לכל זמן ועת לכל חפץ | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 30.09.2015, שעה: 19:21
- - - לא מוגה! - - -
בכבוד.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים אומר שלמה המלך עליו השלום בקהלת פרק ג' פסוק א'.
זמן היה לו לאדם הראשון שייכנס לגן העדן
שנאמר ויניחהו בגן העדן.
זמן היה לו שייצא משם שנאמר ויגרש את האדם
זמן היה לו לנוח שייכנס לתיבה שנאמר בוא אל התיבה
וזמן היה לו לצאת
שנאמר צא מן התיבה.
זמן היה לו לאברהם שיינתן לו המילה שנאמר ואתה את בריתי תשמור
וזמן היה לבניו להימול
מהן שיימולו בשני מקומות
אחת במצרים ואחת במדבר
שנאמר כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים.
אז מה לומדים פה מהמדרש?
שכשאומר שלמה המלך לכל זמן ועת לכל חפץ
תדע לך שאין לך מה לדחוק
שום דבר
להתאמץ
אלא דע לך הכל יש לו זמן
ויש עת לכל חפץ.
זאת אומרת,
אצל האדם נאמר ויניחהו בגן עדן.
מה זה ויניחהו בגן עדן? כמו חפץ,
כמו חפץ דומם, שאני מחליט להניח, אותו אני מניח.
אז אין פה צד של המונח,
יש פה רק צד של המניח.
המונח הוא לא צד בכלל להחליט, לחשוב,
לרצות, זה לא מועיל.
הבורא הוא המניח.
ביגרש את האדם,
וכשהוא רצה הוא פשוט גירש אותו, העתיק אותו ממקומו שוב.
אז לכל זמן ועת לכל חפץ.
אותו דבר נוח.
נוח רצה להקדים להיכנס לטבע.
כל הזמן אימו עליו הדור, כי הוא אמר להם שיבוא מבול. אמרו לו, אנחנו נהרוג אותך.
נוח לחיות בלחץ כזה, כל הזמן רצה כבר להיכנס.
אבל לא יכול, כי לכל זמן ועת לכל חפץ. רק כשאמר לו הבורא בוא אל הטבע,
רק אז הוא יכול היה להיכנס.
וכשהוא ירד, גם כן, צא מן הטבע.
כבר נחה הטבע על הרי עררת,
ויכול היה לפתוח.
הדלת, די, הרי, חרג אותו כבר, די.
לא יכול לצאת. עד שאמר לו השם, צא מן הטבע,
לכל זמן ועט לכל חפץ.
גם המילה של אברהם
וגם המילה של בני ישראל.
שהרי בני ישראל
הם נמולו משני מקומות, פעם אחת במצרים, כשהם באו לעשות
את הקורבן פסח,
לפני היציאה ממצרים.
בקורבן פסח נאמר, וכל ערל לא יאכל בו.
אז הם לא יכלו
לאכול מהקורבן,
אלא אם יהיו נמולים.
אז כל ישראל לכל זמן.
לכל ישראל היה זמן
שימולו כולם.
וכל זה כדי שיוכלו לעשות את פסחיהם,
ואז הם נגאלו בזכות דם פסח ודם מילה.
שנתערבו דמים, אלו באלו.
ואחת במדבר, בערבות ירחו, בגלגל, שמל יהושע בן ענון את כל העם כאחד.
כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים,
וכל העם הילודים במדבר בדרך, בצאתם ממצרים, לא מלו.
מפני סכנת הדרך.
אז לכן במדבר כבר לא מלו.
אז...
לכן כתוב אחר כך בעת ההיא אמר השם ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב ומול את בני ישראל שנית
אז זאת אומרת אז נתבקש יהושע למול אותם שוב
ובזכות המילה נכבשה לפניהם הארץ וירשו אותה והתיישבו בה
מפה אתה רואה לה כל זמן
זמן קבוע ושמול הוא הכל כאחד
ועת לכל חפץ זוהי העת הקבועה שנאמר בה בעת ההיא אמר השם ליהושע
ושוב מול את בני ישראל שנית
אז זאת אומרת רואים מפה שכל דבר בעולם
יש לו זמן קצוב קבוע מן השמיים
ועת לכל חפץ
תחת השמיים
אי אפשר להקדים את המאוחר
אי אפשר לאחר את המוקדם
הכל בגזירת הבורא
אז אתה יכול להיות רילאקס
להיות רגוע ונינוח
למה?
כי הכל מנוהל על פי התיק שלך הכל מסודר בדיוק מה יהיה איתך איך יהיה איתך והכל
צופה הדורות מראש יודע בדיוק
כיצד לסדר את כל הדברים
אז זה דוגמאות, כן? יש עוד.
ביריצו מן הבור, ויהי מקץ שנתיים ימים.
ביריצו, רגע אחת אתה לא יכול להישאר. זהו, הגיע הזמן, ביריצו. קדימה, קדימה, קדימה.
עבד, נער, עברי,
לא משנה, חוק, אסור לעבד למלוא, לא משנה.
השם החליט,
זהו.
ביריצו מן הבור, וזהו.
