נהריה - חורבן בית ראשון ושני כנגד מה?

 - - - לא מוגה! - - -

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ההרצאה הזו לזכות עם ישראל, לביאת משיח צדקנו, לבניית בית המקדש במהרה בימינו אמן. אמן. ובלחש. אמן. ולעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן, אמן.

למה לא נבנה בית המקדש עד היום? בגלל שנאת חינם.

מה זה אומר? מתי זה התחיל? ואיך מתקנים את זה? הכלי יקר בפרשת דברים פותח בדברים נפלאים. למה נאמר, בין פרן ובין תופל? הלשון בין ובין לא מובן. אלא התורה באה לרמוז כאן, מניין נלקחה מטבע הלשון בין המצרים. ידוע שבין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שלושה שבועות הם נקראים בין המצרים. אמנם ירמיה הנביא כתב כל רודפיה השיגוה בין המצרים, אבל העומק הוא שבעצם ירמיהו הנביא שאל את הלשון של זה, של הפסוק, בין פרן ובין תופל. בפרן היה חטא המרגלים, בתופל היה חטא העגל. הכלי יקר לא הולך כמו רש״י. רש״י אומר, תופל זה שתפלו על המן, אלא הוא אומר שתופל מלשון נביאייך חזו לחשב ותפל, מלשון של בית תפלא, של עבודה זרה. אז לכן, תופל זה חטא העגל, עניין של עבודה זרה. ביות זן בתמוז נשתברו הלוחות. לוחות בגלל חטא העגל. זאת אומרת, משה רבנו ירד וראת מרקדים סביב העגל, שבר את הלוחות. אז זה היה בי״זן בתמוז, ונשתברו הלוחות בגלל חטא העגל. בתשעה באב נחרב בית המקדש בגלל חטא המרגלים שהיו באותו יום, בתשעה באב. זה היה במדבר פארן. ובין המצרים זה בין שני החטאים האלה, בין פארן ובין תופן. עוד מוסיף הכלי יקר, ידוע ששני בתי מקדש חרבו בתשעה באב, באותו יום, אבל אנחנו צמים פעמיים בימים שונים, בי״זן בתמוז, תענית, ובתשעה באב, תענית. למה צמים גם בי״זן בתמוז? י״זן בתמוז מתייחס לחורבן בית ראשון, תשעה באב מתייחס לחורבן בית שני, אז לכן מתאמנים פעמיים. הגמרא ביום הט אומרת, בית המקדש הראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. זה בדיוק מה שקרה בחטא של העגל. זה היה בי״זן בתמוז. הצום של י״זן בתמוז מתייחס כלפי בית ראשון שחטאו בו בעבודה זרה. לכן, כמו שנשתברו הלוחות, נשתברו החומות של ירושלים בבית ראשון בי״זן בתמוז. אז כמו שאבותינו חטאו בעגל בי״זן בתמוז, ככה פרצו האויבים בי״זן בתמוז בחורבן בית ראשון. ולכן הוא נחרב. בית שני נחרב בגלל שנאת חינם. הכלי יקר שואל מתי זה התחיל. הוא אומר, בחטא המרגלים. אז שנאת חינם התחילה בחטא המרגלים. מה הם אמרו? בשנאת אדוני אותנו הוציאנו מארץ מצרים. כמו שהמרגלים חטאו בשנאת חינם, כך בית שני חטאו בשנאת חינם ולכן נחרב. זאת אומרת, השורשים של החורבנות התחילו ביוטזן תמוז, ובתשעה באב. שאלה, איך עם ישראל יכולים לומר כזה דבר בשנאת השם אותנו? ניסים גלויים במצרים, עשרת המכות, כריעת הים, נתן להם תורה, אותות ומופתים, מאכיל אותם מן כל יום, באר של מרים, ענני כבוד, שפע רוחני, והכול הם אומרים בשנאת השם. הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים להשמידנו במדבר? איך אפשר להגיד דבר כזה? אלא הם היו ממורמרים והרגישו שנאה בליבם, והם חשבו שכשם שביניהם יש שנאה, אז גם הקדוש ברוך הוא שונא אותם על שהם שונאים אחד את השני. כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. ולכן הם טעו וחשבו שמעשיהם גורמים שהשם ישנא אותם. אז מה למדנו בינתיים? הכלי יקר, שחטא העגל כנגד חורבן בית ראשון, שניהם זה עבודה זרה, וחטא המרגלים כנגד חורבן בית שני, בשניהם שנאת חינם. עכשיו אנחנו רוצים לברר מה השורש של שנאת חינם, ואז אולי נוכל לתקן. משה רבנו מוכיח את עם ישראל ברמז על כל המקומות שחטאו, והוא מזכיר שבעה מקומות. אבל בסוף הוא פותח רק חטא אחד, חטא המרגלים, ומאריך בו. כיוון שביום הזה נחרב בית המקדש, וזה החטא העיקרי שיש לעם ישראל לתת את ליבם על שנאת חינם. תמיד אנחנו קוראים את פרשת דברים לפני תשעה באב. למה? כדי שאנחנו נזכור שכל מה שיש חורבן בתשעה באב והכול, זה התחיל בחטא המרגלים, שבפרשת דברים משה רבנו פותח את כל הנושא ומסביר על מה ולמה בא לנו כל זאת. איפה אנחנו רואים שהם שנאו אחד את השני? חוץ ממה שאמרו לנו החכמים, ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו, שתמיד זה היה במחלוקת. חוץ ממעמד הר סיני, ביחן שם העם נגד ההר. ביחן, לשון יחיד, שכולם היו בלב אחד. זה המקרה היחיד, אבל כל המדבר היו במחלוקות. בחטא המרגלים יש דגש על שני חטאים. המרגלים הוציאו דיבה על ארץ הקודש, ארץ ישראל. הם אמרו, ארץ אוכלת יושביה, פירותיה משונים, והם גם כפרו בקדוש ברוך הוא. הם אמרו, כי חזק הוא ממנו העם היושב בארץ ישראל יותר חזק מהקדוש ברוך הוא. זה כפירה בקדוש ברוך הוא. ומפה, איך נראה שיש שנאה בין אדם לחברו? חובת הלבבות והרמב״ן מבערים את השורש של מידת ענווה. איך תדע אם אתה ענו או לא? אתה לא יכול לספר סיפורים. איך נדע שאתה ענו? אומרים החכמים, אדם צריך תמיד לחפש בשני במה הוא עדיף עליו, ובזה להתמקד. זה מה שאמר תמיד משה רבנו, ואנחנו מה? הוא לא ראה שיש לו שום מעלה ויתרון על אחרים. אנחנו מה? כמה אנשים יכולים להגיד ואנחנו מה? אז אם אתה מתמקד רק בטוב של השני ולא מחפש בו מומים ופגמים, זה אומר שיש לך ענווה. השורש של שנאת חינם זה עין רעה, שלאדם יש עין רעה לנשים. הוא תמיד מחפש רץ לשני, הוא תופס איזו נקודה מבין כל המעלות שיש לחברו כדי לשנוא. אתה יודע מה אני לא אוהב בו? מכירים את הביטוי הזה? מה אני לא אוהב בו? אז זאת אומרת, זה בונה בעצם שנאת חינם, כי כל אחד מחפש בשני מומים, וכל