אלעד - אלעד 20.09.2004

 

- - - לא מוגה! - - - 

שלמה המלך אמר,

לך

אל נמלה עצל,

ראה דרכיה, מה חכם.

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

הלכו החכמים, בדקו ומצאו.

מה מצאו? בחורה של נמלה,

שלוש מאות קור,

כמות אדירה לבני אדם.

פי מיליונים מקדי מאכלה במשך כל ימי חייה.

פי מיליונים.

למה היא אוספת כל כך הרבה?

אומר רבי שמעון בר יוחאי אלמלה, אומרת, אולי הקדוש ברוך הוא יאריך ימיים.

מי אמר שאני אחיה רק חצי שנה? נכון שכולם חיים חצי שנה, כל הנמלים,

אבל מי אמר?

אולי לא.

נו, בסדר.

נגיד לא שישה חודשים, כמה יאריך?

עוד חודש?

עוד חודשיים?

עוד חצי שנה.

פי שניים. זה כמו בן אדם חי 120, יתנו לו 240.

פי שלושה.

פי ארבעה.

אבל לא פי מיליונים.

לך אל נמלה עצל.

תראה,

היא לא יודעת אם יאריך או לא יאריך.

שמא יאריך.

על השמא הזה היא עושה פי מיליונים ממה שהיא צריכה.

על השמא.

אז מה הוא שולח אותנו אליה?

שנלמד.

ראה את דרכיה, וחכם.

מה בא ללמד אותנו? שגם אנחנו יכולים לעשות

פי מיליונים ממה שאנחנו עושים.

אם היית יודע שיכתבו עליך בתורה שאתה פלוני אלמוני מלעד, עשית ככה וככה וככה.

איזה כוחות היו לך מעכשיו אתה יוצא מההרצאה?

הולך, הופך עולם.

אין דבר כזה גבולות.

אין.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אין זמן יותר טוב מאשר ימים ספורים לפני יום כיפור

להבין את המשמעות של ואהבת את השם אלוקיך וכל לבבך וכל נפשך וכל מועדיך.

באדם קיימים כוחות נפשיים טובים ורעים.

אנחנו מכנים אותם מידות.

המידות שיש לאדם.

ואנחנו מבינים

מידות רעות באות מיצר הרע, מידות טובות מהנפש.

אבל האמת היא, אם מתבוננים בעמקות, הכל בא מהנפש,

ואין מידות טובות

או רעות,

הכל טובות.

אלא מה?

איך זה שאדם אחד יש בו הרבה מידות טובות ואחר יש בו הרבה מידות רעות?

מה השוני ומה גורם לכך?

כשהמידות מגיעות דרך הנפש והן עוברות דרך החומר הגס,

גוף האדם,

אז זה תלוי עד כמה החומר הזה זך

או עכור.

אם הוא זך, ככל שהוא זך,

אז המידות לא מקבלות שינוי לרעה.

הן נשארות במהותן.

אבל אם הוא עכור,

ועכור זה בעקבות האבות של העולם הזה, חיבור לעולם הזה,

משיכה אחרי תאבות הגוף,

החומר נהיה יותר גס,

חל שינוי במידות האלה לרעה.

למה הדבר דומה?

אור השמש, אין לו צבע,

אין לו גוון.

הוא בהיר ומאיר.

אם הוא עובר דרך זכוכית שקופה,

אין לו צבע.

רואים אור.

אבל אם הוא יעבור דרך זכוכית ירוקה,

הגוון של הקרניים יהיה ירוק.

אם הוא יעבור דרך אדומה, יהיה אדום.

אותו דבר, הנפש מאירה

בלי צבע, בלי גוון.

הכל טוב.

וירא את האור כי טוב.

האור טוב.

אבל אם זה עובר דרך הגוף,

הגוף, והגוף עכור,

החומר גס,

אז זה מקבל צורה אחרת.

אומר שלמה המלך עליו השלום

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו.

לאחר בדיקה מדוקדקת והסתכלות מרבית,

שלמה המלך קובע

לעד

בספר קהלת,

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו.

כל מה שמריץ אותנו,

כל מה שעמלים,

כל הכישרונות שמשקיעים,

בעצם אומר קנאת איש מרעהו.

באיבן עזרא מפרש

רוב עמל האדם

גם כישרון מעשיהם

בעבור בני האדם שייכנעו זה בזה

וירצה להתפאר על חברו,

ושלא יהיהו חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו

ומאכלו וחוכמתו וטוב השם.

תראו איזה סדר האיבן עזרא מסדר לנו.

הוא אומר שרוב העמל של בני האדם והכישרונות שמשקיעים,

זה הקנאה שלהם שמקנאים זה בזה.

וכל אחד רוצה להתפאר על חברו,

ושלא יהיה חסר ממנו בדירתו ומלבושיו.

דבר ראשון, קודם כל, שתהיה לו דירה, דירה נאה,

ומלבושים נאים.

קודם כול.

ובניו

ומאכלו.

רוצה שיהיו לו גם כן בנים,

ושיהיה לו מה לאכול?

גם מה לאכול.

תלוי מה אוכלים.

ובסוף רק בחוכמתו בטוב השם.

בסוף הוא מוכן גם שיהיה לו חוכמה יותר מחברו

בשם טוב, אבל הוא יודע, אם אין לו שם טוב ואין לו חוכמה,

אם הוא יישא המרצדזה, זה מספיק לו.