נהיה משנה למלך שמונים שנה.
יוסף הצדיק.
הכל, יש לו זמן,
ועד לכל חפץ, תעת השמיים. אז תרגעו,
הכל מסודר.
גם מתן תורה,
אותו דבר.
זמן היה שתינתן התורה לישראל.
אמר רבי בוואי, זמן היה לאותו דבר,
שהיה נתון למעלה מן השמיים,
ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמיים. ואיזה זו? התורה,
שנאמר, שנאמר, וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור.
וזה היה בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ביום הזה באו מדבר סיני. ביום הזה,
ביום הקבוע, ומזומן מראש.
מה זה שכתוב פה,
זמן היה שתינתן התורה לישראל, אמר רבי בוואי, זמן היה
לאותו דבר.
למה זה אותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמיים?
למה לא קורה לו תורה, למה הוא אומר לו אותו דבר?
ממתי תורה נקראת דבר?
אתם יודעים?
יש פסוק.
דבר ציווה לאלף דור.
מה זה דבר?
זו התורה הקדושה,
שהיא דברו של הקדוש ברוך הוא.
דבר ציווה לאלף דור.
מה זה לאלף דור?
תת-תקעת דורות,
לפני בריאת העולם
כבר הייתה תורה.
תת-תקעת דורות זה 974. בדבר ציווה לאלף דור,
תוסיף 26 דורות,
ואז תקבל שניתנה תורה בדיוק בדורו של משה רבנו.
כן?
עשרה דורות מאדם אד נח, עשרה דורות מנוח עמד אברהם, אברהם יצחק יעקב,
לוי, עמרם, משה.
26 דורות.
אז זאת אומרת,
דבר זה התורה.
והיה זמן שהיא תהיה למעלה, והיה זמן שהיא תרד למטה,
תקילה כל זמן ועט לכל חיפה.
עץ טענת השומעים.
טוב, פסוק שני אומר,
שלמה המלך עליו השלום.
דיברנו על הכל זמן ועת לכל חפץ? אז עכשיו הוא אומר לנו, עת ללדת ועת למות.
אמר רבי ברכיה,
הרי כל חוכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות,
מה הוא?
מה זה? זו החוכמה?
מה, אנחנו לא יודעים שאדם בא בעת מסוים ונולד ובעת מסוים הוא ימות?
מה חידוש, מה חוכמה גדולה
של שלמה שאמר,
עת ללדת, תדע לך, עת ללדת ועת למות.
מה?
אלא אשרב לה האדם
ששעת מיתתו כשעת לידתו.
מה שעת לידתו נקי?
אף שעת מיתתו נקי.
זו הכוונה.
שבעת המיתה זה יהיה כמו בעת הלידה.
אותה עת.
עת של נקיות בלי חטא.
עת ללדת
ועת למות. אותה עת שתהיה.
זה מה שאומר לנו שלמה המלך.
אז מי שלא זכה מעת ללדת לשמור על עצמו נקי, יחזור בתשובה.
מי יצא מפה נקי?
מה זה?
תהיה עת למות כמו עת ללדת.
עוד פירוש מביא המדרש.
בשעה שאישה יושבת על המשבר,
אינון צבחין לה חייתה.
בעברית קוראים לה חיה.
חיה.
למה קוראים ליולדת חיה?
ולמה אינון צבחין לה חייתה?
שהיא מיתה וחיה.
99% שהאישה צריכה למות.
כי עת ללדת זה העת למות.
בשעה שהיא הולכת ללדת זה ממש ללכת למות.
99%. ולכן היא נחשבת מתה.
והיא נשארת בחיים, אז קוראים לה חיה.
לכן היולדת נקראת חיה.
כי חיה, השם עושה נס
ומחיה אותה.
ולמה אינון צבחין לה מחבלה אתה?
דהי ממשכנה בידו ידי מיתה.
בתימנית קוראים ליולדת חיבלה.
חיבלה.
איך אצלכם קוראים לה ליולדת?
גם חיבלה.
חבלה. אתה יודע למה קוראים לה חבלה?
לא.
מישהו יודע למה קוראים לה חבלה?
או מחבלתה, כמו שאומר פה הלשון.
חבלה זה קוראים להיריון.
כן, חבלה זה בהיריון, אבל למה חבלה?
תגיד בהיריון, תגיד מאוריינת,
תגיד משהו שזה בהיריון.
תגיד מעוברת,
תשלח עובר בפנים, תגיד משהו.
מלשון חבל.
מלשון חבל. אז יש חבלי יולדה,
יולדה שזה החבלים הכוונה ייסורים אבל יש עוד משמעות
ממושכנת
משכון כי תחבול שלמת רעך
כי חבול תחבול שלמת רעך זה לשון משכון
למה כמו שכתוב בשיר השירים חיבלתך אמך חיבלה יולדתך
וכן בהושע חבלי על ידיה
כי היא ממושכנת בידי המיתה
באותה שעה
היא ממושכנת למות
והקדוש ברוך הוא פודה אותה כי עת ללדת זה עת למות
והיא צריכה רחמים מרובים לזכות לחיים
שלא יהיה עליה קטרוג צריכה זכויות
לעבור את הלידה, לכן היא נקראת חיבלה.
