נלמד קטע גמרא. ידוע לכולם בברכות ס"א תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאהו לרבי יהודה שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: "עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?". אמר לו: "אמשול לך משל למה הדבר דומה. לשואל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם 'מפני מה אתם בורחים?'. אמרו לו: 'מפני הרשתות שמביאים עלינו בני אדם'. אמר להם: 'רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם?'. אמרו לו: 'אתה הוא שאומרים עלייך פיקח שבחיות, לא פיקח אתה אלא טיפש אתה. ומה במקום חיותנו אנו מתייראים, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה'".

אז מה אומר פה המשל? המשל אומר שהשועל זה היצר הרע, הוא שועל גדול מהלך על גב הנהר ורואה גדים מתקבצים ממקום למקום. רואה אותם הולכים קבוצות, קבוצות, זזים ממקום למקום. אז הוא שואל מפני מה אתם בורחים? כמובן שמקום חיותם של הדגים זה במים. שואל מפני מי אתם בורחים, אמרו לו מפני הרשתות שמביאים עלינו בני אדם. אז הוא אמר להם אתה רוצים אולי לעלות ליבשה ולדור אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם. הוא לא מתבייש לשקר! ממתי דגים חיו איתו, עם משפחתו, עם אבות אבותיו ביבשה? רמו לו: אתה הוא שאומרים עלייך פיקח שבחיות, זה מה שאתה מציע לנו? אתה לא פיקח, את הטיפש! אם היינו יודעים לענות ככה ליצר הרע. ומה במקום חיותנו אנו מתייראים? החיות שלנו זה במים ופה אנחנו פוחדים. אתה רוצה שנעלה למקום מיתתנו. הרי ברגע שאנחנו יוצרים מהמים אנחנו מתים. אז על אחת כמה וכמה. אף אנחנו. עכשיו שאנחנו יושבים, עוסקים בתורה שנאמר בה: כי היא חייך ואורך ימייך". כך אז אם אנחנו הולכים ומתבטלים ממנה, על אחת כמה וכמה. זאת אומרת גם בשעה שאנחנו עוסקים בתורה כמו שלמדנו אתמול בדרשה, אז אנחנו בסכנה גדולה אם לא לומדים כמו שצריך. וזה אפילו בלי הפסקה. אם זה מצוות אנשים מלומדיו ולא לשמה וכו'. אז אם אנחנו נלך ותבטל ממנו בכלל, אז על אחת כמה וכמה שאנחנו בסכנה גדולה.

