שבוע טוב, קדושת האכילה, השל"ה הקדוש נקדים הלכות מאכלות אסורות ומותרות, התורה הזכירה במאכלות אסורות ומותרות, "והתקדשם והייתם קדושים", אז התורה מצווה אותנו להיות קדושים, להתקדש ופירושו גם לפרוש מכל דבר האסור. ועוד ציווי "ולא תשקצו את נפשותיכם", כשאדם אוכל מאכל אסור הוא משקץ את נפשו.

ופירשו בזוהר בענין זה, כי המאכלים הטמאים שהזהירה לנו התורה מהם שורה עליהם רוח חיצוני וטמא, מאכל אסור מאכל טמא שורה עליו רוח חיצוני וטמא, ולכן בר ישראל האוכל מאותן הדברים מטמא את נפשו, הוא מראה על עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא באלהי ישראל, תראו עד היכן זה חמור, לא רק ששורה עליו רוח חיצוני וטמא אלא ששורה את נפשו ומראה על עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא באלהי ישראל, כי הדבר הטמא נעשה חלק אבר בעצם האדם, והנפש מתלבשת שם. נמצא שהוא מטמא נפשו ומטמא הנפש המלובשת בגוף, ורוח הטומאה שורה עליו בר מינן. אז גם בגופו, גם בנפש הבהמית וגם בנפשו בחלק הרוחני בנשמתו.

וכתב בספר ראשית חכמה, בשער הקדושה פרק ט"ו אות ב' ג', כן האוכל מדברים המותרים ואכילתו לשם שמים שורה רוח צד הקדושה והטהרה והנפש נהנית מאכילה ההיא מצד הקדושה שבה. אז להיפוך, מי שאוכל דברים מותרים והאכילה שלו היא לשם שמים, צריך גם להתכוון בשעת האכילה שלא אוכל בשביל למלא בטנו או לזלול או משום תאוה, אלא לשם שמים שיש לו כח לעבודת הבורא, לברור ניצוצות הקדושה, אם הוא מתכוון באכילתו לשם שמים אוכל הדברים המותרים שורה עליו רוח של קדושה וטהרה והנפש מאכילה ההיא מצד הקדושה שבה. זה מה שכתוב "צדיק אוכל לשובע נפשו", לפי הפשט זה קשה, מה קשור שובע נפשו, הנפש היא רוחנית, מה היא נהנית מהאכילה? אלא הענין שבאכילה עצמה יש צד של קדושה. ומצד הקדושה ההיא הנפש שבעה, עד כאן לשון ראשית חכמה.

אז באכילה עצמה יש צד קדושה. הזכרנו את זה בהרצאות ישנות, נביא את המקור עכשיו. אומר דבר זה מצאתי יותר מבואר בליקוטי תורה פרשת עקב בשם האלהי הארי זללה"ה ז"ל, הוא פירש את הפסוק בדברים ח', פסוק ג', "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", על זה מפרש הארי הקדוש, אבל הוא אומר, כבר חקרו הפילוסופים לידע סיבת חיבור הנפש בגוף ע"י אכילה, איך האוכל מחבר בין הנפש לגוף? אם נפסיק לאכול הנפש תצא, מה היא קשורה לאכילה? איך זה מחבר האכילה בין הנפש לגוף. וכי הנשמה היא בת אכילה? ולא עלתה ביד הפילוסופים לידע את הסיבה, לא יכלו.

אמר הרב הארי הקדוש, אין לך דבר שאין בו צד קדושה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה פרק י' סעיף ו', אין לך עשב מלמטה שאין לו מזון  מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, אפילו עשב יש בו כח רוחני, יש כח עליון, יש מלאך, יש מזל, יש השפעה שמושפעת מלמעלה והיא אומרת לו גדל. כתוב שבעשרה מאמרות ברא הקב"ה את העולם, ומאמר ה' נשאר קיים, כי אם היה נעדר היה נעלם כל הבריאה, אבל מאז שה' אמר ה' אמר ויהי, נתהווה הכל, הוא ציוה ויעמוד. אז כל זמן שהוא ציוה ויעמוד, אבל אם מפסיק הציווי, האמירה, אין כלום, נשאר ה' לבדו כמו שהיה בתחילה. וה' משפיע גם למלאכים ממונים כוכבים מזלות כל מה שזה, משפיע עליהם, והם בכוחם משפיעים למטה יותר, בדרך השתלשלות.

אז אמרו רבותינו את הסוד הגדול, אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה בו ואומר לו גדל. הכוונה כח ההשפעה הבא מלמעלה, כמו שכתוב בהושע ב' כ"ג, נאום ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ, אז כביכול יש עניה, הקב"ה מדבר אל הכוחות שהם נקראים שמים, והם עונים את הארץ דהיינו מכח השפעתם מושפעת הארץ. נמצא כל מאכל בעולם הוא מעורב בגוף ונפש, יש לך בטטה, יש את גוף הבטטה ויש לך נפש הבטטה, כי אותו כח שאמר גדל הוא נמצא שמה, זה כח הקדושה שנמצא בכל דבר שנברא. אז כל מאכל בעולם מעורב בגוף ונפש.