דהיינו, היא ממושכנת למיתה.
והיא נקראת חיה.
למה היא נקראת חיה?
כי היא הייתה צריכה למות, והיא חיה, זו תחיית המתים, ממש חיה.
אז זה עוד דבר שאמר לנו שלמה המלך, שעת הללדת
זה ממש עת למות.
אבל השם עושה ניסים לאין שיעור.
כמה אישה צריכה להודות לבורא יתברך,
שהיא לא רק שהביאה חיים לעולם, גם זכתה להישאר בחיים.
יש עוד פירוש עת ללדת ועת למות.
רבי סיימון בשם רבי נתן דבת גוברין אמר,
שאול ועוצר רחם ארץ לא שמעה מים.
השאול,
זה הקבר,
אינו שבע מלבלוע מתים,
והרחם
אינו שבע מבעילות,
והארץ
אין אס בעם ממי גשמים.
אז איך כתוב בפסוק?
שאול
ועוצר רחם
ארץ לא שבעה מים.
מה היה יותר נכון לכתוב בפסוק
שאול זה הקבר והרחם
וארץ לא שבעה מים? מה יותר קרוב לכתוב?
שואל המדרש למה נסמך שאול אצל רחם
בעניין הבליעה.
היה יותר מתאים שאול שזה הקבר וארץ לא שבעה מים, שיהיו סמוכים.
מין במינו, מה שדומה, מה שקרוב קרוב.
ולמה דווקא שאול
ורחם
לומר לך מה רחם מכניס
ומוציא לחיים?
אף שאול מכניס ומוציא לחיים.
בעת התחייה, בתחיית המתים.
אז שאול הקבר קיבל את המתים
והוא עתיד להוציא אותם בתחיית המתים, כמו ששאול מכניס ומוציא ילדים.
מה לא דברים קל מהחומר?
ומה רחם שמכניסים בו בחשאי?
בחשאי.
מוציאים ממנו בקולי קולות.
שאול ולאד יוצא ובוכה בקול גדול,
והקרובים מרעים משמחים בו בקול גדול.
הרי כל שכן,
אף שאול שמכניסים בו בקולי קולות של בכי בשעת הקבורה,
שיהיו מוציאים ממנו בקולי קולות
של שירה והודיה מפי המתים השווים לתחייה.
שהרי מי שמפקידים בידו פיקדון,
גם אם יפקידו בידו בחשי, הוא מחזיר אותו בקול.
למה מי שמחזיר את הפיקדון, מחזיר אותו בקול?
שיוודא שהחזיר, והוא כבר פטור מזה.
וכל שכן, אם יפקידו בידו בקול,
אז הוא יחזיר בקול גדול,
כדי שמי ששמע שהפקידו אצלו,
ישמע שהוא החזיר.
והרי מכאן תשובה,
לעומרים אין תחיית המתים מן התורה.
אז מהפסוק הזה רואים?
כשם שמכניס, כך מוציא ראיה לתחיית המתים מן התורה.
אז עת ללדת
ועת למות.
דבר אחר,
עת ללדת ועת למות, אפילו מלאך המוות
נעשה קטגור שלה.
של מי?
של האישה היולדת.
הוא תובע עליה דין מיתה ממש.
זה לא רק מצד המציאות הטבעית, שאישה 99% שהיא תמות,
אלא
גם מלאך המוות תובע עלי הדין, היא כבר שוכבת.
נפל תורה,
חדד לסכינה,
כשהשור כבר נפל, כבר קשה להפיל אותו עד שהפלת אותו,
אז מיד חדד לסכין, כי זה הזמן עכשיו לשחיטה.
אז הוא תובע מיטה על היולדת
בעבירות שהוא מוצא בה.
וכאשר אמר רבי שמואל בר נחמן,
כזו ששנינו במשנה,
על שלוש עבירות נשים מתות
בשעת לידתן,
על שאינן זהירות בנידה,
בחלה ובהדלקת הנר.
וכאשר נתנו החכמים טעם לדבר שלוש אלה,
שהן מתחייבות מיטה עליהן בשעת הסכנה.
למה תופסים אותן דווקא על שלוש עבירות אלה?
הן צריכות להיות זהירות בנידה,
שהנידה זה תיקון על מה שהן שפכו את הדם של כל בני האדם.
חווה,
היא גרמה לשפיכות דמים של כל בני האדם.
כולם מתים בגללה.
אז לכן היא רואה.
לא אדם נדע לזכור מה שהיא שפכה את דם בעיני האדם
וזה צריך להזכיר לה כל פעם
כל מראה במראה
צריך להזכיר לה שפיכות דמים שנעשה על ידי חוויימנו
חלה
בגלל שהדם הראשון נקרא חלתו של עולם
כי השם הרים אותו מן האדמה, גיבל אותו והרים אותו ועשה ממנו, נקרא חלתו של עולם
והיא גרמה להמתה של חלתו של עולם, של אדם הראשון
אז היא צריכה להפריש חלה
בשעה שמפרישה חלה תזכור
על מה היא מפרישה חלה?
