כשהגדולים מעלימים עין, יכול להתקיים בהם 'עבירה גוררת עבירה'

אני אומר לכם לטובתכם, רבותי. אני מה שאני מגלה, מגלה לכולם. התגלה לי הדבר, איך שהתגלה, אני מודיע לכולם. לא התגלה לי משהו, אז מה אני אגלה? את מה שאני לא יודע? מה שגלוי לפני ונתגלה לי, אני מודיע. יש דבר יותר מצווה מזה להציל אנשים מסכנה, מאסון, ממחלות, מגיהנום. זה לא טוב? מה זה לא טוב? אדם שמזהיר את הציבור מדברים שעלולים חלילה לגרום להם הפסד ונזק נצחי, זה לא טוב שמזהירים אותם? אז מה לתת להם לחיות באשליה שהם צדיקים, "ועמך כולם צדיקים", ואפילו  פושעים שבישראל מלאים מצוות כרימון, יעני "תמשיכו, תמשיכו, זה בסדר". מה לעשות? אני מכיר קצת, קצת, ב-40 שנה קצת, קצת, אני מכיר את הקב"ה. וקצת גם הספקתי לקרוא כמה מגדולי ישראל האמיתיים, הדורות הראשונים כתבו מה חיוב לפרסם את הדברים והכל.

הים פרסמנו לדוגמה: אורח חיים הקדוש, מה אומר אורח החיים הקדוש? תשמעו דבר מדהים! אורח חיים הקדוש אומר כך: מה הוא העונש שאין מוכיחים את החוטאים? כתוב בפסוק: "ואם כל עדת ישראל ישגו...", "ישגו" זה שגגה, טעות. "אם כל עדת", כל היהודים, "אם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל", מה זה "עיני קהל"? זה החכמים. "ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה ואשמו".

אומר רבנו אורח חיים הקדוש: שגדולי ישראל מעלים עין מעדת ישראל להוכיחם ולמונעם מעבירות, יכול להתקיים בהם המאמר "עבירה גוררת עבירה" והם באים לידי טעות להתיר להם דברים האוסרים מן התורה.  

אני חוזר עוד פעם: אומר אורח חיים הקדוש: שגדולי ישראל מעלים עין מעדת ישראל להוכיח אותם ולמנוע אותם מעבירות, שמעתם דבר כזה? לא יאומן כי יסופר! כולם שואלים :"אז איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שכל גדולי ישראל לא אומרים כלום? איך זה יכול להיות שרק אתה אומר? איך זה יכול להיות?". באמת, אני גם שואל: איך זה יכול להיות? אבל אורח חיים הקדוש אומר: יכול להיות. מאיפה הוא יודע זה יכול להיות? הוא אומר זה פסוק מהתורה! הפסוק מהתורה אומר כשגדולי ישראל, לא רבנים, גדולי ישראל מעלמים עין מעדת ישראל להוכיח אותם ולמנוע אותם מעבירות, יכול להתקיים בהם, בהם, בגדולי ישראל, "עבירה גוררת עבירה". שזה שהם לא הוכיחו ולא מנעו את עם ישראל מעבירות, זה עבירה, כי התפקיד שלהם הם עיני העדה. עיני העדה זה כמו צופה ששמו אותו לצפות אם האויב מתקרב. זה התפקיד שלהם. הם עיני העדה. אז יכול להתקיים בהם המאמר שעבירה זאת תגרור עוד עבירה, והם באים לידי טעות והם יתירו בסוף דברים אסורים בתורה. כמו אלה שאומרים להם: "אה, אתה יכול לאכול הכל, הכל בסדר, כל השחיטות בסדר, הרבנות בסדר, ועמך כל צדיקים, הכל בסדר...".

לכו תשאלו מחר רבנים, בכל מקום, מה עם התבלינים? אין בעיה, אם יש הכשר, אין בעיה! בדקת פעם קילו? בדקת אתה הרב, בדקת? עכשיו תגיד לי כמה מוכרים כאלה קילו לפני פסח לכל ישראל? כמה? מאות טונות? אני אומר קצת, כן.... מאות טונות? כמה סינים צריך בשביל לבדוק את זה? אז מאיפה אתה אומר כן, זה הכל בסדר. הם אומרים שהם לא בודקים. הם אומרים.... אז אתה בא לידי היתר כזה? כי אתה עברת כבר עבירה קודם. במה? שלא הוכחת את עדת ישראל. מי אומר את זה? אורח חיים הקדוש. על סמך מה הוא אומר את זה? על סמך הפסוק. הפסוק בתורה אומר את זה. איפה זה כתוב בפסוק? הנה.

וזה נרמז בפסוק שלפנינו: "ואם כל עדת ישראל ישגו", אם הציבור בא לידי עבירה בשוגג, למה הוא בא לשוגג, בגלל שלא הוכיחו אותם! אם היו אומרים להם, אולי היו נזהרים. אבל אם כל עדת ישראל נכשלים, משיהו פה לא העיר אותם. מישהו פה לא אמר להם. איך יכול להיות שכולם אוכלים? כי לא אמרו להם.

ואז כתוב: "ונעלם דבר מעיני הקהל", זה גורם שהסנהדרין, סנהדרין! תשמעו על מי הוא מדבר, לא גדולי הדור של היום, של אז! הסנהדרין. של אחד ידע 70 לשון, בעלי רוח הקודש, גאוני הגאונים! אז כתוב "ונעלם דבר מעיני הקהל", זה גורם שהסנהדרין שהם עיני הקהל, יהיה נעלם מהם תורתם! ויורו היתר, בדבר אסור. יורו היתר בדבר אסור.

עכשיו תשמעו מה הדין ומה קורה איתם. עם החכמים. ובספר שלו "ראשון לציון", כותב רבנו, בשם חכמי האמת, על פי הקבלה: "כי כל חוטא על ידי עשיית החטא, מלביש את עצמו בשני סוגי טמאה". כל חוטא שעובר עבירה, שני סוגי טומאה יש בו. "טומאה פנימית וטומאה חיצונית. חכם שיודע להוכיחו ואינו עושה זאת, נדבק בנפשו הטומאה החיצונית שיש על החוטא". שמעתם? אתה יודע שפלוני עובר עבירה ואתה לא אמרת לו, הטומאה החיצונית שעליו נדבקת בך, שלא אמרת לו. ובזה מפורש הפסוק, אומר אורח חיים הקדוש, הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מה פירוש? על ידי שאתה מוכיחו , לא תשא על עצמך את הטומאה החיצונית שעליו, מחמת חטאו. רואים מכאן, כמה יש חובה על האדם להוכיח את חברו, כמה יש חובה להוכיח את חברו.

עכשיו, אל תתמיהו, למה לא מוכיחים אותכם. כי הם גם כן נטמאו מכל הטומאות החיצוניות. אחד הוא ראש כולל, יש לו שם 20 אברכים, והוא לא מוכיח אותם דבר שהוא יודע, לא מוכיח. למה אני צריך להיכנס לזה. למה אני אהיה שנואי? למה אני צריך להיות זה שכל הזמן בא דוקר את האנשים ואמר להם מה לא טוב? למה? 20 טומאות חיצוניות יש עליהם. כולם נדבקו בו! הוא טמא יותר מכולם. כי הם לא יודעים, הם שוגגים. הם לא יודעים. יש להם רב, הוא לא מודיע להם. אז זה כל אחד יש עליו טומאה חיצונית אחת, הוא יש עליו של העשרים. ואם אחד בחר להיות הרב הראשי לישראל, והוא יודע כמה דברים קורים פה ושם, ושם ופה, והוא לא מוכיח, כל טומאת ישראל עליו!