אם יהיה לו קוטג' במקום דירה בבניין רבות.

זה גם כן מספיק לו, הוא יסתדר עם זה.

הוא יגלגל את המפתחות, כולם יראו,

זה בסדר ומסודר.

רוב עמל האדם וכישרונו והמרץ שהוא משקיע פועלים ונדחפים על ידי כוח קנאה פחותה

בחיי הפחיתות של העולם הזה.

אפילו בני תורה שלומדים תורה,

כולם נדחפים על ידי הכוח הזה,

להיות גדול מחברו,

להתפאר על חברו.

והעמל והכישרון משועבד להביא את המידע הזאת על סיפוקה,

בסיפוק מלא.

ואדם לא חושד את עצמו בכך,

והוא מייחס את הפעולות שלו לכוונות טובות ורצון טוב.

בא שלמה המלך,

מקעקע הכול ואומר את האמת בפנים.

לא רק רדיפה אחרי דירה ומלבושים,

אלא אפילו הרצון לבנים נובע מקנאה שלשני יש ולי אין.

לא רק בגלל שאדם רוצה להמשיך את הזרע,

שיהיה לו בניין,

שימשיך אותו.

אלא למה לשני יש ולי אין?

אפילו המאכל שאדם אוכל בהרחבה זה לאו דווקא מתאווה,

אלא זה גם מקנאה.

מה הוא אוכל?

איפה הוא אוכל?

באיזה מקומות?

באיזה אולם לעשות את החתונה והבר מצווה?

למה שיגידו שהוא עשה באולם זה ואני לא?

אנשים מתאמצים יותר מגבול היכולת

רק מסיבת הקנאה.

ואפילו רדיפה אחרי חוכמה ושם טוב,

שכרגיל אנחנו מייחסים את זה לרצון טוב,

גם זה נובע מכוח הקנאה.

אבל קנאה זה דבר טוב מאוד.

מידת הקנאה היא מצוינת,

כי היא רצון ושאיפה

להשלים את הנפש,

להיות מושלם,

להגיע לשלמות.

קנאה,

קנאת סופרים, תרבה חוכמה,

קנאה חיובית.

אני גם יכול להיות צדיק, אני גם יכול להיות חסיד,

אני גם יכול להיות גאון, אני גם יכול להיות,

אני גם.

הגם הזה,

הקנאה הזו,

בשורשה הוא טוב מאוד.

אם היינו משתמשים בזה רק קנאת סופרים תרבה חוכמה,

רק לעניינים הרוחניים,

להשלמת הנפש, זה היה מצוין.

זו הסיבה שיש את המידע הזאת, את הדחף הזה.

בלי הדחף הזה, אם אדם לא היה מקנא מחברו,

הוא היה אומר, הוא גאון, אני מסתפק.

טיפש גם טוב לי.

הוא כך, אני כך.

הקנאה זה דחף טוב, שכולם ישאפו לשלמות.

כשיש תחרות, אתם רואים, כל אחד מנסה לנצח, מקטנות,

בגן,

בכל דבר, אם זה בריצה, אם זה בחשבון,

אם זה בחידה.

בכל דבר שישאלו, אדם רוצה להתבלט, להיות הראשון, להשיג, להספיק, לעשות.

הקנאה היא טובה,

אבל למה יש אנשים שמגיעים לקנאה פסולה?

לדוגמה, יש אחד שעומד

על המדרכה ואחד שעומד על הכביש.

קנאה טובה,

זה שעומד על הכביש אומר,

גם אני יכול לעלות למדרכה.

אז הוא עולה למדרכה, שניהם עכשיו על המדרכה.

אז הוא לא פחות מחברו, הוא עלה אליו.

אבל יש אחד,

לא,

הוא לא יכול לעלות,

אז הוא מוריד את חברו למטה.

שיהיה איתו.

אלה שימושים, דוגמה, שעושים בלשון הרע,

מוציא שם רע.

הוא לא יכול להתמודד מול השני, אז הוא מוריד אותו. איך הוא מוריד אותו?

הוא אומר על הדברים שלא כיאות,

הוא מחפש בו רבב,

פגם.

הוא מוריד אותו.

זו קנאה פסולה.

איך מגיעים לזה?

פשוט מאוד, כמה שהחומר יותר גס,

כמה שהאדם

מחובר יותר לחומר,

ההשתקפות של הנפש עם האור הטוב שלה מתעמעם,

וממילא זה מתבטא בצורות האלה, השליליות,

לא כפי כוונת

הבורא והתורה הקדושה.

לפי זה אפשר להסביר, ואהבת לרעך כמוך,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

בכל לבבך זה בשני צרים,

יצר טוב ויצר רע, ועם שניהם אנחנו צריכים לפעול

כדי לאהוב את השם.

מה זה בכל לבבך?

שלא יהיה מקום פנוי בתוך הלב

חוץ מאהבת השם.

שהלב יהיה מלא באהבת השם.

אין מקום לשום אהבה.

אהבה בעולם,

חוץ מאהבת השם, מלא,

בכל מלא.

אבל לבביך יש מקום גם לייצר הרע שם.

איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבביך?

גם עם ייצר הרע.

האבות הקדושים הגיעו למעלה זו.

דוד המלך הגיע למעלה זו.

אצל אברהם אבינו כתוב, ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו.

