מדוע צמים בערב ראש השנה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בערב ראש השנה עוונות עוברים אבל עדיין לא נמחקים.

נוהגים באשכנז לטענות כולם בערב ראש השנה.

טור אורחיים סימן

תקפא וסמך לזה ממדרש ריבית תנחומה.

ולקחתם לכם ביום הראשון

ספר ויקרא, כג מ',

וכי ראשון הוא, ולקחתם לכם ביום הראשון,

והלא חמישה עשר הוא

חג הסוכות,

אלא ראשון לחשבון עוונות.

כך אומר המדרש.

משל למדינה

שחייבת מס למלך ולא נתנו לו,

בא אליה בחיל לגבותו,

שנתקרב אליה בעשרה פרסאות,

יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו,

אין לנו מה ליתן לך.

הניח, הניח להן שליש.

עשה הנחה שליש.

ארבע פרסאות זה,

כל פרסה

זה

ארבע קילומטר.

אז הוא הגיע

עשרה פרסאות זה ארבעים קילומטר. זה כנגד ארבעים יום.

ארבעים יום שהם ראש חודש אלול

עד ליום הכיפורים.

אז יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו, אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש.

כיוון שנתקרב יותר,

יצאו בנוני העיר לקראתו,

הניח שליש השני.

כשנתקרב יותר,

יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכול.

דיין הוא ויתר על הכול.

כך המלך, זה הקדוש ברוך הוא, בני המדינה אלו ישראל,

שהם מסגלים עוונות כל השנה, חובות, יש להם חובות למלך,

לא משלמים, לא משלמים, חובות.

ערב ראש השנה זה, היום בבוקר.

ערב ראש השנה גדולים מתענים,

הוא מוותר להם שליש עוונותיהם.

בעשרת ימי תשובה, בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים.

ביום הכיפורים הכל מתענים ומוותר להם הכל.

במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצוות של סוכה ולא לאו,

והם עושים עוונות, כי עסוקים במצוות.

לכך קורה יום טוב ראשון, ראשון לחשבון העוונות.

אחרי שגמרו את כל המצוות וההכנות,

עכשיו זה נקרא ראשון לעוונות.

דהיינו,

בחמישה עשר לחודש תשעי.

עד כאן דברי הטור שם בתקפא.

על כך הקשה בית יוסף,

שלדברי המדרש ערב ראש השנה חשוב כיום הכיפורים.

אם ככה, ערב ראש השנה חשוב כיום הכיפורים. למה?

כי הוא ויתר להם שליש.

בערב ראש השנה.

וויתר גם שליש ביום הכיפורים, כשבאו הכל.

ובינוניים גם היה שליש.

אז זה קושייה של הבית יוסף.

שהרי בכל אחד מהם מתכפר שליש.

וכן חשוב ערב ראש השנה, כמו כל תשעת ימי תשובה.

שהרי בכל תשעת הימים אין מתכפר אלא שליש. ובערב ראש השנה לבדו גם כן מתכפר שליש.

זאת אומרת, היום מי שיתענה מהבוקר

עד מחר בשבע בערב,

מחמש היום,

אז זה נקרא מתכפר שליש.

הרב,

אתה מוריד של אוכל.

אם מישהו צריך לתת לנו סליחה,

אתה רואה טענות. טענות ענית של אוכל.

זה עצבני, ואין אוכל.

לא, זה עצבני. כשאתה יודע שנמכנים לך עוונות שליש, אתה מוריד שליש. כשאתה מוריד שליש אתה עצבני, אתה לא שמח.

אתה חייב מיליון, אומרים לך 333 וזה, ירד, יאללה.

מה, עצבני אתה?

עצבני, למה לא הורידו לך עוד שני שליש?

ואילו אתה זיכשה

על לשון המדרש,

למה אמר

בעשרת ימי תשובה

בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים?

כי אחר כך ראינו פה בהמשך,

כתוב

שגדולים מתענים ומוותר להם שליש עמונותיהם, אחר כך כתוב בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים,

ביום הכיפורים הכל מטעני מוותר להם הכל, מקשה התז.

למה אמר בעשרת ימי תשובה בינוני מטעני מוותר להם שני שלישים,

והלא אין מוותר להם אלא שליש?

שהרי על השליש הראשון הוא כבר ויתר בערב ראש השנה.

וכן מה שכתב שביום הכיפורים מוותר להם הכל.

