כיצד להעריך את המעשים | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 30.09.2015, שעה: 10:22
- - - לא מוגה! - - -
בכבוד.
בראשית
ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
לפי השקפה שטחית על הבריאה,
נראים בה שני כוחות נפרדים,
שמיים וארץ.
כוח רוחני בשמיים,
וכל אשר בו ממעל זה רוחני,
וכוח גשמי
על כל אשר בארץ מתחת.
אז זה בראייה ובהשקפה שטחית,
ככה חושבים אנשים.
שרוחניות זה השמיים,
ובארץ זה הכל גשמי.
אבל איך שנעיין,
נבחין שהנחה זו אינה נכונה.
גם החומר הארצי המגושם ביותר
יש לראות בו את הכוח הרוחני כיסוד כל מהותו והווייתו.
שהרי השיעור הפחות ביותר ממנו,
אם תרצה
להפשיטו מכוח הרכבתו
וחיבור חלקיו,
הנה יתפורר ויתפזר,
עד היותו לעפר ואפר
ואף אותם החלקים
מורכבים עוד מחלקים זעירים רבים מאוד,
שאין בכל חושיו ועיניו של האדם לראותם
ולהרגיש מציאותם
מרוב דקותם
עד כי אין ממש.
זאת אומרת לעולם תוכל לחלק חומר חצי חצי חצי חצי חצי חצי חצי עד שלא תוכל לחלק אבל אתה יכול עדיין לחלק אבל אתה לא יכול לחלק.
ברור איפה
זאת אומרת עד כדי אין ממש
ברור איפה שגם כל המשתקף לפנינו בארץ
הוא באותו כוח רוחני שמימי
שהוא בלתי מושג
כוח תמיר ונעלם
המהווה ומחבר את כל החלקים החומריים
עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת
ותמיד הכוח על הזה מעמידם ומקיימם
מהו אותו כוח?
איך נקראינו?
ויאמר ככתוב
אדוני בחוכמה
יסד ארץ.
כלומר,
יסוד הארץ המחזיק אותה והמקיים אותה תמיד הוא חוכמה.
כוח רוחני בלתי מושג בחושים.
אבל המחבר את כל התרכובות
זה השם בחוכמה יסד ארץ.
כל היסוד של כל הבריאה הארצית,
הכל נוצר בכוח רוחני הנקרא חוכמה.
הוא מה שכתוב בתורה הקדושה בראשית,
ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
והארץ הייתה
תוהו ובוהו.
כל הבריאה נבראה ונוצרה מתוהו ובוהו.
ועיקר יסודה הוא איפה?
בעין.
העולם נוצר יש מאין.
כל היש נוצר מאין.
והא חוכמה מאין תמוסה.
ואיזה הוא מגור בינו.
אז כל הבריאה נוצרה מתוהו ובוהו,
ועיקר יסודה הוא איפה? בעין.
היינו הכוח הרוחני הנעלם והבלתי מושג,
ואותו כוח הוא המחיה ומקשר תמיד את העולם ומעמידו על תילו.
כנאמר,
אדוני בחוכמה יסד ארץ.
חלקיקים שבאטום נעים, מה הכוח המניע אותם?
כל האטומי.
מה מניע אותם?
מה הכוח הזה?
מה מחיה אותם?
וכל מה שירבה אדם להסתכל
ויישא לה מרום עיני שכלו,
עליו להכיר עולמות מתקיימים על אותו יסוד הנעלם שנקרא אין.
הכוח האלוקי
המהווה את כל הבריאה בבחינת יש מאין.
ומכאן יש להתפלא על אותם חכמי ארץ,
מדענים שמכירים ויודעים מערכות סבבה בשמיים.
במסילותיהם
שמה ראוי
שהם יראו את הכוח הרוחני בבריאה
יותר מהמון העם
ויבואו להכרה אמיתית ביסוד וקיום כל העולמות
אז הם היו צריכים להכיר יותר
רופא שמכיר את גוף האדם היה צריך להיות חסיד
אחרי שאתה רואה את כל המבנה האלוקי שיש בגוף האדם,
איזה פתרונות יצירתיים,
איך הגוף
מבריא את עצמו, מתמודד עם חיידקים, עם הכול.
לא צריך גריז, הנה תראה עובד, בלי גריז,
בלי גריז, מנופים, תראה מנופים.
מיקסר,
שבעים, שמונים, תשעים, מאה שנה עובד,
בלי להרחיש.
מה זה?
מפרק הכול עם מיצים.
המיצים האלה,
כל בשר שמגיע בחוץ מפרקים אותו, ואת הבשר שהם יושבים עליו לא מפרקים.