גם היצר הרע וכל חילותיו ישלימו איתו, הבינו שאין מה לעשות עם אברהם אבינו.

זה צדיק אמיתי.

בהתחלה הוא נקרא אברהם

ואחר כך נתוספה בו ה' אברהם.

כיוון שהוא הצליח לשלוט גם בחמישה איברים שבני אדם לא מצליחים

אברהם זה רמח,

אברהם זה רמג,

ועם החמישה שהוא השתלט עליהם הוא שלט ברמח איברים שלו.

שתי עיניים,

שתי אוזניים וראש הגבייה אלה איברים שקשה לאדם לשלוט בהם ואברהם שלט בהם.

לכן נשתנה לאברהם וגם אויביו השלים איתו.

דוד המלך גם אמר ליבי חלל בקרבי.

המקום של יצר הרע ריק.

אדם יכול להפך את יצר הרע גם לטוב. איך?

אם נלמד מהשיטות של היצר הרע, איך הוא נותן לנו לעבוד ללא מנוח לקנאה פסולה,

ונתרגם את זה לקנאה חיובית, כמו שאמרנו בהתחלה,

נגיע לאהבת הבורא בכל הלב.

אבל צריך לראות את התכסיסים בעבודה של יצר הרע.

איך הוא נותן לנו לרוץ, לעמול, להתייגע

על דברים שהם כלום.

דירות, בגדים,

כבוד,

שטויות.

כשבעצם אדם היה יכול להסתפק בהרבה פחות ולחיות יותר טוב, לתלות ביטחונו על השם,

אשליך על השם יהבך והוא יכלכל לך.

אבל אם הוא יהיה כזה שסומך על הקדוש ברוך הוא,

לא יהיה ניכר שהוא פעל בשביל להגיע למשהו.

אז הוא רוצה להשתדל לפעול בכוחות עצמו,

כוחי ועוצם ידי, להוכיח לכול

שהוא בעל כישרונות, בעל הישגים, יש לו אמביציה,

וזה דוחף אותו.

קנאה שלילית לא חיובית.

אבל אם היה סומך על הקדוש ברוך הוא,

ובטוח שאם הקדוש ברוך הוא מכלכל את כל העולם,

והיה מתחזק בביטחון בשם יתברך, ולא בעצמו וביכולתו,

ודאי שהיה מגיע למדרגות גדולות מאוד, והשלמת החסרון

הייתה על ידי הקנאה בצורה חיובית.

יש לנו כוחות אדירים.

לאדם יש כוח אדיר. אדם יכול להיות מלאך.

אדם יכול להיות יותר ממלאך.

השאלה היא מה השאיפה שלו,

להיות מלאך או להיות סופרמן?

סופר אדם.

מעטים האנשים שבאמת רוצים להיראות מלאכים,

לא באצטלה בהצגה,

אלא להיות מלאכים,

רוב בני האדם משתדלים להיות בני אדם.

דהיינו,

אדם עם כל הרמה, חברים של אדם.

אבל לאדם יש כוחות עליונים ואדירים.

בואו נראה.

הילקוט אומר,

אילו היה יודע ראובן,

שהקדוש ברוך הוא כותב אחריו,

מכתיב בתורה,

וישמע ראובן ויצילהו מידם,

בכתפיו היה טוענו ומוריחו אצל אביו.

אילו ראובן היה יודע שכתוב בתורה,

לאחר המעשה שלו,

שהוא הציל את יוסף מן הבור,

לא היה מסתפק בכך, אלא היה טוען אותו על כתפיו ומביא אותו אל אביו חי.

אילו היה אהרון יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו בתורה,

וגם הנה הוא יוצא לקראתך,

ורעך ושמח בלבו,

מה שהעיד הקדוש ברוך הוא

על אהרון

כשהוא יוצא לקראת אחיו משה,

כשמשה מקבל את השליחות לגאול את עם ישראל,

ולא אהרון אחיו הגדול בשלוש שנים,

לא מתכנן באחיו במשה,

מעיד עליו השם

ורעך ושמח בלבו.

אני יודע שהלב שלו נקי וטהור,

לכן אני אתן לו את החושן על הלב.

אבל אילו היה יודע אהרון שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו את הפסוק הזה בתורה,

היה יוצא לקבל את אחיו משה בתופים ובמחולות.

אילו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבוט לה כלי

שהוא נותן לרות המואבייה כלי,

אילו היה יודע שייכתב עליו?

היה נותן לה עגלות פתומות ומאכילה גם.

פלא פלאות.

מה פירוש?

אילו היה יודע, היה עושה.

מה, הם לא עשו את המקסימום שהם יכלו?

הם עשו את המקסימום שהם יכלו.

למה הם עשו רק מה שהם עשו?

ראובן ידע שהוא לא יכול להתמודד מול כל אחיו,

אז הוא טיכס עצה, איך הוא יצליח? לחלץ ולהציל לפחות את יוסף ממיתה.

יותר מזה לא היה נראה לו שאפשר לעשות.

אצל אהרן,

אהרן יודע שפרעה מחפש את משה להורגו, הוא מבוקש.

אם הוא יצא בתופים ובמחולות זה ייוודע במצרים,

ואז יגידו שהוא הולך

לקראת מי שהמלך רודפו.

ובועז,

ויצבוט לקליל.

אם ייתן לה עגלות פתומות, יגידו, אדם מבוגר כזה, אב בית דין,

בחורונת צעירה, מה הולך פה?

