שיעור לילדי התהלים במסיבת חנוכה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קריאה ראשונה

בימים הימים הקוסי-שלוא,

ימים הימים הקוסי-שלוש,

קבוצה לאמרות הדור,

ימים הימים הקוסי-שלוא ותעברנו.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו האבים-מוצא,

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

אהההההההההה

נכבד איתך לומר אף פעם תהיו הברכה

חנוכה שמח

היוונים נקבצו על עם ישראל

והעבירו אותם על הדת

ופתאום קמו מתיתיהו וחמשת בניו להילחם נגד כל יוון.

למה בכלל נפלה גזירה הזו על עם ישראל?

אז כתוב כיוון שהם נתרשלו מן העבודה.

בבית המקדש

הם עבדו בהתרשלות.

הבדל מה זה מתרשלות?

בואו נעשו את העבודה על כדור, על כדור.

אז הקדוש ברוך הוא אמר, אם אתם לא עושים את העבודה באפס ובחשק ומתרשלים,

אז אני אקח את העבודה.

מה זה? ביטלו את העבודה,

ביטלו את השפנים.

ופתאום מתיתיהו וחמישת דעתו על ידו עד כאן,

כי נגד ההתרשלות צריך נשיאות נפש,

עם שרונת הנפש בשביל להחזיר את הטהרה בתבושה למקדש,

לעם ישראל.

הם נמצאים במלחמה שהיא לכאורה עבודה.

איך יכולים במשפחה אחת לנצח, לא משנה,

מה?

והם מתחילים במרד.

וה' אסייע בידם.

הרמת את ריבם,

דנת את דינם,

נקמת את נקמתם,

ומסמת את מלחמותיהם על השם ועוד אליהם.

מי עשה את הכל בסוף?

מה יצר עם חיילים חמישים דעת נפש?

שהם ילכו עד הסוף, אפילו עד לתל אביב.

אבל לקיים את רצון השם ילכו בסוף הכל בלי התרשבות.

וככה הובסו היוונים וניצרו חשבותיהם.

וזה לימוד גדול.

אנחנו רואים מפה שהאלוהים כאל חברות בעם ישראל שתקו.

הם קיבלו את הגזירה שלהם תמיד במרד.

אשתיקה,

אם לא בתיתיהו ובנן,

מי יודע עד לאן היו מדרדלים.

אבל פתאום קמה משפחה אחת והחליטה להרים את

הנס ולהילחם.

לא כולם הצטרפו.

היו הרבה יהודים שהתייוונו,

והם נקראים המתייוונים.

זאת אומרת שהם זנחו את התורה והתאים להם התרבות על יוון.

וגם נגדם היה צריך לדעת.

בכל דור ודור יש דברים כאלה.

כשצריכים היחידים לעמוד ולנחם נגד הרבה הרבה הרבה יותר נגד רבים, גדולים, מאזקים מהם.

אבל צריך ללמוד מפה את האומץ במסירות נפש על גל השם להנחם.

עכשיו אני לא אקח אתכם דוגמאות שהן לא שייכות ללחם.

אבל אני אקח אתכם לדוגמאות שכן שאתם רוצים.

האם מישהו מכם חושב שצריך מסירות נפש בשביל לנטול ידיים עסוקה?

לא צריך, ניגשים בקיאות ונוטלים ידיים.

לא צריך לדחות.

צריך מסירות נפש על כל מצוות.

למה?

כי יצר הרע רוצה שאדם יתרשם אפילו בנטילת ידיים.

עד שיש הנחה בשולחן ההוג שכל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.

מה זה מזלזל בנטילת ידיים?

הוא נותן לידיים לנסוע עולם,

אבל הוא מזלזל.

מה זה מזלזל?

הוא לא נותן לפי העולם.

עד איפה צריך להתקדם בסביבה?

עד כאן, נכון?

עכשיו תזימו להם שלפעמים כשנותנים בידיים אז משאט פה בלי נטילה,

כל משאט לפעמים בלי נטילה,

שולחים ככה,

ולפעמים לא מגיעים.

צריך לסובב את הירש כשזה יגיע.

צריך לשתור את האצבעות כשיהיה מסביבה.

צריך לעצור את המטילה כמו שצריך,

ואחר כך צריך להגיע.

