעולם האמת

זה כמו שחוק הילדים

שמשחקים בחול בארמונות במלכים

שזה נגד המציאות האמיתית

כמו ילד שחופר גומה בחול

וזה אצלו הארמון של מלך

לכן לפי הידיעה האמיתית

נתן שבח והודאה על החסד הזה שלא קיבל את העונשים האמיתיים הנוראים שהיו צפויים לו

כך יובנו גם הרבה מהנהגות השם יתברך שהם נראים אצלנו כדינים מרובים בקצף חס ושלום

ובאמת אינם אלא חסדים כי זה תלוי לפי המחלה האנושה שהאדם נמצא בה

אם הוא מקבל עונשים קשים סימן שהוא חולה אנוש

אם הוא מקבל עונשים קלים סימן שהוא עדיין

חולני קצת אבל עוד לא חולה במחלה קשה

אבל סוף סוף

החסד הזה הוא קצת מר, קצת מר

אבל צריך להבין כי המרירות ממרקת מה לעשות גם התרופות שלוקחים היום הן מרות אומנם יש כמה שהחליטו

למתק אותם קצת אבל יש כמה שנשארו

זריקות זה עדיין לא כל כך זה ניתוחים זה קצת יותר גרוע השתלות זה בכלל

אז זאת אומרת זה מר זה לא כל כך אבל זה ממרק

כל מה שהאדם מטיב את מעשיו ושב בתשובה

הרי הוא מוכשר לקבל טובה שלמה בלי מרירות כלל נו אז מה הבעיה

אם יש לך את האפשרות כנגד הכל לעשות תשובה

ולעשות מה שאמרנו מה הבעיה בלי מרירות בלי מחלות בלי צרות בלי כלום למה אתה לא עושה

ובמעשה של אבדן שהיה חוסר נהיגת כבוד ברבי ישמעלה

ברבי יוסי והוא פגע בכבוד התורה

אפילו שהיה כאן כביכול בשביל כבוד הציבור

שאמר לאבדן מיהו זה שמפסיע על ראשי העם קודש

מכל מקום היה שלא כדין

אז לכן הוא נענש כך

וזה חסד כמו שמבואר בגמרא

אילו היה שב תכף

היה מונע את כל זה מעצמו אם היה שב תכף חוזר בתשובה

מקבל עליו ומפייס אותו וכו׳

וזה מידת ערך אפיים שהשם נותן זמן לחזור

נמצא שמעשה הרע בעצמותו

המעשה הרע בעצמותו הוא רע

יותר מכל העונשים הכרוכים בו ואדרבה

העונשים הם הרפואה המרה

הם רפואה כבר

אבל מי ששובר את ליבו בתפילה ובתחנונים

ומכשיר את מעשיו

הרי מבטל את נחיצות החסדים הגדולים בשביל מה צריך חסדים?

לא צריך חסדים?

תתחסד אתה עם עצמך

יש לו

ולא רוצה להתפרנס משלו?

מה אתה מתקמצן עליך?

תעשה כמה פעולות תרוויח במקום מחלות וצרות וייסורים והכול למה לך?

ככה בן אדם טיפש

אפשר להבין את הקמצן?

יש לו כסף והוא רוצה בשביל אחרים מקופת צדקה? אז בשביל מה יש לך כסף?

מתי תענה ממנו? למי אתה שומר אותו?

יאכלו אותו אחרים.

ואתה הולך לבקש מאחרים אז בשביל מה יש לך כסף?

אדם יש לו כוחות, מה אתה נזקק לאחרים? לא יכול, לא יכול, לא יכול,

ניסיתי, לא יכול, לא יכול, כל הזמן מתאונן, יש לך כוחות

תעשה משהו בכוחך עד גבול היכולת שאתה יכול תעשה

לעבוד אתה יכול, לרוץ ליצור אתה יכול, לרקוד אתה יכול, לעשות את זה אתה יכול, הכל אתה יכול.

למה זה אתה לא יכול?

איי, איי, איי, איי, מסופר על אליהו הנביא שפעם אחת הוא פגש איזה קדר אחד שהולך בדרך,

עושה קדרות,

ושאל אותו, למדת תורה? אומר לו, לא, אבי לא לימדני,

אני לא יודע ללמוד תורה.

אמר לו, מה מעשיך?

אמר לו, קדר אני. אמר לו, ואיך למדת את זה? אמר, ישבתי, למדתי, וזהו. וגם זה לומדים בדיוק אותו, עם אותו שכל שלומדים.

גדרות לומדים תורה? מה?

לא, זה לא למדתי, לא לימדו אותי, לא גדלתי ככה, לא חונכתי ככה. מה זה השטויות האלה?

וכל השאר כן לימדו אותך, מאלף עד תו? לא, אתה החלטת, זה להבין, זה ללמוד, זה לשאול, זה לברר.

אותו דבר.

אבל זה המסכן מהאומלל,

יש לו,

ולא רוצה להתפרנס משלו,

אז לא נזקקים לו.

רבי חנניהו ברגשי, אומר, אסור כוס ברוך הוא זה כל ישראל.