אחד מחפש לראות את היתרונות שלו על החברים. כשהוא מודד אחרים לפניו, אז הוא מסתכל אם הוא יותר גבוה ממנו או לא יותר גבוה ממנו. אם הוא יותר גבוה ממנו, מה הוא אומר? ארוך כמו שרוך וטיפש כמו נעל. מה קרה? בגלל שהוא גבוה אתה כבר מוציא עליו דיבה. ככה אדם. טבעו של האדם להתמקד בפגמים, כמו שמראים לאנשים. דף A4, לבן. יש בו נקודה שחורה באמצע, בולטת. שואלים מה אתה רואה, הוא אומר נקודה שחורה. ומה עם כל הלבן אתה לא רואה? מה יש יותר, לבן או שחור? הלבן. אבל מה הוא רואה? את הנקודה שחורה. ככה זה אנשים. אז זה אומר שאתה לא עניו. החפץ חיים מגדיר שהשורש של שנאת חינם זה הלשון הרע. למה? אם אתה מביט באופן שלילי על אנשים, אתה בסוף רץ לספר גם מה ראית. אז זה מתחיל בעין רעה, ואחר כך זה מסתיים בלשון הרע. וכשמוצא אדם מום בחברו, או שהוא מוצא פגם בהליכותיו, או שהוא מוצא... החיסרון בהנהגתו, מרגע זה הוא מזלזל בו ומשתף אחרים במה שהוא ראה. ולא רק זה, הוא גם יצדיק את עצמו ויגיד שמצווה להרחיק ממנו. ולכן הוא מספר עליו לשון הרע, שלא ילמדו חלילה מדרכיו עד כדי כך. אז רואים שזה היה שורש של שנאת חינם בחטא המרגלים, כי למרגלים הייתה עין רעה, ולכן הם הוציאו דיבה על הארץ. הם חיפשו מומים בארץ ישראל, הם חיפשו מומים. ואז הם אמרו את הלשון הרע, ארץ אוכלת יושביה, ופירותיה משונים, וענקים, וערים בצורות בשמיים, ופה פה פה פה פם, ניפחו וניפחו וניפחו. רק רע הם ראו. מה עם כל הטוב? שום דבר הם לא ראו. והקדוש ברוך הוא, אדרבה, מה זה פירות? פירות משונים. נכון, הם הביאו אשכול, 12 איש הביאו אשכול אחד שוקל טונות. זה אשכול אחד. מה, זה לא טוב? זה ארץ משובעת, ארץ זבת חלב ודבש, מה לא טוב? אה, ארץ אוכלת יושביה? הם ראו, כל הזמן קוברים אנשים. למה זה היה? כי 12 מרגלים הולכים, קל לגלות אותם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? העסיק את תושבי הארץ במתים. אז כל פעם לוויות, לוויות, לוויות. ולא שמים לב, זה היה בשבילם, שיוכלו לעבור בלי שיזהו אותם. ומה הם ראו בזה? בדיוק. אם אנחנו היינו הולכים במקום, צריכים להיכנס לאיפה שהחמאס, וכל פעם רואים שהם מתאספים במקומות, ואותנו לא רואים ואנחנו מתקדמים. לא היינו אומרים שזה נס שה' עושה לנו? אבל אם נרצה להקל ולומר שהם רק דיברו על דומם, הם לא דיברו על אדם. מילא, מרים דיברה נגד אחיה משה, אז היא הצטרעה. אבל הם דיברו על אבנים, על עצים, על ארץ, על דומם. אז למה נענשו חמורות? הם גרמו שכל עם ישראל יבכו. כי הם הפחידו אותם. וה' אמר, בכיתם בחייה של חינם, אתם תבכו לדורות בתשעה באב, זה היה אותו יום. אתם תבכו לדורות. הנה, אנחנו אחרי אלפיים שנה מחורבן הבית, עדיין בוכים על החורבן. שני חורבנות באותו יום, בגלל שהוציאו דיבה על ארץ ישראל. אז אם חושבים שזה לא נורא, אם אומרים לשון הרע אל דומם, לא, זו לא הנקודה. הנקודה זה שיש לך עין רעה ולא משנה על מי ולא משנה על מה. זה שיש לך עין רעה, זה הבעיה. בור ששתית ממנו מים, אל תשליך בו אבן. לא הבנתי. הבור מרגיש את האבן? הוא נפגע. לא, זו הבעיה בך. אין לך הכרת הטוב למי שנתן לך לשתות? מקום שאתה מקבל ממנו חיות, אתה לא מכיר לו טובה? צלחת שאכלת, אל תהיי רק בה. זו בעיה בך, לא בצלחת. אז זאת אומרת, העין רעה זה הבעיה. לכן הם הביטו על ארץ ישראל בעין רעה ודיברו לשון הרע עליה, וזה השורש שממנו התחילו להביט כל אחד על השני. אותו דבר, כי זה היה נשיאים. אם אלה נשיאים, והם נשלחו. וה' אמר שהארץ טובה, ואמר עלו וורשו אותה. זאת אומרת, זה הכול מסודר, אני פה, אני מסדר את הכול. אתם רק באים לרשת. אין מלחמה אפילו. אתם יכולים לצאת הפוך על הפוך ולהגיד הכול שלילי? זה כפי רע בקדוש ברוך הוא. אז אם מסוגלים להגיד לשון הרע על דומם, ודאי שיכולים להגיד לשון הרע על אנשים. האדמה לא מזיקה לך, אבל השני, אתה רואה שכן, כשאוכלים, כן, יש עוגה וכולם אוכלים, אתה רואה אחד לוקח פרוסה ועוד אחת פרוסה. בואנה, זה על חשבוני כאילו אתה מרגיש. הם לוקחים את זה, לא יישאר פה כלום. אתה כבר רואה רע. הנה, זה על חשבוני. אז היסוד הוא כזה, הביטו בארץ ישראל בעין רעה ודיברו עליה לשון הרע ומאסו בה, ככה הם גם מאסו איש ברעהו והביטו רע על חבריהם ואז הם אמרו בשנאת השם אותנו כי בגלל שאנחנו שונאים אחת את השני בטח גם הקדוש ברוך הוא שונא אותנו כי אנחנו הבנים שלו וכשיש ריב בין הבנים אבא לא אוהב את זה אז ככה, ככה הם הבינו וזהו. הם הבינו שהוא הולך להשמיד אותם בגלל זה. החפץ חיים מסביר מה זה שנאת חינם שהשורש זה עין רעה ולשון הרע. זהו. הגאון מווילנה אומר שזה חוסר ביטחון בשם, זה גורם לשנאת חינם. אם אתה לא בוטח בשם, ודאי שאתה תשנא אנשים. איך זה עובד? אם אתה, תקשיבו אבל מה אומר הגאון, זה לא יאומן מה שהוא אומר. הוא אומר ככה, עדיף מי שבוטח בשם, ואפילו אם הוא עובר עבירות, ממי שחסר ביטחון ואפילו שהוא עוסק בתורה ובמצוות. למה? הוא אומר, מי שעוסק בתורה ומצוות ואין לו ביטחון, אז מה הוא עושה? הוא, הוא, הוא. אני ואפסי עוד. הוא, הוא, הוא. הוא דואג שיהיה לו עושר, שיהיה לו כבוד, שיהיה לו פרסום, שיהיה לו, אז כל אחד אחר מפריע לו להשיג את המטרות. הנה פוליטיקה עכשיו, בחירות. יש מישהו שמשבח את השני? כולם אומרים רק את המומים של השני. אף אחד לא משבח את השני. למה? כי כל אחד מחפש כבוד, מחפש תפקיד, מחפש. ממילא, אם אתה לא בוטח בשם, שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, זאת אומרת, אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמלה. אפילו