כשישהו כדי להתקדם בעורף של נבשות,

אז המים ניתזים וניתנו מורות.

אז המים לא מצוינים בכל מקום, אז צריכים לעשות ככה כדי שהמים מגיעים לכל מקום.

וצריך להגביע את הידיים לימי התלמיד ולא בארגנים ככה.

ולברך על נטילת ידיים מחמתו עד סוף הברכה,

ואחר כך הוא מגיע את הידיים.

זה מקצר לא נטילת ידיים.

בצלוח שאתם ממהרים, אם רוצים לרוץ ולתפוס את השולחן ולתפוס את הזה, אז עושים את זה מהר בין בזלזלים לנטילת ידיים.

אבל צריך מסירות נבן שאתה יכול להפסיד על אוכל אחרת על אוכל יקרעו אותך כמו שאתה לא יכול.

זאת אומרת, בכל מצווה, מצווה צריך להגיד לעצמך שאתה צריך לעשות אותה על הצד הטומי יותר, שקדוש ברוך הוא ימצא ממך, ולא מה אתה רוצה ומה אתה חפץ עכשיו.

יותר חשוב שהמצווה תיעשה בשלמות, כי אז תתקבל דרגה גבוהה מאוד מאוד לצד הדרך.

מצווה אחת משמעות, אחת מכל החיים שלה.

אבל עם כוונה רק לשמיים, רק לשם יתברך. לא בגלל שאבא רע, או שלא נעים, או כל מיני חשבויות.

עושים אותה באמת לכבוד השם יתברך,

ודת קונה מזה את העולם הבא שלנו.

הוא בין העולם הבא.

כך אומר הבעל מסוף,

ישנה דמוקות.

אז זאת אומרת, צריכים מסירות נפש.

ותתיהו הוא בנה עם מסירות הנפש להריגה ממש כדי להילחם נגד הטומאה שמפיצים מהעיניים.

והם הצילו את כל עם ישראל, אנחנו חיים בזכותם היום שעובד כאילו במציאות,

בזכותם.

בזכותם.

אבל אנחנו מבקשים מכל יהודי ויהודי

שעתידים לקיים סירות נפש במצווה,

נגיד שבת.

כולם קבלוייתם שזה מצווה, זה לא יעמוד.

נכון, אני מדבר עכשיו על לפני נמות.

צריך לקבל את השבת לפני הזמן,

גם סירות נפש, נכון, נשלם עד הרגע הארץ,

את העליך.

ועדה כל הזמן, כל מיני השקולות שלו בינתיים עד שאותן משחק,

תכף, תכף, תכף,

תכף, תכף, תכף,

אני מוכן לראות של ועדה לפני הזמן,

גוש מצוצה, כי מוכן שמח שאפשר לראות לקבל משהו

- תודה רבה. - זאת אומרת, נכון, אבל,

- נכון.

יופי, אתם מנהלים את הכיוון.

אבל אתם לא יודעים מה מכוונים.

סימן שלא קיבלתם.

ברוך אתה, אנשי תרבים אשר הם מתכוונים. חדול לכל, היה, עובד, הם מתכוונים, לא אומרים.

- ברוך אתה, אדוני, מה חושבים אדון הכל, היה וביהם?

אלוקינו מכוונים, תכיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם מכוונים.

מלך העולם

- מה זאת אומרת, כל דבר כדבר

- שופטי - מה זה קורה בייארץ?

ישר קול, אין שתייה.

- אז לכן, על פה כל דבר כדבר זה מסירות אפש. למה? אם מביאים לדבר כדבר קרנדו או משהו, הוא ישר מתופס,

- דבר מתי אשר הוא דבר.

- וואז אתה עושה את ה...

אין לו ספטרנות.

- אז לכן צריך מסירות נפש. זה נקרא מסירות נפש, על מצוות.

עכשיו האדם מברך מיום,

ולא מיני הברכות.

יש לו שלוש פילות,

יש לו ברכות, אכילה, שתייה,

כשבאמצע האדם יכולים לבוא עליהם.

אז אתם יודעים כמה פעמים אתה יכול לכבד משם השם ולהפוך את הברכה לברכה אמיתית.

זה נקרא מסירות נפש.

- אם אתה לא מברך עם קו בטבץ,

כאילו אתה מברך עם רמת פעמים,

אתה לא מתכוון לברך

כמו לא שימו לב.