פלאי פלאות, דיברנו בזה הרבה בארצות.
מה הסיבה שהם לא מבינים את כל זאת?
הטעם פשוט.
הגשמת חוסרייתם
אין מכירים את האמת הלזו
הגשמת חוסרייתם הם רואים רק דברים גשמיים
לכן לא מכירים ומדמים
כי גשם מחומר לפניהם
דבר גשמי
חומרי עומד לפניהם
מתוך כך
הורגלו לראות את החומר אפילו בעצמים רוחניים
כשמיים ושמי השמיים
וממשמשים בהם על פי מושגיהם המוחשיים
ולכן אף אותם חכמי ארץ לא יצאו מכלל זה וטחו עיניהם
מלראות נכוחה.
מה זה טחו עיניהם?
טיח יש להם על העיניים הם לא רואים.
מזה גם נשתרבבה טעות בלימוד התורה וקיום מצוותיה.
לכאורה, מי לא יבין כי היא כולה רוחנית מופשטת
ומידתה רק בכוח הנעלם
אשר אין לו דמיון כלל אלא מושגים המוגבלים.
ובכל זאת,
אם הזדמנו לפנינו שני בני אדם,
אחד מרים קולו ומתנענע הרבה בתפילתו בלימוד התורה.
מהשני מתפלל וגורס גרסתו בלי תנועות חיצוניות.
העולם יעריכו את הראשון שמתנועע יותר מהשני.
למה? כי הריינו מגשימים את הכל, מגשימים את הכל.
בעינינו נראה ונעדיף את הפעולות החומריות
מעל הנקודה הפנימית הרוחנית
הטמונה בתוך מעמקי הלב.
גבאי, שנכנסים שניים לבית הכנסת,
אחד נכנס, תמיר עם חליפה ומגבעת,
אז הוא יחשיב אותו לרב ויושיב אותו במזרע,
ואחד שייכנס, בגדים פשוטים.
הוא לא יחשיב אותו לכלום, יושיב אותו באיזשהו מקום, כבודו יושב כאן.
מי אמר מה הנקודה הפנימית של כל אחד?
מי יותר חכם? מי יותר ירא שמיים? מי יותר פרוש? מי אמר לך?
למה כיבדת אותו? כי הסתכלת על החומריות, על הגשמיות.
ראית חליפה וכובע וגבוה?
זה המקום שלו.
כי אנשים מתייחסים רק לגשמיות.
מי יותר פרוש?
אדם הולך ברחוב, אף אחד לא מסתובב להסתכל עליו.
אדם רואה מכונית
אאודי 8,
כולם עוצרים, אפילו אלה שלא מבינים במכוניות מסתכלים.
מה קרה?
הם ראו הרבה חומר, חומר גדול, חומר מבריק,
חומר שמראה חשיבות.
מסכנים אנשים.
הם מסתכלים על החומר.
אחד שיש לו טבעת זהב, עוד איזה שעון זהב עם יהלומים, יש לו זה,
כבר נעריצך ונקדישך.
אתה מבין?
רואים אחד עם חולצת טרנטה כזה ונעליים, אתה יודע, סנדלים, וזה, מי יגיד לו שלום עליך? מי יגידו לו חג שמח.
למה? כי אנשים מתפעלים מגשמיות.
אמרו חכמים זיכרונם לברכה בנדרים פא.
מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת?
על מה אבדה הארץ?
דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים
ולא פרשוהו
עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו.
דכתיב ויאמר אדוני על עוזבם את תורתי.
מה זה על עוזבם את תורתי? לא למדו תורה?
מה פתאום? למדו תורה.
הרבה תורה.
שלא ברכו בתורה תחילה.
כתב הרן,
רבנו ניסים זיכרונו לברכה,
ומצאתי במגילת סתרים של רבנו יונה זיכרונו לחיי העולם הבא.
דקרא אחי דייק,
הפסוק ככה מדייק.
דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ.
דאים איתא שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה,
אז כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשו,
זה דבר גלוי לעין, אם אף אחד לא עוסק בתורה,
אז היו צריכים לענות על עוזבם את תורתי, לא עוסקים בתורה.
אז ודאי שהיה חורבן.
והלא דבר קל הוא וגלוי וקל לפרש.
מה, חכמים ונביאים לא יודעים לראות שלא עוסקים בתורה?
אלא ודאי עוסקים היו בתורה תמיד.
ולפיכך,
היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ.
עד שפרשו הקדוש ברוך בעצמו,
שהוא יודע מעמקי הלב
שלא היו מברכים בתורה תחילה.
כלומר,
שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך,
שיהיה ראוי לברך עליהם.
שלא היו עוסקים בה לשמה.
ומתוך כך
היו מזלזלים בברכתה.
מה היינו?
לא הלכו בה.
כלומר,
לא הלכו בה בכוונתה ולשמה.
אלו דברי הרב החסיד,
זיכרונו לחיי העולם הבא,
והם נעים וראויים למי שאמרה.
אמרתי אתמול בדרשה שמצוות,
אפילו שחכמים אמרו לנו,
אדם צריך ללכת, לא ילך אדם בגילוי הראש ארבע אמות.
הלכה בשולחן ערוך.
אז אם אדם מכוון, הרי אני מקיים מצוות חכמים, ללכת עם כיסוי ראש ומקיים מצווה.
אבל כמה אנשים מבינים שהם מקיימים מצווה?
הם חושבים רק שאסור ללכת בלי כיפה, אז הם שמים את זה, כי ככה צריך ללכת.
אבל כשהוא מקיים מצווה?
מצוות חכמים?
לא ללכת בגילוי ראש ארבע אמות?
לא ללכת בקומה זקופה.
חכמים,
אסרו ללכת בקומה זקופה שלא יהיה נראה כדוחק רגלי השכינה.
אז זה מצווה, אתה מקיים מצווה כשאתה הולך.
בשפיפות מעט.
כמו שאמרנו,
שהעיניים צריכות להיות בגובה כזה שהן רואות את הרגליים שלך שפוסעות.
אם אתה לא רואה, זה נקרא שאתה הולך בקומה זקופה ואתה עובר על איסור. אסור ללך בקומה זקופה. זה לשון השולחן הערוני.
אז אנשים עושים אפילו לימוד תורה,
צריכים ללכת לכולל.
צריכים ללכת לכולל. הולכים לכולל, לומדים.
אבל מחשיבים את התורה עד כדי ברכה.
זה בדור ההוא, בדור הבית,
לא החשיבו.
אלא מצוות אנשים מלומדה ולא הלכו בה,
לא הלכו בכוונתה ולשמה.
והנה מופלא הדבר,
שבאותה שעה שעסקו תמיד בלימוד התורה הקדושה, בקיימו מצוותיה,
על פי עדות של חכמים בנביאמת,
בכל זאת נטבעו כי עוזבים את התורה.
מכאן שהעיקר בלימוד ועסק התורה לא בצורה החיצונית, שאתה יושב שעות ולומד ולומד אפילו
בגבורת הסוס.
לא בגבורת הסוס אכפת.
אומר השלה הקדוש על זה, מה הקדוש ברוך הוא,
מישהו חשב שהוא חפץ בגבורה של סוסים?
אלא אומר גם אם אתה תיישן
פחות משינת הסוס,
שיטין נשמה,
וכל היום,
כל היממה אתה תלמד,
הקדוש ברוך הוא לא מתפעל מזה בכלל.
רוצה השם את ירעיו,
תשמעו את הדרשה מאתמול ותשלימו לפה.
רוצה השם את ירעיו,
יש לך יראת שמיים, אני לומד פעל שאתה יושב כל היום מתנדנד ולומד והכול.
זה אתה עושה בשביל כבוד, בשביל שיגידו עליך,
בשביל שיהיה לך שכר, בשביל שיהיה לך ככה.
יראת שמיים אני רוצה, יראה, יש לך יראה או אין לך יראה?
יראת השם היא אוצרו, אם לא,
הכל זה גורנישט מת גורנישט.
הנה, מעידים הנביאים, נביאי אמת והחכמים שעסקו בתורה תמיד,
אבל בצורה חיצונית.
השם לא רוצה את הצורה החיצונית, הוא רוצה את הכוח הרוחני הפנימי בנעלם,
שהוא מכוסה ומופלה אפילו מעיני חכמים ונביאים.
שם הוא מסתכל, הקדוש ברוך הוא רחמנא,
ליב...
בא בעי, הוא מסתכל, הוא רוצה לראות מה בלב.
מה הולך בלב?
אז יכול להיות בן אדם של חבר הכנסת בית הכנסת נראה מרופט,
אבל הוא יראה שמיים ותכלית.
מהשוויצר הזה שבא עם החליפה והכל כולו מלא גאווה ושחץ שהשם מתעב אותו, אפילו שידע את כל התורה כולה בעל פה.
זה בכלל לא מדד אצל הקדוש ברוך הוא.
והנה, אתם רואים פסוקים מפורשים, חורבן הבית על מה היה.
ותהי ראתם אותי, מצוות אנשים מלומדה.
