מעלת השופר והשבת | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

כמה זמן?

נציב יום רעות הדר בת אילנה תזכה שבנותיה ילמדו במוסדות תורניים.

אדם הראשון נברא בראש השנה.

בשעה תשיעית נצטבה

בעשירית עבר,

ב-11 נידון,

ב-12 יצא בדימוס.

אמר הקדוש ברוך הוא לאדם,

זה סימן לבניך,

כשם שעמדת לפני בדין היום ויצאת בדימוס,

כך בניך יעמדו לדין ביום הזה בראש השנה ויצאו בדימוס.

הרי שיום הדין של ראש השנה מקורו ביום הדין של האדם הראשון.

ומיום הדין שלו, של האדם הראשון,

יש ללמוד ליום הדין שלנו עד כמה מדקדקים בו,

על איזה מעשים טובעים

ומה רבה חומרתו של היום

למדנו מספר פעמים שחטאו של האדם הראשון היה דק מאוד.

אפילו מלאכי מעלה,

שהם שכלים נבדלים,

לא יכלו להשיגו.

על מה הוא נענש?

ושאלו את הקדוש ברוך הוא,

למה כנסת מיתה על האדם?

גמרא בשבת נה.

גם האדם הראשון בעצמו לא הבין את החטא

והשיב לקדוש ברוך הוא,

האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי באוכל.

האישה

שאתה נתת לי

ויבן את האישה מכאן שניתנה בינה יתרה באישה

מן האיש

היא הורתה לי לאכול

למה שאני לא אשמע בקולה אם נתת לי אותה

ויש לה בינה יתרה

והיא אמרה לי לאכול, אכלתי.

גם בהתנצלות הזו

אמרו חכמים שהוא לא התבטא בדבריו כראוי.

אמר האישה אשר נתת עימדי

זה כפוי טובה.

כשאתה כופר בטובה, שהשם נתן לך את האישה לעזר,

עזר כנגדו.

ולכן נקראים בני ישראל בני כפויי טובה.

בן אדם

זה הבן של אדם שהיה כפוי טובה.

רש״י אומר שם

לשון גנאי

שתולה כלכלה במתנתו של מקום

והוא עשה לו לעזר.

ועל חטא דק זה שנכשל אדם הראשון

קבעו לו יום דין

ודנו אותו בחומרה כזו שנתקלל כל העולם ב-40 קללות

והביא מיטה לכל המין האנושי.

הוא נתקלל ב-10, אשתו ב-10, הנחש ב-10 והאדמה ב-10.

עלינו ללמוד מכאן

על יום הדין שלנו בכמה וכמה דרגות של קל וחומר.

שהרי האדם הראשון

נצטבר רק מצווה אחת.

והיה צריך ללמוד את כל שאר החיובים

מדעת עצמו.

אבל אנחנו, מצבנו יותר חמור

כי אנחנו קיבלנו את הכול כתוב בתורה,

והקדוש ברוך הוא גילה את כל חוכמתו שנצרכת לנו באותיות.

והכלל בידינו שאותיות מחכימות.

ונצטווינו על כל פרטי הנהגתנו והליכותינו, מהבוקר עד הלילה,

כל יום,

כל השנה, כל החיים, יש לנו הלכות מסודרות בכל מצב, מה עושים.

ואת הזכות של ההדרכה וההכוונה הזאת

קיבלנו מהקדוש ברוך הוא רק ישראל ולא אומות העולם.

כמו שכתוב, לא עשה חן לכל גוי,

ומשפטים בל ידעום.

ואפילו אבותינו,

אברהם, יצחק ויעקב לא קיבלו את התורה.

והם היו צריכים להשיג אותה בכוחות עצמם,

ואנחנו קיבלנו הכול מוכן, כתוב, מפורש.

ולא עוד, אז יש לנו חיוב יותר גדול,

כי אתה כתוב לך מפורש, אתה לא יכול להגיד לא השגתי, לא הבנתי.

ולא עוד,

אלא שבמשך הדורות הלכה התורה והתרחבה גם,

ונוספו עליה דרישות חכמים, זיכרונם לברכה,

על כל אות, על כל תג,

בפירושי הראשונים והאחרונים.

אז אם האדם הראשון נטבע שנכשל פעם אחת בחייו באי דקדוק בדיבורו,

והמלאכים לא יכלו להשיג,

על מה ולמה נקנסה עליו מיתה

והוא נענש בכל העולם בעונשים חמורים כאלה,

כמה תגדל התביעה עלינו אם אנחנו נכשלים אפילו פעם אחת רק

בכגון זה?

ומה נאמר אם אנחנו מלאים חטאים לאין שיעור?

ולא רק בדיבור,

אלא גם במעשים,

בכל עבר ועבר, מכף רגל ועד ראש,

אין בנו מתום.

זאת אומרת, אין עבר אחד בגופנו שהוא שלם,

שהוא לא חטא בכלל.

חוטאים בשמיעה, בראייה, בדיבור, במעשים.

רחמנא לצלן.

מה יעשה האדם ביום הדין, עם האדם הראשון,

שהיה צריך להשיג את הכול בכוחו,

והמלאכים לא הבינו על מה ולמה.

ואנחנו, שאצלנו הכל ברור,

ואנחנו עוברים על כל מה שכתוב,

אז מה יהיה איתנו?

לא חטאים קלים,

כי אם קשים וחמורים.

אז יבוא האדם ויטען.

אז כבר מודיעים לו, אין לך לטעון שאנחנו במדרגה פחותה.

מה, אני האדם הראשון?

יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

אני יכול להתמודד?

כי הרי גם בדורות אחריו

הגיעו הקדמונים לאותה מדרגה,

כמו נוח,

כמו אברהם.

אומנם הם נמצאו בדורות של עובדי אלינים,

והיו צריכים להילחם נגד כל העולם,

אבל הנה,

אברהם תיקן במשהו את האדם הראשון, ויצחק, ויעקב,

וכן הלאה.

והגיעו למדרגות גדולות.

ועל אברהם נאמר האדם הגדול בענקים.

והוא היה יותר חשוב מהאדם הראשון.

אתם יודעים מה?

לא תאמינו.

בדור שלנו

צריך להתגלות מלך המשיח.

הוא יהיה יותר גדול מכולם.

מהאדם הראשון, מהאבות,

ממשה, מכולם.

חכמים אומרים שבעקבותא דמשיחא,

יהיה המצב הרוחני ירוד מאוד,

בית הוועד יהיה לזנות,

והמלכות תיהפך למינות.

כל הממשלה יהיו מינים וכופרים ואפיקורסים.

במלכות תיהפך למינות.

בהתחלה לא יראו שהם מינים ואפיקורסים,

כאילו הם הולכים עם הדתיים.

אבל בסוף היא תיהפך למינות.

ובכל זאת, באותו דור יגדל משיח שיהיה צדיק כדוד אביו.

ובכן, גם איתנו יתבעו ביום הדין.

למה לא הגעתם למדרגה שלו?

הוא היה בדור שלכם. איזה טענה יש לכם שלא יכולתם?

אז איך הוא היה יכול? הוא גדל בדור שלכם.

למה הוא יכל ואתם לא?

אז זאת אומרת, אפילו בעקבי תד המשיחה,

בדור הכי נחות,

הכי פחות,

מצמח אדם כזה.

אז איך אתם יכולים לבוא בטענה שאתם לא יכולים?

לא מעוניינים.

לא, לא יכולים.

לא מוכנים להתמסר עד הסוף.

הרי נורא הוא למאוד לפי זה יום הדין, מי יחילנו?

כל בני האדם נזכרים לפני הקדוש ברוך הוא בסקירה אחת.

למדנו את זה אתמול בדרשה בצפת.

וכל אחד נבחן

לפי מעשיו ומחשבותיו.

איום ונורא הוא, מימנו משפטו.

כל אדם לפי מדרגתו

ולפי מה שהוא ראוי באשר הוא אדם,

צלם אלוהים,

קובע לו בעצמו את משפטו וחותך גזר דינו לפי מעשיו והנהגתו,

אם לטוב ואם להפך, רחמנא נצלן.

ומי שאיננו מגיע לאותה דרגה שבכוחו להגיע אותה,

מאבד עולמו, ואיום ונורא משפטו ישאלו אותו, למה לא הגעת למדרגה הזאת?

נתתי לך את האפשרויות, נתתי לך את הכלים, נתתי לך את היכולות.

למה לא הגעת למדרגה הזאת?

תובעים אותו, לא רק על המעשים הלא טובים.

למה לא הגעת למדרגה הזאת?

אם רואים אנחנו את האדם במדרגתו של האדם הראשון,

הרי כשם שעל ידי סטייה קלה הוא החריב את העולם,

סטייה קלה של אדם גרמה מיתה לכל העולם,

כך יכול כל אדם,

על ידי פעולה טובה,

לקיים את כל העולם. פעולה אחת

יכול לקיים את כל העולם.

ולא רק בפעולה,

אלא גם בעין טובה.

אם אדם יש לו עין טובה,

אם הוא מביט על קיבוץ הנשים בעין טובה,

משריש בתוכו

את המידה של עין טובה, שזו מידה של אברהם אבינו.

אם הוא מתפלל

ומבקש רחמים

על כל באי עולם,

לרבות הרשעים

וגם רשעי הגויים,

כמו שאנחנו אומרים בתפילה,

מלוך על כל העולם כולו בכבודך.

וידע כל פעול, כי אתה פעלתו.

ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו.

וידע כל אשר נשמע באפו, כי אדוני אלוהי ישראל מלך

ומלכותו בכל משלה.

הרי אדם זה הולך בדרכיו של הקדוש ברוך הוא,

וראוי לזכות בדין.

ובאמת, אפשר לזכות בדין

גם על ידי שמירת שבת כהלכה.

אם שומרים שבת כהלכה,

יכולים לזכות בדין.

חכמים זיכרונם רחם מלמדים אותנו

שעל ידי תקיעת השופר

אנו מעלים את זיכרוננו לפני השם לטובה,

בזכות תקיעת שופר, עולה זיכרוננו

לפני הקדוש ברוך הוא לטובה.

עלה אלוהים בתרועה

אדוני בקול שופר.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אמרו לפני בראש השנה מלכויות,

זיכרונות ושופרות.

עשרה פסוקים

של מלכויות,

של זיכרונות בשל שופרות.

מלכויות כדי שתמליכוני עליכם.

כל יום הדין ראש השנה זה להמליך את הקדוש ברוך הוא נמליכך מלך.

זיכרונות כדי שיבוא לפניי זיכרונכם.

ובמה יבוא הזיכרון לפניי? בשופר.

אמרו, משום כך פסלו חכמים, קרן של פרה לשופר.

למה? לפי שאין קטגור נעשה סנגור.

קרן הפרה מזכירה את מעשה העגל.

ואז אתה לוקח כאילו,

הוא עושה זיכרון ממה?

מקטגור.

אין קטגור, נעשה סנגור.

לא לוקחים עבריין

שידבר בפני השופט.

לוקחים עורך דין שהוא נקי כאילו,

שהוא ימליץ ויסביר. אבל לא לוקחים את העבריין עצמו שהוא ידבר.

לא לוקחים שליח ציבור חוטא,

בשביל שיהיה השליח של הציבור.

לא לוקחים

שופר של פרה, קרן של פרה,

ותוקעים בו להעלות את זיכרוננו. אז זה גם מעלה את הזיכרון של העגל.

ואין קטגור,

נעשה סנגור.

ויש לו אותו דין של כהן גדול

שאינו נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה.

כהן גדול לובש בגדי זהב,

אבל כשהוא נכנס לפני ולפנים לקודש הקודשים,

הוא לא לובש את בגדי הזהב.

למה?

כי גם כן הזהב מזכיר את העגל שהיה מזהב.

ואז זה מקטרג.

ואין

קטגור, נעשה סנגור.

אז לכן הוא גם לא נכנס בבגדי זהב, לפני ולפנים.

ואף על פי ששופר מבחוץ הוא,

כוונדל זיכרון,

כבפנים דמי.

אומנם שופר, תוקעים בו מבחוץ,

לא נכנסים איתו לקודש הקודשים,

אבל הוא נחשב כאילו אתה עומד בקודש הקודשים ועולה זיכרוננו לפני השם.

אפילו שהוא מבחוץ, כי בפנים דמי.

אם נתרומם באותה שעה של תקיעת שופר

ונקבל עלינו עול מלכות שמיים,

אז אנחנו כאילו כהן גדול שנכנס לפני ולפנים באותה שעה.

בשעת התקיעה.

אם אתה מקבל עליך עול מלכותו יתברך באמת,

אתה כאילו כהן גדול שעומד לפני הקדוש ברוך הוא בקודש הקודשים.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

ולכאורה,

בזמן שראש השנה חל בשבת,

אין תוקעים בשופר.

אז במה אנחנו מעלים זיכרוננו לפני השם לטובה?

הרי השופר

באותה שעה

זה כמו כהן גדול בקודש הקודשים.

ובזכות השופר

עולה זיכרוננו לפני השם לטובה.

בשבת כמו החכמים,

שאין תוקעים בשופר.

אז במה יעלה זיכרוננו לפני השם?

ולא עוד,

אלא חכמים בעצמם אמרו שכל שנה שאין תוקעים לה בתחילתה,

מרעים לה בסופה.

שנה זאת תהיה גרועה אם לא תוקעים בתחילתה בשופר.

כאילו בראש השנה לא תוקעים?

וואי!

אז סוף השנה יהיה רע מאוד.

מה הטעם של הדבר?

למה לא תוקעים בשבת?

כי בשבת לא זקוקים לתקיעת שופר.

עצם יום השבת

קודש קודשים הוא.

ויום השבת

הוא גם כן לזיכרון.

כמו שהשופר זה זיכרון,

גם פה זה זיכרון.

השופר מזכיר לנו גם את אלו של יצחק,

את העקדה,

שבזכות העקדה אנחנו קיימים.

אז השבת היא גם כן זיכרון.

היא זיכרון מעשה בראשית.

שבת בראשית.

למה אנחנו שופטים בשבת?

זכר למעשה בראשית, שהשם שבת, ביום השבת הראשון.

והיא גם זכר

ליציאת מצרים.

ואם זה זכר, זיכרון,

זה כבפנים דמי. זה כמו שאתה עומד בקודש הקודשים ככהן גדול.

ואפשר להתרומם

בשבת למדרגות נעלות ולהגיע בשבת

לאותן המעלות שמגיעות על ידי תקיעת השופר,

שזה בבחינת לפניי ולפנים, בקודש הקודשים.

ולזכות על ידי השבת,

שיבוא זיכרוננו לפני השם לטובה.

לא יאומן כי יסופר.

לכן אומר לכם,

שבת שלום.

רבי חנניהו ברגשי אומר, עושו הקודש ברוך הוא זכרות את ישראל,

לפיקו אחר בעולם תורו ומסוות,

שנאמור אדנו הופס למען סדגו, יגדיל תורו ויעדיל.