- אם תשימו לב בכל מצווה ומצווה לעשות כן,

תדעו לכם שדברים גדולים גדולים מארץ מהרוצים לטובתכם לזה,

כי בשמיים מתפעלים עם כל מצווה שנעשה,

נשמע כמו שצריך, כמו ששמצמו.

זה הדבר הכי גדול.

- הנה, עושים עכשיו דבר כזה, אם הם מאסרים את המלח או משהו,

זה היה תפל.

אם לא, הם עושים את זה כמו סדר, כשב, זה פלוג של המטר,

וכן מזה לא יכולים לברך כלום, מי שרד, מי שרד, מי שרד, מי שרד, מי שרד, מי שרד. כל העמודה שלו.

- אם ישימו פוגה שלמה, יפייפי, אני לא יודעת, משהו,

אבל במקום סוכר שמו שם המלח.

מישהו יאכל את מלח?

- אז אם בן אדם מצליף לו מצווה לעשות,

הוא עושה אותה מלח,

לא סוכר, מלח.

זה לא משהו מצווה, הוא עושה את המצווה.

החלק כתוב, הבעל יתום מצווה על,

מה זה על יחמיצה כאן?

- נכון, לא יפסיד אותנו, אבל יש עוד פרוש.

מה נראה?

disappe- אל תחמיץ פנים בשעה שאתה עושה את המצווה, אתה עושה את המשימה.

אל תעשה את זה בחמיצות.

כאילו,

הלוואי אם לא הייתי צריך לעשות את זה.

בוא, מינכה, מינכה, מינכה. טוב, טוב, רגע, רגע, רגע, אני לא רוצה בוגר ולא שמח.

- ויש עוד דבר.

אל תחמיץינה.

נראה מה זה תחמיץינה?

כמו שאמרתם על חמץ,

מה עם חמץ?

שומעים עבור זמן, 18 דקות,

זאת אומרת, אל תשתהה יותר מדי עד שתעשה אותה. תזדרף, תשמח, תרוץ לקיום המצווה.

אל תחמיץ אותה, שתי החמץ.

תרוץ.

זה נקרא מסירות נפש.

למסור את הנפש על המצוות באה בשמחה.

לזריזות.

הדברים האלה בונים את האדם להיות ממש צדיק.

אבל אם כבר מגיל קטן בן אדם מזנזן במצוות, זה מקום, הוא לא יצא ממנו משפיעות.

לא יצא ממנו.

אבל אם כבר מקטנות רואים שהוא מדקדק,

אפילו שהגדולים לא מדקדקים, יש הרבה גדולים לא מדקדקים,

והוא כן מדקדק,

בשמיים יטפו לו סיעתא, נשמע אל עזרו לי,

ולעמוד ולעמוד ולעמוד עד שיהיה תמיד לך מתים בגדולים.

כי הכול תלוי במעשים.

הכול תלוי במעשים.

מי שרוחמתו מרובה ממעשיו, מה קטן?

רוחמתו לא מתלהם.

מי שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתלהם.

צריך שמהחוכמה יהיה מעשית, בהרבה מעשים.

בדלת,

כשהחוכמה אומרת דבר אחד, כלל העם,

ואתה כבר עושה אותו בהרבה פרטים.

נגיד, למדנו זריזות עכשיו,

למדנו כלל העם, אבל אם אתה תזרז בזה,

וזה, וזה, וזה, וכל דבר בספר שבו למדת, נהיה לך הרבה מעשים,

ודבר אחת שלמדת.

גם בחיפזון, בזריזות, יש שני דברים.

בחיפזון זה בלי תשומת לב.

כאילו, בהול, לעשות דברים.

אבל בזריזות זה לא להשתהות,

לא להעמיץ.

הגיע הזמן מנחם,

אתה נמצא לפני הזמן, כבר נמצא עוד שנים.

יאללה.

אתה מגיע השבת, אתה כבר לפני, נמצא מוכן.

זה שנגד שאתה זריז, לא משתהה ותמיד מגיע באיחוד.

אתה לומד כלל אחד,

ממנו אתה עושה מעשים.

אני מאחל לכם שבעזרת השם מתברך,

שיהיה לכם את הבעינה של בגללו ובנם,

שהם הפקירו את הכול למען האמת, למען הטהרה, למען הקדושה, לכבוד השם מתברך ולטובת עם ישראל.