על זה שהיא גרמה למיתתו של אדם הראשון
והיא צריכה להדליק נר
למה? כי כיבתה נרו של עולם, נר השם נשמת אדם
אז לכן היא צריכה גם הדלקת הנר
עכשיו אם היא לא זהירה בדברים האלה
אז יש עליה קטרוג
מה את גרמת מיתה לעולם
ואת לא נזהרת לתקן את הדבר
אז ודאי שאת ראויה למיתה
אז הוא מקטרג עליהן על הנ...
נשים בשלושה דברים האלה בפרט,
קודם כל.
יש אומרים שאנשים ששמות ח'נא, המנהג ששמות ח'נא,
מזכירים לכלה מראש להיות זהירה באלה השלושה.
ח'נא זה חלה נידה הדלקת הנר.
שתזכור שתהיה זהירה באלה הדברים.
כיוון שאנחנו מדברים כבר בסכנות שיצר הרע, מלאך המוות, מחפש את האנשים בנקודות החלשות,
המדרש מרחיב לנו ואומר,
יש עוד דברים.
בשלושה דברים שלא יחשבו על נשים שרק הן מסוכנות
וצריכות להיות זהירות,
אלא בשלושה דברים הנשים מתים, הגברים.
השרוי בבית המרועע הנטוי ליפול
והמהלך בדרך יחידי שהוא לא חושש והולך, חושב שיש לו מספיק זכויות והרי יש כל מיני מקטריגים ומסטינים בדרך
והמפרש בים הגדול מי שפורש מן היישוב לים או המפרש מלשון מפרש
אז מי שמפרש להם הגדול זה סכנה
ים הגדול, הרי מי שיוצא מהים הגדול צריך לברך ברכת הגומן
אז שלושה דברים אנשים מתים, השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול נעשה שטן קטגורו
דאמר רבי לוי,
בשלושה מקומות השטן מצוי לקטרג,
השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי
והמפרש בים הגדול
רבי שמעון ברבא
בשם רבי חנינא אומר יש עוד מקום שהוא מסוכן מאוד
כל הדרכים בחזקת סכנה
כל הדרכים, אדם שיוצא לדרך
בין מעיר לעיר, בין מארץ לארץ, בין מרחוב לרחוב, כל הדרכים בחזקת סכנה
רבי ינאי
הוה נפיק להסתרטה
לא רחוק מהבית
היה הולך בדרך ישרה, דרך המלך
הוה מפקד גו ביתה
היה משאיר צוואה כבר
של מיתה כמו חולה מסוכן
משאיר צוואה, הוא יוצא לדרך
למה? כי כל הדרכים בחזקת סכנה
לכן מברכים ברכה תפילת הדרך
רבי חלבו ורבי שמעון ברבא בשם רבי יהושע בן לוי אמר
כל החולים בחזקת סכנה.
כל מי שנפל למשכב הוא בסכנה שצריך להביא זכות
כדי להיפדות.
פדעהו מרדת שחת.
צריך לפדות אותו.
אם יש לו מלאך אחד מליץ מיני א',
פדעהו מרדת שחת.
אבל צריך מליץ.
אז גם חולים זה בחזקת סכנה. למה?
מלאך המוות יושב על התיק הזה ומבקש לגמור את הסיפור.
אז שמענו חמישה דברים.
בית מרועה,
מהלך בדרך יחידי,
מפרש בים הגדול וכל הדרכים בחזקת סכנה וכל החולים בחזקת סכנה.
זה גם אנשים, לא רק נשים, כן?
רבי נתן
כהן
אחוי דרבי חייה ברבא
אבא מפרש בימה.
אמר לה אחוי צלי עליי
אמר להאומן צלי עליו.
האן דעת קטר לולבך,
קטר אלפח.
ואן עללת
לבי קנישתא ושמעת קלה דציבורה מצליין למיטרה,
לא תסתמך על צלותי.
רבי נתן הכהן, אחיו
של רבי חייא ברבא,
הוא רצה לצאת לדרך לים.
ביקש מאח שלו, תתפלל עליי,
כי כל הדרכים מחזקת סכנה, והמפרש לים זה סכנה.
אמר לאומן צליע לך, מה יועיל לתפילה שלי שאני אתפלל עליך?
הרי אמרו,
האן דעת קטר לולבך, קטר אלפח.
מרגע שאתה קושר
את הלולב, עושה מצווה של ארבע מינים,
תקשור את הספינה.
כי מרגע שקושרים
את הלולב,
מגיעה תקופת מה? החורף.
אז אתה לא יכול לצאת לים, תקשור את הספינה.
עד שיגמר החורף יגיע הקיץ, שיש שערות בים.
זה סכנה.
סתם ים זה סכנה,
ועוד בתקופת החורף זה שערות גדולות.
אז מרגע שקושרים את הלולב,
קושרים גם את הספינות.
סכנה.
סכנה.
ואם הללת לבק נשתב, אם כבר הגעת לשמיני חצרת ושמעת ציבור מתפלל על המטר, משיבה רוח ומורידה גשם,
אל תסתמך על התפילה שלי.