והלא אף שם אינו מוותר אלא על שליש,

שהרי על שני השלישים האחרים הוא כבר ויתר בערב ראש השנה או בעשרת ימי תשובה.

זה קושיית התז.

למה אמר שני שלישים?

אלא ישב התז,

מה שאמר המדרש, שבערב ראש השנה מוותר להם שליש,

אין הכוונה שהוא מוותר לגמרי, אלא רק מעבירו מן המחשבון.

אולם אין עוונות אלה נמחקים,

אלא תלויים ועומדים בתנאי, שאם לא יזכו אחר כך לוויתור על השליש השני,

דהיינו, שיעשו עוונות ולא יבקשו תשובה גמורה,

אזי יהיה נחשב גם השליש הראשון

תלוי ועומד.

זאת אומרת, אם הם יעשו עוונות ולא יבקשו תשובה גמורה,

אז השליש לא הלך, לא מוותר, לא ויתרו לו בדין,

רק העבירו את זה.

לכן השליש הראשון תלוי ועומד. גם השליש השני,

שבעשרת ימי תשובה הקדוש ברוך הוא מעבירו מלפניו, אך עדיין לא מוותר עליו.

רק ביום הכיפורים נמחל ישראל לגמרי הכל,

ולא בדרך העברה.

זאת המעלה היתרה והייחודית של יום הכיפורים

על שני השלישים הקודמים.

כל זה התעים עתה זה מפורש בפסוק.

כי ביום הזה יכפר עליכם. רק ביום הזה, ביום הכיפורים, חלה כפרה אמיתית גמורה.

כי ביום הזה יכפר עליכם, תאר אתכם מכל חטאותיכם.

לפני ה' תטהרו,

שבו ביקש הקדוש ברוך הוא להורות לנו את מעלת יום הכיפורים

על פני הכפרות הראשונות של השליש הראשון בערב השנה,

והשליש השני בעשרת ימי תשובה,

שהם לא היו אלא בדרך של עברה ותלייה, תלויים עדיין.

מה שאין כן ביום הזה לפני ה' תטהרו לגמרי טהרה מוחלטת. זה התירוץ של התז.

למה אמר שליש ושני שלישים?

לומר שזה רק בדרך העברה, זה עוד לא נמחל. זה עדיין תלוי מה עומד, כן?

זה רק אבל למי שטענה או שבאסר את המטורה.

מה התנאי לעשות את המטורה?

לבטל שישה ושלישה הוא גם... אז עכשיו אנחנו נברר מה זה כל הטעניות האלה וכולי.

הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג שליטא

בעל ציצי אליעזר ומשתמש בביאור הזה של הטז כדי ליישב קושייה על דברי רשי.

כך כותב רשי בפרשת עקב

בדברים ט יח,

ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום,

שנאמר ועתה אעלה אל ה' אולי הכפרה.

באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום.

נמצאו כלים מסתיימים בכ״ט אב,

כיוון שמשה עלה בי״ח בתמוז, ארבעים יום עד כ״ט באב.

בו ביום נתרצה לישראל ואמר למשה

פסול לך שני לוחות אבנים.

עשה עוד ארבעים יום,

נמצא שהם כלים הימים ביום הכיפורים.

בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה סלחתי כדבריך.

לכן יום הכיפורים הוקבע למחילה ולסליחה. עד כאן לשון רשי.

אז רשי אומר שיש נתרצה לישראל.

מתי?

בי״ח בתמוז ואמר למשה פסול לך שני לוחות.

ואז הוא עשה עוד ארבעים יום שכלו ביום הכיפורים.

ואז כתוב שנתרצה קדוש ברוך הוא לישראל בשמחה.

ואמר סלחתי כדבריך מאז זה הוקבע למחילה ולסליחה יום הכיפורים.

לכאורה מה פשר השינוי בין כט באב

שאז נתרצה קדוש ברוך הוא לישראל בלי שמחה לבין יום הכיפורים שנתרצה בשמחה?

מה ההבדל?

אולם דברי הטז שאמרנו קודם

שהובאו לעיל מאירים מאוד את דברי רשי.

שכן בעקבות דבריו נוכל לומר כאן.

שבכף ט באב רק נתרצה להם בדרך העברה.

אך העוון היה תלוי ועומד בתנאי שלא יוסיפו לחתור ויבקשו תשובה.

על ריצוי כזה לא ניתן עדיין ללביש שמחה.