מי שעושים אותו מנהל על בריכה, זה תפקיד זוטר, כן? זה גם כן משמיים. זה לא הוא עשה לך מערוף והוא סידר לך, זה לא, זה בשמיים. אם קובעים בשמיים שאתה תהיה חבר כנסת, אתה תהיה חבר כנסת. אם קבעו שאתה תהיה בחוץ, אתה תהיה בחוץ. לא הוא ולא הם ולא ההוא. הכל נגזר בשמיים. אבל זה יודע מישהו בעל ביטחון. למה אנחנו אומרים, אני מאמין באמונה שלמה שהשם עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. אז מי עושה? הקדוש ברוך הוא. בעל חובת הלבבות צועק להאמין, להאמין בשם. מה זה אמונה? עכשיו תראו שאתם לא כל כך מאמינים. מה זה אמונה? ראובן הזיק לך. ראובן פגע בך. ראובן הפסיד לך. זה ראובן? מה פתאום? הוא רק שליח. אם השם לא רוצה, ראובן לא יכול להזיק לך. בלי שהשם מסכים, שום דבר לא מתקיים. אף אחד לא יכול לפגוע בך אם השם לא גזר. כלב, זורקים עליו אבן, הוא מתנפל על האבן. אבל מי זרק אותה? האדם. הכלב, אין לו שכל להתבונן ולהבין שיש מישהו שזרק את האבן. אותו דבר בני אדם. הם חושבים שראובן הוא עשה לי, לא ראובן. הקדוש ברוך הוא זרק אותו עליך. מגלגלים חובה על ידי חייו. מי שיש לו ביטחון בשם, הוא יודע שהכול גזור מאת השם. אבל אם תשאל את הבן אדם, תגיד, למה אתה שונא את ראובן? הוא אומר, מה הפירוש? הוא הזיק לי. ורבנו בכי אומר, אם אתה מאמין, אז זה לא הוא הזיק לך. איך אמר יוסף לאחים שלו? אתם חשבתם עליי לרעה, והקדוש ברוך הוא חשבה לטובה. אתם בעצם לא עשיתם לי שום דבר רע. אתם גלגלתם אותי לחלומות שלי שהתקיימו. אני אמרתי לכם שאני חולם, שאני אהיה מלך ואתם תשתחוו לי, נכון? אתם רציתם להוציא אותי להורג? בשביל זה, כאילו אני רוצה להדיח אתכם מהעולם הבא. נו, ומה קרה בסוף? אתם שלחתם אותי להיות מלך במצרים שמונים שנה. אז מי עשה את זה? הם התכוונו לרעה, והשם חשבה לטובה. הם רק היו שליחים. אז זאת אומרת, אדם צריך להבין, אם הוא מאמין בשם, שום דבר לא קורה בלי הסכמה של השם. אז אמרנו שהשורש של שנאת חינם, אומר הגאון מווילנה, זה חוסר ביטחון בשם. כי אז אתה מאמין שאנשים מזיקים לך, מפריעים לך, מעכבים אותך, אם היה לך ביטחון בשם, לא היית שונא אף אחד. לא היית שונא אף אחד. יש כמה אנשים שיצאו נגדי. אני לא שונא אותם. אדרבה, אני אוהב אותם. למה אני אוהב אותם? כי הם העבירו לי את כל הזכויות שלהם. זה לא טוב? טוב מאוד, בלי לעבוד. אתה לא צריך לעבוד. הוא לומד תורה כל היום והכול, ומעביר לי את הזכויות. מה לא טוב? צריך לשלוח לו שוקולד מריר. מי שמאמין יודע שמהשמיים גוזרים כל דבר. כל דבר. וגם צריך לדעת שכל מה שגוזר הקדוש ברוך הוא זה לטובה. אתם אומרים את זה כל יום. שמא ישראל, אדוני אלוהינו, אדוני אחד. מה זה אומר? שם. יוד והא וווה שם השם זה שם של רחמים. אלוקים זה שם של דין. דין. שמא ישראל. אתם שומעים? אדוני אלוהינו. רחמים והדין. אדוני אחד. זה הכל רחמים. הכל רחמים. גם מה שאתה חושב שיש לך דין ומצב קשה וחובות. וחולי וכל מיני בעיות, זה הכל לטובה. זה לכוון אותך לדרך שתשים לב, סטית קצת, מחזירים אותך. איך השם יעורר אותך? בכל המקרים האלה, ואז אתה חושב, למה בא לי? מה קרה? מה עשיתי? תחפש מידה כנגד מידה ותמצא. טוב, עכשיו, החפץ חיים אומר שזה לשון הרע, מתחיל בעין רעה, מסתיים בלשון הרע, והגאון אומר שזה חוסר ביטחון. אז מה באמת? זה זה או זה? עכשיו נראה שזה אחד. שניהם זה אחד. שניהם מביאים לשנאת חינם. בשעה שעם ישראל אומרים, בשנאת השם אותנו, זה ברור שהם שונאים אחד את השני, כי אם אדם לא מאמין בשם, מאמין רק בעצמו אם אין אני לי מי לי, והשנים איתו, הוא משוכנע שהוא רק מפריע לו. חכמים בירושלמי אמרו שבימי בית שני היו אוהבים את הממון ושונאים אלו לאלו שנאת חינם. על זה חרב הבית. עם ישראל הסירו את הביטחון בקדוש ברוך הוא ותלו את הביטחון בעצמם, ברכוש, במשרה. ממש כמו שאומר הגאון מווילנא. ומכאן נהיה להם עין רעה על השני ולשון הרע, כמו שאומר החפץ חיים. אז למרות שעסקו בתורה וגמילות חסדים, כשאין ביטחון ואדם תולה ביטחונו בעצמו, אז פשוט שהוא יגיע לעימות עם השכנים האחרים, ויהיה לו קנאה ושנאת חינם, וזה יהרוס את כל המרקם החברתי. יוצא ששני הטעמים של החפץ חיים ושל הגאון הם טעם אחד. אז יש שתי גישות. אדם שבוטח בשם והאבינו שבשמיים שהכל מידו ואי אפשר להימלט מ... הגזירות, לעולם הוא יביט בעין טובה על השני. לעולם. הוא ישכיל להבין שאף אחד לא יכול להרע לו, וכל ישראל חברים ממש. הוא צריך לאהוב את השני כי הוא הבן של הקדוש ברוך הוא גם כן. והרי כתוב קודשא בריכו ואורייתא בישראל חד הוא. אז אם אדם הוא בעל ביטחון, הוא אוהב כל אחד מישראל. יש גישה שנייה. אדם לא בוטח בקדוש ברוך הוא. ומעתה הוא תולה את ביטחונו בכישרונות שלו, בחוכמה שלו, ברכוש, במשפחה, כי אין לו במי לבטוח, הוא לא בוטח בשם. וממילא הוא תמיד מפחד מהשני שלא ייגרם לו הפסד או נזק. תיזהר באנשים, כבדהו וחושדהו וכולי. אז מאיפה נובעת עין רעה בלשון הרע? מחוסר ביטחון. אם היה לך ביטחון, אתה לא מפחד מאף אחד. גם כי אלך בגץ על מוות לא יהיה רע, כי אתה עימדי. אם אתה עימדי, ממי אני אפחד? עכשיו, נוכל לשזור את דברי הכלי יקר והחפץ חיים, ששנאת חינם השורש מעין הרע ולשון הרע. וגם מדברי הגאון מווילנה, ששנאת חינם שורש מחוסר ביטחון בשם. ואתם רוצים לראות שזה היה? הינה, שתי השיטות של החפץ חיים ושל הגאון היו במעשה המרגלים. המרגלים חטאו בכפליים. אחד, הם אמרו, לשון הרע, מה שאמר החפץ חיים. הם הוציאו דיבת הארץ רעה. ארץ אוכלת יושביה, ענקים, הכל הפחדות. וגם היה להם חוסר ביטחון. כי הם אמרו, כי חזק הוא ממנו. העם היושב שם הוא יותר חזק מהקדוש ברוך הוא. שני יסודות. גם חוסר ביטחון וגם עין רעה, בלשון הרע. איך הם עשו? כשחזרו המרגלים. אל תשכחו, זה נשיאי ישראל, האנשים הכי חשובים. הם חסרו הביתה, כל אחד נכנס לפינה והתחיל לבכות. שואלים אותו, המשפחה, מה קרה? מה קרה? אבא, למה אתה בוכה? מה ראית בארץ ישראל? מה הוא אומר להם? אוי אוי אוי, אני לא יודע אם אני אזכה עוד לראות אתכם. מה קרה? הוא אומר, אם ניכנס, הם ישחטו אותנו. יש ענקים. איך נאכל להם? כולם התחילו לבכות, השכנים שומעים בכי, נכנסים, מה קרה? מספרים להם גם בוכים. עד שאומר הפסוק, ויבכו העם בלילה ההוא. כולם היו חסרי ביטחון להאמין שמה שאמר הקדוש ברוך הוא, בואו הרשו את הארץ. ארץ טובה, עיינות ותהומות. בוכים כל העם. אמר השם, אתם בכיתם בחייה של חינן. אתם תבכו אלפי שנים, לדורות, בחייה של חינן, תשעה באב, חורבן של שני בתי מקדש. עכשיו יש שאלה קשה וחשובה. לפני חטא העגל, עם ישראל הגיעו למדרגה של מלאכים לפני חטא העגל. אני אמרתי, אלוהים אתם ובני עליון כולכם, פסקה זו אומה של הנחש. לא היה מוות יותר בעולם. לא היו שכחה והיו זוכרים כל מה שלומדים, ולא היה שעבוד ולא היו גלויות ואומות העולם היו כולם באים ומלחכים לנו את כפות הרגליים. אבל ברגע שעשו את העגל, אמר השם, אכן כאדם תמותון. תחזרו למות מחדש, כמו האדם הראשון שחטא. אז לפני חטא העגל הם היו בדרגה של מלאכים. ממש מלאכים. חטאו בעגל, ירדו, וכאדם תמותון. שאלה, אז למה הקדוש ברוך הוא אחרי העגל המשיך להשרות שכינה בישראל? היה צריך לעזוב אותם. זהו. עם קשה עורף ולתראות מה החזיק אותו עדיין איתנו? שהיה בעם ישראל אחדות. וייחנה עם נגד ההר. זאת אומרת, הם היו באחדות, זה פלא פלאות. אתם יודעים מה זה פלא פלאות? מיליונים. הסכימו כולם, לא היה חריג אחד שלא אמר נעשה ונשמר. כל מה שהשם יבקש אנחנו קודם כול עושים. אחר כך נשמע מה אמרו מי, אבל קודם כול הסכמה כוללת. אחד לא היה יוצא דופן. אחדות כזאת? אמרנו, הערב רב החטיאו אותם אחרי זה. הם הסכימו לקבל, בא ערב רב, מעשה את העבודה שלו. אבל כשהם הסכימו, זה היה באחדות גמורה. מה קרה? עברה שנה, והם פגמו בדבר היחיד שהחזיק אותם, שהשכינה עדיין הייתה ביניהם. ובמקום אחדות נהיה שנאת חינם. חטאו בחטא המרגלים שהיה בלשון הרע בחוסר ביטחון בשם, ונגזר על כולם שימותו במדבר 600,000. לא נכנסים לארץ ישראל. מאסתם בארץ חמדה? לא רציתם? האמנתם למרגלים? נגד מה שאמר השם? במדבר הזה ייתמו. כולם מתים. 600,000. אתם שומעים? 600,000. אנשים לא קיבלו את הלשון הרע, הם נכנסו לארץ. הגברים מתו. עכשיו, מה ההבדל בין בית ראשון לבית שני? בבית ראשון היה גילוי שכינה מופלא, ממש כמו עם ישראל קודם חטא העגל. אמרנו שבית ראשון זה הולך כנגד העגל. אז לפני העגל הם היו כמו מלאכים. אז מה היה בבית ראשון בהתחלה? ממש, ממש, ממש, ממש היה כמו מלאכים. תקופה של שלמה המלך, שולט בכל העולם, מכל העולם באים מלאכים ושרים ומשתחווים לו ומביאים לו דורונות וכולי וכולי, ממש, ממש כמו לפני. העגל אבל אז היה חטאים, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. ירועם עלה, העמיד עגלים בדן ובבית אל ומנע אנשים להגיע לבית המקדש. התחילו לעבוד לעבודה זרה והיה שפיכות דמים ואחיו הרג אנשים בכמויות והעמיד צלם בהיכל. וואי וואי וואי וואי. ואז זה הפך להיות כמו אחרי העגל ונחרב הבית הראשון. זהו. כמו שנשתברו הלוחות, נשתבר הבית. זה העתק ממש. ה-DNA של העגל השפיע לאחר מכן. זה היה בית ראשון. יצאו לגלות, לבבל, שהו שם 70 שנה, והקדוש ברוך הוא החזיר אותם בחזרה עם עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, ובנו בית שני. אבל הוא היה כבר פחות, פחות בהרבה מהראשון. ולמה חזר בית שני? כי עם ישראל בגלות התאחדו. תמיד כשיש לנו צרות אנחנו מאוחדים. עד שזה עובר, וחוזרים. אז הייתה אחדות, בנו בית שני. אז רואים שבדיוק כמו שהיה בעגל, היה בבית ראשון, וכמו שהיה בחטא המרגלים, היה בבית שני. אז בבית ראשון, בתחילה היו מורמים מעם, חטאו אחר כך בעבודה זרה, ירדו מהמעלה, השכינה עדיין נשארה בגלל האחדות, וזה היה סביב עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה. עכשיו, כיוון שהם ירדו מהמעלה, קיבלו בית מקדש שני פחות בהרבה, עד שיש פסוקים מבהילים בספר עזרא, פרק ג' יב. כתוב שם, ורבים מהכהנים והלוויים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון בוכים בקול גדול. הם רואים את הבית השני ובוכים. למה אתם בוכים? הייתם בגלות. שעבדו בכם. למה אתם בוכים? נבנה בית שני. איך הם בוכים? מבארים המפרשים, על פי דברי חגי הנביא, פרק ב' ג', מי בכם הנשאר? אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון. ומה אתם רואים אותו עתה? הלוא כמוהו כעין בעיניכם. זאת אומרת, בית שני בעיני אלה שעוד זוכרים אותו, הראשון? זה היה בית שני כמו עין, לא נחשב בעיניכם. זאת אומרת, הוא היה כמו צל חיוור לעומת המקדש המקורי. ולכן הם בכו על מה הפסידו, גם ברוחניות וגם בגשמיות. בבית הראשון עם ישראל שלטו בכל העולם כולו. כל מלכי העולם שחררו לפתחו של שלמה המלך. היה כסף כמו אבנים זרוק על הרצפה. העושר שגשג, הצלחה היא איר הפנים לכל העם. גם ברוחניות הייתה קדושה אלוהית בירושלים. היו נביאים, היו כהנים מיוחסים. בבית שני היוונים והרומאים משלו בעם ישראל. ולא רק גשמי, גם באופן רוחני, בטלה נבואה, ולא