אז הוא עושה מה שאפשר.

לפי מצבם הם עשו מה שאפשר.

אבל אילו היו יודעים

שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליהם,

וכיוון שהתורה נצחית,

ומה שכתוב בתורה זה לנצח נצחים,

הרצון שלהם

שיהיה בתורה כתוב,

ויותר,

היה מביא אותם לעשות יותר ממה שהם עשו.

זאת אומרת, כוח הרצון אין לו גבול.

אנחנו רואים אנשים בשביל כסף נוסעים למדינת הים, עוזבים בית, נוסעים לפה, הולכים לשם,

ימים ולילות, משקיעים,

לא עייפים ולא לאים,

עובדים, עובדים, עובדים. כשרוצים להשיג משהו

אין דבר כזה, אין כוחות.

אדם בא זרוק, נשכב במיטה,

אומר, לא יכול, די, גמור.

ופתאום יגידו לו, ילד נפל מהמיטה, צריך להביא אותו לבית החולים?

איזה כוחות הוא מקבל פתאום?

רץ, אם צריך לשא אותו בידיים

עד לבית חולים, בריצה, הוא גם יגיע.

אישה פעם אחת,

מסופר בספר השיאים של גיניס,

משאית הידרדרה אחורה, העגלה של הילד הייתה מאחורה,

היא הרימה את המשאית

עם הרצון שהילד שלה יחיה.

יש כוחות לאדם שהוא לא מנצל בכלל.

אנחנו לא מנצלים כמעט כלום מהיכולת שלנו.

כלום. אנחנו חושבים זהו, זה מה שאנחנו יכולים.

טעות.

אילו היה יודע,

אוה, אם כל אחד היה יודע כמה כוח יש לו.

יהודים יקרים.

כתוב

לך אל נמלה עצל,

וראה דרכיה בחכם.

אשר אין לה קצין הוא מושל.

בלי קצין, בלי מושל,

בלי בית ספר, בלי חינוך.

היא לא עצלה.

עמלה כל ימי חייה. כמה משך חייה?

שישה חודשים.

כמה מאכלה בשישה חודשים?

חיטה ומחצה.

חיטה אחת ומחצה זה כל מאכלה.

שלמה המלך אמר,

לך

אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם.

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

הלכו החכמים, בדקו ומצאו.

מה מצאו? בחורה של נמלה,

300 קור.

כמות אדירה לבני אדם.

פי מיליונים מכדי מאכלה במשך כל ימי חייה.

פי מיליונים.

למה היא אוספת כל כך הרבה?

אומר רבי שמעון בר יוחאיין,

הנמלה אומרת, אולי הקדוש ברוך הוא יאריך ימיים?

מי אמר שאני חיה רק חצי שנה? נכון שכולם חיים חצי שנה, כל הנמלים.

אבל מי אמר?

אולי לא.

נו, בסדר.

נגיד לא שישה חודשים.

כמה יאריך?

עוד חודש?

עוד חודשיים?

עוד חצי שנה?

פי שתיים.

זה כמו בן אדם חי מאה ימים.

יתנו לו 240,

פי שלוש,

פי ארבע,

אבל לא פי מיליונים.

לך אל נמלה עצל.

תראה,

היא לא יודעת אם יאריך או לא יאריך.

שמא יאריך.

על השמא הזה היא עושה פי מיליונים ממה שהיא צריכה.

על השמא.

אז מה הוא שולח אותנו אליה?

שנלמד.

ראה את דרכיה, וחכם.

מה מלמד אותנו? שגם אנחנו יכולים לעשות

פי מיליונים ממה שאנחנו עושים.

לא פי שתיים,

פי מיליונים אנחנו יכולים לעשות.

איך אפשר לעשות פי מיליונים?

אנחנו מנצלים את הזמן

מאה אחוז, לא.

קמים, מתפללים, הולכים לכולל, לומדים, הולכים לעבודה, עובדים,

חוזרים שיעור פה, שם, מה יש עוד? איפה תכניס עוד? איפה?

לא, לא, לא, בכלל לא. בן אדם יכול לעשות פי מיליונים.

איך אפשר לעשות?

אדם, לדוגמה, כותב ספר,

למד וכתב ספר.

ספר נפוץ,

קוראים בו אלפים?

אז כבר אותן שעות

שהוא למד, הוכפלו באלפים.

זה יישאר דור?

אז עשרות אלפים.

שני דורות?

מאות אלפים.

כמה קוראים רשי?

אין יום שעובר בלי רשי.

אין יום שעובר בלי הרמב״ם.

התורה שלהם הפסיקה?

הם לא עשו פי מיליונים, טריליונים.

אפשר לעבור בלי רשי, בלי רמב״ם יום אחד? איזה מין דבר זה?

כמה מיליונים יהודים

כל יום אומרים מה אמר רשי, מה אמר הרמב״ם.

אז אפשר לעשות פי מיליונים או אי-אפשר?

אפשר.

אף אחד לא חושב.

כן. אילו היה יודע כל אחד מאיתנו שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו

וואי וואי וואי מה הוא היה עושה.

אם היית יודע שיכתבו עליך בתורה שאתה פלוני אלמוני מלעד עשית ככה וככה וככה.

איזה כוחות היו לך מעכשיו אתה יוצא מההרצאה?

הולך הופך עולם.