זה עוד לא מוחלט.

תלוי ועומד,

עדיין מרחף עליו הדין,

אינו שרוי בשמחה.

רק ביום הכיפורים נמחה להם לגמרי,

באז היה זה בשמחה.

מעל כן הוקבע יום הכיפורים

ליום מחילה וסליחה גמורה ומוחלטת.

זאת אומרת,

לפי התז מתיישב דברי רשי,

למה הוא שינה בין נטרצה לנטרצה בשמחה?

כי שמה גם היה בדרך העברה,

אם הם לא יעשו עוונות ויחטאו עוד פעם.

ואז כשהוא ירד ביום הכיפורים אמר לו, סלחתי כדבריך ונקבע היום הזה לשמחה, כשיש שמחה.

מתי יש שמחה? כי יש סליחה וכפרה באמת.

כשזה עוד תלוי ומרחף עליך הדין, עדיין לא. לכן מטורצה נטרצה ונטרצה בשמחה, בסדר?

עכשיו נשאלת השאלה,

מדוע נהגו כולם לטענות בראש השנה, בערב ראש השנה,

ולא רק הגדולים. הרי במדרש ראינו בתנחומא שכתוב שגדולים יצאו לפני המלך בראשונה ומחה להם על שליש, נכון?

נכון?

אז זאת אומרת,

אז אם הגדולים רק יצאו, בינונים יצאו בעשרת ימי תשובה וכל העם יצאו ביום הכיפורים, כאילו טענו,

אז למה כולם צמים?

למה כולם צמים בערב ראש השנה?

הקראנו

שנוהגים באשכנז לטענות כולם

בערב ראש השנה.

מנהג אשכנז לטענות כולם.

הקשה מגן אברהם,

הלא במדרש נאמר שבערב ראש השנה רק הגדולים מטענים.

ומדוע נהגו בזמננו שהכל מטענים? ואפילו תינוקות.

ולכאורה נראה הדבר כיהורה,

כיהורה,

כאילו כולנו חושבים את עצמנו לגדולים.

ואומנם הבית יוסף טרץ שבדבר של צער,

הרוצה יכול לעשות עצמו גדול.

אם יש צער מזה, זה לא יאורע.

אם אדם מכניס את עצמו בצער,

זה לא יאורע.

הוא יכול להכניס את עצמו ולעשות עצמו גדול.

אולם, זה תירוץ של הבית יוסף.

אולם המגן אברהם הקשה עליו

שהרי הוא עצמו לא פסק כך לעניין תענית של גשמים.

הבית יוסף בעצמו בסימן תקעע בעניין גשמים, תענית גשמים, הוא לא פסק ככה.

והוא מיישב

שיש חילוק בין המתענה על צרת הציבור שאם אינו ראוי לכך זה נראה יורא. תענית ציבור כשאין גשמים זה תענית ציבור.

תענית ציבור אז רק הגדולים בהתחלה מטענים שני חמישי שני.

ורק אחר כך אם כבר עבר הרבה מחודש חשוון וכולי אז

יכולים להצטרף גם אחרים אבל בהתחלה לא.

ואדם לא יכול לעשות עצמו גדול להכניס את עצמו שמה לפי

מרן הבית יוסף.

אז הוא מיישב אותו המגן אברהם ואומר

שיש חילוק בין המתענה על צרת הציבור שאם אינו ראוי לכך הרי זה נראה כי הוא רע.

אבל כאן

שכל אחד מתענה על עוונותיו

זה עניין שנוגע לו אישית הוא יכול להציל את עצמו.

אז הוא אומר והרי יש המתענים על עוונותיהם יותר מזה לא דווקא בערב ראש השנה.

במשך השנה עושים תענית ארבעים,

תענית שלושה ימים, תענית זה, תענית זה. יש אנשים שמתענים?

אם כן זה לא נראה כי הוא רע.

תענית לצורך עוונותיו זה לא יהו רע.

תענית ציבור אם אתה רוצה להיכנס עם הגדולים הראשונים זה יהו רע.

והגאון חתם סופר יוליס תשמע.

נוקט בדרשותיו חמישה אופנים ליישב את קושיית המגן אברהם.

מה פתאום כולם מטענים ולא רק הגדולים?

היישוב הראשון הוא אומר

בזמן חכמים זיכרונם לברכה היה ניכר מי בגדר גדול מי בינוני ומי קטן. זה היה בולט וברור.

