בחור לרבו: "בגללך אני הולך לגיהנום!" על מי מדובר?

בעולם הבא כשמביאים אותם למשפט כל אחד דוחה את האשמה על השני,

הגוף אומר: כי הנשמה אשמה,

הנשמה אומרת: כי הגוף אשם,

הגוף אומר: אלמלא הנשמה אני הייתי בחיים? אני לא הייתי עושה שום דבר, הייתי מת.

הנשמה אומרת: אני רוצה לחטוא? מי לי ולכל הנאות העולם הזה? אני נהנית מכל הנאות הגוף? זה הגוף, הוא משך אותי.

כל אחד מפיל את התיק על השני, אה, אבל הם היו אוהבים שבעים שנה, הסתדרו, חיו בשכנות הדוקה, לא היה ביניהם סכסוך, הסתדרו, הלכו ביחד לבתי המשתה, לפאבים, למקומות כאלה ואחרים, מה קרה? רואים,

אומר החפץ חיים: שאע"פ שהם היו שני אוהבים, בכל זאת אף אחד לא רוצה ללכת לאש של הגיהינום בשביל השני, וכל אחד מטיל את האשמה על חברו ורוצה שחברו ילך באש.

'מה פתאום אני, זה הוא, מה פתאום אני? זה הוא!'

כל אחד מטיל את הרפש בשני. על כן אמר להם החפץ חיים: 'תושבי לידא היקרים, הגם שאנחנו שכנים טובים ואוהבים זה את זה, בכל זאת בעולם הבא

כשהקב"ה יתבע מכם: 'למה לא עשיתם כך וכך? למה לא קיימתם מצוות אלו ואלו?'

אע"פ שאתם אוהבים אותי היום

אתם תשיבו: 'סליחה, סליחה! הלו רבי ישראל מאיר, החפץ חיים היה גר קרוב אלינו שכן, והוא תלמיד חכם, והוא לא בא אף פעם להוכיחנו, מאיפה אנחנו נדע? חשבנו שאנחנו בסדר הוא ודאי ראה את מעשינו, אם הוא ראה את מעשינו ולא העיר לנו סימן שאנחנו בסדר'.

'לכן באתי להוכיח אתכם ולהזהיר אתכם, אל תעמיסו עלי חטאתכם כי גם אני לא רוצה ללכת לגיהינום...!'

והתחיל להגיד להם תוכחות מוסר בשביל שאח"כ לא יוכלו להגיד: 'לא אמרת לנו, לא אמרת לנו...'

הוא בעצמו אמר פעם על מעשה שהיה, שיהודי נידון ל-15 שנה בסיביר,

בקשה אחרונה: הוא ביקש לראות את הרב שלו,

ואמר לו: 'בגללך אני הולך לסיביר! אם היית מוכיח אותי על מעשי הרעים לא הייתי עושה אותם, אתה לא אמרת לי כלום, אני הבנתי שזה בסדר, אם הרב לא אומר כלום אז זה בסדר, אבל אם היית מוכיח לא הייתי עושה, בגללך אני הולך לסיביר'.

אומר החפץ חיים: 'כל הרבנים יגיעו לעולם האמת ויהיו אנשים שיצביעו עליהם

ויאמרו: 'בגללך אני הולך לגיהינום! אתה לא אמרת לנו, אתה אמרת הפוך: 'שמותר זמרים פסולים, אתה אמרת שמותר היתר מכירה' אתה אמרת הרבה דברים, אתה אמרת הרבה הרבה הרבה דברים, הקלת עלינו, עשית מאיתנו כך וכך פרווה שבפרווה, העיקר שנהיה קרובים, שנאהב אותך, שיהיה לך קהילה, שיהיה לך תורמים, שיהיה לך אנשים מסביבך, שתוכל להגיד שאתה רב גדול. אז זה היה על חשבוננו, אבל עכשיו אנחנו בעולם האמת ואנחנו רואים מה הפסדנו, שאם היינו שומעים לאלה שהוכיחו אותנו ולא הולכים אחרי רוב אלה שרוצים להתייפייף אז היינו מרויחים הון עתק, כי כל גדר שהיינו גודרים את עצמנו, כל דבר שהייתי מתרחקים מקולא, מעבירה, מכל דבר שאפשר היה להחמיר לכבוד ה' יתברך, היינו זוכים לשכר נצחי לאין שיעור. אתה מנעת מאיתנו את הטוב הזה!'

בזה אפשר לבאר את מדרש, היות ונח לא אמר להם כל הזמן תוכחה, ככתוב: "את האלהים התהלך נח"

על כן אמרו: 'כי המבול יבוא עליו, אתה לא הוכחת אותנו, אתה בא היום ואתה אומר לנו שאתה בן 600, אתה אומר לנו עכשיו שיבוא עלינו מבול? מה פתאום שיבוא מבול? בגללך יבוא מבול, אתה לא אמרת לנו עד היום כלום, עבדת בשקט לבד, עשית את מה שאתה רוצה לבד, איתנו לא דיברת כלום, אם יבוא מבול - עליך יבוא!'

ובאמת נקרא המבול על שמו של נח: "מי נח" מי זה נקרא המבול על שמו, בגלל שלא הוכיחם, בגלל שלא הוכיחם נקרא המבול על שמו שלנח, הוא הפסיד עולם, אמנם הוא ברא אח"כ עולם, אבל הוא הפסיד עולם, על שמו נקרא הפסד העולם כולו.