המאכל הנגלה הוא גוף, וקדושת ההשפעה מלמעלה שמכה בו לאמור גדל זה הנפש שלו. וכשהאוכל אוכלו, אז על ידי האכילה נשאר גוף ונפש שלו מחוברים, הגוף והנפש של האדם נשארים מחוברים בזכות אכילת גוף ונפש של הבטטה ושאר הדברים. כי הנפש נהנה מהנפש של המאכל, והגוף מהגוף של המאכל. אז הנפש שלנו מקבלת מהבטטה את הרוחניות שיש בבטטה, והגוף עצמו מקבל את גוף הבטטה, זה שכתוב "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, לא על הלחם זה שאתה רואה מהמכולת, לא על הלחם לבדו שגלוי לפנינו יחיה האדם, מזה הוא לא חי, ואם כן מה תועלת יש לזה, איך הנפש מתפרנסת בזכות זה ואיך היא מקושרת וחיה בזכות זה? אלא על כל מוצא פי ה' שנמצא בלחם, כי על כל מוצא פי ה', רוצה לומר שיש למוצא הלחם פי ה', מה שיצא הלחם לכן אנחנו אומרים ברוך אתה ה' המוציא לחם מן הארץ. זה מוצא פי ה' הוא הרוחניות. זוהי ההשפעה שמכה בו ואומר לו שיצא החוצה ויגדל, על זה יחיה האדם. דהיינו הנשמה של האדם מתקיימת בזכות הרוחניות שנמצאת בכל דבר ודבר מן המאכלות.

אז נחזור לראשית חכמה שהוא אמר שאם אתה אוכל אוכל כשר ולשם שמים, אז תדע לך ששורה עליך רוח צד הקדושה והטהרה, והנפש שלך היא נהנית מאכילה מצד הקדושה, עכשיו יובן צדיק אוכל לשובע נפשו, לא הבטטה מעניינת אותו, הרוחניות שבה, ז"א לברור את הניצוצות של הקדושה שיש בפנים, ואז להתקדש בגופו, לכן חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת ולא ביום חול, כי ביום שבת זה מצוה לאכול, ועם קדושת השבת וקדושת המאכלים, כשהכנת אותם כמו שצריך ולא אכלת נבלות וטרפות, ובדקת משרצים והכל, ואתה אוכל עם כוונה לשם שמים לענג את השבת, לקיים מצות אכילה, מצות אכילה, אוה, כמה אתה מתקדש בזאת האכילה.

וכתב ראשית חכמה בשער הקדושה פרק ט"ו אות ג' וזה לשונו: לכן ראוי להחמיר האדם על עצמו במאכל עצמו שלא יהיה בו צד איסור כלל. אם יש בו צד איסור אז רוח הטומאה שורה מיד על המאכל והנשמה שלך מקבלת את הטומאה, ואתה נטמא, אז צריך להזהר שלא יהיה בו צד איסור כלל, הרב אביטן סיפר לנו פעם שניה כבר שהוא בודק את החסה אחרי שהוא שוטף עם סבון ומים קולחים והכל, והוא שם את זה על השולחן שיקוף, ופעם שניה הוא מצא עוד פעם חרק, הפעם מת אבל נחבא אל הכלים שמה, לא ירד במים, ואם לא היה בודק היו אוכלים חמישה עכברים בסעודת שבת. קרא לכל בני המשפחה שיראו שוב, לא להתייאש מהבדיקות, צריך לבדוק היטב היטב.

אז כתב ראשית חכמה, לכן ראוי להחמיר האדם על עצמו במאכל שלא יהיה בו צד איסור כלל, שהרי יחזקאל הנביא היה משבח עצמו, שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם, אפילו שהיא מותרת כיון שנפל בה ספק איסור, ז"א יחזקאל הנביא, אם היתה שאלה על בהמה היה ספק, אבל אח"כ כשבדקו את הספק התירו אותה, אמרו בסדר, הוא לא אכל, כמו שאמרו רבותינו בפרק טרפות בחולין ל"ז ע"ב, על הפסוק ביחזקאל ד' י"ד, "ולא בא בפי בשר פיגול, בודאי שיחזקאל הנביא לא היה אוכל פיגול, מה הוא היה אוכל נבלות וטרפות? מה הוא היה אוכל בהשגחה של יורה דעה? חס ושלום, אלא מה, הוא אומר שגם זה שאלה שבאה לפני החכם בשבילו זה פיגול. כל שכן אם יהיה במאכל צד איסור שראוי להתרחק ממנו.