כי מה זה תפילת יחיד מול תפילת רבים?
הרבים רוצים גשם!
אתה רוצה שהתפילה שלי של היחיד תעצור את התפילה של הרבים, שירד גשם?
הרי אפילו כהן גדול מתפלל שלא תיענה תפילת יחיד
שהולך בדרך, שיעצרו גשמים.
אז מה לומדים מפה?
שעוד יותר מסוכן המפרש בים,
מי שמפרש,
דהיינו בין התקופות האלה שמתחיל החורף.
עוד מעשה?
רבי יהושע,
ברד רבי תנחום ורבי חייד, כפר אגון.
הווה באסיה.
אז רבי יהושע, הבן של רבי תנחום ורבי חייה, מכפר אגון,
היה באסיה.
מה זה אסיה?
אז יש שאומרים שזה אשכנז,
ויש שאומרים מעבר לים התיכון. היבשת נקראת אסיה, אבל היה גם מקום שנקרא אסיה.
אז הוא רצה לפרוש,
לפרש,
אסיה.
בים,
בין חגה לחנוכה,
בין חג סוכות לחנוכה, רצה לפרוש בים.
אמרה לה, היא מטרונית,
אישה חשובה ונכבדת, אמרה לו, באילניום היה פרשין?
אתה נורמלי אתה בימים האלה שהם מסוכנים, בין סוכות לחנוכה אתה פורש בים?
ולא שמע למילה.
לא שמע למה שהיא אומרת ולא יודעת.
ויתחמא לאבוהו בחילמה, בא לו אבא שלו בחלום,
אמר לה, ברי
בלא קבורה.
רמז לו שהוא ימות בלי קבורה, דהיינו יטבע בים,
כמו הפסוק בקהלת,
ונפשו לא תשבע מן הטובה,
וגם קבורה לא הייתה לו.
מה הפירוש?
אם נפשו לא תשבע מן הטובה,
הוא רוצה לצאת לים, לעשות עסקים, להרבות נכסים,
הולך למדינת הים להרוויח כסף, הוא לא, נפשו לא שבעה, עדיין מרוב טובה.
מה אומר לו שלמה המלך?
גם קבורה לא הייתה לו.
אדם כזה שידע שהוא עלול לטביעה ולא יזכה אפילו שיקברו אותו.
זה רמז לו אבא שלו בחלום,
ואמר לו ברי בלא קבורה.
ולא שמע לו למילוי דדן, ולא למילוי דדן.
לא שמע לו למטרוניתא,
ולא שמע לאבא שלו,
וכן הבת לב. וזה מה שקרה לו, שהוא טבע בים.
אז מביא המדרש מעשה,
שזה לא סתם
אזהרות, הפחדות וכו',
הנה מעשה מפורש ממי שאפילו העירו לו,
ואפילו שאביב בא להצילו ולהודיע לו,
עקשן ונפטר.
עכשיו יבואו היום ויגידו לנו שסטטיסטית זה המקום הכי בטוח,
מספר התביעות הוא יותר נמוך אפילו מתאונות של מטוסים,
שמטוסים זה פחות מרחבים,
ורחבים זה פחות מאופנועים,
ואופנועים זה פחות מהולכי דרך,
וכל הסטטיסטיקות יעשו לנו.
אבל מי ששומע על החכמים לא מסתכן.
מספיק שאתה עובר על דברי החכמים, כבר אתה מסוכן.
אפילו שיש סטטיסטיקות.
אבל עברת על דברי החכמים שהזהירו ואמרו לך זה מסוכן,
אז אתה צריך להיות חכם.
מי שמאמין בדברי החכמים והולך על פיהם, לא ינזק.
עוד דבר אחד,
עת ללדת.
מעת שללדת
כבר העת למות.
משעה שאדם נולד כבר קצוב לו כמה יחיה.
עת ללדת ועת למות זה בא ביחד.
שני העיתים האלה קבועים.
מתי יבלד? מתי ימות?
משעה שאדם נולד, הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה.
אם זכה, משלים שנותיו.
אם לאו, פוחתין לו מהם.
שנאמר,
יראת אדוני תוסיף ימים
ושנות רשעים תקצורנה.
כך דברי רבי עקיבא.
רבי עקיבא סובר
שאין תוספת על ימי חייו שנקצבו לאדם,
אלא הוא יכול רק להשלים אותם. את מספר ימיך המלא ותו לא.
חכמים חולקים עליו.
אומרים שיש מציאות שיוסיפו גם חיים,
מעבר למה שקצוב לאדם.
ורבנן אמרין, אם זכה, מוסיפינו על שנותיו. אם לאו, פוחתין לו משנותיו.
אם זכה, מוסיפין לו,
שנאמר, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.
כתוב מפורש,
הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.
מדובר בחזקיה המלך
שהתפלל השם אחרי שישעיה הנביא בא ואמר לו, כי מת אתה ולא תחיה.