אומר הרב גלינסקי: ואני שואל התורה הרי אמת לאמיתה, אבל מישהו מבין מה נאמר כאן? מישהו מרגיש שהתורה עבורו כמו המים עבור הדג? שמי ששולה אותו ממקום חיותו, חייו משום קוצר? האם משיהו מרגיש שברגע שהוא מפסיק מללמוד תורה הוא בעצם מסתכן במיתה ממש? מישהו מבין את דברי הגמרא? כתוב בעבודה זרה ג': "ותעשה אדם כדגי הים". זה פסוק בחבקוק. למה נמשלו בני האדם כדגי הים? לומר לך מה דגים שבים כיוון שעולים ליבשה מיד מתים, אף בני אדם. כיוון שפורשים מדברי התורה ומן המצוות, מיד מתים. מישהו חש כך שבלי תורה מת? וידוע סיפור שהמגיד רבי פינחס מפלוצ'ק זצ"ל בא לפני הגאון מווילנא, זכרונו לחיי העולם הבא, לבקש הסכמה לביאורו "מגיד צדק" לסידור. פינחס הגאון מווילנא ומצא בו שלפי כך פותחים תחילת שחרית ב"אדון עולם". האשכנזים פותחים את התפילה "באדון עולם"."...אשר מלך בטרם כל יציר נברא..". לפי כך פותחים תפילת שחרית ב"אדון עולם", לפי שאברהם אבינו תיקן תפילת שחרית והיה הראשון שקראו להקב"ה "אדון". אז לכן, פותחים ב"אדון עולם". התפילה תוקנה ע"י אברהם אבינו והוא הראשון שקרא להקב"ה אדון. ויש עניין להזכיר זכות האבות לפני הקרבת קורבן תמיד של שחר, שעל כן שאלו ביומא כ"ח: האם האיר המזרח עד שבחברון? אצל ישני חברון? ותפילת שחר במקום תמיד של שחר. תפילת השחרית, היא במקום. והגאון התפעל כל כך עד שאמר שאילו לא חובר כל הפירוש על הסידור אלא עבור דבר זה, דיו. אתם יודעים מה זה שהגאון מתפעל מאיזה דבר תורה ובאיזה חידוש?! על זה תמה הגאון רבי יהושע בר זצ"ל, בפני אביו הרב מבריסק זצ"ל ושאל : וכי מה הוא סינסן לפני הגאון? ושפאת מעיינות חידושיו. עד שמגיל 40 לא הספיק אף לכתוב ציוניו הקצרים מרוב נביעת תורתו. הגאון היה קצרן גדול וכותב רק מקורות ומקומות בלי לפתוח ולהסביר. יש מי שלקח את כל המקורות ופתח אותם. אבל מגיל 40 כבר מרוב שהיה נובע התורה כמעיין המתגבר שכל הלומד תורה לשמה, אז הוא הופך להיות כמעיין המתגבר ולא פוסק, לא היה יכול להספיק אפילו בקיצורים לכתוב את חידושי התורה שהייתה עוברת לו במוחו. והוא מתפעל מהפתיחה של הסידור. אז הוא שואל אביו, הרב מבריסק, אומר לו איך זה יכול להיות שהגאון מתפעל עד כדי כך מדבר תורה? אז הוא ענה לו: התורה תורת אמת ומה לי אמת קטנה או גדולה. בכל ידיעה יש להתפעל ולשמוח. אתמול עמדנו קצת בדרשה שצריך שלמוח לפחות לאחר מצווה שעושים. כמה צריך לשמוח שזה עדות על מה שבעצם האדם יודע שהוא מקיים את ציווי הבורא והוא מצא שלל רב וכו', וכו'. אז פה נאמר במפורש שיש להתפעל ולשמוח על כל דבר תורה. ויש לזה, יש לזה דבר מדהים! יש לזה מקור. יש לזה מקור. המדרש הוא מדרש מפורש בעניינו, בבראשית רבא צ"ז: "מה דגים הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצימאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך הם ישראל גדלים במים, בתורה, כיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם". איזה תיאור נפלא! זאת אומרת מי ששוחה במים של התלמיד כל הזמן, אפילו הכי באה לו איזה טיפה, לא הרבה, טיפ אפילו, איך הוא קופץ לקרתה ושמח בשמחה גדולה!

סיפרו בירושלמי שקלים פרק ג', הלכה ג' שרבי אבהו הגיע לטבריה. ראוהו תלמידי רבי יוחנן שפניו מאירות. באו ואמרו לריבם: "רבי אבהו מצא אוצר". פרצוף כזה עם חיוכים כאלה, עם אור כזה, זה רק מי שמצא אוצר. אמר להם: "מניין לכם?" אמרו לו: "פניו מאירות". הלך אצלו, רבי יוחנן קם ממקומו והלך אצלו. שאל אותו: "איזה דבר תורה מחודש שמעת?". אמר לו: "תוספתא עתיקה שעדיין לא נתגלתה לפניו". קרא עליו "חוכמת אדם תאיר פניו". אצל חכמים הפנים מאירות רק שישי חוכמה. "חוכמת אדם תאיר פניו". לכו תראו את הפנים של הרב קנייבסקי. פרוז'קטור!