והרי יש כמה דברים שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי, זה אוסר וזה מתיר, וודאי שיחזקאל הנביא ע"ה לא היה אוכל, שהרי אותו האוסר שויא לגבי חתיכא דאיסורא, והוא חמור יותר מהורה בה חכם, מה הוא אומר? אומר לנו השל"ה הקדוש, כשמביא את הראשית חכמה, הוא אומר שיחזקאל לא היה אוכל מבהמה שהורה בה חכם, היה ספק, לא ספק בדין, ספק במציאות, האם זה כשר או טרף, שאלה, ובסוף הורה חכם מותר, הוא לא היה אוכל מזה. כל שאלה שהורה בה חכם הוא לא אכל, זהו. אז כל שכן אם יהיה במאכל צד איסור, מה זה שיש בו צד איסור? הרי יש מחלוקות בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי, זה אוסר וזה מתיר, אז בבהמה שלפנינו או בעוף יש צד איסור, צד אחד אומר אסור לגמרי, צד שני אומר מותר לגמרי, אז יש פה צד איסור, צד איסור זה הרבה יותר חמור משאלה שהורה בה חכם. למה? כי שמה אין צד שאומר שאסור, רק מבררים את המציאות, מה המציאות פה האם יש מציאות כזאת או אין מציאות, התברר בסוף שאין מציאות וזה בסדר אפשר לאכול, זה הוא לא אכל אז ודאי שצד איסור הוא לא אכל.

ובודאי שיחזקאל הנביא ע"ה בדבר זה לא היה אוכל, למה? שמי שאוסר, יש פסק שאוסר אז בשבילו החתיכה הזאת היא איסור גמור, הוא לא אוכל מזה, כי בשבילו זה אסור גמור. נגיד הרמ"א אומר משהו והמהרש"ל אומר משהו, אז אם המהרש"ל אוסר הוא לא אוכל מה שהרמ"א מתיר אפילו שהרמ"א הוא הפוסק של האשכנזים, הוא לא היה אוכל, אצלו זה היה אסור. דרך אגב השל"ה הקדוש אומר, שכל מחלוקת שיש בין הרמ"א אפילו שקיבלו כל יהדות אשכנז קיבלו את הרמ"א עליהם כפוסק, רבי משה איסרליש, והמהרש"ל חלק עליו על תורת החטאת שלו, וכל דבר שהוא היה אוסר, המהרש"ל, למרות שהרמ"א היה מתיר, הוא ציווה לבניו לנהוג איסור. ז"א אם המהרש"ל לא דיבר והרמ"א אמר אסור או מותר הולכים לפי הרמ"א, אבל אם הרמ"א אומר מותר והמהרש"ל אוסר הוא ציוה את בניו ללכת כדרך האיסור, בקיצור לעולם ללכת צד האסור מבין שניהם, כל מי שיאמר אסור לא הולכים לפי השני, אלא לפי האסור. כמה צריך להחמיר בנושא מאכלות אסורות.

אז הוא אומר, וכתב בחובת הלבבות בשער התשובה פרק ה', שהחסידים, לא של פה בני ברק, כן, החסידים היו פורשים משבעים שערים משערי המותר מיראתם שער אחד משערי האיסור, שלא להכנס בגבול האיסור התרחקו שבעים שערים של היתר, לא רוצה לא מעוניין לא קרה כלום, יש דגים יש משהו אחר יש בטטה, ביי.

ראה עד היכן קדושת המאכל, אומר השל"ה הקדוש, ותשמעו מה הוא אומר איזה מציאות, זה בזמנו לפני מאות שנים. ראה עד היכן קדושת המאכל, והנה ראיתי בני עליה והם מועטים, אפשר אפילו שניים בדור אינם, אם תחפש לא תמצא אפילו שניים, שלא לאכול מדבר שיש בו מחלוקות, כולם נכנסים חופשי איפה שיש מחלוקת מה הבעיה, מה הבעיה, מה שאכלת תאכל מה קרה, יש רב אחד בשיכון ה', לא יאומן כי יסופר, מישהו פנה אליו בשאלה ואמר לו כבוד הרב, שמעת על הבעיות של הכשרות וזה עכשיו בעת האחרונה? אמר לו מה הבעיה? תמיד היו בעיות, תמיד היו בעיות, אז הוא אומר לו טוב, אז אני יכול לאכול או לא? אומר תאכל תאכל. זה רב פוסק, כותב ספרים. תאכל, תמיד היו בעיות, תאכל. אתם שומעים דברים כאלה?

אז הוא אומר, והנה ראיתי בני עליה והינם מועטים, אפשר אפילו שניים בדור אינם שלא לאכול מדבר שיש בו מחלוקות, אף דנהג עלמא ופסקו כהמתיר, אפילו שהעולם נוהגים במחלוקות ללכת אחרי המתיר, אבל בני עליה שאני אמצא שהם יברחו ולא יאכלו מדבר שיש בו מחלוקת, פחות משניים. מכל מקום, הוא משאיר צוואה לבנים שלו. מכל מקום הבנים בני, ישמרכם צורכם וקונכם דאז הוא אומר, ארשום לכם איזה ענינים להזהיר אתכם להחמיר במה שאין העולם נזהרים, ואל תהיו אחרי רבים לרעות, מאחר שהוא מצד דינא כמו שאפרש. הוא אומר כל הרבנים זה לרעות, אל תלכו אחריהם. להזהיר אתכם להחמיר במה שאין העולם נזהרים, כי הוא לא מצא אפילו בני עליה אפילו שניים, שבמקום שיש מחלוקות הם בורחים ולא אוכלים אלא הם נכנסים למה שהעולם נוהג, אז הוא אומר זה רבים לרעות, לא ללכת אחריהם, למה? כי זה מצד הדין. מצד הדין, לא חומרות סתם, זה מצד הדין לא להכנס לזה. סתם ככה בכללים שלנו הידועים הרי ספק דאורייתא לחומרא, אז בענין הסכין זה דאורייתא, אז איך אנשים נכנסים לבית הספק, זה רשעות, זה לא בא נגיד לא מזיד, קרוב למזיד ודאי, כי יש לך פה רעותות מפורסמות. ותיכף תראו.