והתפלל מקירות ליבו, והשם הוסיף לו חמש עשרה שנה. זה הפסוק שכתוב, הנני יוסיף
על ימיך חמש עשרה שנה. אז מה המובן?
האם הוא הוסיף לו תוספת על הימים שנקצבו לו,
או שלא על הימים שנקצבו לו?
אמרו לו, משלום מוסיפין.
זאת אומרת,
אין תוספת מעל, אלא מתוך
מה שקצבו לו.
תדע מאיפה הראיה,
דא הכתיב במלכים א', יג', ב',
הנה בן נולד לבן דוד,
הנה בן נולד לבית דוד,
יאשייה שמו,
ועדיין לא בא מנשה לעולם.
מה פרס?
בדבר הנביא לירבעם בן נבט
כשעמד והקטיר על המזבח לעבודה זרה
אז אמר לו הנביא מזבח מזבח
כה אמר אדוני הנה בן נולד לבית דוד
יאשיהו שמו
וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך
זו הנבואה מראש הייתה בימי רחבעם בן שלמה
ששלמה הוא בן דוד
על יאשיהו
בן עמון בן מנשה בן חזקיה המלך
זאת אומרת
לחזקיה יהיה בן שקוראים לו מנשה
ממנו יצא עמון
ומאמון יצא יאשיהו
דורות רבים מראש נאמר הדבר
כאשר כן עשה יאשיהו בשעתו שהרג אותם את אלה שהיו מקטרים וזבחים
והרי שכבר מראש נגזר על חזקיהו
שיצא ממנו יאשיהו
והרי עדיין לא בא מנשה אבי אביו של יאשיהו לעולם
כי מנשה נולד אחרי שנתרפא
נטרפה חזקיהו מחוליו.
הרי הוא היה צריך למות
חזקיה על מה שהוא לא נשא אישה.
אז עוד לא היה לו ילדים.
זה נאמר עוד מלפני.
אשר בא עליו מפני שלא נשא אישה להוליד בנים.
רק אחר שנטרפה נשא אישה והוליד נשה.
בשנים הנוספות האלה הווי אומר,
בשעת חוליו גזרו לפחות משניו
בגלל שהוא לא נשא אישה,
ומשזכה בתפילתו השנימו לו את מה שהיה אמור לרדת.
כמה שנגזר לו מראש. וזוהי ההוספה.
אמרו חכמים לרבי עקיבא,
אתה רוצה להביא מפה ראייה כאילו שהוסיפו לו רק את מה שהופחיתו לו.
וכי מה כתוב פה בדברי הנביא מראש?
הנה בן נולד לבית דוד.
כתוב לחזקיהו?
לא כתוב.
כתוב לבית דוד.
זאת אומרת, יכול להיוולד יאשיהו
לכל אחד מבני מלכות בית דוד.
צריך להיות יאשיהו.
אבל,
אם
לא יוליד אותו חזקיהו, יוליד אותו מישהו אחר.
אבל משהוסיפו לו חיים,
אז הוא כבר הוליד.
כי אם הוא היה מת, מה היה קורה?
אז לא היה מנשה.
אז אם לא היה מנשה, לא היה המון.
ואם לא היה המון,
לא היה יאשיהו.
אז אמרו לו חכמים, אבל יאשיהו כתוב שיהיה.
אז לא ממנו, ממישהו אחר, מבין דוד.
ועכשיו יש מעשה שמסייע לחכמים.
מה המעשה?
אומרים חכימיה רבנן,
ריבותינו רוצים להוכיח שמוסיפים לאדם שנים על קצבת שנה וראשונה.
מעשה באחד מגדולי ציפורי,
זה הר במערב טבריה,
שהייתה לו מצוות מילה, נולד לו בן.
ועלו אנשי עין תאנה לכבד אותו בשמחה.
ועלה עימם רבי שמעון בן חלפתה.
להיות באותה ברית.
אני מתרגם את הלשון הארמי שיש פה.
כשהגיעו לשער העיר ציפורי,
היו שם נערים שמשחקים
לפני אחת החצרות.
והם ראו את רבי שמעון בן חלפתה שהוא מעולה.
עולה ויפה.
אמרו לו, אתה לא תזוז מכאן עד שתרקוד לפנינו מעט.
נערים מנוערים.
אמר להם,
אני כבר אדם בוגר, זה לא בשבילי הדברים האלה שאתם מבקשים ממני.
וזעף עליהם,
וגער בהם, ולא נבהלו, ולא נכנעו.
הרים פניו כלפי מעלה
וראה חצר זו הפוכה.
ומייד כשראה שהיא נוטה ליפול
משום כבודו
על אשר יצאו הנערים החצופים האלה להעליב אותו,
מייד אמר להם,
תענו ותאמרו אחריי בכל מה שאני אומר לכם
כדרך המפזמים שעונים בזמון.
מה אמר כך?
לכו אמרו לזה בעל החצר הזו,
אם ישן שיתעורר,
שתחילתו של חטא מתוק וסופו מר.
וזה ככה הוא הוכיח את הנערים ההוללים והשורדים שלא לומדים תורה ומוסר,
ולהזהיר את בעל הבית על ה...
החצר שהיא נוטה ליפול.