אבל בעוונותינו הרבים מיום שחרב בית המקדש שרו חכים היה למהבה כספרייה וספרייה כחזניה.

זה משנה בסוטה ט״ו.

החכמים הפכו למלמדי תינוקות, מלמדי תינוקות הם ככה זנים.

ואין ניכר שוע לפני דל, לא רואים מי החשוב ומי הלא חשוב, מי העשיר ומי העני. ואין אדם יכול לומר לחברו מעשיי גדולים ממעשיך.

כי המשפט לאלוהים הוא בעל כן.

כולנו מתענים. אם לא ניתן להבחין מי גדול אמיתי ומי קטן ומי פה ומי שם אז כולם מתענים.

והקדוש ברוך הוא יודע מי מאיתנו נחשב גדול והוא מקבל

את תפילתו בערב ראש השנה כתפילת הגדולים.

זה בדרשות חתם סופר ש״ד מ׳.

היישוב השני שהוא מביא,

בזמן חכמים זכרונו לך היו גדולים רבים.

גדולים רבים במרכאות.

ולכן היה די כבוד למלך

אם אלו יצאו לקראתו.

כן?

הרי אמרנו שהגדולים יצאו לקראת המלך, נכון?

וזה האנשים החשובים.

הם יצאו.

אז היו מספיק גדולים שיצאו לקראת המלך.

אך בעוונותינו הרבים, זה לא עם מירכאות להיפוך אלא זה עם מירכאות להבלטה.

אז הוא אומר אך בעוונותינו הרבים יתמעטו הדורות ועתה בני עלייה הם מועטים.

ואם רק הם יטענו,

לא יימצא מניין מתענים.

אז גם החתם סופר, כמו שאמרתי היום בדרשה, כן?

שלמצוא תלמיד חכם אמיתי וזה שכל כולו נשמע וכולי וכולי זה קשה מאוד.

הוא אומר, עתם סופר לא יימצאו מניין מתענים.

אם נחפש גדולים לפי השיעור של גדולים.

אבל הלא קיימה לן ברוב עמדרת מלך

ומצווה לעזור בכך.

יש מצווה ברוב עמדרת מלך. איך היא עמדרת מלך אם יצאו שבעה, שמונה, תשעה אנשים

לצום לפני המלך?

אז לכן מצווה לעזור בכך, כדברי הגמרא.

למה מפייסין ומחוזרים מפייסין או מפייסין ומחוזרים מפייסין?

אז הוא אומר ככה, ביומא כד אמר רבי יוחנן כדי להרגיש קול העזרה.

מה זה להרגיש קול העזרה? רש״י אומר להרגיש, להשמיע קול המון עם רב

כמה פעמים, שזה כבוד המלך,

שעושים בפייס.

ולכן אף כאן מטענים הקטנים עם הגדולים כדי לכבד את המלך ברוב עם.

זאת אומרת, טעם שני,

אין מספיק גדולים,

מכיוון שאין מספיק גדולים,

אז אין ברירה.

צריך מצווה ברוע עם הדרת מלך, אז כולם

מתענים

כדי לכבד את המלך ברוע עם. זה דרשות חתם סופר שינון.

יישוב שלישי.

על הפסוק שכתוב, אתה שומע את הכהן.

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים. פרש רש״י לא פחות ולא יותר.

מה זה הפרש רש״י לא פחות ולא יותר?

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש,

אלה הדברים פרש רש״י לא פחות ולא יותר.

שכן מדרגה זו של ממלכת כהנים וגוי קדוש היא המדרגה העליונה ביותר,

שאפילו מלאכי השרת לא זכו לה.

אתה שומע?

מלאכי השרת לא זכו למדרגה של ממלכת כהנים וגוי קדוש היא המדרגה העליונה ביותר. ויותר ממנה לא יכולים לזכות אפילו גדולי הנביאים.

זו הכוונה, לא יותר.

לא יותר.

אולם רש״י כתב גם לא פחות.

הכוונה היא אין אדם מישראל אפילו הפחות שבפחותים שאינו יכול לזכות לזה.

אלא שאנו מקלקלים את מעשינו בעוונותינו הרבים.

משום כך בערב ראש השנה אומנם רק הגדולים יוצאים לקראת המלך אך כל שאר העם רואים

וכאשר הם חושבים על כך שגם הם היו ראויים להימנות

בין הגדולים היוצאים לקראת המלך הם מצטערים ומטענים על כך. למה הם לא זכו?