אין דבר כזה גבולות.

אין.

אני הבנתי את הדברים האלה גם כן.

אפשר לעשות פי מיליונים.

עשיתי קלטת אחת בהתחלה

והוצאתי כבר 14 מיליון.

מיליונים!

אבל זה לא רק להוציא 14 מיליון,

זה גם לשמוע אותם.

כמה שומעים אותם.

כל יום כמה שומעים.

כמה לומדים מהם.

כמה משתנים בעקבותם.

אתמול יהודי אומר, אני סופר סתם. הייתי אברך,

המצב היה קשה.

התחלתי לכתוב,

סופר סתם.

פרנסה בדוחק.

אני שומע ברקע תקלטות שלך.

אני רוצה להגיד לך שאני חייב לך את התורה שלי.

למה?

הוא אומר, התחלתי לכתוב, לא למדתי. כבר לא למדתי, רק כתבתי.

בשביל לסגור חובות.

אבל בקלטות אני שומע שאתה אומר לחילונים ללמוד לפחות שעתיים ביום.

והם מסכימים.

אז איך אני, שהייתי אברך, לא לומד בכלל, והם, החילונים, לומדים שעתיים ביום?

התחלתי ללמוד.

בלי קשר, בלי להשפיע, בלי כלום, בלי שום דבר.

אדם לא יודע מה הוא יכול לעשות בעולמו. הוא לא יודע בכלל.

לא יודע.

ואנחנו לא נחים, ברוך השם.

לא נחים.

אנחנו משתדלים כמה שיותר להפיץ יהדות תורה.

למה?

יש לנו מורה.

מורה, לא מורה,

מורה,

קוראים לה נמלה.

והנמלה שלח אותנו שלמה המלך.

והוא אומר, לך, לך, לך על נמלה עצה.

לך, אתה עצה, לך. איך תדע שאתה עצה? לך, תרד, רחל.

ותהיה חכם.

אז זה לא רק אלטון, וזה לא סי-די,

וזה לא וידאו,

וזה לא רק אתרי אינטרנט, וזה לא משאיות.

זה גם עיתונים עכשיו.

עיתונים 100,000 בשבוע

בכל רחבי הארץ.

זה יוצא גם לחו״ל.

יש לדתיים עם דברי תורה, יש לחילונים עם טיפה יהדות.

אבל להגיע לכל בית שיהודים ייכנס אצלם האור של יהדות, שייכנס.

לא חסר דרכים.

לעשות

יותר ממה שאנחנו חולמים שאפשר, לא חסר.

השאלה מה אדם שואף.

ומצווה לקנות,

מצווה לקנות במצוות.

כמה שאפשר להגדיל תורה ולהאדיר.

וזה ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך במאה אחוז.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

מה זה בכל לבבך?

אי אפשר לקיים מצוות ואהבת את השם אלוקיך אם אדם אוהב אותו לבד.

זה לא מצוות ואהבת מושלמת.

מצווה מושלמת, אומר הרמב״ם בספר המצוות,

מצווה שלישית,

שתהא מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

תדאג גם שכל הבריות יאהבו את הקדוש ברוך הוא,

לא רק אתה תאהב אותו לבד.

כי אברהם אבינו שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אברהם לא מסתפק בזה שהוא אוהב את השם ואוהב אותו.

לא.

הוא מוכן

אחרי מילה

בגיל 99 לעמוד בפתח האוהל

ולחפש אורחים.

וכשמזדמנים לו,

וחמה יצאה מנרתיקה,

הוא לא אומר שהוא פטור ואונס רחמנה פטרי,

הפוך הוא אומר לקדוש ברוך הוא,

אל נא תעבור מעל עבדיך. חכה רגע, יש לי אורחים.

אתה תחכה,

אני הולך לטפל באורחים,

אחר כך אני אחזור אליך.

הוא עוזב את הקדוש ברוך הוא.

אנחנו,

אם היו אומרים לנו שבעוד עשר שנים נזכה לגילוי אליהו,

אם נעשה א', ב', ג', ד',

היינו עומדים בתנאים בשביל זה? וואי, וואי, וואי.

שינסו להפריע לנו.

גילוי אליהו.

אשרי מי שזכה לראות אותו בחלום,

מי שראה אותו בהקיץ בין העולם הבא.

אברהם אבינו,

עם הקדוש ברוך הוא מדבר.

שיא השיאים, אין יותר.

באים אורחים, הוא אומר לקדוש ברוך הוא, חכה רגע, אל תעזוב, רק שנייה.

יש לי אורחים.

הוא הולך לאורחים.

איזה אורחים?

נדמו לו כערבים עובדי עבודה זרה.

ומה הוא עושה? אהלן וסהלן.

שוחט שלושה שברים ונותן לכל אחד לשון בחרדל.

מדהים.

למה?

הוא יודע שזה רצון הבורא.

דרך הלשון בחרדל

אברהם אבינו יכול לקרב

ולעשות גרים ולהכיר להם את האלוקים.

הוא משקיע הכול

בשביל שעוד בן אדם אחד בעולם יכיר את בוראו.

זה, ואהבת בכל לבביך.

זה להשתמש גם עם היצר הרע.

מעלה אברהם אבינו ולשון בחרדל.

זו תאווה, לא לשון בחרדל?

מאכל טוב זה, אומרים.

אבל הוא משתמש ביצר הרע

בשביל לחבר את האנשים אליו יותר.