מכל הדברים שהם דיברו ביניהם, התעורר בעל החצר הזו ויצא ונפל לו לפני רגליו
שרבי שמעון בן חלפתה.
אמר רבי,
אני מתחנן ומבקש ממך,
אל תביט לדבריהם אלה נערים ושותים.
אמר לו, אבל מה נעשה, כבר נגזרה גזירה והחצר תיפול.
אבל אני תולה לך את גזר הדין
עד שתוציא את כל מה שיש לך בחצר.
אני אציל לך לפחות את כל הציוד שיש לך, כל החפצים.
כיוון שהוציא כל מה שיש לו בחצר,
התרוממה החצר כלפי מעלה,
נתקע מיסודה,
נפלה והתנפצה והייתה לתל חורבות.
אחר כך המשיכו בדרך לקיים את המצווה של המילה.
רבי שמעון עם כל האנשים שליווהו,
והיה אבי התינוק הנימול משקה אותם יין ישן בן שבע שנים.
ואמר,
שתו מזה היין הטוב
שאני בוטח באדון שבשמיים,
שממנו אני משקה לכם במשתה חתונתו.
זאת אומרת, הוא יישן את היין הזה, שיהיה יין ישן נושן
עד לחתונה.
אני בטוח, בשם יתברך,
שאנחנו נזכה לשתות מהיין הזה בחתונה שלו.
ואזכה וחיה,
וכן אעשה אז.
מה ענו כולם?
כשם שהכנסתו לפרית,
כך תכניסהו לתורה ולחופה.
וכך סעדו עד חצי הלילה.
מכל דבריהם, מההמולה של הדברים,
יצא רבי שמעון בן חלפתא בחצי הלילה ללך לעירו.
אמרנו שאדם לא ילך יחידי בדרך, נכון? סכנה.
אבל היה בטוח על כוחו
שיש לו זכות תורה ומעשים טובים,
ולא היה מתיירא מן המזיקים בלילות.
ופגע בו בדרך,
מלאך המוות.
אמר לו המלאך לרבי שמעון בן חלפתא,
מפני שאתם בוטחים על מעשיכם הטובים,
אתם יוצאים בשעה שאינה שעה לצאת בה לדרך,
כשהמזיקים מצויים?
אמר לו, מי אתה?
אמר לו, אני השליח של הבריות.
אני שלוחו של המקום.
אני שלי השליח של המקום.
להמית את מי שצריך.
רבי שמעון בן חלפיתר ראה את פניו רעים וכועסים.
אמר לו, למה הפנים שלך רעים?
אמר לו, מכל הדברים הקשים שאני שומע מן הבריות בכל יום,
שהם אומרים,
כך וכך אני הולך לעשות,
והם לא יודעים מתי הוא נברא למות.
עת ללדת ועת למות, הם לא יודעים מתי ימותו, והם אומרים, אני שנה ככה, אני שנה הבאה,
אני, אתה תראה תוך עשר שנים, אני ככה,
מבטיחים הבטחות, אומרים מאמרים.
שאל אותו, ומה הדברים ששמעת שפניך כאלה רעים?
אמר לו, זה התינוק הזה שמלתם אותו היום,
יש לי ביד שטר פסק דינו,
שאני לוקח אותו בעוד שלושים יום.
ואבא שלו משקה אתכם, הוא אומר,
שתו היין הטוב שאני בוטח באדון השמיים,
שממנו אני משקה לכם במשקה במשתה חתונתו.
ושמעתי ונעצבתי.
למה?
שתפילתם שאמרו כשם שהכנסתו לברית,
כך תכניסהו לתורה ולחופה, וזה מבטל את הגזירה.
אמר לו, חייך
אני מבקש ממך שתראה לי את השטר שלי, מתי הזמן שלי לבוא.
אמר לו, אני לא שולט לא על הנפש שלך ולא על הנפש של חבריך.
אמר לו, למה?
אמר לו, מכיוון שאתם כל הימים עמלים בתורה ובמצוות
ועושים צדקות,
מה הקדוש ברוך הוא מוסיף על ימיכם.
שכן, פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשים הטובים, הוא מוסיף בכם חיים.
שנאמר, יראת אדוני תוסיף ימים.
אז זה לשיטת חכמים,
לא לשיטת רבי עקיבא, שגם מוסיפים ימים.
אמר לו,
יהי רצון מלפני הקדוש ברוך הוא.
כך אומר רבי שמעון בן חלפתל המלאך.
כשם שאין אתה שולט על השטר של הזמן שלנו,
מתי נמות.
כך לא הייתה לך רשות לחבור על דברינו שאמרנו כשם שכנסתו לברית,
כך תכניסהו לתורה ולחופה.
ובקשת הרחמים מן השמיים,
שיחיה התינוק.
ונשאר התינוק הזה בחיים.
ולא לקח אותו אחרי שלושים יום, למרות שהיה לו פסק דין.
מה הראייה מפה?
שמוסיפים חיים
למרות שקצוב על האדם
מרגע שהוא ימות כבר יש את השטר שבעוד שלושים יום הוא מת.
