חסד, חסד, חסד!

- - - לא מוגה! - - - 

לכן, אדם צריך להיזהר.

לא לזלזל.

בל ידעך מצווה, בל יחמיץ אנא.

לפעמים באים אליך כמה אנשים,

ולפעמים אותו אחד, אותו אחד

כמה פעמים.

אז יש כאלה בדרך כלל, מה אומרים לו?

נתתי לך כבר, מה אתה, אתה לא זוכר, נתתי לך.

אז אם אין לך,

אתה יכול להגיד את זה גם בעדינות,

לא ככה, בין נתתי לך.

אבל אם יש לך אפשרות, תן לו עוד פעם.

כי אם משמיים עשו את הניסיון הזה, אמרנו הכל בהשגחה פרטית.

אז רוצים לנסות אותך,

לראות אתה אוהב לתת צדקה,

או שאתה עושה את זה כנושא מסוי,

שיאללה התפטרתי, די, נתתי לך, די, אני כבר לא אוהב לך כלום.

שמע, אתה לא חייב לא, אתה חייב לא.

ואם הוא שלח אותו אליך עוד פעם,

אז זה מכתוב, זה ניסיון.

אז תעשה את זה באהבה.

היה פה צדיק, כאן בבני ברק,

שקראו לו הרב דוד,

נו, מרח לי השם שלו.

היה מפורסם, היה מתפלל תמיד בוויז'ניץ.

אז הוא,

היה מחתן, חתני,

אה?

לא, היה לו שם ארוך.

לא משנה.

הוא מוכר, יש קופות צדקה שם עם התמונה שלו.

ליד ויז'ניץ.

אה?

שוורץ. שוורץ?

אני זוכר שהיה לו שם קצת יותר ארוך. לא משנה.

בקיצור, הצדיק הזה,

בן אדם מבוגר,

עם מקל, מסתובב

בתי כנסיות,

באירועים,

בחתונות,

מסתובב ומתרים אנשים.

והכול עם חיוך,

הכול בצורה לבבית.

אני זוכר, תמיד הוא היה מגיע לאנשים,

מה היה אומר?

נוך, נוך, נוך, נוך, נוך. זה עוד, נכון?

ככה,

נוך, נוך. נוך זה יותר. יותר?

אה, זה יותר? עוד יותר טוב.

אז היה אומר, נוך, נוך, נוך.

דוד ליב שוורץ.

זהו, אני זוכר שהשם ביותר ארוך.

רבי דוד ליב שוורץ.

זכר צדיק לברכה.

אז הוא היה מסתובב בכל המקומות ומטרים.

אבל הכול, מה זה?

היה כיף לתת לו.

ממש כיף לתת לאחד כזה.

וזה עוד בלי לדעת מה הוא היה עושה עם זה. רק אחרי שהוא נפטר,

אז גילו לאנשים מה הוא היה עושה עם זה.

הוא היה קונה מקררים, מכונות כביסה, דירות.

היה עוזר לאנשים, הכול בחינם. עוזר לחתנים, כלות.

אשתבח שמו לאן.

הכול חסד.

חסד, חסד, חסד.

אז היה פעם

איזה אירוע פה באחד האולמות בבני ברק.

והגיעו כמה אנשים,

קרובי משפחה שהם לא שומרי תורה ומצוות.

וישבו שם באולם.

והוא מסתובב ככה בין השולחנות.

ו...

הוא הגיע לאיזה מישהו,

שהוא לא שומר תורה ומצוות.

והוא אומר לו, נוח.

נוח, נוח.

והוא אומר לו,

לך מפה.

מה אתה מפריע לי לאכול?

טוב, אז הוא לא מתרגש, הוא ממשיך, עושה את הסיבוב שלו וזה.

עשה את הסיבוב,

חזר אליו.

בלי לשים לב.

חזר אליו.

אומר לו, נוח, נוח, נוח.

הוא אומר לו, אמרתי לך, לך בפה.

והוא ממשיך.

פעם שלישית,

חוזר אליו.

אומר לו, נוח, נוח.

ההוא נתן לו וואחת כאפה,

שזה בן אדם מבוגר, עם מקל,

נתן לו כאפה,

הפיל אותו לרצפה.

כולם קפצו וזה.

הוא מתרומם,

מחייך, ניגש אליו ואומר לו,

זה היה בשבילי.

מה בשבילך?

איזה דבקות במטרה, אה?

זה רק אדם שיודע להעריך מה זה צדוקה, אה?

יודע את השליחות שלו.

אדם אחר היה נפגע, היה לוקח ללב.

תשמעו, זה לא פשוט להיות גבאי צדקה.

זה לא פשוט.

זה לקבל חלבונות,

זה לקבל פרצופים,

זה שמר אחים.

ולהישאר כזה לבבי וחייכן

וקורן,

כמו שאמרתי לכם, היה כיף לתת לו צדקה.

שאתה בא שמונן.