ואתם תוכלו להוכיח את יכולתכם בעבודת השם,

שאתם גם כן מוסרים את הנפש בשביל קיום מצמות השם. אמן.

בן רומא

טוב, כבוד הילדים, כעת אנחנו נגיד מזמור תהילים לנפואד.

זבולון בן?

בן רומא.

שצריך לשמוע דחוף, הוא תרם לכם את כל הדברים פה היום.

אבל ככה חזק ובחשק, כמו שאמרנו, נכוון, כן?

כולנו.

יחד, יחד.

גי, גי, גי, צדירו, פנימי, מגיני וכואזי.

הלך יחד, יחד, יחד,

כולנו.

וקנון עד יחד לעולם, לארץ המחח.

ים הארץ עובר, אדוני יישקך,

וכבד רגל,

די בימים, די אשרנו באור כבר אגבות מזה,

שטייתך האוזן,

די השם אשר נערוב כיצר נורייה עצמאים,

די מבין ודאי שמרות חמורייה יעלה משתכם אשר בעל אלוקי,

שבאמת האידה בינו,

וכבדנו כיצר נרצח נדבר נדבר נדבר נדבר נדבר נדבר נדבר נדמיה נדבר.

שמרנו בעין ובאו חיפוש בזבנות,

וארצתנו ערים ושקרח עלום,

שטייתך שנייה ושמה ידבר.

זבולון בן רומא

אני עוד דרשן, ערב טוב וחנוכה שמח, ילדים יקרים, אני רוצה להתמוד תחומת אופן על גודל מעלת התהילים הכולל 150 מזמורים.

ספר התהילים הוא ספר קדוש עם עוצמה אנרגטית,

מלא מתהילות לקדוש ברוך הוא,

שירה הבעה רגשית לגבי אומה לאדם,

סגולות שעוסקים בשפירה, הודיה,

בקשה לרפואה, הצלה ועוד.

בספר תהילים ישנם מספר מזמורים כסגולה לכל צרה,

לראות ניסים גדולים, לבטל על הרם, לצורך בנכסת, להצלה, שלום בית,

לפרנסה טובה, לבריאות ואריכות ימים ועוד.

בתקופה זו אור השמש מועט וכמה מתאים בימים

האלה להאר את הימים החשובים מנערות חנוכה.

אותה נקודה של אור במצב הכי חשוב היא בדיוק הנקודה של חנוכה.

חנוכה הלווחה של כ-200 שנה לפני חורבן בית שני,

דווקא אז,

בטרם היציאה לגלות ולחושר.

החכמים התקנו לנו את נרות פסח, חנוכה,

שמונה נערות שיעירו את חשקת הגלות ויוספו אמץ ותקווה.

מסופר שהאדם הראשון ראה שהעולם מחשיך,

הוא חשב שהעולם נחרב,

בשעה שהיום מתחיל להתארך,

הוא הודה להשם ועשה שמונה ימי משתה.

אחרי שהיום קצר ומתחיל להתארך שוב,

דווקא בנקודה הכי חשובה מבחינת האור.

בשבן הזה אנו נקראים לעשות מאמץ לא להישאר בחושר,

אלא להעיר אותו,

להדליק נר,

לתרם את הגבולה,

ומפתח לנו שהאו יחזור.

ברצוני בערב זה,

יום שני של חנוכה,

לברך את כל המשתתפים באמירת התהילים בכל שבת קודש.

וכן למערכת כבוד הרב אמנון יצחק שריטר,

שאפשר לי לארגן את המקום לאמירת התהילים.

יהי רצון שהשם ימלא כל משעונות ליבו לטובה. אמן. אמן. וכן תודה על השותף היקר, רב יצחק שריטר,

בעזרה לארגון אמירת התהילים.

יהי רצון

שנמצא את זינוגו הרגלו עוד השנה,

אמן. אמן.

ולרפואת זבולון בן רומא, לרפואה שלמה. אמן. לרפואה שלמה לבני דוד בן מיכל. אמן. ראו את הנפש ועטוף ישראל.

הנך. הנך בן הנך. זה אבא שלו. אמן. שהוא זקוק לרפואה שלמה. אמן. תודה רבה.

נצחק לרפואה שלמה.