שרתה שכינה בבית המקדש. ולא הייתה יורדת אש מן השמיים, בחצי המערכה היו נכבים. וכל מה שראינו בבית ראשון, אין. וחמישה הבדלים היו בין בית ראשון לשני, מובאים במסכת יומא דף כא', ועם ישראל ירד ממעלתו כמו שירדו אחרי העגל. ככה ירדו אחרי העבודה הזרה שהיה בבית ראשון לדרגה של בית שני, בלי רוח הקודש ושכינה. אבל עדיין בזכות האחדות היה להם מקדש שני. ומה קרה פה בבית שני? שנאת חינם. לומדים טוב. תורה, גומלים חסדים ושנאת חינם. עכשיו תשמעו שני מעשים מזעזעים שמסבירים עד איפה זה. ומפה נראה את מצבנו היום. במסכת גיטין, דף נו, מסופר על קמצא ובר קמצא נחרב בית המקדש. היה אחת, קראו לו קמצא. והיה לו אחת שונאה, שקוראים לו בר קמצא. הוא שלח להביא מישהו, והביאו בטעות הזמנה לבר קמצא. ובר קמצא הגיע לאירוע המכובד, יושבים גדולי ישראל, משהו, משהו. קמצא מבחין שהשונא שלו, בר קמצא, נמצא בתוך הקהל. ניגש אליו, אומר לו, קום, תעוף מפה. ההוא מתבייש, נהיה אדום סמוק. אומר לו, אני מוכן לשלם על מה שאני אוכל. תקום, תעוף, אתה מבין מה אני אומר? אמר, אני מוכן לשלם חצי הסעודה של כולם. אל תבייש אותי. שמעת מה אני אומר? אני משלם על כולם. לא מוותר? תעוף. הוא קם משם. הוא ראה שאף אחד לא מחה בו בקבצא. גדולי התורה שישבו שם לא מחו על המעשה השפל הזה. הלך להלשין על היהודים לקיסר. אמר, הם שונאים אותך, הם מורדים בך. ואמר דברי לשון הרע ועשה איזה מעשה להוכיח, תביא להם קורבן ותראה שהם יפסלו אותו והוא עשה שם ממום בתוך העין והם פסלו. בקיצור, יצאה הגזרה להחריב את הבית ולהרוג את היהודים בגלל הבר-קמצא הזה. וחכמים אומרים כמה גדולה הבושה שהקדוש ברוך הוא סייע לבר-קמצא להחריב את ביתו ולשרוף את הבית בגלל בושה של אדם אחד רשע מרושע שהלך להלשין על כל היהודים. יהודים בגלל הבושה, ושרפו את בית המקדש והרגו מיליונים. והשם השתתף איתו בגלל הבושה. מה זה לבייש יהודי? זה סיפור אחד. באותה תקופה, מעשה שני. במסכת גיטין נח, באמת מזעזע. מעשה בפועל שנתן עיניו באשת אדונו. פעם אחת הוצרח האדון להלוואה. אמר לו הפועל, שלח את אשתך והלווה לך. שיגר את אשתו, ושהה עימה הפועל שלושה ימים. הגיע אליו האדון. היכן אשתי? אמר לו הפועל, שלחתי אותה מיד. ושמעתי שהתינוקות התעללו בה בדרך. כאילו נערים עשו מעשים שלא ייעשו איתה. אז שאל אותו האדון, מה העשה? אמר לו הפועל, לדעתי, תגרש אותה. אמר לו האדון, אבל הכתובה שלה מרובה. אמר לו, אני אלווה לך, ותן לה כתובה. עמד וגירש אותה. הלך הפועל ונשא אותה. הגיע הזמן של הפירעון של ההלוואה, אין לו לשלם. אמר לו הפועל, בוא תעבוד אצלי תמורת החוב. היו הפועל ואשתו אוכלים ושותים, והאדון עומד ומשקה אותם, ודמעות נושרות מעיניו לתוך הכוסות. ועל אותה שואה נחתם גזר דין להחריב את בית המקדש. איזה סיטואציה, מה זה, שמר החם. לא יאומן כי יסופר. כבר נתקלתי בכאלה שטיפלו בשלום בית, וההמשך ידוע. אומר אמרשה, זה הייתה... עבירה של יחיד. למה נענשו כולם? כיוון שהם לא מיחו. היו צריכים למחות. נו, ושאלה למה אף אחד לא מחה. אומר רבי יעקב עמדין, זכר צדיק ברכה, כיוון שהם לא ראו בזה עוון. למה זה לא עוון? הם אמרו, מה אתה רוצה? הוא נשא אותה בהיתר. ההוא גירש, וזה נשא אותה בהיתר. נכון, הוא עבר על לא תחמוד, הוא עבר לפני עיוור לא תתן מכשול, אבל הוא לא עבר איסור של אשת איש. לכן הוא לא מחויב מיתה, ולכן הם לא מיחו בו. אבל פשוט וברור שיש עוונות שהן לא כתובות בשום מקום, אבל הן שנואות בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מכל העבירות החמורות שבתורה. ואת זה לא הבינו אנשי בית שני. ככה הם חשבו. הן קיימו תורה ומצוות וגמילות חסדים, אבל רק מה שכתוב. מה שכתוב. אפילו היום אתם שומעים אנשים אומרים, מה לי להוכיח אותו? מי אני? מה אני? מה אני אוכיח אותו? אבל כתוב, הוכיח תוכיח את עמיתיך. למה אתה לא מוכיח אותו? לתקן אותו? שיהיה לו גן עדן, שלא יחטא, שלא ייכשל, שלא יכשיל? למה אתה לא? מה יצא לי מזה? מה יצא לי מזה? זאת אומרת, אנשים מחפשים אינטרסים. יש אינטרס, אז אני פועל. אין אינטרס, לא פועל. אבל מה עם התורה? לא מקיים. בתוך הלב שלהם כל אחד דאג לעצמו, אני דואג לעצמי, עזוב אותי מה אחרים עושים, אני לא מטפל בכולם, אני גם לא רב. אני לא גדול הדור. זה תפקיד שלהם, לא שלי, מה זה קשור אליי? ולמה בר קמצא לא מחו, שהיה לו ביזיון כזה, שהיה מוכן לשלם את כל הסעודה של כולם? הם אמרו, הוא אשם. למה? הוא אמר לו, אדוני, תקום, תעוף מפה, נכון? הוא אמר לו. אז תעוף. אתה ידוע כשונא שלו, תקום ותלך. לא, אתה נשאר מתמקח, אני אתן ככה, אני אתן ככה, אני אתן ככה, אני אתן ככה. בינתיים אתה סופג עוד יותר בושות, אתה הבאת את זה על עצמך. אז כאילו, מה אנחנו צריכים להוכיח? הוא אשם. לכן הם לא מיחו. אבל הם לא השכילו ולא הבינו שאם זורקים אדם מאירוע רב משתתפים, בביזיון כזה גדול, וכולם זה נראה להם בסדר, לאף אחד לא אכפת, כי כל אחד דואג לעצמו, מה לי להתערב בזה? ואם מעשה מרמה כזה מוצלח שעשה הפועל לאדון לא זוכה לגינוי, אז הלב של עם ישראל לא פועל כראוי. על זה זעק הקדוש ברוך הוא. איך לא כואב לכם? למה איוב צעק, צעק, שנה שלמה על הייסורים הכי קשים שיכולים להיות, עשרה ילדים מתו ביום אחד, וכל הרכוש שלו הפסיד, היה עשיר אדיר, וקיבל שחין בכל הגוף שלו במשך שנה, גירודים, מוגלות, הכול. למה? כשהוא שמע את הגזירה, הבה נתחכמה לו להשליך את ילדי ישראל ליאור, הוא שתק. אדם שומע שרוצים לזרוק ילדים חיים לתוך יאור, איך אתה