אז מה רוצה הקדוש ברוך הוא מאיתנו? את הפנימיות, רק כולם הגשימו את העולם.
לא רק בחומר, כמו שאמרנו קודם,
אלא אפילו בתורה מגשימים אותה. כאילו,
הצד החיצוני, הפעולות החיצוניות, התנועות, המצוות שמקיימים וכו' וכו'.
איפה הלב? איפה היראת שמיים? הקדוש ברוך הוא זירות הפנימיות.
כמו כן, האדם,
בחיר היצורים
שנברא בצלם אלוקים,
עיקר עצמיותו הוא כוחו הנפשי הפנימי,
הבא מכוח הנעלם.
לכן, כשהקדוש ברוך הוא מביא את האדם למשפט,
הוא בוחן כל מעשה,
לרבות מעשה הטוב.
מה הכוח הנעלם שבו?
מה היה מניע למעשה שעשית?
לא מה עשית,
מה היה המניע?
לפי שיפוט זה משתנים
כל המושגים של השיקול
של האדם במעשים.
משום כך
נמצא שאפילו אדם שרק עוסק בתורה נידון לפעמים
כמי שעזב את התורה ובגללו עבדה הארץ.
שמעתם?
יכולים אנשים למלא כל אלים?
אני לא מדבר כשהם עושים עבירות ומדברים לשון הרע ומזלזלים וחושבים את עצמם
מאן דהוא.
אלא מאי?
אפילו רק לומדים ורק מקיימים מצוות.
עדיין יכול לחשב
כמי
שעזב את התורה.
והבאנו עוד פסוק, ותופסי התורה לא ידעוני.
יכולים להיות תופסי תורה,
אבל לא ידעוני.
נמצא איפה שאין להעריך שום מעשה לפי הממדים השגרתיים בין המון בני אדם.
כי יש אשר במעלות העליונות ביותר
רואים בהן בשמיים עזיבת התורה.
ולעומת זה,
יש מעשה קטן,
בלא עמל ויגיעה,
והוא מהווה יסוד כל הבריאה.
מעשה קטן.
יכול להיות שהוא מהווה יסוד כל הבריאה,
כי הכל הולך אחר מצפוני הלב והנעלם.
ומכאן עד כמה צריך האדם להיזהר בכל מעשה קל,
כי אין אתה יודע ערכם של מעשים,
ואיזה מהם מניע יותר את הנקודה הפנימית של הנעלם.
כן אדם בתחילת יצירתו,
אדם הראשון.
היה אף גופו,
הגוף שלו עצמו, שנעשה וגובל מן האדמה,
היה אף גופו בבחינת עצם רוחני יוליס.
כדברי הכתוב,
בצלם אלוהים ברא אותו.
אמנם לאחר שחטא האדם,
ירד מערכו
ונתגשם!
ואיתו נתגשמה כל הבריאה,
כי כשאדם יורד הוא מוריד את הבריאה איתו, כשהוא מתעלה הוא מעלה את הבריאה איתו,
ובפרט
האדם הראשון שכל הבריאה הייתה תלויה בו,
אז מרגע שהוא ירד מערכו ונתגשם,
נתגשמה גם כל הבריאה.
ומאז
נראה הכל לעיני האדם כגשם וחומר.
אבל כל זה אינו אלא כסות עיניים.
אבל בעצם מהותה נשארה הבריאה רוחנית,
ואין מציאות אחרת כלל.
ואכן,
יש אשר אף לעינינו,
הגשם ניכר כרוחני.
הנה השמש,
שהיא נקראת גשם חמישי,
ובאמת כל אורה אינו בא אלא מהרוחניות שבה.
מה מלבה שמה את כל האש הנוראה והעצומה שיש?
מה המניע לכל זה? מה חומר הבעירה?
מי שם אותו שם?
מי גורם לו לא להתפזר?
מה מונח שם?
באמת?
טעורה אינו בא אלא מהרוחניות שבה,
וכן כל הבריאה,
אף שהיא נראית גשמית,
אינה במציאותה אלא רוחנית.
וכן מצינו באדם הראשון,
אף לאחר התגשמותו אחר החטא,
וכל הירידות שירד,
נתקטנה קומתו למאה אמה,
בין 50 ל-60 מטר.
אחרי כל הירידות שירד,
נשאר אותו גדול מן השמש.
כמו שמובא בגמרא,
בבא בתרא נח,
רבי בנאה
אבקה מציין מערתה,
היה מציין את המערות, מסמן אותם,
כי מטה למערתה דאדם הראשון,
הגיע למערה של האדם הראשון,
לקבר שלו, כן?
איפה הוא קבור את המערים?
במערת המכפלה.
כי מטה למערתה דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה,
בדיוקני אל תסתכל.
בת קול אומרת לרבי בנא, תיזהר, אל תסתכל בדמות דיוקני,
שהאדם הראשון דמות דיוקנו של הקדוש ברוך הוא.
ואמר רבי בנאה,
נסתכלתי בשתי עקביו,
ודומים לשני גלגלי חמה.
הרי שהאדם הראשון,
גם לאחר שחטא,
וגורש מגן עדן,
ונטמעתה קומתו,
ואף לאחר שיצאה נשמתו,
ושב לאדמתו,
בכל זאת האירו עקביו כגלגלי חמה.
ואם עקביו,
שהם האיברים הנמוכים באדם,
כך,
כמה היו מאירים איבריו החשובים ביותר.
ומכל שכן,
כמה האירה הדיוקני עצמה,
שלא הורשה רבי בנאה, להסתכל בה.
בעל אחת כמה וכמה,
איך היה גופו מאיר ומזהיר בעודו בחייו,
ועוד יותר לפני החטא.
ומעתה מי יוכל לשחרר
ולהעריך עוצם גודלו ותוקפו של אדם הראשון לפני החטא.
בעוד שהיה עומד על הארץ וראשו מגיע השמיימה,
מלאכים צולעים לו בסוף.
ומסננים לו יין
ואומנם מכאן טעו בו מלאכי השרת וביקשו לומר לפניו קדוש
מה לא מבואר בתורה בפירוש שגופו נברא מעפר מן האדמה?
העפר הזה שאנחנו מכירים פה בחצר
שעוד מעט נעשה חבית חבית
ולא בריך
ואיך נהפך לרוחני מזוכח כזה
שמלאכי השרת שהם שכלים נבדלים טעו בו
מה זה שכלים נבדלים? הם רק שכל נבדל מגוף
רוחניים גמורים הם טעו בו הוא מחומר לכאורה מעפר
ויותר מזוכח מהם
עד שטעו בו חשבו שהוא האלוקים
ובמה הוא עשוי מעפר? אז מה זה עפר?
רק יש לנו כיסוי יומתחו עינינו מרעות אנחנו רואים הכל מגושם
עד שביקשו לומר לפניו קדוש
אלא בער כורחנו שאין בעולם גשם
כפי שאנו מתארים לנו
מאף העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני
אני לא משווה ולא מדמה
אבל אני רק רוצה להגיד לכם מי שרואה עפר ודורך עליו כל היום
הרי לא היה מעלה בדעתו שאת המשקפיים האלה עשו מחול.
ממה עושים זכוכית? מחול.
אז תראו, קריסטלים וכל מה שיש וכל מה שאתה רואה וכל זה וזה וזה,
כל מה שבוהק ומאיר והכול, הכל מהחול, מהעפר הזה הזה.
אז אפילו החומר,
תראו אם מעבדים אותו ויודעים למצוא בו את המעלות שלו,
תראה מה זה, איזה בהיקות,
איזה אור.
מה זה?
זה בחלק החומרי שאנחנו רואים עדיין, וזה באמת באמת מאחורי כל זה הכל רוחני.
וכשם שהבריאה כולה שהיא רוחנית,
נבראה בצורה הנראית לעינינו כגשם וחומר,
ככה מצוות,
אף על פי שהן בעיקרן רוחניות,
התלבשו בצורה גשמית.
כי הרי עשרת הדיברות
נכתבו על שני לוחות אבנים,
וכן כל המצוות,
אין לקיים אותן רק באמצעות מעשים גופניים.
אבל הנה לקחנו ארבע מינים.
ונענענו בהם.
ואנחנו
מניעים את העולמות
ומורידים שפע
אז הפעולה שלכאורה גשמית פועלת פעולה רוחנית
והנה התורה נבראה קודם שנברא העולם
לפני שהייתה מציאות של גשם
אז איך אפשר לחבר אותה עם גשמיות?
הרי התורה היא בלתי תלויה בגשם
זה לא נברא עולם וניתנה תורה לאחר מכן, התורה קדמה לבריאת העולם
ולא היה גשם
ולמדו אותה המלאכים למעלה
ואם הם לומדים אותה אז מה זה אצלהם אתרוג?
מה זה פרי עץ הדהר? כפות תמרים?
מה זה אצלהם אברהם?
שרה?
יצחק? רבקה? מה זה אצלהם?
איך הם מקיימים?
מה שייך אצלהם?
מה זה תיקון רחל?
תיקון לאה?
הכל זה בחינות רוחניות לגמרי
רק כשהתורה ניתנה פה למטה אז הכל נראה מגושם, התגשם
למצוות מעשיות
גשמיות וכולי,
אבל התוך, הפנים, רוחני גמור.