נו! ואיפה אנחנו בכל זה? ממש דגים ששוחים בים התלמוד. מה זה קופצים על כל טיפה. הא? שמגיע "בין הזמנים" האם משיהו חש ששולים אותו מן המים? ששומעים דבר תורה חדש, האם דומה בעינינו כאילו לא שמענו דבר תורה מימינו? והנה אני רואה אתכם. אמרתי לכם דברים חדשים שחלק מכם לא ידעו, ולא ראיתי שאתם רוקדים משמחה על מה שאתם שומעים. חיוכים פה ושם וזה, כאילו אתם מבינים מה אני אומר, כל הכבוד, אבל האם אתם שמחים כאילו קיבלתם איזה חיות חדשה בנוסף למה שהייתה לכם עד עכשיו? אז מה קורה כאן? צד אחד הכתוב מעיד "כי הוא חייך ואורך ימייך"... ככה הפסוק אומר, בדרך כלל אומרים "כי היא חייך", נכון הוא "כי הוא חייך". "וחיי בעלי החוכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה הם חשובים", מי אומר את זה? הרמב"ם. הרמב"ם אומר שהחיים לא חשובים וחשובים כמתים. חשובים כמתים כשהם לא לומדים. בלי תלמוד. מי אלה שמרגשים שהם ממש מתים? בעלי חוכמה ומבקשיה. יש בעלי חוכמה שהם כבר בעלי חוכמה, יש להם בעלות על החוכמה, הם כל חייהם בחוכמה. ויש מבקשיה עדיין. הם בדרך להיות בעלי החוכמה. אז אלה, אומר הרמב"ם "חי בעלי החוכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובים". אדם מרגיש מת. וכתוב "מרבה תורה מרבה חיים". ו"גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ולעולם הבא". אז זה מצד אחד כל הכתובים אומרים כמה זה חיים. כמה זה חיים התורה. ומצד שני, איפה אנחנו בכל זה? איפה?

כתוב בפסחים מ"ט: "אסור להתלוות לעם הארץ בדרך. על חייו לא חס, על חיי האחרים לא כל שכן?". נו, מי מאיתנו לא התלווה או מתלווה לעם הארץ? אסור! להתלוות לעם הארץ בדרך. על חייו לא חס על חיי האחרים לא כל שכן?. פירש רש"י: "על חייו לא חס"- ללמוד תורה ולחיות. אז אלינו מותר להתלוות? אחד לוקח עם הארץ בדרך טרמפ. אסור להתלוות לעם הארץ בדרך.  מה הוא ידבר איתך? על דברי תורה? הוא עם הארץ. אז הוא ידבר איתך על הוויות העולם, ידבר על החרדים, ידבר על הדתיים, ידבר על הא ועל דא, רק לא על התורה. אז על חייו הוא לא חס אז על חייך הוא יחוס? אז אתה מכניס אדם בשביל שימית אותך. יכול להיות שאתה מאלה הוגה בתורה בנסיעה "בלכתך בדרך", חשוב בלימודים או שומע איזה דיסק של דברי תורה. ופתאום הוא יעלה וידבר איתך על הא ועל דא, כדרך עמי ארצות. מותר או אסור? אסור להתלוות לעם הארץ בדרך על חייו לא חס על חיי האחרים לא כל שכן. אלא אם כן אתה ממש חזק ביותר. שאתה מהתחלה שם לו את הדיסק וכופה אותו לשמוע עד שהוא ירד. דהיינו, שם לו אינפוזיה שיחה. נותן לו אינפוזיה של חיים ומכניס לו את זה כמו שצריך.

בבב: ??????

ההה: מצוין! אז החיית את המת. טוב מאוד! גם מי שנפל באמצע הכביש הוא מתבייש למעשה. שרואים אותו במצב כזה שהוא שוכב על הרצפה. הוא היה מעדיף לא להיות במצב כזה. אז מה לא לטפל בו? בגלל שהוא מתבייש? צריך לטפל בו. מה לעשות. אבל זה רק מי שבאמת מוכשר לכך. מי שלא מוכשר לכך. אסור לו לגעת לאדם כזה. עוד יכול להזיק לו. אז אם אדם לא יודע להשתלט על המצב ולא לתת שיסיתו אותו למה שרוצים האחרים, אל תסתכן, אסור! סוף דבר, נו! בחיית, סוף דבר איך זה מובן? איך חדלנו להיות דגים? איך פסקה התורה להיות מים חיים עבורנו? כל ערבית אנחנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו". מה אפשר לשקר כל כך הרבה? כל פעם מחדש בלי להתבייש. איך פסקנו להיות דגים? איך פסקה התורה להיות מים חיים עבורנו?