אז אלה הם מטענים בגלל שהם ראויים ואלה מטענים בגלל שלא זכו. נמצא שכל העם מטענים בערב ראשונה.

הגדולים מטענים כדי לקבל פני המלך והקטנים על שלא זכו לכך.

לפי הפירוש

ויתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים לא פחות ולא יותר.

דרשות חתם סופר ש״ס ד׳.

היישוב הרביעי,

לכאורה דברי המדרש תמוהים כי אמנם נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון.

מניין לקחו החכמים, זיכרונו לברכה, שהפירוש הוא ראשון לחשבון עוונות?

שבטו בתשרי

זה ראשון לחשבון עוונות, מתחילים לעשות ולחשב לאנשים את העוונות.

איפה הוזכר בפסוק עוונות?

בשם מה שהכוונה ראשון לחשבון זכויות?

זאת מאוד, הוא שואל.

במשל שהביא המדרש, לכאורה מן הראוי הער שכאשר המלך בא למדינה,

יאספו הגדולים את הקטנים,

יחד יתייצאו בפניו של המלך כדי לעורר את רחמה וחסדיו.

ומה זה שהמדרש במשל שלו נוקט שבאים הגדולים לבד

ולאחר מכן הבינונים ולאחר מכן כל שרם?

למה לא באים כולם?

ועוד יש לתמוה, מה זה חשבון העוונות שעליו מדבר המדרש?

ולא זה עתה, שבו בתשובה,

ופייסו את המלך.

הרי אנחנו מדברים שם על יום הכיפורים ומכינים את הסוכה,

וביום שנכנסים לסוכה מתחיל חשבון העוונות?

אז בשביל מה עזרו בתשובה?

מדוע עזה רובים ימרדו?

ולמה למנות עוונות?

שורת ההיגיון נותנת שמהיום נהיה טובים, לא נחטא עוד.

אבל האמת יורה דרכו.

הרי נצטוו...

לקחת ביום הראשון פרי עץ אדר,

כפות תימרים, ענף עץ אבות וערבי נחל, נכון?

מה אמרו חכמים, זכרונך, בויקרא רבה פרשת אמור? שארבעת המינים רומזים למי?

צדיקים,

בינונים,

ברשעים.

שכאשר יהיו אגודים יחד,

יגנו אלו על אלו.

אז עכשיו נחשוב,

אילו היה גלוי וידוע לפניו יתברך שישובו כולם בתשובה שלמה,

ולא ישובו לחיסלה עוד,

להיות כסילים עוד פעם.

הרי לא היה צריך שאחרי יום הכיפורים יגנו אלו על אלו,

שהרי כולם קדושים ובתוכם השם.

אלא בעל כורחנו,

נראה שלא כך היה.

אלא בערב ראש השנה, מה היה?

יצאו רק הגדולים.

אחר כך התעוררו גם הבינונים,

ורק ביום הכיפורים התעוררו כולם.

ומובן שאין דבר זה של קיימא.

אך מלך רחום הוא, מכל מקום מכפר עוון.

אבל מבקש מהגדולים שישגיחו על דלת העם,

כשהם שווים לכסילותם, יגנו עליהם.

אז השם מודע שיש כאלה שמחפפים,

החכמים והצדיקים באים בהתחלה,

הבינונים מחכים עד לעשרת ימי תשובה,

והטיפשים נשארים עד הרגע האחרון.

אז הוא יודע,

הוא יודע שגם אחרי זה יתחיל חשבון עוונות מחדש.

לכן הוא אומר, תיקחו את הכול באגודה אחת ותגנו אלו על אלו.

הוא יודע בדיוק מה הסחורה שיש פה.

וממילא מטורץ את קושיית המגן אברהם,

כי אמנם ראוי היה שבערב ראש השנה יטענו כולם,

לא רק הגדולים,

אלא שבעוונותינו אין זה כך.

ככה היה ראוי שבערב ראש השנה יטענו כולם. ולמה לא מתענים כולם? בגלל שהם לא רואים כולם.

כמו שפרשנו.

אז זה היישוב הרביעי.

למה כולם

מתענים היום?

היישוב החמישי,

על פי ביאור מחודש לחתם סופר,

למאמר ראשון לחשבון העוונות,

והוא שהקדוש ברוך הוא מחשב את העוונות מן השנה שעברה,

שהתכפרו ונעשו שגגות על ידי תשובה מהירה.

עוד פעם,

יש ביאור מחודש לחתם סופר,

למאמר

ראשון לחשבון העוונות.

לקחתם לכם ביום הראשון,

ענף עצבות וכו',

לקחתם לכם ביום הראשון ראשון

לחשבון העוונות.

ביאור מחודש לחתם סופר.

הקדוש ברוך הוא מחשב את העוונות

משנה שעברה,

שהתכפרו

ונעשו שגגות על ידי תשובה מהירה.

הרי אם אדם עושה תשובה מיראה

אז הזדונות הופכים להיות שגגות, הם רק יורדים דרגה אחת.

אם זה מיראה,

זדונות הופכים שגגות.

אם זה מאהבה, זדונות הופכים זכויות.

אז זאת אומרת,

אז מה קרה עכשיו כשאדם חזר בתשובה?

איך אדם חזר בתשובה?

הפך מיראה את הזדונות לשגגות. מה עושה השם?

אומר חתם סופר, הקדוש ברוך הוא מחשב את העוונות משנה שעברה.

שהם התכפרו

בין העשוש גגות

על ידי תשובה מהירה.

הוא מחשב כמה נשאר עתה מכל עוון.

כל אחד לפי התשובה שהוא עשה.

כל זה מדובר בתשובה מהירה

כי נשאר עוד חשבון פתוח.

אבל בתשובה מאהבה שהעוונות נעשו זכויות

אין חשבון עוונות כלל, שהרי כל העבירות הפכו למצוות.

אז זאת אומרת,

אם בן אדם היה ביום הכיפורים והוא עשה תשובה, אבל הוא עשה תשובה מהירה,

אז הוא לא התבטל לו הכול.

הזדונות הפכו להיות שגויות, אז עכשיו תפחית מזדונות

כמה נשאר.

סך הכל נשאר עוונות.

מתי מתחיל החשבון?

ולקחתם לכם ביום הראשון לחשבון עוונות.

עד עכשיו הם יצרו מצוות.

הייתה תשובה,

מכינים סוכה, מכינים ארבעת המינים, לא עושים עוונות.

ועכשיו מתחיל החשבון החדש,

והוא אומר שעושים את החשבון של השנה שעברה עם כל ההנחה מזדון לשגגה וכולי.

ולכן הוא אומר, מה שנאמר שיוצאים רק הגדולים והקדוש ברוך הוא מוותר על שליש,

הוא כאשר התשובה היא רק מהירה.

ולכן נשארים חטאים

ומבקשים הנחה למדינות.

ומשום כך

באים בשלוש פעמים,

הגדולים באים בערב ראש השנה,

הבינונים בעשרת ימי תשובה, וכולם באים ביום הכיפורים,

וכולם מבקשים ויתור והנחה,

כל אחד בזמנו.

אבל זה כשיש

מי יראה ואני בתשובה מאהבה, אין מבקשים ויתור,

שכל העבירות נהפכו לזכויות.

לכן באים כולם בערבוביה לכבד את השם מהונם,

מההון של הזכויות שנעשו מעוונותיהם.

ובזה אין קדימה ואין איחור.

זה לא תלוי עכשיו לא בצדיקים ולא בבינונים ולא כי אם כולם עשו תשובה מאהבה,

כולם זכאים, הפוך.

עוד הרשעים יש להם יותר זכויות.

אז יכולים לבוא כולם,

ואין שום בעיה לטענות כולם,

ולא ניכר שוע לפני דל אלא כל הקודם והמרבה לאבי זוכה.

אם כן, מיושבת קושיית המגן אברהם,

כי אנו באים בערב ראש השנה בערבוביה,

קטנים כגדולים להורות כי תשובתנו מאהבה ומטענים להראות תשובה מאהבה,

ואנו מכבדים את השם בזכויותינו.

זה עצם סופר ש״נון.

אז זאת אומרת, רואים מפה

שיש עניין,

כן, מכל הטעמים האלה, לטענות בערב

ראש השנה. אמנם נהגו בזה אשכנזים,

אבל לעניין העוונות, אני חושב שאין אשכנזים ואין ספרדים. עוונות זה עוונות, ומי שרוצה כפורס עוונס,

ורוצה הנחות, ורוצה לעבור את זה יותר טוב,

אז צריך לעשות את הדבר באופן הזה.

תודה רבה בינתיים, רבי חנין,

ברגע שהיה אומר עושה גדולה וחוזקות ישראל.