אלא מכאן שאפילו לאחר הבריאה אין בהוויה כל מה שהתהווה ואתם רואים ומרגישים,
אלא רוחניות בלבד.
ורק אנו,
אין לנו תפיסה בה,
כי אם על ידי מושגים גשמיים.
אנחנו לא יכולים לתפוס את הרוחניות הנחבאת
מאחורי כל מה שאנחנו רואים גשמי.
סתם לדוגמה יש טלפון, אתה מדבר,
איך הוא שומע אותך בחוץ לארץ הרגע?
אני פה, מסריטים,
טראח, אני באוסטרליה, רואים אותי עכשיו על המקום. מה הולך פה?
מה הולך פה?
אז יסבירו לך, יש גלי קול, וזה מעביר, וזה עושה, וכולי, וזה.
מאחורי כל זה, זה רק רוחניות.
אז עכשיו קל להבין מה זה סוד קפיצת הדרך. אתה יכול להיות פה, וברגע, אתה יכול להיות שם.
אם אתה יודע להעביר תמונה ככה,
גם גוף אפשר להעביר.
אבל צריך לדעת את הסוד הזה.
חכמים שידעו את הסוד,
היו כותבים על הציפורן שהם
וברגע אחד
היו במקום אחר.
רבי שלום שבזי, זכר צדיק וברכה,
כל יום שישי הבא לארץ ישראל
בסוד קפיצת הדרך.
למה?
כי אין גשם,
הכל רוחני, רק נראה בעיניים גשם.
איך יכול להיות שאדם ינוע במהירות בן רגע?
הרי יש מהירות, גוף זז, יש מהירות, יש מסה,
יש כל מיני דברים שיש לזה נוסחאות שלפי זה אתה יכול לדעת כמה יכול להתקדם, איזה מהירות.
איך הוא יכול להיות בן רגע להיות פה,
ובן רגע יכול להיות באוסטרליה? בן רגע, בן רגע, כהרף עין.
אפילו אם תדפדף דף,
בספר יקרה לך יותר זמן.
איך זה?
כי הכל רוחני,
ומי שיודע, סוד הרוחניות הוא שמות הקודש,
כמו שכתוב בספר יצירה,
אז הוא יכול לדעת הכל,
איך לפעול ברוחניות, איך לברוק בריאות אפילו,
לברוק גולם,
גולם שינוע וילך ויזוז ויעשה פעולות, מה שאתה רוצה.
ובאמת זאת חובתו של האדם
להעלות את עצמו ואת כל הבריאה איתו אל המציאות האמיתית,
ולקיים את התורה הרוחנית,
ולהחזיר את הכל למקור הרוחני של לפני החטא.
לפי זה מתרחבים המושגים שלנו לגבי קיום התורה.
יש למדוד אותן בקנה מידה אחד.
למשל,
אנחנו חושבים את הגזל
רק גזל ממון ממש.
ככה אנחנו מבינים.
מה זה גזלן? אחד שלקח מחברו משהו.
גם גזלן של הערב.
כן.
אבל אצל האבות אנחנו מוצאים שהם מצאו גם מעשי גזל במושגים רוחניים.
כתוב בתורה,
ותאמר שרה אל אברהם
חמסי עליך.
הוא פירש רשי
דבריך אתה חומס ממני
שאתה שומע בזיוני ושותק.
והנה אברהם
עשה כל ימיו בחסד.
בעל אחת כמה וכמה שגמל לשרה אשתו רק חסד.
גם בזאת שהוא נשא את הגר לאישה,
היה זה משום עשיית חסד
אם שרה אשתו.
אולי ייבנה ממנה.
היא ביקשה ממנו עושה טובה כאחותה
בשביל שאולי אני אבנה ממנה
בתאמר שרה אל אברהם בואנה אל שפחתי אולי אבנה ממנה
וישמע אברהם לקול שרי עשה לה חסד והסכים
וכל תביעתה לא הייתה
אלא מה שלא ניחה על כבודה
כשהאגר התחילה לזלזל בה
היא אמרה לו חמסי עליך, רשי אומר דבריך אתה חומס ממני
שאתה שומע ביזיוני ושותק
כל התביעה שלה הייתה שהוא לא מיחה על כבודה
ובכל זאת יש בזה משום חמס
אתם שומעים דבר כזה?
מפה תבינו כשאדם שומע שמבזים
והוא לא מוחה
זה חמס
הוא גוזל
הדברים שהוא היה צריך להגיד ולמחות
הוא גזל מאותו אחד שהיה צריך למחות בעבורו
הרי שחמס אינו רק בגזל ממש בלבד
אלא גם במניעת חסד בדיבור
כי כיוון שלפי דעתה של שרה היה צריך להיטיב לה בזה ושתק אברהם
חמס ממנה את הדיבור
ועל אחת כמה וכמה
שאם אדם מדבר עם חברו
ואינו מתבטא בסגנון נאה יותר שהיה יכול לבטא
יש בזה משום חמס
למה לא תגיד לו את זה יותר טוב, יותר יפה אם אתה יכול
אלא אם כן זה מטעמי חינוך או מטעמי תוכחה או מטעמים כאלה ואחרים אבל אם לא, למה לא?
להרבות ולהוסיף, לא להחניף
אבל להגיד את אותם דברים שאתה יכול בסגנון
נאה יותר שיכול לבטא יותר
ואם לא, זה נקרא חמס
כי מונע מחברו חסד של שיחה נאה
מדוגמה זו אנחנו לומדים על כל המצוות והמעשים
שהם נמדדים בקנה מידה אחר לגמרי
וכל המושגים מתעלים לדרגות רוחניות
לכן המתפלל,
אם הוא לא מדקדק
הוא מזלזל בתפילה
ומי שמתפללים לפניו.
ואם הוא יגיד אני לא יודע דקדוק, לא למדתי,
תלמד יא עגל,
תלמד.
כתוב עגל לא לומד.
אם אתה לא למדת ולא רוצה ללמוד,
את העגל,
עגל לא לומד.
מה הבעיה ללמוד?
אתה לא יודע ללמוד לבד? לך למישהו שילמד.
אין מי שילמד?
שלם כסף שילמדו אותך. הרי כל חייך אתה צריך להתפלל.
ואם כל פעם אתה מדבר שטויות, אתה אומר מילים שמשנות את המשמעות ולפעמים גם מחרף ומגדף,
אז איך אתה לא לומד דקדוק?
עד מתי?
עולה על ספר תורה וכל פעם טועה. לא יודע לקרוא.
תלמד לקרוא.
אם אתה קונה עלייה, תתכונן.
כתוב שרבי עקיבא, פעם קראו לו לספר תורה,
והוא לא הסכים לעלות.
וכתוב שאדם שמזמינים אותו לספר תורה, חס ושלום, הוא לא עולה.
אז כן, אז השם ירחם. זה מתחייב מיתה.
אז למה הוא לא עלה? אמר להם, לא,
שניתי את הסדרה שתיים ושלוש פעמים.
לא חזרתי, לא שיננתי, איך אני אעלה?
אז היו קוראים, כמו שהתימנים קוראים בעצמם,
אז היו קוראים, הוא לא שינן,
אז הוא לא עלה.
אז חזן בכלל,
שזה התפקיד שלו,
ודאי שהוא צריך להיות בקיא
ולדקדק ולהוציא הכל כראוי,
חטא ועין
ומן לעיל, ומן לרע,
וטעמים.
אתה קורא בספר תורת האלוהים?
זה נקרא זלזול.
על שלא בירכו בתורה תחילה,
לא החשיבו אותה
בשביל לברך עליה.
למדו,
למדו תמיד,
אבל זה החריב את הארץ.
זלזול.
זאת הבעיה, שרוב האנשים מזלזלים במצוות.
הם לא מבינים שהם מזלזלים. מה פתאום? הם מקיימים את המצוות.
מי לא מתפלל?
אפילו בנץ.
אבל כמה פעמים אתה מצניע אפילו להגיד ברכה ראשונה בכוונה מתחילה ועד סוף.
שבלי זה אתה לא יוצא.
חובת התפילה!
וצריך לחזור עוד פעם.
אבל אם הוא יודע שהוא עוד פעם יהיה חובלי כזה,
אז אומרים לו, אל תחזור.
נו, אבל זה תפילה, לא? אתה מתפלל לשם. אתה מדבר איתו, לא? אתה שם לב בכלל למה אתה מדבר איתו?
אתה מתכוון בכלל למה אתה אומר? אתה יודע איפה אתה מונח בכלל?
באיזה ברכה אתה?
או שאתה משוטט בדמיונך לכל הכיוונים,
וסוגר את כל החשבונות, ורואה את כל האירועים,
ונזכר בתוכניות העתידיות,
וכולי וכולי וכולי.
אז זאת אומרת,
צריך להתבונן שמצוות זה לא מצוות אנשים מלומדי, העיקר עושים. צריך לב, לב.
צריך תוך, צריך רוחניות, צריך להבין מה עושים,
למי עושים.
עומדים לפני השם,
מקיימים את הציווי שלו.
הקדוש ברוך הוא אומר לאחד,
תשאיר לפניי.
נו?
אז איך הוא צריך להשתדל לשיר?
הכי טוב שיכול, הכי טוב שיכול להיות.
השם אומר לאחד, תשבח אותי.
מה אתה יודע לשבח אותי?
מה השבח הגדול?
יתגדל ויתקדש, שמי רבה.
לא יודעים אפילו להגיד, יתקדל, יתקדל. עושים ממנו עורף, יתקדל.
יתקדל ויתקדש.
יתגדל
ויתקדש.
שמי הרבה,
שמו הגדול.
יתגדל ויתקדש והרבה.
בערמן ומדרוז ומדרוז ומדרוז, ככה אתה משבח את הקדוש ברוך הוא?
כן, הוא היה עובד מצוין, הוא עובד טוב, הוא עוד רגע, כן,
תודה רבה, שלום.
ככה נותנים תעודה לפועל מצטיין.
היה פועל מצטיין, אחרי 25 שנה נותנים לו תעודה.
אז אומרים לו, כבודו יעלה, ואומרים,
כן, אז עכשיו אנחנו נגיד לכם לא הוא מקבל את התעודה, כי הוא היה בחור טוב, אז הוא עשה בזרוז הרבה שלום.
כן, תרד למטה, שלום, קח את התעודה, תדע.
אפילו זה פלוני, אלמוני,
עבד במסירות נפש עשרות שנים, מעולם לא הסיר,
מעולם לא אחר.
מעולם לא זה, ומה זה? מותחים את המילים,
ומסבירים,
והכול עם מוזיקת רקע וטרררררררם,
והקדוש ברוך הוא, התגדלנו לתקדוש ברוך הוא ואומרים,
וגילאים ואומרים ואומרים ואומרים, עשה את השלום,
ובט,
ואו.
מה זה?
מה, אמרתי קדיש.
זה קדיש?
זה ביזוי שאין כדאי.
מצוות
אנשים מלומדה.
יאללה, חול המועט לגמור. יאללה, צ'יק צ'יק, צ'יק צ'יק.
זאת אומרת, יהודים יקרים,
יש רוחניות בכל המצוות,
יש עומק,
וצריך לב, לב.
לב.
השם רוצה את הלב שלך.
מה באת לעשות? להתפלל בשביל לגמור וללכת עכשיו לטיולים שהכנת להיום?
או שאתה באת בשביל להתפלל לפני הבורא? זה השיא.
לקום בבוקר,
יראוך עם שמש, להגיע לבית הכנסת,
לחכות שאתה עם הסידור, כל מילה ומילה, מבין מה אתה מוציא, מה אתה מדבר.
נהנה, נהנה. מי נהנה מהתפילה?
מי נהנה מהתפילה?
נהנה.
אם אדם יושב עם תלמיד חכם גדול, צדיק גדול,
כל רגע שהוא מדבר טוב, הוא נהנה.
הוא לא רוצה שזה ייגמר.
הוא נהנה.
אתה מדבר עם מורה עולם. אתה לא נהנה כשאתה מדבר עם מורה עולם. הוא מקשיב לך.
הוא מקשיב.
מה אתה אומר לו? מה שאתה לא מבין אפילו.
אם הוא ישאל אותך מה אמרת,
אתה לא יודע לחזור מה אמרת.
העיקר בשומע תפילה.
יש לך שם בקשות, שם אתה מכין את החבילה
ומבקש את הבקשות.
לב,
כל הגשמי שאתם רואים,
הכל חרית, הכל זה דמיון.
מאחורי כל זה יש רוחניות טהורה,
עליונה, נשגבה. שמי השמיים נמצאים בארץ.
זה הכל אורות שירדו מלמטה והתגשמו.
אבל,
ראינו, אפילו אדם הראשון שנברא מאותו עפר שאנחנו מכירים,
עקביו היו יותר מהשמש.
וזה אחרי החטא ואחרי שהוא נפטר והוא טמון באדמה.
אז מה הוא היה לפני כן?
זה נקרא החומר, החומר הגס שאנחנו מכירים, שדורכים עליו.
הכל רוחני.
הבורא עולם ברא עולם יש מאין. אפשר להבין דבר כזה?
יש מאין.
האין זה החוכמה, השם בחוכמה יסד ארץ.
והחוכמה מאין תימצא.
רבי חנין יום הרגשי אומר, עושו הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל,
אבי כוח אלבו עולם תרום ושמאל שנאמר אדנו החפץ למען סגו יגדיל תרום ויעדיר.
תודה רבה.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.