לא צועק? אה, לא צעקת? אני אתן לך לצעוק. אתה תצעק. ייסורי איוב הכי הכי קשים, התיאור הכי קשה, כי הוא לא זעק. אתה לא יכול להיות אדיש למה שקורה סביבך. אתה צריך להיות ער ואכפתי. איך השפיל אותו עד עפר, לשים אותו, מגיש להם את האוכל והמשקאות? וואי, וואי, וואי. זה יותר גרוע מלא תרצח. בזה התפרקה... מעם ישראל, ואז הקדוש ברוך הוא החריב גם את הבית השני. בגלל שנאת חינם הזאת. אז אם אנחנו רוצים לבנות בית המקדש, אני אומר את הדברים, אבל... אני אומר. אבל לא רק אתם צריכים לעשות מה שאני אומר, ואנחנו צריכים כולנו לעשות שכולם יעשו את זה, כי אם לא, זה לא יעזור. מה צריך לעשות? אחד, שנביט בעין טובה על כל הסובבים אותנו. לא לחפש מומים, לא פגמים, כי אתה פגום לא פחות מהם. תחפש דברים, נקודות טובות, וגם בשמיים. אם אתה מלמד זכות על מישהו, מלמדים עליך זכות. אם אתה מוותר, מוותרים לך על עוונות. הכל תלוי בך. אם אתה מקפיד, מקפידים עליך גם. אתה מפעיל למעלה את הבית הדין נגדך. אז עדיף שתראה את כולם בעין טובה, יסתכלו עליך שם בעין טובה. אז דבר ראשון, זה ימנע מאיתנו להגיד לשון הרעה, כי תהיה לנו עין טובה, לא עין רעה. ודבר שני שאנחנו צריכים לחזק זה את הביטחון בקדוש ברוך הוא. את הביטחון. מה אמר חבקוק? צדיק באמונתו יחיה. בדור האחרון מספיק שבן אדם יבטח בשם ויאמין בו במאה אחוז, זה כבר סיבה לגאולה. לא דורשים מאיתנו יותר. אבל זה המפתח לכל החיים. ואני אסיים בסיפור. כתוב שמשה רבנו אמר את דברי התוכחות לעם ישראל ברמז. אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר, בערבה, מול סוף. וכן הלאה. כל זה ברמזים. למה שלא לבייש אותם משום כבודן של ישראל? מעשה שהיה. אדם רשע, מרושע, כופר באפיקורוס, מת. וביקשו מבחור ישיבה לעשות לו טהרה. לפני שקוברים, עושים טהרה על הנפטר, ואחר כך קוברים, תכריכים והכול, וקוברים. אחרי הטהרה, הבחור ישיבה עבר ליד הרשע העגופה שלו, ונתן לו צ'פחה על האף, ככה, טח. ואמר לו, נו, מה יצא לך מכל העבירות? תראה איך אתה נראה עכשיו, ועכשיו אתה הולך לבית דין של מעלה ויזרקו אותך לגיהנום. זה מה שהוא עשה. בלילה הוא בא אליו בחלום. אמר לו, למה ביזית אותי? אז הוא בחלום עונה לו, כולם יודעים מה היו מעשיך, ואתה ראוי לכל ביזיון. אמר לו, תשמע, אני מתכוון, נזמין אותך לבית דין של מעלה. התעורר הבחור, רץ לאבא שלו, סיפר לו משהו חלם, אמר לו, תשמע, זה בגלל שאתה בפעם הראשונה בחיים שלך עשית טהרה, אז התמונה חוזרת אליך ככה, בפלאשים, מה שנקרא, ולכן אתה חלום שווא, זה לא רציני. בלילה שני הוא בא עוד פעם. הוא אומר לו, למה ביזית אותי והשפלת אותי ככה? אז הוא ניסה להגיד לו ככה וככה, אמר לו, אתה יודע, יש לך 24 שעות אחרונות, ואני לוקח אותך לבית דין של מעלה. רץ לאבא שלו עוד פעם, אומר לו את הסיפור, אומר לו, אל תתייחס, אם הוא יבוא אליך עוד פעם, תגיד לו, תתעסק בעניינים שלך למעלה בבית דין שלך, עזוב אותי, אל תבלבל לי את המוח, בסדר? זהו. לילה שלישי הוא בא. למה ביזית אותי? עכשיו אני לוקח אותך לבית דין של מעלה. הוא אומר לו, אתה יודע למה אני נפגע? אתה יודע איפה אני עכשיו? אני בגן עדן. ואין לו, אתה יודע למה? יום אחד אני עברתי ליד הנהר, וראיתי אדם טובע, וכפתי. רצתי והצלתי אותו וזה היה אברך חשוב, תלמיד חכם ולקחתי אותו הביתה וראיתי שהוא עני מרוד ואין לו מה לאכול בקושי עם ילדים והחלטתי כמו שהצלתי אותו ממוות לחיי, אני אמשיך לתמוך בו ולהחזיק אותו כל ימי חיי. עד שנפטרתי כשהגעתי לשמיים רצו להכניס אותי ישר לגיהינום, ופתאום בא מלאך מליץ יושר ואמר, רגע, הוא הציל את האברך פלוני אלמוני שלמד תורה ועשה מצוות והעמיד ילדים, וכולם בני תורה, וכל התורה והמצוות של האברך הזה שייכות לו. שימו את זה על המשקל. שמו על המשקל והכריע אמרו לגן עדן. אתה באת וסתרת לי בפנים ואמרת לי והיא ביזיתה אותי? אני לוקח אותך לבית דין. הוא קם מהר, הלך לאבא שלו ואמר, תשמע, זה רציני מדי, אני מפחד. אמר לו, בוא נלך למהרשה, אחד מגדולי ישראל. הלכו, סיפרו את הסיפור, אמר, אני מציע שהבן יישן אצלי בבית, אני לומד תורה כל הלילה. אם הוא יבוא אליך בחלום, תשלח אותו אליי. תגיד, אמר שע, הוא אומר שתבוא אליו ותטען את הטענות. ישן בלילה, בא אליו בחלום, אמר לו, המרשע אמר, שתלך אליו והוא יטפל בעניין, וזהו, חזר לישון. בבוקר הוא קם, שאל אותו המרשה, איך האשנת? אמר לו, ברוך השם, הוא אומר, הוא בא אליך? הוא אומר, כן, הוא בא אליי, ואמרתי לו מה שאמרת לי. אמר לו המרשה, נכון, הוא בא אליי. הוא טען את הטענה שאתה ביזית אותו עם כל הסיפור שהוא סיפר לך. אז אני אמרתי לו, תשמע, אתה זכית בגן עדן בגלל שאתה הצלת אברך. אבל אם עכשיו אתה רוצה לקחת אברך שימות, בגלל שהוא ביזה אותך, אז יעשו דין מחודש. יגידו, רגע, הוא הציל אחד והרג אחד, אז זה מבטל את זה, ואז יכניסו אותך לגיהינום, בשביל מה לך? תמחל לו, ובזה הכל יגיע על מקומו, הכל יהיה בסדר. ואז הוא הסכים ומחל לו, וככה ניצל אותו אברך. חתם סופר, אמר על המעשה הזה עם המהרשע, איזה גאונות הייתה למהרשע להציל את האברך הזה מלקחת אותו לבית דין. הוא היה מקבל לקחת אותו לבית דין. אבל מה רואים? שאפילו לבזות רשע מרושע מפורסם במעשיו. לך תדע. אתה לא יכול לדעת כל דבר. תראו עד איפה זה יכול להתגלגל. לכן, אם העין תהיה טובה ולא רעה, ולא יהיה לשון הרע, ותהיה אחדות, ויהיה ביטחון בשם, לא תהיה שנאת חינם, וייבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו. אמן.

[חלק השו"ת - שאלות ותשובות]

שאלות אם יש. שאלה יש. תעמוד בבקשה. ערב טוב. תעמוד. כבוד הרב, השאלה לגבי, 1. השאלה לגבי הבשר, והשאלה השנית לגבי, כן, לגבי עבודה מול, כאילו, ללמוד תורה כל היום. אז השאלה הראשונה, הרב אמר שהבעיה בשחיטה תעשייתית היא הכמויות העצומות, שקשה לוודא שכל בהמה נשחטה כמו שצריך. אבל ראיתי בתנ״ך מסופר שבימי שלמה המלך שחטו עשרות אלפי בקר וצאן, ואף אחד לא מעלה ספק שהכול היה כשר. אז אם הרב יכול להסביר קצת את ההבדל בין מה שקורה עכשיו, עם מה שקרה אז, זו השאלה הראשונה. לשאול את השנייה או... שמעתי גם את השנייה. בסדר. ובכן, אנחנו כרגע, כרגע, שוחטים בארגנטינה. כל יום שוחטים 360 ראשי בקר, ולנו יוצאים, בממוצע שלוש-ארבע. משלוש מאות שישים ראשי בקר יוצא שלוש-ארבע. חודש נמצאים שם, והגענו לשמונים ושש ראשי בקר. חודש. אז זה לא פשוט. עכשיו יש בעיה של סכינים, יש בעיה של ריאות, ויש בעיה של קרס, כל מיני בעיות. וכשיש יבואן שהוא רוצה להרוויח את הכסף, אז הוא לא רוצה שיפסלו לו הרבה. יש את המשחטה שהיא רוצה להרוויח את הכסף כמה ששוחטים ראשי בקר. יש את השוחטים שמקבלים על כל שחיטה ושחיטה. אז הם לא רוצים שייפסלו. ויש את היבואן, שהוא רוצה להביא הרבה בקר לארץ, וכן הלאה. וכל יום אוכלים פה כולם. אף פעם לא חסר בשר, נכון? אז איך יכול להיות שכל זה, הכול מסתדר? זה ברור. עכשיו, אצל שלמה המלך הייתה סיעתא דשמיא גדולה. זה שלמה המלך. מעשיו לשם שמיים. אז הוא זוכה בהתאם. הדור הזה זה לא מדרגה של דור של שלמה המלך. אמרנו שבית ראשון זה היה כמו מלאכים. אז ממילא שם היו תוצאות יותר טובות. וגם כששחטו אלפים זה לא אומר שלא נפסלו. אמרו רק כמה שחטו ואכלו, וכמה שחטו ולא אכלו, לא כתוב. כתוב רק מה אכלו, את הכמות. זהו, וזה מעט. כמה אכלו? נגיד עשר אלף בקר, נגיד. וכמה פה שוחטים ביום? וכמה עופות? מיליון וחצי, כל יום. איך יכול להיות שכולם, אתה מבין, בסדר? יש לולים שהם פגומים, והעופות חולים, ויש כל מיני בעיות עוד לפני שהגעת לשחיטה בכלל, ואחר כך השחיטה, וכולי וכולי. ויש שזורקים את הארגזים עם העופות, ואז עושים אותם... בקיצור, זה לא פשוט. לא פשוט. זהו. זה אחד. משטר. תודה. תודה רבה, כבוד הרב. עבודה. אני גם מנסה להבין מה שהוא, כאילו, עבודה. האם לעבוד או ללמוד תורה כל היום? לא. אז זהו. לאורך כל התנ״ך, המשנה והגמרא, אנחנו רואים שהרבה מגדולי ישראל גם עבדו לפרנסתם. האבות היו רועי צאן, הרמב״ם היה רופא, וחז״ל גם מדברים על החשיבות של עבודה ופרנסה. בנוסף, בעל-חיים לפרנס... בקיצור, אתה רוצה לעבוד ואתה רוצה אסמכתה שאתה תוכל לעבוד. אין בעיה, אתה יכול לעבוד. אין איסור לעבוד. אבל אתה לא תהיה רבי שמעון בר יוחאי. אתה ויתרת על זה. עכשיו, האבות, ודאי שהם עבדו. במה? במרעה. אם אתה לא תרעה את הצאן והכול, מה תאכל? יש דברים שחייבים לעשות. זה לא נקרא עבודה כמו פרנסה היום, הייטק, סייבר, אתה מין נגר, אינסטלטור, זה, מה? אם אתה לא תזרע עגבניות, מלפפונים וזה, לא יהיה לך מה לאכול. אם לא תרחה צאן, לא יהיה לך בשר, לא יהיו לך עפות. זאת אומרת, יש מלאכות שכולם חייבים לעשות. כולם, אחרת לא יהיה אוכל. אם לא תחלוף את הפרה, אין חלל. דברים שחייבים לעשות. עכשיו יש מלאכות שלא חייבים לעשות. אפשר לחיות בלי לעשות את המלאכות האלה. בדורות הקודמים, שלא היו את כל החידושים וההמצאות של היום, הסתדרו בכל דבר. אתה יודע שלא היה אפילו שירותים. היו יוצאים לשדה וזהו. כביסה, אתה יודע, היו הולכים לנהר, לא מכונת כביסה. הסתדרו, בלי כל המלאכות וזה וזה וזה. עכשיו, לא כולם צריכים לעבוד. לא כולם. מי שמאמין ובוטח בשם ב-100%, אז הוא לא עובד. לדוגמא, לדוגמה, אתה מקשיב לי? אתה היית עובר בבטן? היית עובר בבטן של אימא? כן, כן. כן. עשית איזה עבודה שם, משהו? לא. לא. איך אכלת? היה לך פה לאכול? כן. לא. תינוק לא אוכל בפה. אין פה. סגור. מהבטן, כן. מהבטן. זאת אומרת, מהטבור הוא אוכל. כן? ואתה שוחה שם, נכון? כאילו, היה לך מזרון מים, מזרון מים. ושמרו עליך והכל, וכל מה שהיא אכלה, קיבלת את התמצית הכי טובה בשביל שאתה תתפתח, נכון? יצאת, נכון? אמרת לה, אימא, איפה הארנק? תביא לי ארנק, אני רוצה כסף. לא אמרת. גדלת, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקני לי. לא הלכת לעבוד. בגיל הטיפש עשרה הבנת שיש ארנק ויש כסף, ואז החלטת לעבוד משלוחים בחופש וזה, בשביל שיהיה לך קצת כסף. ואז כבר לא בטחת בקדוש ברוך הוא שעשה לך סידור עבודה, אימא, שהיא תניק אותך ותאכיל אותך ותגדל אותך. פתאום אתה כבר לא סומך עליו שהוא יסדר לך את הכול, והחלטת לעבוד והלכת לספר לחפש מי עוד עבד, מי עוד עבד. או, הנה, גם הם עבדו, אז גם אני עובד. אם אתה רוצה לעבוד, תעבוד. מי נותן לאפרוח בתוך הביצה לאכול כשהביצה סגורה? אה, מה אתה אומר? חשבת על זה? אם השם יכול להכניס מזון בתוך ביצה כשהיא סגורה ולפתח שם אפרוח, הוא לא יכול, אחרי שיצאת לסדר לך איזה סנדוויץ'? כל הנמלים בעולם אוכלות, כל הג'וקים אוכלים, כל הפינים וכל הג'ירפות וכל... כולם אוכלים. נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. יתושים אוכלים מהדם שלך, נמלים אוכלים מהשולחן שלך. אז לך הוא לא ייתן לאכול? אם אתה תשב ללמוד, אם יבוא הבן שלך ויגיד, אבא, אני רוצה להיות צדיק כמו רבי שמעון, אתה תפרנס אותו? או שתגיד לו, לך תעבוד. אני תפרנס. תפרנס. אז הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתהיה רבי שמעון? הוא לא יפרנס אותך? תודה רבה על השולחן. אמן, אמן, תודה, כבוד העם. כן, שאלה לגברת. אם לא תדברי עם המיקרופון קרוב ובקול רם, אנחנו לא נשמע. עכשיו שומעים אותי? שומעים, כן. אני קצת שומעה, אבל קוראי שפתיים. שומעים אותי? שומעים. אני קצת מתרגשת, כי היא מחכה לזה כבר מאז פסח. ברוך השם, זכיתי בשופר מאז שכבודו עשה שיעור עכו לפני חמש שנים בערך. אחרי זה, ברוך השם, זכינו לאט-לאט לתרום בשופר, ובשנתיים האחרונים ברצוף בפורים זכיתי שכבודו בירך אותי לפניציביום, נלי הבטלריסה מעכו. אני, בחסדי השם, שש וחצי שנה חזרתי לתשואה, נשואה, ברוך השם, אימא לארבע, יש חייל בת 34 ילדים, וחסדי השם, חזרתי לשואה, שומרת לבד בבית. בא לי כאילו הם מכבדים, וילדים מכבדים לא שומרים שבת, אבל ברוך השם הבית כשר, מסודר מאז נכנס לבית שש וחצי שנה בשר חלק, והכול שמור בבית ככשרות. מתברר שלאחרונה, שהתחלתי כבר אחרי 7 באוקטובר קצת ללמוד, שבבשרים, יש בעיה בבשרים. מאז, תקרבי את המיקרופון ככה, כן. מאז שאנחנו בעדה הקפקזית, בקפקז אני התחלתי לזכור את הדברים. אני בן אדם כזה, כשאני שומעת משהו אני ישר מתחילה לחשוב, לחפש היגיון, ממה זה אמור ככה, למה זה. אז בקפקז כן, אני זוכרת שכל פסח היינו עשבים שלנו היו שוחטים פרה בבית ולא היו סומכים למקומות אחרות ללכת לקנות בשר וזה. וכל התמונה הזו נתן לי להבין מה המשמעות של הדיבור של הכשרות. וגם החלק של הבשר, שאסור לנו לאכול, היו בחוץ מחכים גויים. פעם לא היו שקיות, היו תבניות שהיא עשה בעיה, מוציאו, נותן להם. אז התחלתי לזכור בכל זה. מה השאלה? מפסח הפסקתי לאכול בשר. אני לא אוכלת בשר, אבל בית קפקזי מבשלים וזה. מה השאלה? התקשרתי לשופר, שאלתי מה עלי לעשות. הם אמרו, תקנו בכפה. אמרתי, זה קצת ייקח זמן, בגלל שיש בעיה. היה בבית, דיברתי, יש ילדים גדולים בבית, בעלי, ומה, כאילו, עכשיו כל האולם הולך, אוכל, ומה פתאום את רוצה רק בכפיים? מה השאלה? השאלה היא, כשהתקשרתי, אז הבחור אמר, הנציג שעובד שם, הוא אמר ש... אז את לא אוכלת, אבל את מבשלת לבית שלך, אז זה לא בסדר. אמרתי, אבל אני לא אוכלת. זאת אומרת, את מבשלת בכל זאת, אז זה לא נחשב, את צריכה לדאוג שיהיה בבית, את לא יכולה לבשל דבר שאסור לאחרים, אפילו שאת לא אוכלת. זה, שיהיה ברור. אם את רוצה לקנות מכפז במצב שיש, את יכולה לקנות ולהכשיר את הכלים, ולהתחיל מחדש. אם לא, את לא יכולה לבשל להם בשר, וגם כל הסירים הופכים להיות טריפה. כן. אני לעצמי אני יכולה? לא. אמרתי, הכלים, כיוון שבישלו בהם בשר שהוא או נבלה או טריפה, הסירים עצמם פגומים. הבנתי. אז מה, אם בכל זאת, כאילו... אסור לעשות עבירות בשביל... אז לא לבשל? אסור לעשות עבירות בשביל שלום בית. אם הבעל אומר לך, בואי ניסע בשבת, אם לא, לא יהיה שלום בית, מותר לך לנסוע בשבת? לא. למה לא? כי אסור. מה שאסור לא קשור לשלום בית. תודה רבה. כן. שארכי כבודו יברך אותנו? שאלה, מה? יברך אותי ואת הילדים? תצליחי, שכל המשפחה תחזור בתשובה שלמה. אמן. שאלה אחרונה לגברת. כן. לי אין שאלה, יש לי משהו לספר, מעגל שסגרתי בזכות, כבוד הרב, בזכותך. בפעם הקודמת שהיית בנהריה, במלון קרלטון, לא כל כך התכוונתי לבוא לשיעור של כבוד הרב, אבל השם גלגל שהגעתי. ובמקום שהרצית, פעם היה שם עולם ריקודים. ובצעירותי הייתי מגיעה לשם, כמובן בשבת, והיה חילול שבת, וזכיתי לשמור מצוות, זכיתי לחזור בתשובה. וכל הזמן חיפשתי משהו שיכפר על מה שעשיתי. ובהרצאה שלך הייתה אישה שלקחה על עצמה כיסוי ראש, והיא באה אליי, וביקשה ממני שאני אקשור לה את המטפחת. אז בזכות כבוד הרב זכיתי לסגור מעגל, וזכיתי, לדעתי, לחבר על החטא. ואני מודה לך על זה מאוד. ברוך השם. ברוך השם. תוענית לימים ותפיצי יהדות לאחרים גם כן. אני עושה את זה. תודה. אני מודה לכם. אני מחלק לכם פה כמה דברים טובים. תבואו לקדמת הבמה. שלום, שלום, שלום. ברקולי, תעלה. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה.