קשה לי, אני עייף, אין לי כח! אתה חי בשקר!

- - - לא מוגה! - - - 

הרבה אנשים עובדים, נכון?

אז הם עובדים שמונה שעות,

ואחרי זה הם טוענים שהם עייפים.

נכון?

מה אני יכול עוד לעבוד?

אין לי כוח, חביבי, אין לי כוח.

אבל אם יגידו לו על שעה נוספת 250 דולר,

יהיה לו כוח.

שעה שנייה,

500 דולר,

שעה שלישית,

1,000 דולר,

שעה רביעית, 5,000 דולר,

שעה שישית, 50,000 דולר.

אתם תמצאו מישהו עייף בדימונה?

לא יהיה עייף אחד.

ושמא תאמר, טוב, זה יום ראשון, יום שני, שלישי, אחרי זה יתרגלו,

ואחרי זה יגידו, די, נמאס לי, עזוב אותי, אין לי מה לעשות עם הכסף והכול.

זה יהיה ככה?

לא, בכסף תמיד יש חשק.

תמיד יש חשק.

אפילו על 125% תוספת שעה אנשים עובדים שעות נוספות.

לא על 250 דולר ולא על 500 דולר,

על גרושים, על עוד עשרה שקלים.

אז זאת אומרת,

האדם, אם הוא רוצה, יש לו כוחות עליונים.

אם הוא לא רוצה,

אני כבר יומיים לא ישן,

רצוף,

בגלל שאנחנו בונים בית-מקדש מעט

בבני-ברק,

וצריכים בתקווה לסיים עד ראש השנה,

וכולם מתנדבים, כמו שאמרנו,

וצריך לגרד אותם אחרי שעות העבודה, שהם עבדו כבר,

והם צריכים להישאר לפעמים עד הבוקר לצליחות והנץ, ואחר כך ללכת לראות עוד עבודה.

נו, אז איפה הם עושים את זה, אני יכול ללכת לישון?

אז אני אתם 24 שעות

כדי לתחזק אותם,

שיהיה להם חשק, שיהיה להם כיף, שיהיה להם רצון.

דוד המלך היה קם,

חצות לילה אקום להודות לך, ואם דוד קם, מי לא קם?

אומרים המלך,

לא ישן ולומד תורה.

אנחנו יכולים לישון?

כולם היו קמים.

צריך להיות דוגמה אישית.

יש כוחות.

השאלה בשביל מה?

דבר שחשוב לך מאוד,

יש לך כוח.

אם בן-אדם, חלילה, מישהו מבני משפחתו,

באמצע הלילה

נזקק לטיפול רפואי בבית-חולים,

הוא ימשיך לישון?

הוא יסעד אותו על מיטתו ולידו ויישב איתו בלי הבחנה שעות על גבי שעות אחרי יום עבודה,

אחרי לילה שהוא לא ישן, וכן הלאה, עד שיתברר מה מצבו, מתוך דאגה וחרדה

שלא יקרה, חלילה, דבר היום.

מאיפה הכוחות?

תלוי מה חשוב לך.

מה שחשוב, יש לך כוחות.

מה שלא חשוב, אין לך כוחות.

אז אין תירוצים,

כי בשמים יראו לנו דוגמאות מקבילות.

יראו לנו שהיו לנו כוחות לבילויים,

לחתונות,

לשמחות,

לשיחים, לחפלות.

היה,

עד השעות הקטנות בלילה,

לקום מוקדם, ללכת לעבודה,

וכן הלאה.

אבל שיעור תורה, שיעור מוסר, אה, אני מנמנם. אין לי כוח להזיק את העיניים.

רבותיי, אנחנו חיים בשקר.

צריך להתעורר.

שבועיים נותרו.

אפשר להכריע את הכף לטובה.

אתם לא יודעים כמה מלוא חופניים טובה אפשר לקבל.

אבל צריך להתאמץ.

צריך להתכופף. אתם יודעים, גם אם יש דולרים על הרצפה, צריך להתכופף.

צריך להתכופף.

פעם שאלו

את הרב קיינמן,

כשהוא הולך לעשיר,

למה הוא כל כך מדבר אליו ככה וככה וככה?

אז הוא אומר, מה לעשות?

כשרוצים לחלוף את הפרה, חייבים להתכופף.

חייבים להתכופף.

אז אם בשביל כסף חייבים להתכופף,

לפני הקדוש-ברוך-הוא לא חייבים להתכופף,

ומקבלים לא כסף,

עולמות,

וגם כסף,

אז לא כדאי.

אבל בן-אדם הוא כבר חי חיי שגרה ונושנתם בארץ,

אז הוא לא מתעורר בכלל.

באים ימים נוראים, ימי התעוררות,

בקשת סליחה מלפני הבורא, חשבון נפש.

גם זה כבר לא עושים אנשים.

הכול טקסטים.

אז זה קשה?

הדורות מידרדרים.