אז אומר הרב גלינסקי: תשמעו, לא באתי להקשות, באתי להסביר. אז אני אסביר. שנינו בכתובות ק"ד: בשעת פטירתו זקף רבנו הקדוש עשר אצבעות כלפי מעלה ואמר: "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפנייך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהנתי בעולם הזה אפילו באצבע קטנה". רבי היה עשיר אדיר ומופלג. הוא זכה לשתי שולחנות. ולמרות זאת הוא אומר בכל עשר אצבעותיו הוא יגע בתורה והוא לא נהנה בעולם הזה אפילו באצבע קטנה. והביאו בתוספות מדרש עד שאדם מתפלל שתיכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו. מה הפשר הדברים? מה תפילה זאת שיכנסו דברי תורה לתוך גופו? ממתי נכנסת התורה לגוף? נכנסת לראש, ללב. לגוף? ומה תפילה שלא יכנסו מעדנים לגופו? הרי אם לא יאכל, הם לא יכנסו. ואם הוא יאכל הרי זו תפילת שווא. אז לאן ילכו? מה זה הדיבור זה? עד שאדם מתפלל שתיכנס תורה לתוך גופו, צריך קודם כל להתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו.

התשובה לזה תובן בעיון בדברי המדרש, בהקדמת אסתר רבא י"א: כל מקום שנאמר בו "ויהיה" אינו אלה לשון צרה. והמדרש מונה מקומות רבים. ביניהם "ויהיה בימי אחז". שאחז ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אם אין תלמידים, אין חכמים ואין תורה. משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה פדגוגו שונאו. אמר אם אני הורגו, הריני מתחייב מיתה למלך. אלא הריני מושך מיניקתו והוא מת מאליו. אחז היה רשע מאוד! שונא. והוא סגר את כלבתי הכנסיות ובתי מדרשיות, רצה לעקור תורה מישראל. למה זה דומה?ז ה דומה למשל שהבאנו. מלך מסר את הבן שלו למחנן, לפדגוג והפדגוג הזה היה שומא אותו, את הילד הזה. אבל הוא הבין שאם הוא יהרוג אותו בשנאתו המלך יהרוג אותו. אז מה הוא אמר אני אמשוך את המינקת, כי הוא תינוק צריך לינק, ואם לא ינק הוא ימות באליו. אז זה לא אני. אבל לא מובן. אם הוא יהרוג אותו הוא יתחייב מיתה ואם הוא ירעיב אותו עד מות וימנע את המינקת להניק, הוא לא יתחייב מיתה למלך? מה הפטנט? מה הרעיון? אבל כמה עמקו דברי חכמים זכרונם לברכה. ודאי שאילו היה מרעיבו עד מוות, המלך היה הורגו, אבל הוא התחכם. הוא יאכיל אותו ממתקים עד ששבע מרוב ממתקים ומאן לינוק. הוא מלא מהממתקים. הוא אוהב את הממתקים. ושבא חלב אם, הוא לא רוצה.אבל תינוק לא יכול לחיות על ממתקים, לכן הוא מת. ולא מצאו את הסיבה. מה יעשה? הוא לא רוצה לינוק. ככה תורה. היא חלב אם. מה עשה אחז? מה עושים התלמידים שלו? ממציאים לנו כל פעם תחליפים. קוקה קולה טעם החיים, שוקולד, סוכריות, הנאות, תוכניות, זמרים, שירים, רדיו, עיתונים, אתרים. מה לא! מעסקים אותנו בממתקים. מה שנוח לאדם, מה שקל לו, מה שלא צריך להתיגע, מה שבא לו מוכן, אינסטנט ישר לפה. מאכילים אותו הכל והוא אוכל ובולע בשקיקה והוא רץ ישר לשמוע חדשות מה היה והוא רץ מהר לראות מה קנו ומה היה חדש ומה יצא, ואיזה אפליקציה ואיזה.. מה אתה אומר? תעביר לי, תשלח לי. ואוי! וואי! ממתקים! כל היום ממתקים. וכך משביעים לכאורה ומתים. 