בתאווה שלהם, מה שאוהבים בני אדם,

הוא מושך אותם

כדי שיכירו את הבורא יתברך.

אז אפשר להפוך את יצר הרע גם ליצר טוב.

בהמשך, הילקוט כתוב,

לשעבר אדם עושה מצווה

והנביאים כותבים אותה.

אדם היה עושה מצווה. ראובן עשה מצווה?

כתבו עליו בתורה.

אהרון עשה מצווה?

כתבו בתורה.

בועז עשה מצווה? כתבו בתורה.

פעם היו נביאים, נביא היה כותב. זה נכתב בספר התורה,

או בכתובים,

או בנביאים,

הכול כתוב.

אבל עכשיו שאין נביאים, מי כותב אותה?

אדם באלעד עושה מצווה. מי כותב אותה?

כתוב אליהו ומשיח,

והקדוש ברוך הוא חותם.

זהו שכתוב,

אז נדברו איש אל רעהו, ויקשב השם וישמע, ויכתב ספר לפניו, ליראי השם ולחושבי שמו.

אז נדברו איש אל רעהו,

אליהו ומשיח מדברים. למה הם מדברים?

אליהו ומשיח מצפים,

מתי אנחנו נכריע עם הזכויות שלנו שהן יבואו ויתגלו?

והקדוש ברוך הוא חותם.

אז המפרשים מסבירים,

מה זה אליהו ומשיח כותבים?

והקדוש ברוך הוא חותם?

הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא חותם, פירושו, נותן פרסום למצוות שהאדם הזה עשה.

מצווה שהאדם עשה והקדוש ברוך הוא נתן שתתפרסם בעולם,

שידע שאליהו

ומשיח המליצו,

כתבו, אמרו ראוי לפרסום, השם חתם,

התפרסם בכל העולם.

כל אחד יבדוק כמה מהמצוות שלו התפרסמו כבר בכל העולם.

אליהו

ומשיח כותבים,

הקדוש ברוך הוא חותם.

היה יהודי אחד מרדים,

קראו לו רבי ישראל מאיר,

החפץ חיים.

החפץ חיים.

זה המצווה שלו, החפץ חיים.

הוא התפרסם בכל העולם.

אין בית כמעט שאין בו משנה ברורה, החפץ חיים.

אלקוט לשון הרע, החפץ חיים.

הוא עשה מצוות,

ואליהו ומשיח כתבו, והקדוש ברוך הוא חתם.

אדם יכול להגיע לשיעורים שהוא אפילו לא חולם.

רק אדם מצומצם בקנאה מקומית מצומצמת.

דירה,

מלבוש,

בנים,

מאכל,

חוכמה וטוב השם.

אבל גם כן, קנאת איש מרעהו רק.

לא שאיפה למושלמות

להגיע למקסימום.

זאת אומרת,

כל אחד מאיתנו יכול להגיע למצב שהוא לא משחרר אפילו,

ולהגיע ל...

רבנו בחייא בשער הביטחון מביא

הרמב״ן אומר, אם צדקת, מה תיתן לו?

נגיד אדם צדיק, קיים את כל תרי״ג המצוות,

צדיק,

זה מה שצריך, ביקשו ממנו תרי״ג, עשה תרי״ג.

אומר הרמב״ן, אם צדקת, מה תיתן לו? לך נתת גן עדן, יהיה לך גן עדן, אתה צדיק,

זה נתת לך,

עשית מה שמוטל עליך, כל החומות?

אבל מה תיתן לו? מה אתה נותן

לקדוש ברוך הוא?

הוא אומר, הדרך היחידה שאדם לא יאכל נהמה דחיסופה,

לחם חינם, לחם שיש בו בושה,

לא מספיק מה שהוא צדיק,

צריך לפעול אצל אחרים

שיורה חטאים בדרך,

שיורה את אלה שהתרחקו מתורה,

שיקרב אנשים לתורה.

שזכיתי להבינו בראש השנה האחרונה.

אילו היה יודע

שלמה המלך, שהקדוש-ברוך-הוא מכתיב עליו, היעש הרע בעיני השם,

כתוב עליו, נשב הטו את לבבו,

היו לו מואביות, צידוניות, עמוניות,

אלף נשים,

והן עבדו עבודה זרה, חלקן,

והוא לא הוכיח אותן.

אז תלו את זה בו,

ביעש הרע בעיני השם,

שהיה חייב להוכיח אותן ולא הוכיחן.

אילו היה יודע שיהיה כתוב עליו את הדבר הזה,

אמר רבי יהודה מר שמואל, נוח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר.

ורשי מסביר,

שיהיה חוטב עצים ושואב מים בשכר לעבודה זרה.

היה עדיף לו

להוריד את הכתר של המלוכה,

לא להיות שלמה המלך המפורסם,

לעבוד בשכר, לשאוב מים ולחטוף עצים לעבודה זרה.

ויש מאמר אחר,

נוח לו היה לשלמה המלך

להיות גורף ביבין,

ואל ייכתב בו נשב הטו את לבבו.

גורף!

ביבין, השם מרחם, זו עבודה בזויה ושפלה.

ללכת לביב, לגרוף אותו ולהוציא,

להניח את הכתר של המלוכה

ולהיות כזה כל ימי חייו, ואל ייכתב עליו בתורה הנצחית

הפסוק הזה.