מכאן ראייה לדברי החכמים שמוסיפים לא כדברי רבי עקיבא
אלא מה היה עונה רבי עקיבא על המעשה הזה שהמעשה הזה היה כמה דורות אחריו?
מה היה אומר?
היה אומר מה לי המעשה הזה כראייה
ומה שנשמע מפי המלאך.
המעשה הזה לא משמש ראייה.
מקרא בתורה אני דורש
את מספר ימיך המלא.
הרי שיש מספר ימים קצוב מראש
שאין לצדיק יותר מאשר מילוי אותו מספר בלבד,
ולא תוספת על המספר שהרי משה רבנו
כמה מצוות עשה?
וכמה צדקות?
ובסוף נאמר לו מפי השם,
הן קרבו ימיך למות.
משקרב קץ ימיו,
אין אחריו חיים בעולם הזה עוד, אפילו רגע אחד.
הווי אומר, זה ששלמה אומר כאן,
עת ללדת
ועת למות.
משעה שאדם נולד,
נגזר עליו כמה שנים יחיה.
תודה רבה.
אמנם בגמרא מצאנו מספר מקרים שהאריכו ימים לאנשים,
כמו רבי פרידא שהוסיפו לו 400 שנה וכולי,
אבל שמה אפשר להגיד לשיטת רבי עקיבא שזה מקרים יוצאים דופן,
אבל לא יראת השם תוסיף ימים כאילו באופן קבוע כל בן אדם
שיהיה לו יראת שמיים תוסיף ימים.
שמה שילמו לו במידה כנגד מידה.
אתה הפסדת חיים בשביל ללמד תלמיד,
הפסדת חיים,
בזבזת אותם בשביל האחר,
לא תפסיד, ניתן לך כנגדם.
לימדת אותו 400 פעם, כל פעם מחדש,
אז תקבל 400 שנה.
לא מפסידים כשמלמדים אחרים תורה.
הזמן הזה לא ילך לאיבוד.
אז צריך ליישב בכל מקום לפי העניין, להעמיד את דברי רבי עקיבא לפי העניין הזה.
ויש עוד דבר אחד לצעירים אני אומר, לצעירים, לבחורים, זה לא אני אומר, זה שלמה המלך אומר, והמדרש מסביר את דבריו.
עת ללדת ועת למות,
עת מיתה תלויה בעת לידה.
כמו ששנינו בברייתא בקידוש אינכט משנולד אדם,
הקדוש ברוך הוא מצפה לו שיישא אישה
עד שהוא בן 20 שנה.
אם לא קיים את מצוותו לפחות בסוף זמנו,
כמו ששנינו באבות בן שמונה עשרה לחופה,
ואם הגיע לעשרים ולא נשא אישה,
הקדוש ברוך הוא אומר לו,
עת ללדת הוא לך, הגיע הזמן שתוליד לי בנים.
ולא רצית?
הרי מעתה אין זו לך אלא עת למות.
והקדוש ברוך הוא דן אותו בעונש זה, ואומר עליו, טיפח עצמותיו.
זהו עת ללדת ועת למות.
מעת שאדם נולד, חובה עליו להוליד בזמנו.
ואם יאחר העת מלהוליד,
יביא עליו עיתו למות.
והרי שעת מיתתו תלויה בעת הולדתו, שהוא יוליד ילדים.
ואידה אמרי
מד ייקלי יתבי צבחר.
זה משל,
כמו נגד אש הבאה לשרוף
את האדם.
אין אדם עורב וממתין מלצאת כנגדה, אלא זמן מועט.
שמא תקדים היא ותשרפנו.
גם כן משול זמן נשואי אישה.
כיוון שבאיחור מצווה זו אדם מתחייב בנפח.
כי יצרו בוער
ומתגבר עליו מנעוריו לשורפו,
על כן לא ימתין
עד עשרים אלא יקדים לסיישא כמה שנים לפני כן וינצל ויחיה.
לפני שאש התאווה תגבר עליו ויישרף אחר כך באש הגיהנום.
היו הרבה מגדולי ישראל שהתחתנו בגיל ארבע עשרה
בשביל להשבית את יצרם.
אז זאת אומרת,
יקדים אפילו כמה שנים לפני כן.
זה אומר המדרש, עוד פירוש,
שעת ללדת, כשהגיע הזמן שלך, אתה בן עשרים, כבר צריך להוליד בנים לקדוש ברוך הוא, שנאמר פרו ורבו ומילאו את הארץ,
ואתה לא עושה את זה, אז תדע לך שכבר מרחפת עליך גזירת מוות. ואם ימצא השטן
איזה פרצה שהיא פה ושם, אז תדע לך שכבר
אתה מסובך, כי השם בעצמו אמר טיפח עצמותיו.
אחרי זה אומר שלמה המלך, עת לטעת
ועת לעקור נטוע,
אבל לא להיום.
רבי חנין יאמר למה שאומר,
עשו הקודש ברוך זה קודש ישראל לפי כוח, רבי חנין ורוסוות.
שנאמר אדוני חובה סלמאן סדגו ירדין תאורו ויעדר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.