רואים אנחנו את תוצאות דרכם ושיטתם הלא הם בעצמם מיואשים ומכוננים לפירות חינוכם. בסוף הגולם קם על יוצרו. ואלה שקיבלו את הממתקים קמים נגד הממתקים. ואנחנו האם לא עושים זאת לעצמנו? מרצון. אתמול כמה התפטרו פה בלילה מהממתקים והממתיקים- שברו את הפלאפונים. זה אחד הממתקים הקשים ביותר. יש בו כמעט הכל. כל העולם נמצא בפנים. כל העולם נמצא בפנים. 

דברי תורה נכנסים למוחנו. כמה נפלא! אבל הם אינם נכנסים לגופנו. למה? כי הוא מלא ממתקים! ואין מקום לתורה בתוך הגוף. הגוף מלא ממתקים. אנחנו שבעים ממקורות אחרים. מדברים אחרים. מדיבורים אחרים, משירים פסולים, ממאכלות אסורים. הגוף מלא, מלא מדברים אחרים. אין מקום לתורה שתיכנס. מקסימום עד המוח ואחרי זה חוזרים לממתקים. כן. קמים מהשיעור מחפשים מה לנשנש.

על חזקיהו מלך יהודה אמרו שהיה אוכל ליטרה ירק בסעודה. אם זה הליטרה הידועה של היום, זה 450 גרם לערך. ירק. לא בשר ולא חנג'ורי. ולאן הוא הגיע? לרום המדרגה. היה ראוי להיות משיח. חזקיה. אפשר להיות משיח עם ירקות בלבד. ושבנא בר פלוגתא שלו, היה גדול בתורה. אב בעל הנאה. הוא היה עם ממתקים. בעל הנאה. סופו היה רע ומר. תקראו בסנהדרין כ"ו.

אומר הרב גלינסקי זצ"ל: אין הכוונה שלו לאכול מעדנים. חס ושלום! אבל שלא יכנסו לתוך מעיו. שלא יתפסו מקום אצלנו. הוא לא אמר צריך לאכול רק דברים מרים, קשים כלאנה, מרור. לא, לא זאת כוונה. אבל שהמעדנים לא יתפסו את כל בני המעיים. שדסה יהיה העיקר שלך. צריך שהמים יהיו מהתורה ומבועיה. זאת אומרת אדם צריך שהתורה תיכנס לתוך גופו, עד שהוא יהיה חתיכת תורה. הוא בעצמו יהיה התורה בעצמה כל גופו, רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו יהיו תורה. וכל תנועה שלו תהיה על פי תורה. התורה תפעיל אותו. המנגנון שיפעיל אותו זה התורה. לא צריך לחשוב מה עושים. אוטומט! אוטומט הוא עושה את זה בידיעה ברורה כמו שכתוב אצל יעקב אבינו.

יעקב אבינו כל הגוף שלו היה תורה. אנחנו משיגים את התורה בשכל. השכל זה המתווך בינינו לבין ה'.  כמו שאדם הוא נותן לנפש לשרות עלייה. השכל נותן מקום לשכינה הקדושה. השכל. אצל יעקב אבינו כל הגוף שלו היה שכל. שנאמר "סיכל את ידו". הידיים לבד היה להם שכל לעשות את הפעולה הזאת ולברך את הקטן לפני הבחור. סיכל מלשון שכל. כל הגוף שלו היה שכל. כל כולו שכל."עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" איך אפשר? שאתה נמצא אצל לבן הרמאי, שרימה מאה פעמים. איך אתה לא יוצא מגדרך? איך אתה לא משתה? כי הוא תורה! הוא חתיכת תורה. הוא תרי"ג מצוות. איך הוא תרי"ג מצוות? כי כל האיברים שלו הם תרי"ג. כל האיברים זה התרי"ג שעשה ורמ"ח - תרי"ג. "עם לבן גרתי ותרי"ג מוות שמרתי". כי אם הגוף כולו תרי"ג אז אי אשפר להניע אותך, אי אפשר להזיז אותך. כולך תורה.

אז אמרו בתוספות: עד שאדם מתפלל שתיכנס תורה לתוך גופו, אז למדנו דבר חדש התורה צריכה להיות כבר בגוף עצמו. אז עד שאתה מתפלל על זה, קודם תתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך הגוף ויתפסו את המקום והתינוק ימות. כי הוא לא ירצה לינוק את חלב האם שזה התורה הקדושה.