למה המשל הזה,

למה המשל הזה, דווקא אמרו, הוא גורף ביבין? אפשר להביא משהו אחר. למה להגיע עד כדי כך, גורף ביבין?

ראיתי בספר צדקת הצדיק

שרבי צדוק הכהן מלובלין,

זכר צדיק לברכה, שהוא מביא שם את המאמר הזה ומסביר.

הוא אומר שמאן דמזקל חייוויה,

אי אפשר שהוא לא יתלכלך קצת.

מי שמזכה את החוטאים

מתעסק איתם?

אי אפשר שהוא לא יתלכלך קצת.

אדם מתעסק עם חוטאים, אז הוא שומע את השפה שלהם,

מה הם מדברים, מה הם עושים.

הוא לא יכול לשמור את הראש שלו מאה אחוז נקי. הוא לא יכול להיות צדיק,

קדוש, פרוש, חסיד, עליון,

לא שומע כלום, רק רוחניות. הוא לא יכול.

אדם שנכנס למים, נרטב.

אתה נכנס להציל מישהו שטובע, אתה חייב להרתם.

אדם שנכנס לבורסקי יוצא עם ריח של עורות, מסריח, זה לא טוב.

שלמה המלך היה כזה צדיק שלא רצה אפילו להוכיח אותם כדי שלא ידבר בעניין העבודה הזרה ויגיע למצב של משא ומתן על העבודה הזרה.

לכן אמרו חכמים,

נוח לו שהיה גורף ביבין.

מי שנכנס למקום כזה יוצא עם ריח.

כדאי היה לו להוכיח אותם, ואף על פי שהתלכלך קצת במחשבתו,

מאשר לא יעשה כלום ויהיה צדיק ופרוש,

וייכתב עליו הפסוק הזה, ויעש הרע בעיני ה'.

ועוד מוסיף שם,

ואל יהיה כאלישע, אומר רבי צדוק מלובלין,

שאלישע דחאו בשתי ידיים לגחזי,

ויצא לתרבות רעה

ואיבד את העולם הבא.

אלא תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת.

אלא צריך פעמים להיות מזכן.

חייבייה ועדיף

למה שיהיה כאלישע

שדחאו בשתי ידיים.

זאת אומרת,

אם השיקולים של אדם הם כאלה

שפעמים

לא כדאי להתעסק,

במקרים מסוימים זה נכון מאוד. אם הוא בעצמו חלש, ודאי שאין לו להתעסק. ואם הוא לא יכול לעשות דברים, או שהוא לא מוכשר לזה,

או לא יודע מה לדבר, או מה להועיל,

שלא יתעסק.

אבל אם זה אחד שכן יכול,

וזה לא דווקא עם החוטאים

ולהגיע למצב שהוא צריך לטפל בכל דבר,

אלא לסייע בהכוונה,

ללמד תורה, במה שהוא יכול.

צריך האדם להשתדל בזה.

הוא מציל את עצמו גם.

עצם זה שהוא מורה את האחרים, זה שומר עליו.

מי אמר את זה על עצמו? רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק לברכה,

שיותר מכל דברי התורה שהוא כתב,

שהוא דיבר ולימד,

מה שחשוב בעיניו

זה מה שהיה נותן תוכחת מוסר בפני הקהל,

משום שזה היה שומר עליו

שיקיים את מה שהוא אומר לאחרים.

וזה רבי יונתן אייבשיץ.

זאת אומרת, אתה אומר לאנשים, אסור ואסור, וחייבים כך ולא יפה כך,

כולם מסתכלים עליך, אמרת.

זו השמירה שלך.

שמירה גדולה.

סליחה. דבר נוסף, מי שמזכה

את הרבים, יש לו שמירה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא.

כל המזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו,

הקדוש ברוך הוא לא נותן לו להיכשל

ושומר עליו מפני השוגג.

למה?

שלא יהיה הרב

בגיהנום והתלמידים שלו בגן עדן.

הוא זיכה את הרבים, הם זוכים לגן עדן, הרב יהיה בגיהנום.

אז הקדוש ברוך הוא שומר עליו.

לא שניטלת ממנו הבחירה.

אם הוא ירצה לעשות במזיד, הוא יכול.

אבל אם הוא שומר על עצמו,

משגגות, הקדוש ברוך הוא שומר עליו.

והרבה מעלות יש לזה,

לאין שיעור.

כשאנחנו עושים מצוות,

קשה מאוד למצוא מצווה אחת שנוכל להגיד עליה שעשינו אותה במאה אחוז.

אתם יודעים, מצווה שעושים במאה אחוז לשמה,

בה בלבדה אפילו זוכים לעולם הבא.

כמו שאומר הרמב״ם בפירושו על...

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

למה הקדוש ברוך הוא הרבה תורה ומצוות? שאם יעשה אדם מצווה אחת לשמה הוא בן העולם הבא

לעשות מצווה במאה אחוז קשה מאוד

קשה מאוד

בהקדמה לספר דברים

של מעם לועז

מביא 17 תנאים למצווה לשמה

ובספרי החידה מובא 24 תנאים

לא קל

אבל אם אני גורם לבן אדם לעשות מצווה

אפילו שהוא עשאה

שלא בשלמות

אני מקבל 100% במצווה הזאת

מצווה זכה ומזוככת 100%

כל מצווה שאדם גורם לחברו לעשות

בחשבונו היא 100%

אם הוא עשה אותה והיא הייתה ברמה של 60% כך היא תישאר

אדם יכול להשלים גם חסרון שלו

אדם חילל שבתות

אי אפשר להחזיר את השבתות שהוא חילל, הן חסרות

אבל אם הוא ידריך אחרים לשמור שבתות, הוא ישלים את השבתות החסרות לו

אדם חיסר בלימוד תורה

יאמר לאחרים ללמוד ולמדו בזכותו, משלים

זיכוי רבים זה דבר גדול מאוד

הרבה נכתב על זה, ספרים שלמים

אבל כשרוצים לצאת

ביום הדין טוב ולהיחתם לחיים טובים ולשלום

צריך להרבות, להרבות בזיכוי רבים מה שאפשר.

דיברתי באחת הקלטות

על זה שאפשר לזכות את הרבים בפשטות.

היום בהרבה בניינים יש מעליות.

אנשים משתאים

עשר שניות, עשרים שניות, חצי דקה, תלוי באיזה קומה.

אם אדם כותב דבר תורה

או מספר הלכות

וניגש לכמה בניינים ושם במעלית,

מזכה את הרבים.

כל מעלית, עד שעולים, קוראים את הדברי תורה.

דבר פשוט

אבל מדהים.

תשקיע קצת זמן.

אם יש לך מחשב,

תוריד את זה.

יש לך תקליטור,

תעביר את זה בהדפסה.

תתלה, אנשים יזכו.

אפשר לחפש הרבה רעיונות לעשות,

הרבה הרבה מאוד רעיונות לעשות,

אבל צריך לרצות להשלים

את עצמנו לא עד המאה אחוז,

עד המיליונים מאה אחוז.

כי לאדם אין גבול,

אין גבול.

ואם אדם זוכה, אז נותנים לו סייעתא דשמיא ממרום,

ואז בכלל האפשרויות שלו הן בלתי בלתי מוגבלות.

כמו שכתוב, נחלה בלי מצרים.

השם יעזור, בעזרת השם יתברך,

שנפיק משהו מהדברים ששמענו,

ובאמת

תיכנס בנו רוח קנאה אמיתית,

טהורה,

קנאת סופרים תרבה חוכמה בשביל להתעצם בתורה ובמצוות,

ולראות שגם אלה שסביבנו יזכו גם כן לעשות אותן.

והערה עם חיוך,

עם תשומת לב,

מתוך אהבה, מתקבלת.

ואפשר לגרום לעוד יהודי מצווה ועוד מצווה, והנה אתה כבר מכפיל את המצוות שלך,

ואתה מוסיף ומשלש ומרבע,

ואם לומדים ממך, עושים כמוך, זה גם ממשיך בגינך.

והקדוש ברוך הוא משלם פירות ופירי פירות על כל דבר ודבר שאדם עושה.

אין לקדוש ברוך הוא בעיה.

כמה שתגרום,

הוא ישלם לך.

רק צריך להשתדל,

לא להצטמצם

במה שאני חייב,

ולזכור אם צדקת,

מה תיתן לו?

צריך לעשות, לתת ולהחזיר לקדוש ברוך הוא. ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך,

אפילו נוטל את נפשך,

כרבי עקיבא.

ובכל מאודיך זה בכל ממונך ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך.

ובכל נפשך, מדהים,

רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק לברכה, אומר,

שבמצוות התשובה גם נאמר שהאדם מחויב למסור את נפשו,

אפילו אם הוא יודע שימות מהתשובה.

כמו רבי אלעזר בן דורדיה, שעשה תשובה,

שם את ראשו בן ברכיו, גאה בבכייו, ומת מתוך תשובה.

אם הוא היה יודע שעל ידי זה הוא ימות,

הוא היה מחויב למות מתוך תשובה.

כי מי שהיה במינות

או בזנות,

קשה מאוד לעלות מזה.

בפעמים שצריך, רחמנא ליצלן,

להגיע למצב

של מיתה.

מאיפה הוא למד את זה? מהפסוק, ושבת עד השם אלוקיך בפרשת נצבים,

ובסוף הפסוק כתוב, בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך, ושבת עד השם אלוקיך.

ואמר הוא אמר שכדאי לו לאדם לרוץ שבעים שנה אחרי יהודי להחזירו בתשובה.

אתם שומעים? שבעים שנה לרוץ אחרי יהודי

כדי להשיבו בתשובה?

שווה לו לאדם, וכדאי לו היה להגיע לעולם בשביל זה.

אז בשביל נפשך שלך לא שווה?

ודאי ששווה.

לכן אדם צריך לראות כל מה שאפשר לפעול,

בין בחיוב העצמי

ובין בסביבתי,

להגדיל תורה ולאדירה,

ויזכה שיקוים בו הפסוק,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

ברוכים תהיו בכתיבה,

בחתימה טובה.

ברוכים תהיו.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלפון 036-777779,

מייל שופר, מיין שטרודלשופר.tv,

תובתנו באינטרנט שופר.tv,

בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם,

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא.

וכן,

ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

MP3 לשמיעה.

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר בשופר קול גם בקומה הכשרה,

לשמיעת שידורים חיים 073-337-6900 ובשידור חוזר,

בטלפון 02-372-4787.

וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם,

זכותו תגן אלינו אמן,

וכבר הבטיח התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הן נגאלים.