והוא אומר להם כמו שאפשר. עוד הנני מודיע אתכם, הנה רבותינו גדולי האחרונים הגאון מורינו הרב שלמה לוריא זצ"ל, והגאון מורנו הרב משה איסרליש ז"ל, זה הרש"ל והרמ"א, כל אחד מהם חיבר וסידר איסור והיתר, כתב ספרים באיסור והיתר, וכמה פעמים הם מחולקים, יש מחלוקות ביניהם, וכבר יצא טבעו של הגאון מורינו הרב רבי משה איסרליש ז"ל לילך אחריו ולפסוק כמוהו, ובודאי מן השמים זכה לזה, כמו שנפסק הלכתא כבית הלל, אף על גב דבית שמאי היו חריפים יותר. יבמות י"ד א'.

רק כגון דא צריך אני להודיע, עכשיו הוא מודיע בצוואה לבנים, כי הגאון מהרש"ל ז"ל הוא בתראי בסדר חיבור איסור והיתר שלו, הוא היה אחרון שכתב את הספר איסור והיתר שלו, לאחר שחיבר הרמ"א ז"ל את ספרו תורת חטאת, כי כן היה המעשה, עכשיו הוא מספר איך היה המעשה. תלמידים של הגאון מהרש"ל ז"ל איסור והיתר שלו, והביאו אותו לידו של הרמ"א ז"ל, שחיבר את התורת חטאת שלו, את הספר. על כן הביא כמה פעמים איסור והיתר של הגאון מהרש"ל ז"ל, הוא משיג עליו, אז הרמ"א חולק על המהרש"ל כי הוא ראה את ספרו שהביאו לו, ואח"כ באה תורת החטאת שהשלים את הספר הרמ"א עם ההשגות שלו על המהרש"ל, הביאו את הספר הזה למהרש"ל ז"ל, וכתב מהרש"ל ז"ל, תראו איך הוא מקפיד השל"ה כל מקום לכתוב ז"ל הוא אפילו חוזר עליהם עשרות פעמים, כי זה מצוה, מקיימים מצוה, זכר צדיק לברכה כתוב, זכר צדיק לברכה, אבל לא כמו אלה שאומרים ז"ל, פלא יועץ אומר צריך להגיד זכר צדיק לברכה, ז"ל אין לו משמעות, אתה לא מכבד אותו ואתה לא מקיים את המצוה זכר צדיק לברכה, צריך להזכיר את הצדיק לברכה, זכרונו לברכה, לא ז"ל, לא זצ"ל ולא ז"ל ולא חז"ל, ולא חז"ל, חכמים זכרונם לברכה. תשמעו 38 שנה שלי, כל הזמן, חכמים זכרונם לברכה, לא חז"ל ולא ז"ל ולא.

ויש המשך גם, שם רשעים ירקב, על זה ניתן דרשה בנפרד למה אני מזלזל בכמה כאלה שצריכים להיות מזולזלים.

וכתב המהרש"ל ז"ל באיסור והיתר שלו מה שכתב, זהו, אז הוא סיכם גם את הרמ"א עם כל ההשגות עליו, נמצא שזה הגאון מהרש"ל ז"ל הוא בתריא, הוא אחרון. ז"א הוא ראה גם את הרמ"א וההשגות עליו.

אבל כבר אמרתי שכבר נתפשט בתפוצות ישראל שבחוצה לארץ, במלכות פולניה ופיהם ומרים, ואשכנז לפסוק כהגאון הרמ"א ז"ל. אבל מכל מקום אומר השל"ה הקדוש, ראוי להיות כל איש שורר בביתו להתקדש ולהחמיר לאסור לעצמו הן מה שאוסר זה והן מה שאוסר זה, לעולם להחמיר. כל מי שאוסר תרוץ אחריו. אף שמיקל לאחריני בהוראה לפי המנהג יחמיר לעצמו. גם כשאדם צריך להורות נגיד לאנשים או משהו והמנהג הוא להתיר, אבל לעצמו שיחמיר, זה צריך להיות כל איש שורר בביתו להנהיג קדושה בבית ולהחמיר לאסור לעצמו, מכל שכן שלא יקל לעצמו ויחמיר לאחרים.

וארשום איזה מקומות וישמע חכם ויוסף לקח, איך יכול להיות שאדם יקל לעצמו ויחמיר לאחרים? כי הוא רוצה להראות שהוא מהמחמירים אבל בתוך תוכו הוא אוכל, כמו אלה מהועדה של מחפוד, שהם בעצמם אמרו שאסור וצריך להוציא את האוכל והם בעצמם אוכלים. איייי.

עכשיו הוא אומר ככה, והנה החומרות מצד הדין הם אלו, לא חומרה של חסידות אלא חומרה מצד הדין, ראשית דבר, דבר גדול, מחמת בדיקת הסכין של השחיטה. דבר ראשון. שחיטה מתחילה עם הסכין, הדבר הגדול, הדבר הגדול מצד הדין זה להחמיר מאד בענין בדיקת הסכין של שחיטה. הוא מביא פה השל"ה הקדוש את רבינו יונה, כתב רבינו יונה בשערי תשובה שלו, בשער ג' באות צ"ו, והובא בבית יוסף בטור יורה דעה סוף סימן י"ח, זה להלכה נפסק, מספר שערי תשובה, חושבים שספר שערי תשובה זה ספר מוסר, הלכה משם יצאה בדין בדיקת הסכין ליורה דעה בשו"ע, וזה לשונו, קודם כל הוא מברך אותי, השערי תשובה, ולמוכיחים ינעם, העד בעם וייזהרו בתורת השחיטה בדקדוקיה, מה זה ולמוכיחים ינעם? המשך הפסוק "ועליהם תבוא ברכת טוב, ברכת התורה וברכת הקב"ה. וכתוב בספרים, ועליהם, כן, למוכיחים ינעם, כתוב נועם ה' יהיה עליהם, מי אלה המוכיחים? אלה שמעידים בעם. ולמוכיחים ינעם העד בעם וייזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה, ויבחרו להם שוחט ירא חטא, כי עם רב מישראל תלויים עליו במצות השחיטה ובדיקה, כל העם תלויים בו. אמרתי שהשטן כבר לא צריך לשחוט אנשים, הוא מסר את הסכינים שלו לשוחטים ובפרט למחמוד, תשחוט תשחוט, הוא מתפאר שהוא כבר חמישים שנה שוחט, אז תחשבו חמישים שנה מה הוא עשה לעם ישראל.

וגם אמנם אמרו רבותינו ז"ל, בחולין ג' ע"ב, רוב מצויין אצל השחיטה מומחים הם, ז"א כתוב שמה שרוב שמצויים אצל השחיטה מומחים הם, אם תקח את רוב השוחטים שמצויים אצל השחיטה הם מומחים. אבל אומר פה השל"ה הקדוש, וגם אמנם, נכון שאמרו רבותינו שרוב מצויים אצל השחיטה ומומחים מהם, יש מקומות מבלי משים ואין תוכחת מצויים שם רבים מן העם הנמצאים אצל השחיטה בלתי מומחים, ז"א יש מקומות שאין מי ששם לב אליהם, זה עובד קבוע. ואין תוכחת מצויה שם, אין מי שעומד לנער אותם, כל פעם ענין השחיטה, ואז רבים מן העם נמצא אצל השחיטה בלתי מומחים בכלל.

דיבר איתי אחד מראשי הצוותות החשובים ששוחט גם לרב שטינמן ולרב קניבסקי, ואמר לי שלכן יתכן גם שסכינים של רבנות יהיו פעמים יותר טובות מסכינים של בד"צים מפורסמים ביותר, לא מאלה שאנחנו יודעים שהם חרטה ברטה, גם אלה שהם טובים, למה כי עושים להם בדיקות פתע מידי פעם והם חוששים, אבל אלה שהם בד"צ בפני עצמו זה החבורה שצריכה לייצר את הבשר. אז נכון שהם כותבים על הפתק שהם מוכרים את העוף או את הבשר את כל ההידורים, זה ההידורים שמתכוונים לעמוד בהם, אבל השאלה אם הם עומדים או לא עומדים, מהמציאות הם בכלל לא עומדים.

ועוד ראינו במקצתם שערוריה הוא אומר, השל"ה מעיד, ועוד ראינו במקצתם שערוריה, כי רבים מן המומחים ריחו ליבם מיראת חטא. אז מה, אין להם יראת חטא, מה מועיל אם אתה מומחה, תן לי גם אני יודע להוריד את הראש, מה הבעיה להוריד את הראש, גם בדעש מורידים ראשים, יותר גדולים. אבל אין יראת חטא. אניה שבוע אשמיע לכם כל מיני הקלטות לשתף אתכם במה שאני יודע, ואתם תחליטו לאור מה שאתם שומעים אם החששות שלי צודקים או לא צודקים, אולי אני מפריז על המידה, למרות שעד עכשיו הבאתי עדויות נאמנות, אבל לדוגמא, אחד מהיראי חטא במקום לפקח על השחיטה בחו"ל, אז הוא כותב ספר תורה, לפרנסה, צריך פרנסה, כולם שוחטים והוא כותב ספר תורה. יש אחרים מטיילים, יש כאלה בלילות הולכים למקומות אסורים כמו באומן, ויש כל מיני דברים, יש כאלה שאוכלים מאכל של הגויות שמבשלות להם שמה, כמו שהעיד יצחק עובדיה שהוא אכל עם מחפוד בעצמו מאכלי גויים, ועוד כאלה וכאלה, יש לי גליון הרשאות באחוזים כמה נכשלים שמה בעבירות מסוגים שלא הייתם חולמים בכלל, יש כאלה לא מתפלליםבמנין, יש כאלה לא ראו ספר תורה במשך חודשים, דברים איומים. אבל צריך שיהיה גם יראי חטא, אז מה אם אתה מומחה אפילו, נגיד שאתה מומחה, מומחה זה שלא מגיע למפרקת כמו שכולם אומרים, אבל נגיד שאתה מומחה בשחיטה, ואיפה יראת חטא? צריך גם יראת חטא שיהיה מורם יותר מכל יראי חטא הרגילים.

כותב ואשר איננו ירא ליבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין, אז מה זה מעכב היראת חטא? שכשהוא יבדוק את הסכין הוא לא יוכל לדקדק בבדיקת הסכין. ויש לי סרטון שצילמנו, ובן אדם ששוחט את הסכין הוא בעצמו שוחט הוא בעצמו בודק, בודק על רוטב ולא בודק לאורך הסכין שש פעמים, אלא חצי חצי חצי ובמהירות כזו, זהו, בלי כוונת הלב עם רעש וקוקוקווקקו והכל וזה, וזהו וממשיכים יאלה קדימה טטטט וממשיכים. נו, זה יראת חטא?

ואשר איננו ירא ליבו לא יביא לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוון את ליבו במאוד מאד בבדיקתו. מי אומר את זה? רבינו יונה. הלא תראה, זה פסק ההלכה, זה פסק ההלכה בשו"ע גם, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה, ולאחר מכן ימצאנה כי הכין ליבו באחרונה. ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב, מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים, ויתר דרכים וצדדים. אני מסביר, הוא אומר פה דבר איום ונורא, אם אדם הוא לא ירא חטא, ליבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוון את ליבו במאד מאד בבדיקתו, והלא תראה, תראה זה עובדה בחוש, כי יבדוק אדם פעמיים שלש, לא סתם אדם שוחט, יבדוק פעמיים שלש המומחה, ולא ירגיש בפגימה דקה, לא ירגיש, ולאחר כן ימצאנה. עכשיו אני שואל אתכם, אנחנו לא מבינים כלום, נכון? אבל אם יש פגימה שזה נקרא אוגרת, שיש עוקץ, והציפורן עוברת מרגישה, מה פירוש? היא נתקעת, או מתעכבת, ואתה מעביר את היד, אז לכאורה כל מי שיעביר, הנה יש פה, אתם רואים פה יש סדק קטן, כל מי שיעביר אפילו מתוך שינה הוא ירגיש. על דבר כזה לא מדברים, כי זה גם בן אדם שלא נגע בסכין אף פעם יעשו לו ככה הוא ייתקע, מדברים על פגימה דקה, דקה פירושו של דבר שהשוחט המומחה מעביר פעמיים ושלש על אותו  מקום ולא מרגיש. ז"א הוא בודק פעם אחת, אומרים לו תבדוק עוד פעם, בודק עוד פעם לא מרגיש, תבדוק עוד פעם, בודק עוד פעם לא מרגיש, אז איזה פגימה זו, דקה נכון? אח"כ אומרים לו תכין את ליבך, תכין את ליבך, ואז הוא מכין את ליבו בשיקול הדעת בכוונת הלב כמו שכתוב, ואז הוא מעביר שוב פעם ואומר אה, הנה פה, פה, עכשיו הוא הבין. נקרא עכשיו מה שכתוב.

אומר רבינו יונה, רבים מן המומחים ריחקו ליבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא ליבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין, כי צריך לכוון את ליבו במאד מאד בבדיקתו, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר מכן ימצאנה, למה? כי הכין ליבו באחרונה, זה אותה אצבע. לא האצבע קובעת, הלב קובע, הכנת את ליבך להרגיש או לא הכנת את ליבך להרגיש, עכשיו מי שעובד בשחיטה מחפש למצוא או לא מחפש למצוא, ובפרט אם זה תעשיה שלו. לכן אנחנו לוקחים בודקי סכינים הכי טובים ושיבדקו בנחת ואנחנו לא רוצים שום כלום של כלום. ספק כלום. לכן יש ימים שאנחנו ממתינים בשחיטה, ולא יוצא סכינים טובות אז אנחנו לא לוקחים כלום, יום שלם לא יוצא סכינים טובות ואנחנו הולכים הביתה ואין כלום. רגע, ומה עם המה ששחטו? זה בד"צ, זה עובר לבד"צ, אנחנו לא לוקחים כי נמצא משהו דק, פגימה דקה, אבל זה מעבירים, קוראים לזה הרגש, קוראים לזה כל מיני שמות, יש שמות שמחליקים את הבעיה. וזה נבלות וטרפות, לזה קורא הרב שלום רוט חזירונים.

עכשיו ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב, כי מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסכינים, עכשיו אחרי ששוחט גם צריך לראות את הסימנים שהם נשחטו כהוגן, וצריך להרים אותם עם האצבע בשביל לראות שאכן הם נשחטו כהוגן, וגם יתר הדרכים והצדדים. עד פה לשון רבינו יונה, מפה רואים מה הכי חמור שהוא התחיל שהוא מצווה את הבנים שלו, תדעו לכם בדיקת הסכין, בדיקת הסכין.

עכשיו תשמעו עדות של השל"ה הקדוש, עד פה זה היה רבינו יונה, עכשיו אנחנו חוזרים לש"ה הקדוש, ואני הגבר מיום היותי לאיש נצטערתי על דבר זה, מה שאוכלים בשר מכל אשר יביאו מישובי העיר ואגפיה, אף כי נתמנה שם שוחט שקיבלוהו בני הישוב ההוא, מכל מקום לפעמים מקבלים לשוחט מכל אשר בחרו, אף שאינו מופלג בחסידות ובאומנות יתרה. אז הוא אומר, אני תמה ומצטער על זה מאד, מהיותי לאיש, ז"א מגיל 13, איך אוכלים בשר מכל אשר יביאו מכל העיר ואגפיה, אה, יגידו שמה זה, זה שוחט שמינו אותו פה אנשי הקהילה, הוא אומר פאילו שהוא נתמנה שם שוחט וקיבלו אותו בני הישוב ההיא, זה לא כמו היום אדם אין לו עבודה הולך נהיה שוחט עובר קורס שלשה חדשים נהיה שוחט, והרב רבין אמר לפחות שנתיים הוא צריך כל יום לשחוט לשחוט ומישהו על גביו בשביל שיהיו מומחה. אז הוא אומר אפילו שבחרו אותו בני העיר, איך אוכלים, איך אוכלים הוא שואל. מכל מקום לפעמים מקבלים איש מכל אשר בחרו, אפילו שהוא לא מופלג בחסידות ובאומנות יתרה, ז"א הוא מצריך שאדם יהיה גם מופלג בחסידות ובאומנות יתרה, שיהיה כמו שצריך אומן מומחה, והוא אומר אפילו בעיר גדולה שהיא עיר ואם בישראל, תקשיבו טוב, ראוי לכל ירא וחרד לדבר על לב האב בית דין לחקור ולדרוש איך הוא הסכין של השוחט דמתה, אפילו אם הוא ירא שמים כי נוסף על יראת שמים צריך באומנות יתרה, שמעתם מה אומר השל,ה הקדוש, אתה מגיע לעיר, תכנס קודם כל איפה אב"ד פה, מי אחראי פה על העיר, מי האב"ד? זה הראב"ד? שלום אדוני, שלום כבוד הרב, אני רוצה לדעת, אני עומד לשהות פה בעיר כך וכך, מי השוחט? אפשר לדעת אם אני יכול לסמוך על האכילה והשחיטה שלו וכו' וכו'? תשמעו מה אומר, רואי לכל ירא וחרד לדבר על לב האב"ד לחקור ולדרוש איך הוא הסכין של השוחט של העיר אפילו אם הוא ירא שמים כי נוסף על יראת שמים צריך אומנות יתרה. אני קיבלתי על עצמי משנים רבות, מאז שיצאתי לחו"ל, לא לאכול בחו"ל, לא שואל אב"ד לא שואל אף אחד, לא אוכל, לא אוכל. אוכלים דגים וירקות וזה בסדר. קצת ממרחח, ריבה, נ פלא מאד.

אבל יש כשרות שמזכירים אתה יודע מי זה אחראי על השוחטים? קוראים לו פלוני אלמוני, הוא יראה שמים, מאה אחוז, ירא שמים זה תנאי ראשון, אח"כ צריך אומנות יתרה, נכון? נגיד שגם זה יש לו, אז מה הראיה? כמה יש בורה דעה שוחטים וכו'? כולם הם כאלה? מה אתם משתמשים להגיד שזה זה? אבל זה מפקח על כל השחיטה בארץ ובחו"ל בעת ובעונה אחת? לא. והוא פעם הוריד למחפוד את מה שהוא התיר? את האיסורים? לא, אז מה מועיל שהוא ירא שמים, הפוך זה מראה שהוא לא ירא שמים, כי אם הוא נשאר עוד במקום כזה שיש עליו כל כך הרבה טענות והוא נשאר, אז אין לו יראת שמים, יש לו רק משכורת שם, זה לא יראת שמים. אתה יכול להיות ירא שמים בבית כנסת, אבל אם אתה נמצא בתעשיה הזאת שמייצרת נבלות וטרפות אתה לא ירא שמים.

ואומר השל"ה הקדוש, ואני ראיתי אחד מן הפרושים האמיתיים שלא אכל בשר אם לא כששחט הוא בעצמו, והיה בא לעיר גדולה לאלהים המתנהגת בחסידות ובקדושה ודיברו עמו חכמי העיר, נעלבו חכמים של העיר, אדם כזה מפורסם, פרוש מפורסם מגיע לעיר, ולא מסכים לאכול מהשחיטה של המקום, זה כאילו מטיל דופי ברבנים של העיר, זה כאילו הוא אומר שהם לא אחראים. שאלו אותו למה לא יאכל הבשר ששחט השוחט המומחה שלנו? לרוב הפצרתם לקח הסכין מן השוחט ובדק אותו, הזמינו את השוחט אמר תן לי לראות את הסכין שחיטה שלו, לא באמצע השחיטה, שאז עלול שהיא השתנתה, זה אחרי שמסדרים אותה, כאילו סכין שעולים איתה לשחיטה, שמכינים אותה כמו שצריך, תביא את הסכין שלך, הביא את הסכין בדק לו את הסכין. אמר לשוחט תאמר לי, איך אתה מחזיק הסכין? אמר השוחט הוא כשר, ז"א בדק השוחט את הסכין עצמה ואמר הסכין כשר. אמר לו לשוחט עוד פעם הפרוש הזה, אמר לו בדוק אותו שנית, הוא בדק אותו שנית, כל זה נעשה בפני הרבנים ובפני כולם, ואמר שהוא כשר. אח"כ הראה הפרוש הזה לחכמים ואמר, תראו שכאן יש פגימה, מה זה אומר שהוא האכיל נבלות וטרפות את כל העיר, כי הוא לא מרגיש אפילו בפגימה, הוא בדק פעמיים עכשיו בניחותא, לא תוך כדי עבודה, לא אחרי שחיטה של מאה מאתיים אלף אלפיים, הוא עכשיו בודק שזה המצב הכי אידיאלי לבדוק, ובפרט שהוא יודע שמחפשים אותו אם הוא יודע לבדוק, אז כמה הוא צריך להיות זהיר וזריז ומומחה, אה, כמה? הוא יחפש אפילו איפה שאין יגיד כאן, כאילו בשביל חשש יגיד, הוא בדק ולא מצא, בדק ולא מצא, אומר להם הנה בבקשה תקחו פה יש פגימה. ואמר תראו שבכאן יש פגימה. פגימה פירושו שהבן אדם מאכיל נבלות וטרפות את כל העיר כולל הרבנים שעומדים שמה. וכדבריו כן היה ותמהו חכמי העיר. ראו עד היכן הדבר מגיע כי צריך להיות מופלג ביראת שמים, בשביל למצוא פגימה, ומופלג בהבנת הבדיקה, היה פעם אתם יודעים שוחט שאמר שהוא שנים עושה ואין לו פגימות בכלל, לא צריך להגיע לפגימות בכלל, הבנתם? אם הלב פגום לא מוצאים פגימות, אבל אם הלב טהור וירא מוצאים הרבה פגימות. אז צריך לראות כמה צריך להיות מופלג ביראת שמים ומופלג בהבנת הבדיקה, ולא לחינם אומר השל"ה הקדוש היה מנהג של חכמי התלמוד לבדוק הסכין דוקא הם בעצמם ובכבודם, חכמי התלמוד היו בודקים את הסכינים, ולא להאמין לשום טבח שום שוחט אפילו שהוא ירא שמים, כי צריך הרבה ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקות הסכין. אני משלם כסף נוסף שבודקי הסכינים יבדקו והמטרה שהם בודקים זה למצוא פגימות, לא לא למצוא אלא אני משלם שימצאו פגימות, ואם יש פגימות אני לא רוצה לאכול, זה ההבדל.

והנה, אומר השלה הקדוש לסיכום, כשזיכני ה' יתברך לבוא לירושלים עיר הקודש תובב"א ראו ראיתי הנהגת בדיקת הסכין בכאן באימה יתרה. בזמן שהוא הגיע לארץ ישראל, ובהראותו לחכמי העיר, וכן המנהג בכל המלכות הזה, ראו עיני ושמח ליבי.

דבר שני שהוא מדבר עליו, זה על משמוש הסרחות אני לא אכנס לזה עכשיו, אבל הוא אומר כאן שיש עוד ענין ויש בעיה עם כל הכשרויות האשכנזיות שהם מפרקים סרחות ומורידים רירים, ואני אשמיע לכם עדויות בזה, אתם תחליטו מה שאתם רוצים. אז אני אומר את זה רק בריצה רק שתדעו שיש עוד נושא שהוא גם כן בשביל שיהיה חלק בית יוסף לספרדים זה צריך להיות בלא רירים.

אז הוא אומר עוד שנית בענין משמוש בסרחה למעך בה שנוהגים העולם, ונתפשט הנגע בהרבה מדינות וקהילות וממעכין אפילו בנסחר שלא כסדרן, כי בסדרם זה בסדר לפי המרן אפילו שלא כסדרם שהם טרפות המוזכר בתלמוד, וכבר כתב הרשב"א בתורת הבית הקצר בית שני שער שלישי, שהעושים כן כאילו מאכילים טרפות בישראל, וכתב כן רבינו ירוחם בנתיב ט"ו חלק ה' סוף אות ו' וכתב כן בשם רבינו תם ובשם גדולי האחרונים שזה להאכיל טריפות, אף שהמובן מדבריו שאין דבר כשר לעשות כן, מכל מקום לא מיחה כי כן דרכו שלא לסתור בכל מנהג הנהוג בכל מה דאפשר לקיימו, זה הרמ"א, אמנם קנאת ה' צבאות תעשה זאת לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, ככה פוסק השל"ה הקדוש, שגם מה שהרמ"א מתיר במקום שהוא לא רצה לסתור בחינם כי כך דרכו במנהג הנהוג בכל מה דאפשר לקיימו, אומר השל"ה אבל על זה קנאת ה' צבאות תעשה זאת לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, ז"א גם אשכנזים לא יאכלו מזה. שממשמשים בסרחות להתירם. ועד כאן לשבוע זה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה....